היום, כמה דקות אחרי שקיעת החמה (מאחר והיום מעונן, הולכת להיות שקיעה מדהימה מלאת גוונים של כתום וכחול), כשיופיעו מבעד לעננים שלושה כוכבים, תפנה תשפ"א את מקומה לתשפ"ב, ותחל שנה חדשה.

לפעמים צריך גם לדעת להחמיא. אנו הישראלים אמנם מעולים בעיקר בקיטורים, אבל לפעמים רצוי וחשוב שנדע להוקיר מעשים. מעשה שהיה כך היה: ביום שלישי פתחתי את הטלוויזיה בערוץ הספורט, בדיוק בשידור ישיר של טקס האזכרה לי"א חללי מינכן. צפיתי, נזכרתי. התרגשתי, ובעיקר הופתעתי.

בעוד כמה שעות יגיעו הפוסטים שלאחר המפגש. אז ממש כעת, כשמפגש הופס בעיצומו, הרשו נא לי, זה שהשנה החליט שלא להגיע כתוצאה ממוראות הקורונה, לכתוב כמה מילים על מפגש שאני…

אם יש משהו שאוהדי הפועל ירושלים לדורותיהם מכירים, זה את הכאב. עשרות השנים האחרונות שעברו מאז ימי השיא של תחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, היו מלאות באכזבות ומרורים וכאב.…

זיכרון - מחשבה על משהו שכבר ידעת, כבר הרגשת,  חווית. - זיכרון. זיכרון: ירושלים החלה להיות מופגזת במלחמת ששת הימים בערך בעשר וחצי בבוקר. אני הייתי אז תלמיד כיתה א'…

ארבעה משחקים מתחילת העונה, והפליקנס עם שני ניצחונות ושני הפסדים. לא מה שכל אוהד מקווה לו, אבל בהחלט יכול היה להיות גרוע יותר. ואולם, כאשר אתה בוחן את האופן בו הפליקנס משחקים העונה, ישנה תופעה אחת ברורה לעין: "קללת הרבע השני"

השקנאים הצליחו לנצח בשיניים את סן אנטוניו, ובמשחק שותפו רק שמונה שחקנים, וזה גרם לי לחשוב: "כמה שחקנים צריך כדי לנצח משחק NBA?"

"שתי ציפורים ב(חצי) יד או של(ו)שה על העץ...", אין דרך טובה יותר בעיני להגדיר את מה שאני מכנה "מלכודת הדבש העוקצני השלשות".

כל פתיחה, ובוודאי כל פתיחת עונה, היא שילוב של תקוות וחרדות. אצל אוהדים, וביתר שאת אצל הקבוצה עצמה, יש תמיד מתח וחרדות וציפייה לגלות מה באמת תהיה שווה הפעם. אני די בטוח שהפליקנס הפתיעו הלילה רבים.

"אתה יכול להכריח את עצמך לחוש הכי רגוע שבעולם, אבל כשהגוף שלך בלחץ, חצי האחוז הלא מפוקס הוא זה שיגרום לך להפסיד" המולי @2020