מחר (שבת), זה יכול לקרות /מולי

אחרי תשעה עשר יום של מאבקים עיקשים, של פרצי גאונות מעורבים בפשלות בלתי מובנות, מחר זה יכול לקרות!

כבר תשעה עשר יום הם נאבקים ביניהם, כבר תשעה עשר יום שבשלושה עשר מהם הם הסתכלו זה לזה משך שעות בלבן של העיניים, מנסים להוציא את היריב משלוותו ולגרום לו לעשות טעות תוך שהם נאבקים למצות מתוך תוכם כל זיק אפשרי של תושייה וגאונות. (לא לדאוג, ברור לחלוטין שבשאר ששת הימים היה זה רק המאבק ההדדי שמילא את כל ישותם כל דקה מאלף ארבע מאות וארבעים דקות היממה,)

ומחר, אחרי שלא הצליחו משך תשעה עשר הימים הללו להגיע להכרעה מוחלטת, מחר זה יכול לקרות:

אחרי שלושה עשר קרבות מרים, המנצח של מחר (במידה ואכן יהיה מנצח) יגיע לשיא הקריירה של חייו עד כה: שכן הוא יוכרז כמנצח הגדול, יוכרז כאלוף העולם!

תיקו שש וחצי היא התוצאה אחרי שלושה עשר המשחקים האלו ומחר יכול להיות המשחק האחרון. אבל הוא יהיה אחרון, רק אם אחד מהם ינצח בו.

אז… כמו שאמרנו, מחר זה יכול לקרות.

לי-רן דינג, השחמטאי הסיני יפתח במשחק בכלים הלבנים, ומולו השחקן הרוסי יאן נפומניאשצ'י בכלים השחורים.

ומה יהיה אם גם מחר המשחק יסתיים בתיקו?

במידה וגם המשחק של מחר יסתיים בתיקו, ישוחקו מחרתיים ארבעה משחקים מהירים עם 25 דקות מחשבה לכל שחקן ובתוספת של 10 שניות על כך מהלך – החל מהמהלך הראשון.

ואם הניקוד של שני השחקנים אחרי ארבעת המשחקים עדיין יהיה זהה, ייערכו שני משחקי בליץ, עם בקרת זמן של 5 דקות מחשבה לכל צד ובתוספת של 3 שניות על כך מהלך – החל מהמהלך הראשון.

ואם הניקוד של שני השחקנים אחרי שני המשחקים הללו עדיין יהיה זהה, ייערכו עוד שני משחקים – באותם תנאים – כדי להכריע (אולי) מי יהיה הזוכה באליפות.

ואם הניקוד של שני השחקנים אחרי שני המשחקים הללו עדיין יהיה זהה, ישוחק משחק בודד עם בקרת זמן של 3 דקות מחשבה לכל צד ותוספת של שתי שניות על כך מהלך – החל מהמהלך הראשון – כשהמנצח יוכרז כזוכה באליפות.
ואם שאלתם? הגרלה היא זו שתחליט איזה שחקן ישחק עם הכלים הלבנים במשחק זה.

אך מה אם משחק זה יסתיים גם הוא בתיקו? במקרה שכזה ישוחקו משחקים נוספים באותם תנאים, כשהשחקנים מתחלפים בצבעים בכל משחק, כשהראשון מביניהם שינצח במשחק יוכרז כמנצח התחרות כולם!

אני מודה שאישית אני בדילמה: האם אני רוצה שהמשחק של מחר יסתיים עם מנצח? או שעדיף תיקו מתובל בקסמו של חלום על סדרה של מי יודע כמה משחקים (אני מדמיין שלושה עשר משחקים לפחות) בפורמט קצר יותר עד לניצחון?

ומה אתם מעדיפים?

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. תודה מולי, נפלא!
    .
    שאלה לגבי הפורמט — האם אין כבר את משחק ה"ארמגדון"? לפי מה שאני זוכר, אם כל המשחקים הרגילים וה"הארכה" נגמרים בשיוויון, יש משחק מיוחד שנקרא ארמגדון —
    הלבן מקבל 6 דקות, השחור 5, אך במקרה של תיקו — השחור מנצח.
    האם השנה זה אחרת?

    1. ע"פ וויקיפדיה באנגלית:

      14 משחקים רגילים
      אם תיקו
      4 ראפיד (הסבר התנאים בפוסט)
      אם תיקו
      עוד 4 ראפיד (אותם תנאים)
      אם תיקו
      1 בליץ (הסבר התנאים בפוסט)
      אם תיקו
      עוד כמה בליצים עד שמישהו מנצח.

  2. תודה מולי.

    דו קרב מרתק. נפו היה יכול לסגור עניין עם ניצחון בשחור במשחק מספר 12. במקום זה נראה כאילו שדי העבר שבו לרדוף אותו והוא הפסיד… עכשיו הוא חייב להחזיק מעמד בשחור מול דינג במשחק האחרון. דינג כבר היה במצב דומה במועמדים כשהיה חייב לנצח את נקאמורה ואכן הצליח במשחק עקשני וחכם. היום יספיק לו גם תיקו להגיע לשובר שיוויון אז כל האופציות פתוחות מבחינתו.

    להערכתי נראה סופסוף את דינג עם פתיחה קטאלנית במשחק איטי ונסיון להוציא את נפומניאטצ'י מריכוז. נראה אם עצביו של נפו שוב יבגדו בו או אם הוא יצליח להתרכז ולכפות תיקו ולהגיע לשובר שיוויון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט