חדר מלחמה, בליל קולות, לעתים צרחות, רצינות תהומית מכל כיוון ואוסף בלתי-פוסק של הזרמת נתונים מכל עבר… לא, זה לא ה"בור" הצה"לי, זה פשוט הרושם שמקבל מי שנכנס לחדר העבודה שלי בארבעת הימים האחרונים בזמן שידורי המונדיאל.

בטלוויזיה מוצג המשחק הראשי מבחינתי, שמשודר כשקולו של השדרן הישראלי מתערבב עם קולו של השדרן האנגלי הנפלט מהמחשב הנייח שבו אני רואה בשידור חי את המשחק המקביל.

במחשב הנייד פתוח עורך הפוסטים של הופס שמדי פעם אני משרבט בו משפטי מפתח שאוכל להרחיב בהפסקה או אחרי המשחק. עוד פתוחים במקביל לשוניות של ויקיפדיה (בעברית, אנגלית וצרפתית) כמו גם לשוניות של בדיקות לעומק בגוגל או בכל אתר אפשרי על נקודות ספציפיות. מעבר לדפדפנים פתוחות בו במקביל תוכנות גרפיות ואתרי עזר אחרים.

הטאבלט פתוח על אתר פיפ"א כשבדפדפן פתוחים שש לשוניות: אחת לכל אחת מארבע הנבחרות המשחקות עם פרטי השחקנים, ואחת לכל אחד משני המשחקים המשוחקים, שנותן סטטיסטיקה המתעדכנת "בשידור חי" על כל פרמטר אפשרי במשחק.

מחוץ לחדר העבודה שלי נביחות כלב לבן ושובב אחד שמשוחח מדי פעם עם חבריו שבפארק בכלבים שמעבר לגדר, קולות שתי הטלוויזיות האחרות שבבית, ושיחותיהם של בני משפחתי. בטלפון מתקבלות שיחות רק מזדמנות על המשחק (סוכני מכירות מקבלים סירוב מהיר תוך פחות מחמש שניות), וכמובן הודעות ווטסאפ ואס-אם-אסים מאלו שרואים את המשחק ויודעים שאני כותב עליו. ועדיין, ללא ספק, הכי קוסמים לי והכי מצחיקים אותי תגובותיהם של מי שנמצאים אתי בחדר (נדיר אבל קורה)…

הצוואר לא מפסיק להחליף זוויות מהמכשיר שקיבל למכשיר שיקבל ומקבל את הקשב ותשומת הלב שלי. אני מדלג ממשחק לכתיבה למשחק השני לחיפוש למשחק… איזה כייף ואיזה מזל שכאשר ישנם מספר אירועים במקביל, אני יכול לעשות הן במחשב והן בטלוויזיה "אחורה פנה" ולצפות בשידור חוזר של הדקות האחרונות.

כמו שאני נעזר בטכנולוגיה לצפות, להבין ולכתוב, כך גם השופטים נעזרים ב VAR. בניגוד למה שקרה עם רונאלדו, מסי, ועוד החלטות VAR מפוקפקות, היום קיבלתי אישור ומשנה תוקף להחלטת רשויות השיפוט שהחלטת צוות ה VAR היא בגדר המלצה בלבד לשופט הראשי. במשחק של גאנה עם אורוגווואי, ה VAR אמר שהיה פנדל והשופט התעקש שלא היה. רק בזווית החמישית או הששית שהראו בטלוויזיה ניתן היה לראות שהצדק היה עם השופט ולא עם צוות ה VAR! כבוד לשופט.

גאנה הפסידה במשחקה הראשון 2:3 וניצחה את משחקה השני בשלב הבתים בתוצאה 2:3. האוהדים הגאנאים בטלוויזיה סימנו בידיהם כבר במחצית ואפילו שמונה דקות לפני זמן הסיום החוקי, כשגאנה פיגרה 2:0, את התוצאה 2:3 במשחק ששני השוערים היו עם הצלות מדהימות ומטורפות. האמת, היה יכול להיות הכי מגניב שבעולם אם זו היתה התוצאה, אבל גאנה הפסידה היום וחוזרת הביתה כשלפחות היא מתנחמת בכך שהיא לא ויתרה עד השנייה האחרונה באף אחד מהמשחקים ונקמה באורוגוואי בכך שגרמה להדחתה של אורוגוואי (בדיוק כמו שאורוגוואי עשתה לה לפני 12 שנים כשדיאגו פורלאן כבש את שערה של גאנה ומנע ממנה לעלות שלב) כשתמונות שריקת הסיום (המשחק בין פורטוגל ודרום קוריאה הסתיים 8 דקות לפני זה בין גאנה ואורוגוואי) מציגות דמעות בכי של אוהדי אורוגוואי וזעקות שמחה מעורבות בבכי של אוהדי דרום קוריאה ששמונה דקות ההמתנה האלו נראו להם כנצח.

והנה שוב, כמו אתמול, נבחרת דרום אמריקאית הולכת הביתה ונבחרת אסיאתית נוספת ממשיכה לשלב הבא.

זו לא הפעם הראשונה שאני רואה את נבחרת ברזיל בכחול, אבל איכשהו זה מפריע לי. מאז 1968 בעיני ברזיל תמיד מופיעה עם החולצה הצהובה עם הכיתוב הירוק. דימויים פנים-נפשיים נוהגים להתקבע, ואז הם ענין שקשה מאוד לשנותו… כל פעם שאני חוזר למשחק של ברזיל לוקח לי רסיס שניה לקלוט שהנבחרת בכחול היא ברזיל.

ברזיל עלתה עם ההרכב המשני ומבחינה זו אני שמח שהפסידה לקמרון כששוב נוכחנו שלא תמיד להיות טובים יותר מספיק כדי לנצח. לעתים זה עניין של מי רוצה יותר.אני רציתי שקמרון שאכן רצתה יותר מברזיל, תנצח, אך לצערי גם שווייץ ניצחה (למרות שגם היא וגם סרביה רצו) ולכן קמרון הולכת הביתה כמו סרביה

נתראה בשמינית הגמר.