חלום שהתגשם בדרך לחלום שיתגשם? – מולי

רק מי שרגיל לחוסר, לכישלון מתמשך, לפחות במקום ליותר… רק מי שרגיל להסתכל מלמטה כלפי מעלה בידיעה שלא סביר שאי-פעם יסתכל על אחרים כלפי מטה… רק מי שחווה שוב ושוב כישלונות מתמשכים יוכל להבין את התחושות שאפפו אותי כשראיתי הבוקר שהפליקנס במקום הראשון במערב.

ובמקום הראשון: הניו אורלינס פליקנס

האמת שהעונה הזו היא עונה של פעמים ראשונות: גם הפועל ירושלים היתה בשלב כלשהו העונה במקום הראשון בליגת העל בכדורגל, וגם הפליקנס כך הבוקר, לפחות למשך 24 שעות.

אז כן, אני בחור מציאותי שיודע שהאלים לא בהכרח ימשיכו לחייך ולשזוף בחומם את השקנאים, יודע שיותר סביר שהקרבה לשמש תגרום לשקנאים להסתנוור ולהישרף מאשר להתחזק ולהשתזף באורה של הפסגה.

"לשמור על המקום הראשון לאורך זמן," כך אומרת הקלישאה, "הרבה יותר קשה מאשר להגיע אליו." ואני יודע אצלי בראש שהסבירות שהפליקנס יצליחו להישאר בראש המערב עד סוף העונה היא קלושה (שלא לדבר על לזכות בליגה), אבל אני אוהד! ומאחר ואהדה איננה עניין של פיקחון ושכל אלא עניין של תחושה, תשוקה, תקווה ואמונה בלתי-הגיונית בהכרח בסוף הכי טוב שיכול להיות, אני מוצא את עצמי הבוקר גם שמח, וגם מנסה להשקות שלוש פעמים ביממה (פעם ראשונה כבר השקייתי נותרו עוד פעמיים עד הלילה) את זרע הציפייה שנשתל הבוקר, בתקווה שהמצב הזה בטבלה יישאר בעינו עד סוף העונה ואפילו עד סוף הפלייאוף.

הפליקנס מניו אורלינס, למי שלא יודע, הם אחת הקבוצות היחידות בליגה שלא הגיעו מעולם לגמר ה NBA. אם אינני טועה, הם אפילו לא הגיעו לגמר הדיוויזיה. אז לדמיין אליפות של קבוצה עם היסטוריה שכזו, של קבוצה שבקושי הגיעה לפלייאוף בעונה שעברה, זה קצת מעבר לחלומות הוורודים ביותר שלי…

אבל מצד שני, מי בכלל חלם שנצליח להיות העונה במקום הראשון ולא מאחר שהיינו הראשונים והיחידים ששיחקו בתחילת המחזור הראשון וניצחו…

אז כאן בירושלים השמש זורחת הבוקר, לא שמש חמה במיוחד (למרות שניצחנו את השמשות בלילה) אבל העננים היחידים נמצאים הרחק באופק. אומרים בתחזית שכבר מחר יעיבו עננים על השמיים, אבל עדיין, היום שמש החורף זורחת!

ויודעים מה? אוהדים שרגילים להסתפק המועט, שרגילים לחוסר ולאי-הצלחה מתמשכים, גם 24 שעות של התחפשות ללואי ה -14, ל"מלך השמש" כפי שהוא כינה את עצמו, הם אושר בלתי-צפוי שרק אנו יכולים להעריך את משקלו בזהב.

וכך זה ימשך? וואלה לא יודע, אבל לחלום מותר לי, בהחלט מותר!

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. כל מילה מולי, הרווחתם את זה ביושר, צריך רק לקוות שהעסק לא יתחרבש.
    .
    אכן, ניו אורלינס ושרלוט הן שתי הקבוצות היחידות בליגה שמעולם לא העפילו לגמר האזורי. עדיין מוקדם לי להעריך שזה יקרה העונה, אבל הכיוון בהחלט חיובי.

      1. Lol…
        רק ב-2018 הגיע בפעם הראשונה לגמר איזורי, וב-2021 בפעם השנייה (בשתי הפעמים הוא לא היה השחקן הכי טוב בקבוצה)

  2. תודה מולי. אין כמו הרגעי אושר הקטנים כאוהד. דברים טובים קוראים בניו אורלינס ואם ציון ישמור על בריאות פלייאוף יהיה, לא רואה אותם עוברים יותר מסיבוב אבל העתיד נראה טוב.

  3. מאחל לכם א ל י פ ו ת ולא פחות. בהינתן בריאות של הקבוצה (ופציעות של אחרות לא שמאחל את זה למישהו חמסה חמסה) והשוויניות היחסית בליגה, הכל יכול לקרות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט