פסל של ספורטאי / מולי

בכל עת בה אדם קשיש כמוני ישוטט לו לאטו ברחובות ירושלים, סביר שיראה בניינים שקירותיהם מחופים אבן ירושלמית, סביר שיראה גדרות של גינות קרקע שהעצים ששתלה העיריה בצדה המרוחק של המדרכה מתחרים על זוהר השמש עם השיחים המסתירים את החצרות.  מדי פעם, לא לעתים קרובות מדי, תחסום את דרכו תחנת אוטובוס לבושה בצניעות. ויודעים מה? בשכונות הוותיקות והחדשות כאחד, הגיוני יותר שייתקל בבורות מים סתומים ששימשו בעבר לאגירת מי הגשמים מאשר ב…פסל.

יש בירושלים פסלים. לא רבים, אני מודה, רובם משום מה בצמתים ראשיים למדי, וכמעט כולם פסלים מופשטים, או יותר נכון: פסלים מופשטים בנוסח ירושלמי.

בנוסח של העיר ללא הפסקה, יש לשער שפסלים מופשטים משמעותם פסלים שלל אנשים מחוסרי בגדים, עירומים, ואולם בנוסח ירושלים, עיר שאיכשהו עדיין שומרת בקנאות רבה יחסית על הדיבר "אל תעשה לך פסל ומסיכה", פסלים מופשטים הם פסלים אבסטרקטיים, כאלו שצורתם אינה מוגדרת, ובמיוחד כאלו שצורתם אינה צורת אדם. עד כמה שזה משונה הפסל היחיד הזכור לי שיש לו פנים, אף ולשון, הוא פסל המפלצת…

פסל המפלצת מאתר וויקיפדיה

בכלל, בחלל הציבורי בישראל, אין הרבה מדי פסלי אנשים, בטח מחוץ למוזיאונים.  עולה בזיכרוני תמונתו של הרצל על כביש החוף בואך הרצליה, עולה בעיני רוחי  פסלו של אלכסנדר זייד (מראשי תנועת "השומר" לפני קום המדינה  המציגה אותו על סוסתו האצילה דומיה, ו.. וזהו, לא זוכר עוד פסלי אדם, אם כי בטוח שישנם.

ואם כבר אין פסלי אדם, הרי פסלי ספורטאים הינם מצרך נדיר הרבה יותר. איכשהו קשה לי לראות בעיני רוחי את פסלו של מם יוד קוף יוד ברקוביץ מחוץ לאולם שבהיכל אליהו. את דמותו של אלי בן רימוז' מחוץ לאצטדי, או את דמותה של יעל ארד מחוץ לבית הוועד האולימפי…

ידוע לי רק על פסל אחד של ספורטאי: פסלו של נתן פנץ ז"ל, כדורגלן, שנפל במלחמת העצמאות שעליו כתבתי כבר. וגם פסל זה לא נבנה בראש ובראשונה כדי לחגוג את הישגיו הספורטיביים, אלא עקב מותו המצער במלחמת השחרור.

בכתבה בעיתון "ישראל היום" ב 22/05/2023 קראתי על כך שפסל של רלף קליין הושחת בגרמניה בידי אלמונים. מתברר שהוכנה תערוכה  שמציגה דמויות יהודיות שכיכבו בספורט הגרמני. מישהו אצלנו בכלל היה חושב על תערוכת פסלים שכזו?  תמונות אולי, סרט דוקומנטרי – בהחלט, ספר: ברור וברור ומן הסתם יותר מאחד, אבל פסל? פסל של ספורטאי?

לפני שנים רבות, כשהייתי באמסטרדם, מצאתי עצמי ישוב מתחת לפסלו של שפינוזה. באירופה, כידוע, היחס לפסלים שונה: יש בחלקים מהערים בה פסלים בכל פינת רחוב, שלא לדבר על כיכרות מרכזיות: פסלים של קיסרים ומלכים, של נסיכים, רוזנים ודוכסים, של פילוסופים, של סופרים, ושאר דיבורי תרבות, וכן, מדי פעם גם של ספורטאים, וכן, אפילו כאלו שעודם בחיים.

המשונה הוא שבטח כל עוד הספורטאי בחיים, הפסלים הללו  סובלים מיחס הקהל אליהם, כאילו היו הארכה של הספורטאי. פסלו של זלאטן איברהימוביץ, למשל, גובה שלושה מטרים – לא פחות,  הוצב מול אצטדיונה של קבוצת נעוריו מאלמו. רק מה, זלאטן הודיע קצת לפני ההצבה  שהוא הופך להיות אחד מהבעלים של קבוצת האמרבי, אז אוהדי מאלמו כילו בפסל את זעמם עד שכל מה שנותר מהדמות המתנשאת לשלושה מטרים היתה כף הרגל השמאלית…

למייקל יש פסל. למאג'יק יש פסל, לקובי עושים פסל, אז אמרו נא לי בבקשה: למי מספורטאי ישראל מגיע לדעתכם  פסל, והיכן אתם מציעים לשים אותו?

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. תודה מולי, נהדר!
    .
    אני חושב שבניית פסלים לאנשים נובעת מהניסיון להנציח ולשמר אותם. בניגוד לכך, נראה שהתת מודע הקולקטיבי היהודי-ישראלי פחות בקטע של אנשים "משומרים" ומעדיף אנשים חיים, ממשיים, רלוונטיים.
    הד לדבר אפשר למצוא בביטוי החז"לי – "דבריהם (של חכמים) הן הן זכרונן". במילים אחרות – לא חשוב איך אדם נראה, חשוב מאוד מה הוא אמר ועשה. המראה שלו לא נותן לנו כלום, הניסיון ללכוד אותו הוא עקר, אבל התוכן שהוא הנחיל – הרבה יותר רלוונטי, משמעותי, ומשפיע על חיינו. אפשר להתכתב עם התוכן, לשוחח איתו, גם מבעד למגבלות הזמן, המרחק והנוכחות הפיזית שכבר איננה.
    .
    ובכל זאת, אם הייתי צריך לבנות פסל, הייתי בונה פסל של אמביד שוכב על הרצפה, אם כבר פסל אז שיהיה מייצג 😉

  2. בכל זאת באנו מתרבות שמאדירה את הרוח ומנתצת סמלים חומריים כמו פסלים, זיכרון מר לעגל הזהב ואלילים של עמים פגאניים.

    1. שאף פעם לא הבנתי איך זה מתיישב יחד עם שלל קברי הצדיקים והבאבות שבני העם הנבחר עולים אליהם לרגל😂.
      אני חושב שלאסתר רוט שחמורוב מגיע פסל, במובנים רבים היא הספורטאית הישראלית הראשונה שפרצה לתודעה בזירה הכי גדולה אולי של הספורט העולמי (אתלטיקה וגם במשחקים אולימפיים(

  3. אל תעשה לך פסל או מסיכה, טוב, לא באמת.
    הראשונים שמקדשים אדם, חפץ, אדמה או מים הם אלו שקוראים מהספר הזה יומם וליל.
    מבחינתי, ספורטאי ששווה פסל לא יכול להיות רק בגלל ההישגים הספורטיבים שלו, אלא בגלל ערך מוסף: משהו שהוא מסמל מעבר: דמות חינוכית, השראה, התגברות על מכשולים., חיבור לקהילה
    דבר שני, זה קצת שיגעון גדלות לפסל מישהו שהוא עדיין חי, יש לזה איזו בעיתיות מסוימת. בישראל, הספורטאים האלה הולכים למכולת, עושים ביטוח ועוצרים לעשות פיפי בילו
    לפעמים יש דמות שהיא באמת שווה פסל, אבל אם מצמידים אותי לקיר:
    1. לצערינו, יש לנו הרבה מאד ספורטאים פארה-אולימפים מדהימים. כל אחד שווה פסל
    2. חללי ה- יא' במינכן
    3. לי קורזיץ שווה פסל
    4. אסתר רוט שחמורוב
    5. טל ברודי וההשפעה שלו על ענף שלם
    6. אורי מלמילאן
    ויש ספורטאים שמגיע להם פסל, אבל הם לא זקוקים לו: מוטל'ה, מיקי ברקוביץ – הם הפכו לאנדרטה עוד בחייהם.

  4. תודה מולי אני זוכר את מגלשת "המפלצת"
    המפחידה
    בילדות שיחקנו בזה ואפילו עשו לנו יום כיף שם באחת מכיתות היסודי ……אתה מחזיר אותי 40 שנה אחורה
    אני ממש זוכר את החוויה משםז.

  5. אני הייתי מציע פסל של יהושע גלאזר. הוא היה הספורטאי הישראלי הראשון להיות ממש מקצועני, ואפילו להיקרא לשחק באירופה (טורקיה). אם לא הוא אז פסל למיקי ברקוביץ' או טל ברודי, אחרי שיילכו לעולמם.
    פוסט מצויין מולי!

  6. טור תענוג מולי
    נדמה לי שבכניסה לנתניה מהגשר, בדיוק אחרי שעוברים מעל כביש החוף, יש פסל של שחקני כדורגל…
    אמה מה…. זה מצמחיה, גנן מתחזק את זה…
    וכפי שהגיבו לפניי – טל ברודי ואסתר רוט שחמורוב
    🙂

  7. יופי מולי אני איתך. גליקשטיין במרכז הטניס ברמה"ש, מ.י.ק.י ביד אליהו, חודורב בטח ואולי אוחנה/מלמיליאן בטדי. רוט-שחמורוב בהדר יוסף ואולי החברה ארטיום ליד מרכז ההתעמלות

  8. כרגיל מולי, כתבת יפה.

    פסלים זה לא משהו שצריך להיות במדינת ישראל. לא מטעמים דתיים, אלא יותר מטעמים תרבותיים. כל פסל שלא יבנה יהיו אלו שינסו להרוס, לרסס ובעיקר לבזות. פסל של מיקי? אוהדי הפועל מכינים את הספריי. פסל של כדורגלן ששיחק בשבת? או של אישה? קבוצה דתית/קנאית זו או אחרת מכינה את הפטישים. אפילו פסל באמ-אמא של הקונסנזוס – בן גוריון בחוף – נשרף. זה לא יעבוד, יהפוך למשחק חתול ועכבר ויבזה את מושא הפסל. עדיף לא להתחיל עם זה אפילו.

  9. תודה מולי. תמיד כיף לקרוא את מה שאתה כותב.
    לדעתי, פסלים זה לא משהו שצריך להיות במדינת ישראל, ואצלי זה לגמרי מטעמים דתיים. אני כן חושב שיש הרבה אנשים, והרבה ספורטאים בין היתר, שראויים להוקרה ולהערכה, אבל יש מספיק דרכים אחרות לעשות את זה.

  10. לא חושב שצריך להקים פסלים לספורטאים או לכל אדם אחר לצורך העניין – זה מקריפ ברמות…ובכל מקרה זה לא עושה חסד עם האיש אף פעם.
    הפסל האמיתי הוא הזיכרון שהם השאירו בתודעה הקולקטיבית וככה זה צריך להישאר.

  11. תודה מולי.
    בהחלט נקודה מעניינת. איכשהו אצלנו, בגלל הרקע הדתי, פסלים לא תפסו.
    אם הייתי עושה פסל של ספורטאי אז הייתי מציב אותו מחוץ לאצטדיון או האולם בו היתה רוב הקריירה שלו.

  12. פסלים בהחלט :
    צריך להקים פסל של ביבי שאפשר יהיה להשתחוות …
    עם ישראל ובמיוחד עם ירושליים חייב פסל כזה…
    באחת ההפגנות כנגד משיח צדקנו
    הנדון ב ים , פגשנו באיש מבוגר
    ניסינו למשוך אותו איתנו :
    אמר אם ביבי יגיד תורעד את מכנסיים אני מוריד :
    ובלי להתבלבל כך לפני כולם ברחוב ציבורי אמר ועשה ..
    אני אישית שוכנעתי…
    הדבר קרה עוד לפני שרופא העל
    נתניהו הביא לנו זריקות לא מאושרות וציוה להתחסן …
    תגיד או קיי יש לו עדת מעריצים
    אז עכשיו לך תסביר איך המתנגדים
    הכי קשים של ביבי בבלפור נשכבו
    על הגדר כדי להזריק לעצמם רעל
    ראשונים ,ועוד התגאו בכך שלנו
    הדיעו זריקות ראשונים עוד לפני היצרנים ….
    במקום לעצור רגע ולחשוב איך זה
    בורלא עצמו לא ממהר לקבל את הזריקה ….
    אנשים כאן מתנגדים לפסלים
    ומטעמי דת …
    חחח איזו דת :
    הדת של המקובלים בעמוקה
    אלו שעושים תיקון עם עשרה מקובלים ומתרימים בטלפון
    ,אלו.שכבר הוזכרו המשתטחים
    על הקברים.
    חייבים פסל עכשיו:
    פסל ביבי , םסל עגל הזהבופסל החיסון .
    ואם ספורטאי אז:
    תני כהן מינץ הגדול מכולם
    מול היכל מנורה !

  13. זה מזכיר בנסיעות לחו"ל .אני מגיע לכיכר עם פסל של פרש על סוס,ראיתי עשרות כאלו . אני נהנה לראות אנשים שמצלמים את הפסל בלהיטות כאילו לא ראו פסל כזה אף פעם.
    חלק גדול מאוד של הפסלים הם בסך הכל קיטש להמונים.
    הייתי מקדיש פסל לאלון מזרחי שכבש יותר מנפוליאון, ושמצא שמספרים באירופה מאוד ברורים כי הם בעברית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט