מות הליברו / מולי

אם יש משהו שאוהדי כדורגל שונאים בכל מאודם, זה כשההגנה מחזירה כדור לשוער מחצי מגרש. ואם יש משהו שאוהדי כדורגל שנאו לפחות פי שלושים לפני חמישים שנה, זה בדיוק התופעה הזו. החזרת כדור אחורה, היתה מעין חטא בל-יכופר, ולוותה תמיד בשריקות בו מחרישות אוזניים של הקבוצה היריבה, וכאחד שהיה במגרשים לפני חמישים שנה ויותר, אספר לכם סוד: לעתים גם של (לפחות חלק מ)הקהל של הקבוצה שהחזירה את הכדור לשוער.

בימינו מדברים על "ריווח" ו"בילד אפ", מדברים על שוערים שאמורים להיות טובים ברגל כמו שהם ביד, אבל פעם… פעם החזרה אחורה ברגל, בטח מחצי מגרש, היתה סימן לפחדנות, לחוסר גבריות, לחוסר כישרון, ובעיקר לחוסר נכונות להתמודד.

הקהל של הקבוצה שהכדור אצלה, לא היה אז סלחן. "טקטי" ו"בונקר" היו מילות גנאי, ויודעים מה, אנשים לא סלחו על החזרות כדורים שכאלו, אולי רק אוהדי הקבוצה שבמקום האחרון בליגה ומובילה אחת אפס מול הקבוצה שבמקום  הראשון… וגם זה רק חמש דקות לפני שריקת הסיום…. החזרת כדורים בשבעים-שמונים הדקות הראשונות של המשחק, ובטח ובטח מחצי מגרש, היו חטא בלתי נסלח, בעצם כמעט בלתי נסלח, כי היה שחקן אחד שכל מה שכתבתי עד כה לא תפס לגביו.

משחק חצי גמר המונדיאל. שמונים אלף צופים, רובם לא של נבחרתו, קצת לפני סוף המחצית הראשונה זה קרה. בכל משחקי המונדיאל עד אז, (ומודה שגם מאז) לא ראיתי אפילו החזרת כדור אחת לשוער שלא לוותה בשריקות בוז, בטח לנבחרת גרמניה שבשנות הששים והשבעים עדיין זכרו לה היטב את מלחמת העולם השנייה.

אז במשחק הזה, איכשהו, למרות תפקידו הקדמי לכאורה (הוא הרי הביא את תפקיד ה"ליברו" ההתקפי לכלל שלמות), הוא מצא את עצמו עם הכדור, לבד, הכי קרוב לשוער ליד קו האמצע צמוד לצדו השמאלי של המגרש, ולא פחות משלושה שחקני יריב מקיפים אותו:  פחות מחצי מטר בינו לבין זה שמאחוריו, פחות מחצי מטר בינו לבין זה שלפניו, פחות מחצי מטר מזה שמימינו והרבה פחות ממטר בינו לבין קו האורך.

אם זה הייתי אני שם, הייתי בועט טיל ליציע, כמה שיותר רחוק, אבל מסתבר ה"קייזר" הוא לא אני. פיתול של הגוף לימין, פיתול של הראש לשמאל, שני יריבים על הקרקע, והחזרת הכדור שלו לשוער, סחפה את כל האצטדיון למחיאות כפיים סוערות ולאפס שריקות בוז.

פרנץ בקנבאואר, "הקייזר" בכינויו, מי שגרם לכך שלמרות תפקידו כבלם האחורי שיחק תפקיד חופשי והתקפי יותר ( "ליברו" באיטלקית זה "חופשי") בלי שיהי חייב לשמור אישית על מישהו (ושמירה אישית היתה אז חזון נפוץ), וככתוב בוויקיפדיה: "מי שהביא את תפקיד ה"ליברו" ההתקפי לכלל שלמות" נפטר לפני יומיים.

אין טעם לפרט את הישגיו כשחקן, כמאמן וכמנהל. מספיק שאומר שהוא אחד משלושה בלבד שזכו במונדיאל הן כשחקנים והן כמאמנים. אבל יש טעם לפרט על הזיכרון האישי שלי ממנו: חוכמת משחק, אלגנטיות בלתי סופית, נחישות בלי אלימות והתגלמות האמרה שחכם לא ייכנס לבלגנים שפיקח יידע לצאת מהם.

יהי זכרו ברוך.

פְרַנְץ אָנְטוֹן בֶּקֵנְבַּאוֵּאר ‏ 11 בספטמבר 1945 – 7 בינואר 2024 מוויקיפדיה באנגלית

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  2. Berch

    9 ינו 2024 21:20:19

    בתור אחד שלא אוהד כדורגל מאז שצפרירים חולון ירדה למחתרת אני מכיר את השם שלו. נתת ה נגיעה למה שעשה וזה מעניין.
    אם יבוא לך אשמח אם תוכל לכתוב טור על גודולתו, למה ומדוע….
    אני יודע שאנחנו אתר כדורסל אבל טריביוט למיוחדים תמיד מתקבל בברכה
    🤩

  3. אטאפומה

    9 ינו 2024 21:51:33

    אם הוא מסר אחורה :
    אז כולם ידעו כי כך היה צריך
    לנהוג !
    כי תמיד.כשיכל דחף את הכדור
    קדימה .
    לאחרונה במיוחד מאז תחילת
    מגיפת הקורונה נפטרים ידוענים
    רבים.

  4. עגל

    9 ינו 2024 22:02:54

    אכן אחד הגדולים האלגנטיים. איכשהו הוא תמיד הצטייר כמישהו מאוד רציני, מקצוען, שמשחק יפה, נכון וחזק.
    תודה מולי.

  5. מנחם לס

    9 ינו 2024 22:20:50

    תודה מולי. זכיתי לראותו בסיום הקריירה שלו כשהוא שיחק בארה״ב. שחקן גדול ואינטיליגנטי. ב-1975 נבחרת העולם הגיעה למשחק חגיגי נגד הניו יורק קוסמוס. בקשו שאעמיד את קבוצתי מאונ׳ אדלפי למשחק אימון נגד נבחרת העולם. הפסדנו 0-2. בסיום המשחק הוא ניגש אלי, לחץ את ידי, ואמר שהוא לא תאר לעצמו את רמת הכדורגל באוניברסיטאות. איחלנו אחד לשני ג׳וד לאק

  6. דוקטור רזי הופמן

    10 ינו 2024 03:42:02

    היה שחקן ענק, מנג'ר לא פחות ענק ועד יומו האחרון נשאר איש של באיירן מינכן.
    קשה להאמין שהלך אבל זו דרכו של בשר וכל חומר אורגני כמוני וכמוכם.
    אבל ניתנה לבשר הזה אפשרות להצעטר ולהתאבל.
    רק לפני שנה צפיתי בפראנץ יושב בין אולריך (אולי) הנס, קארל היינץ רומיניגה (גם כן קייסר) ואוליבר קאן ביציע המכובדים של באיירן. איזו היסטוריה מכובדת של מועדון אירופי מכובד. אנשים של גביעי עולם וכדורגל חכם ומאד טאקטי.
    לפחות ההידרדרות שלו היתה מהירה. לא שבעיות הבריאות שלו היו מהיום אבל הסוף היה דיי מהיר.
    ההישגים הרבים והעצומים שלו מדברים בעד עצמם. הוא היה גדול מקרוייף והיה בקו אחד עם הגדולים פלה ומאראדונה.
    אז מה היה לנו שם קלראשו? 2 גביעי עולם? אחד כמנג'ר. יורו מ 1972. פעמיים בלון דה אור. 5 אליפויות בונדסליגה ו 4 גביעים. 3 גביעי UCL. ראזומה אדיר ובלתי ניתן לערעור.

  7. jefffoster10

    10 ינו 2024 07:56:50

    קייזר על המגרש במלוא מובן מאליו. שינה את המשחק כמו שמעטים עשו לפניו ומעטים אחריו.
    מנצל את הבמה להזכיר שלפני 4 ימים נפטר בשיבה טובה מריו זגאלו, שביחד עם בקנבאואר (ודידייה דשאן), שלושת היחידים שזכו בגביע העולם הן כשחקנים והן כמאמנים.

  9. מהפנט תרנגולות להטיל ביצה בדאנק

    10 ינו 2024 09:22:33

    בקנבואר הוא אחד מהסמלים הבולטים של גרמניה החדשה.
    התקופה של היטלר היתה טראומטית,מאות מליונים מתו בעולם מהמלחמה הארורה.לנו המלחמה ארורה במיוחד.
    לפחות הגרמנים החליפו דיסקט ובגדול.הם היום סמל למדינת רווחה,מדינה הדואגת לרווחה הכלכלית של אזרחיה, לחופש הביטוי, ולמערכת חינוך ליברלית.
    רק כדוגמה ברוסיה לא השתנה כלום הקומיניזם לא קיים, אבל השיטה הטוטילטרית שנלוותה אליו,והיתה למעשה הדומיננטית נשארה.אחרי המלחמה הרוסים קיבלו המשך של היטלר בשם סטלין. היום יש להם את פוטין.רוסיה היתה סכנה לעולם ונשארה כזו. גרמניה וגם יפן כבר לא!
    לא אהבתי את הנצחונות של בקנבואר כי זה היה נצחונות של גרמניה.גרמניה סימלה עבורי את הרוע המוחלט.
    היום אני מסתכל אחרת והרבה יותר סובלני להישגים של גרמנים.
    הופתעתי רק מהכתבה נודע לי שהשחקן הלך לעולמו.
    יהיה זכרו ברוך.

    1. דוקטור רזי הופמן

      10 ינו 2024 12:19:23

      היום יש גרמניה אחרת. גרמניה שעדיין זוכרת את פשעי הסבים והסבא רבא.
      אני אומר מניסיון ומהיכרות ומקולגות גרמנים.
      מדובר בהכללה באנשים טובים, הנייטיבס.
      הייתי עם חוקרים וסטודנטים גרמניים בביקור בברגן בלזן הסתובבנו סביב לחלקות בהם קבורים אלפים ללא מצבה, נכנסנו למוזיאון והחברים הגרמנים היו רציניים מאד ואף הזילו דמעות.
      אחת הבנות איתן דיברתי אמרה שקשה לה להביט בעיני כשהיא יודעת על הפשע שהסבים בצעו בעם היהודי. הרגעתי אותה והסברתי שאין היא אשמה במה שלא עשתה!
      הרצון שלהם להמשיך ולכפר מבחינתי מדהים.

    2. אטאפומה

      10 ינו 2024 14:28:18

      כתבת מאד יפה.
      לי יש בעיה זהה עם גרמניה וגרמנים .
      בקנבאטר אחד מהגרמנים הבודדים שלא סלדתי מהם .
      אך עדיין נזהרתי שלא להפליג בשבחיו .
      בקשר להתדרדרותו הרפואית
      אני לא רופא.
      אך את סממני :
      תוםעות לוואי זריקות פייזר אני מכיר היטיב .
      לא רואה שום דרך להתדרדרות כה מהירה שאינה קשורה לזריקת הרעל הזו .
      בהתחשב במיקום הפוליטי של אנגלה מרקל : למיטב ידיעתי יצירה מפוארת של תוכנית המנהיגים הצעירים של שוואב , מצב ההזרקות
      בגרמניה לא מקרי ,
      למי שלא מעורה בחומר שוואב
      הפורום הכלכלי העולמי הוא שותף
      מלא בהזרקות עם אירגון הבריאות
      העולמי הנשלט על ידי ביל גייטס
      ועם פייזר השייכת לקרן של ביל גייטס .
      העובדה לכאורה שהם הגרמנים מחסלים בכזו קלות את הסמלים
      היותר מפוארים שלהם צריכה להציג לכולם תמונת מצב לאן
      הם שואפים לקחת את העולם .

      1. PhillySpecial

        10 ינו 2024 22:00:53

        אשמח לקחת את הטענות שלך ברצינות, אבל תצטרך יותר מסיסמת "זריקת הרעל שהובילה להתדרדרות של בקנבאואר"

כתיבת תגובה

סגירת תפריט