אפולו 11 – אלוף העולם בשחמט בובי פישר – חלק א' – ילדותו/שחר אלוני

אפולו 11 – אלוף העולם בשחמט בובי פישר – חלק א' – ילדותו/שחר אלוני

לכתוב על אלוף העולם ה 11 בובי פישר זה אתגר גדול. האם שמים דגש על היותו אמריקאי שהתמודד עם הסובייטים? האם מה שחשוב זה גילו הצעיר בעת שעלה לגדולה? הפרישות שלו לשנתיים משח תחרותי עקב מחלוקות אירגוניות? האופי המאד לא יציב שלו? הרקע שלו כילד יתום שננטש על ידי אימו? ההצטיינות החריגה מאד שלו בשנות השיא שאין לה מתחרים? ההעלמות שלו מיד לאחר שזכה בתואר העולמי? הדמיון הרב בין הקריירה שלו לבין בת' הרמון, גיבורת הסדרה גמביט המלכה? העובדה שהוא נבחר לשחקן הטוב אי פעם על ידי רוב שחקי השחמט, ועוד יותר מכך על ידי רוב רבי-האמנים?

פישר נולד בשיקגו ב 1943, וכבר כאן יש טוויסט…לאחרונה הסתבר שאביו שגידל אותו לא היה אביו הביולוגי (זה מאומת אפילו בחקירה רשמית של האף.בי.איי בתקופת אדגר הובר), בכל אופן שניהם (וגם אימו הלא יציבה נפשית) היו יהודים, ושניהם נעלמו מחייו או מתו כשהיה צעיר. אימו התגרשה מאביו (שמו של האדם שהכיר בינהם היה הרמן) כשבובי היה תינוק, והאם לא היתה פנויה מספיק לגדל אותו בצורה סבירה עקב הרקע הנפשי הקשה שלה והתעניינותה בנושאים שונים כגון המפלגה הקומוניסטית האמריקאית.

בגיל 9



פישר למד שחמט מספר שקנו לו בחנות ממתקים בגיל 6 ושיחק בעיקר נגד עצמו. משפחתו נעה ונדה בין ערים שונות בארה"ב, ומדי פעם היה מגיע אליו ספר שחמט כלשהוא, או חוברת שאותם למד ביסודיות. אימו חשבה שהוא משחק לבד יותר מדי ופנתה להרמן הלמס, דיקאן השחמט של ארה"ב (היה כנראה תואר כזה אז), ששלח אותו בגיל 7 למשחק סימולטני מול אמן ידוע, מה שהפך למשחקו הרשמי הראשון.
בארוע הזה הילד צד את עינו של מאמן שחמט בשם "מר ניגרו" שהחל לאמן אותו. פישר בגיל מאוחר יותר אמר על כך:

Mr. Nigro was possibly not the best player in the world, but he was a very good teacher. Meeting him was probably a decisive factor in my going ahead with chess."[

הטורניר הראשון בו פישר השתתף היה בביתו של ניגרו בגיל 9. לאחר מכן בגיל 12 הצטרף פישר למועדון מנהטן המפורסם, ונפרד מניגרו שעבר לעיר אחרת. בגיל 13 הוא פגש אדם בשם קולינס שאיתו ועם חבריו שיחק אלפי משחקי "בליץ". פישר גם נהג לסעוד בביתו של קולינס ולעיין בספריית השחמט הענפה שלו. קולינס עצמו העיד שהוא לא לימד את פישר לשחק שחמט כלל, אלא היה יותר כמו "מנטור" שלו.

למד רוסית לבד בגיל 12 כדי לקרוא חוברות וספרי שחמט שהשיג



בגיל 13 מצא עצמו פישר נוסע להבאנה, קובה (למועדון על שם קפבלנקה) במין טיול שאורגן על ידי מועדון מקומי. שם הוא נתן משחק סימולטני מול 12 יריבים והשיג תוצאות טובות.
עדיין בגיל 13, נרשם פישר לאליפות ארה"ב לנוער שנערכה בפילדלפיה (שחקנים עד גיל 20) וזכה בה בתוצאה מעולה של 8.5 נקודות מתוך 10, והפך לזוכה הצעיר ביותר בתולדות האליפות.
מעט לאחר מכן הוא אף נרשם לאליפות ארה"ב הפתוחה שנערכה באוקלהומה, ועשה שם תוצאה יפה של 8.5 מתוך 12, מה שהספיק למקום רביעי משותף.
בגיל צעיר זה הוא השתתף בעוד כמה תחרויות חזקות, למשל באליפות מדינת וושינגטון, שם זכה במקום שני משותף ביחד עם רב-אמן רוסולימו, שעל שמו יש הסתעפות ידועה בהגנה סיציליאנית. בתחרות אחרת באותה שנה הביס פישר את האמן הבין-לאומי דונלד ביירן בצורה מאד משכנעת, והמשחק זכה לכינוי "משחק המאה" – על משחק זה הרחיב "אינדיאני" בפוסט קודם שהשווה בין הקריירה של פישר לזו של בת' הרמון מהסדרה גמביט המלכה.

באחת התחרויות



בגיל 14 הגן פישר על תוארו כאלוף ארה"ב לנוער (עד גיל 20) הפעם בתוצאה פנומנלית של 8.5 נקודות מתוך 9, ולאחר מכן הוסיף וזכה גם באליפות ארה"ב הפתוחה לבוגרים עם 10 נק' מתוך 12, מה שהפך אותו כמובן לצעיר ביותר שזוכה בטורניר זה.
על סמך כל זאת הוא הוזמן בסוף אותה שנה לאליפות ארה"ב הרשמית לבוגרים, התחזיות היו שהוא יסיים במקום טוב באמצע או קצת למעלה מזה. בפועל הוא זכה בתחרות בהפרש של נקודה שלמה (10.5 מתוך 13) ללא הפסד, והפך לאלוף ארה"ב הצעיר ביותר אי פעם, תוך שהוא משלים באותה שנה (כיתה ט' שלו) זכיה בשלוש האליפויות החשובות של ארה"ב.
את כל זאת הוא עשה פחות או יותר לבד, בלי תמיכה משפחתית כלשהיא, ללא מאמן משמעותי, וללא יריבי אימון ברמתו איתם יכל לשחק. מקורות המידע שלו היו אימונים רבים מול עצמו ושינון ספרים וחוברות שחמט אותן השיג בדרכים שונות, כולל חוברות ברוסית, מדוכן מסוים במנהטן.

משחק סימולטני בגיל צעיר



משחק מפורסם וחריף של פישר בצעירותו מול רשבסקי עם אגדמאטור:




עוד באותה שנה חפץ פישר לסוע למרכז השחמט העולמי, למוסקבה. אימו, הלא שגרתית, כתבה מכתב ישיר לניקיטה חרושצ'וב כדי לארגן לבנה בן ה 14 הזמנה למוסקבה, לאליפות העולם לנוער וסטודנטים. אולם התשובה החיובית התעכבה והוא כבר לא יכול היה להשתתף בארוע. למשפחה לא היה כסף לנסיעה כזו, אז אימו ארגנה לו הופעה בתכנית טלוויזיה נושאת פרסים, שם שיחק וזכה בשני כרטיסי טיסה למוסקבה, לו ולאחותו ג'ואן.

והנה הקטע מהתכנית:


כשנחת פישר עם אחותו במוסקבה הוא מיהר למועדון השחמט המרכזי בעיר ושיחק משחקי בליץ עם מי שהיה שם, תוך שהוא מנצח שוב ושוב, כפי שהעיד לאחר שנים המלווה הרוסי שלו רב-אמן אלאטורצב:

Back in 1958, in the Central Chess Club, Vladimir Alatortsev saw a tall, angular 15-year-old youth, who in blitz games, crushed almost everyone who crossed his path… Alatortsev was no exception, losing all three games. He was astonished by the play of the young American Robert Fischer, his fantastic self-confidence, amazing chess erudition and simply brilliant play! On arriving home, Vladimir said in admiration to his wife: "This is the future world champion!

פישר דרש במפגיע לשחק עם אלוף העולם בוטביניק או עם פאול קרס, כשהובהר לו שזה לא אפשרי, הוא זעם והתבטא במילים חריפות כנגד מארחיו שנדהמו, מאחר שראו בו אורח כבוד. לבסוף הם קראו לשחקן הצמרת טיגראן פטרוסיאן (שהפך כעבור 5 שנים לאלוף העולם) כדי שישחק משחקי בליץ עם פישר. פטרוסיאן ניצח ברוב המשחקים האלה.

בליצים עם פטרוסיאן



מאוחר יותר באותה שנה החליט פישר להירשם לתחרות הבין אזורית החזקה בעיר פורטרוז בסלובניה. הוא יכול היה להירשם אליה בזכות היותו אלוף ארה"ב.
מי שמסיים בצמרת של התחרות הבין אזורית מעפיל לתחרות המועמדים לאליפות העולם. את כל זאת עשה פישר בגיל 15, אי שם בין כיתה ט' לכיתה י', כאשר במקרה הטוב נוסע איתו שחקן אמריקאי אחד לתחרות מעבר למסך הברזל אל מול שחקנים מהטובים בעולם. רבים פקפקו ביכולת של הנער/ילד פישר להתמודד עם הצמרת העולמית, כאשר אין לו שום נסיון בתחרויות בינ"ל. אולם בסופו של דבר הצליח פישר לסיים במקום חמישי משותף שהספיק להעפלה לתחרות המועמדים לאליפות העולם. על כך אמר רב האמן הנודע יורי אברבך (אלוף ברה"מ):

In the struggle at the board this youth, almost still a child, showed himself to be a full-fledged fighter, demonstrating amazing composure, precise calculation and devilish resourcefulness. I was especially struck not even by his extensive opening knowledge, but his striving everywhere to seek new paths. In Fischer's play an enormous talent was noticeable, and in addition one sensed an enormous amount of work on the study of chess.

דוד ברונשטיין הגדול אמר עליו "התבוננתי בו רבות ולא הבנתי איך ומדוע נער זה משחק כל כך טוב". ההעפלה הפכה את פישר לצעיר ביותר שעולה לתחרות המועמדים ולרב-האמן הצעיר ביותר בהסטוריה בשנת 58', אז היו בעולם מספר מועט של רבי אמנים.
פישר בינתיים זכה שוב באליפות ארה"ב בתוצאה גבוהה, והשיג מספר תוצאות טובות למדי בתחרויות בינ"ל כולל מקום שלישי בתחרות ציריך, עם נקודה פחות מהזוכה מיכאל טל (שהפך לאלוף עולם כעבור שנתיים).

מול דוד ברונשטיין בבין-אזורית 58'



בינתיים הוא החליט לפרוש מבית הספר בגיל 16 כדי להקדיש את חייו לשחמט בדבקות יוצאת דופן. אימו שלא אהבה במיוחד את הרעיון נטשה אותו, ופישר עבר לגדול אצל אחותו לזמן קצר ומשם עבר לסבתו. כל זה לא הפריע לו להתכונן לתחרות המועמדים ביגוסלביה בשנת 59' (כולל למידת כמה שפות מזרח אירופיות, כדי שיוכל למשל לקרוא ספרים נוספים בשפות אלה). בתחרות זו עמדו להשתתף גדולי השחקנים של אחד הדורות החזקים בהסטוריה. הוא עמד להתמודד שם בין היתר עם טל, קרס, פטרוסיאן וסמיסלוב.
הדבקות הכמעט אובססיבית של פישר במשחק עלתה אפילו על זו של מיכאל טל, על כך מעיד רב-אמן לטבי שהכיר את שניהם:

"Tell me, Bobby," Tal continued, "what do you think of the playing style of Larissa Volpert?" "She's too cautious. But you have another girl, Dmitrieva. Her games do appeal to me!" Here we were left literally open-mouthed in astonishment. Misha and I have looked at thousands of games, but it never even occurred to us to study the games of our women players. How could we find the time for this?! Yet Bobby, it turns out, had found the time![

עד לגיל 16 פישר נהג להתלבש גרוע מאד ביחס למעמדו, אך החל מאותה שנה החל לרכוש חליפות תפורות על פי מידה ממקומות שונים בעולם, עד שיצר אוסף ביתי שלהם, ואליהם התאים נעליים מוזמנות על פי מידה אף הן.
הוא באותו זמן גר לבד בשכונה מוכת פשע בניו יורק, לאחר שאימו הלא יציבה נפשית נטשה אותו, כדי לעסוק בנושא החדש שהלהיב אותה והוא לימודי רפואה. בנוסף היא המשיכה בפעילותה האינטנסיבית במפלגה הקומוניסטית האמריקאית מה, שגרם לבנה לשנוא כל מה שקשור לקומוניזם או לממסד הסובייטי.
כל זה לא מנע מאימו לפתוח בהפגנה של חמישה ימים מול הבית הלבן בדרישה מהנשיא אייזנהאוור לממן נסיעה של משלחת אמריקאית לאולימפיאדת השחמט בשנה הבאה (באולימפיאדה הקודמת ב 58' פישר סירב להשתתף כי לא הסכים להיות לוח שני של ארה"ב אחרי שמואל רשבסקי הנודע ששיחק בלוח הראשון).

מט בלבן תוך 3 מהלכים, איך?

פישר בשלב הזה היה שחקן בין לאומי חזק אך עדיין לא ברמה של הגדולים ביותר. בתחרות המועמדים ביגוסלביה 59', שהיתה כאמור תחרות חזקה ברמה הסטורית, הוא סיים במקום חמישי משותף מתוך שמונה שחקנים, עם פחות מ 50% הצלחה במשחקיו.
הזוכה מיכאל טל, ניצח אותו 4-0 בארבעת משחקיהם. טל עלה לדו קרב על אליפות העולם עם האלוף המכהן בוטביניק, וניצח אותו בצורה משכנעת.
פישר לעומת זאת חש כי השחקנים הרוסים עשו יד אחת נגדו בתחרות, ועם חזרתו לארה"ב התאמן במרץ לקראת ההזדמנות הבאה להתמודד מולם.

בתחרות המועמדים 59', ברקע פטרוסיאן ומיכאל טל

לפוסט הזה יש 29 תגובות

    1. כן, היה לו כנראה כישרון לשפות
      היה פעם סיפור שבאחת מתחרויות המועמדים הוא שיחק מול שחקן רוסי חזק שהכין לו הפתעה בהסתעפות מסוימת בפתיחה. פישר מצא מהר את התשובה להפתעה. לאחר המשחק שאלו אותו איך מצא מהר, הוא ענה שזה הופיע בהערת שוליים של חוברת שח ברוסית שקרא בגיל צעיר, עם ניתוח של רומנישין (שחקן ותאירטיקן רוסי). היריב אמר לו שלא נראה לו שיש מישהו ברוסיה שמכיר את הערת השוליים הזאת

    1. תודה מתן, כן, מסכים
      היום גם היה לו עם מי להתאמן, התשתית בארהב כבר במצב אחר, בעיקר בזכות מה שקורה בסנט לואיס

  1. סיימתי לקרוא כרגע, תודה שוב.
    .
    מצפה רבות להמשך, עד כה החלק הראשון מתעלה על ההפקה של נטפליקס 😉
    .
    לשח נכנסתי לפני כמה שנים ובשנתיים האחרונות הוא צד לצד האן בי איי, ריטואל יומי קבוע של מעקב, כמובן שהספקתי להשלים את כל הסאגות של אגאדמאטור, ומתוכן השחקנים שהכי הרבה התרשמתי מהם זה פישר ומורפי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט