מורשת לברון – האם הוא בין הגדולים בהסטוריה?  חלק ב' ואחרון/שחר אלוני

מורשת לברון – האם הוא בין הגדולים בהסטוריה? חלק ב' ואחרון/שחר אלוני

בחלק א' של המאמר ראינו את התרומות החדשניות שלברון הביא לליגה או שידרג מאד, כמו ורסאטיליות בעמדה, שימור הגוף ובניית סופרטימס – מגמות שכנראה ישפיעו גם בעתיד לאורך זמן רב. חלק א' של המאמר מצורף בסופו של חלק זה, למי שפספס.

הפעם אפרט יותר על סטטיסטיקה וננסה לראות לא רק את המצב כרגע, אלא לאן לברון יכול להגיע בסוף הקריירה, ואיפה זה ממקם אותו ביחס לשחקנים היסטוריים אחרים.

אליפויות, MVP עונה רגילה, MVP פלייאוף:
ללברון יש 4 זכיות מכל סוג. בקטגוריות האלה קשה להעריך מה יהיה עד סוף הקריירה, וכל שינוי של אחד קובע, אבל אם נניח הנחה סבירה שהמספר בכל אחת מהן יהיה 5 או אולי 6, זה ימקם אותו בנוחות בין הגדולים ביותר כמו קארים, מג'יק ג'ונסון, ג'ורדן וקובי בראיינט, וגם טים דאנקן. כאשר רק ביל ראסל עם 11 אליפויות נמצא הרבה מעל כולם.



בחירות לאחת מחמישיות העונה, ובחירות לחמישיית העונה הראשונה בליגה:
לברון נבחר לאחת משלוש החמישיות של העונה 16 פעם (מתוך 17 עונותיו). הוא כרגע מקום ראשון בהסטוריה בקטגוריה זו ומקדים באחד את קובי, קארים ודאנקן.
הוא נבחר לחמישיה הראשונה של העונה 13 פעמים, ובם בזה הוא כבר עכשיו ראשון בהסטוריה, ומקדים בהפרש של יותר מאחד את קובי וקארל מלון שאחריו.
בסיום הקריירה הוא יכול להתקרב ל 20 בחירות לאחת החמישיות ו 15 בחירות לחמישיה הראשונה של העונה, שיאים שיוכלו להחזיק מעמד במשך עשורים.

בחירות לאולסטאר:
לברון מדורג שלישי בכל הזמנים עם 16 בחירות (רצופות). מקדימים אותו קארים עם 19 וקובי עם 18.
סיכוי סביר שיהיה ראשון בקטגוריה זו כשיפרוש, אם יצליח להיבחר עוד פעמיים לאולסטאר (מלבד בחירה צפויה בעונה הנוכחית).

אולסטאר 2005



נקודות:
בעונה הרגילה: הוא מדורג כרגע שלישי, אחרי קארים וקארל מלון. יוכל להגיע למקום הראשון ואולי אפילו למספר של 40 אלף נקודות אם ימשיך בכושר משחק טוב עוד שתים-שלוש עונות מעבר לעונה הנוכחית.
בהנחה סבירה שבעונה הזו יוסיף 1000 נקודות ובעונה הבאה 1800, יגיע בעוד שנה וחצי למקום השני, ויחסרו לו כ 1000 נקודות למקום הראשון בכל הזמנים. יעד שנראה סביר.

בפלייאוף:
לברון מוביל בהפרש גדול את קלעי כל הזמנים בפלייאוף עם קרוב ל 7500 נקודות. אחריו ג'ורדן, קארים וקובי עם פחות מ 6000.

עונה רגילה ופלייאוף ביחד: הוא כרגע שני בהסטוריה, וחסרות לו כ 2000 נקודות כדי להגיע לקארים המוביל. סביר להניח שזה יקרה בעונה הבאה.




ריבאונדים:
בעונה הרגילה, מדורג 45 בהסטוריה. בפלייאוף מדורג שישי בכל הזמנים (מקדימים אותו רק סנטרים ודאנקן). יוכל לכל היותר להגיע למקום שלישי אחרי ביל ראסל וצ'מברליין.

אסיסטים:
בעונה הרגילה מדורג שמיני (מקדימים אותו רק רכזים). עד סיום הקריירה יוכל יחסית בקלות לעלות למקום שלישי (לפני נאש , מג'יק ואוסקר). סיכוי כלשהוא לסיים במקום השני לפני קיד ואחרי סטוקטון המוביל.

בפלייאוף: מדורג שני בהסטוריה אחרי מג'יק (לפני סטוקטון, קיד ופארקר). יוכל אולי להדביק את מג'יק אם יופיע בעוד כ 10 או 15 סדרות פלייאוף.

עונה רגילה ופלייאוף ביחד:
סיכוי טוב שיסיים את הקריירה בין שלושת הראשונים בקטגוריה.




חטיפות:
בעונה הרגילה מדורג 13 בכל הזמנים, יכול בסבירות טובה לסיים את הקריירה במקומות 3-5 בכל הזמנים, אבל יהיה קשה להדביק את המובילים סטוקטון וקיד.

בפלייאוף: ראשון בהסטוריה כיום, בהפרש של יותר מ 10% מאלה שאחריו (פיפן וג'ורדן).

עונה רגילה ופלייאוף ביחד: צפוי לסיים את הקריירה טופ 3 בקטגוריה.



קליעת שלשות:
בעונה הרגילה מדורג 13 בכל הזמנים, יכול בסבירות טובה לסיים את הקריירה במקום 3 בכל הזמנים, אחרי ריי אלן וסטף שממשיך לעלות. סביר שבקטגוריה זו הרבה שחקנים צעירים יעברו אותו כי כיום השלשה היא נשק עיקרי בליגה.

בפלייאוף: שני בהסטוריה כיום, אחרי סטף. כשיפרוש כנראה יהיה טופ 3 בליגה, אבל רבים יחסית יעברו אותו לאחר מכן.

עונה רגילה ופלייאוף ביחד: צפוי לסיים את הקריירה טופ 3 או טופ 5 בקטגוריה, אך המיקום לא ישאר שלו לזמן רב.




טריפל דאבלים:
בעונה הרגילה מדורג 5 בכל הזמנים, יכול בסבירות טובה לסיים את הקריירה במקום 3-4 בכל הזמנים. גם כאן סביר ששחקנים צעירים יעברו אותו לאחר מכן.

בפלייאוף: שני בהסטוריה כיום, עם 28, אחרי מג'יק עם 30 (אחריהם קיד עם 11). צפוי לפרוש כמוביל בקטגוריה, ויתכן ששיא זה ישמר לשנים רבות.

עונה רגילה ופלייאוף ביחד: צפוי לסיים את הקריירה טופ 3 בקטגוריה.



לסיכום:
בסיום הקריירה לברון יוכל להיות עם שיא הנקודות בתולדות הליגה, שגם ישמר לאורך עשורים. כך גם שיא הבחירות לחמישיות העונה ולחמישיה הראשונה של העונה, וכן לאולסטאר בסבירות טובה.
כמו כן צפוי לסיים טופ 3 או טופ 5 בכל הזמנים בקטגוריות מסוימות של אסיסטים, חטיפות, ריבאונדים , וטריפל דאבלים, כאשר בחלק מהם הוא מתחרה עם סנטרים ובחלק אחר עם רכזים או קלעים.

בפלייאוף, צפוי לסיים ראשון או טופ 3 בהסטוריה בכל הקטגוריות המרכזיות, מלבד אולי ריבאונדים ששם טופ 3 הוא יחסית גבולי, וסבירות גבוהה לטופ 5.

מבחינת שיאים שיוכלו להחזיק מעמד לאורך עשורים או אף יובל שנים: מדובר בשיאים אפשריים בנקודות (כל הקטגוריות), טריפל דאבלים בפלייאוף, בחירות לחמישיות העונה וחמישיה ראשונה של העונה, חטיפות בפלייאוף ואולי אסיסטים בפלייאוף, ויתכן גם בבחירות לאולסטאר.

נראה שאלה נתונים של שחקן הסטורי, בין ה 5 הטובים אי פעם ללא ספק (או לחובבי הז'אנר- חבר בהר ראשמור, כלומר בין ה 4 הטובים אי פעם). השאלה הנצחית – לאיזה שחקן היתה את הקריירה הטובה ביותר, כנראה לא תיפתר לעולם, ולדעתי ההכרעה היא בין ביל ראסל, קארים, לברון וג'ורדן.






מצורף להלן חלק א' של המאמר למעוניינים –

לברון – מפזרים את הערפל, חלק א/שחר אלוני

לברון ג'יימס מעלה תגובות רגשיו שונות מאנשים. החל מהתפעלות וכלה בהתנגדות. יש אנשים שמתייחסים להשגיו, אחרים להרכבים שבנה בקבוצות שונות, אחרים לאופיו או להתנהלות שלו בנושא שמירת הגוף לאורך שנים, ואחרים למעורבותו בקהילה או להתבטאויותיו הפוליטיות. יש כאלה שמתייחסים לפופולאריות שלו בין שחקני הליגה והצופים, ואחרים לחזותו החיצונית או לרצונותיו האישיים כגון לשחק עם בנו בהמשך הקריירה.

אנסה במאמר להעלות כמה נקודות עקרוניות בקריירה של לברון עד כה, כלומר דברים אשר מייחדים אותו כשחקן ואת הקריירה שלו. במאמר הזה לא אתייחס כמעט לסטטיסטיקות.



נקודות מיוחדות בקריירה של לברון ג'יימס:

מעניין לראות כמה דברים אותם עשה לברון באופן ייחודי ובחלק מהן אף שינה את הדינמיקה בליגה במידה מסוימת.

1) שימור הגוף לטובת קריירה ארוכה ועקבית: כמובן שלברון נולד עם נתונים טובים מאד, אך מה שמייחד אותו הוא האסטרטגיה ארוכת השנים לתחזוקת הגוף, זאת כדי לבנות קריירה ארוכה מאד ברמות הגבוהות. למעשה כבר היום הקריירה שלו חסרת תקדים, כשחקן שגם בעונתו ה 18 הוא בדיון על ה MVP של הליגה, וממוצעיו כמעט לא יורדים משנה לשנה, ולפעמים גם עולים, כולל בשנים האחרונות במספר פרמטרים. הוא בן 36, ומספר מומחים אומרים שהוא משחק טוב יותר מאשר לפני חמש שנים.

הצעדים שנקט לברון כאסטרטגיה ארוכת שנים מקדימים את זמנם, אך סביר להניח שכבר עכשיו הם משפיעים על שחקנים ובעתיד ישפיעו עוד יותר ויהוו דגם להתנהלות מקצועית בקריירה ארוכה, לטובת חלק מהשחקנים. לברון חקר לעומק את הנושא והוא משקיע הרבה בתזונה, עיסויים מסוימים וטיפולי רפואה משלימה שונים כדי להיות אפקטיבי משחק אחרי משחק לאורך שנים. אחת המסקנות אליו הגיע במחקרו היא שהגוף זקוק ל 8-10 שעות שינה ביום כדי לקדם את המטרות אותן הציב לעצמו, והוא אכן מקפיד ככל הידוע, על שעות שינה רבות, ועושה ויתורים כמובן בשל כך. כל זאת יסייע בעתיד לדעתי לשחקנים נוספים להאריך את הקריירה שלהם באופן דומה ולהפחית מקרי פציעה לא מחויבים במציאות שנובעים מעייפות פיסית.



2) מעבר בין עמדות שונות על המגרש: לברון מזוהה בעיקר עם עמדה 3 (סמול פורוורד) , אך בעבר שיחק באופן רשמי כ 4 (פאוור פורוורד) מספר שנים, ובמצבים מסוימים שיחק גם סנטר. בשנה שעברה הוא שינה את משחקו ועבר באופן מלא לעמדה 1 (רכז, פוינט גארד), בעונת האליפות של הלייקרס. השנה הוא שוב שינה את משחקו והעלה משמעותית את מספר השלשות שהוא זורק, והוא גם קולע אותם באחוזים גבוהים לקלעי שלשות (ומדובר על שחקן שבעונותיו הראשונות בליגה נמנע מזריקות גם בתוך קשת השלוש, והתבסס כמעט לגמרי על כניסות לסל).

היכולת הזו, להמציא את עצמו מחדש היא די ייחודית ומאפשרת ללברון להיות בתפקיד המתאים ביותר בכל קבוצה וכן להאריך את הקריירה, שכן המאמץ הנדרש משחקני פנים הוא שוחק יותר מאשר המאמץ הנדרש משחקנים אשר מתבססים על קליעת שלשות, כמובן במידה והאחוזים אכן טובים.
בלי להעמיק בסטטיסטיקה, לברון הוא שחקן מאד יעיל מבחינת אחוז אפקטיבי ו"טרו-שוטינג" (פרמטר שמשקלל אחוזי קליעה מכל הטווחים).
הממוצע בליגה הוא 50%, ואצלו בעונות האחרונות הטווח הוא מעל 55% , כולל שנתיים של 59% שזה הבדל משמעותי.
במדד היעילות ההתקפית PER הוא מדורג שני בהסטוריה אחרי ג'ורדן (השלישי הוא בן קבוצתו דייויס, ולאחריו מדורגים שאקיל, רובינסון וצ'מברליין).

אין הרבה שחקנים שיכולים לשחק בעמדות שונות, וודאי לא לשמור על כל 5 העמדות. בשלבים מוקדמים יותר של הקריירה, הוא שמר אישית ברמה גבוהה עד גבוהה מאד גם על שחקנים גבוהים וחזקים וגם על רכזים קטנים וזריזים, כגון דרק רוז בסדרה המפורסמת מול שיקגו לפני כעשור.

קדנציה שניה בקליבלנד עם קיירי ארווינג וקווין לאב



3) בניית "סופרטימס" בקבוצות שונות: לברון החל את הקריירה כשחקן קליבלנד למשך 7 עונות, שם סבל רבות מכך שההנהלה לא הצליחה, ואולי גם לא ניסתה מספיק, לבנות במועדון קבוצה חזקה עם שחקנים בפרופיל גבוה בליגה על מנת להתחרות חזק על האליפות. לברון זכה בתארים אישיים חשובים באותן שנים, אך מעולם לא שיחק איתו בקבוצה אפילו שחקן אחד שנחשב לשחקן בכיר בליגה.
לברון (יליד אקרון הסמוכה לקליבלנד) עזב את הקבוצה בצעד מטלטל שיצר הרבה מאד התנגדות אישית אליו, ובנה לאחר מכן "סופרטימס" שזכו באליפויות בשלוש קבוצות שונות (מיאמי, קליבלנד ולייקרס).
לבנות קבוצה כזו זה עניין קשה ומאתגר שמעטים יודעים לעשות, והמעטים הללו הם בדרך כלל בתפקיד הג'נרל מנג'ר של הקבוצה. צריך שתהיה התאמה מקצועית בין השחקנים, וגם התאמה אישית באופיים, וגם לבחור שחקנים בעלי אופי חזק שיתעלו בפלייאוף ובגמר שהוא מעמד לא פשוט. בנוסף צריך להתמצא בחוקי השכר המורכבים של הליגה כדי לדעת מה אפשרי ואיך מבצעים את הדברים בצורה ריאלית בלי לעשות טעויות בנושא זה. את כל זה צריך לעשות עם יכולות בין אישיות ו"פוליטיות" שכן אתה בעצם דורך על סמכותו של הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, שהוא בדרך כלל האדם החזק במועדון.
ראינו רק לאחרונה מספר דוגמאות שפחות הצליחו וממחישות את גודל האתגר, למשל ההתעקשות של קוואי על פול ג'ורג' בקליפרס, או הציוות של הארדן עם ווסטברוק ביוסטון, או הקושי לבנות קונטנדרית סביב יאניס בבאקס או אמביד בפילי, נסיונות שנתקלו בבעיות בפלייאוף שנה אחרי שנה.
אין יותר מדי שחקנים בהווה או בעבר שידעו לעסוק במלאכה זו בצורה יעילה. בנוסף לכך לברון מדי פעם לפי השמועה גם נותן אינפוטים לגבי האימון בקבוצה, למשל בתקופת טיירון לו בקליבלנד, הרושם היה שלברון מעורב לא מעט באספקטים שבדרך כלל מטופלים על ידי המאמן, מבחינה טקטית ועוד.



4) נקודה יוצאת דופן אחרונה היא העברת הכח בליגה מבעלי הקבוצות לשחקנים: זוהי מגמה שלא התחילה בזמן האחרון, אך לפי רוב המומחים, המעבר של לברון מקליבלנד למיאמי היווה קפיצת מדרגה בנושא זה וסלל את הדרך למעברים עתידיים. המטוטלת נעה כה חזק לצד השחקנים, עד שהעונה הארדן יכול היה לדרוש טרייד מיוסטון, למרות שהיו לו עוד 3 שנים בחוזה, ועדיין הוא קיבל זאת תוך זמן קצר למדי. בעבר, צעדים כאלה היו הרבה יותר קשים לביצוע, גם לכוכבים.


את כל זאת לברון עושה כאשר הוא במקביל מנהל פרופיל תקשורתי מורכב (בדומה לכוכבים אחרים בענפי ספורט שונים) וכן מנהל אופרציה כלכלית ועסקית (לאחרונה חתם עם נייק חוזה חסות לכל החיים על מליארד דולר). מה שיוצא דופן הוא שבמקביל לכל זאת הוא גם פעיל פוליטית, ובצורה תכליתית. בבחירות האחרונות לנשיאות הוא הקים עם עוד קבוצה של סלבס, מערך של הצבעה באולמות כדורסל של הליגה, לטובת הקלה על השתתפות של מצביעים לקראת הבחירות במדינות שונות בארה"ב. פרויקט לא פשוט שהצריך כנראה הרבה מזמנו בפגרה הקצרה שהיתה בין העונות.
כמו כן מדובר באדם שמשקיע זמן, מאמץ וכסף גם בתרומה לקהילה, כגון בהקמת בית ספר לנערים מעוטי יכולת שנפלטו ממסגרות אחרות.
מדובר גם באחד האנשים האהודים על שחקני הליגה. במשאלים בין השחקנים (וגם בציבור הרחב) הוא נבחר בדרך כלל לאחד הפופולאריים בקרב חבריו לענף, אם לא האהוד ביותר.

הליגה היום שונה בהרבה ממה שהיתה ב 2003 כשהוא התחיל את הקריירה, וללברון עצמו יש השפעה לא מבוטלת על השינויים הללו בנקודות שהזכרתי, ואולי גם באספקטים נוספים.

לפוסט הזה יש 35 תגובות

    1. מנחם אמנם לא צפיתי בלארי אז יכול להיות שאני לא מבין עד הסוף את גדולתו, אבל מבחינתי לברון ודאנקן יותר ראויים מלארי ולברון, לכן לברון ב3 ודאנקן ב4 אצלי

    2. חמישיה לפי תפקידים….קשה
      מג'יק וצריך לחשוב מי שני
      מייקל ואז קובי
      לברון, והדוקטור או לארי למי שמעדיף
      דאנקן
      ראסל/קארים קרב צמוד

    3. מסכים עם מנחם. גם אני הייתי מסדר ככה את החמישיה. הרוב מחשיבים את לברון ל-3 אז כנראה שהיו מוציאים ממנה את לארי, לצערי.

  1. אחלה, תודה.
    רק למה הכותרת היא עם "האם"? לא ברורה המילה פה…
    אם היה כתוב "מדוע" היה יותר מתאים, אין פה קליקבייטס:)

  2. זה אותו לברון שנזקק לסיוע משפטי כדי לנצח את אוקלהומה בשתי הארכות שלשום? עזוב אותך שחר, הוא לא שחקן בכלל.
    .
    סתאאם.
    .
    מסכים איתך – ישבור עוד הרבה שיאים, ואורך הקדנציה שלו מגיע לרמות קארימיות, ואף עובר אותן.

  3. האמת,לא קראתי מילה.
    בין הגדולים בכדורסל ….. כמובן,אבל את מי זה מעניין חוץ מאוהבי הבולבוס?
    גדול הדושבאגס שדרכו על פרק – צ'ק
    אחד המכוערים – צ'ק
    אחד הבכיינים הגדולים ששיחקו אי פעם ב נ.ב.א – צ'ק
    אמן שיפרוש למחוזות אחרים כמה שיותר מהר ,ושיפסיק לקחת חומרים מחזקי בולבוס

  4. תודה רבה שחר, אני שיניתי טקטיקה בדיונים האלה, ובעיקר להתעסק בשחקנים שראיתי. ומהם לברון בהחלט הכי גדול.
    מה שכן, המשחק שלו לא שובה את הלב, מזכיר את רונאלדו מול מסי, שאחד מפלצת של נתונים ואחד מפלצת של נתונים אבל עם סקילז מטורף. (נאדל פדרר ואפשר להמשיך)

    עוד נקודה שאני תמיד מזכיר, כל כך הרבה נקודות, כל כך הרבה ריבאונדים ולפי דעתי המהלך הכי גדול של לברון עד עכשיו זה בכלל חסימה. דינמיקה מעניינות יש לקריירות.

    עוד משהו, הממוצע קריירה של לברון זה 27 7 7 עד היום לא היה לו משחק כזה. העונה היה לו משהו כמו 27 8 7 ואאל"ט גם 26 7 7, מעניין.

    1. בשמחה איתי, תודה
      נכון, בשלב זה של הקריירה הוא לא משחק מלהיב. באמת מזכיר סגנון כמו של מאלון, קצת יוקיץ, נדאל…אלי דריקס כזה שמבקיע בנגיחה משלושה מטר, קרפוב, או בקנבאואר. מצא דרך להיות יעיל.
      מעניין שאין לו משחק של 27 7 7

    1. בשמחה, תודה,
      כן, חלק א של לברון צירפתי כמו שהוא.
      הקישור בסוף המאמר זה משהו אוטומטי….אולי צירף זאת כי שני המאמרים הם "פרופילים"

      1. תודה רבה. כן שמתחי לב אחרי התגובה פשוט רציתי לקרוא את חלק א קודם.
        מאמר מעולה, תודה רבה. באמת השפיע על המשחק בצורה שכמעט אף אחד לפניו לא השפיע

  5. אם מתייחסים רק ל-4 השנים במיאמי הן מספיקות בשביל להכניס אותו בין "הגדולים בהיסטוריה", גם 11 השנים בקליבלנד. אולי עוד אליפות (או 2) אם הלייקרס וגם רק השנים שם יספיקו.
    .
    שני רק לג'ורדן וכנראה ישאר שני כי אף פעם לא יהיה אייקון ברמה של ג'ורדן, אני גם לא חושב שמישהו יכול להגיע לרמה כזאת היום. יש מצב שהוא שחקן יותר טוב כי המשחק היום דורש הרבה יותר. מאמר מעולה שחר

    1. תודה רועי, בכיף
      לא חשבתי על זה ככה..
      ה 8 שנים הרצופות שלו בגמר דומות לקריירה של לארי במובנים מסוימים.
      אני בכלל חושב שהגואט זה ביל ראסל בגלל האליפויות. ג'ורדן היה אייקון, וגם שלט לבד בליגה. מאמין שעוד 20 שנה יכירו יותר את לברון מאשר אותו, כמו שקרה עם ראסל וקארים

      1. אצלי ראסל הוא הציר בחמישייה השנייה לצד אוסקאר, וסט, דוראנט טבארקלי.
        השלישית אצלי: קוזי, וייד, ד"ר ג'יי, דאנקן, כארים.
        הרביעית: אייזיאה, קובי, הבליצ'ק, גארנט, החלום.
        החמישית: פרייזר, דרקסלר, בארי, פטיט, שאק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט