לא נשתנה. דנבר בקריפטו למשחק מס׳ 3 / אבי טרכטמן

הצבא צועד על קיבתו, וכפי שגודל הקיבה שלי יעיד – כך גם אבי. לכן, נתחיל במה שבאמת חשוב – האוכל. היה רוסט ביף סינטה וגם עוגה. עכשיו, אני לא אוכל סוכר כרגע (אבל כן אוכל חמץ) אז העוגה לא דיברה אליי, אבל זה היה שינוי מרענן. הרוסט ביף, היה חלקו מדיום, וחלקו וול דאן ובסך הכל היה טוב בהרבה ממה שבדרך כלל מגישים במשחקים, וגם יקר יותר. בהחלט חדר אוכל חגיגי, אם כי לצערי, קטן מדי השנה בשביל לאכול שם בנחת.

לגבי המושבים, אז ככה – במושבי דימום האף של הכתבים, יש שתי שורות. בדרך כלל, אין מספיק אנשים בשביל להושיב כתבים בשורה העוד יותר עליונה, אבל הפעם היו גם היו, ונחשו באיזו קטגוריה היה עבדכם הנאמן? נכון מאד, ללמדכם שיש דרג, יש זרג ויש גם זרג בריבוע. אבל כן יש בונוס אחד במושבים האלה – הם המושבים היחידים עם טלויזיות למשחקים האחרים, וכך לפני המשחק אני צופה לי בנחת באמביד עושה בניו יורק שפטים. דיינו.

מה גם שבאמת קשה להתלונן. קשה להשיג מושבי כתבים למשחקי פלייאוף של הלייקרס, ואני מאד שמח שהשגתי אחד. התודות למל, עמיחי, רון ושאר הג׳מעה.

בטלויזיה אני גם מגלה, שהאפיל של דריימונד כה גדול, עד כי הוא נבחר לפרסם את קיה בפרסומת שבה משתתפת ילדה שקולעת בערך כמוהו. הנה תראו.

עם דקה וכמה שניות לסיום, החליטו להחשיך את המסך ששידר את המשחק מפילדלפיה לטובת שירת ההמנון, שזה לגיטימי, אבל גם קצת מעצבן. מה שיותר מעצבן זה שאחרי סיום ההמנון (הא-י-ט-י) לא החזירו את הטלויזיות. המזל של אבי זה שיש לו ליג פאס על המחשב :). ותגידו אם כבר, הברנסו ןהזה, זה לא פחות או יותר אייזיאה תומאס של בוסטון?

תשואות הבוז הרמות ביותר טרום המשחק הגיעו מן הסתם לג׳מאל מורי, כי החבר׳ה בלוס אנג׳לס הם קצת sore losers, אבל בקטנה. אישית, אבי מקווה שבניגוד לשני המשחקים המזרחיים, בזה המערבי, דווקא הקבוצה האורחת תנצח. אבל אציין שראיתי את דנבר כבר פעמיים העונה, בשתי הפעמים היא שיחקה מול הקבוצה העירונית השניה, ושני המשחקים היו הפסדים נדירים למדי. לא נראה לי שאבי עושה קארמה טובה מדי לקבוצה הזאת.

המשחק מתחיל והגבה בהתקפה, ולא אחר מאשר לברון בכמה מהלכי הגנה מבריקים נותנים למארחת יתרון מהיר. יפה ללברון שהוא אנרגטי, אבל צריך לומר משהו – האיש לפעמים מתחיל אנרגטי ואז קצת נעלם, כי בכל זאת – הוא כמעט בגילי. נראה מה יהיה הפעם.

הפעם, בניגוד למשחקים אחרים, האוהד הכי קולני ומעצבן בכל האולם, החליט לשבת בדיוק לי מושבי הכתבים, מפגין לכולם את קולו הצרוד, את חוסר חוש הקצב ובאופן כללי את הטמטום שבמחשבה שמישהו למטה שומע אותו כשהוא יושב בערך 70 שורות מעליהם.

אבל כן צריך לומר מילה טובה על הקהל האמריקאי, שלמרות אמריקאיותו, תמיד במשחקי פלייאוף של הלייקרס ,הוא מעורב, קולני ומעוניין. נראה אם כך יהיה המצב גם במשחק של הקליפרס (אם אלך שבוע הבא. לא בטוח עדיין), אבל אני מהמר שלא. אין ספק , לוס אנג׳לס שייכת ללייקרס, והקהל מראה את זה.

ובינתיים, הלייקרס אמנם מובילים אבל לא מצליחים לברוח, כי עד כמה שהלייקרס הם קבוצה גדולה פיזית, והם באמת קבוצה גדולה פיזית, כי אם הייתי רואה מישהו עם הגוף של לברון, דייויס או הצ׳ימורה ברחוב, כנראה הייתי בורח לצד השני בעיר אחרת, אבל יוקיץ׳ וגורדון (בעיקר הם) וגם פורטר עוד יותר גדולים, וזה מספיק בשביל להשאיר את דנבר בתמונה למרות משחק לא מבריק בעליל של אף אחד מהמעורבים, ולראייה, אחלה חסימה של גורדון על האיש והגבה.

עם תחילת הרבע השני, החללטתי לעבור לאחד המושבים הריקים בשורה מתחתיי. בהחלט שיפור. מה שפחות שיפור, הוא המצב של דנבר שמתחילה את הרבע ללא יוקיץ׳ ונראית כמו קבוצה שמתחילה את הרבע ללא יוקיץ׳.

ואמנם לקח להם איזה עשרים דקות ככה, אבל כשדנבר מחליטה כן להתחיל לשחק זה יפה. מארי מחמם מנועים, פורטר עושה את שלו, יוקיץ׳ מוסר ודנבר חוזרת למשחק בדקות הסיום של המחצית. אם הלייקרס בטעות יירדו למחצית כשדנבר ביתרון, זאת תהיה בעיה מורלית קשה. אבל ריבס ולברון בצד השני דואגים שזה לא יקרה. אז בעיה מורלית לא תהיה, אבל המשחק עוד יהיה ארוך וקשה

אבל במחצית נותנים כבוד למג׳יק ולקארים (ומייקל קופר). יפה לראות אותם. למרות שאני חייב להגיד שקארים נראה מאד מאד זקן וחולה, ונדמה לי שזה שהוא יושב על כסא במקום לעמוד כל כל האחרים, זה לא מבחירה.

במחצית השניה אלו ג׳מאל מארי ומייקל פורטר שסוף סוף מעבירים לדנבר את היתרון בדקות הראשונות של המחצית, ומשקעים את הלייקרס בחרבה. דיינו? לא, לא דיינו. יש עוד 22 דקות למשחק, אבל בינתיים זה בסדר. והיי, גם בהגדה הם אמרו דיינו הרבה לפני הסוף.

אבל כן אגיד שגורדון אדיר היום, כשהוא מסיים מתחת לסל פעם אחר פעם, מול אפס הגנה של הלייקרס (אבל גם כשהם שמים עליו גוף, הגוף שלו גדול יותר). כיף לראו תשחקנים שמוצאים את עצמם לגמרי, גם אם כרול פליירז בקבוצה מנצחת. וגורדון הוא בדיוק כזה. דנבר בורחת בחסותו ובחסות ג׳מאל מורי ויוקיץ׳ והעיר לוס אנג׳לס (כולל האוהד המעצבן מתחתיי) נבוכה.

אה, רגע, זה לא החג הזה. התכוונתי לומר שהעיר לוס אנג׳לס, נשקעה צרה בתוכה.

נכון, נכון. דיינו.

ודי, אומר גם אנתוני דייויס שמנסה להשתלט על המשחק לבדו, מקסימום קצ תבעזרה של איזה אסיסט או שתיים מלברון. זה נחמד, באמת נחמד, אני רק לא בטוח שזה יספיק, אבל בכל מקרה, משחק בהחלט יש כאן, כשלברון מוריד את ההפרש של נגיסי העוף (להלן, המקדונלדסים) ל-4 לפני שגורדון עושה את הדאנק לבד מול הסל ה-132 שלו במשחק בינתיים

רק שעכשיו גם פורטר מקבל בדיוק את אותו הדבר, סל לבד לדאנק. לא ברור בכלל איפה ההגנה על שחקנים שנשארים לבד מול דאנק בלייקרס, אבל הם הולכים להפסיד את המשחק בגלל זה, וכמעט ורק בגלל זה. למרות שנדמה לי שאם יש סיבה אחת שבגללה דנבר מנצחת היום. את הלייקרס זה בעיקר בגלל שהשחקנים שלה פשוט יותר טובים. פורטר, גורדון, יוקיץ׳ ומארי ואפילו קיי.סי.פי היום עושים דברים בקלות שהלייקרס פשוט יכולה לחלום עליה, בדיוק כמו שלברון חולם עם 6 וחצי דקות לסיום המשחק כשהוא מאבד כדור בשלומיאליות. אמרתי לכם שההתחלה האנרגטית שלו, תעלה לו ביוקר. אז אמרתי. ובעוד דנבר עושה ללייקרס שנים עשר מי יודע, עם אחד עשר כוכביאהם, נדמה לי שהמסקנכ של המשחק הזה היא מה שנקרא ואתא חוטרא והכה לכלבא, והמבין יבין.

דיינו. בעצם, זה לא השיר הזה, אז חד גדיא-א-א-א-א חד גדי-א-א-א . כשהמדהים הוא שלדעת רבים (וצעירים), הפעם הגדי הוא לא אחר מאשר העז.

יוקיץ׳ אגב, הפעם כנראה יחסר אסיסט אחד לטריפל דאבל, אבל זה בסדר, בפעמיים הקודמות שראיתי אותו הוא איכשהו הגיע לעשרה אסיסטים בדרך לט״ד, אבל הפסיד. היום מול הקבוצה החלשה יותר במובהק של העיר לוס אנג׳לס (אבל ההרבה יותר אהודה), הוא בדרך לנצח, ולמען האמת – די בקלות. כשארון גורדון, מי אם לא הוא היום, קר רוח בשתי דקות הסיום עם קליעות עונשין מדויקות שלא משאירות ללייקרס סיכוי לקאמבק.

בקיצור, מה נשתנה הלילה הזה? מה שנשתנה הוא שהפעם המשחק בקריפטו, אבל כמו כל לילה גם הפעם דנבר מנצחת.

דיינו.

וכך, גם במשחק שבו שתי הקבוצות מבטלות את פזילות השלוש האחת של השניה (5-28 למנצחת, 5-26 למפסידה), מה שבאמת קבע את תוצאת המשחק זה כל הדאנקים החופשיים האלה, רבים מהם באשמת הגדי שפיזז יותר מדי בדקות הראשונות של המשחק, ולא נשאר לו כוח לשמור אחר כך.

בדנבר גורדון עם 29 נק׳ ו 15 ריב׳, במשחק קריירה. יוקיץ׳ עם 24, 15 ו-9 בעוד יום עבודה רגיל לגמרי. ג׳מאל מארי עם 22 ו-9 אס׳, פורטר עם 20 נק׳ ועשרה ריבאונדים

מנגד 33 ו-15 ריב׳ לדייויס, 26, 6 ריב׳ ו 9 אס׳ לחד גדיא, 22 טובות מאד לאוסטין ריבס, ו 0-7 מכל הטווחים לדאנג׳לו ראסל שהיה די מזעזע.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. אהבתי במיוחד את סוף הכתבה.המון תודות לארון שסידר לנו חיוך עם 3-0 לשבת.
    נצחונות חשובים לפילי ואורלנדו מעוררים סדרות שנראו גמורות.

  2. לכל אלה שאוהבים לתייג מאמנים באחד או אפס מייק מאלון הדגים הערב שלכל דבר יש שני צדדים.
    מצד אחד עבודה נהדרת בהרגעת הקבוצה אל מול האינטנסיביות הצפויה של הלייקרס בתחילת המשחק עם שני טיימאאוטים ברבע הראשון אחד ממש בהתחלה ואז שוב כשנראה שהלייקרס עומדים לברוח לקראת סופו.
    מצד שני – אולי הצ'לנג' הגרוע ביותר שראיתי ברבע השלישי.
    מצד שלישי מכיוןן שלא לקח יותר טיממאוטים במהלך המשחק נשארו לו ארבעה לרביעי ואז בדקות האחרונות שתי התקפות הוא סידר עם תרגיל מהטיימאאוט כדי לסגור את המשחק. פעם אחת זה לא עבד ובשניה כן.
    בקיצור זה אף פעם לא שחור או לבן.
    מה שכן בכללי מאלון עושה עבודה נהדרת עם הקבוצה. לא מזיק שיש לו מאמן נוסף על הפרקט…

  3. תודה רבה אבי. די ברור עכשיו שזה המשחק הביתי האחרון של הלייקרס העונה. גם ההצהרה של לברון ש"זה רק כדורסל" – וואלה מוזר. כנראה נשבר לו.

    גם ביתרון 20 במשחק 2 הרגשתי שהיא מסוגלת להפסיד את זה. ובטח היום. דנבר פשוט קבוצה יותר טובה ממנה. אלופה אמיתית ומאחל לה לקחת עוד טבעת

  4. סיקור סופר כייפי, עוד לא ראיתי את משחק 3 אבל בזכות הסיקור אני מרגיש שכן.
    לא משנה מה הלייקרס יעשו, כל עוד הם לא בהתעלות התקפית של די-לו והאצימורה ביחד, כשדנבר מחליטה שזהו אז המשחק נגמר.

  5. שנתיים רצוף בדרך ל0-4, עוד הפסדים בגמרים, ועדיין אני צריך להתווכח עם אנשים על זה שלברון > קובי…אין עוררין שמבחינת המשכיות ואורך קריירה לברון הרבה על כולם אבל בחייאת.
    ובלי קשר, הבלוף של כל שחקני המשנה של הלייקרס התגלה בפלייאוף הזה, חובה ריסט רציני, הייתי גם מוכר את הגבה, שנה הבאה שוב יתטעשו עליו והוא ייפצע לחצי עונה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט