לברון ג'יימס הוא שחקן כדורסל בלוס אנג'לס לייקרס, בן כמעט 40. זהו מאמרו הראשון לאתר.

לקהילת הופס היקרה – לקוראים ולמגיבים, לכותבים ולעורכים, לאוהבים ולשונאים, לחסידים ולמתנגדים, ל-לל"ל-יסטים וללברוניסטים, לאוהדי מיאמי, לאוהדי הלייקרס, למתנאל ולאוהד קליבלנד השני שמסתובב כאן – ברכות.

יש לי חלום, או ליתר דיוק שניים

יש לי חלום להישאר בלייקרס – אני אוהב את העיר, יש כאן מזג אוויר מצוין, מגרשי גולף משובחים, בתים גדולים ליד הים, והרבה סרטים לככב בהם. אני משחק בגופיה מספר 23, וגם בגופיה 6, כך שאהיה השחקן השני בהיסטוריה של המועדון לזכות בשתי גופיות בתקרת האולם. ויש לי אופציית שחקן על לא פחות מ-51 מיליון דולר לעונה הבאה, לא שזה סכום שמזיז לי, אבל הסיגנאל החיצוני חשוב כאן – אני עדיין כוכב עליון.

וגם

יש לי חלום לזכות באליפות נוספת

אבל כמו שהסגל של הלייקרס נראה העונה, והאמת, גם בעונות הקודמות, אולי למעט 2020, זה לא עומד לקרות.

תהיו איתי רגע:

אני ו-AD, רק שנינו, עולים כמעט 95 מיליון דולר בעונה הבאה. ריבס ו-ונדרבילט, שחקנים מצוינים, ביחד, זה עוד 23 מיליון דולר, אז אנחנו כבר ב-118. עכשיו אתם בטח אומרים "נו אז? התקרה העונה היא 136, נכון?", ואני מסכים, זה נכון. "עכשיו תוסיף כמה אחוזים לשנה הבאה", אתם טוענים, ואני זורם איתכם – נוסיף 5%, יודעים מה, אפילו 7%, אז אנחנו ב-145, סבבה? אז זה נראה כאילו יש לנו כמעט 30 מיליון דולר "לבזבוזים", אה? אז זהו, שלא – דיאנג'לו והאצ'ימורה, ביחד, זה כבר עוד 35, והנה חצינו את ה-150… ומעבר לזה יש רק קצת רוקיז וחוזי וטרן מינימום כאלה – כריסטיאן ווד, ג'קסון הייז וקאם רדיש.

ככה לא בונים חומה.

אין לי עם מי לעבוד כאן.

נכון, תיאורטית דייויס יכול לנצל סעיף יציאה מהארכת החוזה שחתם בקיץ שעבר ולחתום על חוזה נמוך יותר, אבל לא נראה לי שמישהו יאשר לו לעשות שטות כזאת, וגם אם כן, על כמה כסף הוא כבר יתפשר?

אז עכשיו אתם תגידו לי "יתכבד כבודו, כסף לא חסר לו, יוותר בעצמו על האופציה השמנמנה שלו, ו'פוף', כמו מעשה קסמים התפנו להם איזה 50 מיליון דולר שאפשר להחתים בהם שחקן חופשי, או להחתים מישהו בסיין אנד טרייד עבור מישהו שרוצה להגיע ללייקרס, וכו'".

תראו, זה לא לא נכון, כן? כלומר זה כן נכון, כן? אבל…

זה ישים אותי באיזו פינה כזו של "עוד שחקן עבר מהולל שהיה כל כך נואש לטבעת שהסכים לבייאאוט ו/או לחתום על מינימום". ואני, עם כל הכבוד, לא קארל מאלון / דוויט הווארד / בלייק גריפין / למרקוס אולדריג', אתם מבינים? להיפך, אני לברון ג'יימס – הם חותמים על מינימום כדי לשחק איתי, לא אני חותם על מינימום כדי לשחק איתם. זה הבדל.

אז עכשיו אתם תגידו לי "לא רוצה, לא צריך, לנו זה בטח לא משנה, לא אנחנו אלה שמתיימרים לעבור את מייקל"

אז זו הנקודה, אתם מבינים – מייקל לא ויתר על שכר, ולא היה חולם לוותר על שכר, וכששיחק בוושינגטון, אחרי הפרישה השנייה, זה באמת היה "לא קשור", ומשהו שרוב הג'ורדניסטים פשוט מתעלמים ממנו לגמרי. וגם קובי לא וויתר על שכר, למרות שהחוזה העצום שלו סתם את הגולל על הלייקרס כקבוצה תחרותית.

בקיצור, כוכבים בסדר גודל שלי לא עושים דברים כאלה. אז "תחתום על חוזה קטן" מסתמן כמקרה של "התרופה גרועה מהמחלה", כלומר זה יפגע במורשת שלי עוד יותר.

וגם אם הייתי מחליט לחתום על מינימום, מיינד יו, בכלל לא בטוח שזה יגמר באליפות. תחשבו על שאקיל "הרודף" בשלהי הקריירה – פיניקס, קליבלנד, אפילו בוסטון… איףףףף…. ובסוף הוא לא הצליח לעבור את קובי.

התרחיש המרכזי שאני יכול לחשוב עליו שבו אני חותם על חוזה קטן הוא באיזה קטע של "השיבה הביתה" או משהו כזה, כלומר אני לא מממש את האופציה בלייקרס אבל חותם בקליבלנד/מיאמי. הבעיה עם זה היא שדוגרי, אני לא בטוח בכלל שקליבלנד, ואפילו מיאמי, הופכות לקונטנדריות גם אם אני מצטרף, ותחשבו איזה לוזר אני אראה אם אחזור אליהן רק כדי שוב להפסיד לדנבר או לבוסטון. אם אני הולך על קטע כזה אני חייב סיכויי הצלחה מקסימאליים, וזה לא המצב, לא במיאמי, ובטח שלא בקליבלנד. הן גם יחששו שזה יפריע לכוכבים שלהן, וכנראה שבצדק.

האמת שיש גם את "וריאנט ברוני", כלומר שהקבוצה מחתימה את ברוני, מחוץ לדראפט, ואז אני כאילו מצטרף כדי לשחק עם ברוני, ולא בשביל הכסף, ואז אולי לא יכפישו אותי כרינג צ'ייסר. אבל הבעיה הבסיסית בעינה עומדת, כי אני לא רואה קונטנדרית שמכבדת את עצמה מחתימה את שני הג'יימסים בסגנון "מנוי אב ובנו". איזו שרלוט כזו, שבין כה אין לה ציפיות של ממש, אולי תרצה, אבל דנבר? בוסטון? הניקס או הבאקס? לא נראה לי.

בקיצור, כל האופציות האלה לא מבטיחות דבר, ועלולות, בסבירות גבוהה, להסתיים ב"דוראנטיזציה" קטלנית של התדמית שלי – אנשים יחשבו שאני לא רק קאפקייק אלא גם מנג'ר גרוע. וזה יהיה אסון. אני עלול לסכן מורשת של 20 שנה בגלל איזו שנת פריילוף חלושה כזו בסוף הקריירה.

אז לנוכח כל הספקות וסימני השאלה הללו, יכול להיות שכבר עדיף לי להישאר המלך של לוס אנג'לס בשכר מדופלם? יכול להיות שעדיף לי לרכב (על דייויס וריבס) לעבר השקיעה, כמו קובי לפניי?

העניין הוא שככל שחולף הזמן דייויס ואני דועכים, ואם בשתי העונות האחרונות עוד הצלחנו להעפיל מהפלייאין, זה לגמרי אפשרי שבעונה הבאה, ובוודאי אחריה, זה כבר לא יקרה, ונישאר איפשהו באזור 9-12 כזה.

אז יכול להיות?

יכול להיות שזה הפלייאוף האחרון שלי אתכם?