Target Ball – המרדף אחר המיס מאץ' / חיים כהן

Target Ball – המרדף אחר המיס מאץ' / חיים כהן

אחרי צפייה בניצחון ההירואי של דנבר על הבאזר מהסל של ג'מאל מארי, צפיתי במותחן בין המאבס לקליפרס שנגמר בניצחון דחוק של דאלאס.

במהלך הצפיות, בעיקר במשחק של לייקרס-נאגטס, חוויתי פלאשבקים לסדרות של לברון עם גולדן סטייט במדי קליבלנד ועם הספרס של טימי-פארקר-מאנו במדי מיאמי. הרגשתי מין תחושה מוכרת, תחושה שלא משנה מה יהיה גובה היתרון שיהיה לקבוצה של לברון ברבע השלישי/רביעי, היתרון הזה לא עמיד, וכי המשחק הופך להיות משחק של "בואו נקווה שהמשחק יגמר לפני שהיתרון ימחק" ולא משחק של "בואו נטחן אותם עד דק". 

ואותה תחושה מוכרת, של לא משנה כמה לברון והסייד-קיק שליידו יהיו אדירים, כדורסל משחקים 5 על 5 ולא 2 או 2.5 על 5, ולכן נראה שהמאמצים של לברון לא יכולים להחזיק לאורך זמן.

אני חושב ששורש כל רע במצבים האלה בפליאוף הוא עניין ה-Miss-match hunting (או Target ball לפי לברון) – תופעה רווחת מאוד ב-NBA בה מנסים להביא לבידוד של 1 על 1 של שחקן מוכשר על שחקן הגנה חלש/איטי/קטן ולנצל את חולשתו היחסית בהגנה על מנת להשיג נקודות בסיכוי גבוה. או שהתוקף מגיעה לזריקה נוחה, או שעזרה חייבת לבוא ואז יש שחקן אחר פנוי.

רוצים דוגמה? דאלאס לא הפסיקו להביא את ג'יימס הארדן בחסימות, לשמור על בידודים של לוקה וקיירי. לברון ניסה להביא את קרי נגד גולדן סטייט, ואת הג'וקר מול דנבר עוד מימי הבועה (תזכרו את זה, זה יופיע בהמשך).

לברון קולע 9 נקודות רצופות בבידודים עם התקפה עומדת על הראש של דנבר בבועה ב-2020 בדרך לאליפות. 

ePodw%2FLeBronJamesandJJRedick 

לברון ו-JJ רדיק מדברים Target ball.

עכשיו תגידו חיים מה אתה רוצה, עם שחקנים כל כך מוכשרים, זה עובד! יש סיבה טובה, אחרת זה לא היה קורה! ואני מסכים, אבל אני חושב שזה עובד עד שנתקלים בקבוצה כמו דנבר הנוכחית, כמו פריים גולדן סטייט וכמו הספרס של טימי. קבוצות שההתקפה שלהן מעסיקה אותך כל הזמן וההגנה חכמה, כך שבמחצית השנייה העייפות מתחילה לדבר.

שימו לב, הלייקרס מובילה מול דנבר בלא מעט משחקים, משך חלק ניכר מהמשחק, וביתרון לא מבוטל, ובכל זאת עם 10 הפסדים רצופים – לא משנה כמה גדול היתרון, עד שהמשחק נגמר היתרון נמחק.

אז תגידו אבל חיים, המספרים מראים שדנבר היא קבוצת הקלאץ' הטובה בליגה! ואני אסכים גם כאן, אני פשוט חושב שזה מדגים בדיוק את הנקודה – דנבר קבוצת הקלאץ' הטובה בליגה לא רק כי יש לה שחקנים אדירים ומאמן מצוין, אלה כי יש לה שחקנים שפורחים כל אחד בהתאם ליכולתו, בתוך שיטה שמאפשרת לכישרון וליכולות של כל אחד מהם לבוא לידי ביטוי, בעוד שהלייקרס עם התקפת פיק אנד רול ושלושה סטטים (פשוט לא זזים כל ההתקפה), בזמן שאחד משחקני החמישייה משחק אחד על אחד.

התקפה שמבוססת על שחקן אחד כמנוע של ההתקפה, אחד שהכל עובר דרכו, נקראת התקפה הליו-סנטרית (heliocentric) ע"ש המודל של ניקולס קופרניקוס מ-1543 בו הכוכבים סובבים סביב השמש. דוגמאות בולטות לשמשות מודרניות הן לברון ג'יימס, לוקה דונצ'יץ', פריים ג'יימס הארדן של יוסטון וראסל ווסטברוק של 2016-2018. אצל ארבעתם חלק ניכר מן ההתקפות נראות ככה – מקבלים חסימה למיס מאץ' הרצוי, הטעיה, קרוס-אובר וחדירה לסל/חדירה והוצאה לשלשה/סטפ-בק.

ארבעת השחקנים האלה מביאים את הקבוצות שלהם להיות קבוצות התקפה חזקות (הלייקרס גם קבוצת הגנה מצוינת גם בלי ונדרבילט), קולעות שלשות רבות ממבטים פנויים ובעידן האנליטיקס זה מתבטא בממוצע נקודות גבוה לפוזשן.

וכאן בדיוק העניין – (לדעתי) זה סגנון שיכול להביא אותך רחוק בעונה הרגילה, אבל הוא פג תוקף בפלייאוף. הארדן ולוקה חווים ירידה (Slump) בנתוני הפלייאוף למול נתוני העונה הרגילה באופן מסורתי, ולמרות תצוגות פליאוף אישיות אדירות לפרקים (ועדיין מממוצעים של 30 נקודות למשחק פליאוף), לא מצליחים להגיע לגמר. אצל לברון הנתונים יותר יציבים. אבל אני טוען שלא משנה כמה הם יפציצו בפלייאוף ברמה האישית, אם הרמה של השחקנים מסביב לכוכב לא עולה או לפחות נשמרת כמו שהיא בפליאוף, קשה עד בלתי אפשרי לעבור גמר אזורי.

למתקדמים – גרף מתוך הערוץ הנפלא Thinking Basketball המראה את ה+/- בנקודות של הקבוצה בנרמול למשחק שלם (ציר ה-X), ואת השיפור ב+/- שהשחקן תרם לקבוצה בנרמול למשחק שלם (ציר ה-Y). למשל, הארדן של יוסטון בפליאוף 2014-2018   שיפר את יוסטון ב-8 נקודות בדקות שלו על המגרש, ולמרות זאת הקבוצה בקושי קלעה יותר מיריבותה במשחקים שלו בתקופה הזו (פחות מ-1). המסקנה – התלות בהארדן ולוקה בפליאוף גוברת (+/- גדול יותר בדקות שלהם בפליאוף) אך הקבוצות שלהן מתדרדרות משמעותית בפליאוף. ביחס לסופרסטארים אחרים, הקבוצות שלהן מגיעות ל+/- זניחים עד מאוד בפליאוף. אגב, הנקודה הירוקה בפינה הימנית למעלה היא סטף קרי.

וכאן בדיוק תפסו אותי הפלאשבקים – שוב אותה סטטיות בהתקפה ושוב ניסיונות לחצוב נקודות מן הגורן ומן היקב בצד אחד, בעוד הצד השני מניע כדור, השחקנים בו נעים בלי כדור, ההתקפה זורמת ומשחקים כדורסל קבוצתי. 

קלישאה ידועה ונכונה היא שבפלייאוף ההגנות חזקות יותר – מספיק להציץ בשני המשחקים שתיארתי – הלייקרס חנקו את דנבר במחצית הראשונה בהגנה מצוינת, קיירי פשוט חיסל את הארדן בכל פוזשן ששמר עליו (ממליץ בחום לצפות שוב במשחק ולהתמקד בהגנה של קיירי, פשוט בית ספר להגנה), וחזון אחרית הימים לוקה(!!!) מנע מג'ורג', לאנרד והארדן לקלוע עליו בכל הפוזשנים בהם שמר על אחד מהם. דווקא בגלל זה, לא הבנתי למה אני מהמחצית של לייקרס-דנבר מקבל פלאשבקים. לברון כבר אמור לדעת טוב יותר שיש לדברים האלה רמה אחרת בפלייאוף. דנבר בהגנה מופתית, החליפו כיסויים הגנתיים ששיבשו את הלייקרס, כירסמו 10 הפרש החל מ-2 דקות בתוך הרבע השלישי ועוד 10 ברביעי עד השלשה של מארי ששלחה אותם לעשות חושבים בפעם העשירית ברציפות. 

קיירי לינק לחטיפה 1

קיירי לינק לחטיפה 2

הפיק אנד רול של לברון ודיוויס ייצר ללייקרס המון נקודות במחצית הראשונה. זה קרה כי לברון קיבל את יוקיץ אחרי הפיק אנד רול לבידוד (אמרתי לכם שזה יגיע!). דנבר אחרי המחצית אמרו אין בעיה, נשים את יוקיץ על האצ'ימורה במקום על דיוויס, ועכשיו במקום שדיוויס יתגלגל לסל אחרי החסימה, הוא תקוע בפינה (אחרי מחצית של 30 נקודות עם החטאה אחת!) עם א(ה)רון גורדון עליו, ששיתק את הניסיונות הבודדים שלו לזרוק במחצית השנייה. ככה בהתאמה אחת גם הלך הכלי ההתקפי היעיל של המחצית הראשונה. בנוסף, דנבר החילו "חוק לברון" לצופף את הצבע כל פעם כשלברון עם הכדור. כשההתקפה לא זזה, נורא פשוט לבוא לעזרה ולצופף. אז הלייקרס קלעו סל פה ושם, אבל בניגוד לדנבר שהגיעו בשיטתיות לטבעת ולמבטים פנויים מבחוץ, בעוד שאצל הלייקרס כל פוזשן הרגיש כמו ניסיון של לברון למצוא את החור בהגנה מאוד מהודקת ומאופסת של דנבר, שיכלה להיות כזו כי ההתקפה של הלייקרס עמדה.

אני חושב שאפשר לדבר על התאמות בין מחציות ובין משחקים עוד המון, אני באופן אישי מתקשה לראות את לברון או לוקה עוברים קבוצות כמו דנבר או אפילו סקרמנטו או אוקלהומה בסדרה של 7 משחקים. מייק מלון, מייק בראון ומארק דגנל הביאו לקבוצות שלהם כדור סל שמבוסס על מסירות ותנועה עם ובלי כדור, שחקנים שתוקפים חלל פנוי במגרש בשטף של ההתקפה ולא כדורסל מבוסס בידודים. חושפים את החלק הפנוי במגרש, ולא את השחקן עם הרגליים הכי איטיות במגרש. במקום לאכול 12 שניות מהשעון עד שמגיע המיס-מאץ', תוקפים טבעת מהר ומייצרים כל מיני יתרונות במהלך ההתקפה. ככה ההתקפה פחות צפויה, ההגנה חייבת להיות דרוכה כל הזמן, והסיכוי שלה לעשות יותר טעויות יותר גדול.

ובגלל שראיתי את אותו הסיפור חוזר על עצמו מספיק פעמים, אני סבור שיהיה מאוד מאוד קשה ללברון, ללוקה ולדומיהם המשחקים Target ball לנצח סדרת פליאוף נגד קבוצת פלייאוף איכותית.

מה דעתכם?

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. tlv1983

    26 אפר 2024 12:19:43

    אהבתי, תודה.
    בגדול אפשר להגיד את מה שכתבת קצת אחרת:
    דנבר משחקת כדורסל אינטילגנטי, הלייקרס לא.
    לברון נתקל בפעם הראשונה אולט בקריירה במוח כדורסל מבריק יותר ממנו בצד השני ובהיעדר מאמן ראוי על הקווים של הלייקרס אז הוא מפסיד במערכה הזו שוב ושוב
    תוסיף לצידו חבורה לא כל כך חכמה של שחקנים (מי אמר דיאנג'לו…) ואין פה בכלל תחרות.

      2. Chaim

        26 אפר 2024 18:22:09

        בעונה הסדירה במשחקים בלי לברון באמת הייתה הנעת כדור טובה ושטף.
        במשחקים שהוא נמצא, גם בדקות שהוא נח, המשחק של הלייקרס דומה לדקות שהוא משחק. כאילו יש לו איזו הילה שמורידה את הקצב והתנועה במשחק ועוברים לשחק טארגט בול.

      3. ד"ר פופרס

        26 אפר 2024 21:12:29

        אין לו הילה, יש לו כוח שג'ני הסתומה נתנה לו. היא החליטה להפוך לשטיח.
        האמת,מעניין אם הרווחים של הלייקרז גבוהים מאוד מאז שהיצור הזה הצטרף.
        ברור שג'ני תבחר בכסף על חשבון אליפות(אם היא לא יכולה לקבל אותם ביחד)
        תזכרו מה קרה במיאמי, לא נתנו לו לקבוע וזה נגמר בעזיבה ש היצור הזה.
        עד היום אני נזכר כמה ריחמתי על בלאט שאימן אותו.
        לברון מנהל בפועל את הקבוצה,לא המאמן.
        עם האגו מנייק שהוא\טיפש\נרקסיסט.
        ככה הוא רוצה לשחק,
        אייזו עם שחקנים סטטיים שעומדים ומחכים להחלטה שלו.
        אם זה מצליח הוא עילוי אם לא, אשמת המאמן או שאר השחקנים.
        בשפת השבר וה-ללל זה נקרא שיקוץ על

        1. Chaim

          27 אפר 2024 03:42:42

          בשביל ג'יני זה עסק, אז אני מניח שזו החלטה מאוד קלה בשבילה.
          מזכיר לי את השנים האחונות של קובי בלייקרס, הייתי הרבה יותר צעיר (זורק ניירות לפח וצועק 'קובי') ולא הבנתי למה נותנים לו לחרב את הקבוצה, שיחק כדורסל נוראי ולא קבוצתי ועדיין נתנו לו לעשות מה שהוא רוצה.
          אני גם חושב שאין לה יותר מידי ברירה, תוציא את לברון מהלייקרס ותקבל קבוצה מקום אחרון במערב (אלא אם כן אתה מביא במקום סופרסטאר בחמישים מיליון שהוא לוקח לעונה). מבחינתה זה הרע במיעוטו, ושחקנים בקנה המידה הזה בכל ספורט מביאים ערך כלכלי ענק למועדון שמחזיר בגדול את ההשקעה.
          מת לדעת איך דיוויד בלאט יתאר את ההתמודדות עם השחקן כזה.

          1. ד"ר פופרס

            27 אפר 2024 03:49:23

            דוויד לא אמר ולא יגיד מילה.
            הוא איש חכם ורגוע,יש לו קשרים עסקיים עם הנ.ב.א.
            הוא לא יהפוך את עצמו למטרה.
            לגבי ג'ני, האוהדים אהבלים רציניים. אם הייתי אוהד הארד קור הייתי שורף את המועדון.

    2. Chaim

      26 אפר 2024 17:34:23

      אני חושב שזה משקף את המחצית השנייה, במחצית הראשונה הלייקרס שיחקו התקפה הרבה יותר נעימה לעין, אבל החליטו לזנוח אותה לטובת הטארגט בול, מה שלדעתי גמר אותם.
      חוץ מזה לגמרי מסכים.

    3. Chaim

      26 אפר 2024 17:39:15

      ועוד נקודה על המאמן, לברון בפודקאסט עם רדיק ממש מספר איך הוא הטיל וטו על החלטה של דרווין האם במשחק מול הקליפרס, כי הוא מכיר את טיירון לו שאוהב לשחק 'טארגט בול'.

      כשיש לך שחקן עם כל כך הרבה כוח שהוא פשוט מבטל החלטה של מאמן, לך תגיד לו ברבע 3-4 עד עכשיו מה שהכנו מהבית עבד מצוין, למה אתה הורס לנו? בטח ובטח כשהיו לו רצף של 8 נקודות להשאיר את הלייקרס עם יתרון. כל מאמן של לברון לדעתי בבעיה מובנית.

  2. עידו גילרי

    26 אפר 2024 12:33:21

    אחד הדברים הכי יפים הפלייאוף זה הטרגט-בול. לראות איך המאמנים חושבים על איך לנצל מאצ'אפ ספציפי ואיך בצד השני מגיבים לזה. זה קורה בכל סדרה היום זה היה גאמל מרי פוסטאפ ואתמול אותו סיפור – ג'יילן בראון מול הירו. בכל סדרה יש דוגמאות כאלה שהם חלק מהקסם של הפלייאוף בניגוד לעונה הסדירה.

    1. Chaim

      26 אפר 2024 17:41:26

      מסכים, אני פשוט חושב שהבעיה היא במינון.
      לא יכול להיות כל התקפה, ולא יכול להיות שהכל סטטי מסביב.
      בסוף המשחק הוא 5 על 5, ואם אתה משתמש רק בכלי אחד כל הזמן הוא גם מתעייף, גם הופך את האחרים ללא רלוונטיים וגם הופך את ההתקפה למאוד צפויה ומאפשר להגנה לעשות התאמות.

  5. MBK

    26 אפר 2024 13:55:46

    מצויין חיים
    הלייקרס 2020 ניצלה באופן אופטימלי את היכולת שלה
    היא הייתה קבוצה מוגבלת בטירוף
    ווגל עשה התאמות יפות מאוד למרות שהפסיד את גיים 1 ידע לעשות את ההתאמות הרצויות

      1. Chaim

        26 אפר 2024 17:45:37

        גם היו האוורד ומגי שהקשו מאוד על יוקיץ', גם רונדו הכניס שכל ותנועה ללייקרס וגם דנבר של 2020 הייתה טובה פחות מזו של 2024.
        החזקתי מאוד מפוגל בסדרה של 2020, דווקא השנה לא רואה אותו בא לידי ביטוי בסדרה מול מיניסוטה, שלושת הזאבים בכנפיים עושים בית ספר הגנתי לבוקר-דוראנט-ביל ופוגל לא מוצא בנתיים פתרון.

  9. Chaim

    26 אפר 2024 17:31:17

    תודה רון ורועי על הפרסום, ולכל המגיבים על התגובות.
    לא כתבתי כדורסל המון זמן, חששתי שאולי איבדתי את זה 🙂

  10. המשגיח

    26 אפר 2024 17:43:55

    אחלה כתבה חיים.

    אחת הסיבות שאני כ"כ אוהב פלייאוף היא כל משחקי העמדות וההתאמות שעושים מאמנים בניסיון להפתיע את היריבה.

    בין אם זה לעשות הכל כדי להוציא לגמרי מהמשחק שחקן מסוים (לדוגמא, מה שעשו לגובר), לשחק בולי-בול, סמול בול, ופתאום לשנות את החמישייה ואפילו מחיקת שחקנים משמעותיים מהרוטציה, כי הם לא מתאימים לסדרה.

    1. Chaim

      26 אפר 2024 17:52:06

      שמח שהזכרת את גובר, דוגמה מצוינת, ואני חושב שהוא סוף סוף מוכיח שהוא מגן אדיר בפלייאוף אם משתמשים בו נכון.
      בגלל שלוולבס יש 3 מגיני כנפיים מצויינים ועוד גוף גדול בדמות טאונס, כל עוד קונלי ממשיך לשמור אחלה גובר גומר את פיניקס גם בצבע וגם בחוץ, כולל התמודדות מצוינת עם דוראנט ב-1 על 1.
      ההתאמה של הוולבס בהגנה בכלל משבשת לגמרי את פיניקס, לרמה שהביג 3 בקושי עוברים את החצי, ואני מאוד נהנה לראות את עבודת ההגנה שהם עושים בפלייאוף הזה. ממש אומנות נשכחת שלא רואים בעונה הסדירה בכלל.

  12. Drexler

    27 אפר 2024 00:33:12

    נפלא , אחת הכתבות הטובות באתר .
    כתבתי בסיקור של המשחקים שלברון בפלייאוף מפסיד לקבוצות יותר שלמות ומאומנות משלו ועכשיו אני מבין למה . לדעתי זה גם למה מייקל ג'ורדן לקח יותר טבעות מלברון בקריירה , הוא נתן לפיל ג'קסון לאמן אותו באמת והיה חלק מהשיטה שלו, לברון לאורך הקריירה היה יותר חזק מהמאמן ובגלל זה טיירון לו מאוד התאים לו כי הוא בעיקר מאמן של התאמות הגנתיות .
    דנבר קבוצה שבנויה בצורה נהדרת עם שני כוכבים שיודעים לעוד אחד עם השני עם פיקאנד רול קטלני וצוות משלים גבוה ואתלטי שיותר לקלוע מבחוץ היטב ,לכל אחד מהם תכונות אחרות שאפשר לנצל ולכולם הגנה מצוינת . ב 3 המשחקים מול הלייקרס יש להם אותם 4 שחקנים מהחמישייה בדאבל פיגרס וזה נתון שלמעט קבוצות יש , זה מדבר על רמת האימון שלהם.
    מה שאני גם אוהב בדנבר זה שהם לא מקדשים את השלשות , הם משחקים את הכדורסל שלהם ,נמאס לי מהחשיבה הסטטיסטית הזו שהשלשות זה הדרך לנצח את המשחק ומה שחשוב זה לעמוד בריווח הנכון ולקלוע באחוזים טובים, אחד המהלכים הכי יעילים בנבא העונה זה הפוסט אפ של יוקיץ' , כאשר פוסט אפ הפך למילת גנאי אצל קבוצות שמקדשות שלשות . כדורסל מנצח זה כדורסל מנצח ,יש יותר מדרך אחת להפוך לקבוצה מנצחת .
    יוקיץ' עצמו הוא המוצר המושלם של הסנטרים האירופאיים הוא לקח את מה שגבוהים כמו סבוניס וויציץ' עשו והרים את זה לרמה הכי גבוהה הוא גם שחקן פוסט אפ מעולה ועם ראיית משחק של רכז אירופאי בכיר ,הוא שחקן התקפי קרוב למושלם.

    1. Chaim

      27 אפר 2024 03:32:05

      תודה רבה על הפרגון, ממש משמח 🙂
      מסכים לגמרי, ולגבי השלשות והפוסט אפ של יוקיץ, ראיתי נתונים ספציפיים על המהלך של הפיק אנד רול של מארי-יוקיץ' שמראים שמארי כפינישר עושה 1.01 נק' לפוזשן שזה קרוב לממוצע של הליגה באזור הנקודה לפוזשן, יוקיץ כמתגלגל עושה 1.29 נק' מפלצתיות לפוזשן וגורדון כרסיבר מהפיק אנד רול של מארי-יוקיץ' עושה 1.5 ביזארים לפוזשן. שני קלעים בפינות (KCP ופורטר) שקולעים שלשות באזור ה-40%, ואתה מקבל מהלך בלתי עציר.

    1. Chaim

      27 אפר 2024 03:34:15

      מכיר את הערוץ אבל הכרתי אותו כמנתח של שחקנים אירופאים בדיעבד, הוא עשה פה בוידאו ניתוח מאוד יפה של המשחק ומהלכים חשובים, מצטרף להמלצה שלך, משלים אחלה את הכתבה.
      את הנתונים של אחוזי ההתקפות המאורגנות בכל רבע לא הכרתי, אבל מסתדר מצוין עם הנקודה שניסיתי להעביר, החכמתי!

  14. ירון, החלום

    28 אפר 2024 12:34:31

    בס"ד
    תודה חיים.
    פוסט נהדר.
    יש לליקרס בעיה נוספת.
    מרגיש, שלברון ודיוויס עייפים במחצית השניה.
    וזה מתבטא גם בריבאונד ובהגנה.

    1. Chaim

      29 אפר 2024 19:12:55

      תודה ירון.
      אני חושב שהעייפות מתחילה מהראש במקרה שלהם, הם עובדים בקבלת החלטות כל המשחק כי כל קבלת ההחלטות על שניהם, ההגנה מאתגרת אותם כל הזמן, ויש שחיקה מנטלית שנוספת לעייפות הפיזית ומביאה אותם להתפשר בקבלת ההחלטות ובמאמץ (לברון) או להתבטל בהתקפה (דיוויס).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט