במהלך הקיץ הרצנו כאן באתר את פרויקט "טרייד טיים מאשין" שחזר לעסקאות חשובות בתולדות הליגה. בפינה הזו לעומת זאת חזרנו לא פעם לצד היותר ביזארי של עולם הטריידים. דיברנו על הטרייד שהתרחש ב"אמצע" משחק, הזכרנו את הצלף המחונן שעבר תמורת מכונת צילום ושרד יותר ממנה, ודסקסנו את המקרה המוזר בו שני בעלים עשו טרייד על הקבוצות שלהם. אז לכבוד סיום הפרויקט הנה עוד טרייד עם שורשים מוזרים מתקופה שהליגה הייתה ממש אחרת.

המועדונים המעורבים הם הפייסרס והטריילבלייזרס שבאותם שנים היו בקצוות שונים של הספקטרום מבחינת ניהול המועדון. פורטלנד עדיין רכבה על הגל של האליפות של 1977 וזכתה לפופולריות עצומה בשוק הביתי שלה. הקופה למשחקי הבית בפורטלנד לא נפתחה שנים כשהאולם מכור כולו למנויים שנתיים. בבלייזרס ניצלו את זה כדי להפוך לאחד המועדונים היחידים שהיה רווחי באותה תקופה. הם העבירו את המשחקים בטלוויזיה במעגל סגור לאולמות קולנוע בהם אוהדים בלי כרטיסים יכלו לצפות במשחקים בלייב (נזכור שזה לפני עידן הכבלים ושידורים ברשתות הארציות היו אז מעטים). כמו כן הם היו בין הראשונים לשדר בעצמם כל משחק ברדיו המקומי והרוויחו מכך יותר מכל שאר הליגה יחד. מי הגאון שאחראי לכל זה? ג'ון ספולסטרה סגן הנשיא לענייני שיווק של הבלייזרס באותה תקופה. כן אם השם הזה נשמע לכם מוכר אתם צודקים זה אכן אבא של אריק ספולסטרה מאמן המיאמי היט.

הפייסרס באותה תקופה היו תמונת מראה של הבלייזרס לקבוצה משוק קטן. הם התקשו לשרוד כלכלית אחרי האיחוד של ה-NBA עם ה-ABA בו צמחו והיו למועדון פאר. זה הוביל ללא מעט מהלכים רעים ברמה כדורסלנית ויצר מועדון שדעך לבינוניות עד נחשלות. ב-1977 הבעלים אף הודיעו שאם לא יירכשו מספיק מנויים לעונה הבאה הם ייאלצו להעביר את המועדון למקום אחר ורק שידור טלתרום מרתוני, "הצילו את הפייסרס", שהקפיץ את המכירות השאיר את הקבוצה באינדיאנפוליס. ב-1979 הבעלות עברה לסם נאסי המיליונר מקליפורניה אבל גם זה לא הוציא את הקבוצה לדרך חדשה ובתחילת עונת 1982/83 נאסי ושותפו פרנק מריאני החלו לחפש דרכים להעביר את המועדון לקליפורניה (עם דגש על סקרמנטו) או לחתוך את הפסדיהם ולחפש קונה למועדון.

בצר להם פנו הפייסרס לספולסטרה שיבוא ללמד אותם איך עושים מהלימונים לימונדה. ספולסטרה אמר – אין בעיה רק תנו לי לבדוק עם הבוס שלי, ועוד משהו קטן אני רוצה את הדבר החדש הזה שמדברים עליו – מחשב אישי, על השולחן שלי. אז ספולסטרה הלך לבעלים לארי וויינברג וביקש רשות לקפוץ לאינדיאנה לשבועיים ללמד את הפייסרס לעבוד. וויננברג אמר לו תשכח מזה והקבוצות חזרו לשלהם. במקרה של הפייסרס זה אמר להפסיד המון משחקים כשעבור הבלייזרס המשמעות הייתה מאבק על הפלייאוף במערב. הקבוצות נפגשו בפורטלנד ברביעי בינואר 1983 כשהבלייזרס במאזן 14-20 והפייסרס עמדו על 19-11. כאן הקארמה החליטה להתערב לטובת הסיפור שלנו. הבלייזרס ניצחו במשחק צמוד מהצפוי 117-119 מסל ניצחון של ג'ים פקסון בשניות הסיום. לרוע מזלם אבל, ברבע השני הם איבדו את הרכז הפותח דנזל ולנטיין לפציעה שתשבית אותו למספר שבועות.

באופן נוח, אולי נוח מדי, לפייסרס היה בדיוק מה שפורטלנד היו צריכים – הזכויות על הרכז הותיק דון בוסי שהיה ידוע ביכולות המסירה וההגנה שלו. בוסי שסיים את העונה הקודמת בפייסרס לא חתם באף קבוצה אבל נזכיר שאז עוד שחקנים לא היו חופשיים באמת ולפייסרס היו הזכויות עליו. זה החייה את הבקשה של הפייסרס – לכם יש משהו שאנחנו צריכים לנו יש משהו שאתם צריכים בואו נגרום לזה לקרות.

ספולסטרה נכנס שוב למשרדו של ווינברג ואמר: אנחנו צריכים פוינט גארד – אני יכול לעשות טרייד על עצמי כדי להביא לנו אחד? הפעם התשובה הייתה חיובית ובוסי הפך לשחקן הבלייזרס בעוד שמזומנים ו"other considerations" עשו את הדרך לאינדיאנה. השירותים של ספולסטרה שעלה על טיסה לאינדיאנפוליס היו ה"שיקולים האחרים" בעוד שהמזומנים שימשו לרכישת המחשב האישי במשרדו של ספולסטרה בפורטלנד.

בסופו של דבר הספיק לספולסטרה שבוע כדי להראות לקבוצות משקיעים פוטנציאלים איך לשווק את הקבוצה ולעשות רווחים גם בשוק קטן. הוא חזר לפורטלנד שמח טוב לב ורץ מיד להתקין שולה מוקשים על המחשב החדש במשרדו. בוסי לא הבריק אבל סתם את החור עד לחזרותו של וולנטיין והבלייזרס העפילו לפלייאוף. באינדיאנה אחרי עונת שפל במכירת כרטיסים נאסי ומריאני הודיעו שאם לא יימצא קונה הם שמים את המפתחות ומעבירים את הפייסרס לרשות הליגה. לשמחתם המופע של ספולסטרה עשה את שלו והצליח לשכנע צמד אנשי נדל"ן מקומיים לרכוש את הקבוצה. האחים הרב ומל סיימון שמו 11 מיליון דולר וקנו את הפייסרס על חובותיהם עם תמיכה מהעיר שקנתה את האולם. כנראה שמה שספולסטרה לימד אותם בשבוע שלו באינדיאנה עבד כי הרב סיימון עדיין מחזיק בפייסרס (הבעלים הותיק ביותר בליגה) עד ימינו אנו יחד עם קבוצת הפיבר מה-WNBA. נראה שגם עבורו העניינים הסתדרו ויש מצב שהוא אפילו החזיר את ההשקעה שלו.

בקיצור כולם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה

הסוף