02:30 בוסטון סלטיקס – פילדלפיה 76'ס (3-3 בסדרה)
למי שלא שם לב, הפלייאוף הזה עתיר הפתעות כרימון. כל מיני דברים מוזרים קורים – דטרויט מופתעת על ידי אורלנדו; לברון והמיניונים מביסים את יוסטון, ואז כשריבס חוזר הם דווקא מפסידים; טורונטו וקליבלנד קולעות באחוזים של קטסל ב' בנאות הכיכר; ועוד – ואז מתווספים אליהם דברים מוזרים עוד יותר – דסונמו מתחזה לג'ורדן; הניקס מובילה 60 הפרש במחצית; יוקיץ' מתחזה לרק עוד סנטר לבן גבוה; דנבר מפסידה לנוער של מיניסוטה במשחק הדחה – וכל זה כשאנחנו עדיין רק בסיבוב הראשון, כן?
איך ולמה אנחנו מופתעים? למה בעצם אנחנו מצפים למשהו מלכתחילה? מה קורה כשמתברר שצדקנו? מה קורה כשמתברר שטעינו? האם בכלל אנחנו לומדים משהו מכל התהליך הזה של הערכה, פידבק מהמציאות, הערכה נוספת, עוד פידבק וכו'? והאם יש מישהו, אי שם בצללים, שמנסה להשפיע עלינו?
שאלות מעניינות, והסדרה בין הסלטיקס לסיקסרס היא הזדמנות טובה להרהר בהן.
לפני הסדרה
לפריוויו של עמיחי לסדרה משום מה לא הגבתי. הייתי שמח לספר לכם שבעצם תמיד הערכתי שזו תהיה סדרה צמודה, אבל אתם תציצו בבראקט שלי, ותגלו את האמת – הערכתי ניצחון של בוסטון ב-5 משחקים, (וגם אז התלבטתי בין 5 ל-4) כי, כמו שאתם יכולים לראות, בבראקט שלי בוסטון היא האלופה הבאה.
סקירת התגובות לפוסט מצביעה על סנטימנט דומה אצל מרבית המגיבים.
הגדיל לעשות גולשנו היקר ברץ', אוהד מושבע של הסיקסרס, שטען שפילדלפיה תפתיע, אך מיד גם טען שיכולת הניבוי שלו נמוכה להפליא.
באדיבות גולשנו היקר האבליצ'ק, התברר ש"הבנת מגבלות ההבנה" אינה בלעדית לברץ', אלא הייתה גם נחלתו של הפילוסוף פרידריך ניטשה, שאף תרם לשמו של הפוסט הזה.
משחק ראשון
ובכן, התחזית הסולידית שלי למשחק הראשון גרסה ניצחון ירוק…
…ואף שגררה עקיצות מהקהל הרחב התבררה כמדויקת, כשהסלטיקס מביסים את הסיקסרס ללא תנאי בלא פחות מ-32 הפרש, 91-123. 1-0 לבוסטון בסדרה.
משחק שני
מעודד מתוצאות המשחק הראשון, ונישא על כנפיי יכולת הניבוי המדויקת שלי, חשבתי שהמשחק השני יסתיים באופן דומה. הרי אם אפילו רועי, מח כדורסל מחודד עד מאד, נאלץ להגיע עד אנדרה דראמונד בשביל למצוא איזו תקווה של פילי לניצחון (אנדרה דראמונד? בפלייאוף?? ב-2026??? Come on) כנראה שהסיכוי של אנשי פנסילבניה מזערי עד לא קיים.
אך התברר שבחסות זיקוקי הדינור בערב יום העצמאות, הסיקסרס הפתיעו את הסלטיקס 111-97, וגנבו ניצחון חוץ יקר. 1-1 בסדרה.
כשלון נבואי צורב שכזה מחייב בדיקה מעמיקה, ומאחר וסיקרתי את הלילה ההוא, תהליך הבירור הנוקב נגלה לעיני כל:
"לא ראיתי את זה בא. הסיקסרס הצליחו להפתיע את הסלטיקס במעוזם, וניצחו בצורה משכנעת. איך זה קרה? ובכן, אדג'קומב, הרוקי, קלע 30 נקודות, כולל 6/10 שלשות, וקטף 10 ריבאונדים, וזה עוד אחרי שנפצע במהלך המשחק באופן שחייב טיפול בחדר ההלבשה.
מקסי הוסיף 29 נקודות ו-9 אס'.
אנדרה דראמונד קלע 10 נק' ב-100% הצלחה מהשדה, כולל שלשה אחת, הוסיף 8 ריב', 2 אס' וחטיפה, סיים עם פלוס 12, השני בגובהו בקבוצה, ב-26 דקות משחק וסתם את הפה למגיב הטמבל שהתלוצץ על חשבונו בתגובות לפריוויו.
ג'יילן בראון הוביל את הסלטיקס עם 36 נקודות. ג'ייסון טייטום הוסיף 19 נקודות, 14 ריבאונדים ותשעה אסיסטים. דרק וייט סבל מאחד מאותם לילות, עם 2/10 מעבר לקשת ו-3/12 מהשדה, ואפילו פי.פי הקט הסתפק ב-4 נק' ב-25% מהשלוש. וככה חברים, אין שום אפשרות לנצח.
אחרי ערב שבו פילי כולה קלעה 19/39 (49%) מעבר לקשת, בהשוואה ל-13/47 (26%) בלבד אצל הירוקים, הסדרה עוברת לפילדלפיה, אבל קשה לי להאמין שפילי יצליחו לקלוע שוב בצורה כזו, וקשה לי להאמין שבוסטון יצליחו להחטיא שוב בצורה כזו, ולכן לטעמי הסדרה עדיין של בוסטון להפסיד".
משחק שלישי
נאמן לניתוח לעיל, שבתי והערכתי שהמשחק השלישי יסתיים בניצחון סלטיקי, אבל פצעי הטעות הטריים הביאו לירידה ברמת הבטחון בהערכה זו…
עם או בלי בטחון, ההערכה התבררה הפעם כמדויקת, ותוצאת הסיום הייתה 108-100 לירוקים. 2-1 לבוסטון בסדרה.
אמנם ניצחון פחות משכנע יחסית למשחק הראשון, אבל בכל זאת נראה היה שהעניינים חוזרים למסלולם הרגיל, והסכמתי עם גיא רוזן שהגיב לסיקור:
"דריק ווייט. הוא לא פוגע בכלום עד כה בסדרה,
אבל הוא כרגיל עושה את כל שאר הדברים שצריך. אם זה ריבאונד התקפה קריטי או עוד גג מתוזמן היטב.
מעבר לטייטום שחזר למוד סופרסטאר מהר ממה שניתן היה לצפות, להאמין או אפילו לקוות – אלו היו השלשות של פריצ'ארד שגמרו את הסיקסרס".
משחק רביעי
התגובה שלי לפריוויו של המשחק הרביעי גורסת בוסטון, כרגיל, אבל שוב מופיעה שם הסתייגות, זכר ל"תסמונת הכשל הניבויי הנרכש" מהמשחק השני, וגם מאחר שהמשחק בפילדלפיה, ומכיוון שאת הביתיות כבר "החזרנו".
במשחק עצמו, כמו שעמיחי סיקר:
"אמביד חזר לשחק ופתח טוב באופן אישי עם 10 נקודות ברבע הראשון, אבל הכניסה של פייטון פריצ'רד יצרה לבוסטון מומנטום כשהוא קלע 13 נקודות… ברבע השני שתי הקבוצות התקשו התקפית… אבל הסלטיקס היו עם 6/15 לשלוש, וזה הספיק להם כדי לשמור על היתרון וגם להגדיל אותו טיפה, למרות שטייטום ובראון ירדו להפסקה עם 13 נקודות משותפות ב-4/16 מהשדה. בצד השני, מקסי היה עם 7 נקודות ב-2/3 מהשדה, ולמרות שאמביד לקח הרבה זריקות, הסיקסרס היו שמחים לראות את מקסי לוקח יותר מ-3 כאלה במחצית.
הרבע השלישי כבר היה סיפור אחר לגמרי מבחינת ההתקפות… והיתרון הנוח של בוסטון, עמד בסיום הרבע השלישי על 95-74. הרבע האחרון נפתח בריצת 0-9 מהירה בהובלת טייטום ויתרון 30 לאורחים… והמחליפים של בוסטון דאגו לשבור שיא מועדון עם 24 שלשות, אבל לא הצליחו להגיע לשיא הנ.ב.א בפלייאוף שעומד על 25".
בסיום 128-96 לאורחים. 1-3 לבוסטון בסדרה.
לאחר שפעמיים היססתי בתחזיותיי, נראה שהניצחון השני הרצוף, בחוץ, בהפרש של 32 נק', למרות חזרתו של אמביד, והיתרון 1-3 בסדרה, כל אלה גרמו לי לתחושת בטחון מופרזת, וכבר בתגובות לסיקור הפלגתי הרחק מעבר לגבולות הסדרה או העונה, להכרזה פומפוזית במיוחד שבה אני חורץ את דינה של הקדנציה של מורי בפילדלפיה, ממש כאילו הייתי שר ההיסטוריה עצמו!
שימו לב כיצד טראסט, בתגובה כאילו תמימה, מנצל את העיוורון הקונספטואלי שלי, ומזין אותי במידע נכון, אך גם כזה שיחריף את הוורטיגו ההערכתי שבו אני נמצא.
לנוכח התגלית הזו התחלתי להתחקות אחרי תגובותיו של הבחור, וגיליתי לתדהמתי שטראסט החל בפרופגנדה הזו עוד בפריוויו לסדרה, כאשר הוא הסביר קבל עם ועולם, שאמביד כלל לא ישחק בסדרה!
שימו לב איך טראסט מגדף את אמביד ואת הצוות הרפואי של פילדלפיה, כהרגלו, ובצדק – הוספת עובדות אמיתיות לטיעון שקרי גורמת לשומע להיאחז בעובדות האמיתיות, מסיחה את דעתו מהאלמנטים השקריים, מגבירה את האמינות הכוללת שהשומע מייחס למידע כולו, ולכן מגדילה מאד סיכויי הצלחתו של הקמפיין.
אם אני מוסיף לזה את עדותו העצמית של ברץ' בפריוויו לסדרה, על תתרנותו לכאורה, אני מתחיל לחשוב שעליתי כאן על קצה קצהו של קרחון שכל כולו תכנית הונאה של אנשי הסיקסרס באתר ומחוצה לו – המקום הטוב ביותר להתחבא בו, כידוע, הוא In plain sight, ואיזו דרך טובה יותר יש להסתיר סוכנים של פילדלפיה באתר מאשר להציג אותם כאוהדי פילדלפיה? מי הגה את הרעיון הזה? ברץ', מורי או טראסט? יתכן שלעולם לא נדע.
משחק חמישי
עיניכם הרואות – הערפל התודעתי הסמיך שבו הייתי שקוע התבטא לא רק בכך שלא טרחתי בכלל לבסס, לנמק או לבאר את תחזיתי לניצחון ירוק שיכריע את הסדרה כולה, אלא גם בכך שמיד קפצתי לסופה של הסדרה הבאה, סדרת הסיבוב השני, ובה קבעתי ניצחון של בוסטון כנגד כל יריבה שתקבל. It doesn’t get much better than that.
מדוע כך טענתי?
אפשרות אחת היא שניצחון ירוק במשחק החמישי התאים לתחזיתי בבראקט, ולכן נתפס בעיני כ"מהלכם הטבעי של דברים". כשאדם חושב ש"אך נורמלי הוא" שהסלטיקס ימחצו את אמביד המחלים, ויסיימו את הסדרה בג'נטלמן סוויפ, קל לו מאד, לאותו אדם, להעריך שאכן כך יהיה – כאילו "זה ברור".
אפשרות שניה היא שהקמפיין המתוחכם של ברץ' וחבורתו הצליח לשטות בי 😉
המציאות, מצידה, שוב גילתה את נטייתה המרגיזה להשתבש, והייתה זו דווקא פילי שניצחה, ועוד בחוץ, 113-97. 2-3 לבוסטון בסדרה, או כמו שהדורבן סיקר:
"מה לא אמרו עליו: שהוא פצוע. שהוא גמור. שעד שפילדלפיה הצליחה "לגנוב" משחק מבוסטון, הנה הוא חזר וחירב לה, אחרי שנראה כל כך גרוע ואפילו נדמה שנפצע. ג'ואל אמביד הקשיב לכל המבקרים, הפנים את המסר ודאג שחבריו יידחו את כרטיסי הטיסה לקנקון, לפחות לעוד משחק, עם ניצחון שהוא תצוגת תכלית בבית של האלופה מלפני שנתיים. בוסטון דווקא הובילה רוב חלקי המשחק, הרבה בזכות שליטה מוחלטת בריבאונד, כשטייטום סוגר דאבל-דאבל קצת אחרי הפסקת המחצית. אבל זה היה ברור מאליו שאמביד רק מחכה בפינה, במיוחד כשמסתכלים על זה שבוסטון קלעה רק ב-29% מחוץ לקשת עד אז.
ריצת 12-3 בפתיחת הרבע הרביעי, כשהפעם פול ג'ורג' אחראי עליה עם 9 נקודות מתוכה, העבירה את השליטה לידי האורחים שכבר פיגרו ב-13 ברבע הקודם, וריצת 9-0 נוספת כחמש דקות לסוף המשחק העלתה אותם ליתרון דו-ספרתי שממנו בוסטון לא חזרה. אמביד סיים עם 33 נקודות ו-8 אסיסטים, מקסי שהיה נפלא כהרגלו בהגנה ושקט בהתקפה, סיים עם 25 נקודות, 10 ריבאונדים, 2 חטיפות וחסימה, וג'ורג' היה קרוב לטריפל דאבל עם 16-9-7.
למפסידים, שני הכוכבים סיימו עם שורות נאות (22 נקודות לבראון, 24 ו-16 ריבאונדים לטייטום), אבל דרק ווייט (רק 6 נקודות, 14- בפלוס/מינוס) נראה צל חיוור של עצמו, ואפילו פייטון פריצ'רד לא פגע בכלום (1 מ-5 מחוץ לקשת). עכשיו הכדור חוזר מילולית לידי פילדלפיה, שתארח את המשחק הבא בניסיון להשוות את הסדרה. וכשהיא משחקת ככה, היא לא מזכירה במאום את הקבוצה שסיימה בקושי 7 במזרח".
אבל לא אלמן ישראל. אסור לאבד אמון, חשבתי לעצמי. אמנם המשחק השישי הוא בחוץ, אבל בכל זאת בוסטון קונטנדרית והכל, ולכן עוד בתגובות לסיקור כבר הסברתי לכל מי שרצה לשמוע, וגם לכל מי שלא, שבוסטון תסגור את הסיפור במשחק השישי…
…ואף הוספתי את סרטון ההדרכה המתאים לכך
שימו לב שגולשנו היקר Dor הסביר לי שדווקא ההפך הוא הנכון, ושפילי היא זו שגמזה את הסלטיקס, ולתגובתי ממנה עולה שאני חושב שזו בסך הכל תקלה קטנה, בעיית תזמון ותו לא, שוודאי תבוא על תיקונה במשחק הבא.
האם Dor ניסה לסייע לי לראות את האור?
ובכן, בהתחשב כך שגם Dor אוהד פילדלפיה, אני חושד שמדובר בנציג נוסף של אותה אגודת סתרים חשאית של הסיקסרס, שזרע גם הוא חול בעיניי, ואני, פתי מאמין לכל דבר, קניתי את הבלוף.
לא תופתעו לשמוע שיומיים אחר כך, בתגובות לפריוויו למשחק השישי, מכונת הרעל הסיקסרית באתר שוב עובדת במלוא עוזה:
שימו לב שטראסט, שהולכת ומתחזקת בי ההבנה שהוא הוא איש הצללים העומד מאחורי המזימה כולה, מנצל את נקודת החולשה שלי, הידועה לכל – דרק וייט – כדי להעצים את תרדמתי הדוגמטית. לא מיותר לציין ש-Tomerg, אוהד סיקסרס גם הוא (תמונה של ד"ר ג'יי מעטרת את האוואטר שלו), "מסכים איתו" עלאק. פשוט לא יאמן. פעם אחרונה שאני מאמין לאוהדי סיקסרס, נשבע לכם, פעם אחרונה.
לפיכך, ולמרות שתומר שנאן חתך "פילדלפיה ב-11", כותב שורות אלו שוב טמן את ראשו בחול, לא טרח לנמק את הערכתו ופשוט קבע "בוסטון".
משחק שישי
למרבה האכזבה, הסיקור של תומר הבהיר שהמציאות שוב העדיפה את המסלול הפחות נוח עבורי:
"בוסטון התעקשה פעם נוספת על זריקות מחוץ לקשת ולא פגעה, הטריו של הסיקסרס סיפק משחק לא רע בכלל, והסדרה חוזרת לטידי גארדן לגיים 7.
לאחר רבע וחצי צמודים יחסית הסיקסרס רצו ליתרון דו ספרתי ראשון לקראת הפסקת המחצית… האורחת סיפקה רבע שלישי נוראי של 14 נקודות עם 6 מ-23 מהשדה ו-2 מ-13 לשלוש, והסיקסרס בהובלת פול ג'ורג' ניצלו את זה כדי להגדיל את היתרון, שבתחילת הרבע הרביעי טיפס ליתרון 23. שחקני הסלטיקס צמצמו מעט את ההפרש לקראת הסיום, אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי".
ועכשיו כבר 3-3 בסדרה.
התגובה שלי לתוצאה:
שימו לב שמצד אחד אני מופתע (wtf????), מצד שני אני מסביר מיד שזה לא יקרה שוב, רק (עוד) תקלה קטנה במטריקס, ולכן כמובן שאני יכול להמשיך ולדבוק בתחזיתי למשחק השביעי, ואף לדבוק באותו הסבר, של האלק ולוקי, למרות שקו המאז'ינו הזה כשל כבר פעמיים רצוף!
ואז, תחת הסעיף של פילי, הזדמנות נוספת לקצת ספק בריא, אבל לא, שוב אותה תפיסה – "זה לא יחזיק", ואין שום צורך להסביר כי הרי "את הלינק כבר שמתי". לא יאמן כי יסופר.
משחק שביעי, הלילה
ניסיתי לשים רגע את הקונספציות בצד, ולהסתכל על סטטיסטיקות של כדורסל.
מקובל לחשוב שבוסטון תלויה באחוזים שלה משלוש, וזה נכון גם בסדרה הזו – את המשחק הראשון בוסטון ניצחה עם 36% מעבר לקשת, את השני היא הפסידה עם 26%, את השלישי והרביעי ניצחה עם 43% ו-45% בהתאמה, את החמישי והשישי הפסידה עם 28% ו-29% בהתאמה. המחמירים יגרסו שבוסטון צריכה לקלוע לפחות 36% מהשלוש כדי לנצח, והמקלים יקבעו שבוסטון תפסיד רק אם תקלע 29% אחוז ומטה.
מקובל, עלי לפחות, לחשוב שדרק וייט הוא גלגל שיניים חשוב עבור הסלטיקס. בניצחונות הוא עם פלוס מינוס של 24, מינוס 6, ו-11. בהפסדים הוא עם מינוס 8, מינוס 14, ומינוס 25. המחמירים יגרסו שוייט צריך להיות עם לפחות מינוס 6 כדי לנצח, המקלים יקבעו שכל תוצאה מעל מינוס 8 תביא לניצחון ירוק.
מהצד השני, אם נסתכל על הנתונים של מקסי, אז בניצחונות הוא עם פלוס 6, 15 ו-15, ובהפסדים עם מינוס 29, מינוס 5 ומינוס 22. המחמירים יגרסו שמקסי צריך להיות עם לפחות פלוס 6, והמקלים יקבעו שכל תוצאה מעל מינוס 5 תביא לניצחון של הסיקסרס. אמביד, מצידו, סיים עם מינוס 25 בהפסד במשחק השלישי, ומאז הוא חיובי עם פלוס 13 ו-7.
אז מה יקרה הלילה?
מצד אחד אני מעריך שבוסטון תקלע יותר מ-29% מהשלוש, ושדרק וייט יהיה מעל מינוס 8.
מצד שני אני גם מעריך שמקסי יהיה מעל מינוס 5, ושאמביד יסיים עם פלוס מינוס חיובי.
אז מה התחזית?
כמו תמיד, חברים, כמו תמיד. לא למדתי דבר.
אכן פלייאוף משוגע לגמרי. למעט הספרס ואוק כולם הסתבכו בסדרות צמודות או פציעות והמזרח נראה שוב זוועה. פתאום הניקס פייבוריטים לצאת משם בשביל הזכות להימחץ תחת אלפות המערב והליגה .
גדול! NBA זאת ליגה שעיקר סיבת קיומה היא כתבות כאלה 🙂
גדול מאנו. טראסט משחק לך בראש…
בוסטון קל
או שלא 🧐
תודה ענקית למיקי, 'האחד ואין שני לו ' – בדיוק כמו סקרטרייט!!! מיקי הזה שווה זהב
מעולה
לצערי בוסטון ייקחו בקלות יחסית
ההיסטוריה אומרת שעד לפני כעשר שנים, הרוב המוחלט של מנצחות משחק 7 היו קבוצות הבית (כלומר המדורגות גבוה יותר). מאז 2017 המגמה בוטלה וההתפלגות התאזנה.
זאת אומרת שהלילה ״הכל פתוח״ זה כבר לא רק שיר של עופר לוי ולאה לופטין אלא תחזית סטטיסטית יצוקה בסלע.
כיף של פוסט מאנו !
לצערי פילי היא אחת הלוזריות הגדולות במשחקי 7 עם מאזן כללי שלילי של 11-6
כאשר בעידן אמביד עומד המאזן על 3-0 כולל תבוסה מחפירה לסלטיקס לפני 3 שנים
מול זה לבוסטון יש מאזן מטורף מוצלח במשחקי 7 (נדמה לי מעל 70% נצחונות )
בכלל המאזן בין פילי לבוסטון במשחקי 7 הוא 6-1 לטובת בוסטון כאשר הנצחון היחיד של פילי היה בחוץ ב-1982 ששיחק שם אחד בשם ד"ר J
יש מסורת והיסטוריה שלצערי מובילות לנצחון ברור של בוסטון במשחק 7
ענק מאנו.
תודה רבה ויאללה סלטיקס!