משא האדם הלבן, גירסת הנ.ב.א / מאנו

משא האדם הלבן, גירסת הנ.ב.א / מאנו

כבר חודש לתוך הפרי אייג'נסי, ג'יילן בראון קיבל חוזה, ולמעט פרשת לילארד נראה שרוב הסיפור כבר מאחורינו. ופתאום עלה במוחי איזה מגזר כזה בליגה, איזה אשכול של שחקנים שבדרך כלל אנחנו לא ממש שמים לב אליהם, לא במהלך העונה, ובטח שלא בפרי אייג'נסי, ותהיתי מה בעצם קורה איתם עכשיו.

אין למגזר הזה הגדרה טובה במיוחד, אני מניח שניתן להגדיר זאת כ"סנטר, לבן, גדול, שלא כל כך יודע לקלוע"… המממ או למסור, לצורך העניין…. והאמת שגם לא לכדרר… אתם מבינים למה אני מתכוון?

בשנים האחרונות הגדרתי אותם כ"פלאמלי-ם", בגלל שהיו כמה כאלה, כלומר כמה פלאמלים, ולא מצאתי סיבה טובה להבדיל ביניהם.

אפשר לציין גם שחקן בשם מיירס לנארד, שרק בבועה, כששיחק עם מיאמי בגמר, הבנתי שאשכרה יש שחקן כזה, כלומר שהוא לא אחד מהפלאמלים, אלא שחקן אחר ונבדל בזכות עצמו.

יתרה מזו, אחרי כמה זמן הבנתי שחלק מאלה שאני מתייחס אליהם כאל פלאמלים הם בעצם זלרים, שזה סוג או תת-מין נפרד במשפחת הפלאמלים, רק שגם ביניהם לא ממש טרחתי להבדיל, ואז התברר שכמו הפלאמלים גם הזלרים מגיעים בשלשות! לא יאמן.

אבל האמת שהטקסונומיה של הפלאמלים פחות קריטית לענייננו, כי בין אם אתה פלאמלי או זלר או לנארד, כנראה שהחוויה שלך בליגה, במהלך העונה ובפרי אייג'נסי, דומה למדי. אז עכשיו חשבתי לעצמי, איך זה בעצם להיות פלאמלי? איך החוויה הזו, של הנ.ב.א, במהלך העונה ובפרי אייג'נסי, נראית מהעיניים שלהם? מה בעצם עובר על האנשים האלה?

וחשבתי שזה די באסה להיות פלאמלי, כי אף אחד לא ממש מתאמץ כדי להנחית אותך בקבוצה שלו, ואתה צריך לשבת בסבלנות, ולקוות שיגיע איזה חוזה מינימאלי כזה או אחר, וגם אם וכאשר יגיע חוזה כזה אף אחד לא ידע על זה בכלל, חוץ מגילרי אולי, וקיץ אחד זה פשוט יגמר, ולא יגיע חוזה נוסף, ואתה תפרוש, וגם על זה אף אחד לא ממש ידע, חוץ מגילרי אולי.

ונזכרתי בשיר שנקרא משא האדם הלבן, של רודיארד קיפלינג, שמדבר על כל מיני "גברים לבנים פריבילגים" שיצרו אימפריות ברחבי העולם, וכנראה מנסה להצדיק את האימפריות האלה, למרות הסבל שהמיטו על ארצות רבות ברחבי העולם, ומדגיש את התרומה של האדם הלבן לארצות הללו, ואת הסבל של החיילים הפשוטים שנשלחו להילחם ולמות בארצות זרות.

אין לי שום כח לדיונים פוליטיים באתר, אז אשמח אם תחסכו את זה ממני, בסך הכל נזכרתי בשיר, אבל חשבתי לעצמי שלפחות בליגה, כיום, המצב הוא הפוך למדי, ואותו "גבר לבן גבוה חסון אמריקאי פריבילגי ווטאבר" נמצא בשוליי השוליים של העסק, אז אולי זה פשוט לא כיף גדול להיות בשוליים, כל שוליים, ולא ממש משנה אם אתה לבן או שחור, גבר או אישה, גבוה או נמוך, פריבילגי או פחות פריבילגי, אז או היום, באימפריה גלובלית או בנ.ב.א.

"התאמתי" את השיר, או ליתר דיוק את התרגום העברי, לענייננו, וזה מה שיצא:

.

הנה באים הגארדים,

לחסום זה סוג של עול,

צריך להימנע מפאול,

וגם מפיק אנד רול

.

שמור על הסנטר האתלטי,

קווה שהוא עייף,

הנה בא הסוויץ',

רוץ מיד אחרי הסטף

.

מושכים אותך החוצה,

הדרדסים המהירים,

מתרוצצים שם על הקשת,

הם אף פעם לא עוצרים

.

ושוב מאבק בצבע,

בוקס אאוט את יריבך,

אחר ייקח את הריבאונד,

ואת תהילתך

.

בכל זאת קטפת ריבאונד?

מסור את הכדור,

רק עליך המאמן צורח,

מיד עם כל כדרור

כולם רצים קדימה,

רצים לקלוע סל,

רק אתה נשרך אחור,

כבד ומסורבל

.

התקפה מסודרת?

אף פעם לא עבורך,

רק תחסום, ותודה,

והמשך בדרכך

.

חסמת, וכואב לך,

כואבת המכה?

את הכדור יקבל לוקה או בוקר,

אף פעם לא אתה

.

עכשיו קפוץ אל הריבאונד,

על גבך חצי קבוצה,

אולי תקלע טיפ אוף,

אולי תחסם בעצמך

.

קיבלת כדור בצבע?

אל תתמלא עזוז,

מיד תגיע העבירה, שכל כולה בזבוז –

עכל את הכאב,

ספוג את התחושה,

ואחרי שתחמיץ מהעונשין,

גם את הבושה

.

ואז מגיע קיץ,

נגמר לו עוד חוזה,

צריך לכמת בכסף,

את "כל הטוב הזה"

.

8 ריבאונדים, שתי חסימות,

וחטיפה בודדת,

כמה הם שווים היום?

יש בונוס יומולדת?

.

7 נקודות זה קצת,

אבל הן חשובות אחת אחת,

ותבינו,

זה ב"רק" 16 דקות משחק

.

תנו לי 20, תנו לי 30,

תנו לי 40 דקות!

לכם אני מבטיח,

אמשיך ביריב להכות

.

ואז שוב הם אומרים –

זה המקסימום בשבילך

זה טוב לך חביבי,

לשחקן בעמדתך

.

הרי תביט על זלר,

אולי לא זה, אלא אחיו

שיצטרף עוד חודש

למכבי תל אביב

.

והסוכן שלך מזכיר,

שאין עוד הצעות –

זה מצב השוק חביבי

אין פה מציאות

.

ובעודך חותם,

(כבד מאד העט),

תחשוב לעצמך,

לכל דבר יש עת

.

עוד תהיה עונת פריצה,

עונת קליעה, עונת שלשה,

עוד תהיה עונה מפתיעה,

מרהיבה, ומרעישה

.

תהיה עונה כמו יוקיץ',

תהיה כמו ניקולה,

אם הוא יכול לקלוע

אז למה לא אתה???

ואז בקיץ הבא,

הם יבואו על ארבע

הם ישלחו את דוראנט,

את לברון, עם חולצה של הממבה!

.

כן בקיץ הבא,

הם ישלחו מאמנים ומנהלים,

ובעלים שיגיעו במטוסים פרטיים!

שנים וסכומים הם יציעו לי כאן,

שישים על שלוש, עם טרייד קיקר כמובן!

אפילו שמונים על ארבע –

ועם אופציית שחקן!

.

ואני אחייך אליהם ואסביר –

זה לא רק אתם,

יש כאן נציגים מכל עיר,

אני צריך זמן,

אני לא אמהר

אני אתלבט, אהרהר,

אתייהר,

אני אצטרך לחשוב, להתייעץ,

לדבר עם חבר,

אני אבחן את כל האופציות,

לאט ולא מהר

.

ואז…

…עוד עונה חולפת…

…ושוב שישים אחוז מהעונשין…

…הפנטזיה לא מתממשת…

…והחיים קשים…

.

כן עוד עונה חולפת,

ושוב נגמר חוזה,

ושוב הכל מתחיל לו,

שוב כל השיר הזה.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. חייכתי למקרא כל השיר. כמובן שאני מסכים עם הכתוב בהומור. אבל נא לזכור:
    כל המייסון פלמבי'ים וכל הזלר'ים למיניהם, פורשים מה-NBA מולטי-מיליונרים

  2. נכון לגבי לבנים גבוהים אמריקאיים :
    לא לגמרי נכון לגבי לבנים גבוהים
    אירופאיים שעבדו איתם על יסודות
    מחלדות:
    פאו ומארק גאסול,יוקיץ , אבדיה הפחות גבוה ,לוקה דונציץ , לארי בירד וכולי .
    הלבנים בארצות הברית נחותים משמעותית בכישרים אתלטיים
    בצעירותם .
    דוקא מייסון פלאמלי הוסיף המון יציבות לפורטלנד הודות לחוכמת
    המשחק שלו ,ומסירות חכמות.בארצות הברית הספורט הזה הוא קודם כל עסק ,ולכן רוב הקבוצות מחפשות את הדברים
    המבריקים .
    אם נוסיף.את סאבוניס לדוגמאות
    אז שוב רואים כמה חוכמת משחק
    של לבנים גבוהים מוכשרים מוסיפה לקבוצה.
    אך במקרים האלו צריך הנהלה ומאמן המתענינים בהצלחה לטווח ארוך ויציבות בקבוצה .
    על הדוגמא ההפוכה דיברנו בדיוק כעת :
    גרמי לין שינה את כל ההתנהלות בשארלוט ובתמורה גורדן החסר סבלנות העיף אותו …
    למיטב זכרוני סל הניצחון של לין
    נגד קליבלנד ךמיטב זכרוני 2015
    היה זריקה עם הקרש בסיום כאשר
    קווין לאב הדי מוגבל שומר עליו .
    כאמור את גורדן הטווח הארוך לא עניין .
    אחר כך הגיע סיפור דומה עם העפת גימס בורגו המאמן מפני שלא עלו לפליי אוף .
    גורדן היה צריך להעיף את עצמו לא את המאמן …
    דוגמא .

  3. פנטסטי מאנו. עוד טקסט לפנתיאון. קצת מעליהם, ברוק לופז, פורזינגיס, ווצ'ביץ', וואלנצ'יונאס וגם ויאקוב פלטל החביבים מחייכים ממרום החוזה המפנק. ברמה שלהם בערך (לא ניתפס לקטנות) רובין לופז, אלכס לן, דניאל תייס, זאק קולינס, ואייזיה הרטנשטיין מזדהים וכבר משננים את מילות השיר

  4. לא מכיר את המקור אבל העברית מושלמת! אחלה יצירה! רמה גבוהה
    ראוי להוסיף את קמינצקי כדי שיהיה אפשר להקריא לו את זה אחרי משחק ליגת על שולי
    .

    1. ואוהדי לייקרס כמובן לא ישכחו את החוזה המשתלם ביותר בתולדות הלייקרס(ראדש בראש עם לואל דנג) וזה של טימותי מוזגוב

  5. נהדר מאנו. לי ישר קפצו זובאץ' ואדאמס לבית משפחת פלאמלי , שם קוד כללי.😂 לי אישית יש חיבה גדולה לשחקנים הללו שתכלס אף קבוצה לא יכולה בלעדיהם.
    איכשהו הפוסט חיבר אותי בסוף לשיר של הזאב (טנא)
    https://youtu.be/goRbZ3RTJ98

  6. טור מעולה מאנו, וקצת עוקצני.
    "מאיירס לנארד לבית פלאמלי"
    🙂
    והבית שמשך את עיני:
    "הרי תביט על זלר,
    אולי לא זה, אלא אחיו
    שיצטרף עוד חודש
    למכבי תל אביב"

כתיבת תגובה

סגירת תפריט