איזה כיף זה פלייאוף. השלישי הראשון של פלייאוף 2026 מעניק לנו שלושה משחקי 2 בשלוש סדרות לא רעות בכלל של כדורסל. האם יהיה 1:1? איפה? למה? כמה? כל התשובות כאן.

02:00 – בוסטון סלטיקס (1) – פילדלפיה 76' (0)

המשחק הקודם בסדרה נראה כמו בית ספר לכדורגל של הקלטים. בוסטון ניצחה 91:123 משכנע ביום קליעה רע (31.5% מהשלוש של כל מי שאינו סם האוזר), משחק בו הובילה ב-15 בסוף הרבע הראשון ולא העלתה הילוך עד לסיום. השחקן הכי טוב על הפרקט היה ג'ייסון טייטום, מי שחזר מפציעה לפני פחות מחודשיים, עם 26 נקודות, 11 ריבאונדים ו-7 אסיסטים.

מה המסקנה מהמשחק הראשון? בעיקר, שבוסטון גדולה על הסיקסרס, בטח בלי ג'ואל אמביד שלא יחזור לסדרה הזאת. גם ביום מזעזע מהשלוש, גם ביום בו אף אחד לא משחק 35 דקות, הם ניצחו ב-32 הפרש. השחקנים של פילדלפיה נראו קטנים מדי בשביל לאתגר את הסלטיקס, בטח עם כל ההגנות שיש לסלטיקס לזרוק על טייריס מקסי, היוצר היחיד של פילדלפיה.

אם אתם תפסיקו לקרוא את הפריוויו למשחק הזה פה, לא אכעס. על פניו זה הולך לסוויפ של בוסטון, גם אם לא ביכולת אדירה של הסלטיקס. מצד שני? ניק נרס, אלוף NBA עם טורונטו, לא פראייר. יכול להיות שנראה את הקבוצה עושה כמה דברים אחרת, מהצבת אנדרה דראמונד בחמישייה בניסיון לשלוט בריבאונד ועד יותר דקות לשחקנים כמו קוונטין גריימס, אולי לצד מקסי.

לא נפלתם מהרגליים. בסדר. אנחנו יכולים לספר לכם על הגנת המעבר המעולה של בוסטון, על הניסיון של פילדלפיה לשחק מהר או על האחוזים הרעים של הסיקסרס מחוץ לקשת, כמיטב המסורת במשחקי צהריים. פילדלפיה לא תקלע ב-4 מ-23, כנראה, עוד פעם.

לאורך העונה הסדירה פילדלפיה קלעה ב-35% מהשלוש, מקום 23 בליגה. לא בטוח שגם זה יספיק לה, בהתחשב בפיזיות של בוסטון וביכולת של שחקנים כמו ג'יילן בראון ודרק ווייט לשחק כדורסל טוב יותר. שתי הקבוצות היו רחוקות מהתקרה שלהן בראשון, במשחק שנגמר ב-32 הפרש לבוסטון. הפעם? הסלטיקס עמוקים יותר, נפיצים יותר, מאומנים טוב יותר ומארחים. אם זה לא מספיק, נספר לכם ששני השחקנים הטובים ביותר (וכנראה גם 4 מ-5) בסדרה הזאת לובשים גופיה ירוקה לבנה. בוסטון ב-15.

03:00 – סן אנטוניו ספרס (1) – פורטלנד טרייל בלייזרס (0)

היה משהו כמעט מתסכל במשחק הראשון בעיני אוהדי הבלייזרס. בכל פעם בה סן אנטוניו רצתה לברוח, היא לחצה על הגז והעלתה הילוך. אמנם היה כאן ערב קליעה לא סביר של ויקטור וומבניאמה (5 מ-6 מהשלוש) וערב קטסטרופלי של אנשי הבלייזרס, וכאן נכנסת אחת הקלישאות הגדולות של הפלייאוף. אחוזים מתיישרים.

מתיישרים לאן? פורטלנד הייתה אחת מקבוצות השלשות הכי גדולות בליגה. אם כבר, לא סביר שדני אבדיה (שחקן של 46% מהשדה) יקלע שוב ב-12 מ-21 מהשדה מול ההגנה של וומבניאמה. סן אנטוניו הצליחה להאט אותו מאוד בסוף הרבע השני וברבע השלישי עם שמירות כפולות ובליצים, מה שהוביל לריצה של סקוט הנדרסון. ברגע שהספרס העלו הילוך בהגנה, גם זה נעלם.

שיידון שארפ וג'רו הולידיי יכולים להיות טובים יותר, בטח בזריקות פתוחות, אבל זה היה משחק בו דווין ואסל וסטפון קאסל קלעו ב-9 מ-26 מהשדה. בעיקר? זה היה משחק בו ויקטור וומבניאמה לא התאמץ. זה הרגיש כאילו הוא הגיע לצבע בכל פעם בה רצה. דונובן קלינגן כבד מכדי לשמור עליו, רוברט וויליאמס פריך מדי. סמול בול יוביל ל-20 לייאפים.

פורטלנד יכולה לבצע טוב יותר, אבל ברמה הטקטית נראה שהיא עשתה הכל נכון. טיאגו ספליטר הגיע מוכן לסדרה הזאת, מה שבלט בעיקר בדרך בה דני אבדיה הצליח לייצר נקודות. בסופו של דבר סן אנטוניו מוכשרת יותר, והיא שיחקה כדורסל מצוין ב-10 דקות, במצטבר, במשחק הראשון. גם אם הפעם היא תצטרך קצת יותר, קשה לראות אותה מפסידה. סן אנטוניו ב-12.

05:30 – לוס אנג'לס לייקרס (1) – יוסטון רוקטס (0)

אחד המשחקים המוזרים של הסיבוב הראשון. קווין דוראנט לא שיחק, אבל האנומליה הורגשה בעיקר מהצד של הלייקרס. קבוצת שלשות בינונית קלעה ב-10 מ-19 מחוץ לקשת. לוק קנארד קלע ב-5 מ-5, כשהוא ממשיך את היכולת הטובה מהעונה הסדירה ונראה כמי שהגשים לג'יי ג'יי רדיק חלום, לאמן את עצמו. דיאנדרה אייטון (!) שיחק עם חשק (!). רוי האצ'ימורה נראה כמו שחקן שיכול לעמוד 42 דקות על פרקט. יותר מדי דברים שלא צפויים לקרות שוב.

מצד שני, אפשר לטעון שהלייקרס עשו את שלהם בהתחשב במעמד האנדרדוג, חרף יתרון הביתיות. הלחץ עבר לצד של יוסטון, והם ניצחו משחק פלייאוף בהופעה טובה אך ממוצעת של לברון ג'יימס בה הוא זרק 15 זריקות ב-39 דקות של כדורסל. גם אם לא מתייחסים לחזרה אפשרית של לוקה דונצ'יץ' ואוסטין ריבס, סביר שנראה את לברון "עושה לברון" מתישהו בהמשך הסדרה. מה יש ליוסטון להציע?

החטאות, בעיקר. אפשר לטעון שמצב בו הרוקטס לוקחים 27 זריקות יותר מהלייקרס לא סביר יותר מערב של 10 מ-19 מהשלוש, ויוסטון עוד הפסידה (!) במשחק הזה.זה מושפע בין היתר מכמות החטאות מגוחכת, אבל אפשר לטעון שזה עניין של כישרון. ריד שפרד קלע ב-6 מ-20, אמן תומפסון ב-7 מ-18, ג'בארי סמית' ב-5 מ-14 ואלפרן שנגון ב-6 מ-19. להוציא האחרון, אף אחד כאן לא באמת קרוב למצב בו הוא מוביל התקפה.

שנגון הוא סימן השאלה הגדול ביותר, להוציא הבריאות המדאיגה של דוראנט (שבספק גדול למשחק). אם הוא יקלע שוב ב-6 מ-19 זאת תהיה סדרה קצרה מאוד ומביכה מאוד. דיאנדרה אייטון וג'קסון הייז עשו עליו עבודה טובה וניצלו את העדר הקליעה של הרוקטס, בעיה כמעט מבנית בדרך בה הקבוצה בנויה, בטח בלי קווין דוראנט. יותר סביר שנראה אותם בערב קליעה רע מאשר בערב נוסף בו הם זורקים 27 זריקות יותר מהיריבה.

מבין שלושת המשחקים, זה כנראה המשחק הפתוח ביותר. הבריאות של דוראנט שאלה גדולה מאוד וכך גם רמת ה-urgency, אבל זה בעיקר נראה כאילו ההתקפה של יוסטון לא מספיק טובה. זה לא שתומפסון או שפרד היו יעילים בצורה יוצאת דופן לאורך העונה ותפסו יום רע (כשלהבדיל, טרי איסון קלע 16 נקודות ללא הצלחה).

מצד שני, שנגון החטיא 10 מ-16 זריקות. הפסד כאן יהיה סוף העולם עבור הרוקטס, איום ממשי בסוויפ על קבוצה פריכה מנטלית. בהתחשב בזה ובפוטנציאל ההגנתי המבוזבז שלהם אפשר להאמין ברוקטס, אך הביתיות ובעיקר היכולת של לברון לתקוף קבוצות לא יציבות מנטליות גורמות לי להאמין בלייקרס. אם דוראנט ישחק, יוסטון תנצח. אם לא? 0:2 לייקרס.