סן אנטוניו ספרס 114 – פורטלנד טרייל בלייזרס 95 (סן אנטוניו מנצחת את הסדרה 4-1)

בואו נשחק משחק. תרימו את היד אם אי פעם חשבתם שדני אבדיה יכול להיות אולסטאר. תהיו כנים. זה בסדר. אף אחד לא רואה אתכם אלא אם כן אתם קוראים את זה פה במשרד. עכשיו תורידו ותשאירו אותה רק אם חשבתם שזה יקרה כבר השנה, בתחילת העונה. עכשיו תורידו ותשאירו אם חשבתם שהוא יהיה השחקן שמוביל את פורטלנד לפלייאוף ראשון אחרי חמש שנים וזה שהפרצוף שלו מעטר את כל הפוסטרים והסרטונים לקראת המשחק. אני מודה שהיד שלי כבר מזמן למטה.

ובכל זאת, דני היה כל זה ואף מעבר. בקבוצה שיש בה את סקוט הנדרסון – בחירה שלישית בדראפט – ואת ג'רו הולידיי שהיה אלוף פעמיים, דני היה השחקן הכי טוב של פורטלנד בסדרה, שלפרקים נראתה יותר צמודה ממה שהיא באמת הייתה. במקום שבו כל חבריו גמגמו, דני לא היסס לרגע. הוא בסך הכל לא רצה להגיע הביתה.

כשפורטלנד תחזור לקלטות של הסדרה בשביל להפיק לקחים לעונה הבאה, היא תתעכב ודאי על משחק 4 שבו הובילה ב-17 בהפסקה. המשחק כבר היה בידיים שלה, ואולי אפילו הסדרה. אצלה בבית, היא היממה את סן אנטוניו ונראתה בשליטה. רק שבמחצית השנייה הכישרון גבר על הרצון, ואיך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.

במקום להגיע למשחק החמישי רעבה, פורטלנד הגיעה אליו כבויה מהשנייה הראשונה. סן אנטוניו הגיעה באטרף, מלווה במצהלות הקהל, שהכין אפילו שלט לשן השבורה של אבדיה. שחקנים שכל הסדרה היו חלשים, כמו קלדון ג'ונסון וג'וליאן שמפייני, התבריינו על חבריו של דני, והראו כמה סן אנטוניו עמוקה. יתרון 20 במחצית כשהולידיי, דונובן קלינגן וסקוט הנדרסון ישנים.עם 16 נקודות בהפסקה, דני היה צדיק יחיד בסדום שבא לערבב את הטיח.

רק שבניגוד לסיפור הסינדרלה הקסום בעולם, זה של דני סירב להפוך לדלעת כשהשעון צלצל חצות בחוף המזרחי של ארה"ב, ולמחצית השנייה עלתה סן אנטוניו שאננה. השחקנים היו מלאי חיוכים, שיחקו בהילוך שני וכבר התחילו לחשוב על היריבה הבאה. הם הגדילו את הפער ל-28, אבל פורטלנד לא נבהלה ונשארה בתמונה. 4 דקות לתוך הרבע המכריע זה קרה. דני השתולל על השופטים על אי-עבירה, חטף טכנית שהלהיבה את חבריו, והם החזירו לו בריצת 11-0. טיאגו ספליטר שלף את השפנים היישר ממעמקי הספסל, ושלשה של סיסוקו – שכמעט לא ראה פרקט במשחק – צימקה ל-9. פתאום זה נראה שהרבה השתנה פה.

שתי קבוצות חסרות ניסיון הגיעו לסדרה הזו. כלומר, כמעט חסרות ניסיון כמובן, בטח כשמשווים את הניסיון המצטבר בפלייאוף של שחקני דנבר או מינסוטה, הקבוצות שאת אחת מהן תפגוש סן אנטוניו בסיבוב הבא. כדי להגיע לשם, היא נאלצה להישען הלילה על השחקן האחד שלה שהיה לו ניסיון, וגם זה לא רב – דיארון פוקס. 13 נקודות שלו ברבע האחרון דאגו לחתום כל סיכוי לקאמבק של פורטלנד. זמנה עבר.

שתי הקבוצות גם יוצאות מפה עם המון שיעורי בית ומסקנות לאיך מתקדמים הלאה. אחת תעשה אותם בקיץ, לשנייה יהיו רק כמה ימים לפני שתצטרך ליישם אותן. למזלה, יש לה גם חייזר אחד שהיה גם שותף למניעת הקאמבק – רק בהגנה. משחק שני ברצף שהוא חוסם 6 ומעלה (בקודם היו לו 7), וכשהוא חוסם, הזמן זורם לו לאחור.

בסופו של דבר פורטלנד יכולה להיות רק מרוצה מאיך שהיא נראתה. אף אחד לא חשב שהיא תעבור את סן אנטוניו. כשהיא גנבה משחק בחוץ, כל אוהדי הכדורסל בישראל היו על גג העולם. כשהיא הקשתה עליה בשלושת המשחקים הבאים, זה היה הרבה מעבר למה שכנראה אפילו היא ציפתה. היא נגעה בצמרות העצים, אבל עכשיו נמצאת במכונית משומשת, עם תיבת הילוכים תקועה ברוורס.

וסן אנטוניו? היא רושמת ניצחון ראשון בסדרת פלייאוף לוומבניאמה, ניצחון ראשון בסדרה מאז ההדחה הכואבת עם קוואי וזאזא. נקווה שזה לא ניצחון אחרון. הקהל התפזר, השחקנים נכנסו למונית. שקט של אחרי סערה יורד על האולם. וומבי עם הקוניאק מתחיל לדבר שטויות, בעוד כמה ימים יוצאים לעוד הופעה…

בוסטון סלטיקס 97 – פילדלפיה סבנטי סיקרס 113 (3-2 לבוסטון בסדרה)

מה לא אמרו עליו: שהוא פצוע. שהוא גמור. שעד שפילדלפיה הצליחה "לגנוב" משחק מבוסטון, הנה הוא חזר וחירב לה, אחרי שנראה כל כך גרוע ואפילו נדמה שנפצע. ג'ואל אמביד הקשיב לכל המבקרים, הפנים את המסר ודאג שחבריו יידחו את כרטיסי הטיסה לקנקון, לפחות לעוד משחק, עם ניצחון שהוא תצוגת תכלית בבית של האלופה מלפני שנתיים. בוסטון דווקא הובילה רוב חלקי המשחק, הרבה בזכות שליטה מוחלטת בריבאונד, כשטייטום סוגר דאבל-דאבל קצת אחרי הפסקת המחצית. אבל זה היה ברור מאליו שאמביד רק מחכה בפינה, במיוחד כשמסתכלים על זה שבוסטון קלעה רק ב-29% מחוץ לקשת עד אז.

ריצת 12-3 בפתיחת הרבע הרביעי, כשהפעם פול ג'ורג' אחראי עליה עם 9 נקודות מתוכה, העבירה את השליטה לידי האורחים שכבר פיגרו ב-13 ברבע הקודם, וריצת 9-0 נוספת כחמש דקות לסוף המשחק העלתה אותם ליתרון דו-ספרתי שממנו בוסטון לא חזרה. אמביד סיים עם 33 נקודות ו-8 אסיסטים, מקסי שהיה נפלא כהרגלו בהגנה ושקט בהתקפה סיים עם 25 נקודות, 10 ריבאונדים, 2 חטיפות וחסימה, וג'ורג' היה קרוב לטריפל דאבל עם 16-9-7.

למפסידים, שני הכוכבים סיימו עם שורות נאות (22 נקודות לבראון, 24 ו-16 ריבאונדים לטייטום), אבל דרק ווייט (רק 6 נקודות, 14- בפלוס/מינוס) נראה צל חיוור של עצמו, ואפילו פייטון פריצ'רד לא פגע בכלום (1 מ-5 מחוץ לקשת). עכשיו הכדור חוזר מילולית לידי פילדלפיה, שתארח את המשחק הבא בניסיון להשוות את הסדרה. וכשהיא משחקת ככה, היא לא מזכירה במאום את הקבוצה שסיימה בקושי 7 במזרח.

ניו יורק ניקס 126 – אטלנטה הוקס 97 (3-2 לניקס בסדרה)

מי זוכר שרק לפני כמה ימים אטלנטה הובילה 2-1 ונראתה כמו הקבוצה היותר טובה? הניקס דאגו להזכיר לכולם, בטח לקהל הביתי במדיסון סקוור גארדן, שהם עדיין פייבוריטים לצאת מהמזרח, והובילו בדו-ספרתי כמעט מהפתיחה. וכמו בפילדלפיה, גם כאן זה היה הרבה בזכות סנטר מושמץ. קארל אנתוני טאונס, שהאוהדים כבר שלחו אותו לארוז מזוודות בתקווה שמישהי תגאל אותם ממנו, נתן את משחקו הטוב בסדרה – אפילו בהגנה! 16 נקודות, 14 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 2 חסימות, 2 חטיפות, ומחצית ראשונה נהדרת.

אטלנטה ניסתה לעשות קולות של חזרה, אבל ג'יילן ברונסון דאג להרחיק אותה עוד ועוד, כשבמחצית השנייה פשוט פירק אותם וסיים את המשחק עם 39 נקודות ו-8 אסיסטים. אבל זה היה רחוק מלהיות תצוגה של איש אחד או שניים, הלילה הניקס נראו בשיאם כשכל אחד תורם את חלקו וסוחב את האלונקה, כולל ג'ורדן קלרקסון וחוזה אלווראדו בדקות נהדרות מהספסל. אננובי היה שם כמובן בהתקפה ובהגנה (2 חטיפות, חסימה, 10 ריבאונדים) וג'וש הארט בדקות של האסל.

גם אטלנטה נהנתה מערב קבוצתי מאוזן, אבל ההבדל הוא שהכוכב הגדול שלה סיג'יי מקולום פשוט לא הגיע למשחק (6 נקודות, 3 מ-10 מהשדה) והספסל שלה לא היה קיים. מי אמר שהסיבוב הראשון לא מותח? יש לנו כבר שלושה משחקי 6, סדרה שבה המדורגת 8 מובילה 3-1 ואת לברון הבלתי נגמר.