פרק 1 הסתיים בחגיגות האליפות של עונת 1976. בקיץ, גודריץ', שהפך לשחקן חופשי מוגבל, הוחתם על ידי הניו אורלינס ג'אז על חוזה גדול. כמקובל באותה העת, הג'אז נדרשו לפצות את פיניקס, ובעסקה העבירו להם שתי בחירות דראפט, ב-1977 וב-1979. הוקינס, שסבל מירידה חדה ביכולתו, פרש. למרות העזיבה של שניים מסמליה מאז הקמתה, בעונת 1976-7 פיניקס המשיכה להצליח – ווסטפאל ביסס את מעמדו כאחד הגארדים הטובים בליגה, ונבחר לאולסטאר יחד עם ג’אבאר ודאנדרידג'. ג’אבאר, אחרי שנתיים של הפסקה, זכה בתואר ה- MVP  בסוף העונה. בפלייאוף פיניקס עברה את גולדן סטייט בחמישה משחקים, אך לאחר קרב איתנים מול פורטלנד של ביל וולטון, נאלצה להיפרד מהפלייאוף לאחר הפסד 4-3. פורטלנד עלתה לגמר, שם הפסידה לפילדלפיה 4-1; דוקטור ג'יי זכה באליפות ה-NBA בעונה הראשונה שלו בליגה לאחר פירוק ליגת ה-ABA.

אחד הלקחים הבולטים מההפסד מול פורטלנד היה שהסאנס חייבים עוד סקורר – העומס על ג’אבאר ועל ווסטפאל היה מוגזם לאחר עזיבת גודריץ'. בבחירת הדראפט השישית, אותה קיבלו בעסקה עם הג'אז בקיץ הקודם, פיניקס בחרו בוולטר דיוויס מנורת' קרולינה – סווינגמן אתלטי ובעל קליעה מדויקת. לצערם, הם נאלצו להיפרד מואן ארדסייל, היחידי שנותר מהעונה הראשונה של הקבוצה, ובחר לפרוש.

וולטר דייויס

בעונת 1977-8 ביל וולטון זכה בתואר ה-MVP, אך הוא נפצע לקראת סוף העונה, ובלעדיו לפורטלנד לא היה סיכוי, והם הודחו כבר בחצי הגמר. וולטר דיוויס הראה כישרון מרשים, ונבחר לחמישיית הרוקים של העונה. פיניקס, בהנהגת ג’אבאר ו-ווסטפאל, ניצחה את דנוור בחצי הגמר, ואת סיאטל בגמר המערב. בגמר מול וושינגטון הקשוחה היא התקשתה, אך בסופו של דבר יצאה מנצחת בשבעה משחקים – אליפות חמישית בעשר שנות קיומו של המועדון!

בעונה שלאחר מכן פיניקס המשיכה לשמור על מקומה בצמרת. אמנם מי שזכה בתואר ה-MVP היה מוזס מאלון, אך ג’אבאר לא נפגע – הוא היה ממוקד בהשגת אליפות נוספת. בפלייאוף פיניקס עלתה לגמר המערב ללא קושי, אך שם שרדה בשיניים סדרה אדירה מול סיאטל, שהוכרעה בשניות הסיום של המשחק השביעי. בגמר הסתבר כי פול סילאס כבר מבוגר מדי מכדי לספק לג’אבאר את הסיוע הנדרש מול צמד הגבוהים של וושינגטון – הייס ו-אונסוולד. וושינגטון ניצחה 4-2 וזכתה באליפות הראשונה שלה.

במסגרת הפיצוי שהגיע לה על כך שהג'אז החתימו את גודריץ', קיבלה פיניקס את בחירות הדראפט שלה ב-1977 וב-1979. הבחירה ב-1977 הסתברה כזכייה בלוטו עם הסווינגמן הנהדר, וולטר דיוויס; אך הסתבר כי הבחירה של 1979 עשויה להיות יקרת ערך אפילו יותר, מכיוון שבזכות כשלונותיה של ניו אורלינס, זו הסתברה כבחירה הראשונה בדראפט – ולא סתם בחירה ראשונה, אלא בדראפט אליו נרשם אחד משחקני המכללות המסקרנים והמרשימים של השנים האחרונות – ארווין 'מג'יק' ג'ונסון, הרכז הגבוה ממישיגן סטייט, והזוכה הטרי באליפות המכללות.

עשר שנים אחרי שזכו בהגרלת הדראפט בקארים עבדול ג’אבאר אשר הוביל אותם למקום קבוע בצמרת ולחמש אליפויות, פיניקס ניצבה בפני עוד בחירה שתוביל אותה לשנים של הצלחות. פיניקס אכן בחרה בג'ונסון, אך הסתבר כי הרוקי הצעיר סירב להתייצב למחנה האימונים. מסתבר שעם הכאריזמה והחיוך שלו הוא קיווה להגיע לאחת הערים הגדולות בארצות הברית, ולזכות לא רק בהצלחה על הפרקט, אלא גם לפרסום ולחיי חברה סוערים. לאחר שורה של הצלחות בגיוס שחקנים מוכשרים, קולאנג'לו ושאר הנהלת הסאנס ניצבו מתוסכלים מול הרוקי החצוף. כאשר ג’אבאר הגיע למישיגן לפגוש את ג'ונסון הוא יצא ספק כועס, ספק משועשע 'הצעירים של ימינו לא מבינים שהעניין הוא לנצח. זה קורה על הפרקט, זה קורה באימונים בלתי פוסקים ובעבודת צוות. אם הוא רוצה בילויים, שילך לעיר אחרת. אם הוא רוצה אליפויות, שיבוא אלינו'. אך ארווין ג'ונסון לא השתכנע, והודיע כי הוא מוכן לחכות עוד שנה שלמה ולהעמיד את עצמו לבחירה מחודשת בדראפט.

לאחר חודש של משא ומתן קדחתני, הופתעו כולם לשמוע על טרייד משולש – ארווין ג'ונסון קיבל את מבוקשו, ועבר ל'מכה של הכדורסל  (ושל עולם הטלויזיה והפרסום)' – ניו יורק. הניקס העבירו למילוואקי את הרוקי המבטיח שלהם, ביל קרטרייט, ולפיניקס את שתי בחירות דראפט ב-1982 וב-1985, ופיניקס קיבלה את הרוקי של מילוואקי, סידני מונקריף.

מונקריף אמנם היה נמוך יחסית, 1.90, אך נחשב לגארד מעולה בשני צדי המגרש. אוהדי פיניקס, שקיוו לראות את השילוב המסקרן בין ארווין 'מג'יק' ג'ונסון לקארים עבדול ג’אבאר, נאלצו להסתפק במונקריף, בעוד שאוהדי הניקס חשו כי הם זכו ליורש ראוי לוולט פרייזר האגדי, וקיוו שהפעם הרכז המוכשר יוביל אותם גם לאליפויות.

את עונת 1979-80 פתחה פיניקס עם שילוב של צעירים ו-ותיקים: בחמישייה – ווסטפאל ו-מונקריף, דיוויס, דאנדרידג' וג’אבאר. על הספסל – מרפי, סוברס, רובינסון, סילאס וראונדפילד. פיניקס סיימה במאזן של 60 ניצחונות, ועבדול ג’אבאר זכה בתואר MVP נוסף. בפלייאוף פיניקס עברה בקלות את קנזס סיטי ואת פורטלנד, אך התקשתה מאוד בגמר המערב מול סיאטל (שהגארד החתולי שלה, דניס ג'ונסון, היתל במונקריף הצעיר שוב ושוב), ורק הודות לשלושה סלים רצופים של ג’אבאר בסוף המשחק השישי הצליחה לעלות לגמר.

המפגש מול פילדלפיה של ג'וליוס ארווינג היה אחד הגמרים המרתקים בתולדות הליגה. דוקטור ג'יי היה במיטבו, ואילו דיוויס הראה שוב ושוב שגם לדור הצעיר יש מהלכים מלהיבים באמתחתם. דריל דוקינס וקלדוול ג'ונס הקשו על ג’אבאר, אך למרות זאת הוא הצליח להמטיר הוק שוט אחד אחר השני, והגיע לממוצע של 29 נקודות למשחק. שוב הסתבר כי דאנדרידג' וסילאס המבוגרים לא מצליחים להתמודד מול הגבוהים הצעירים והאתלטים של פילדלפיה, וגם מונקריף ו-ווסטפאל התקשו מול ההגנה של מוריס צ'יקס.

כאשר הסדרה בשוויון 2-2, המשחק החמישי והקריטי התפתח להיות דרמה אדירה. ג’אבאר ודיוויס קלעו שוב ושוב, אך היתרון של פילדלפיה בריבאונד איפשר לה לפתוח פער קטן אך יציב. בתחילת הרבע הרביעי ג’אבאר נפל על הפרקט כשהוא אוחז ברגלו. היה זה הרגע הגרוע ביותר לפציעה לקפטן הכל-יכול שלהם. שחקני פיניקס התבוננו בג’אבאר מדדה לחדר ההלבשה, כשהם מיואשים, אך בדקה האחרונה של המשחק וולטר דיוויס לפתע שינה את מהלך העניינים. בשתי שלשות ובחטיפה שהסתיימה בדאנק מהדהד, דיוויס הבהיר – גם ללא ג’אבאר, פיניקס מנצחת. אך הדברים עדיין נראו לא טוב לקראת המשחק השישי – ג’אבאר היה מושבת עם מתיחה בברך – ואם כאשר ג’אבאר שיחק פילדלפיה שלטו בריבאונד, מה יקרה אם פיניקס תאלץ לשחק ללא הסנטר שלה במשך משחק שלם ומכריע?

המאמן קוטון פיצסימונס התלבט האם לפתוח עם הסנטר המחליף דן ראונדפילד, או אולי לעלות ללא סנטר, אלא עם שלושה פורוורדים שיכפו משחק מהיר על פילדלפיה? בסופו של דבר שלף מקצה הספסל את פול סילאס בן ה-37. סילאס לא קלע נקודה אחת במשחק… אך קטף 16 (!) ריבאונדים וחסם 4 (!!) פעמים, בעוד הוא שולט ביד רמה בצבע, ומאפשר לוולטר דיוויס לקחת פיקוד בצד ההתקפי עם 42 נקודות.

המשחק הסתיים בניצחון מרשים לפיניקס, ובאליפות נוספת. 'היי, איש גדול! קארים, אתה הקפטן שלנו ואתה חסר לנו פה! לא היינו עושים את זה בלעדיך'! צעק דיוויס למצלמות בעוד השמפניה נשפכת עליו מכל עבר. פול סילאס, אחד מגיבורי הניצחון, הודיע בדמעות על פרישתו. גם ללא ג’אבאר, אליפות שישית במספר למועדון מהמדבר.

בקיץ 1980 קולאנג'לו הלך על טרייד דרמטי נוסף – כדי לחזק את ההגנה בקו האחורי, הכוכב הפופולארי פול ווסטפאל נשלח לסיאטל תמורת דניס ג'ונסון שהוכיח את יכולותיו בסדרה בין הקבוצות חודשיים קודם לכן. דניס ג'ונסון היה שחקן הגנה נהדר, אך גם אתלט שתקף את הסל באגרסיביות ויעילות. עם פתיחת העונה, הסתבר שהשילוב בין מונקריף, דניס ג'ונסון ו- וולטר דיוויס יצר קו אחורי מפחיד, שלא הפסיק לחטוף כדורים ולזנק להטבעות מהדהדות. אך החולשה היחסית בקו הקדמי והיעדר העזרה לג’אבאר הקשתה על פיניקס להמשיך בצבירת הניצחונות שאיפיינה אותה בעונות הקודמות. פיניקס ניצחה ב-48 משחקים בלבד, ובפלייאוף הודחה בחצי הגמר מול יוסטון בהנהגת מוזס מאלון. מוזס מאלון אמנם הפסיד בגמר מול פילדלפיה, אך הבהיר כי השליטה המוחלטת של ג’אבאר בעמדת הסנטר במשך כעשור, אולי הסתיימה.

הסנטר הטוב בליגה? מוזס מאלון

בקיץ 1981, חילופי דורות – בובי דאנדרידג', ששמר על ממוצע של 18 נקודות לאורך יותר מעשור, פרש. כדי להחליפו, בבחירה ה-20 בדראפט, פיניקס בחרו בפאואר פורוורד מוכשר מקלמסון, לארי נאנס. נאנס אמנם לא הוכיח את עצמו כרוקי, אך הסאנס הוכיחו שגם ללא פאואר פורוורד איכותי הם עדיין מסוגלים להיות בצמרת הגבוהה. דניס ג'ונסון, דיוויס וג’אבאר נבחרו לשחק במשחק האולסטאר, והקבוצה סיימה במאזן יפה של 56-26, כשג’אבאר זוכה בתואר הMVP של הליגה, ודניס ג'ונסון נבחר לשחקן ההגנה של העונה, כשמי שמגיע למקום השני הוא חברו לקבוצה סידני מונקריף.

לאחר שצלחה את הפלייאוף במערב ללא קושי, פיניקס הגיעה לגמר, מול אותה יריבה מרה משכבר הימים – פילדלפיה. ג’אבאר שלט בגמר בצורה מרשימה, דיוויס סיפק הטבעות מרשימות, מונקריף שמר היטב על דוקטור ג'יי – אך השחקן המצטיין של הגמר היה דווקא דניס ג'ונסון עם 23 נקודות, 11 אסיסטים ו-3 חטיפות, תוך הגנה רצחנית על הגארדים של פילדלפיה. בסוף המשחק החמישי, הקפטן ג’אבאר, יחד עם דניס ג'ונסון, הניפו את גביע האליפות.

View post on imgur.com

בקיץ 1982 בחרה פיניקס פעמיים בסיבוב הראשון, בבחירה שלה, ובבחירה של הניקס שהתקבלה במסגרת העסקה על מג'יק ג'ונסון. בבחירה ה-11 בחרה פיניקס בפורוורד קליף ליוינגסטון ובבחירה ה-20 בסווינגמן ריקי פירס, אך הכותרות הגדולות, באותו קיץ, הגיעו דווקא מניו יורק – מג'יק ג'ונסון איים על הנהלת הקבוצה שיעזוב אם לא תיבנה סביבו קבוצה הראויה לו. הניקס השיגו את הפורוורד המצוין ברנרד קינג מגולדן סטייט, ובעסקה גדולה אחרת העבירו ליוסטון מספר שחקנים והחתימו את מוזס מאלון.

לראשונה מזה עשור, הניקס חזרו לצמרת הגבוהה. מוזס מאלון זכה בתואר ה-MVP, מג'יק ג'ונסון, (לצד דניס ג'ונסון, ששוב נבחר לשחקן ההגנה של העונה), נבחרו לחמישיית העונה, והניקס סיימו עם שיא פרנצ'ייז של 64 ניצחונות. פיניקס, לעומת זאת, עברו עונה שקטה עם 52 ניצחונות. לארי נאנס השתלב בחמישייה עם ממוצע 13 נקודות, 10 ריבאונדים ו-3 חסימות, והשלים חמישייה אתלטית וזריזה יחד עם מונקריף, דיוויס, דניס ג'ונסון וג’אבאר.

כאשר הפלייאוף החל, הסנטר של הניקס, מוזס מאלון, הבהיר, בסגנון התמציתי המאפיין אותו, כי התחזית לקבוצתו במהלך הפלייאוף תהיה 'פו, פו ופו', כלומר ניצחונות 'על האפס' מול יריבותיה, יהיו אשר יהיו. הנבואה עמדה להתגשם, כאשר הניקס העפילו לגמר ללא הפסד לאחר ניצחונות על אטלנטה, דטרויט ובוסטון, כשמג'יק נראה, לראשונה, כגארד הטוב בליגה, ומאלון מבסס את מעמדו כסנטר הטוב בליגה. גם פיניקס לא התקשתה בדרכה אל הגמר, אך מול הניקס האימתנית היה ברור שהסיכויים לא לצדה.  

במשחק מספר 1, הניקס ניצחו בפער של 37 נקודות, כשמג'יק קבע שיא פלייאוף של 24 (!) אסיסטים, ומאלון וקינג התחלקו שווה בשווה ב-72 נקודות. אך המשך הסדרה היה מאוזן יותר – דניס ג'ונסון הלך וצמצם את מרווח הנשימה של מג'יק, והניקס התקשו להתמודד עם האתלטיות של דיוויס ונאנס. שורה של שגיאות מצדו של מג'יק, מול ההגנה של דניס ג'ונסון, סוכמה בכותרות שחזרו על עצמן אחרי משחק 4 – Tragic Johnson. הניקס עוד ניצחו את משחק 4 כדי לחזור ולקוות, אך פיניקס ניצחו במשחקים 5 ו- 6 בדרך לאליפות נוספת. ג’אבאר הוכיח למאלון ולליגה כולה, כי גם בגיל 36 יש לו עוד טריק או שניים ללמד.

במהלך הקיץ מוזס מאלון העביר ביקורת על מג'יק ג'ונסון, והשניים ניהלו מריבה מתוקשרת ארוכה ומייגעת, ובסופו של דבר מאלון הודיע כי לא ימשיך לשחק בקבוצה. הניקס העבירו מאלון לשיקגו תמורת אורלנדו וולדריג' ודייב קורזיין, ובחירות הדראפט של שיקגו ב-1984 ו-1987. מאלון בחר לעבור לשיקגו, מתוך אמונה שהקו האחורי הצעיר ומוכשר – הרכז רג'י תיאוס, הסמול פורוורד רוד היגינס, והרוקי החדש קלייד דרקסלר – יאפשר לו להשיג את האליפות שעד כה חמקה ממנו. מג'יק, לעומת זאת, ימשיך לנסות להוביל את הניקס לתואר, והפעם עם צמד פורוורדים מהירים כברק – וולדריג' וקינג.

בעונת 1983-4, פיניקס המשיכה לשלוט במערב; ג’אבאר, דניס ג'ונסון, מונקריף ודיוויס נבחרו לאולסטאר, ואילו נאנס ייצג את הקבוצה בתחרות ההטבעות הראשונה אי פעם, כשהוא זוכה בגמר מול דוקטור ג'יי. מונקריף נבחר לשחקן ההגנה של העונה, כשהוא מדיח את דניס ג'ונסון מהתואר אותו החזיק בשנתיים החולפות. מתחילת העונה התבהר לסאנס כי הפעם היריבה העיקרית לתואר היא בוסטון עם החמישייה המרשימה של דני איינג', ויני ג'ונסון, בירד, מקהייל ופאריש. ואכן, אחרי עונה בה שתי הקבוצות כמו שייטו על טייס אוטומאטי, הן התייצבו לגמר הגדול. מונקריף ודניס ג'ונסון השביתו באופן הרמטי את הקו האחורי של בוסטון, ופירס ודיוויס הראו יכולת קליעה מרחוק מצוינת,  אך היתרון של הקו הקדמי של בוסטון הכריע את הסדרה, כאשר לארי בירד זוכה בתואר השחקן המצטיין בגמר, ומחזיר את התואר לבוסטון, אחרי ניצחון בסדרה 4-2.

קיץ 1984 שידר רוחות של שינוי בליגה. קומישינר חדש הגיע, דיוויד שטרן, ובדראפט הראשון בהובלתו, נבחרו שורה של כוכבים צעירים שעמדו לשנות את יחסי הכוחות בליגה; אקים אולג'ואן נבחר על ידי יוסטון, מייקל ג'ורדן הגיע לאינדיאנה, צ'ארלס בארקלי לפילדלפיה, פורטלנד בחרה בסם פרקינס, ודאלאס בסם בואי. לצד הכוכבים החדשים, הליגה הייתה מלאה בקבוצות מוכשרות – במזרח היו אלו האלופה בוסטון, הניקס של מג'יק ג'ונסון, ברנרד קינג ו-וולדריג', ופילדלפיה של דוקטור ג'יי, בארקלי ומוריס צ'יקס. במערב היו שהימרו, במקום על פיניקס, על התמהיל המעניין של סן אנטוניו עם ארטיס גילמור, מייק מיצ'ל וג'ורג' גרווין, על יוסטון המבטיחה של אולג'ואן וסמפסון, או על הלייקרס הצעירים של ג'יימס וורת'י, ביירון סקוט ודוק ריברס.

אינדיאני

פיניקס נאבקה עם פציעות לאורך העונה – מונקריף סבל מבעיות ברכיים, ואותות הגיל נראו על וולטר דיוויס, אך נאנס ודניס ג'ונסון המשיכו להצטיין, ונאנס נבחר לראשונה למשחק האולסטאר. בשלבים מסוימים של העונה היה נראה שהסאנס כלל לא יעפילו לפלייאוף, אך 8 ניצחונות רצופים בסיום העונה הבהירו כי פיניקס עולה לפלייאוף בפעם ה-15 ברציפות (!!!). במשחק האחרון של העונה ג’אבאר אף שבר את שיא הנקודות לקריירה, של ווילט צ'מברליין – 31,419 נקודות.

בסיבוב הראשון פיניקס הפתיעה את המדורגת שנייה במערב, יוסטון, כאשר ג’אבאר מלמד מספר שיעורים קשים את הרוקי המרשים, אולג'ואן, ואת חברו סמפסון. בסיבוב השני גברה פיניקס על פורטלנד של וואנדווי, פקסון ופרקינס, ובגמר המערב היא ניצבה מול קבוצה אנרגטית ומוכשרת – הלייקרס, שהובילה את המערב לאורך כל העונה. צמד המגדלים של הלייקרס, פרנק בריקובסקי והרב וויליאמס, הצליחו להקשות על ג’אבאר, והלייקרס עלו ליתרון 0-2, ולאחר מכן 1-3. במשחק החמישי והשישי, היה זה וולטר דיוויס שטבל במעיין הנעורים, ובצמד משחקים של קליעות מדויקות ואפילו הטבעות מהדהדות, הצליח לכפות משחק שביעי. במשחק השביעי וורת'י הצליח לשמור על דיוויס ולהגביל אותו, אך דווקא ג’אבאר בן ה- 38 (!) הצליח לראשונה בסדרה להתמודד עם השמירה האגרסיבית עליו, ובמשחק וינטג' משובח קלע 40 (!!) נקודות בתוספת 21 (!!!) ריבאונדים, וקבע כי פיניקס עולה לגמר הגדול מול בוסטון.

רוב המומחים קבעו כי סיפור האגדה של פיניקס הוותיקה יסתיים מול הסלטיקס שצלחו את הגמר המזרח מול הניקס ללא קושי מיוחד. אך אחד, אחד יחיד ומיוחד – קארים עבדול ג’אבאר – החליט שלסיפור יהיה סוף אחר.

בוסטון סטרנגלר

רגע לפני תחילת הגמר הודיע קארים כי הוא עומד לפרוש בסוף הסדרה – 'זו החלטה שלכם' הוא אמר לחבריו הדומעים ברקע, באחת ממסיבות העיתונאים הזכורות בתולדות הליגה – 'אם אני יוצא מהליגה הזאת אחרי 16 שנה כמפסידן או כאלוף'. ג’אבאר לא רק הציב אתגר לחבריו, אלא גם עלה לסדרת הגמר כמי שנחוש לכתוב את הפרק האחרון בקריירה המרשימה שלו בצורה מוצלחת; למרות גילו, הוא עלה לשחק כאריה, כשהוא קולע 31.4 נקודות, קוטף 14 ריבאונדים וחוסם 5.2 זריקות (!!!) במשחק. מונקריף, דניס ג'ונסון וקליף ליוינגסטון התחלפו ביניהם בשמירה על ה-MVP, לארי בירד, והצליחו להגביל אותו ליכולות אנושיות רגילות. ריקי פירס הסתבר כקלף מנצח מהספסל כשהוא קולע את סל הניצחון במשחק מס' 2. במשחק השישי של הסדרה המותחת והדרמטית, בשוויון 104-104, ג’אבאר קיבל את הכדור מדניס ג'ונסון, ועלה להוק שוט הכל כך מוכר. הכדור אפילו לא נגע בטבעת אלא רק החליק פנימה באלגנטיות, וקבע את תוצאת המשחק – והסדרה.

כל שחקני הסאנס זינקו אל הקפטן שלהם, כשהם מועכים את הענק בחיבוק קבוצתי גדוש ברגשות. תוך כדי הריקודים של המנצחים על הפרקט של הבוסטון גארדן, לארי בירד התראיין בקצרה – 'יש קבוצות שהן גדולות מהמשחק עצמו. יש שחקנים שהם גדולים מהמשחק עצמו. אני מרגיש, כמי שאוהב כדורסל, שזכינו לראות גדולה אמיתית בשנים הללו – לא סתם הוא זכה ב- 7 תארי MVP, לא סתם הם לקחו 9 אליפויות. כמו הסלטיקס של ראסל, פיניקס של ג’אבאר היו משהו אחר.'

View post on imgur.com

לפרק הבא