ללא בארקלי, הגיעה העת ליצור קבוצה חדשה וצעירה, המוכנה לצעוד קדימה. בדראפט של 1996 פיניקס בחרה בגארד הקנדי סטיב נאש, ובעסקה תמורת דטלף שרמפף פיניקס קיבלה את הזכויות לצלף הסרבי הצעיר פג'ה סטויקוביץ, מתוך ידיעה שיחלפו עוד כמה שנים בטרם יגיע לNBA. קווין ג'ונסון וסם קאסל עלו כרכזים (כשנאש מעודד אותם ממעמקי הספסל), הורנאסק ופינלי כקלעים, פיפן ומארלי בתפקיד הסמול-פורוורד, וכפאואר פורוורד עלו רוברט הורי ובראון , כשלוק לונגלי ובריאנט משמשים כסנטר. הקבוצה הצליחה להשתחל לפלייאוף אך הודחה בסיבוב הראשון בידי פורטלנד.
קולאנג'לו הבין שתהליך הבנייה מחדש יצטרך להתקדם בצורה יותר רצינית – בקיץ 1997 פיפן סיים את חוזהו, וחתם כשחקן חופשי באינדיאנה כדי לסייע לג'ורדן להשיג אליפות נוספת. ג'ף הורנאסק פרש. לוק לונגלי עבר לדאלאס תמורת בחירת דראפט ב-1999, וכדי לעשות סדר בריבוי הרכזים – סם קאסל, ושתי בחירות דראפט ב- 1998 וב-2000, עברו לדנוור תמורת הגבוה הצעיר והמוכשר אנטוניו מקדייס. קווין ג'ונסון ימשיך כרכז פותח, אך יחנוך ויכין את סטיב נאש לרשת אותו בהמשך. קליף רובינסון ובן וואלאס חתמו כשחקנים חופשיים.
כעת קווין ג'ונסון וסטיב נאש יעלו רכזים, פינלי ומארלי כקלעים, הורי כסמול פורוורד, מקדייס ורובינסון כצמד גבוהים שיודעים גם לקלוע מרחוק, ובן וואלאס כשחקן גבוה שאיננו גבוה ולא יודע לקלוע אך יוכל לסייע כשחקן אימונים. בסיבוב השני בדראפט נבחר סטיבן ג'קסון כפרויקט בעל פוטנציאל, (כמו שכתב קולאנג'לו בפנקסו – 'או שהוא יהיה אולסטאר, או שנצטרך לאשפז אותו. אולי גם וגם'). פיניקס סיימה את עונת המעבר הזו במאזן של 38-44, והודחה בסיבוב הראשון בידי פורטלנד.
בקיץ 1998 נכנסה הליגה כולה להשבתה ארוכה בשל שביתת ארגון השחקנים, לקראת סיומה החלו הקבוצות להיערך מחדש. אנטוניו מקדייס, שסיים את העונה עם ממוצעים יפים של 16 נקודות, 9 ריבאונדים וכמעט 2 חסימות, סיים את החוזה שלו. דנוור, שהבינה על מה וויתרה, ניסתה לפתות אותו לחזור אל שורותיה. כאשר הגיעה השמועה לקולאנג'לו, הוא שלח מיידית את קווין ג'ונסון, קליף רובינסון ומייקל פינלי לשכנע את מקדייס לחזור לפיניקס. השלושה נחתו בדנוור ותפסו מונית אל משרדי הנהלת הנאגטס. הג'נרל מנג'ר של דנוור, דן איסל, (ובאופן אירוני, שחקן עבר של פיניקס), בדיוק סיים לשכנע את מקדייס לחזור לדנוור. בעוד מקדייס יושב ומעיין בחוזה, נודע לאיסל ששלושת שחקני הסאנס נכנסו ללובי של הבניין, והוא הורה לאנשי הביטחון לבלום אותם בכל דרך עד שמקדייס יחתום על החוזה. וויכוח סוער התפתח בלובי, כאשר לפתע נכנס וסטיבן ג'קסון, הרוקי ההזוי, שלא שיחק כמעט לאורך העונה אבל התעקש להצטרף לטיסה שלהם. ג'קסון זינק לעבר אנשי הביטחון בצווחות פרא, והסיח את תשומת לבם בעוד שלושת חבריו רצים אל מדרגות החירום. חמש דקות אחר כך מקדייס כבר היה מחובק עם רובינסון, ג'ונסון ופינלי, דן איסל התפתל על הרצפה ביבבות, אוסף את קרעי ההסכם מהשטיח המפואר, וסטיבן ג'קסון היה בדרך לתא המעצר בניידת משטרה. המטרה הושגה – מקדייס, אחת מאבני הבניין החשובות בקבוצה הצעירה בפיניקס נותרה במקומה וחתמה על חוזה ארוך טווח.
הישג נוסף של קולאנג'לו היה להחתים שחקן חופשי אחר, פורוורד מוכשר בשם טום גוגליוטה. קווין ג'ונסון אמנם פרש, אך לעונת 1999 המקוצרת (50 משחקים) עלתה פיניקס עם יורשים ראויים – נאש, פינלי, גוגליוטה, מקדייס וקליף רובינסון, כשמהספסל עולה הרוקי אנטוני קרטר, סטיבן ג'קסון (שמעמדו בקבוצה עלה פלאים בעקבות היוזמה וההתקפיות בחילוצו של מקדייס בדנוור), מארלי הוותיק, ובן וואלאס הקשוח והמחוספס. בעונה מבולבלת ומקוצרת פיניקס נהנתה מיתרון עקב סגנון המשחק המהיר והדינמי של הצעירים האתלטיים, שמירת הלחץ וההתקפה הלא-אנוכית שהנחיל המאמן החדש סקוט סקיילס. פיניקס סיימה את העונה עם מאזן של 32-18, סטיב נאש נבחר לשחקן המשתפר של העונה עם ממוצע של 15 נקודות ו- 10 אסיסטים, ופינלי ומקדייס נבחרו לאולסטאר.
בסיבוב הראשון של הפלייאוף פיניקס ניצחה את סיאטל, ובסיבוב השני את הלייקרס של קובי בריאנט. בגמר המערב, מול סן אנטוניו עם תאומי המגדל שלה, רובינסון ודאנקן, פיניקס התקשתה, והפסידה לאחר 5 משחקים. בגמר, סן אנטוניו ניצחה 3-4 את ניו יורק של שאקיל, לטרל ספרוול, ואלן יוסטון (בין היתר כי ספרוול הושעה ל- 3 משחקים על בעיטה לאשכיו של דאנקן במשחק השני).
בדראפט 1999 אוהדי פיניקס לחצו על הקבוצה לבחור בסנטר שיוכל להתמודד מול דאנקן, שאקיל ושאר הסנטרים הענקיים בליגה. קולאנג'לו וסקיילס הנהנו בחיוב, ובבחירה שקיבלו מדאלאס בטרייד על סם קאסל, בחרו בפורוורד אתלטי נוסף בשם שון מאריון, ובסיבוב השני בגארד הגנתי יעיל בשם רדג'ה בל. מהליגה היוונית הגיעה בחירת הדראפט שלהם מלפני שלוש שנים – פג'ה סטויקוביץ'.
סקוט סקיילס הקצין עוד יותר את קצב המשחק של הקבוצה, ונתן לסטיב נאש את המושכות להריץ משחק התקפה שהליגה לא ראתה מעולם – יש לזרוק את הכדור לסל תוך 6 שניות או פחות. ההגנות של היריבות לא ידעו את נפשן מול צבא האתלטים שרצו לעברן מכל עבר, מיידים שלשות, וחודרים לסל, ללא שום היגיון בשיגעון. פיניקס קלעה 120 ואף 130 נקודות לעתים תכופות.
האוהדים לא חדלו להתווכח למי תודה ולמי ברכה – מי צריך להיות המועמד של הקבוצה לתואר ה- MVP? האם פינלי, עם ממוצע של 25 נקודות למשחק, ויכולת להכריע משחקים בקליעות מדויקות בקור רוח? האם נאש, שהפך לקלע של 90-50-40 בעודו מחלק 12 אסיסטים למשחק ומנהל משחק ברמה שלא נראתה בליגה? האם השילוב בין משחק ההתקפה האינטליגנטי של גוגליוטה, האתלטיות של מקדייס והאגרסיביות של בן וואלאס (שהלך והפך משחקן קצה ספסל למי שעולה בחמישייה)? האם הספסל המצוין עם מארלי, הורי ורובינסון המנוסים, הרוקיז סטויקוביץ הצלף האדיר ומאריון, ג'קסון וקרטר שסיפקו הגנה יעילה ואנרגיות בלתי פוסקות? פיניקס סיימה את העונה עם 53 ניצחונות, אך מרבית הפרשנים שיערו כי סגנונה המהיר והפרוע לא יצליח בפלייאוף, שם בדרך כלל הכל נעשה איטי ומחוספס יותר.
בסיבוב הראשון פיניקס ניצחה את מיניסוטה של גארנט, ובסיבוב השני את האלופה מסן אנטוניו, שאיבדה את הכוכב שלה, דאנקן, בשל פציעה. בגמר המערב, מול יוטה המנוסה, פיניקס הפגינה את חוסר הניסיון שלה כאשר הפסידה את צמד המשחקים הראשון, אך אט-אט התאוששה, כשהיא מנצחת את ארבעת המשחקים הבאים בהפרש מצטבר של 14 נקודות בלבד. אחרי הפסקה של 6 שנים, פיניקס חוזרת לגמר. קארים עבדול ג’אבאר, קווין ג'ונסון, צ'ארלס בארקלי, טום צ'יימברס, וולטר דיוויס, ואחרים הריעו מהיציע, כשהם מביטים בעיניים נרגשות אל הגופיות שלהם בתקרת האולם, ואל כוכבי ההווה הצעירים על הפרקט.
גמר המזרח אף הוא היה מותח וצמוד – הניקס, במרוץ הלא-נגמר שלהם אל עבר האליפות, התמודדו מול מיאמי הקשוחה – ושוב נכשלו לאחר שבמשחק השישי שלושה משחקני החמישייה של הניקס הושעו לאחר תגרה אלימה עם מאמן מיאמי, ואן גאנדי, והותירו את שאקיל לבד במערכה במשחק השביעי. למרות שקלע 62 נקודות, שוב כשל הענק במאמציו לזכות בטבעת.
בפיינלז, מול מיאמי של אלונזו מורנינג, ריי אלן ורשרד לואיס, הפגינה פיניקס הגנה קשוחה ומשחק התקפה איטי ומחושב. היה זה קרב בין עולמות שונים והפוכים. למרות התחזיות הפסימיות, פיניקס הראתה שמי שמאמין לא מפחד – היא שעטה קדימה מבלי להסס, ופשוט דרסה את מיאמי. באופן שלא היה כדוגמתו לא פחות משבעה שחקנים בפיניקס קלעו בדאבל פיגרס – פינלי 18, מקדייס 16, נאש 15, מאריון 12, גוגליוטה 11, סטויקוביץ' 10 והורי 10, ובן וואלאס שלט בצבע לא עוררין. יתרה מזו, אף שחקן לא שיחק יותר מ- 35 דקות, וגם שחקנים מקצה הספסל – קרטר, ג'קסון, או מארלי עלו לדקות חשובות.
מיאמי, שבמזרח נראתה כבעלת הגנה אדירה ושליטה מחושבת בקצב המשחקים, נראתה מבולבלת כמו משמרות זה"ב מול חטיבת טנקים מסתערת. באחד מהגמרים המפתיעים אי פעם, פיניקס ניצחה בסוויפ ג'נטלמני, כשרוברט הורי קולע את שלשת הניצחון במשחק החמישי. ללא כוכב-על כמו ג’אבאר או בארקלי, ללא שועלי קרבות וותיקים מהסוג של דניס ג'ונסון או קווין ג'ונסון, חבורה של צעירים הובילו את הסאנס לאליפות ה- 12 שלה. כאשר דיוויד שטרן ביקש להכריז על תואר ה-MVP של הגמר, האוהדים והשדרים ניסו לנחש מי ייבחר מתוך החבורה המאוזנת הזאת. כולם הופתעו אך גם הסכימו, כאשר שטרן, בחיוך נבוך, הודיע כי בהחלטה משותפת בין כל המצביעים, ולראשונה בתולדות הליגה – הקבוצה כולה מקבלת את התואר. הייתה בכך עדות נוספת לייחודיות של האלופה לשנת 1999-2000.
בקיץ 2000 החליטו קולאנג'לו וסקיילס, בעיסקה מפתיעה, לשלוח את גוגליוטה וג'קסון לבוסטון תמורת בחירת דראפט ב- 2002, ובכך לתת למאריון יותר מקום להתבטא. בעונת 2000-2001 המשיכה פיניקס להכתיב את סגנון המשחק לליגה כולה, וכל הליגה ניסתה לחקות אותה, כאשר סנטרים מגושמים הופכים להיות סחורה בלתי מבוקשת. פיניקס שלחה 3 נציגים למשחק האול-סטאר (פינלי, נאש, מקדייס), שלושה נציגים לאחת מחמישיות ההגנה (מאריון, מקדייס ו-וואלאס, שגם זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה), סטויקוביץ' זכה בתחרות השלשות באולסטאר, והקבוצה כמכלול התברגה בצמרת הגבוהה עם 58 ניצחונות.
בפלייאוף, פיניקס ניצחה את סקרמנטו בשלושה משחקים. בסיבוב השני מול הלייקרס ובריאנט בשיאו, (42 נקודות בממוצע למשחק בסדרה), העומק האדיר איפשר לפיניקס לסגור את הסדרה בשישה משחקים. בגמר המערב חיכתה מיניסוטה של גארנט וכריס וובר, שהדיחה את סן אנטוניו. הייתה זו סדרה קשוחה, אך מקדייס, הורי, רובינסון ומאריון הצליחו להתמודד מול צמד הפורוורדים האדיר של מיניסוטה, ושלשת ניצחון של נאש במשחק השישי העלתה את השמשות לפיינלז.
בגמר המתינה פילדלפיה של אלן אייברסון, ה- MVP הטרי, לאחר ניצחון על ניו יורק של שאקיל. במשחק הראשון של הגמר לפיניקס לא הייתה תשובה למהירות ולאתלטיות של אייברסון, כשהאחרון קולע 48 נקודות, בעוד שההגנה של פילדלפיה בלמה את המהירות של הסאנס. בהמשך הסדרה אייברסון המשיך לקלוע ללא הפרעה, אך הסאנס הצליחו לחזור ולהריץ את משחק ההתקפה המהיר והמגוון שלהם – מקדייס, הורי ורובינסון קלעו מבחוץ, פינלי ומאריון קלעו בפנים – ובסופו של דבר ניצחו בשישה משחקים. דווקא פינלי נבחר לשחקן המצטיין בסדרה עם ממוצע 26 נקודות למשחק, ופיניקס חגגה שוב אליפות, זו הפעם ה-13 במספר.
במהלך הקיץ קבוצות רבות ניסו לשנות את הרכב הקבוצה כדי להתמודד עם פיניקס. הכוכבים לא רצו לסיים את הקריירה כמו קארל מאלון, קלייד דרקסלר, דומיניק ווילקינס, מג'יק ג'ונסון, פטריק יואינג ויתר הכוכבים שהשתלטות קבוצת-על על הליגה מנעה מהם תואר. שאקיל או'ניל דרש מהניקס טרייד, והקליפרס ויתרו עבורו על הבחירה הראשונה בדראפט, ובחירות נוספות בשנים הבאות, ובמקביל הצליחו להחתים את השחקן החופשי המבוקש של הקיץ – קובי בריאנט שחצה את הכביש מהלייקרס. דאלאס, בהנהגת ג'ייסון קיד ונוביצקי, החתימה את ג'רי סטקהאוז, וסן אנטוניו החתימה שני רוקיז זרים – טוני פרקר ומאנו ג'ינובילי. התחושה בליגה הייתה שזו תהיה עונה של מאבק אדיר.
ואכן, הייתה זו עונה של מאבק אדיר, אך פיניקס לא כל כך הייתה חלק ממנו… מקדייס נפצע וסיים את העונה ממש בראשיתה. פינלי וסטויקוביץ' החמיצו משחקים רבים בשל פציעות, הרוקי ג'ו ג'ונסון לא הוכיח את עצמו, ומשהו בדינמיקה של הקבוצה השתבש. במהלך העונה, כאשר ההגעה לפלייאוף הוטלה בספק, החליט קולאנג'לו לפטר את סקיילס ולהחזיר את פיצסימונס עטור תהילת העבר לאמן את הקבוצה. אך היה זה מעט מדי ומאוחר מדי – הקבוצה אמנם עלתה לפלייאוף מהמקום ה- 7, אך הפסידה לאלופה שבדרף – הקליפרס עתירת הכוכבים.
קולאנג'לו החליט להחתים מאמן חדש – מייק ד'אנתוני, והשניים חשבו כיצד לשקם את הקבוצה. לא ברור היה האם מקדייס יחזור לשחק לאחר פציעתו הקשה, כך שהיה צורך בגבוה צעיר וטוב נוסף. השניים התלהבו מתיכוניסט בשם אמארה סטודמייר, אך העריכו שהסיכוי שיוותר על הלוח בבחירה שלהם, ה-16, גבולי. היה צורך בהחלטות אמיצות, ופיניקס שלחה את הכוכב הגדול שלה, מייקל פינלי, יחד עם קליף רובינסון והבחירה ה-16 לוושינגטון שבחרה בסטודמייר והעבירה אותו לפיניקס.
לעונת 2002-3 עלתה פיניקס עם החמישייה שכללה את נאש, ג'ו ג'ונסון, סטויקוביץ', מאריון ו- וואלאס, כשמהספסל עולים קרטר, בל, הורי וסטודמייר. המינוי של ד'אנתוני התברר כהברקה, כשהאחרון שכלל את שיטת ההתקפה של סקיילס עוד יותר ודרש מהשחקנים לזרוק תוך חמש שניות או פחות. הקבוצה שיחקה בקצב מסחרר, ומהצד השני, הורי, מאריון ו-וואלאס סיפקו הגנה ושליטה בריבאונד. פיניקס אמנם הפסידה בחצי הגמר מול דאלאס, אך נראה היה שהיא חזרה להתלהבות ולגיבוש שאיפיינו אותה בעונות האליפות. בסיום המשחק השישי נוביצקי ונאש התחבקו, כאשר הם מחליפים מחמאות הדדיות. ביניהם הם העלו את הרעיון שאולי כדאי שיאחדו כוחות פעם וישחקו ביחד, 'זה להיות יכול להיות מעניין', אמר נוביצקי במבטא גרמני כבד.
הקליפרס, שוב, זכו בתואר כשניצחו את דאלאס, גברו בפיינלז על בוסטון של פול פירס וראשיד וואלאס, וביססו את מעמדם כקבוצה המובילה בלוס אנג'לס. הלייקרס אמנם הלכו מדחי אל דחי ושברו את שיא ההפסדים לעונה, אך זכו בפרס ניחומים נאה – הבחירה מספר אחת בדראפט 2003 שהפכה, כמובן, ללברון ג'יימס.
פיניקס, מצידה, בחרה בדראפט רכז ברזילאי זריז בשם לאנדרו ברבוסה, ובעונת 2003-4 המשיכה לסחרר את הליגה, כשסטודמייר זוכה בתואר השחקן השישי של העונה, אך הפעם נעצרה בגמר המערב על ידי סן אנטוניו, האלופה שבדרך.
בקיץ 2004 איש העסקים רוברט סארבר רכש את פיניקס בסכום שיא של 400 מיליון דולר. למרות שלאורך הקריירה שלו נתפס כאיש עסקים קשוח, מתנשא וקמצן, בסמוך לרכישת הקבוצה חלה בסארבר תפנית חדה; רק שנים רבות לאחר מכן, בראיון לעיתונאי מישראל, הוא סיפר כי מפגש אקראי עם יהודי חסידי שנתן לו מספר דיסקים העוסקים בתורת החכם היהודי רבי נחמן מברסלב, גרם לו לבחון מחדש את חייו, ולהבין את מקומו ואחריותו להפוך את העולם למקום טוב יותר. לפיכך תחת סארבר נהנתה פיניקס מחשבון הוצאות פתוח, תוך התעלמות מתקרת השכר, וניהול הקבוצה מתוך פרגון אינסופי.
עונת 2004-5 נפתחה כשפיניקס מפתיעה את כולם בהמשך השיפור של סטיב נאש בפרט ושל הקבוצה בכלל. נאש נתן את עונתו הטובה ביותר, כשסוף סוף, לאחר שנים של מצוינות, נבחר ל-MVP, אחרי שהוביל את פיניקס ל-61 ניצחונות. ללא פינלי, מקדייס, רובינסון ורבים מהוותיקים האחרים איתם זכה בשתי האליפויות הקודמות שלו, הסתבר כי לאורך כל הדרך היה כאן מנהיג אחד שאיפשר לכל זה להתרחש. נאש הפגין יכולת שיא בקליעה ובריכוז, כשהוא מבסס את מעמדו, כפי שתואר בשער של הספורטס אילוסטרייטד – 'הרכז הטוב ביותר אי פעם'. עם החמישייה של נאש, ג'ונסון, מאריון, סטודמייר ו-וואלאס, עם הקליעה מבחוץ של הורי וסטויקוביץ', ההגנה של רג'ה בל, האנרגיות של ברבוסה, ושני הרוקיז דלונטה ווסט וג'יי.אר. סמית', פיניקס הפגינה יכולת מצוינת ויציבות יוצאת דופן.
בפלייאוף הסאנס ניצחו בקלות את ממפיס, גברו בשישה משחקים על דאלאס, ועלו לגמר המערב מול יריבה וותיקה – סאן אנטוניו. סטודמייר הפגין יכולת שיא, כשהוא קולע 37 נקודות למשחק בממוצע בסדרה. מצד שני, פיניקס התקשתה לבלום את הגארדים הצעירים של הספרס, פארקר וג'ינובלי. הייתה זו סדרה הפכפכה ומפתיעה, עם תצוגות מרשימות של הכוכבים, אך גם כמה גיבורים מפתיעים דוגמת ברוס בואן עם חטיפה וסל ניצחון במשחק הראשון, ורוברט הורי מפיניקס שקלע שלשת ניצחון עם פחות משנייה לסוף ההארכה במשחק השני. במשחק השביעי והמכריע הובילו הספרס במחצית בעשר נקודות, אך התעלות של נאש ברבע האחרון קבעה שפיניקס חוזרת שוב לגמר ה- NBA. הגמר מול מיאמי הצעירה של דווין וויד ופאו גאסול היה תצוגת תכלית של כדורסל צעיר, מודרני ומהיר – עם מנצח בן 30 על התזמורת – סטיב נאש המשיך לשחק ברמת MVP, ומשחק ה- 24 נקודות ו- 23 אסיסטים שלו במשחק מספר 5 נחשב לאחת התצוגות הגדולות בתולדות הפיינלז. פיניקס ניצחה בחמישה משחקים, ונאש זכה בתואר השחקן המצטיין של הגמר. בעודו מחזיק את שני הגביעים – הקבוצתי והאישי, הוא הודה בדמעות לקהל, לבעלים, למאמן ולחבריו. תואר מספר 14 לאימפריית השמש.
בקיץ 2005 הסתבר כי סטודמייר נפצע בברכו, יעבור ניתוח ויחמיץ את כל העונה. הציפיות היו שהקבוצה תתקשה לשחזר את הישגיה ללא שחקן ההתקפה הבולט שלה, וכשבן וואלאס ורוברט הורי יורדים דרסטית ביכולותיהם בשל גילם, אך נאש הוכיח שהישגי הקבוצה תלויים בעיקר בו – בעוד עונת MVP, כשהוא שומר על ממוצע האסיסטים שלו אך גם קולע 22 נקודות למשחק באחוזים נהדרים של 93-54-44, פיניקס המשיכה לנצח כשהיא צוברת 57 ניצחונות. מאריון, סטויקוביץ' וג'ונסון המשיכו לככב, והגארדים הצעירים, בל, ברבוסה, סמית' ו-ווסט המשיכו להכניס אנרגיות והתלהבות. פיניקס אמנם הפסידה בגמר המערב מול סן אנטוניו (שהמשיכה הלאה לזכות באליפות), אך הבהירה שברגע שסטודמייר יחזור, היא תשוב להתמודד על האליפות.
בדרפט של 2006 בחרה פיניקס ברכז הצעיר והאתלטי רג'ון רונדו, ובסיבוב השני בפורוורד הקשוח פול מילסאפ. הנהלת הקבוצה התחבטה האם להחתים את הרוקיז על חוזה למרות החריגה מתקרת השכר, כשסארבר קטע את הישיבה באמירה – 'תשלמו להם! הם נהדרים! תשלמו להם! תשלמו גם לאחרים! תעלו לכולם את המשכורות!' – ויצא מחדר הישיבות בעודו מפזר שטרות מאה דולר לכל עבר ושר שיר עליז. במקביל ביצע הג'נרל מנג'ר, סטיב קר, טרייד שעורר עליו ביקורת רבה – הוא שלח את הסנטר הוותיק והמוערך בן וואלאס, יחד עם הגארד המוכשר ג'יי.אר סמית' לשיקגו תמורת הסנטר הלא-מוכח טייסון צ'נדלר.
פיניקס פתחה את עונת 2006-7 עם נאש, ג'ונסון, מאריון, סטודמייר וצ'נדלר בחמישייה, כשלעתים סטויקוביץ' משתלב בה על מנת לאפשר הרכב נמוך ומהיר יותר. על הספסל – ברבוסה, רונדו, ווסט, בל, הורי, ומילסאפ שסיפקו עזרה משמעותית לאורך כל העונה. סטיב נאש, כרגיל, היה המועמד המוביל לתואר ה-MVP, ורבים טוענים כי הוא לא זכה רק כי קצה נפשם של המצביעים בהישגיה הבלתי-נגמרים של הסאנס לאורך ארבעה עשורים. פיניקס שוב הגיעה ל- 60 ניצחונות, ומאריון, ג'ונסון וסטואדמייר, לצד נאש, ייצגו את הסאנס במשחק האולסטאר.
פיניקס עלתה לפלייאוף כשהיא מנצחת בקלות את סקרמנטו והקליפרס בשני הסיבובים הראשונים, בדרך להתמודדות נוספת עם טים דאנקן וחבריו. היה זה גמר מערב קלאסי. הספרס פתחו בשני ניצחונות משכנעים, כשנאש נפצע באפו סוף המשחק הראשון בהתנגשות עם טוני פארקר.
במשחק השלישי שחקני הספסל של פיניקס הצליחו לכרסם ביתרון של הספרס, ובסופו של דבר שלושה סלים רצופים של ג'ונסון וחסימה אימתנית של צ'נדלר על פארקר, החזירו את פיניקס לסדרה.
המשחק הרביעי היה אגרסיבי מאוד כששתי הקבוצות נקלעו לבעיית עבירות. ברבע האחרון נאש חדר לסל ובזריקה וירטואוזית חמש שניות לסיום המשחק קלע סל שנתן לפיניקס יתרון ראשון במשחק. הספרס קראו לפסק זמן, כשרוברט הורי המאושר רץ לכיוונו של נאש, קפץ לעברו כדי לחבקו, ו…מעשה שטן… הדף את נאש הישר אל שולחן המזכירות. נאש נפצע בראשו, פונה לחדר ההלבשה, ולא ראה כיצד דאנקן קולע את סל הניצחון שהעלה את הספרס ליתרון 1-3 (לאחר מכן, בחדר הטיפולים, בעוד הורי מחבק אותו ומייבב, נאש ניחם אותו בהומור – 'רוברט, אתה אמור לעשות פאולים מלוכלכים על הקבוצה באפור, לא על החברים שלך').
במשחק החמישי והקריטי, פיניקס בחרה להמר על השלשות, וחמישה משחקניה קלעו 4 שלשות או יותר (הורי, נאש, סטויקוביץ', מאריון), והביסו את ספרס. במשחק השישי, שהיה אגרסיבי מאוד, רוברט הורי ביצע עבירה על בואן, ובעקבות המהומה שפרצה ג'ינובילי ופארקר הורחקו, והמשחק הסתיים בניצחון דחוק לפיניקס.
במשחק השביעי, בהשתתפות כל השחקנים שחזרו מפציעות והשעיות, היה זה דווקא ג'ונסון שכיכב, עם 35 נקודות כמעט ללא החטאות, וצ'נדלר שהצליח לחסום את דאנקן פעמיים ברבע האחרון – פיניקס חוזרת לגמר ה- NBA.
לאחר הסדרה העקובה מדם, המתמודדת מהמזרח, שיקגו של דוויט הווארד וריפ המילטון, היוותה רק תפאורה לעוד תהלוכת ניצחון של הסאנס. סטודמייר אמנם קלע 28 נקודות למשחק בממוצע, אך נאש נבחר על חודו של קול לשחקן המצטיין בגמר, בין היתר בזכות שני סלי ניצחון, במשחק השני ובמשחק חמישי והמכריע. הסאנס היו לאלופי ה-NBA בפעם ה-15. בחדר ההלבשה ספוג השמפניה ולצלילי מוזיקה, סארבר פצח בריקודים, והכריז שרכש אי פרטי באוקיאנוס השקט לכל אחד משחקני הקבוצה.
מושקע, מצחיק אם כי קצת הזוי ברמת המדע בדיוני.
זה מזכיר לי שפעם רציתי לכתוב את ההיסטוריה האלטרנטיבית של הטיוולבס וגם היא הייתה אופטימית יתר על המידה.
זה הלך ככה:
אחרי חמש עונות כושלות בליגה ועם מאזנים מהמביכים אי פעם, החליט הבעלים של הקבוצה דאז, גלן טיילור למכור את הזיכיון לפרנצ'ייז לקבוצת אנשי עסקים מלאס וגאס ובכך חסך לאלפי אוהדי הקבוצה, שנים של שברון לב.
אני עוד באמצע כי זה מאוד ארוך, אבל ממש נהנה.
יש סתירה בתאור הגמר מול מיאמי, כשרשמת שפיניקס הפגינה הגנה קשוחה והתקפה אטית, ואחר כך תיארת איך הם רצו וקלעו ללא הפסק בסגנון התקפי
אתה מזכיר שמות של שחקנים שנעלמו צהזכרון כסקיילס, קליף רובינסון,מייקל פינלי, קדייס וזה מעלה זכרונות חמים, כמו הסיפור הפנטזי שלך. ממש הנאה של קריאה.
מעולה.
.
הקטע עם סטיבן ג'קסון, אם לא קרה באמת, צריך היה לקרות, כמו גם האינסייט הגאוני של קולאנג'לו בנוגע אליו.
.
החיבור בין בן וואלאס לפיניקס מעניין מאד, ומבטיח.
.
כל עוד הניקס ממשיכים להפסיד אי אפשר לטעון שהתרחיש שלך אינו ריאלי.
.
הקטע עם הקליפרס, האלופים, וקובי שחצה את הכביש, ממש מעולה.
.
סארבר הנדיב, והורי ביש גדא, רק מעצימים את ההנאה.
.
תודה רבה רבה.
אגב למעט ג'קסון הקטע ההוא אמיתי…
בדיוק. צריך היה את ג'קסון לעשות את ההבדל.
כיף לקרוא, ואני תמיד בעד אליפויות לסטיב נאש
תודה על התגובות. אכן פיניקס ניסתה לבלום את הנהלת דנוור מלגנוב בחזרה את מקדייס, אבל דנוור לא נתנו לנציגים לעלות לדבר איתו… ג'קסון היה נראה לי גיים צ'יינג'ר בהקשר של אירוע כזה…
המחשבה שרוברט הורי, עם 7 טבעות האליפות, סלי הקלאצ' והווינריות, היה בפיניקס, והם פשוט וויתרו עליו (ועוד ללייקרס!) היא די משגעת.
באותו עשור היו לפיניקס כמה מהלכים נוראיים – וויתור על ג'ו ג'ונסון, על לואל דאנג, על רונדו, ועוד. פשוט ערימת אול סטארים שנשלחו תמורת כלום הלאה. לא הייתי צריך לעבוד קשה בעשור הזה: רק להימנע מפעולות שפיניקס אכן עשתה.
לא סתם ויתרו על הורי – היו שם בעיות פרסונליות.
שוב – אי אפשר להסתכל על טריידים של יום הדראפט כ'ויתרו על'. הסאנס לא באמת בחרו את דנג או רונדו. הם עשו את זה בשביל הבולס והסלטיקס. זה לא אומר שאם הטרייד לא היה מתרחש זה השחקן שהיו לוקחים באותה בחירה.
פינגבק: הקבוצה הטובה בהיסטוריה – פיניקס סאנס, פרק 5 ואחרון – תקופת ג'יימס ג'ונס / המורה להיסטוריה – Hoops
פינגבק: הקבוצה הטובה בהיסטוריה – פיניקס סאנס, פרק 3, 85'-96' / המורה להיסטוריה – Hoops
הסאנס וויתרו על בחירות דראפט (איכותיות) שוב ושוב, בעיקר משיקולים כלכליים. נכון שאין אפשר לדעת מה היה קורה אילו הם היו בוחרים, אבל זהו תסריט אפשרי וסביר.
לגבי הורי – נכון, ועדיין – לפעמים גם יחסי אנוש לא מוצלחים זה גם משהו פתיר ….