פרק 1, פרק 2

לאחר פרישת הכוכב הגדול שלה, קארים, בקיץ 1985, ברור היה שפיניקס צריכה להתחיל להיבנות מחדש. בדראפט של אותו קיץ לפיניקס היו שתי בחירות בסיבוב הראשון, הבחירה ה-12 והבחירה ה-17 של הניקס, זכר לעסקה על מג'יק ג'ונסון. לאחר התלבטות ארוכה, בבחירה ה-12 העדיף קולאנ'גלו שלא להמר על הפורוורד השרירי מלואיזיאנה, קארל מאלון, אלא דווקא על הפורוורד הדקיק מגרמניה, דטלף שרמפף. בבחירה ה-17 בחר קולאנג'לו בפורוורד נוסף, איי.סי. גרין. האוהדים בפיניקס, שציפו לבחירת סנטר שיירש את ג’אבאר, הגיבו בשריקות בוז מתמשכות. לעונה הבאה פיניקס עלו, לראשונה מאז השנה הראשונה לקיומם, ללא קארים עבדול ג'אבאר. אך זו גם הייתה הזדמנות לכוכבים האחרים להראות את יכולותיהם במלואן, ולהוביל את הקבוצה ללא הסנטר האגדי.

אך עד מהרה התברר כי לא רק היעדרו של ג’אבאר פוגע בקבוצה – וולטר דיוויס התברר כמכור לסמים, ונאלץ להתאשפז במרפאה לגמילה. מונקריף החמיץ יותר ממחצית מהמשחקים עם בעיות ברכיים, וקליף ליוינגסטון דרש טרייד לאחר שהרוקיז החדשים נגסו בדקות המשחק שלו. דניס ג'ונסון ולארי נאנס אמנם המשיכו לשחק ברמה גבוהה ושוב נבחרו למשחק האולסטאר, אך הקבוצה כולה התקשתה, ונשארה מחוץ לפלייאוף, בפעם השנייה בסך הכל מאז הקמתה.

קולאנג'לו החליט על בנייה מחדש – הוא שלח את ליוינגסטון ופירס לאטלנטה תמורת הבחירה ה-12 בה בחר בפורוורד קן בארלו, ובבחירה ה-6 בחר בסנטר וויליאם בדפורד. בסיבוב השני, בבחירה ה- 46, הוא בחר בגארד לבן ונמוך בשם ג'ף הורנאסק. וולטר דיוויס הפך לשחקן חופשי וחתם בדנוור. הבניה מחדש איכזבה – מונקריף עמד בפני פרישה בשל בעיות הברכיים שלו, הניסיונות להחליפו בשרמפף או הורנאסק הוכחו ככושלים – האחד היה גבוה ומגושם מדי, השני נמוך וחלש מדי. עם חמישייה של אחד מהשניים הללו לצד דניס ג'ונסון, לארי נאנס, איי. סי. גרין ובדפורד, הקבוצה פשוט לא זרמה ולא תפקדה.

אך הייתה זו עונה טובה להיות גרוע – 18 שנה אחרי הדראפט שהפך אותה לאימפריה, שוב התקרב והגיע דראפט שעתיד היה לשנות את פני הליגה. שנתיים אחרי ה'פטריק יואינג לוטרי' שהביא את הסנטר מג'ורג'טאון לקליבלנד, כל נמושות הליגה התחרו זו בזו מי תצליח לזכות בלוטרי של דיוויד רובינסון, הסנטר המבטיח ממכללת הצי. הפעם לא הייתה זו זריקת מטבע, אלא הגרלה מסודרת בשידור חי בטלויזיה – וקולאנג'לו חש שוב שאלילת המזל תהיה לצדו ותאפשר לו להחזיר את פיניקס לצמרת. שטרן הוציא את המעטפות החתומות מתוך המיכל אחת אחרי השנייה – שיקגו, סיאטל, קליפרס. כל מעטפה שנפתחה גרמה לעוד רטט של התרגשות אצל אוהדי פיניקס… אך למרבה הצער, שמה של פיניקס הופיע במעטפה הלפני-אחרונה, ודיוויד רובינסון יגיע לסן אנטוניו ספרס.

בשבועות שאחרי ההגרלה, קולאנג'לו התאושש אט-אט מהדיכאון העמוק שאפף את פיניקס כולה – גם בחירה שנייה זו בחירה מצוינת,אפילו אם היא לא תביא עמה שחקן פרנצ'ייז כמו רובינסון. ההתלבטות הייתה בין ארמון גיליאם, הפורוורד המעולה מ-UNLV, הסווינגמן המצוין מג'ורג'טאון, רג'י וויליאמס, או דווקא הסקורר דניס הופסון. בשבוע לפני הדראפט עצמו, התגנבה לקולאנג'לו שמועה על העניין של אינדיאנה בשחקן מוכשר, אתלטי להפליא שמשום מה שיחק בסנטרל ארקנסו מליגת המכללות השנייה – סקוטי פיפן. האם להמר עליו עם הבחירה השנייה? האם יתכן שכל מגלי הכישרונות של כל הקולג'ים פספסו אותו? קולאנג'לו התלבט עד הרגע האחרון. בשעה לפני הדראפט הוא יצא למרפסת במלון, ובגחמה של רגע שלף חצי דולר מהכיס, העיף אותו באוויר ואז הביט בו נוחת על השולחן העגול – פלי. שיהיה סקוטי פיפן, הרי יותר גרוע מקן בארלו או בדפורד הוא לא יהיה, גיחך קולאנג'לו.

אפעיל מזגן 24/7", סקוטי פיפן נשלח למדבר בליל הדראפט"

בעונת 1987-8, נראה היה כי קולאנג'לו טעה – פיפן איכזב את רוב אוהדי הסאנס, למעט אלו שמראש לא היו להם שום ציפיות ממנו. סקוטי רבץ על הספסל יחד עם הורנאסק ובדפורד כשההפסדים מצטברים עוד ועוד. אך אז, באמצע העונה, דקות ספורות לפני מועד סיום העברות השחקנים, קולאנג'לו הכריז על טרייד ענק: לארי נאנס, שחקנה המצטיין של פיניקס, יחד עם סאנדרס ובחירת דראפט, עבר לקליבלנד תמורת הרכז הצעיר קווין ג'ונסון, הסנטר מרק ווסט ובחירת דראפט ב-1988. לצערו של קולאנג'לו, קליבלנד לא הסכימה לקחת את פיפן או שרמפף, כך שהוא נאלץ לוותר דווקא של שחקנו הטוב ביותר, לארי נאנס, אחד השרידים האחרונים לקבוצת הפאר שבנה.

תוך שבועות בודדים, הקבוצה התארגנה מחדש – דניס ג'ונסון הסכים לוותר על מקומו בחמישייה הפותחת, כדי להפוך לשחקן השישי מהבולטים בליגה. קווין ג'ונסון וג'ף הורנאסק התמקמו בקו האחורי, ואילו בקו הקדמי פיפן, גרין ו-ווסט התגלו כשחקני הגנה מצויינים. הקבוצה נותרה בפעם השלישית ברציפות מחוץ לפלייאוף, אך נוצר הרושם כי יש כאן בסיס מוכשר להצלחה.

בקיץ 1988 פיניקס נכנסה להיסטוריה כקבוצה שהחתימה את הפרי אייג'נט הלא-מוגבל הראשון בתולדות הליגה – הפורוורד טום צ'יימברס מסיאטל הוחתם על חוזה עתק. בדראפט נבחרו הגארד דן מארלי, הפורוורד טים פרי, והסנטר אנדרו לאנג. תמורת וויליאם בדפורד שנשלח לדטרויט, פיניקס קיבלה בחירת דראפט נוספת בה נבחר הגארד בריאן שאו.

פיניקס החלה את העונה בהתלהבות אדירה, ועד מהרה התברגה בצמרת המערב – קולאנג'לו הצליח לבנות מחדש את הקבוצה תוך זמן קצר להפליא. צ'יימברס התברר כרכש מצוין, והשילוב שלו עם הרכז המהיר קווין ג'ונסון, הפך אותו למכונה התקפית קטלנית עם ממוצע של 28 נקודות למשחק. הורנאסק התברר כגארד איכותי. פיפן, גרין, פרי ושרמפף התחלקו בדקות המשחק לצדו של צ'יימברס. דן מארלי ובריאן שאו לא זכו לדקות משחק רבות כגיבוי לדניס ג'ונסון, אך הראו פוטנציאל לא מבוטל. הקבוצה ניצחה 52 משחקים – קולאנג'לו זכה, בפעם הרביעית בקריירה, בתואר המנהל המצטיין, צ'יימברס נבחר לאולסטאר, וקווין ג'ונסון נבחר לשחקן המשתפר.

View post on imgur.com

בפלייאוף פיניקס ניצחה בקלות את דנוור ואת גולדן סטייט, אך הפסידה 4-1 ללייקרס בהובלת ה-MVP הטרי, ג'יימס וורת'י. הלייקרס הפסידו בתורם בגמר, באותה תוצאה, מול דטרויט. למרות ההפסד בגמר המערב, התחושה בפיניקס הייתה אופטימית להפליא. הכותרות דיברו על קבוצה שהצליחה לקום מהאפר, כמו עוף החול המיתולוגי, ולחזור לחיים תוך זמן קצר.

בעונה הבאה, 1989-90, פיניקס המשיכה לככב בצמרת המערב, תוך שהיא מפגינה משחק מהיר והתקפי. הורנאסק וג'ונסון ביססו את מעמדם כאחד מצמדי הגארדים הטובים בליגה. פיפן קיבע את מקומו בחמישייה לצדו של צ'יימברס, מארלי ושרמפף היו מהמועמדים הבולטים לשחקן השישי של העונה, וקווין ג'ונסון וטום צ'יימברס זכו למספר קולות בהצבעה ל-MVP.

בסיבוב הראשון של הפלייאוף גברה פיניקס על הלייקרס, בסיבוב השני ניצחה את סאן אנטוניו של רוקי השנה, רובינסון, והגיעה שוב לגמר המערב. בגמר ציפתה לה פורטלנד של פורטר, פטרוביץ' (סגנו של רובינסון בהצבעה לרוקי השנה), קרסי, פרקינס ודוהארטי. במשחק הראשון שלשת ניצחון של פורטר מספר שניות לסיום הביאה לניצחון של הבלייזרס. פורטלנד ניצחה גם במשחק השני, אך פיניקס, בזכות תצוגות מצויינות של צ'יימברס, השוותה את הסדרה ל2-2. במשחק החמישי והשישי היו אלו שחקני הספסל שתרמו את תרומתם בהגנה ובהתקפה, וסל ניצחון של מארלי קבע כי פיניקס מגיעה לגמר הגדול.

בצד השני המתינה האלופה הקשוחה מדטרויט. דומארס קלע סל ניצחון במשחק הראשון, אך פיניקס הצעירה התעשתה, ובמשחקים הבאים הראתה כי משחק ההתקפה הזורם שלה הוא יותר מדי עבור ההגנה של דטרויט. רודמן הושעה לשני משחקים בעקבות עבירה אלימה על סקוטי פיפן, קווין ג'ונסון השיג טריפל דאבל במשחק השלישי והרביעי, וצ'יימברס הגיע לממוצע של 31 נקודות בסדרה. במשחק החמישי היה זה פיפן עם 7 אסיסטים במחצית השנייה, הורנאסק עם 27 נקודות, וצ'יימברס עם משחק שיא של 38 נקודות.

פיניקס קמה מאפרה וחזרה להיות אלופה. ההתרגשות הגיעה לשיאה כשג’אבאר ירד לפרקט והצטרף לדיוויד שטרן בהענקת הגביע.

View post on imgur.com

בעונה הבאה, 1990-1, פיניקס אמנם ניצחה 56 משחקים, כאשר שרמפף נבחר לשחקן השישי שלד העונה, קווין ג'ונסון, הורנאסק וצ'יימברס מככבים במשחק האולסטאר והרוקי סדריק סבאלוס זוכה בתחרות ההטבעות, אך פיניקס סיימה את חלקה בפלייאוף כבר בסיבוב הראשון בהפתעה מול גולדן סטייט. האוהדים דיברו על כך שהקבוצה הזאת לא באמת ראויה, שהאליפות היתה סתם מזל, ושאין לה את האיכויות של האימפריה משנות ה-70' וה-80'.

הקריאות לטריידים ולבניית הקבוצה מחדש לא זכו למענה, והקבוצה עלתה לעונת 1991-2 עם הרכב דומה. פיניקס שוב זכתה להצלחה בעונה הרגילה, כאשר מארלי זוכה לתואר השחקן השישי, והקבוצה צולחת את שני הסיבובים הראשונים בפלייאוף ללא בעיות מיוחדות. גמר המערב שוב הפגיש את פיניקס עם פורטלנד. הייתה זו סדרה אפית, עם תצוגה התקפית מרשימה משתי הקבוצות. קווין ג'ונסון נתן תצוגה מרהיבה, פיפן הפגין יכולת הגנתית נפלאה, ושרמפף הראה יכולת אול-אראונד מרשימה. מהצד השני פטרוביץ' ביסס את מעמדו כאחד הגארדים הטובים בליגה, ודוהארטי ופרקינס שלטו בריבאונד. פיניקס עלתה ליתרון 2-3 בסדרה, אך במהלך המשחק השישי צ'יימברס נפצע, ופורטלנד לקחה בחזרה את המושכות, ניצחה במשחק השישי, ובסופו של דבר, אחרי מותחן במשחק השביעי, ניצחה בהארכה. פורטלנד המתינה למנצחת בגמר המזרח, שהפך לקרב איתנים בין שיקגו של דרקסלר לבין אינדיאנה של ג'ורדן, רג'י מילר והוראס גרנט. בסופו של דבר אינדיאנה עלתה, וג'ורדן זכה באליפות הראשונה שלו. פיניקס נאלצה להתאכזב שוב, מתוך הבנה שהיא לא תוכל להסתמך רק על קליעה מבחוץ בהתמודדות על אליפויות בהמשך.

גדול הפוסעים

בקיץ 1992 יצאה נבחרת החלומות האמריקאית להשיב את הזהב למולדת הכדורסל – לראשונה היו בה נציגי ה- NBA. לצערם של הצופים, ג'ורדן לא היה חלק מהנבחרת, מכיוון שלא רצה להתחייב אליה בזמנו כל עוד לא הוביל את אינדיאנה לאליפות. אבל למעט ג'ורדן נכללו בה המיטב של הליגה – הוותיקים מג'יק ובירד, הסנטרים רובינסון ויואינג, סטוקטון ותומאס, דרקסלר משיקגו ומילר מאינדיאנה, מאלון מיוטה ו-ווילקינס מסיאטל. התוספת של הרוקי החדש של הלייקרס, שאקיל או'ניל, הייתה בבחינת מחווה לכדורסל הקולג'ים. מי שהתברר ככוכב הגדול של הנבחרת היה צ'רלס בארקלי מפילדלפיה. הנבחרת ניצחה את משחקיה בפער של 30 נקודות בממוצע, אך בגמר הפסידה לקרואטיה, כאשר קוקוץ' ופטרוביץ' קולעים מכל כיוון, בעוד שלנבחרת החלומות אין פיתרון של ממש. בחכמה שבדיעבד טענו חלק מהפרשנים כי היה צריך להזמין את סקוטי פיפן לנבחרת, לאור היכולת ההגנתית שהראה בעונה האחרונה.

הזוכים בזהב. נבחרת קרואטיה בברצלונה, 1992   

בינתיים, בארצות הברית המשיכו המהלכים לקראת עונת 1992-1993. פיניקס חשה שמגמת ההתקדמות שלה נבלמה, וצריך למצוא את המהלך הנכון כדי לחזור ולהתמודד ברצינות על האליפות. קולאנג'לו הוכיח שוב את יכולותיו במהלכים נועזים כששלח את גרין, שאו, פרי ולאנג לפילדלפיה תמורת האולסטאר המתוסכל, צ'ארלס בארקלי.

בארקלי התקבל בפיניקס בהתלהבות אדירה והחזיר אהבה בסגנונו הייחודי. הוא חש שיש לו הרבה מה להוכיח לאחר האכזבות בפילדלפיה ובנבחרת החלומות. לראשונה מאז פרישת קארים עבדול ג’אבאר, לקבוצה היה כוכב של ממש. חלק מההתרגשות הרבה בפיניקס נבע מהעברת שרביט האימון מפיצסימונס לכוכב העבר של הקבוצה, פול ווסטפאל. בחמישייה עלו קווין ג'ונסון, הורנאסק, פיפן, בארקלי, והרוקי שון רוקס כסנטר. על הספסל היו דן מארלי, סדריק סבלוס, דטלף שרמפף, צ'יימברס ומרק ווסט. השילוב בין וותיקים לצעירים, ובין קלעים לאתלטים, הפך את פיניקס לקבוצה הטובה בליגה. פיניקס סיימה את העונה כשבארקלי ופיפן בחמישייה הראשונה של העונה, מארלי נבחר לשחקן השישי של העונה, ובארקלי זוכה בתואר ה- MVP. הסאנס, לאחר 64 ניצחונות, עברו ללא קושי את שלושת הסיבובים הראשונים של הפלייאוף, (לייקרס, קליפרס, ספרס בהתאמה), אך מהצד השני חיכתה האלופה – אינדיאנה.

התקשורת חגגה סביב הגמר הפיקנטי – שני החברים הטובים, בארקלי וג'ורדן, עמדו להתחרות על האליפות. לכל בטמן היה גם רובין לצדו – לצד בארקלי היה את פיפן, אולסטאר טרי, ולצד ג'ורדן את רג'י מילר.

היה זה אחד הגמרים הזכורים והמרשימים בתולדות הליגה. אינדיאנה עלתה ליתרון 0-2 לאחר תצוגות מרשימות של ג'ורדן ומילר. בארקלי הוביל את פיניקס חזרה לסדרה עם משחק שלישי פנטסטי של 35 נקודות ו- 22 ריבאונדים. במשחק הרביעי שרמפף ומארלי עלו מהספסל וקלעו כל אחד 4 שלשות בזמנים קריטיים והובילו את פיניקס לניצחון דחוק. המשחק החמישי נכנס לפנתיאון כאחד המשחקים המרגשים ביותר בהיסטוריה – בארקלי עלה לשחק עם מרפק נפוח, אך הצליח לשלוט בריבאונד בתצוגה הירואית. פיפן הציג משחק אול-אראונד יוצא דופן עם 15 נקודות, 11 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-6 חטיפות. המשחק הגיע להארכה, ואז עוד אחת, ואז עוד אחת. בהארכה השלישית קווין ג'ונסון קלע שני סלים קשים, שרמפף חטף את הכדור מגרנט, והמשחק הסתיים בניצחון של הסאנס.

במשחק השישי פול ווסטפאל העביר את השמירה על ג'ורדן מהורנאסק ומארלי לידיו של פיפן. פיפן כפה על ג'ורדן משחק חלש עם החטאות רבות ומספר איבודים, אך ההגנה של אינדיאנה הקשתה על פיניקס לברוח, והמשחק הגיע לרבע אחרון צמוד מאוד. מי שעזר להכריע את המשחק היה דווקא הורנאסק במספר קליעות מדויקות ברבע האחרון. ג'ורדן עוד ניסה – חדירה שלו, מסירה להוראס גרנט שהעביר לרכז הוותיק פקסון, שעלה לזריקה… הכדור הסתובב על הטבעת למשך נצח, בטרם התגלגל החוצה אל ידיו של בארקלי. האליפות חוזרת לפיניקס! בארקלי צרח ורקד בעודו מנסה לחבק את ג'ורדן הזועף שמנסה לברוח ממנו. השניים התגוששו על הפרקט במה שהפך את רגעי הזכייה למשעשעים ומביכים כאחד.

צוחק מי שצוחק אחרון

בקיץ, פיניקס העבירה את הסנטר הצעיר שון רוקס ובחירת דראפט ב-1997 למיניסוטה תמורת לוק לונגלי, והחתימה את רוברט פאריש הוותיק כגיבוי נוסף. סבאלוס הועבר ללייקרס תמורת בחירת דראפט ב- 1995. בעונת 1993-4 הסאנס המשיכו מאיפה שעצרו, כשהם ממשיכים להוביל את המערב. בארקלי זכה בתואר ה-MVP השני שלו, והקבוצה הגיעה ל- 60 ניצחונות.

בסיבוב הראשון גולדן סטייט נפלה שדודה כשבארקלי משפיל את רוקי השנה, כריס וובר, שוב ושוב. בסיבוב השני ניצבה משוכה גבוהה יותר בדמותו של מתחרהו של בארקלי על תואר ה- MVP, חאכים אולג'ואן ויוסטון. מועצת הסנטרים של פיניקס, ווסט, לונגלי ו-פאריש הצליחה להגביל במעט את אולג'ואן, וליוסטון לא הייתה תשובה לגארדים הזריזים של פיניקס ולקליעה מרחוק של שרמפף, הורנאסק ומארלי. באחד המהלכים הזכורים מהסדרה, קווין ג'ונסון המריא והטביע על הראש של אולג'ואן, והסדרה הסתיימה בניצחון של הסאנס 4-2. בגמר המערב מול סיאטל, בארקלי ופיפן כיכבו לסירוגין, ופיניקס ניצחה בחמישה משחקים.

בפיינלז מול קליבלנד של יואינג ופרייס, גם לנציגת המזרח לא היה מענה של ממש לריבוי כלי הנשק ההתקפיים של פיניקס, והסדרה הסתיימה בניצחון של הסאנס, 1-4. חגיגות הניצחון של בארקלי, בעודו רוקד רק עם תחתונים ומרים על כתפיו את פיפן, גרמו לשידור להיקטע ולעבור לפרסומות, אך את הנשיקה שלו על שפתיו של שטרן המשתומם בזמן הענקת הגביע שידרו בשידור חי.

View post on imgur.com

בעונת 1994-5 חלה ירידה ברמת הקבוצה, בין היתר בגלל כאבי הגב של בארקלי, שגרמו לו להחמיץ 17 משחקים, ופציעות של קווין ג'ונסון. פיניקס סיימה רק במקום החמישי במערב, אך הצליחה לעבור את שני הסיבובים הראשונים בפלייאוף כשהיא מנצחת את הלייקרס, בהנהגת שאקיל או'ניל, ואת סן אנטוניו של דיוויד רובינסון. פיניקס נעצרה רק בגמר המערב בהפסד ליוסטון, שהביאה בטרייד מרגש את קלייד דרקסלר משיקגו, ואיחדה אותו עם חברו הטוב אולג'ואן. יוסטון עלתה לגמר, אך שם הפסידה לאינדיאנה של ג'ורדן ומילר.

בדראפט של 1995 פיניקס בחרה, (בבחירה שקיבלה מהלייקרס בעסקת סבאלוס), בסווינגמן האתלטי מייקל פינלי. הייתה זו תוספת מבורכת לקבוצה שהחלה לסבול יותר ויותר מעייפות החומר. הקבוצה סיימה במאזן של 47 ניצחונות, כאשר בארקלי וקווין ג'ונסון ממשיכים להחמיץ משחקים רבים. בפלייאוף חלה התעוררות מסוימת, כאשר פיפן ובארקלי מפגינים את היכולת הישנה והטובה שלהם, ופיניקס הגיעה לגמר המערב מול סיאטל הצעירה והמוכשרת, אך שם אזלו כוחותיה, וסיאטל ניצחה בשישה משחקים. בגמר גברו הסוניקס על אינדיאנה האימתנית כששון קמפ זוכה בתואר השחקן המצטיין.

בקיץ 1996 חלו שינויים רבים בליגה – שאקיל או'ניל בחר לעזוב את הלייקרס המאכזבים שלא השכילו לבנות קבוצה של ממש סביבו, ועבר לניו יורק כשהוא מבטיח להגשים את החלום של העיר לאליפות. רג'י מילר עזב את אינדיאנה כדי להשתחרר מהצל של ג'ורדן, ובחר לחתום כשחקן חופשי בלייקרס, לצד הרוקי המסקרן קובי בריאנט. גם יוסטון שאפה לתת לאולג'ואן צ'אנס נוסף לאליפות, והלכה על טרייד מפתיע עם פיניקס – סם קאסל, רוברט הורי, מארק בריאנט וצ'אקי בראון, תמורת צ'ארלס בארקלי. היה זה סוף עידן לקבוצה מהמדבר.

לפרק הבא