הסדרה המנצחת בחלק החמישי היא גמר המזרח של 1990, דטרויט של "הילדים הרעים" נגד מייקל ג'ורדן ושיקגו, בסדרה שהגיעה ל-7 משחקים. היא קיבלה 26 מתוך 103 הקולות שנספרו, שזה יוצא 25.24%.

בכל אחת מהכתבות אני אשים בסוף אפשרות להצביע, והסדרה המנצחת מכל כתבה תעלה לשלב הבא.

החלק התשיעי יתמקד בשנים 1998-2001.

1:
1998 – סיבוב ראשון. מיאמי היט VS ניו-יורק ניקס 2- 3:
מפגש שני ברציפות ביריבות הזאת שהפכה ללוהטת כבר ברגעיה הראשונים. הניקס סיימו ללא יתרון ביתיות בסיבוב הראשון לראשונה אחרי הרבה שנים, בעיקר בגלל פציעה של יואינג שגרמה לכך שהוא שיחק רק 26 משחקים, ואילו מיאמי הייתה אחת המועמדות הבולטות לרשת את ג'ורדן. במשחק הראשון ההיט כבר פתחו יתרון 20 במחצית לפני שהניקס קצת צמצמו, אבל לא מנעו ניצחון קל של ההיט. המשחק השני הפתח גם הוא עם יתרון דו-ספרתי של מיאמי ברבע הראשון, אבל הפעם הניקס הצליחו להשוות במחצית ו-9 נקודות של ג'ון סטארקס ברבע האחרון הביאו לריצה נוספת של הניקס שלקחו את ניצחון החוץ.
מורנינג לא פגע בכלל במשחק 3 וסיים עם 7 נקודות בלבד, אבל וושון לנארד קלע 28 ויחד עם 27 של הארדאווי מיאמי פתחו יתרון דו-ספרתי במחצית הראשונה, שוב. הניקס הצליחו לצמצם, אבל לא להפוך את הסיומת לדרמטית ומיאמי החזירו לעצמם את היתרון בסדרה.
משחק 4 כבר התנהל באופן צמוד יותר לכל ארכו, וברבע האחרון הניקס לקחו את היתרון, אותו מורנינג צמצם ל-3, קצת יותר מחצי דקה לסיום, כאשר הארדאווי ומורנינג עם 19 משותפות ברבע האחרון מתוך 21 של מיאמי. לארי ג'ונסון החטיא בצבע, אבל לקח את הריבאונד ונעצר בעבירה של מורנינג. התוצאה הייתה 2 כדורים מדויקים מהקו והחטאה של הארדאווי מחוץ לקשת שכפתה משחק 5 מכריע בזמן שמורנינג וג'ונסון החלו ללכת מכות והורחקו שניהם ממשחק 5. ללא מורנינג למיאמי לא היה סיכוי גדול במשחק 5, ובאמת הניקס פתחו פער גדול ברבע השני, ושוב ברבע הרביעי כדי לסגור את הסדרה.

2:
1998 – גמר המזרח. שיקגו בולס VS אינדיאנה פייסרס 4- 3:
בעונתו האחרונה של מייקל ג'ורדן במדי שיקגו הוא נתקל לראשונה ברג'י מילר לסדרת פלייאוף, והוא גילה את מה שפטריק יואינג וספייק לי כבר יודעים, שזה לא כזה פשוט. על הקווים של אינדיאנה עמד מאמן העונה, אחד שג'ורדן לא הצליח לגבור עליו בעבר בפלייאוף, לארי בירד. בכל זאת, בשני המשחקים הראשונים היה זה רבע שלישי מצוין של שיקגו שיצר פער שהספיק לניצחון ללא דרמות של השניות האחרונות.
במשחק 3 העסק כבר היה צמוד באופן רציף עד שהגיעה ריצת 9- 2 של אינדיאנה שקבעה 8 הפרש. הבולס קצת צמצמו מהקו, ושלשה של פיפן כשנותרו 39 שניות לסיום צמצמה ל-2 בלבד. ג'יילן רוז נשלח לקו ודייק פעמיים, אבל ג'ורדן ענה בשלשה וההפרש נקודה בלבד. רג'י דייק ב-2 כדורים מהקו, ולעומתו דווקא ג'ורדן החטיא פעם אחת, מה שאפשר למילר להעלות את ההפרש ל-4 בביקור הבא שלו בעונשין, וזה הספיק כדי לסגור את המשחק.
שיקגו שלטו ברוב השלבים של משחק 4, והגיעו לרבע האחרון ביתרון 77- 69. במהלך הרבע הרביעי היו אלה שלשות של רוז, טראוויס בסט ודרק מקי שהעבירו את היתרון לאינדיאנה, אבל קוקוץ' הגיב בכמה סלים שהחזירו לשיקגו יתרון 94- 93 עם כדור, 33 שניות לסיום. רודמן איבד את הכדור עם עבירת תוקף, ואינדיאנה קיבלו כדור אחרון. מקי נחסם על ידי ג'ורדן שגם איבד להארפר, מה שאילץ עבירה על פיפן. סקוטי פיפן החטיא את 2 הכדורים מהקו ואחרי קצת בלאגן אינדיאנה קיבלו כדור אחרון ל-2.9 שניות אותו מילר ניצל כדי לקלוע שלשה. ג'ורדן קיבל עוד הזדמנות אחרונה עם 7 עשיריות על השעון, והכדור שלו כמעט נכנס, אבל רק כמעט והפייסרס השוו את הסדרה.
הסדרה חזרה לשיקגו למשחק 5, ושם שיקגו דרסו והובילו כבר 87- 56 בסיום הרבע השלישי לפני מזעור הנזקים על ידי אינדיאנה, ומשחק 6 באינדיאנה שוב היה צמוד. ג'ורדן גבר על מילר בנוקאאוט בקרב האישי 35- 8, אבל בקרב הקבוצתי דווקא הפייסרס הובילו בנקודה בסיום הרבע השלישי. ריק סמיתס וג'ורדן סיפקו סלים לכל אחת מהקבוצות, ואחת טכנית של מילר מהקו קבעה שוויון 87, 1:27 לסיום. טראוויס בסט העלה את אינדיאנה ליתרון 2 פעמיים, כשבתווך ג'ורדן מדייק פעמיים מהקו, ושיקגו קיבלו כדור אחרון. ג'ורדן כמובן לקח אותו, והפע דרק מקי חטף לג'ורדן. פיפן עוד הספיק לשלוח את מקי לקו, אבל לא לעשות משהו עם הריבאונד, והפייסרס הצליחו לכפות משחק 7.
אינדיאנה פתחו את משחק 7 טוב יותר ועלו ליתרון 20- 7, אבל עד המחצית הבולס כבר לקחו את היתרון. ההמשך היה צמוד מאוד וג'ורדן קבע שוויון 79 בכניסה ל-5 הדקות האחרונות. סלים של פיפן ולונגלי, יחד עם עבודה של ג'ורדן מהקו, סייעו לבולס להשיג יתרון ואיבוד של מארק ג'קסון, יחד עם החטאות של מקי וסמיתס, סגרו את הסדרה לטובת שיקגו, למרות 9/25 מהשדה של ג'ורדן במשחק 7.

3:
1999 – סיבוב ראשון. יוטה ג'אז VS סקרמנטו קינגס 3- 2:
עכשיו ג'ורדן מחוץ למאבקי הפלייאוף סופית, וקארל מאלון לקח שוב את תואר ה-MVP, ויוטה היא המועמדת המובילה לגמר שלישי ברציפות, והפעם לעשות גם עוד צעד קדימה. במשחק הראשון יוטה דרסו ב-30 הפרש, אבל הקינגס כפו קרב צמוד במשחק 2, ואפילו היו אלה שהשיגו את הבריחה המכריעה ברבע הרביעי, ולקחו את משחק החוץ הדרוש.
הרבע הפותח של משחק 3 היה המשך ישיר של המומנטום של הקינגס, ובסיומו הם החזיקו ביתרון דו-ספרתי, אבל יוטה מחקו אותו בזמן כדי לכפות קרב צמוד. ריצת 6- 0 של מאלון העלתה את יוטה ליתרון 4, אבל הרוקי ג'ייסון וויליאמס ודיבאץ' דאגו להשוות. אייסלי ודיבאץ' קלעו 2 מהקו כל אחד כדי לשמור על השוויון, ואייסלי ומאלון צירפו החטאות כדי לכפות הארכה. עברו 2:20 דקות מתחילת ההארכה עד לסל הראשון, עליו היה חתום כריס וובר, ועוד יותר מדקה וחצי חלפה עד לנקודות הבאות, של מאלון. דיבאץ' סידר לקינגס יתרון והחטאות של ראסל ופולר אילצו את מאלון לשלוח לקו את סקוט פולארד שקבע יתרון 3. סטוקטון הצליח לייצר זריקה ל-3, אבל החטיא אותה ו-2- 1 לקינגס בסדרה.
משחק 4 היה גם הוא מאוד צמוד עד ששלשות של וורנון מקסוול וג'ון בארי העלו את הקינגס ל-81- 76. 2 שלשות של שאנדון אנדרסון סייעו לג'אז להשוות על 84, 56 שניות לסיום, ואחרי החטאות של דיבאץ' היה זה אותו אנדרסון שהעלה את יוטה ליתרון 2. דיבאץ' הגיב בסל ועבירה והחזיר לקינגס את ההובלה, אבל מאלון קלע 2 משלו וקבע 88- 87 ליוטה. דיבאץ' שוב הלך לקו, ודייק ב-2 הכדורים, אך ג'ון סטוקטון היה האחרון שהגיב עם סל ניצחון שכפה משחק מכריע.
יוטה ברחו ליתרון 10 במחצית של משחק 5, אבל הקינגס לא היו מוכנים לוותר ללא מאבק צמוד. 4 דקות לסיום הם גם עלו ליתרון 80- 79, בזמן שיוטה עומדים על 7 נקודות ו-7 איבודים ב-9 הדקות הראשונות של הרבע הרביעי. כריס וובר שם עוד אחת מהקו לפני שביירון ראסל השווה, אבל מיד נענה בשלשה של מקסוול והיתרון עלה ל-3 לזכות הקינגס. סלים משני הצדדים שמרו על הפרש 3 עד לשלשה נוספת של ביירון ראסל שקבעה שוויון שוב, 48.5 שניות לסיום. דיבאץ' החטיא בשתי הזדמנויות שונות, כשבין לבין גם סטוקטון מחטיא, והצצדים נאלצו ללכת להארכה. בהארכה הקינגס כבר לא פגעו בכלום ויוטה הצליחו להעפיל לשלב הבא של הפלייאוף.

4:
1999 – סיבוב ראשון. מיאמי היט VS ניו-יורק ניקס 2- 3:
בשנה השלישית ברציפות מיאמי והניקס נפגשים, כאשר הפעם מיאמי הגיעו מראשות המזרח, אבל הם הובסו ב-20 הפרש במשחק הראשון. מיאמי הביסו בשני, הניקס בשלישי ומיאמי שוב ברביעי, והם שלחו את הסדרה למשחק מכריע במיאמי.
פטריק יוינג נתן את משחק השיא שלו עם 22 ו-11 ריבאונדים, והמשחק היה צמוד כל הזמן. 2 מהקו של טרי פורטר העלו את מיאמי ליתרון 77- 74, קצת פחות מדקה לסיום, והניקס הלכו ללארי ג'ונסון שהחטיא, אבל יואינג לקח את הריבאונד וסחט עבירה, אותה הוא ניצל ל-2 כדורים מדויקים מהקו. לטרל ספריוול חטף להארדאווי והעניק לניקס כדור אחרון וספריוול ניסה לקחת על עצמו את הכדור, אבל הארדאווי כמעט השיב לו כגמולו והכדור יצא לחוץ, אבל של הניקס, לעוד 4.5 שניות לסיום. הכדור הלך לאלן יוסטון שהצליח לקלוע, והשאיר 8 עשיריות, אותן טרי פורטר לא הצליח לנצל. הניקס ניצחו 78- 77 והפכו לקבוצה השנייה אי פעם שעוברת סיבוב פלייאוף מהמקום השמיני.

5:
1999 – גמר המזרח. אינדיאנה פייסרס VS ניו-יורק ניקס 2- 4:
עד היום, הניקס של 1999 הם המדורים 8 היחידים אי פעם שעברו 2 סיבובי פלייאוף, אבל גם זה לא הספיק להם והם רצו עוד. המפגש הפעם היה עם היריבה הגדולה מאינדיאנה. ריק סמיתס העלה את אינדיאנה ליתרון 5, 2:20 לסיום משחק 1, אבל ריצת 6- 0 של הניקס, כולה מהעונשין, הפכה את התוצאה. מארק ג'קסון השווה מהקו, אבל יואינג הגיב שוב ב-2 מאותו טווח. רג'י מילר החטיא הזדמנות להשוות וכריס צ'ילדס העלה את הניקס ליתרון 4. אנטוניו דיוויס הוריד חזרה את ההפרש ל-2, והפעם צ'ילדס החטיא באחד מהניסיונות מהקו, אבל מארק ג'קסון החטיא את ההזדמנות האחרונה והניקס עלו ל-1- 0 בסדרה.
יואינג סחב פציעה באיכלס, אבל שיחק גם במשחק 2, ורק לאחר המשחק הרופא של הניקס קלט שיואינג קרע את האכילס. התוצאה הברורה הייתה שיואינג גמר את העונה. בינתיים הפייסרס הצליחו לפתוח פער דו-ספרתי ברבע השלישי, אבל ספריוול הוביל קאמבק של הניקס ובתחילת הרבע הרביעי כבר הושלם מהפך. ג'יילן רוז הוביל ריצת 9- 0 של הפייסרס, אבל מרכוס קמבי הצעיר, המחליף של יואינג, קבע שוויון 84 1:21 לסיום. רוז עשה עבירת תוקף ואחריה אנטוניו דיוויס עצר בעבירה את יואינג, והוא דייק פעמיים, מעלה את הניקס ליתרון, אבל דיוויס מיד החזיר ב-2 משלו. אלן יוסטון איבד למארק ג'קסון ורג'י מילר לקח על עצמו את הכדור האחרון. הו הצליח לסחוט עבירה ולדייק את 2 הכדורים מהקו, ואקורד הסיום של העונה של פטריק יואינג היה הניסיון שלו להשוות בשנייה האחרונה, ניסיון שלא צלח.
הניקס אמנם נאלצו להמשיך את הפלייאוף ללא כוכבם הגדול, אבל מרכוס קמבי מילא מצוין את תפקיד הסנטר במשחק 3 עם 21 נקודות, 11 ריבאונדים ו-4 חטיפות. ריק סמיתס העלה את הפייסרס ליתרון 8, 3:21 לסיום, אבל כריס צ'ילדס הגיב בשלשה. ספריוול הצליח להוריד את ההפרש ל-3, והניקס קיבלו כדור אחרון, 21 שניות לסיום. קמבי סחט עבירה ודייק ב-2 מהקו, והניקס נאלצו לשלוח לקו את מארק ג'קסון שעשה אותו דבר. לארי ג'ונסון לקח על עצמו את הכדור האחרון והצליח להשיג באופן יוצא דופן מהלך של 4 נקודות שהעללה את הניקס ליתרון שהספיק לניצחון אחרי החטאה של סמיתס בשנייה האחרונה.
במשחק 4 כריס מאלין וג'יילן רוז הובילו בריחה של הפייסרס ברבע השני שהספיקה לניצחון נוח, ועלו ליתרון 14 ברבע הראשון של משחק 5, אבל הניקס קבעו שוויון במחצית. הפייסרס שוב עלו ליתרון ברבע השלישי, לטרל ספריוול ולארי ג'ונסון הובילו רבע אחרון של 36 נקודות של הניקס שהשלימו מהפך, ואפילו עברו את רף ה-100 נקודות, בפעם היחידה בסדרה הזאת אצל מי מהקבוצות, ובפעם היחידה של הניקס בפלייאוף הזה. גם משחק 6 היה צמוד, אבל כמה סלים רצופים של קמבי וספריוול פתחו פער בדקות האחרונות והניקס הצליחו להשיג כרטיס לגמר נוסף, שם הם כבר לא הצליחו להסתדר עם חסרונו של פטריק יואינג.

6:
2000 – חצי גמר המזרח. מיאמי היט VS ניו-יורק ניקס 3- 4:
בפעם הרביעית ברציפות נפגשו מיאמי והניקס, כאשר בכל הפעמים הביתיות בסדרה הייתה של ההיט. כצפוי, הסדרה נפתחה במשחק צמוד, ומורנינג העלה את מיאמי ליתרון מהעונשין, עד שספריוול השווה מאותו טווח, 55 שניות לסיום. מורנינג הגיב ב-2, ואחרי איבוד של אלן יוסטון מורנינג קלע עוד 2 שסגרו את המשחק. 5 דקות לסיום משחק 2 הניקס כבר הובילו ב-16, לפני שמיאמי הובילו ריצה שצמצמה ומורנינג הוריד ל-7, דקה וחצי לסיום, אבל קרוב יותר מזה ההיט לא הגיעו, והניקס לקחו את משחק החוץ הנדרש.
משחק 3 היה צמוד יותר, ובעיקר הגנתי יותר. הרבע השלישי נגמר כשהניקס ביתרון 56- 55, והעסק המשיך להיות צמוד והגנתי. צ'ארלי וורד קבע שוויון 66, דקה וחצי לסיום, אבל מורנינג הגיב ב-2 מהקו. יוסטון פעמיים, קמבי וצ'ארלי וורד החטיאו, אבל הריבאונד נחת שוב ושוב אצל הניקס עד שיואינג הצליח להחזיר את השוויון, 2 שניות לסיום, וכפה הארכה. קמבי העלה את הניקס ליתרון 4 אחרי חצי מההארכה, אבל אנטוני קרטר ומורנינג השוו. הניקס הלכו להתקפה ארוכה ו-13 שניות לסיום נשלח יואינג לקו, אבל הוא דייק רק בכדור אחד והשאיר למיאמי 13 שניות, אותן אנטוני קרטר ניצל עבור סל הניצחון שהעלה את מיאמי ל-2- 1 בסדרה.
במשחק 4 הניקס הצליחו לעלות ליתרון 9 ברבע השלישי ולשמור על יתרון של 5 ומעלה לכל אורך הרבע האחרון, אבל במשחק 5 היו אלה ההיט שעשו די אותו דבר והשיגו ניצחון משלהם שהעלה אותם שוב ליתרון בסדרה, הפעם 3- 2. מיאמי המשיכו עם המומנטום בשמחק 6 והגיעו ליתרון 18 לקראת סוף הרבע השני ו-15 במחצית, אבל הניקס הורידו את ההפרש ל-5 תוך 4 דקות. היתרון של ההיט הלך וקטן לאורך הרבע האחרון, אבל רק דקה לסיום הצליח וורד להשיג שוויון 70 דרך העונשין. אנטוני קרטר החטיא וברוס בואן איבד כדור, ואלן יוסטון הצליח לסחוט עבירה ולדייק פעמיים מהקו. קרטר ניסה לסגור את הסדרה עם שלשה, אבל היא הלכה החוצה, ובשנה הרביעית ברציפות סדרה בין הניקס להיט הגיעה למשחק מכריע.
משחק 7 היה בעיקר קרב בין מורנינג, שקלע 29 והוסיף 13 ריבאונדים ו-5 חסימות, ובין ספריוול, שקלע 24, ויואינג, שהגיע ל-20 ו-10. מיאמי עלו ליתרון דו-ספרתי מוקדם, אבל עד המחצית הניקס כבר הפכו את התוצאה ועלו ליתרון 6 משלהם. ההיט שוב חזרו לעניינים בתחילת הרבע השלישי ושלשה של פי ג'יי בראון קבעה שוויון 65 בסיום הרבע השלישי. טים הארדאווי העלה את מיאמי ליתרון 6, אבל הניקס הגיבו בריצת 8- 0 שהעלתה אותם ליתרון 81- 79. הארדאווי הגיב בשלשה, אבל יואינג החזיר לניקס יתרון נקודה עם דאנק על מורנינג, 1:20 לסיום. מאשבורן, הארדאווי וקלארנס וות'רספון החטיאו, והניקס חגגו ניצחון נוסף על מיאמי במשחק המכריע, וביקור בגמר המזרח, האחרון עד היום…

7:
2000 – גמר המערב. לוס אנג'לס לייקרס VS פורטלנד טרייל בלייזרס 4- 3:
שאק, הפעם בתור ה-MVP של הליגה, פתח את הסדרה הזאת במטרה להוכיח שגם סאבוניס הגדול לא יכול להתמודד איתו, ורשם במשחק הראשון שורה סטטיסטית יוצאת דופן של 41 נקודות, 11 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-5 חסימות, ורבע שני של 37- 16 הוביל את הלייקרס לניצחון קל. במשחק 2 פורטלנד פשוט שלחו את שאק לקו, והוא סיים עם 5/17 מהטטוח הזה, ואחרי מחצית צמודה הלייקרס קלעו 8 נקודות בלבד ברבע השלישי, מה שסייע לפורטלנד להשיג ניצחון קל ולהשוות את הסדרה.
הבלייזרס המשיכו עם המומנטום במשחק 3 ועלו ליתרון 10 בהפסקה, כשאצל הלייקרס קובי ברייאנט קלע 14 מתוך ה-22 של הרבע הראשון, אבל ברבע השלישי שאק התעורר ועם 13 נקודות ברבע הזה הוא סייע ללייקרס לקחת יתרון קטן לקראת הרבע האחרון. דרק פישר העלה את הלייקרס ליתרון 9 אחרי בערך חצי מהרבע האחרון, אבל סקוטי פיפן וסאבוניס צמצמו, ודקה ורבע לסיום פיפן הצליח גם להשלים את השוויון. רון הארפר החזיר ללייקרס את היתרון מאסיסט של קובי, שהיה גם זה שחטף לראשיד וואלאס במהלך הבא וחסם את הניסיון האחרון של סאבוניס להשוות.
פורטלנד פתחו חזק גם את משחק 4 ועלו ל-17- 6 מהיר, אבל הלייקרס צמצמו ורבע שלישי של 34- 19 הפך את ההפרש כבר למשמעותי לזכותם, הרבה מזה בזכות דקות טובות של גלן רייס. ראשיד וואלאס קלע 18 ברבע האחרון, מתוך 34 בסך הכל במשחק, אבל לא הצליח לקרב את פורטלנד ובריחה נוספת של הלייקרס סגרה גם את המשחק הזה.
משחק 5 נפתח בצורה קצת יותר צמודה מהקודמים, אבל פורטלנד הצליחו לברוח ברבע השלישי, למרות משחק 31 ו-21 של שאק, והלייקרס לא הצליחו להוריד את ההפרש לפחות מ-7. במשחק 6 פורטלנד שוב פתחו חזק עם יתרון דו-ספרתי מוקדם, כאשר שאק נקלע ליום קליעה חלש של 7/17 מהשדה ו-3/10 מהקו. קובי דווקא היה טוב עם 33 נקודות ב-12/24 מהשדה ו-6/9 לשלוש, והוא הצליח לצמצם קצת בשלבים מסוימים, אבל הבלייזרס הצליחו לשמור על יתרון ולכפות משחק 7.
ראשיד וואלאס המשיך עם הסדרה המצוינת שלו גם במשחק 7 והוא הגע כבר ברבע השלישי ל-23 נקודות אישיות, קובע יתרון 71- 55 לבלייזרס מעט לפני סיום הרבע, שאק לעומת זאת, היה רק עם 9 נקודות בסיום הרבע השלישי, בזמן שקובי מחזיק את הלייקרס עם 16. פורטלנד עלו ליתרון 75- 60 בשלב מוקדם של הרבע האחרון, לפני שהם הפסיקו לקלוע, ועם 12 החטאות רצופות שלהם הלייקרס קיבלו הזדמנות לחזור למשחק. היה זה בעיקר בריאן שואו שתפר 2 שלשות קריטיטת והכ=עיר גם את שאקובי. שני האחרונים קלעו 9 כל אחד ברבע האחרון, ולמרות אחוזים רעים מהקו הם הצליחו להפוך את התוצאה. ביתרון 83- 79 קובי הוביל את הכדור, והרים את שאק לאלי-הופ שחרץ את גורל הסדרה.

8:
2001 – חצי גמר המזרח. פילדלפיה סבנטי סיקסרס VS טורונטו ראפטורס 4- 3:
פילדלפיה של 2001 מזוהה כאחת הקבוצות החלשות אי פעם שהגיעה לגמר, ובמידה רבה של צדק, אבל כדאי לציין שהיה להם את ה-MVP, אלן אייברסון, את שחקן ההגנה (בפעם הרביעית) דיקמבה מוטמבו, ואת השחקן השישי של העונה, ארון מקי. בכל זאת היה ברור שהסדרה הזאת היא בעיקר קרב בין אייברסון ובין וינס קרטר, ובמישור הקבוצתי טורונטו פתחו טוב יותר משמעותית, ועלו ליתרון 17 ברבע השני. דווקא 6 נקודות של מוטומבו ברבע האחרון החזירו את הסיקסרס למשחק וקליעות עונשין של אריק סנואו הורידו את ההפרש ל-3 בלבד, 5 דקות לסיום. סלים של קרטר ואלווין וויליאמס החזירו את ההפרש ל-6, אבל סנואו וג'ורג' לינץ' הורידו ל-2, ואחר כך צ'ארלס אוקלי הותיק ואייברסון החליפו סלים משני הצדדים. קרטר הוריד שעון והחטיא, אבל דייק בריבאונד והעלה את הראפטורס ליתרון 4, 12 שניות לסיום. אייברסון הגיב בשלשה, אבל קרטר דייק פעמיים מהקו והניסיון האחרון של מקי הלך החוצה.
טורונטו לקחו יתרון דו-ספרתי גם ברבע הראשון של משחק 2, ואייברסון הבין שהוא צריך לקחת יותר על עצמו. 20 נקודות היו לו ברבע השני, בסיומו פילדלפיה היו כבר ביתרון, ועוד 19 נקודות ברבע האחרון, שהעלו אותו ל-54 אישיות. שלשה של דל קרי צמצמה ל-3, אבל אייברסון שם סל חשוב, ואת הניסיון הבא קרי החטיא, מה שאפשר לסיקסרס להשוות את הסדרה.
במשחק 3 קרטר בא להוכיח שגם הוא מסוגל לקלוע בכמויות האלה. 15 אישיות שלו ברבע הראשון שמרו על שוויון, בעיקר כי לחברים שלו לקח קצת זמן להיכנס למשחק, אבל עוד 19 של קרטר ברבע השני הובילו רבע של 35- 18 שגמר עניין. במחצית השנייה קרטר רק דאג לזה שהוא יגיע ל-50 עגול, ועצר שם. אייברסון פתח את משחק 4 בקצב דומה, עם 23 אישיות במחצית ויתרון 13 של פילדלפיה, אבל ההגנה התמקדה בו יותר במחצית השנייה, אז הוא הגיע ל-30 ב-10/30 מהשדה בסופו של דבר, וטורונטו הצליחו לצמק ולקבוע משחק צמוד. שלשה של כריס צ'ילדס קבעה שוויון 78, אבל אייברסון הגיב מיד בשלשה משלו ומיד אחר כך סנואו השיג עוד 2. קרטר החמיץ עוד כמה הזדמנויות והסיקסרס לקחו את המשחק והשוו את הסדרה.
פילדלפיה פתחו את משחק 5 עם יתרון 11- 0 מוקדם, ועד סוף הרבע הראשון כבר הגיעו ל-33- 12, כשאייברסון עם 12 אישיות. ה-MVP ראה שהכל הולך לו, אז הוא פשוט המשיך לזרוק, והגיע בסוף ל-52 ב-21/32 מרשימים ביותר מהשדה, בזמן שהסיקסרס מנצחים 121- 88. במשחק 6 היה זה קרטר שקלע 39 ב-17/31 טובים, לעומת אייברסון שהגיע ל-20 בלבד, ב-6/24 מהשדה. רבע שלישי מצוין של פילדלפיה מחק את רוב היתרון שטורונטו החזיקו, אבל ברבע האחרון הראפטורס ברחו שוב, והצליחו לכפות משחק 7.
במשחק 7 אירעו כמה דברים שחרגו מהנורמה של הסדרה הזאת. הפעם היו אלה הסיקסרס שברחו בשלב מוקדם ליתרון דו-ספרתי, אבל הראפטורס חזרו מהר והמשחק נהיה צמוד. גם אייברסון וגם קרטר לא היו הקלעים המובילים של הקבוצות שלהם, ואייברסון מסר 16 אסיסטים, אחרי ממוצע 5.3 במהלך המשחקים הקודמים, לעומת קרטר שמסר 9 אסיסטים, אחרי ממוצע של 5 לפני כן. ארון מקי סידר לפילדלפיה יתרון 6, אבל שלשה של דל קרי הורידה לנקודה. אייברסון הוריד את השעון והחטיא, אבל מקי לקח את הריבאונד ושוב הוריד את השעון, הפעם עבור החטאה של סנואו. רק אחרי 50 שניות טורונטו הצליחו להשיג את הכדור, ונותרו להם רק 5 כדי לעשות איתו משהו. הכדור הלך לוינס קרטר שלקח את הזריקה האחרונה, והיא הלכה החוצה ושלחה את פילדלפיה לגמר המזרח.

9:
2001 – גמר המערב. סאן-אנטוניו ספרס VS לוס אנג'לס לייקרס 0- 4:
הסדרה הזאת באה בעיקר להראות את הדומיננטיות של הלייקרס בעידן שאקובי. במשחק הראשון הייתה זו דומיננטיות של קובי, כאשר הוא קלע 45 והוסיף 10 ריבאונדים, אבל גם שאק היה מצוין עם 28 ו-11. רק לשם ההשוואה, לכל שאר הלייקרס היו עוד 31 נקודות ו-28 ריבאונדים. משחק 2 נפתח דווקא בצורה טובה עבור הספרס שעלו ליתרון 46- 38 במחצית, בזמן שטים דאנקן עם 25 נקודות כבר בהפסקה. שלשה של פישר לקראת סוף הרבע השלישי השלימה ריצת 8- 1 שקבעה שוויון, והספרס ירדו לנוח ביתרון נקודה בלבד. דאנקן הצליח לשמור על שוויון לאורך רוב הרבע האחרון, אבל שלשה של קובי קבעה כבר 7 הפרש ללייקרס, 1:11 לסיום. דאנקן קלע שלשה בשנייה האחרונה כדי להביא את עצמו ל-40 נקודות אישיות, אבל הוא לא הצליח למנוע 2 הפסדים ביתיים של הספרס.
בכל אחד משני המשחקים בסטייפלס סנטר הלייקרס קלעו כמות גבוהה מאוד, בוודאי ביחס לאותה תקופה, של 111 נקודות בכל אחד. במשחק 3 קובי קלע 36 עם 9 ריבאונדים ו-8 אסיסטים ושאק 35 עם 17 ריבאונדים, שזה ביחד 71, לעומת 72 של הספרס כולה, במשחק של 3/14 מהשדה של דאנקן. במשחק 4 היה זה דווקא דרק פישר שסיים כקלעי המוביל עם 28 ב-11/13 מהשדה ו-6/7 לשלוש, אבל שאק וקובי היו מיד מאחוריו עם 26 ו-24 בהתאמה, והספרס הצליחו הפעם לקלוע 10 יותר ולהגיע ל-82.

10:
2001 – גמר המזרח. פילדלפיה סבנטי סיקסרס VS מילווקי באקס 4- 3:
אחרי רבע ראשון צמוד במשחק 1, אייברסון קלע 16 ברבע השני, בדיוק כמו מילווקי, ובדיוק כמו יתר חבריו בפילדלפיה, וההפרש שנוצר התברר כבלתי מחיק לאותו ערב, למרות שמילווקי צמצמו את רוב ההפרש ברבע השלישי. מילווקי ראו כי טוב, ורשמו גם הם לזכותם רבע של 32- 16, ברבע הראשון של משחק 2. גם כאן, ההפרש טיפה ירד בהמשך, אבל לא באופן שאיים על הניצחון, ובכל רגע שנדמה היה שאולי יש יום מצד פילדלפיה, הגיע ריי אלן וצלף 38 נקודות ב-15/24 מהשדה ו-7/11 לשלוש.
רבע שלישי מצוין של סם קאסל במשחק 3 סידר למילווקי יתרון של 3 כפול 3, כלומר יתרון 9. מילווקי שמרו על ההפרש לאורך הרבע האחרון, ורק בדקה האחרונה, כשכבר לא היה לסיקסרס סיכוי, הוא ירד ל-5. גם פילדלפיה ניצלו היטב את הרבע השלישי, הפעם במשחק 4 הם עלו ליתרון 7, ואחרי שמילווקי קצת צמצמו, אייברסון עשה ריצת 5- 0 פרטית וקבע הפרש 10 בדקה האחרונה, ושוויון 2 בסדרה.
משחק 5 היה הצמוד ביותר, ואחרי שמילווקי פתחו ירון 9 במחצית, הוא נמחק כולו ברבע השלישי. טים תומאס קבע יתרון נקודה למילווקי, אבל סנואו הפך את זה, 1:47 לסיום. רצף של איבודים והחטאות הסתיים בסל נוסף של סנואו, חצי דקה לסיום, אבל ג'ייסון קפיי צימק שוב לנקודה ומקי החטיא פעמיים מהקו. גלן רובינסון לקח על עצמו את הכדור האחרון, והוא החטיא, אבל ריי אלן הצליח להגיע לכדור ולנסות טיפ, שגם הוא הלך החוצה, ופילדלפיה ניצחו.
במשחק 6 ריי אלן תפר 41 נקודות, כולל שיא פלייאוף דאז של 9 שלשות, ויחד עם 22 של רובינסון הוא גבר על 46 של אייברסון וכפה משחק 7, אבל באותו משחק 7 אייברסון שמר על היכולת הגבוהה עם 44 אישיות, ואילו אלן נאלץ להסתפק ב-26 בלבד. כדאי לציין את משחק 7 גם בהקשר של מוטומבו שקלע 23 והוסיף 19 ריבאונדים ו-7 חסימות, ואין ספק שגם לו היה חלק חשוב בהגעה של הסיקסרס לגמר.