ניתוח שוק ההחתמות בקיץ 2014 – חלק 3 ואחרון

 למי שלא קרא – חלק 1 וחלק 2

סוף סוף הגענו לחלק 3. זה טווח המחירים שגם קבוצות מעל תקרת השכר יכולות להציע באמצעות חריגות שהCBA מאפשר, ולכן פה נתחיל לראות יותר קבוצות גדולות נכנסות לעניינים. כצפוי, מדובר בהרבה יותר שחקנים הרבה פחות מרכזיים, ולכן נראה פה רול פליירס במקרה הטוב ושחקני ספסל במקרה הרע. בכל זאת, אלה אולי ההחלטות הכי חשובות שקונטנדרית יכולה לקבל. הנה השחקנים שהכריעו את חמשת סדרות הגמר האחרונות:

• 2014 – בוריס דיאו – $4,702,500 – הפך עבור הספרס את גמר המערב מול OKC, והיה אחד המועמדים לMVP בסדרת הגמר מול מיאמי
• 2013 – ריי אלן – $3,090,000 – הזריקה הכי גדולה בהיסטוריה
• 2012 – שיין באטיה – $3,000,000 – 15 מ26 משלוש בסדרה ומייק מילר – $5,400,000 – 7 מ8 משלוש במשחק האחרון.
• 2011 – ג'יי.ג'יי בראה – $1,815,000 – סדרת גמר נהדרת והמון אנרגיות מהספסל בקו האחורי
• 2010 – רון ארטסט – $5,854,000 – שלשת קלאץ אדירה דקה לסוף משחק 7 בגמר מול הסלטיקס

מי הבא בתור?

ג'וש מקרוברטס למיאמי – $22,652,350 לארבע שנים – $5.7 מיליון לעונה

לפני הכל, וכמו שאמרנו כבר בחלק ב' – פדיחה של שארלוט. מקרוברטס ויתר בצדק על אופציית שחקן של 2.7 מיליון דולר והפך לשחקן חופשי בלתי מוגבל. ההיט זרקו עליו את כל הMLE שלהם ושארלוט, למרות מספיק מקום פנוי תחת התקרה, לא הסכימו להציע לו כמות כזאת של מזומנים, והעדיפו להחתים את מרווין וויליאמס עבור יותר כסף.

מקרוברטס שחקן יוצא דופן. מאתלט שהcatch-phrase לגביו היה "All he does is make highlights",  מקבוב הוסיף למשחק שלו מימדים של מסירה וקליעה מבחוץ, והפך לרול פלייר כמעט מושלם למרות יכולת הגנתית שעדיין לא מספיק טובה לשחקן חמישייה. הוא מהשחקנים שיהיה לך כיף לשחק איתם 3 על 3 בשכונה. הוא אתלט, הוא מוסר, הוא מוריד כדור לרצפה, הוא קולע, הוא כמעט ולא מאבד, הוא נע בלי כדור. הוא בדיוק מהרול פליירס שהופך קבוצה טובה למעולה, והוא בדיוק השחקן שהיה מתאים לשחק ליד לברון במיאמי הישנה.

אבל אם לחזור לנושא שאיתו נפתח חלק 1, לברון כבר לא במיאמי. קשה להפיל כאן את התיק על ההיט, כיוון שבניגוד לחוזים של בוש ודנג, החוזה הזה נחתם לפני שלברון הודיע על עזיבה. אבל כמו שאמרתי כבר בחלק 1 ו2 לגבי החוזים של שניהם – למיאמי של 2014-15 יש יותר מידי רול פליירס ופחות מידי שחקנים יוצרים שיודעים לשים נקודות על הלוח.

מקרוברטס לא יתרום באזור הזה, ויתקשה להביא את סט היכולות שלו לידי מיצוי בביקור השני שלו בפלורידה. ההיט יהיו הקבוצות השישית של מקרוברטס, אחרי חמש קבוצות בשבע שנותיו הראשונות בליגה, ואם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שגם כאן הוא לא ישתקע.

בלי קשר לזה, אם מסתכלים על יכולת פר דולר, מדובר פה על חוזה לא רע בכלל. שחקן בן 27 עם סט היכולות של מקרוברטס צריך להרוויח יותר מ6 מיליון לעונה. יכול מאוד להיות שהוא הסכים לחתום בשלב מוקדם של חלון ההעברות, ובלי לבחון את שאר השוק, בגלל שהוא רצה לשחק ליד לברון.

מיאמי החתימה כישרון טוב במחיר מצוין, אבל לסיטואציה הלא נכונה. הם יעשו בשכל אם ישתמשו בו כחתיכה משלימה לטרייד שיביא לקבוצה סופר-סטאר. עד אז:

FAR – 4

ספנסר הוז לקליפרס – $22,652,350 [abbr title="אופציית שחקן על עונה 4"]לארבע שנים[/abbr] – $5.7 מיליון לעונה

עוד שחקן שאמור להיות בחלק 2 של הכתבה ולא בחלק 3. אחרי שנים של ניסיונות כושלים עם ביירון מולנס, לאמאר אודום, אנטואן ג'יימסון וגלן דיוויס, נראה שהקליפרס סוף סוף מצאו את הגבוה המחליף לקו הקדמי של בלייק ודיאנדרה. הוז מגיע לחוזה הזה בגיל 26 ואחרי העונה הטובה בחייו, עם שיאי קריירה בדקות, נקודות, ריבאונדים ואסיסטים. בשנה באחרונה הוא גם נהיה קלעי שלוש מוביל עם 3.9 ניסיונות משלוש למשחק אותם קלע ב41%, מה שהפך אותו [abbr title="אחרי שנוביצקי וברניאני האירופאיים כבר הגיעו להישג מספר משותף של תשע פעמים"]ל7-Footer השלישי בהיסטוריה שקולע יותר ממאה שלשות בעונה[/abbr].

לקראת השליש האחרון של העונה הוא עבר לקליבלנד חולת הפלייאוף, ושמר על יציבות מספרית כמעט בכל הקטגוריות – תוך כדי שהוא מנטרל את הטיעון שהם נבעו מקצב המשחק המהיר ומחוסר התחרותיות בפילי. הגנתית הוא אומנם היה קצת מתחת לממוצע הליגה בהגנה על הטבעת, אבל עשה זאת לצד שני הPFים הגרועים בליגה בתחום, [abbr title="ראשון מהסוף, 60.3%"]תד יאנג[/abbr] ו[abbr title="שני מהסוף, 58.0%"]טריסטן תומפסון[/abbr], והצליח לחסום מספר סביר של 1.2 זריקות למשחק.

המסקנה מהחוזה הזה היא שהוז קיבל את העובדה שהוא לא מספיק טוב להיות סנטר פותח בNBA. אני חושב שהוא השתכנע קצת מהר מידי – הוא תמיד היה סנטר של קבוצות קטנות, הוא נכנס לעונתו השמינית (כאשר ידוע שסנטרים בד"כ מתפתחים מאוחר), הליגה הולכת למקום שבו סנטרים שקולעים מבחוץ יהפכו למצרך מבוקש, והוא דוראבילי בצורה יוצאת דופן יחסית לעמדה – הוא עבר את גבול ה70 משחקים ב6 מתוך 7 העונות שלו בליגה.

בליגה שבה קלי אוליניק, קנדריק פרקינס וסמואל דלמברט יהיו העונה סנטרים פותחים, יהיה קשה לראות את הוז מתבזבז על הספסל כמחליף לשני שחקני פנים של 35 דקות לערב. הקליפרס מצידם השיגו את הגבוה המחליף שהיה חסר להם כל השנים, ואולי זה השדרוג שהם צריכים כדי להגיע לגמר המערב השנה. הקליפרס עדיין חסרים גארד מאסיבי יותר מרדיק וקרופורד שיוכל לשמור על SGים גדולים, אבל הפער העיקרי בסגל היה בעמדת הגבוה המחליף, והם סגרו אותו בצורה הכי טובה תחת מגבלות תקרת השכר.

FAR – 9

שון ליבינגסטון לגולדן סטייט – $16,631,175 [abbr title="שנה שלישית מובטחת חלקית"]לשלוש שנים[/abbr] – $5.5 מיליון לעונה

מעניין. אחרי התשלום המוגזם על אנדרה איגואדלה בשנה שעברה וההארכה המוגזמת לאנדרה בוגוט, הרבה חשבו שגולדן סטייט תעביר קיץ רגוע מבלי להשתמש בMLE, ותחסוך עבור הארכות החוזה של [abbr title="די בטוח שמדובר במקסימום"]קליי תומפסון[/abbr] ודריימונד גרין בקיץ 2015. הווריורס הלכו בדיוק לכיוון ההפוך, ובזבזו את כל הMLE על אחת החידות של הקיץ.

ליבינגסטון מייצג סיטואציה מאוד לא קונבנציונלית, וככזה קשה מאוד להעריך את ערך השוק שלו. הוא בן 29 ואחרי 9 קבוצות ב10 עונות בNBA, שבמהלכן שיחק רק 466 משחקים. אפשר לטעון שזה מעיד על [abbr title="גם אחרי התאוששות של 4 שנים מהפציעה הנוראית שלו ב2007, הוא לא היה עמיד במיוחד בשנתיים שקדמו לנוכחית והפסיד 40 משחקים"]מועדות לפציעות[/abbr], אבל אפשר גם לטעון שזה מעיד על כך שהוא, באופן אבסורדי, עדיין חסר ניסיון, ושהפער בין היכולת הנוכחית לתקרה שלו גבוה משל רוב השחקנים בגילו.

ההשוואה הכי מתבקשת בהיבט הזה היא זו של גרנט היל, שאחרי [abbr title="שרק ב2 מהן חצה את גבול ה30 משחקים"]6 שנים מהגיהינום[/abbr] ופציעה קשה באורלנדו, הגיע לפיניקס בגיל 35 ונתן חמש עונות מצוינות ובריאות כשחקן משלים. אם להתעלם מאלמנט הפציעה, עוד מודל חיובי שליבינגסטון צריך לשאוף אליו הוא זה של אנתוני פארקר, שבצעירותו נכשל ב3 העונות שלו בNBA, אך חזר 7 שנים לאחר מכן בגיל 31 ונתן 6 עונות כרול פלייר משמעותי בטורנטו ובקליבלנד.

חוסר הקונבנציונליות שבליבינגסטון נמשך גם כשעוברים לדבר על המשחק שלו. הוא רכז [abbr title="2.01 – 6"7"]גבוה מאוד[/abbr] עם אתלטיות מצוינת ויכולת הובלת כדור טובה. בניגוד לרוב הרכזים הצעירים בליגה, הוא רכז שאוהב קצב משחק איטי – ה[abbr title="כמות פוזשנים ב48 דקות"]PACE[/abbr] של הנטס היה [abbr title="היה מדרג אותם 2 מהסוף בליגה"]92.3[/abbr] כשהוא על המגרש, אל מול [abbr title="היה מדרג אותם 12 מהסוף בליגה"]95.03[/abbr] בלעדיו.

בנוסף, הוא חסר קליעה כמעט לחלוטין. רק כ[abbr title="30 מתוך 487!!!"]6.2%[/abbr] מהזריקות שלו העונה הגיעו מיותר מ16 feet, ראשון בליגה מבין הגארדים בפער עצום, כשהבא אחריו הוא טייריק אוואנס עם 18.7%. בדומה לאנדרה מילר (השלישי ברשימה הנ"ל – 20.8%), הוא "רכז פוסט-אפ". ב77 מהלכים כאלה העונה, ליבינגסטון מעמיד PPP הזוי של 1.21, הכי טוב בליגה (כולל שחקני פנים). זה גורם לו להיות שחקן התקפה יעיל מאוד למרות המחסור בקליעה מבחוץ ואחוזי קליעה פושרים בטבעת:

 

בהחתמה שלו, הווריורס מצרפים את האנטיתזה המוחלטת לסטף קארי וקליי תומפסון. הSplash-Brothers זרקו העונה [abbr title="3 יותר מממפיס – אתם יודעים, הקבוצה"]1150 שלשות[/abbr] וקלעו אותן ב42.1%. שניהם ייצרו הרבה ריווח לליבינגסטון בהתקפה, ויאפשרו לו לתקוף את הצבע ללא החשש מעזרה הגנתית מהגארדים. הדבר יהיה נכון כפליים בהרכב הסופר-מסקרן בו שלושתם ישחקו יחדיו, הרכב שיכול לקבל הרבה דקות העונה בזכות היכולת של תומפסון וליבינגסטון לשמור את עמדות 3 ו2 בהתאמה. עוד הרכב מעניין הוא קו אחורי שלו עם תומפסון ואיגואדלה, שיכול להיות מפחיד עבור כמעט כל הקבוצות בליגה כיוון ששלושתם שחקני פוסט אפ ברמה גבוהה מאוד, ויהיה בלתי אפשרי להחביא מולם בהגנה גארדים קטנים דוגמת אייזיאה תומאס או קייל לאורי.

ליבינגסטון אמור להיכנס בווריורס למשבצת של גארט ג'ק מלפני שנתיים, שהייתה חסרה מאוד לקבוצה השנה – רכז ברמה גבוהה שישחרר את קארי [abbr title="קארי קלע העונה יותר מ48% בשלשות Catch-And-Shoot, אבל הצליח להגיע רק ל2.5 זריקות כאלה בממוצע למשחק, מקום 104 בליגה"]לשחק Of-The-Ball ולהתפנות לזריקות[/abbr]. בעיני, הווריורס משלמים הרבה מעל מחיר השוק עבור שחקן בן 28 שגם נושא סיכון פציעה גבוה וגם הוכיח את עצמו עונה אחת בלבד. אבל קר, שהיה שחקן די splashי בעצמו, רצה לגוון עוד קצת את הסגל של הקבוצה מקליפורניה, ואת זה ליבינגסטון אמור להצליח לעשות, גם אם זה יעלה לקבוצה בגמישות תקציבית לשנים הקרובות.

FAR – 5

דארן קוליסון לסקרמנטו – $16,631,175 לשלוש שנים – $5.5 מיליון לעונה

קודם כל, בואו נסכים שלקוליסון יש כשרון אחד שדי בולט מעל השאר:

מה עוד? נבחר 21 בדראפט 2009, שתי מקומות מעל כספי שישתף איתו פעולה העונה. הפציע בסוף עונת הרוקי שלו בניו אורלינס ב2009 בעקבות פציעה של כריס פול, עם [abbr title="18.8 ppg, 3.5 rpg, 9.1 apg, 1.4 spg, 49-43-85%, 3.7 FTA"]ממוצעים נהדרים[/abbr] בתור רכז פותח. כל זה רק כדי לראות את הפליקנס (אז הורנטס) מעבירים אותו בטרייד כדי להראות אמון בפול (לא עזר כל כך). מאז הוא קפץ מאינדיאנה לדאלאס לקליפרס, ועכשיו הוא מגיע להיות הרכז הפותח של הקינגס, הקבוצה החמישית שלו בשש עונות.

נתחיל מזה – 5.5 מיליון דולר לעונה עבור רכז פותח זה מחיר מציאה. גולדן סטייט שילמה יותר בפסקה הקודמת עבור רכז מחליף, וטורונטו עשתה את זה בחלק ב'. השאלה היא האם קוליסון הוא רכז פותח ראוי בליגה של היום.

התשובה – כנראה שכן. קוליסון הוכיח את עצמו כרכז פותח בארבע קבוצות שונות – בעונות שלמות עבור אינדיאנה[abbr title="למרות שקשה לסלוח לו על 31 משחקים שמייק ג'יימס ודרק פישר (בגילאים 37 ו38 בהתאמה) פתחו במקומו בחמישיה"] ודאלאס[/abbr], ובתקופות שפול היה פצוע עבור ניו אורלינס והקליפרס. הוא שחקן התקפה טוב, מהיר מאוד ומסוגל לעבור את השומר שלו בכדרור, ויש לו קליעה סבירה מכל הטווחים. הגנתית הוא מאצ'-אפ בעייתי עבור גארדים גבוהים בהיעדר גובה ופיזיות, אבל מזיז רגליים טוב בהגנה ושומר On-Ball מעל הממוצע. הוא גם דוראבילי מאוד והפסיד רק 18 משחקים ב5 העונות שלו בליגה.

במילה אחת – ממוצע. סקרמנטו יוצאת ידי חובה עם ההחתמה הזאת, וסוגרת את העמדה עם שחקן סולידי בשני צידי המגרש שעוד יכול להשתפר. קצת מפתיע שהקינגס בחרו להחתים רכז חדש ולא לשמור את אייזיאה תומאס, שהיה שחקן חופשי מוגבל, אך כנראה שהם הרגישו שה"BIG 3" שלהם לא לוקחים אותם לשום מקום, והעדיפו לפנות את הבמה לרודי ובוגי.

FAR – 5

פי.ג'יי.טאקר נשאר בסאנס – $16,500,000 [abbr title="עונה שלישית מובטחת חלקית"]לשלוש שנים[/abbr] – $5.5 מיליון לעונה

האנתוני פארקר המודרני. איזה מסלול מוזר לקריירה – נבחר במקום ה35 בדראפט 2006 ושיחק רק 83 דקות בעונת הרוקי שלו בטורונטו. לאחר מכן עבר להפועל חולון (אחד הזרים הטובים שאני זוכר בארץ) ועבר בכמה קבוצות נידחות באירופה (כולל בני השרון ב2010), עד שב2012 הוחתם לחוזה מינימום על ידי הסאנס. בשנה שעבר הוא פתח ב81 משחקים ושיחק יותר מ30 דקות לערב.

טאקר הוא הדוגמא הקלאסית לשחקני Three-And-D – שחקני כנף שכמעט כל תרומתם על המגרש מסתכמת ביכולת הגנתית טובה וקליעה משלוש. בפיניקס של השנה זה בדיוק מה שהיו צריכים – שחקן שיוכל לשמור את ה3 הטובים של הליגה בהגנה, ולעמוד בפינה ולהוות איום כדי לרווח את המגרש לחדירות של בלדסו ודראגיץ בהתקפה.

הוא התקרה של מה שקבוצות מחפשות בחוזה מינימום – שחקן כדורסל ממוצע עם אזור אחד או שניים שבהם הוא מעל הממוצע, שיסגור להם חור בסגל (ואם מתמזל מזלם, בחמישייה).

אבל האם זה שווה 5.5 מיליון לעונה? קשה לומר, דווקא בגלל שבניגוד לרוב ההחתמות כאן, פיניקס יודעת בדיוק מה היא מקבלת עבור הכסף שלה. טאקר לא עומד להפוך לשחקן משופר לאורך החוזה, אבל בסבירות גבוהה מאוד גם לא יתדרדר במהלכו. הוא עומד להמשיך לעשות בדיוק את מה שהוא עשה העונה גם בעונה הבאה ובזו שאחריה.

פיניקס הגיעה למסקנה שסט היכולות הנ"ל + [abbr title="6.5 למשחק – 6 מבין הSFים בליגה אחרי מלו, באטום, דוראנט, לברון וג'ורג'"]חוש טוב לריבאונדים[/abbr] שווה את הכסף ואני מסכים – לקבוצה היה מקום מתחת לתקרת השכר ולא הייתה סיבה לנסות ולהמר על שחקן חדש שיצטרך להיכנס למערכת שעבדה נהדר בעונה שעברה. חוזים טובים הם אמצעי להצלחה של קבוצה ולא ההצלחה עצמה, ונראה שהסאנס הבינו את זה.

FAR – 7

פול פירס לויזארדס – $10,848,725 [abbr title="אופציית שחקן על עונה 2"]לשנתיים[/abbr] – $5.4 מיליון לעונה

עוד החתמה מפתיעה. הנטס יכלו להחזיר את פירס [abbr title="היו להם את הBird-Rights שלו"]בכמה כסף שהם רוצים[/abbr], אבל בחרו לא להציע לו יותר מה[abbr title="קצת פחות מ$3.3 מיליון"]Mini Mid-Level Exception[/abbr] ולתת לו ללכת להצעה עדיפה מהויזארדס, שמקבלים אותו במחיר מעולה. בימים האחרונים עולים דיווחים על כך שמיכאל פרוחורוב, או כמו שכולם מכירים אותו – "הרוסי המשוגע ששילם 90 מיליון דולר במיסים", חושב על למכור את הקבוצה. זה, בצירוף הויתור על פירס מתוך שיקולים כלכליים נטו, מצביע על כך שיכול להיות שבנטס מבינים שהניסיון שלהם לקנות אליפות נכשל ומנסים למזער נזקים.

אבל מה אכפת לויזארדס? הם מקבלים וטרן מנוסה במחיר זול להחליף את אריזה. פירס בן 36, ויחד עם גארנט הממוצעים של שניהם נפלו מאוד בעונה שעברה לעומת התקופה בבוסטון. בניגוד לראשון, ה"אמת" הוא עדיין שחקן חמישייה לגיטימי שיכול לתת 25 דקות טובות עבור קבוצת פלייאוף, ועם וובסטר אוטו פורטר וגלן רייס ג'וניור מאחוריו ברוטציה לא נראה שהויזארדס יצטרכו ממנו יותר מזה.

אחוזי הקליעה שלו עדיין טובים ולא צפויים להתדרדר העונה, אם כי [abbr title="אריזה זרק 180 שלשות מהפינות העונה – פירס זרק 165 כאלו ב5 העונות האחרונות"]אין לו שום ניסיון בקליעת שלשות מהפינה, מה שהיה הSkill העיקרי של אריזה בהתקפה של הויזארדס בעונה החולפת[/abbr]. עם זאת, כחלק מתהליך ההזדקנות, הוא כן זורק הרבה יותר מטווח השלוש – 42.1% מהזריקות שלו בהתקפה אל מול 28% לאורך השנים בבוסטון – וזה אמור להמשיך לעזור לרווח את המגרש לחדירות של וול. מצד שני, הוא עדיין שחקן אחד-על-אחד נהדר שיכול לייצר לעצמו מצבים, [abbr title="אחד השחקנים היחידים בליגה שסטטיסטית, אחוזי הקליעה שלו עולים כאשר הזריקה היא Contested, לפי הסטטיסטיקות ממצלמות המעקב"]ואחד הטובים בליגה בקליעה עם יד על הפנים[/abbr].

יותר מהכל, פירס זה שחקן של מאני טיים. ווינר – כזה שלוקח את הכדור האחרון ועושה את המהלכים הגדולים בשביל הקבוצה. אין לויזארדס וטרן עם הניסיון והגישה שלו כלפי המשחק, ואם הוא יצליח להדביק החבורה הדי אדישה של הויזארדס באופי שלו, ייתכן שזו תהיה התרומה הגדולה ביותר שלו השנה.

FAR – 9

ניק יאנג נשאר בלייקרס – $21,326,174 [abbr title="אופציית שחקן על עונה 4"]לארבע שנים[/abbr] – $5.3 מיליון לעונה

Hands-Down – השחקן הכי מגניב בNBA. יאנג נולד בL.A וגדל כמעריץ של הלייקרס, ולקח [abbr title="גם אחרי עונה לא טובה בפילי אין ויכוח ש1.1 מיליון זה לא בטווח השווי שלו"]קיצוץ גדול בשכר[/abbr] כדי להגיע לצד הנכון של העיר בעונה שעברה. אפשר לראות משלל מאוד גדול של ראיונות, קליפים מאימונים, ומחשבון אינסטגרם עם כמעט מיליון עוקבים, שיאנג אוהב את החיים בעיר המלאכים, ולכן זה לא ממש מפתיע שהוא החליט להישאר בקבוצה.

גם ללייקרס יש פה אינטרס מובהק – העונה הזאת לא הולכת לשום מקום, וברחובות L.A חולים על SWAGGY-P (לא אכפת לי מה ג'רמי לין אומר – אני קורא לו ככה!). בעונה כזאת, כשהמועדון צריך למכור לאוהדים עוד שנה מבוזבזת וחסרת פלייאוף, זה שווה לא מעט.

מבחינה מקצועית נטו – 5.3$ מיליון זה לא המון כסף. ישנם בדיוק 50 שחקנים שקלעו העונה בNBA יותר נקודות מיאנג. מתוך ה50 הללו, ישנם בדיוק 3 שאינם רוקיז שהרוויחו פחות ממה שהוא מתעתד להרוויח השנה – ג'ראלד גרין וג'ודי מיקס, שניים שבאו אחרי עונה של 7-8 נקודות למשחק בפחות מ40% מהשדה והפתיעו את כולם בעונה מצוינת, וג'מאל קרופורד, שנחשב underpaid באופן גורף. סוואגי אמנם לא שומר, אבל כך גם השלושה הנ"ל [abbr title="קווין מרטין, ברנדון ג'נינגס"]ועוד רבים מתוך ה50[/abbr].

ביירון סקוט אומר שגם השנה הוא יעלה כשחקן שישי, תפקיד שמילא בהצלחה בעונה שעברה עם 17.9 נקודות בפחות מ30 דקות לערב. הוא מרגיש בבית בקבוצה, וכבר הודיע לרנדל וקלרקסון הרוקיז שהם פונים אליו בשם "Daddy Swag". אז מה הבעיה?

שיכולתי לשנות כאן כמה שמות עצם ואת המושא, ולפרסם את אותה הפסקה בשנה שעברה על גיי.אר. סמית.

הדמיון פשוט מפחיד – החוזה (18 מיליון לשלוש שנים עם אופציות שחקן על השלישית), תחושת הביתיות (J.R גדל בניוארק – 8 קילומטרים ממנהטן), ההנחה בשנה הראשונה (ב2012 חתם בניקס לשנתיים תמורת 2.8 מיליון – שנה שנייה אופציית שחקן שבחר בחכמה לא לנצל), החברה המפורסמת (ריהאנה של גיי.אר – איגי אזליה של סוואגי). אפילו התנסות עם חומרים אסורים – לסמית יש השעיה בת חמישה משחקים מתחילת העונה הקודמת על עישון מריחואנה, לסוואגי יש את הקליפ הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=ayQFFU3fcAo

מעבר לפיקנטריה, יש כאן בעיה ממשית – יש שחקנים שלא משנה כמה כישרון יש להם, הגישה שלהם פגומה. הם לא ילכו לישון ב9:00 לפני משחק חשוב, הם לא יתנו 100% באימון, הם לא ישקיעו עבודת רגליים ולא ידחפו בהגנה. הם לא יהיו מחויבים להצלחה של הקבוצה. סמית הצליח לשכנע את כולם שהוא כזה בעיקר דרך התנהגות על המגרש – סוואגי קרוב לשכנע שהוא כזה דרך ההתנהגות מחוצה לו.

השנה זה כנראה לא יפריע לאף אחד חוץ מקובי, אבל בשנים הבאות, כשהלייקרס אולי יחפצו בחזרה לרלוונטיות לפני שהוא פורש, העצם הזאת יכולה לשבת להם עמוק מאוד בגרון. לממבה אין היסטוריה טובה עם שחקנים מסוגו של יאנג (מי שמעוניין בהרחבה – יש סנטר ביוסטון שמוכן להעיד), ויהיה מעניין לראות אם הוא השתנה ויצליח להפוך את יאנג לשחקן מהסוג שהוא רוצה לידו. בינתיים:

FAR – 4

ובלי טיפה של צחוק – אל תישנו על האפשרות שהממבה ירד מתישהו העונה על סוואגי כל כך חזק שהוא יבכה/יכה אותו/יפתח מולו חזית אינסטגרמית/כל התשובות הנ"ל.

כריס אנדרסן נשאר במיאמי – $10,375,000 לשנתיים – $5.2 מיליון לעונה

הבירדמן בן 36, ואחרי 4 עונות רצופות שבהן לא פרץ את מחסום ה20 דקות למשחק. בשנתיים האחרונות הוא שיחק בהיט תחת משכורות מינימום – אבל רק בגלל האמנסטי שדנבר עשו עליו ב2012. לפי החוק, הנאגטס היו חייבים להשלים לו את המשכורת לזו המקורית שבחוזה הקודם (קצת יותר מ5 מיליון כל שנה), ולכן הוא העדיף שהעול הכלכלי ייפול על הקבוצה הקודמת שלו ולא על החדשה.

החיסרון הכי גדול של אנדרסן הוא היותו נטל מוחלט על הקבוצה בהתקפה. הוא קולע ב64% מהשדה, אבל זה מטעה וממש לא מעיד על תרומה בחצי הזה של המגרש, כאשר בפועל הוא שחקן התקפה מוגבל מאוד שאפשר לעזור ממנו בקלות על חדירות. זו הסיבה העיקרית לכך שמיאמי קולעת כקבוצה [abbr title="56.2% בלעדיו – 53.9% איתו"]בeFG% נמוך משמעותית[/abbr] בדקות שהוא על המגרש.

הוא ריבאונדר מעולה, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו – הוא לוקח 17% מהריבאונדים בדקות שהוא על המגרש, נתון עדיף במעט משל שחקנים כמו אנתוני דיוויס, דרק פייבורס ולמרכוס אלדריג'. גם בהגנה אפשר לראות שהוא כוח מרתיע בדקות שהוא משחק, והסטטיסטיקה ממצלמות המעקב מגבה את זה וקובעת שיריבות קולעות ב49.2% כשהוא מגן על הטבעת – אחוז נמוך מאוד והנתון הטוב ביותר מכל שחקני ההיט העונה.

אני לא אוהב את ההחתמה הזאת. אנדרסן זה שחקן שנחמד להחזיק בשביל 1-2 מיליון דולר, אבל כשהוא מרוויח 5, פתאום תתחיל לשים לב לכמה הוא מפריע בהתקפה וכמה מעט דקות טובות הוא יכול לתת לך. דנבר הבינה את זה לפני קצת יותר משנתיים, וקוונטין טרנטינו כתב לג'ון טרבולטה שורה שמסכמת את זה בצורה מושלמת לפני קצת יותר מ20:

[quote style="boxed"]Vincent: That's a pretty f-ing good milkshake. I don't know if it's worth five (million) dollars but it's pretty f-ing good[/quote]

והשערה שלי – לכריס אנדרסן בטוח יש cooties

FAR – 2

נ.ב: למי שחשב על התירוץ הזה – העסקה סוכמה אחרי שלברון עבר. היו גם דיווחים על חיבור איתו בקליבלנד, אבל זה כנראה היה מינוף של מו"מ ומיאמי סגרה עניין מהר עם ההצעה הזאת.

כריס קיימן לפורטלנד – $9,816,000 [abbr title="עונה שנייה מובטחת חלקית"]לשנתיים[/abbr] – $4.9 מיליון לעונה

עוד שחקן שעשה עונת שעשועים בL.A כדי להעלות את השווי, וחתם על חוזה גדול יותר העונה. קיימן תמיד יוכל להתגאות בבחירה שלו לאולסטאר 2010 ובעובדה שנבחר בחירה אחת אחרי דווין וויד בדראפט, אבל בשנתיים האחרונות הוא בעיקר מתפקד כמחליף של 20 דקות לקו הקדמי.

ובזה הוא טוב. כבר שתי עונות רצופות שהוא נותן 10 נקודות ו5.5 ריבאונדים ב50% מהשדה, עם ארסנל מגוון של מהלכי פוסט ו47% מרשימים מאוד מהMid-Range בשנתיים האחרונות במספר גדול מאוד של זריקות.

בהגנה הוא היה מעולה בצעירותו, כולל עונת שיא של 2.8 חסימות למשחק בקליפרס ב2007-8 – וגם העונה בגיל 32 הוא מצליח לכפות על היריבות [abbr title="חמישי בליגה מתוך 74 שמאותגרים ביותר מ5 זריקות כאלה למשחק, מקום אחד אחרי…רובין לופז שהוא בא לגבות"]אחוזי קליעה של 43.6 בטבעת בדקות שבהן הוא מגן עליה[/abbr]. בשקט בשקט, פורטלנד הייתה רביעית בליגה בקטגוריה בעונה שעברה, ובטח שמחה לקבל עוד חיזוק העונה. מצד שני, קיימן שחקן כבד, ובניגוד ללופז הזריז אפשר לנצל אותו בחילופי PICK&ROLL מול גארדים מהירים.

לא נורא. בפחות מחמישה מיליון דולר, פורטלנד מוצאת מחליף טוב ללופז בהגנה, שיכול להוות איום משמעותי ממנו בהתקפה. הספסל של פורטלנד כבר שנתיים ברציפות מהגרועים בליגה ואם קיימן ימשיך ביכולתו מהשנתיים האחרונות  – ובעיקר אם יחרוג מהרגלו [abbr title="הפסיד 210 כאלה ב7 העונות האחרונות"]להחמיץ משחקים[/abbr] – זה אמור להשתנות העונה.

FAR – 8

טרבור בוקר לג'אז – $9,775,000 [abbr title="עונה שנייה לא מובטחת"]לשנתיים[/abbr] – $4.8 מיליון לעונה

בוקר בן ה26 הוא פאוור פורוורד אתלטי מאוד אבל [abbr title="2.01 – 6"7"]נמוך לעמדתו[/abbr], שהראה הרבה הבטחה ב4 עונותיו כמחליף בוושינגטון, אך אף פעם לא הצליח לתת תפוקה רצינית ויציבה בפרק זמן של יותר מחודש.

אני מאוד לא אוהב את החוזים האלה. זה שחזור מדויק של ההחתמות של ברנדן רייט מהשנה שעברה ושל ג'ייסון תומפסון מלפני שנתיים, רק עם מספרי 36-דקות פחות טובים. קבוצות צריכות לחכות עם פרוספקטים כאלה, בטח בעמדה 4 העמוסה, ולראות תפוקה יציבה של לפחות כמה חודשים רצופים לפני התחייבות כלכלית כזאת. במקום זה וכבר כמה שנים, הם משלמות להם לפי התקרה הפוטנציאלית שלהם, מתאכזבות, [abbr title="עיין ערכי ג'י.ג'י היקסון, אנתוני רנדולף ודרל ארתור"]ושולחות אותם לנאגטס[/abbr].

יכול להיות שאני טועה ובוקר עומד להפוך לגרסא קטנה יותר של המאנימל (ההימור של הנאגטס שכן הצליח), אבל קשה לראות את זה קורה ועוד יותר קשה לראות את הסיבה לקחת את ההימור הזה ב5 מיליון דולר, דווקא בעונה שבה יוטה אמורה להיות טובה אחרי העונה המזוויעה אשתקד. לפחות זה חוזה שהוא בפועל לשנה ואחריה הוא הופך לTRADE-CHIP מעניין.

והנה נקודה מעניינת שתומחש פה בעזרת סיפור קצר – בן דוד שלי, בן 10 ובלי שום רצון עתידי להשתלב בליגה כGM, נשאל בסוכות את החידה הבאה: "ל10 פועלים לקח 10 יום לבנות סוכה, כמה זמן יקח ל5 פועלים?". אז הוא חשב, חשב, ופתאום ענה: "למה צריך עוד סוכה? הפועלים האחרים בנו כבר"

למה שקבוצה עם דריק פייבורס, רודי גובר וג'רמי אוואנס בסגל, תהיה מעוניינת בלצרף את טרבור בוקר???

FAR – 2

כריס האמפריז לוויזארדס – $13,320,000 לשלוש שנים – $4.4 מיליון לעונה

ככה עושים את זה נכון – האמפריז הסופר לא מוערך רק בן 29, והיה אחד היחידים שבאמת השתדל והרשים בעונה הזוועתית של הסלטיקס אשתקד. הוא נראה מצוין בהגנה עם המון לחימה ומאמץ אופייניים (וכמה חסימות מהדהדות), ובהתקפה הוסיף למשחק שלו מימד Mid-Range שלא היה קיים קודם. גם אם נראה שהוא כבר לא יחזור לממוצעי הדאבל דאבל מעונות 10-11 ו11-12, מדובר באחד המחליפים הטובים בליגה לעמדות הפנים ובטח במחיר הזה. המעבר מבוקר המבטיח להאמפריז המקיים הוא בדיוק מה שקבוצת פלייאוף כמו וושינגטון צריכה.

FAR – 9

קארון באטלר לדטרויט – $9,000,000 [abbr title="שנה שנייה לא מובטחת"]לשנתיים[/abbr] – $4.5 מיליון לעונה

לא ברור מה דטרויט מחפשת כאן. באטלר בן 34 ונכנס לעונה ה13 שלו בליגה (מרגיש יותר), אבל דעך מהר מידי ולא מזכיר את האולסטאר שהיה בשנים שלו בוושינגטון עם ארינאס וג'יימסון. בגרסה הנוכחית שלו הוא בעיקר שחקן של Three-And-D וגם אם הוא עושה את הThree [abbr title="שיא קריירה של 44% במדי OKC בשנה שעברה"]באחוזים גבוהים[/abbr], קשה לראות למה דטרויט חשבה שכדאי לשלם לו כל כך הרבה כסף. באטלר מביא הרבה מנהיגות ו-ווינריות מקריירה בקבוצות מנצחות, אבל זה יתרון שהיה עוזר בעיקר לקבוצה מנצחת כמו OKC או הקליפרס, ודטרויט, לפחות העונה, לא מצופה להיות אחת כזו.

הסכינים כבר היו שלופות כדי לקרוע את סם פרסטי לגזרים על עוד מהלך קמצני שפוגע בסיכוי של דוראנט לטבעת. אף אחד לא יכול להאשים אותו במקרה הזה.

FAR – 3

בן גורדון לאורלנדו – $9,000,000 [abbr title="שנה שנייה לא מובטחת"]לשנתיים[/abbr] – $4.5 מיליון לעונה

נדיר לראות קבוצה לא נותנת דקות לשחקן שמרוויח 13 מיליון דולר, אבל זה בדיוק מה ששארלוט עשו בעונה שעברה, כשנתנו לגורדון לשחק פחות מ300 דקות לאורך העונה למרות שהיה בריא לגמרי ברובה המוחלט.

זוכרים את פלייאוף 2009 שלו נגד הסלטיקס? אורלנדו זוכרים. גורדון בשיאו ואפילו בשנים הראשונות בפיסטונס היה שחקן התקפה טוב עם קליעה חלקה, וכוח ואתלטיות שעזרו לו לסיים מהלכים בטבעת למרות היותו 1.91. כרגע אין לאף אחד מושג אם הוא יכול להיות השחקן הזה שוב, אבל אם כן, זה יעזור מאוד לאורלנדו נטולת הקליעה.

FAR – 4

סי.ג'יי מיילס לאינדיאנה – $17,955,350 [abbr title="שנה רביעית אופציית שחקן"]לארבע שנים[/abbr] – $4.5 מיליון לעונה

קורבן של הסיטואציה. מיילס היה אמור לעלות מהספסל מאחורי פול ג'ורג', אבל יפתח העונה בחמישייה של הקבוצה שהייתה הטובה במזרח בעונה שעברה. מיילס תמיד היה מקור טוב לנקודות אך תמיד במספר דקות מועט ובאחוזים די רעים, ולא ברור איך הוא יתמודד עם היותו שחקן חמישייה בקבוצה מובילה.

בהגנה הוא היסטורית די ממוצע אבל יצטרך להפוך לכוח הגנתי גדול יותר בקבוצה עם הגנה אגרסיבית כמו של אינדיאנה, שהיא גם הסיכוי היחיד שלה להצליח איכשהו העונה. כמו ג'ורג', הוא ארוך אתלט וזריז מספיק לשמור 1-3, ונראה העונה האם ווגל יצליח להפוך את הפוטנציאל שלו לסטופר הגנתי.

מיילס רק בן 27 ויכול לתת עונת פריצה שתשאיר את הפייסרס בפלייאוף ואותו על חוזה אטרקטיבי לטריידים כשג'ורג' יחזור. קצת חבל שהחוזה ל4 שנים ויכול להכביד מאוד על הפייסרס אם יתפקשש.

FAR – 5

פאטי מילס נשאר בספרס– $13,000,000 לשלוש שנים – $4.3 מיליון לעונה

אחד השחקנים הכי אנדרייטדים בNBA. הוביל יחד עם מאנו ודיאו בעונה שעברה את הספסל הטוב בליגה עם יכולת גבוהה מאוד במעט דקות:

18.9 mpg, 10.2 ppg, 2.1 rpg, 1.8 apg, 0.8 spg, 0.8 tpg, 46-42-89%, 22.5 USG%

האוסטרלי הוא אחד מקלעי השלוש הטובים בליגה – שחרור כדור מהיר, STROKE יפהפה לעין, קולע שלשות בתנועה גם [abbr title="48.0%"]בעלייה מכדרור[/abbr] וגם [abbr title="40.2%"]בCatch-And-Shoot[/abbr]. מילס גם מסיים ב69.6% מגוחכים בRestricted-Area, שלישי רק לאיגי ומאנו מבין 134 גארדים עם יותר מ50 זריקות מהטווח.

הוא "השחקן המהיר בליגה", או לפחות זה עם המהירות הממוצעת הגבוהה בליגה לפי מצלמות המעקב, עם נתון של 7.7 קמ"ש על המגרש. אפשר לראות את ההשקעה שלו גם בהגנה, שם הוא שומר מעל הממוצע למרות גובהו, בזכות היכולת והכושר הגופני הגבוה שמאפשרים לו להפעיל לחץ תמידי על רכזים יריבים עוד מקו החצי. כשפופוביץ' נשאל מדוע מילס כמעט לא שיחק בעונה שעברה בספרס, הוא ענה בפשטות – "He was a little fat ass" – ואחר כך המשיך והסביר שמילס שיפר בקיץ את הגוף ואת קבלת ההחלטות שלו ולכן הרוויח את הדקות.

מילס שיחק העונה עם פציעה בכתף, שלא הפריעה לו לתת עונה טובה של 104 משחקים אבל כן חייבה אותו לעבור ניתוח ובנוסף למונדובאסקט הוא לא ישחק העונה לפחות עד ינואר. הפציעה הזאת היא הסיבה לחוזה הנמוך יחסית של מילס, שאחרת היה מקבל חוזה כמעט כפול מקבוצה שמחפשת רכז פותח. בעיני זו גניבה של הספרס, שכנראה סומכים על הצוות הרפואי שיחזיר אותו ב100% אחרי העונה. אם זה המקרה, זה מחיר גניבה עבור שחקן כזה, ופריווילגיה גדולה להחזיק בקו האחורי לתהליך ההזדקנות של מאנו ופארקר.

FAR – 9

מריו צ'אלמרס נשאר בהיט – $8,300,000 לשנתיים – $4.1 מיליון לעונה

כרגיל – שומר טוב, קלעי טוב, מנהל משחק סביר. חוזה סביר. הכל כל כך סביר אצל מיאמי העונה שזה מדאיג. הרבה שחקנים יקבלו העונה צ'אנס בעידן הפוסט-לברוני ומי יודע? אולי דווקא סופר-מריו יקח אותו. בינתיים, FAR סביר.

FAR – 5

דווין האריס נשאר במאבריקס – $16,562,884 [abbr title="שנה רביעית מובטחת חלקית"]לארבע שנים[/abbr] – $4.1 מיליון לעונה

+

ג'אמיר נלסון למאבריקס – $5,586,940 [abbr title="שנה שנייה אופציית שחקן"]לשנתיים[/abbr] – $2.8 מיליון לעונה

ביחד עם ה3.8 מיליון של ריימונד פלטון שהגיע בטרייד מהניקס, זה 10.7 מיליון דולר לעונה על עמדת הרכז. יש פה ניסוי מעניין של קיובן – במקום רכז מוביל אחד, הוא בונה קבוצת פלייאוף עם שלושה רכזים בינוניים במחירים זולים. שלושתם כבר אחרי שיא הקריירה וגם אם היו פעם רכזים פותחים בNBA, הם כבר לא ברמה הזאת. אבל אם הם יכולים לחלק ביניהם 50-60 דקות טובות, הקו האחורי של המאבס יהיה טוב השנה.

הריווח יכול להיות בעייתי – בשונה מקלדרון, שהיה קלעי עילית מטווחי השלוש והמיד ריינג', השלושה קלעו ביחד בעונה שעברה [abbr title="229 מ687"]בדיוק שליש[/abbr] מהזריקות שלהם מחוץ לקשת , וגם מונטה אליס, שמעמיד אחוזים קצת פחות טובים, לא יעזור.

כמו שכבר אמרתי בחלקים הקודמים, דאלאס עשתה קיץ סופר פעיל וסופר יצירתי. אינדיבידואלית שני החוזים טובים (זה של נלסון קצת יותר וזה של האריס קצת פחות), ואני אוהב את הרעיון של מפלצת תלת ראשית בעמדת הרכז שקרלייל יכול להוציא ממנה התאמות ודברים טובים. יורד להם קצת על שלא לקחו איזה וויליאמס/אוגוסטין שיאזן התקפית.

FAR – 7

ת'אבו ספאלושה להוקס – $12,000,000 לשלוש שנים – $4 מיליון לעונה

אני מפעיל פה את כלל החצי – אם הוא היה חותם על 6 מיליון דולר ל3 שנים, זה היה חוזה נחמד ולא יותר. השוויצרי הראשון בNBA בא אחרי שנה נוראית בOKC, וגם אם יצליח להחזיר את הזמן אחורה, הוא תמיד היה Three-And-D בינוני שלא שווה את הכסף הזה, בטח לא לקבוצה כמו אטלנטה שהיא לא קונטנדרית.

FAR – 2

וינס קארטר לממפיס – $12,000,000 [abbr title="שנה שלישית מובטחת בחציה"]לשלוש שנים[/abbr] – $4 מיליון לעונה

זה מה שעושים עם 12 מיליון דולר. קארטר כבר בן 37 ויסיים את החוזה הזה בגיל 40, אבל הוא היה מצוין כשחקן משלים של 25 דקות לערב עבור המאבס בשלוש השנים האחרונות, ויוסיף לממפיס אלמנט קליעה מהקו האחורי שהיה חסר להם נ–ו–א–ש–ו–ת בשנתיים האחרונות.

כולנו זוכרים את האתלטיות חסרת התקדים של קרטר, רובנו גם יודעים שהוא [abbr title="שביעי ברשימה, יעקוף את צ'ונסי השנה ואת קיד עוד 2 עונות טובות"]מקלעי השלשות המובילים בהיסטוריה של הליגה[/abbr]. מה שנוטים לשכוח לגביו זה את הדוראביליות שלו: לאורך 16 עונות, קארטר הפסיד רק 116 משחקים – פחות מ8 לעונה. יש לו את הפוטנציאל להפוך לגרסא 2 של גרנט היל, ולשחק כרול פלייר ברמה גבוהה עד גיל 40, וזה מה שממפיס מקווה.

FAR – 8

מו וויליאמס למינסוטה  – $3,750,000 לעונה אחת

רע רע רע. קודם כל, זה קצת יותר מידי בשביל מו וויליאמס, שנתן עונה ובעיקר פלייאוף רעים מאוד בשנה שעברה. אבל חשוב מכך, זה חוזה מיותר עבור קבוצה בRe-Build, שהקו האחורי שלה כבר כולל את רוביו-מרטין-ויגינס-לאבין-ברואר-בראה-שאבאז. לא ברור לי למה שמינסוטה סתם יזרקו כסף ככה לפח כשברור שהחיסרון שלהם הוא בקו הקדמי.

FAR – 1

אגב, הנה ההחתמה שהם היו צריכים לבצע:

ג'ייסון סמית לניקס – $3,278,000 לעונה אחת

פליפ סונדרס לתשומת ליבך – הניו יורד ניקס ניצחו אותך בהחתמה חופשית. סמית הוא הרול פלייר המושלם בכסף הזה, עם יכולת הגנתית גבוהה ו46.5% מרשימים מאוד מהMid-Range לאורך 3 העונות האחרונות. בשנתיים האחרונות הוא לא הצליח להישאר על המגרש והפסיד חצי מהמשחקים בגלל פציעות, אבל אם הוא יצליח במשימה הזאת השנה הוא יהיה כוח גדול לקו האחורי הדליל של הניקס ואולי אפילו יפתח בימים שאמרה ו/או ברניאני פצועים (ויהיו כאלה לא לדאוג)

FAR – 8

אנתוני טוליבר לפיניקס – $6,000,000 [abbr title="שנה שנייה מובטחת חלקית"]לשנתיים[/abbr] – $3.0 מיליון לעונה

Nice. פיניקס מנסה להחליף את פריי בגרסא קצת פחות גבוהה והרבה יותר זולה שלו. טוליבר של השנה האחרונה שיחק בעיקר 3 בשארלוט, אבל פיניקס מכוונת לטוליבר ששיחק 4 ואפילו 5 בחצי עונה מצוינת בגולדן סטייט ב2010. היא תשמח לקחת מטוליבר של השנה 1.6 שלשות למשחק ב41%, ואם הוא יצליח למלא אפילו למעט דקות את החור שפריי משאיר, זה יקל מאוד על ההתקפה של הסאנס העונה ויהפוך OVERPAY קטן להחתמה משתלמת מאוד.

FAR – 6

ג'רד ביילס למילווקי – $6,000,000 לשנתיים – $3.0 מיליון לעונה

שוב, כלל החצי – ממש לא הייתי מופתע אם הוא היה חותם על 1.5 מיליון לעונה. האמת – גם לא ממש הייתי נופל מהכיסא אם הוא היה חותם על המינימום…זה שיש לך עוד זמן עד הרלוונטיות לא אומר שאתה צריך לבזבז אותו עם חוזים כאלה.

FAR – 1

בטח אם אתה יכול לבזבז אותו על:

די.ג'יי.אוגוסטין לדטרויט – $6,000,000 לשנתיים – $3.0 מיליון לעונה

, שנבחר שתי מקומות מעליו בדראפט 2008, ונתן לבולס 61 משחקים מצוינים מהספסל בעונה שעברה ב30 דקות לערב:

14.9 ppg, 2.1 rpg, 5.0 apg, 0.9 spg, 1.9 tpg, 2.2 3PG, 3.6 FTA, 42-41-88%, 22.5 USG%

זה לא מושלם, אבל זה צריך להיות שווה יותר מ3 מיליון דולר לעונה. הליגה תמיד זלזלה ביכולות של גארדים נמוכים וחבל, כי כבר מספיק זמן שכריס פול, קייל לאורי, אייזאה תומאס, טיי לאוסון ועוד מוכיחים שלא חייבים להיות גבוהים מ6"0 כדי להצליח. יופי של החתמה!

FAR – 9

ונעבור לSpeed-Round כי אני מגיע להגבלת המילים לטור. עבור כל ההחתמות מתחת ל3 מיליון דולר לעונה, אני אציין רק את הקיצוניות. הנה FAR 10:

דני גריינג'ר להיט – $4,247,465 [abbr title="אופציית שחקן על עונה 2"]לשנתיים[/abbr] – $2.1 מיליון לעונה

באמת להיט

דחואן בלייר לוושינגטון – $6,000,000 [abbr title="שנה שלישית לא מובטחת"]לשלוש שנים[/abbr] – $2.0 מיליון לעונה

+

דרו גודן נשאר ב$D.C – 1,448,490 לעונה 

בינם לבין האמפריז וסראפין, הויזארדס יוצרים יופי של קו קדמי מהספסל

רודני סטאקי לאינדיאנה – $1,227,985 לעונה

ברצינות NBA??? ביילס מקבל 3 לעונה ואף אחת לא תזרוק יותר מהמינימום על רודני סטאקי????? FAR של 200 על זה לאינדיאנה

אד דיוויס ללייקרס – $2,081,686 [abbr title="אופציית שחקן על עונה 2"]לשנתיים[/abbr] – $1.0 מיליון לעונה

+

אל פארוק אמינו לדאלאס – $2,081,686 [abbr title="אופציית שחקן על עונה 2"]לשנתיים[/abbr] – $1.0 מיליון לעונה

28 קבוצות שלא החתימו אותם במחיר הזה צריכות להתבייש. מוכן להתערב על יד ימין שלי ששניהם יוצאים מהאופציה בשנה הבאה

ג'ימר פרדט לפליקנס – $948,163 לעונה

כי למה לא?

וFAR 1:

ג'יימס ג'ונס לקליבלנד – $1,448,490 לעונה

היה זקן מידי לפני שנתיים. למה לא לתת צ'אנס לשחקן צעיר במקום?

ג'אנרו פארגו נשאר בשארלוט – $1,448,490 לעונה

לא מיצינו כבר?יש בערך מיליון רכזים יותר טובים באירופה עם יותר פוטנציאל ובפחות כסף

מאט בונר נשאר בספרס- $1,448,490 לעונה

אני אוהב את הנאמנות, אבל הרד-רוקט כבר לא יכול לתת דקות ובקבוצה שנותנת לכוכבים לנוח בעונה הרגילה, השחקן ה13-14 ברוטציה יכול להיות חשוב

זה היה חלק 3 ואחרון. לא עמדתי בהבטחה מחלק 2 והצלחתי לגרור גם אותו ל5000 מילים, אבל אני מקווה שנהניתם לקרוא לפחות כמו שאני נהניתי לכתוב. חג שמח!