אחרי המשחק הראשון בו מיניסוטה הצליחה להפתיע רבים במשחק דומיננטי בבית של דנבר, הגיע משחק 2 עם ציפיות גדולות לראות איך דנבר תגיב. מה שאף אחד לא לקח בחשבון, זה שמיניסוטה החליטה להעניק לרודי גובר מתנה להולדת בנו הבכור, בדמות מחצית הגנתית פשוט עצומה שהובילה לניצחון גדול שני ברצף בחוץ על האלופה (היוצאת? קשה להספיד את דנבר).

נשאלת השאלה, מה לעזאזל קרה במשחק 2?

ננסה לענות, הפעם עם פחות סטטיסטיקה ויותר עם מבחן העין.

סיכום המשחק בתמונה (קרדיט תמונה: TrueHoop)

חושים מחודדים

אומרים שאנשים שחסר להם חוש מסוים מפצים עליו בחושים אחרים מחודדים יותר. תוספו לזה את הקלישאה שאין וואקום בספורט, וקיבלתם פיצוי יתר של כל שחקני מיניסוטה על חסרונו של רודי גובר, שחקן ההגנה הטרי של הליגה פעם רביעית בקריירה. רודי כאמור החליט לפני כ-9 חודשים להביא איטריה צרפתית שתמלא את החלל שישאירו וומבניאמה ואלכס סאר (למי שלא מכיר, 2.16 צרפתי, בקרוב ב-NBA) בנבחרת צרפת העתידית. בעוד רודי ממתין לינוקא שיצא (רומאו שמו), שאר שחקני מיניסוטה בעלי החוש ההגנתי המחודד חיכו לעלות על המגרש ולחסל כל מחשבה של שחקן דנבר על ביצוע מהלך התקפי.

אם המשחק הראשון כלל טיפול 10,000 ליוקיץ ומארי, הפעם הזאבים העלו הילוך ושלחו ידיים לכל מה שזז. אלכסנדר-ווקר גר בגופייה של מארי מתחילת המגרש ועד לאן שמארי הצליח להגיע (לרוב אפילו לא לקשת השלוש), נאז ריד נתקע ליוקיץ בדרך מלפני החצי וכל שחקן אחר שהיה באזור של השחקן עם הכדור שלח ידיים, נתן מכה לכדור או קפץ להפריע לזריקה. קליניקה הגנתית כמוה לא נראתה שנים.

ההגנה הזו שיבשה לחלוטין את הקצב של הצמד הכי טוב סטטיסטית בפלייאוף של השנים האחרונות ומהטובים בהיסטוריה, כאשר אלכסנדר-ווקר עובר כל חסימה ומצליח להישאר מול הפרצוף של מארי בדרך למחצית של 1 מ-10 מהשדה. פיק-אנד-רול של יוקיץ' ומארי שנחשב לאחד המהלכים היעילים ב-NBA (פירטתי בתגובה פה) שותק – כל סיבוב של יוקיץ' נתקל ביד בצבע ויד בגובה, החיתוכים של גורדון נמנעו מראש (כמעט כולם) ולמארי לא הייתה אפשרות להרים זריקה, כל שכן פלואטר.

אי אפשר להרים זריקה, חסימה, כמעט חטיפה, קונטסט והחטאה. הגנת מיניסוטה.

פורטר גם הוא אחרי סדרה מצוינת מול הלייקרס קיבל שומר ברוטציה שיצא אליו כל פעם שהיה לו חצי מבט פנוי לכיוון הטבעת, ואיתו זה נורא פשוט – כשהוא לבד אפשר לרשום 3 נקודות לדנבר ולרדת להגנה – הוא פשוט לא היה לבד בכלל. הזאבים ארבו בכל מקום.

דווקא גורדון שנהנה מהפוקוס ההגנתי שקיבלו מארי ויוקיץ' קלע מבחוץ מצוין בפתיחה, אבל גם הוא שחקן שהלחם והחמאה שלו היא ליד ומעל הטבעת ולא מחוץ לקשת, כך שזה לא החזיק המון זמן מעבר לדקות הפתיחה של המשחק.

מה שעוד היה יפה בהגנה של מיניסוטה זה שהעקרונות ההגנתיים נשמרו – גם בהיעדרו של רודי, מגיני הכנפיים של מיניסוטה כיוונו את הגארדים של דנבר לעבר הגבוהים של מיניסוטה ששיבשו את ניסיונות החדירה והקליעה שלהם. אז נכון, טאונס וריד לא יעילים כמו רודי בעזרה הזו ונקלעו סלים ונסחטו עבירות פה ושם, אבל העיקרון עזר לשבש את המשחק של דנבר, וזה מה שיותר חשוב מנקודה לפה או לשם. מאקרו ולא מיקרו.

למעוניינים, פינקתי אתכם ב-9 דקות של וידאו של מיניסוטה נועלת את דנבר ממשחק 2 בסוף הכתבה.

המיניונים – איה הסיוע?

הגדולה של דנבר היא הפעילות שלה כמכונה משומנת. לא משנה מה תיקח לה, יש לה איום אפקטיבי אחר בכל עמדה במגרש. אז זהו, שלמעט גורדון בפתיחה, אף אחד מהשחקנים (כולל גרו הסרבי) לא סיפק את הסחורה באופן עקבי. נקודת האור היחידה מהספסל הייתה ג'סטין הולידיי באחוזים מצוינים וקבלת החלטות טובה, אבל זה היה יותר מקרי ממכוון, ואני אסביר. גם אם ווטסון ובראון היו קולעים יותר, זה לא היה באמת משנה, כי מה שפגע בשטף של דנבר זה השיתוק שמיניסוטה עשו ליוקיץ' ומארי שהרחבתי עליו קודם. אבל אני מזכיר את זה שוב כי הנקודה פה שונה – בהיעדר קבלת ההחלטות של יוקיץ' ומארי עם הכדור, אף אחד בדנבר לא עושה סלים קלים ולא מנהל את ההתקפה כמו שצריך. מיניסוטה השביתה את הכלים החכמים של דנבר, ואיך שההתקפה של דנבר נראתה, זה היה נראה כאילו השביתו לדנבר את כל המוח. כשמארי ישב לנוח אלכסנדר-ווקר או מקדניאלס אימללו את רג'י ג'קסון, ואף שחקן אחר חוץ ממנו לא העביר את הכדור את החצי. בפעמים הספורות כשגורדון ניסה, זה נגמר באיבודים, וחוץ ממנו אף אחד לא ניסה. אם אני מייק מאלון, אני מנסה לשחק עם ג'קסון ומארי ויוקיץ' למעלה לפחות לפרקים, עם חסימות ביניהם בלי הכדור עוד בחצי של דנבר, ולו כדי להקל על מלאכת בניית ההתקפה ושחרור מנהלי המשחק לקבל החלטות במינימום לחץ האפשרי. יוקיץ' איבד המון בצמד המשחקים מול הזאבים, ולא שוחרר מספיק לשחק את המשחק שלו ולשחרר אחרים.

חנוקים. יוקיץ' ומארי.

Pace & Space

מיניסוטה פתחו עם קייל Slowmo אנדרסון במקום רודי. שחקן שידוע באיטיות משחקו ההתקפי כשהוא עם הכדור, אבל אחד שאפשר שאפשר לרוץ איתו יותר מהר מאשר עם רודי, וחשוב מכך, שחקן שמוסר בצורה חלקה הרבה יותר מרודי ויודע גם לתקוף בכדרור חורים בהגנה כשצריך. ההתקפה של הזאבים אופיינה בהנעת כדור, חדירה והוצאה, אגרסיביות התקפית מצד קרל אנטוני-טאונס שפשוט אכל לארוחת בוקר כל שומר שקיבל בחילוף שלא נקרא גורדון או יוקיץ', ושלשות של השחקן השישי של העונה נאז ריד שפתחו את המגרש עוד יותר ושחררו את הנצרה ההתקפית של הזאבים.

העובדה שאי אפשר לצופף בהיעדר רודי פותחת את הצבע לבולי-בול של טאונס שהיה מצוין התקפית ומראה אגרסיביות ברמה שלא הכרנו ממנו, כאשר גם מיוקיץ' וגורדון הוא לא מפחד.

כך שהחיסרון של רודי הפך ליתרון בהתקפה שוטפת עם איומים מגוונים בחדירה או קליעה כמעט מכל העמדות ומכל הטווחים כמעט כל הזמן.

טאונס בהתקפה טיפוסית.

רעב

מיניסוטה צעירה, רעבה, ובאה להשמיד. אתה רואה את זה בעיניים של אלכנסדר-ווקר שהבן אדם נהנה לשחק הגנה. זה לא נטל עבורו, והוא לא מתעייף מזה ומשחק התקפה פחות טוב בגלל זה. כנ"ל מקדניאלס. אדוארדס, שמוזכר לראשונה, בשפת גוף שמשדרת הנאה מכל רגע על הפרקט. רק תנו לו לטרוף. כולם אקטיבים, כולם קולניים ומתקשרים בהגנה אחד עם השני. אף אחד לא אדיש, בעולם משלו ולא במשחק. כולם פה. שפת הגוף של שחקני דנבר שידרה תסכול, בליעת רוק, ולצד רגעי רצון ומלחמה גם רגעי חוסר אונים. מאלון ניסה להעיר אותם עם התפרצות כלפי השופט עוד בתחילת המשחק שבאופן מאוד מוזר לא נגמרה בטכנית, אבל זה לא הספיק והאפקט הרצוי לא הושג. במבחן האנרגיות נגמר מבחינתי 90-60 לטובת מיניסוטה. דנבר קבוצת כדורסל טובה מאוד, עם חמישייה אדירה, אולי הטובה בליגה, אבל בפליאוף מי שלא טורף ולא בטירוף נטרף.

מדברים הרבה לאחר הסיבוב הראשון על חילופי הדורות, אני לא חושב שזה עניין של עייפות כמו רעב ורצון לקפוץ על כדורים בלי חשבון. זה בדיוק ההילוך הנוסף ש-OKC ומיניסוטה משחקות בו שהיה חסר להרבה קבוצות אחרות. דווקא קיירי אחרי שנים של השמצות מצא את האנרגיות האלה בפליאוף, לוקה גם כך ברוב המשחקים, זה מדבק וזה הופך קבוצות לטובות יותר בפלייאוף. ראיתי פעם מחקר על ספורט שמוצא קורלציה בין כמות הכיפים והטפיחות ההדדיות שהשחקנים מאותה הקבוצה נותנים אחד לשני, לבין הסיכויים שלהם לנצח. יותר כיפים ופרגון = יותר ניצחונות. שווה לשים לב לשפת הגוף, לאחדות לשיח, אני חושב שאפשר ללמוד מזה המון. איך אדוארדס מדבר על קאט. איך OKC מתראיינים ביחד כל סוף משחק. משהו שונה ורענן, שנורא כיף לראות, ולדעתי גם עושה הבדל.

ככה נראה פרגון.

סיכום

הזאבים נהנו במשחק 2 ממעין 'סערה מושלמת' – פיצוי של כל הקבוצה במאמץ הגנתי בהיעדרו של גובר, שהובילה לקבלת החלטות רעה של דנבר, ריווח וקצב טובים יותר בהתקפה בהיעדרו של גובר, והרבה הרבה רעב להפוך כל שחקן דנבר שמנסה להופיע למולם למק'נאגטס.

שחקני דנבר במשחק 2. קרדיט תמונה: McDonald's.

ועכשיו לפינוק המובטח: