רק לפני חודשיים נפתחה עונת ה-NFL וכבר אנחנו במחצית הדרך. אינסוף מלים נכתבו במהלך הפגרה ובהן ניתוחים מדוקדקים של יכולת כל אחת מהקבוצות ומה ניתן לצפות ממנה במהלך העונה. לאחר תשעה מחזורים ניתן כבר לומר בוודאות שזו אחת העונות הכי לא צפויות שראינו בשנים האחרונות ויותר ממחצית הקבוצות הפגינו יכולת מפתיעה (לטובה או לרעה) ומציגות מאזן שונה לחלוטין מכפי שניתן היה לחזות בתחילת העונה.
יש בהחלט כמה קבוצות שעמדו בציפיות המוקדמות – הבילס והצ'יפס הן כצפוי הקבוצות המובילות ב-AFC, הפטריוטס והקומנדרס מפלרטטות עם מאזן חצוי, פיטסבורג וג'קסונוויל נמצאות עדיין עמוק בתהליך הבניה מחדש בעוד יוסטון, קרולינה ודטרויט נמצאות במרתפי הליגה בלי תקווה או חלום. עם זאת, כאמור, הרבה מאד קבוצות מאכזבות מאד ביחס למה שחזו הפרשנים בתחילת העונה ולעמתן מספר לא קטן של קבוצות מפתיע לטובה ומתעלות על התקוות הוורודות ביותר של אוהדיהן.
בפוסט זה אדרג את המאכזבות והמפתיעות. שימו לב – זה אינו דירוג איכות של הקבוצות אלא מדד שמגדיר עד כמה חרגו מהציפיות המוקדמות (למשל, קבוצה שהייתה אמורה להיות גרועה מאד שהופכת לבינונית, קבוצה שהייתה צפויה להיות טובה והפכה למצוינת או מתמודדת לאליפות שקורסת לבינוניות).
מצעד המאכזבות (בסדר עולה של עצמת הנפילה):
8. סינסינטי בנגלס (מאזן 5- 4) – הקבוצה נמצאת במאזן חיובי ורחוקה חצי משחק מהמקום שמוביל לפלייאוף כך שהעונה ממש רחוקה מלהיות גמורה עבור הנמרים מסינסינטי, אבל לאחר הריצה המרשימה לפלייאוף בשנה שעברה והחיזוק המרשים שבוצע בקיץ הציפיות היו לעונה סדירה מרשימה הרבה יותר. קו ההתקפה הקדמי המדובר, שקיבל כל כך הרבה תשומת לב ושדרוג בשחקני רכש יקרים ממשיך להיות מחורר ובורו סופג 3.6 סאקים למשחק (מקום 30) – אפילו מעט יותר מבשנה שעברה. משחק הריצה מדורג במקום ה-26 עם פחות מ-100 יארד למשחק (יש לבחון בהמשך האם 153 היארד של ג'ו מיקסון מול קרולינה היו הבלחה חד פעמית או חזרה לעניינים) ובורו נשאר לבד להוביל את משחק ההתקפה – ועכשיו גם בלי ג'מאר צ'ייס שנפצע וייעדר לפחות חודש. הק"ב הצעיר יצטרך להמשיך ולהתעלות כדי להשאיר את חלום החזרה לסופרבול גם השנה בחיים.
7. אריזונה קרדינלס (מאזן 3- 6) – העונה שעברה הסתיימה בקו ענות חלושה אך בשל הפתיחה החזקה של 2021 הצליחה הקבוצה להגיע לפלייאוף (ולהפסיד בסיבוב הראשון). לצערם של האוהדים, פתיחת העונה הנוכחית דומה לסיום העונה שעברה ולא לתחילתה. הקבוצה ניצחה עד כה רק קבוצות במאזן שלילי והפסידה בכל 5 המשחקים מול קבוצות במאזן חיובי. ההגנה וגם ההתקפה לא יציבות וגם משחק הקרקע של הקבוצה – נקודת החוזק בשנים עברו, בשל יכולת הריצה המופלאה של הק"ב קיילר מאריי – מדורג באמצע הטבלה (מקום 17) ולא מעבר לכך. בבית ה-NFC מערב הבינוני היא מדורגת במקום האחרון ונראה שתתקשה מאד לשחזר את הישגי השנה שעברה – ובוודאי לא את קפיצת המדרגה לה ציפו עם החתמת מאריי והמאמן קליף קינגסבורי על חוזי עתק בפגרה. כיסאו של קינגסבורי מתחיל להתחמם…
6. טאמפה ביי באקנירס (מאזן 4- 5) – טאמפה ביי מקבלת "הנחה" בדירוג בשל כך שהיא עומדת בראש הבית שלה וככל הנראה בעמדה נוחה להגיע למרות הכול לפלייאוף – אבל זה רק כי היא ממוקמת בבית ה-NFC דרום החלש. הקבוצה, שנראתה לפני תחילת העונה כמועמדת לאליפות משחקת נורא ואיום. במיוחד מפתיע לרעה משחק ההתקפה בניצוחו של טום בריידי האגדי, שנראה שהגיל והצרות האישיות מתחילות להשפיע עליו. הוא מייצר רייטינג בינוני מאד של 90, השיג רק 10 ט"ד (קצת יותר מ-1 למשחק) ולמרות שספג רק חטיפה אחת (!) לא נראה חד ומרוכז כמו בעבר. משחק הריצה לא קיים (הקבוצה משיגה רק 61 יארד למשחק – מקום אחרון בליגה!) ובסה"כ צוברים שודדי הים רק 18 נקודות למשחק – מקום 25. ההגנה, שהייתה אמורה לעזור מאד (ובתחילת השנה נראתה מצוין) נסוגה ביכולתה ולמרום שהיא מדורגת חמישית בליגה לא מצליחה לחפות על ההתקפה המדשדשת. האליפות השמינית של בריידי נראית ביכולת הזו כחלום בלתי מושג.
5. לוס אנג'לס ראמס (מאזן 3- 5) – האלופה המכהנת נראית רחוקה שנות אור מהקבוצה הגאה שהניפה את הגביע לפני 9 חודשים. ההתקפה מרובת הכוכבים מצליחה להשיג רק 16.4 נקודות למשחק (מקום 29, פחות מיוסטון וקרולינה!), היא במקום הלפני אחרון בכמות יארדים בריצה (68 – רק טאמפה ביי גרועה יותר), הק"ב סטאפורד נראה כמו בתקופות הגרועות ביותר בדטרויט (רייטיינג 85, עם 8 ט"ד ו-8 חטיפות), ואם לא היכולת המצוינת של קופר קאפ שנראה כמו יהלום בערימת זבל, הקבוצה היתה במצב גרוע הרבה יותר. גם ההגנה האימתנית לשעבר בראשות אהרון דונלד כבר לא בעלית של הליגה, סופגת 21.6 נקודות למשחק ומשיגה רק 2 סאקים למשחק – מקום 20. נראה שה"סופרבול הנגאובר" המפורסם היכה השנה גם בקבוצה המנצחת והיא מדורגת רק שלישית בבית ה-NFC מערב. אם לא תחול התעוררות משמעותית בכל מערכי הקבוצה ייתכן שהפלייאוף ייפתח כשהאלופה נמצאת מחוצה לו.
4. אינדיאנפוליס קולטס (מאזן 3- 5- 1) – הקולטס המשיכו בקרוסלת הק"ב של השנים האחרונות כשהנחיתו בתחילת השנה את מאט ריאן במקום קרסון וונץ. וונץ כשל בהפסד לג'קסונוויל במחזור האחרון של העונה שעברה והחמיץ את הפלייאוף. הניסוי של ריאן נגמר הרבה קודם כשעוד לפני מחצית העונה הוא סופסל כשבמקומו עולה סם ארלינגר. בשלושת המחזורים האחרונים הפסידה הקבוצה שלוש פעמים כשהיא משיגה רק 10 נקודות למשחק ברצף זה. מתחילת העונה התקפת הקולטס היא הגרועה בליגה ומשיגה פחות מ-15 נקודות למשחק, כאשר אפילו משחק הקרקע בראשות הרץ המצטיין (לשעבר) ג'ונתן טיילור (שנפצע בינתיים) מדורג במקום ה-30 בלבד עם 86 יארד למשחק. המאמן פרנק רייך כבר פוטר, הקבוצה תצטרך לחפש ק"ב חדש לקראת השנה הבאה ולהתחיל תהליך כולל של בניה מחדש שכן נראה שחלון ההזדמנות של הסגל הנוכחי הולך ונסגר.
3. לאס ווגאס ריידרס (מאזן 2- 6) – לריידרס היו תקוות גדולות כשהחתימו את דבונטה אדאמס (התופס המצטיין מגרין ביי) ואת צ'נדלר ג'ונס הפאס ראשר מאריזונה שביחד עם המאמן החדש ג'וש מקדניאלס היו אמורים לשאת את הקבוצה רחוק יותר מהסיבוב הראשון בפלייאוף אליו הגיעה הקבוצה בשנה שעברה. בפועל התסריט היה הפוך לחלוטין. ההתקפה של קאר ואדאמס משיגה פחות או יותר את אותה כמות הנקודות שהשיגה בעונה שעברה (23) כשקאר ממשיך ביכולת הלא יציבה הרגילה שלו (רייטינג 89, 62% השלמה) כשאדאמס משיג אמנם 658 יארד ו-7 ט"ד אך לא מצליח לסחוב את הקבוצה. משחק הריצה בראשות ג'וש ג'ייקובס (740 יארד) הוא נקודת החוזק של הקבוצה אך עם הגנה שמדורגת במקום ה-29 בליגה כל זה לא מספיק כדי לנצח קבוצות עם מאזן מנצח. העונה הזו כבר אבודה עבור הריידרס שמדורגים במקום האחרון בבית ה-AFC מערב ואת חציה השני הם צריכים לנצל כדי להבין אילו חלקים צריך לשדרג (בעיקר בהגנה אך אולי גם בעמדת הק"ב) כדי לחזור לצמרת בעונה הבאה.
2. דנבר ברונקוס (מאזן 3- 5) – כמה ציפיות נתלו בברונקוס עם הטרייד שהביא לדנבר את הק"ב המעוטר ראסל ווילסון מסיאטל. דיברו על שדרוג ההתקפה (שחסרה מנהיג מאז פרישתו של פייטון מאנינג) שביחד עם ההגנה החזקה של הקבוצה תוכל להטיס את סוסי הפרא לפלייאוף ואולי גם מעבר לכך. אף אחד לא היה מוכן לקריסה ההתקפית שקרתה כשווילסון נמצא מאחורי הסנטר. ההגנה אמנם טובה כמתוכנן (ומדורגת שניה בליגה עם ספיגה של רק 16.5 נקודות למשחק) אך ההתקפה משיגה רק 15 נקודות (מקום 30) כשווילסון מפגין יכולת חלשה מאד (רייטינג 83 עם פחות מט"ד אחד למשחק ורק 59% השלמה) כשאף אחד מחבורת התופסים שלו לא משיג יותר מ-500 יארד. יש גם שמועות על בעיות חברתיות שנוכחותו יוצרת בחדר ההלבשה. ייתכן שכל האירועים הללו מהווים חבלי קליטה ואחרי תקופת התאקלמות ווילסון יחזור ליכולת ולמנהיגות שהפגין בסיאטל אך אם המצב לא ישתפר מהותית בקרוב, הטרייד על ווילסון יירשם כאחד המהלכים הכושלים ביותר של הנהלת הברונקוס בשנים האחרונות.
1. גרין ביי פאקרס (מאזן 3- 6) – הזוכה בכתר "המאכזבת הגדולה ביותר" היא גרין ביי, שאחרי שתי עונות מצוינות (13 ניצחונות בכל אחת מהן, אף ששתיהן הסתיימו באכזבה בפלייאוף) מפגינה השנה יכולת מחרידה וכבר הפסידה כמעט רשמית את אליפות בית ה-NFC צפון שהיתה רשומה על שמה בשנים האחרונות. היעדרו של התופס דבונטה אדאמס (שעזב לריידרס) כנראה משמעותי יותר מכפי שחשבו ובהיעדר מטרה איכותית ואמינה יכולתו של רוג'רס ירדה פלאים. הוא משיג רייטינג של 89 ו-14 ט"ד מול 7 חטיפות (לעומת 37 ט"ד וארבע חטיפות בלבד בכל העונה שעברה). אחוזי ההשלמה וכמות היארדים שלו ירדו והוא נראה עייף, לא ממוקד וחסר חשק. משחק הריצה ממוקם במקום ה-14 (עם 120 יארד) אך זה לא מספיק והקבוצה משיגה רק 17 נקודות למשחק (מקום 27) – דבר שלא היה ניתן לדמיין עבור התקפה המונהגת ע"י מי שהוא בוודאי אחד הק"ב הגדולים ביותר של דורנו. ההגנה סבירה (21 נקודות, מקום 15) אך עם התקפה אנמית כל כך המפלות ממשיכות להצטבר והקבוצה כבר הנמצאת ברצף של חמישה הפסדים, שהגיעו לשיאם בהשפלה מול דטרויט השבוע. ככל הנראה גם רוג'רס מתחיל להרגיש את סממני הגיל ואיתו תמו סיכויי הקבוצה להשיג עוד אליפות לפני פרישתו. אפילו הסיכוי להגיע לעוד ריצת פלייאוף אחרונה נראה קלוש למדי במצב העניינים הנוכחי.
מצעד המפתיעות (בסדר עולה של רמת ההפתעה) :
8. אטלנטה פלקונס (מאזן 4- 5) – הפלקונס אמנם במאזן שלילי אך הם עדיין נמצאים בשוויון מאזן עם טאמפה ביי בראשות בית ה-NFC דרום ומשחקים הרבה יותר טוב מכפי שמישהו היה יכול לצפות. עם עזיבתו של מאט ריאן הציפיה הייתה שהקבוצה תקרוס ותהיה תחרותית רק במרוץ לבחירה הראשונה בדראפט. מה שקרה בסופו של דבר הוא שהתקפת הקבוצה, שמובלת ע"י הק"ב הוותיק מאט מריוטה, המציאה את עצמה מחדש כיחידה המתבססת בעיקר על משחק הריצה (163 יארד על הקרקע למשחק, מקום 4 – כמעט כפול מכמות היארדים שהשיגה הקבוצה על הקרקע בעונה שעברה). למעשה, הפלקונס משיגים יותר יארדים על הקרקע מאשר באוויר (157 יארד, מקום 30) אך זה מספיק כדי לייצר 25 נקודות למשחק ולהציג אופי לוחמני שמשאיר את הקבוצה תחרותית בכמעט כל משחקיה (4 מ-5 ההפסדים של הקבוצה היו בהפרש של 6 נקודות או פחות). ההגנה היא עדיין מהגרועות בליגה אך סופגת מעט פחות מבעבר וזה מספיק לשמור את הקבוצה קרוב למאזן חצוי, שבניגוד לכל הציפיות ובאדיבות המשבר של טאמפה ביי עשוי עוד להוביל אותה להופעת פלייאוף מפתיעה מאד.
7. מיאמי דולפינס (מאזן 6- 3) – למרות החיזוק המרשים בפגרה (עם היהלום שבכתר, טייריק היל מקנזס סיטי) היו הרבה ספיקות לגבי יכולת הקבוצה להתמודד בליגה של הגדולים וזאת בשל אי הביטחון ביכולתו של טואה טאגווילואה לשחק ברמה גבוהה המתאימה לפרנצ'ייז ק"ב, לאחר שנתיים לא מרשימות בקבוצה. ובכן, עד כה טואה מנפץ את כל התחזיות כשהוא הק"ב עם הרייטינג הטוב בליגה (116) וניצח עד כה בכל המשחקים בהם השלים 60 דקות תוך שהוא משיג 15 ט"ד מול 3 חטיפות בלבד. 3 המשחקים בהם הפסידה הקבוצה היו כשטואה נעדר בשל זעזוע המוח שספג. טייריק היל (מוביל את הליגה ביארדים בהפרש גדול עם 1104) וג'יילן וואדל (812 יארד, מקום 5) מהווים את צמד התופסים הטוב בליגה ומפצים על משחק ריצה חלש. במשחקים בהם טואה שיחק ההתקפה השיגה 27.5 נקודות למשחק (כמו בפאלו, קבוצת ההתקפה הטובה בליגה) וזה מספיק כדי לחפות על הגנה בינונית שסופגת כמעט 25 נקודות למשחק. עם לו"ז לא קשה במיוחד ובהנחה שטואה יישאר בריא הקבוצה בהחלט צפויה להגיע לפלייאוף ולהפגין שם התקפה נפיצה מאד שעשויה להכניע כל יריב ולהגיע רחוק יותר מכפי שניתן היה לצפות.
6. דאלאס קאובויס (מאזן 6- 2) – הסיבה שהקאובויס נמצאים ברשימה הזו נובעת לא מהתחזית בתחילת העונה (שהייתה פחות או יותר דומה למה שקרה בפועל) אלא מהציפיות שהתרסקו אחרי המחזור הראשון בו נפצע הק"ב דאק פרסקוט ונעדר למעלה מחודש. בנוסף להפסד באותו משחק (לטאמפה ביי) נראה היה שכשפרסקוט יחזור לשחק הקבוצה תהיה כבר במאזן שלילי עמוק ויקשה עליה להציל את העונה. בפועל בחמשת המשחקים מהם נעדר פרסקוט הקבוצה סיימה במאזן 4- 1 כשהק"ב המחליף קופר ראש מפתיע לטובה כאשר (למעט במשחקו האחרון – ההפסד לפילדלפיה) הוא נמנע מטעויות (0 חטיפות) ולמרות שלא הבריק, השיג כמעט 200 יארד למשחק באוויר באחוזי השלמה טובים. כאן נכנסו לפעולה צמד הרצים המצוין אליוט וטוני פולארד (שהגיעו ביחד כמעט ל-1000 יארד, ומובילים התקפת ריצה המדורגת במקום ה-12 ) ובעיקר ההגנה המצוינת של הקבוצה. ההגנה של דאלאס, בניצוחו של הליינבקר המצוין מיכה פרסונס היא הטובה בליגה, סופגת רק 16.5 נקודות למשחק ובעיקר מצטיינת כנגד המסירה כשהיא מאפשרת רק 187 יארד למשחק ולוחצת באופן מסיבי על הק"ב (ראשונה בליגה עם יותר מ-4 סאקים למשחק). בשני המשחקים מאז חזרתו של פרסקוט (למרות שהוא עדיין נראה חלוד) גם ההתקפה חוזרת להילוך גבוה ואם ימשיכו לשחק ברמה כזו משני צידי המגרש, הקאובויס נראים כמועמדים רציניים להגיע רחוק מאד בפלייאוף.
5. פילדלפיה איגלס (מאזן 8- 0) – בעקבות ההשתחלות לפלייאוף בשנה שעברה, רבים ציפו לעונה טובה למדי של פילדלפיה גם השנה, אבל אף אחד לא חזה את קפיצת המדרגה שהקבוצה תציג השנה, שהפכה אותה לקבוצה הטובה בליגה בחצי הראשון של העונה וליחידה עם מאזן מושלם עד כה. היו ספקות לגבי יכולתו של ג'יילן הרטס להפוך מק"ב נייד שעיקר כוחו על הקרקע למוסר ברמה גבוהה, אך הוא מתעלה על כל הציפיות כשהוא משיג רייטינג של 108 (שני בליגה) עם 250 יארד למשחק באחוזי השלמה גבוהים, 12 ט"ד ורק 2 חטיפות. הוא נעזר ברכש הנוצץ איי-ג'יי בראון שמשיג 90 יארד במשחק וביחד עם דאלאס גודארד ודבונטה סמית מובילים סגל תופסים איכותי מאד. גם התקפת הריצה בראשות מיילס סנדרס משיגה כמעט 150 יארד למשחק (מקום 6) וכל זה מוביל את האיגלס ל-28 נקודות למשחק (שניה רק לקנזס סיטי). גם ההגנה מצוינת ומדורגת שלישית בליגה, כשהיא מצטיינת בעיקר כנגד המסירה (מאפשרת רק 177 יארד, מקום 3) וגם מצליחה להפעיל לחץ על הק"ב היריב (3.3 סאקים למשחק, מקום 4). הגנת הריצה טובה פחות אך עם הגנת מסירה והתקפה ברמה הזו, הקבוצה מצליחה לנצח ובד"כ די בקלות (6 מהנצחונות היו בהפרש של 8 נקודות או יותר). הלו"ז של הקבוצה בחצי השני של העונה לא קשה מדי וגם אם לא תשיג עונה מושלמת היא בהחלט ממצבת את עצמה כקבוצה השלמה והמאוזנת ב-NFC ואחת המועמדות העיקריות להגעה לסופרבול.
4. ניו יורק ג'טס (מאזן 6- 3) – לאחר שהשיגו 4 ניצחונות בכל העונה שעברה ולמרות כמה חיזוקים חשובים שהגיעו בפגרה (בעיקר דרך דראפט פנטסטי שהנחית בקבוצה את הקורנרבק "סוס" גרדנר, התופס גארט ווילסון והרץ בריס הול) הציפיה הייתה לשיפור צנוע שיביא ל- 6-7 ניצחונות בעונה כולה. בפועל הקבוצה הגיעה לסף הזה כבר באמצע העונה, ובהתחשב בעובדה ששניים משלושת ההפסדים אירעו בתחילת העונה בה הק"ב הצעיר זאק ווילסון נעדר בשל פציעה, ומאז חזרתו הקבוצה השיגה 5 ניצחונות ורק הפסד אחד, ההישג מרשים עוד יותר. ווילסון לא מפגין רמה יוצאת דופן (רייטינג נמוך של 75, 200 יארד למשחק באחוזי השלמה נמוכים) אך כנראה מדביק את הקבוצה כולה בהתלהבות וסוחף אותה להישגים, כשהוא נעזר גם במשחק ריצה מצוין של הרוקי בריס הול (שנפצע בינתיים וסיים את העונה) ומשיג 24 נקודות למשחק. ההגנה טובה מאד (מקום ה-7) וסופגת פחות מ-20 נקודות למשחק כשהיא מציגה יכולת מאוזנת ומדורגת בעשיריה הראשונה גם כנגד המסירה וגם כנגד הריצה. למרות חסרונו של הול הקבוצה בהחלט יכולה להמשיך לנצח ולהגיע למאזן חיובי ואולי אף להשתחל לפלייאוף מקצה הווילד-קארד – דבר שאף אחד לא חזה בתחילת העונה.
3. ניו יורק ג'יאנטס (מאזן 6- 2) – הג'יאנטס הביאו את המאמן המוערך בריאן דאבול מבפאלו כדי להתחיל לבנות מחדש את הקבוצה אחרי רצף העונות הכושלות בשנים האחרונות. עדיין, כמו לגבי הקבוצה השניה מניו יורק, אף אחד לא ציפה לשיפור כה דרמטי במאזן בעונה שבה הק"ב הוא עדיין דניאל ג'ונס המושמץ והסגל (למעט תוספות מעניינות בדראפט, כגון הפאס-ראשר קיוון טיבודו והטאקל אוון ניל) נשאר ללא שינויים דרמטיים. דאבול בנה מחדש את משחק ההתקפה של הקבוצה, כשהוא מתבסס על משחק ריצה חזק (160 יארד למשחק, מקום 5) עם תחיה מרגשת של הרץ סקון בארקלי שחזר מרצף הפציעות חד מתמיד (780 יארד עד כה, מקום 3 בליגה) ומשחק סולידי של ג'ונס (פחות מ-200 יארד למשחק, אך רק 2 חטיפות). זה מספיק רק ל-20.4 נקודות למשחק (מקום 22) אך ההגנה שסופגת 19.5 נקודות למשחק (מקום 8) למרות שמאפשרת יחסית הרבה יארדים (346, מקום 17) גם היא לא טועה הרבה והקבוצה מנצחת משחקים צמודים (כל הניצחונות שלה היו בהפרש של 8 נקודות או פחות). לאור כך, יש להניח שחוק הממוצעים יעבוד, כך שהג'יאנטס ינצחו פחות משחקים בחצי השני של העונה – אך גם כך מדובר בצעד גדול קדימה ובנית קבוצה תחרותית שבין אם תגיע לפלייאוף השנה ובין אם לא, תגייס כנראה בקרוב ק"ב איכותי יותר ואיתו תוכל להתמודד על מקום בצמרת הגבוהה בשנים הבאות.
2. מינסוטה ויקינגס (מאזן 7- 1) – הויקינגס החליטו במהלך הפגרה, למרות התוצאות הבינוניות בשנים האחרונות, לא ללכת לבניה כוללת מחדש ועד כה התוצאות מצדיקות את ההחלטה. הקבוצה הביאה מאמן חדש (קווין אוקונל) וחיזקה בעיקר את ההגנה (עם הפאס ראשר זדריוס סמית והלינבקר ג'ורדן היקס) תוך שהיא מהמרת על המשך שיתוף הפעולה של הק"ב קירק קאזינס עם צמד התופסים המצוין אדם תילן ובעיקר ג'סטין ג'פרסון. התוצאות היו טובות בהרבה מהמצופה כאשר (גם בסיוע הקריסה של גרין ביי) הקבוצה למעשה כבר הבטיחה לעצמה את ראשות בית ה-NFC צפון ונמצאת כרגע במאזן השני בטיבו בליגה כולה. קאזינס נותן עוד עונה סולידית (רייטינג 90, 250 יארד למשחק באחוזי השלמה טובים) ונמנע מטעויות, כשהוא נהנה מעונה מצוינת של ג'פרסון (867 יארד באוויר, מקום 2 בליגה) וגיבוי קרקעי של דלווין קוק האמין (608 יארד). כל זה מאפשר לקבוצה להשיג 24 נקודות למשחק (מקום 8) – די דומה לעונה שעברה. עיקר השיפור מגיע בהגנה שסופגת רק 20 נקודות למשחק (מקום 12) – שיפור של 5 נקודות ביחס לשנה שעברה. מה שגורמים להבדל הזה היא ההגנה כנגד הריצה ובעיקר כפיית איבודי כדור על היריבה (1.8 למשחק – מקום 5). כאמור, המקום בפלייאוף כבר מובטח והקבוצה תנסה לשמור על המקום השני, שאמנם אינו מבטיח שבוע חופש כבעבר אך נותן יתרון ביתיות עד לגמר החטיבה. הסיכוי לתפוס את פילדלפיה אינו גדול (בשל ההפסד במשחק ביניהן הפער הוא של שני משחקים) אך קיים. הויקינגס בהחלט ממצבים את עצמם כ"מלכי הצפון" ויקוו לנצל סוף-סוף את הפוטנציאל שלהם להצלחה משמעותית בפלייאוף.
1. סיאטל סיהוקס (מאזן 6- 3) – המפתיעה הגדולה ביותר של העונה עד כה היא ללא ספק הקבוצה מסיאטל. עם שחרורו של הק"ב ראסל ווילסון ואיתו מנהיג ההגנה בובי וואגנר, הדעה הכללית (גם בסיאטל) הייתה שהקבוצה הולכת לבניה מחדש ותהיה בשנים הקרובות אחת הקבוצות הגרועות בליגה. רושם זה רק התחזק כשהקבוצה הכריזה שהק"ב המוביל שלה השנה יהיה ג'ינו סמית הוותיק שמעולם לא הגשים את הציפיות שתלו בו כשגויס לפני כעשור ע"י הג'טס ובשנים האחרונות ישב על הספסל כמחליפו של ווילסון. חודשיים אח"כ הקבוצה מובילה בבטחה את בית ה-NFC מערב הקשה, כשהיא ברצף של 4 ניצחונות רצופים ומפגינה יכולת משחק גבוהה. סמית הוא המועמד הבטוח לתואר השחקן המשתפר של העונה כשהוא משיג את הרייטינג השלישי בטיבו בליגה (107) עם אחוזי ההשלמה הטובים ביותר (73%), 15 ט"ד ורק 4 חטיפות. הוא נהנה ממשחק ריצה מצוין של הרוקי קנת ווקר (570 יארד) וצמד תופסים מצוין בדמות טיילר לוקט ודי-קיי מטקאלף (שניהם עם מעל 500 יארד באוויר). משחק ההתקפה היעיל מביא לקבוצה 27 נקודות למשחק (מקום 4 בליגה). ההגנה מדורגת בחלק התחתון של הליגה אך משתפרת בחודש האחרון (16.5 נקודות למשחק ב-4 המשחקים האחרונים לעומת 31 ב-5 המחזורים הראשונים), מה שמביא לניצחונות מרשימים על קבוצות יומרניות כמו הקרדינלס, הצ'רג'רס והג'יאנטס. עם החולשה של בית המערב (ושל ה-NFC בכלל), בהחלט ניתן לראות את הסיהוקס כמי שיסיימו עם מספר דו-ספרתי של ניצחונות, מה שייתן להם מקום בפלייאוף גם אם יאבדו את ראשות הבית לסן-פרנסיסקו המתחזקת. אם יעשו זאת זה יהיה הישג מדהים ויכתיר את העונה כאחד היהלומים הבוהקים ביותר בקריירת האימון המפוארת של פיט קארול הוותיק.
Havlicek stole the Ball
9 נוב 2022 08:32:33איזה פוסט מצויין וכיפי. תודה גדולה!
מסכים עם הבחירות, ולגבי הדירוג הספציפי — כל כך קשה להכריע בשתי הקטגוריות.. מי מאכזבת יותר – הריידרס, הברונקוס, גרין ביי? מי מפתיעה יותר – מי מהניו יורקריות, פילי, סיאטל?? עונה משוגעת מהרגיל, אבל ..
פוטבול משחקים 60 דקות ובסוף מהומס מנצח?
ארז
9 נוב 2022 08:49:42מאחר ואני לא קורא תחזיות יותר מדי, מפתיע אותי שמופתעים מהריידרס והברונקוס כל כך, מעניין למה תלו בשתיהן כאלה צפיות.
Havlicek stole the Ball
9 נוב 2022 08:53:06הן עשו מהלכים מאוד גדולים בקיץ, טבעי שיהיה הייפ עליהן.. ברונקוס הביאו (לכאורה) טופ-10 קיובי, והריידרס טופ-10 פאס-ראשר ואולי את הרסיבר הטוב בליגה, אחרי ששנה שעברה העפילה לפלייאוף…
ארז
9 נוב 2022 08:48:10מעולה והאמת? כן ירבו. כל עונה שבה תחזיות טרום העונה מושלכות לפח תוך ארבעה מחזורים היא עונה טובה. אולי עוד כמה כאלה ברצף והנרטיב שפוטבול הוא סוג של שח עם גורילות ולא ספורט שהוא ממלכת אי הודאות גם הוא יושלך לפח. ספורט משחקים על הדשא, לא על הנייר, במחשב או במוחו של הפרשן, ועל כן תחזיות וסקירות כבודן במקומן, אבל הנשמה של ספורט היא העובדה שהכל יכול לקרות. דבר שמעניין אותי הוא כמובן מדוע התחזיות קורסות בכזה היקף, ומרגיש לי שזה בגלל ששינויי החוקים שגרמו לכך שאופי הענף הולך ומשתנה תפסו את התחזיות שמבוססות על הנחה שהפוטבול של 2022 כמוהו כפוטבול של 2012 או 2002, ולא כך הוא. דיון שיהיה מעניין לנהל עוד כמה שנים.
מה שאותי הפתיע הוא הטענה שטאמפה ביי היתה מועמדת לאליפות לפני תחילת העונה. מצד אחד בריידי איבד כמה ברגים חשובים במערך של טאמפה, ומצד שני, הוא עצמו גם אישית, וגם פיזית לא בדיוק הגיע מוכן לסיפור. אני מבין שמסתכלים על מספרים, אז הנה מספר, 45. ההנחה שטום בריידי ימשיך להיות בכושר שיא היא מופרכת. נכון שהוא לקח סופרבול בן 43 וכמעט MVP ב44, אבל כשזה מגיע לקריסה בגלל גיל, זה לא ברמה של שחקן בן 35, זה אומר שיום אחד אתה קם, והגוף לא מתפקד כמו שאתה רוצה. ההנחה היתה צריכה להיות שמה שטאמפה לא תשיג העונה זה יהיה הפתעה לטובה, לא לרעה.
ההפתעה לטובה שלי היא באמת הג׳טס, בעונה הקודמת התחושה היתה שמה שלא עשו שמה עם ההבאה של וילסון, זה מה שנקרא שיפור לרעה. וילסון לא מנהיג, סובל מנטיה כרונית למסור את הכדור ליריבה, והרושם שהוא ק״ב סביר לקבוצת תחתית, לא בחירה שניה בדראפט (ונעזוב את הבחירה הראשונה, לא יפה). האופן שבו הג׳טס מצליחים להתעלות מהמצב הזה התקפית באמת מרשימה. הגנתית הם עושים צעדים יפים, כ״צפוי״ מהמאמן שלהם, אבל עדיין, צריך לשים את הכדור באנדזון, וזה באמת מרשים האופן שבו הם מצליחים לעשות את זה. אמנם כל משחק שלהם מגיע לדקות הסיום כשהו hanging in the balance, שזה לא כזה כבוד גדול, אבל יאמר לזכותם 2, הם מצליחים לא להתפרק תחת הלחץ. רוברט סאלה אמר שהוא רושם את כל מי שיורד על הקבוצה שלו ושהחשבונית תוגש בסיום העונה, ואני די מתחיל לחשוש שהוא יעמוד במילתו.
ההפתעה שלי לרעה היא לגמרי גרין ביי, קבוצה ברמה הזו עם ארון רוג׳רס אתה מצפה לשינויים ברמה של כמה מעלות לכאן או לכאן, לא נפילה שכזו.
רביב פייג
9 נוב 2022 09:27:37אני רוצה להתייחס לנקודה שלך על שינויים באופי של המשחק.
מדי כמה עונות, לא באופן סדיר, אנחנו רואים איזו הטייה, שיפט מסויים באופן שבו קבוצות מעדיפות לשחק את המשחק.
בדרך כלל זה קורה בגלל שמשהו מסויים עובד מצויין לקבוצה וחלק גדול מהליגה מחליט להעתיק. נפתח מעין מירוץ חימוש, מעין החוק השני של ניוטון שחל על התקפות והגנות בליגה.
בעשור וחצי האחרון דובר על החשיבות של משחק האויר והרנסנס של הק"ב הזורקים (שהגיע לאחר נסיון לא מוצלח לחקות את עידן מייקל ויק עם ק"ב רצים) מה שגרר תקופה שבה הפתרון המקובל בקרב המון קבוצות זה למצוא את הקורנר הטוב, השאט דאון קורנר האולטימטיבי כפתרון.
אבל קורנרים טובים קשה מאוד לאתר בדראפט לכן ה"אופנה" עברה, שוב בעקבות הצלחה של קבוצות מסוימות (הוויד 9 של פילדלפיה למשל), למצוא את הפאש ראשר האולטימטיבי. אם לא מצליחים לעצור את הכדור באויר לפחות נעצור את הק"ב לפני המסירה או נקצר משמעותית את הזמן שלו לשחרר כדור.
וזה עבד. המנייה של ציידי הק"ב בדראפט ובכלל עלתה משמעותית וקבוצות עם קו הגנה חזק ועמוק זכו להצלחה.
והתופעה שאני חושב שאנחנו זוכים לראות בשנה האחרונה, אולי כתגובה לאגרסיביות הגבוהה של הפאס ראש, היא הרנסאנס של משחק הריצה.
אחרי שהושמץ שנים רבות והמניות של רץ אחורי טוב צנחו פלאות עם הצהרות כמו אפשר למצוא רץ אחרוי טוב בכל סיבוב נמוך בדראפט או בשוק החופשי או אפילו להרים מהרחוב, פתאום קבוצות עם רצים טובים מתחילות לראות תוצאות.
זה כנראה התחיל לפני, אבל ג'ונתן טיילור נראה לי היה קו פרשת המים.
אין לי נתונים אבל התחושה היא שיש יותר ט"ד בריצה השנה מאשר במסירה. או רצים שתופסים לט"ד. או אפילו ג'ט סוויפים. אני סקרן לבדוק את זה.
אני חושב שהמגמה הבאה שנראה זה חיזוק במעמד של קו ההתקפה והליינבקרים.
אחרי שנים שהספידו את משחק הריצה אנחנו רואים שקבוצות ללא הישגים על הקרקע לא זוכות להצלחה, לא מצליחות להחזיק מעמד במשחקים ומאבדות גובה מהר מאוד.
עידו גילרי
9 נוב 2022 10:04:29למרות שיש עלייה ביארדים על הקרקע השנה אין שינוי מהותי בסך הטאצדאונים שמושגים על הקרקע. מה גם שאין עלייה במספר מהלכי הריצה למשחק.
פריים טיים זק
9 נוב 2022 10:22:25לעומת זאת יש ירידה מסוימת בכמות היארדים שמושגים באוויר – המספר עד כה לעונה (221) נמוך במידה מסוימת מהעונה שעברה (228) ומשמעותית מ-2020 (240). הוא הכי נמוך מאז 2009, וזאת לפני שהגענו לחורף, שם בד"כ ביצועי המסירה יורדים. גם כמות נסיונות המסירה הוא הנמוך מזה עשור. ההבדלים לא עצומים אבל נראה שיש כאן מגמה.
עידו גילרי
9 נוב 2022 10:23:07נכון – זה בולט גם בירידה בניקוד הכללי.
עידו גילרי
9 נוב 2022 10:24:47(שמן הסתם נובעת מפחות TD באויר)
יניב ש.
9 נוב 2022 11:05:45בהתבוננות רב שנתית דווקא יש עליה במהלכי ריצה, קטנה אבל עקבית
עידו גילרי
9 נוב 2022 11:09:36לא ממש.
יניב ש.
9 נוב 2022 12:31:11הלכתי לחפור במספרים, וכך יצא:
2017 – 44.02% מסך כל הניסיונות היו בריצה
2018 – 42.89%
2019 – 42.85%
2020 – 43.35%
2021 – 43.64%
2022 – 44.05%
עידו גילרי
9 נוב 2022 13:04:05אהה דיברת על היחס ריצה-מסירה. אז כן.
אני התייחסתי לכמה מהלכי ריצה מוציאים לפועל.
ארז
9 נוב 2022 14:02:26זה מאוד משמח אותי מה שאתה אומר. אני חסיד גדול של משחק ריצה איכותי ועקבי וזה יהיה פוטבול שאני מאוד אשמח לראות.
רביב פייג
9 נוב 2022 09:05:56בתור אוהד של הניינרס קשה לי ברמות של טיפול שורש לפרגן לסיאטל, אבל מה שפיט קארול השיג השנה והתחייה של ג'ינו סמית' הם בהחלט מרשימים ומצדיקים את הזכיה בתואר הקבוצה המפתיעה של החצי שנה של הופס פוטבול.
רק משהו סמנטי קטן ששמתי לב אליו בתור מישהו בעל עניין רב בנקודה: בפיסקה על אריזונה המאכזבת כתבת "בית הNFC מערב הבינוני" ובפיסקה על סיאטל המפתיעה כתבת "בית הNFC מערב החזק". שזה מעניין מבחינת הפסיכולוגיה של הבהרת נקודה רטורית.
פריים טיים זק
9 נוב 2022 09:50:14כתבתי "בית ה-NFC מערב הקשה" – הוא קשה כי הוא בית שקול שכולל 4 קבוצות (או לפחות 3) עם יכולת די דומה ולקבוצה בינונית פלוס יהיה קשה לבלוט בו כמו לטייטנס בבית ה-AFC דרום, למשל. מצד שני אף אחת מהקבוצות הללו לא ממש טובה (אולי הניינרס הופכים לכאלה אחרי הטרייד על מקאפרי, אבל הם עוד לא שם) אז הבית הוא בינוני ולא ממש חזק – מה שמתבטא גם בכך ששאר קבוצות הבית (למעט סיאטל, שגם היא לא מאריות הליגה) נמצאות במאזן חצוי או פחות.
raanan
9 נוב 2022 11:32:27במקום לכתוב " בית ה-NFC מערב הקשה" יותר מתאים לחידוד הנקודה הוא לכתוב בית ה-NFC מערב התחרותי מאוד"
בלי קשר כתבה משובחת
KobeG
9 נוב 2022 09:27:30מסכים עם כל הבחירות
גרין ביי מזעזעת ואני חושב שגם אדאמס וגם הם עשו טעות ענקית בשחרור שלו
The Pro
9 נוב 2022 10:20:55מאמר מצויין.
היה יפה לראות איך בריידי,רוג'רס וסטפורד מתמודדים עם המצב שלהם בשבוע האחרון. אחד סיים כמו ווינר עם דרייב ניצחון בשיניים
השני זרק את המשחק לפח והשלישי לא מסוגל לעשות כלום.
=
יותר מעניין לדבר על המפתיעות. הג'טס(אצלי במקום ה-1) מצליחים לנצח למרות שהק"ב שלהם נראה גרוע וגם הרץ המוביל שלהם גמר את העונה.
במקום ה-2-הדולפינס עם התקפה קטלנית ואולי היחידה מבין המפתיעות שלדעתי תוכל לעשות את זה גם בפלייאוף.
Li Ming
9 נוב 2022 11:18:20אחלה כתבה, אהבתי לקרוא. מעניין שמינסוטה מצליחה למרות עונה בינונית של קוק שרץ רק ל 76 יארד למשחק (נתון שני הכי נמוך בקריירה) ושל קאזינס שזרק כבר ל 6 אינטרספשנס (רק 7 בכל העונה שעברה). עד עכשיו הם נהנו מלו"ז קל, כשעכשיו הם ישחקו מול בפאלו ודאלאס. נראה איך הם ייצאו מהמשחקים האלה.
ג'וש מקדניאלס שוב מאכזב כשהוא יוצא מהחממה של בליצ'ק – נכשל בדנבר, הבריז לאינדיאנפוליס ועכשיו בלאס וגאס. נראה אם יחזור בקרוב לפטריוטס לתפקיד הנצחי שבו הוא מצטיין
raanan
9 נוב 2022 12:18:48קצת נתונים על הריצה , דרוג הקבוצה החלשות בנושא
צבירת ירדים כללית . מספר ניסיונות ריצה ט"ד בריצה
32 טמפה 32. רמס 29-32- טמפה , גרין בי יוסטון , קולטס
31 רמס 31 ריידרס 27-28 פיטסבורג , קומנדרס
30 צ'רגס מדורגת 25 בניסיונות 30 טמפה
29 סטילרס 29 קנזס מדורגת 24 בצבירת יארדים
28 קולטס 28 מינסוטה מדורגת 25 בצבירת יארדים
27 מיאמי מדורגת 23 בניסיונות 27 יוסטון
מעניין לראות שבצמרת הקבוצות שלא אוהבות ולא מצליחות לרוץ אנו פוגשים את קנזס , מינסוטה ומיאמי , אבל חלקם מגלות יעילות מסיימת בט"ד על הקרקע , כך קנזס מדורגת 17 , ובעיקר מינסוטה שנמצאת בצמרת הט"ד על הקרקע , ( עבודה טובה ברד זון )
השאלה איך בחורף זה יתפתח , מינסוטה משחקת בדום כך שחלקית השפעת החורף מתמתנת ,מהומס זה מהומס אבל גנרל חורף תמד מנצח , ושארנו עם מיאמי שצפויה לשחק בדצמבר מול סאן פראן , הפטס ובופאלו בחוץ , מיאמי מצליחים מאוד באוויר אבל ב AFC אין פליאוף בדום
הציפור הנדירה
9 נוב 2022 13:57:31אם הענקים היאנקים ישיגו אביב ניצחונות בחצי השני אהיה מרוצה מהמאזן.
הציפור הנדירה
9 נוב 2022 19:34:50*ארבע נצחונות
אור
9 נוב 2022 14:23:17מצוין. כיף שאף עונה ב-NFL לא ממש דומה לקודמתה
jefffoster10
9 נוב 2022 14:42:10כתיבה מצוינת ממש, מסכים עם המאכזבות אך יחד עם זאת מבקש לקדם את הקבוצות של ניו יורק בדירוג המפתיעות, אם כי גם בעיניי הג'איינטס מפתיעים יותר מהג'טס, אמנם סיאטל הלכה במוצהר לבנייה מחדש אך עדיין השאירה נשקים כמו מטקאף ולוקט והשאירה את פיט קארול, בעוד שמינסוטה תמיד הייתה עשירה בכישרון והשנה משהו יותר התחבר + ההתפרקות של גרין ביי. הקבוצות הניו יורקיות היו הבדיחה שך הליגה בשנים האחרונות עם הופעות מחפירות בלי עתיד, תקווה או חלום ולא הייתה ציפייה מהן בערך לכלום, כאשר עיקר תחייתן באה מאגפים פחות מצופים (הג'טס עם ברייס הול וההגנה) או כאלו שכבר הוספדו ונקברו (הג'איינטס עם בארקלי)
בכל מקרה דירוג מצוין שאני מסכים עמו, ובנוגע לחלקת האלוהים הקטנה שלי היא אכן גם מאכזבת, בעיקר מחוסר היציבות ומחוסר היכולת להגן על בורו.
נקודה נוספת – הבתים בכללותם מפתיעים, כאשר הafc צפון מאכזב לדוגמה בחולשתו, וכך גם בתי המערב בשתי החטיבות (יחסית), בעוד שבתי המזרח בשתי החטיבות מפתיעים בחוזקם (בעיקר זה בnfc)
תודה רבה על הסיכום.
Yinon Yavor
9 נוב 2022 17:10:49תודה רבה. אני פחות עוקב בשנים האחרונות, אבל נשמע מהנתונים כאן שמובילי הליגה בכלל לא מתקרבים למספרים של תור הזהב של הק"בים דוגמת מאנינג, בריס, וכן בריידי ורוגרס הצעירים. אני זוכר עונות של 5000 יארד עם 40+ ט"ד, וזה נראה היום כמו חלום רחוק
עידן
9 נוב 2022 17:12:05מיניסוטה וייקינגס לא מפתיעה לפחות לא אותי.כבר שנה שעברה חשבתי שיעקפו את גרין ביי והם איכזבו.לקירק קאזינס יש מה שלארון רודגרס אין השנה וזה דלווין קוק ג'סטין ג'פרסון אדם תילן אלכסנדר מתיסון ועוד כמה כלים נחמדים כמו אוסבורן והוקנסון בטייט אנד
thog בוזז הדרכים
10 נוב 2022 19:55:54אני צריך ממך הסבר לאיך הולכים למנוע מנתניהו להיות ראש ממשלה עכשיו.
Tzafriros
9 נוב 2022 18:21:10העונה של הריידרס שוברת לב ו מקדניאלס נראה עובד עצות עם שפת גוף של נידון למוות
Florida man
9 נוב 2022 20:46:21אחלא מאמר ובתזמון מצויין. המון הפתעות לטובה ולרעה.
באקס: לא חשבתי לשנייה שבריידי מסוגל יותר מהופעת פלייאוף מכובדת, הוא עייף מבוגר ושבע והיה צריך להקיש לג'יזל במיוחד שמסביבו אין יותר מדי.
בנגלס וראמס נראים רע מאוד ולא מצליחים בכלל לשחזר את הקסם של שנה שעברה.
הג'טס זו תעלומה בשבילי ואיכשהוא ההגנה שלהם מצליחה לנצח משחקים למרות התקפה מאוד בינונית.
לא מתרגש מפילי כי הלוז שלהם קל יחסית ולא רואה אותם מגיעים לסופרבול. משום מה מול קבוצה איכותית עם מאמן על ומנוסה הם יפלו.
מיאמי בונה משהו טוב ואלמלא הטמטום של ההתנהלות עם טואה והזעזועי מח שלו היו משייטים יותר בנוחות. משחק האויר שלהם אימתני.
מדנבר לא היו לי ציפיות כי החוזק של סיאטל היה לדעתי בהגנה מאשר וילסון אבל לעומת זאת גרין ביי זה פשוט חרפה נוראה.
שחר דלאל
9 נוב 2022 21:04:41מעולה זק.
.
אני רוצה לקחת את ההשוואה בין הריידרס לקולטס כדוגמא לזה שהכל יכול להשתבש ב-NFL. מצד אחד מאמן עטור שבחים שהגיע וטען ש"יכול להפוך כל ק"ב מהתיכון לפרובולר" וקיבל כל מה שרצה בקיץ (מקדניאלס) ומהצד השני מאמן שעשה את הכל נכון אבל המשיך לקבל מה-GM שלו ק"בים בינוניים ופוטר מכיוון שהעמיד רף ציפיות גבוה יותר מזה שהסגל שלו מסוגל (רייך).
אז אם ניקח את העובדה שקבוצות מצליחות אוהבות לחכות אחת אתה השניה, ניתן לומר ש"אולי כל הקבוצות המפתיעות דומות זו לזו, אך כל קבוצה מאכזבת – מאכזבת בדרכה שלה"…
פינגבק: ישחקו הנערים: סיכום מחזור 9 ב-NFL/ שחר דלאל – Hoops
Avner
10 נוב 2022 23:28:40תודה רבה, במאכזבות הייתי מכניס את הראמס לשלשייה הגדולה, בכל זאת האלופה המכהנת\יוצאת.
הקולטס בעיני לא ככ רחוקים מהציפיות.
במפתיעות טואה ה"באסט" בינתיים בלי הפסדים, אבל התחרות באמת קשה השנה..
פינגבק: לקראת מחזור 10 בNFL – Hoops