17-17 – סיכום משחקי מחזור 9 בNFL

מאת צוות הופס פוטבול: רביב פייג, שחר דלאל ועידו רבינוביץ'

אל באנדי כועס, ג'ו מיקסון.

בארבעה משחקים השבוע הגענו לתוצאה של שיוויון 17 בדקות הסיום. מצב שמסמל עד כמה הליגה צמודה עדיין בנקודת אמצע הדרך של 17 המחזורים בNFL.
מגדיל לעשות בית הAFC מזרח שם יש לנו כמעט תיקו מוחלט בין 3 קבוצות, ולא ה3 שהייתם מצפים בתחילת העונה. ובית הNFC מזרח שם דאלאס והג'איינטס לא מרפים ורודפים אחרי האיגלס שלא יכולה להנות בשקט מהעונה המושלמת שלה עד כה.

חוץ מזה היה לנו השבוע את ג'ו מיקסון עם 5 ט"ד במשחק.
אהרון רודג'רס מפסיד שוב ונחטף 3 פעמים ע"י ההגנה הכי חלשה בליגה כשגרין ביי צופים באימה על מינסוטה מתרחקת מעבר לאופק.
ג'סטין פילדס שובר שיא NFL עם 178 יארד ריצה במשחק לק"ב.
הריידרס והקולטס מאבדים כל צלם של קבוצת NFL ליגיטימית ובינתיים פרנק רייך, מאמן הקולטס, משלם את המחיר ומפוטר.
קנזס סיטי נאבקים להגיע להארכה מול טנסי ויוצאים עם הנצחון.
וטום בריידי מתעל כמה שניות של הקסם הישן כדי להוביל את קבוצתו לקאמבק נחוץ וחשוב מאין כמוהו של שניות אחרונות.

על כל זאת ועוד, בסקירה שלפניכם

17-17  – סיכום שבוע 9 בNFL

אטלנטה פאלקונס (5-4) – לוס אנג'לס צ'ארג'רס (3-5) 20-17

אטלנטה קיוו להמשיך את ההצלחה המפתיעה שלהם כשנכנסו למשחק הזה בראש הNFC  דרום והדרך שלהם לעשות זאת עוברת דרך הרגליים של הרצים טיילר אלג'יר וקורדל פטרסון  החיוני שחזר מפציעה. אלג'יר צבר 99 יארד ב10 נשיאות ופאטרסון אמנם לא הבריק בריצה אבל היחידי שדרך באנד זון עם הכדור והבקיע את 2 הט"ד היחידים של הפלקונס במשחק.
הצא'רג'רס, אחרי שבוע הביי, לא נראו שמי שהמנוחה הספיקה להם כשהם נקלעים לפיגור מוקדם אבל מצליחים לעלות ליתרון קטן לפני המחצית ואז לאבד את היתרון ברבע השלישי , להשוות ברבע הרביעי לתוצאה של 17-17 ואז לבעוט את שער הניצחון עם 30 שניות לסיום.
שתי הקבוצות במקום השני בבית שלהם כשהצ'רג'רס צריכים לרדוף אחרי הצ'יפס החזקים ולא בטוח שבנסיגה של ג'סטין הרברט מיכולותיו בעונה שעברה יסייעו להם בזה.
ההפסד הצמוד הזה של הפלקונס עלה להם ביוקר כשביחד עם הנצחון של טמפה ביי הם מאבדים את ראשות הבית ומפספסים הזדמנות לפתוח פער על שאר היריבות בבית, תוך כדי שהם יכולים לנצל את הירידה ביכולת של טום בריידי והבאקנירס.

גם החזרה שלו לא עזרה, קורדל פאטרסון.



ניו יורק ג'טס (3-6) – באפולו בילס (2-6) 17-20
אחרי שבוע שעבר שנכשלו בפעם ה13 לנצח יריבה מרה מהבית, הג'טס הגיעו למשחק מול יריבה מרה נוספת מהבית שגם אותם לא הצליחה לנצח שנים רבות ולא רק זה, גם נחשבת הקבוצה הכי טובה בNFL כרגע.
והם ניצחו.
איך הם עשו זאת? הגנת הג'טס נצצה כשכפתה על גוש אלן יום רע בו הוא זורק 2 חטיפות, סופג 6 סאקים ועוצרת  כמעט את כל מהלכי הריצה של רצים שלא נקראים ג'וש אלן שהוביל את הבילס על הקרקע עם 86 יארד ו2 הט"ד הבודדים של באפולו במשחק.
התקפת הג'טס, למרות משחק לא מבריק (שוב) של זאק ווילסון, הצליחה להתגבר על פיגור מוקדם של 10 נקודות כשהבקיעה 14 נקודות ללא מענה. באםולו השוותה עם שער שדה ברבע האחרון לתוצאה של 17-17  אבל ניו יורק ענה בשער שדה משלה עם פחות מ2 דקות על השעון. ההגנה  הירוקהעצרה את הבילס עוד פעם אחת וזה הספיק לניצחון חשוב מוראלית וטקטית כשבית הAFC מזרח ממשיך להיות אחד הבתים החזקים ביותר כשכל קבצות בו במאזן חיוסי ותיקו מאזני תלת ראשי של 6 נצחונות לבילס, ג'טס ודולפינס.
 ניו יורק יוצאים לשבוע הביי שלהם עם זריקת מרץ ועידוד מהמצב החדש והמפתיע אחרי שנים של זחילה על הקרקעית כשבאפולו פונים לאתגר הקשוח הבא – מינסוטה ויקינגס.

רוברט סאלה בונה הגנות מצויינות, אחמד "סואס" גארדנר.


דטרויט ליונס (6:2) – גרין ביי פאקרס (6:3) 9:15

מה נשאר לומר על העונה של הפאקרס? אם בעבר ראשי הגבינה היו יודעים לסגור סיפור מוקדם – גם בשנים פחות טובות – מול יריבותיה לבית ה-NFC  צפון, השנה אפילו דטרויט יכולה לעשות נגדם מה שהיא רוצה, ואחרי חמישה הפסדים רצופים העונה שלהם נראית גמורה לחלוטין.

דטרויט הגיעו מוכנים לארון רוג'רס, ובמשחק לא גדול, חטפו אותו פעמיים במחצית הראשונה ועוד פעם בשניה, וידעו לעצור את ניסיון המהפך של הפאקרס לקראת הסיום.

291 יארד לרוג'רס עם ט"ד ו-3 חטיפות, במשחק בו איבד עוד נשק התקפי (ארון ג'ונס שנפצע). 137 2 ו-1 לג'ראד גוף שקיבל עזרה מג'אמל וויליאמס עם 81 יארד על הקרקע.

חגגה, הגנת דטרויט.

שיקגו ברס (6-3) – מיאמי דולפינס (3-6), 35:32

זה היה קשה מהצפוי, אך הדולפינס השיגו ניצחון שלישי ברציפות, הפעם בסולדג׳ר פילד נגד הברס המשופרים. 

החבורה של מייק מקדניאל הובילה למשך רוב שלבי המשחק אבל הברס לא ויתרו. ג׳סטין פילדס נתן משחק היסטורי עם 178 יארד על הקרקע, הכי הרבה לקוורטרבק במשחק אחד אי פעם, כולל ריצת ט״ד מחשמלת ל-61 יארד, כל זאת בנוסף ל-3 ט״ד על הקרקע. 

טואה היה נהדר כהרגלו, הוא טרם הפסיד משחק העונה כאשר שיחק מתחילתו ועד סופו. הוא מסק ל-302 יארד ו-3 ט״ד ועזר לטייריק היל לחצות אלף יארד עונתיים באוויר כאשר אנחנו רק בשבוע 9!

הברס כמעט קיבלו הזדמנות פז להשוות את המשחק עם שער שדה בשניות הסיום, אבל עבירה ברורה של קיאון קרוסן על צ׳ייס קלייפול לא נשרקה והדולפינים נשלחו לחגוג לפני המשחק שלהם נגד הבראונס בשבוע הבא. 

178 יארד ריצה. מייקל ויק, אה סליחה, ג'סטין פילדס.

ג׳קסונוויל ג׳אגוארס (6-3) – לאס ווגאס ריידרס (6-2), 20:27

שתי הקבוצות שטרם ניצחו במשחקים בהפרש סקור אחד נפגשו בפלורידה במשחק משוגע. 

הריידרס כבר הובילו ב-17 הפרש בעזרת התחלה מפלצתית של דוונטה אדאמס שתפס שני ט״ד של 25+ יארד כבר במחצית הראשונה. 

אמנם, כפי שכבר עשו פעמיים קודם לכן העונה, הריידרס הורידו את הרגל מהגז ויריבתם חזרה מהפרש שלוש פוזשנים בחזרה לנצח. 20 נקודות ללא מענה של היגוארים, וזאת יחד עם החמצת שער שדה נוח, הספיקו לחבורה של דאג פידרסון לשמור על הניצחון. 

עם הניצחון הזה, פידרסון עולה למקום החמישי בכל הזמנים ברשימת הניצחונות של הג׳אגס, רק אחרי טום קופלין, דאג מארון, ג׳ק דל ריו וגאס בראדלי. הוא כמובן עקף את אורבן מאייר המושמץ בניסיון למחוק את השם הזה מההיסטוריה של הפרנצ׳ייז. 

ג׳וש מקדניאלס צריך מאוד לדאוג לכיסא שלו, למזלו ביל בליצ׳ק כנראה יקבל אותו בחזרה בתור מתאם התקפי שוב פעם. 

קאמבק, ג'קסונוייל ג'אגוארס.

ניו אינגלנד פטריוטס (4-5) – אינדיאנפוליס קולטס (5-3-1), 3:26

היריבות הישנה מסתיימת פעם נוספת לטובתו של ביל בליצ׳ק. 

המשחק היה גמור מההתחלה, סאם אלינגר נלחם על חייו מאחורי קו ההתקפה הרעוע של הקולטס, משחק הריצה לא היה קיים ללא ג׳ונתן טיילור, וניכר שהמאמן, פרנק רייך, כבר איבד את חדר ההלבשה כי כמה שעות אחרי כן הוא פוטר. 

ניצחון חשוב לפאטס שרוצים להישאר בתמונת הווילד קארד של אחד מהבתים הקשים ביותר בליגה. הדולפינס והג׳טס ניצחו מה שמשאיר את כל קבוצות הבית עם יתרון משחק אחד לפחות מעל ניו אינגלנד, אך לפאטס יש את היתרון על הג׳טס נכון לשבוע זה.  מאק ג׳ונס היה סולידי עם 147 יארד, ט״ד ללא חטיפה כאשר רמונדרה סטיבנסון גם שיחק טוב לצידו בקו האחורי עם 60 יארד על הקרקע + ט״ד מרשים בתפיסה

חיים קשים, סאם אלינג'ר.

סינסינטי באנגלס (4:5) – קרוליינה פאנת'רס (7:2) 21:42

כל דבר שנכתוב כאן זולת השם ג'ו מיקסון יהיה חטא. הרץ הנפלא של סינסנטי הביא את המשחק המרשים השנתי שלו – ואיזה משחק זה היה. מיקסון סיים עם המשחק עם חמישה (!) טאצ'דאונים, ארבע מהם בריצה ועוד אחד בתפיסה, ולא השאיר הרבה סיכוי לקרוליינה, שירדה להפסקה בפיגור 35:0.

153 יארד על הקרקע (וכאמור 4 ט"ד) ו-58 באוויר (עם ט"ד) למיקסון ו-206 יארד וט"ד לג'ו בורו, שלא נדרש להתאמץ יותר מידי במשחק הזה. פי ג'יי ווקר שפתח את המשחק הזה הוחלף בשלב מוקדם ובייקר מייפילד סיים 155 יארד ושני ט"ד שלא שינו שום דבר.

מגיעה לו עוד אחת, ג'ו מיקסון

וושינגטון קומנדרס (5:4) – מינסוטה וייקינגס (1:7) 20:17

הטענה שאליפות לוקחים מול הקבוצות הקטנות שוב עמדה למבחן, כשמינסוטה נפלה לפיגור 17:7 מול הקבוצה של טיילור הייניקי. עם זאת, הווייקינגס ניצחו במאבק על איבודי הכדור והצליחו להפוך את התוצאה ברבע הרביעי עם שער שדה מנצח ממש לקראת הסיום. מכאן קשה להאמין שהם יאבדו את המקום הראשון בבית ה-NFC צפון.

265 יארד 2 ו-1 לקירק קאזינס שנעזר ב-115 יארד בתפיסה של ג'סטין ג'פרסון ועוד 70 יארד של הרכש החדש – הטייט אנד טי ג'יי הוקנסון. 149 יארד באוויר 2 ו-1 להייניקי שלא זכה לעזרה מאף שחקן אחר על המגרש.



אריזונה קארדינלס (6-3) – סיאטל סיהוקס (3-6) 31-21
באחד משני משחקי הרצועה המאוחרת, ג'ינו סמית וסיאטל סיהוקס הגיעו להתארח במדבר ובמשחק שהיה יחסית צמוד כוחות לאורך שלושה רבעים, האורחת פתחה מבערים ברבע האחרון וסאיונרה לנצחון.
הרץ הטירון, קנת' וולקר השלישי, ממשיך להבריק עבור הסיהוקס, כשצבר 109 יארד ו2 גיחות לאנדזון כשבצד השני קיילר מורי מוביל את הקבוצה עם ריצות כשהוא משיג 60 יארד על הקרקע כששני הרצים האחרים, קונור ובנג'מן לא מצליחים להגיע ל60 יארד ביחד.
חייבים להוריד את הכובע בפני פיט קארול וכל סיאטל סיהוקס על ההישיגים שלהם השנה שכל הפרשנים קברו אותם. למרות מה שנראה כמחסור בכישרון ויותר מדיי שמות גדולים, הם מצליחים להתגבר על אובדן של מי שנחשב (אולי בטעות) השף הראשי של המטבח הזה, והעמידו מסעדת מישלן מאוזנת וחזקה שמובילה בבטחה את בית הNFC מערב.  
אריזונה,שכותב שורות אלו צפה להם שנה חזקה לפני תחילת העונה, מדשדשת בתחתית הטבלה ולא מצליחה לחבר את סך כל חלקיה, גם עם חזרתו של דאנדרה הופקינס שאמנם תפס ט"ד אחד אבל לא הורגש יותר מדיי על המגרש במשחק.

רוקי השנה? קנת' וולקר השלישי.


טמפה ביי באקנירס (5-4) – לוס אנג'לס ראמס (5-3) 13-16
המשחק הזה, בין שתי האלופות האחרונות של הNFL, עם שניים מהק"ב הותיקים והטובים במשחק, היא מטאפורה מושלמת למצבם של הקבוצות האלו והעומד בראשן.
15 בעיטת הרחקה לאורך המשחק כשאף אחת מהקבוצות לא ממש רצתה לעשות משהו עם הכדור עד 44 שניות לסיום.
במצב של שווין 13-9 לטובת הראמס, עם 44 שניות לסיום המשחק, שהגיעו אליו אחרי ערב ארוך ומתיש מלא דרייבים קצרים ולא פרודקטיבים (16 דרייבים עם 5 מהלכים או פחות בין שתי הקבוצות) טום בריידי, שעד כה הצליח להוביל את טמפה ל-4 שערי שדה שאחד מהם נחסם, הצליח לתעל קצת מהניצוץ שהרכיב את הרוב המוחלט של הקריירה שלו והנהיג דרייב מושלם של 8 מהלכים, כולן מסירות, לט"ד ניצחון.
בנצחן הזה על האלופה המכהנת,  בריידי שבר רצף של 3 הפסדים של קבוצתו, ושודדי הים מיישרים את הספינה הרעועה, המצולקת ולמודת הקרבות, עם התייצבות בראש הבית לאחר ההפסד של אטנטה.
לוס אנג'לס לא מאמינה מה קורה לה כשאין זכר להתקפת האוקטן הגבוהה של שנה שעברה, עם 4 הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים (ניצחו את קרולינה) ושני הפסדים קשים רצופים.
משחק הריצה לא מתרומם כששון מקווי, גם במשחק צמוד עם ניקוד נמוך כשמולך ק"ב שאסור לתת לו יותר מדי הזדמנויות עם הכדור בידיים, בוחר לתת את הכדור לרץ "המוביל" שלו, דרל הנדרסון, רק 12 פעמים כל המשחק. כשקופר קאפ , עם 127 יארד, אחרי ליותר מ60% מסך היארדים של כל התקפת הראמס זה צועק דרשני.
לסטאפורד יש הצלחה בקריירה כשיש לו תופס דומיננטי שהוא אגדת משחק. כך היה עם קלווין ג'ונסון וכך עם קופר קאפ. אבל כמו בדטרויט, זה לא מספיק.

מאיפה אתה הגעת לפה? קלוין ג'ונסון

קנזס סיטי צ'יפס (2:6) – טנסי טייטנס (3:5) 17:20 (הארכה)

הצ'יפס אוהבים השנה לעבוד קשה כדי להשיג את הניצחונות שלהם, משהו שלא השתנה גם השבוע. הטייטנס הגיעו במטרה להשיג ניצחון שישי ברציפות, הציגו הגנה מצוינת ובעזרת משחק הריצה של דריק הנרי והק"ב מאליק וויליס הצליחו לשמור על יתרון שמונה עמוק לתוך הרבע הרביעי.

עם זאת, פטריק מהומס ידע להתעורר ברגע האמת, השיג ט"ד בריצה של 14 יארד ומיד אח"כ חצה את האנדזון בהמרה לשתי נקודות כדי לשלוח את המשחק להארכה. שם, האריסון באטקר בקור רוח הצליח להשיג שער שדא מ-64 יארד שסגרו את הסיפור.

446 יארד באוויר (1 ו-1) למהומס, שהוסיף 63 יארד וט"ד על הקרקע, 106 יארד לטרוויס קלסי. 115 יארד ושני ט"ד לדריק הנרי, ומשחק סולידי של הק"ב הרוקי וויליס, שאומנם סיים רק עם 80 יארד באוויר, אך גם 40 על הקרקע. 

מהומס משיג את ההארכה.

ניו אורלינס סיינטס (6-3) – בולטימור רייבנס (3-6), 27:13

המשחק שסגר לנו את השבוע הסתיים בניצחון של למאר ג׳קסון וחבריו לפני היציאה שלהם לשבוע הביי. 

סוף כל סוף הרייבנס מצליחים לסגור משחק עם רבע רביעי חזק, כל שלושת ההפסדים שלהם הגיעו אחרי קאמבקים ברבע המכריע. ג׳קסון השלים רק 12 מסירות אבל נשא גם 11 פעם ל-82 יארד.

קניאן דרייק היה הרץ המוביל עם 93 יארד ושני ט״ד, כמעט פי 2 יותר מכל מה שהסיינטס רצו ביחד ביום מאוד חלש של אלווין קמארה.

הרייבנס עלו ליתרון 14:0 מהיר ברבע השני ומשם הסיינטס לא התקרבו אפילו לדגדג את התוצאה. תוצאה מרכזת לקדושים שעדיין יכולים לזכות בראשות הבית הגרוע שלהם. 

רבע רביעי חזק, הרייבנס.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. ג'סטין פילדס זרק את מייקל וויק לכלבים…
    לפחות לקולין קייפרניק נשאר משהו בליגה – השיא מול הפאקרס.

  2. ראיתי את ההפסד של הבילס מגיע. לדעתי קצת הגזימו עם הפייבוריטיות שלהם (עוד לפני הפציעה של אלן). היה להם כמה הצגות אבל לצד זה גם גמגומים וזה בעייתי בפלייאוף.

    1. אכן ראית. השאלה שלי לא היתה עד כמה הבילס פייבוריטים, אלא עד כמה הג׳טס יצליחו לפשל גם הפעם, אם כי היכולת שלהם לשמור על המשחק צמוד (כפי שחזית) הפתיעה אותי מאוד.

  3. לא הרבה פעמים אני הולך ביום שאחרי לצפות במשחק שהתרחש בזמן שאני צופה ברדזון, הפעם זו היתה אחת הפעמים. זה לא רק שהבילס הפסידו, מותר להפסיד, יש סיבה שהדולפינס הם היחידים שסגרו עונה שלמה על האפס כולל הפלייאוף, כי פוטבול מה לעשות, משחקים על הדשא, וקורה שמפסידים לקבוצה פחות טובה, אבל שהבילס יפסידו לג׳טס? רק ביום שבת התבדחתי שאחד הרעיונות היה להלביש את הוויד רסיברס של הג׳טס במדים של הבילס כדי שווילסון ימצא אותם בקלות, ונכון שהוא לא נתן משחק טוב, בין השאר בגלל שניסו לשזרע אותו באדמה בשלב מסויים, אבל שההגנה של הג׳טס תשתק ככה את הבילס? ולזכור שזה התחיל בהחלקה של הבועט בדבר הראשון שהג׳טס עשו, שזה כל כך מתבקש שבמקום שבו הם צריכים להתעלות, הם יחליקו, אבל אז האינטרספשן בהתקפה, ומהון להון, רגע, ההגנה שלהם אשכרה עושה את המוות לבילס, לבאפלו פריקינג בילס. וההגנה שמרה אותם קרוב קרוב, ואפילו חוסר היכולת שלהם לנצל מצבים טובים כולל הסאק הדבילי במהלך לפני האחרון לא עלתה להם במשחק, להפך. מפתיע, מפתיע מאד. במיוחד בעונה שבה ההגנות לא מזהירות, ויעידו כל המשחקים שהתחילו במעמד צד אחד ואז לפתע הצד השני פתאום מגיע קרוב מדי או אפילו הופך את התוצאה. ואם כבר, אז הערה אחת, להגיד ״חטפו אותו פעמיים במחצית הראשונה״ על ארון רוג׳רס לא מספר את הסיפור האמיתי, האינטרספשנס היו באנדזון, והסטטיסטיקה היא שבכל העונה הקודמת היה לו אינט. אחד באנדזון, פה שניים במחצית הראשונה. לא יודע מה זה אומר על רוג׳רס והפאקרס (כי ברור שזה לא שהליונס פתאום הפכו לקבוצת צמרת), אבל זה מרגיש שהסיפור של הרומן הזה די גמור.

  4. אחלה סיקור תודה
    בריידי כבר מזמן לא איתנו…
    ההודעה של הקולטס על התפטרות המאמן היתה חייבת.
    עדיין חושב וכמעט בטוח שהיו צריכים להביא מישהו יותר צעיר ממאט ריאן וכמובן שלא להכניס לרוטציה את הלינגר…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט