אורלנדו מג'יק (2-1, מקום 5) נגד קליבלנד קאבלירס (1-2, מקום 4), 20:00:

אחרי שבשני המשחקים הראשונים אורלנדו לא הצליחה לחבר שני סלים ברצף, הגיעה הביתה למשחק מספר 3 והכל התחבר. באנקרו היה בלתי ניתן לעצירה עם 31 נקודות ו-14 ריבאונדים עם 4 שלשות, סאגס סיים עם 24 נקודות ב-9/11 מהשדה מהגנה אדירה על הגארדים הפותחים של קליבלנד שסיימו עם 18 נקודות ב-8/26 מהשדה ביחד. הסיפור לקראת המשחק הזה מבחינת אורלנדו יהיה בעיקר בהתקפה, כי ההגנה שלה אדירה כבר ראינו, אבל אם ממשיך להתחבר לה בהתקפה כמו שהיה במשחק מספר 3 היא תהיה בלתי ניתנת לעצירה באולם הביתי שלה. אורלנדו היא מקבוצות הבית הטובות בליגה, מאזן 12-29 בעונה הסדירה (שלישי במזרח), מנצחת בהפרש ממוצע של 7.6 (שני במזרח), סופגת הכי מעט במזרח בבית, 105, שנייה רק למינסוטה. אורלנדו היא בהחלט דבר אחר בבית, בטח כשמדובר בתרגום ההגנה להתקפה. מה שאורלנדו תצטרך במשחק הזה זה שוב ללכת עם באנקרו, הוא מכווץ את כל ההגנה לכיוונו והוא זריז מאלן ופיזי ממובלי ככה ששניהם מאוד מתקשים נגדו כשהוא חודר לטבעת, גם בשני המשחקים הראשונים הוא היה מצוין אבל שאר אורלנדו לא הייתה בסיפור.

מבחינת הקאבס דווקא המשחק המהיר הרס לה את המשחק, הבלאגן היה נורא וחוסר היכולת להגיע לתרגיל מסודר בהתקפה גרם לזריקות פתטיות. מי שהתעורר במשחק הזה היה קאריס לאברט שהצליח המון פעמים לחדור לסל. הקאבלירס צריכים לעשות שני דברים במשחק הזה: הראשון – לשחק לאט. בניגוד למשחקי הבית בקליבלנד שם אורלנדו לא עמדה בקצב, בבית שלה היא עומדת בקצב לגמרי, ואם קליבלנד תאט מאוד את המשחק היא תוכל להגיע לתוצאה נמוכה ולנצח כי עם כמה שנפרגן לאורלנדו שהיא מסוגלת לנצח בתוצאות נמוכות, לא נשכח שאת שני המשחקים הראשונים קליבלנד ניצחה בלי להגיע למאה נקודות. הדבר השני שהקאבס צריכים לעשות זה ללכת פנימה ולהפסיק להעיף שלשות, שטרוס לא פוגע, גארלנד ומיטשל לא פוגעים והשחקן שהכי קל לסמוך עליו עכשיו זה אייזק אוקורו (בעיה). כמה שיותר ללכת פנימה ולהוציא עבירות מבאנקרו, אייזיק והואגנרים.

יהיה משחק צמוד יותר, מרתק יותר, והוא יסתיים בניצחון של אורלנדו ב-7 הפרש.

ניו אורלינס פליקנס (2-0, מקום 8) נגד אוקלהומה סיטי ת'אנדר (0-2, מקום 1), 22:30:

אחרי שבמשחק הראשון עם תצוגת הגנה ומשחק אדיר בצבע של ניו אורלינס, חשבנו שיש לה סיכוי לקחת משחק מאוקלהומה, ואז הגיע המשחק השני. ניו אורלינס קלעה בדיוק את אותה כמות נקודות שקלעה במשחק מספר 1 במשחק מספר 2, אוקלהומה קלעה 30 נקודות יותר.

מה שניו אורלינס לא עשתה במשחק הזה והייתה צריכה לעשות זה לשמור יותר טוב על הצבע. לניו אורלינס היה יתרון עצום במשחק הראשון כשבכל פעם שנכנסו לצבע הצליחו להשיג סל, הבעיה היא שבמשחק השני אוקלהומה, ובעיקר שיי וג'יילן וויליאמס, הצליחו להיכנס לסל באין מפריע. כדי להתמודד עם הת'אנדר יותר טוב, לטעמי ניו אורלינס צריכה לפתוח עם נאנס ו-ואלנצ'ונס, לא לכל המשחק אלא רק לפתיחתו כדי לתת את הטון בצבע ולפתוח יותר טוב משפתחו במשחק הקודם. כמובן שווילי גרין יעשה התאמות וחמישייה של ואלאנצ'ונס ונאנס לא יהיו הרבה, אבל אם כן ילך בגישה הזאת וזה יקרה יותר זה גם יספיק לנעול את הצבע ומנגד גם לעשות נקודות בצד השני.

אוקלהומה קבוצת חוץ לא רעה עם מאזן 17-24 בחוץ, במשחקי חוץ היא קולעת 117 נקודות למשחק (שנייה במערב), חוטפת 9 פעמים בממוצע (ראשונה בליגה) וקולעת 82.4 אחוזים מהעונשין (שנייה בליגה, רחוקה 4 עשיריות האחוז מהראשונה), אבל בפלייאוף זה משהו אחר, בטח כשמדובר בקבוצה חסרת ניסיון פלייאוף. אוקלהומה צריכה להוכיח שהיא בנויה מהחומר שמנצח משחקים קשים גם בחוץ, והיא צריכה לגרום לניו אורלינס ליפול בטקטיקה שלה ודווקא ללכת לצבע, יש לה שחקנים איכותיים שיודעים לסיים בסל, לאו דווקא בפיזיות, ואם היא תיקח את היתרון היחיד שיש לניו אורלינס עליה ותמנף אותו לטובתה כמו שעשתה במשחק מספר 2 היא תנצח בקלות.

האם היא תעשה את זה? אני דווקא חושב שלא ומהמר על ניצחון של ניו אורלינס ב-6 הפרש.

מיאמי היט (1-1, מקום 8) נגד בוסטון סלטיקס (1-1, מקום 1), 1:00:

אם הייתם אומרים למיאמי נטולת באטלר אחרי משחק מספר 1 שהיא תצליח להשוות את הסדרה היא הייתה עפה לעננים. אחרי משחק ראשון מובהק כל כך של הסלטיקס היה נראה שלמיאמי אין מה להציע מולה. ואז הגיע משחק מספר 2 ונזכרנו שלמיאמי יש מה להציע – את המאמן הטוב ביותר בליגה.

מיאמי עשתה הכל כדי להוציא את בוסטון מהסיסטם, גרמה לה להסתמך אך ורק על השלשות שלה ומנגד זרקה שלשות בעצמה, דבר שהיא לא מצטיינת בו (מקום 12 בליגה באחוזים לשלוש, מקום 18 בניסיונות). כשבוסטון הבינה שהיא צריכה ללכת לצבע במקום להעיף שלשות, או יותר נכון, ג'יילן בראון הבין את זה, מיאמי כבר הייתה במצב שהיא בלתי ניתנת לעצירה. טיילר הירו שהיה נורא במשחקים הקודמים התפוצץ לא רק בקליעה אלא גם בניהול המשחק עם 14 אסיסטים, קיילב מרטין נזכר שהוא משחק נגד בוסטון והחזיר את הקליעה לשלוש שלא נכנסה העונה יותר מדי עם 5/6 לשלוש במשחק מספר 2. אפשר לחשוב שמדובר פה בהבלחה בלבד, אבל למי שצפה המשחק ראה איך ההתקפה של מיאמי קמה מההגנה שלה על התקפת השלשות של הסלטיקס, הם השאירו את פורזינגס והולידיי על חד ספרתי וגרמו לסלטיקס למסור 21 אסיסטים בלבד, 6 פחות מהממוצע העונתי שלהם.

בוסטון חייבת לקום מהמשחק הקודם דרך מה שעשתה ברבע הרביעי – לחדור לסל. יש לה סלאשרים מצוינים שמתפשרים על זריקות משלוש כחלק מתכנית המשחק, אבל גם טייטום ובעיקר בראון שהוא אתלט גדול ושחקן מאוד פיזי יכולים לצאת מהקופסה וללכת פנימה. מי שגם מאוד התקשה במשחק הקודם וצריך לשחרר את הזריקות מבחוץ זה פורזינגס, הוא צריך לקחת כל כדור עם הגב לסל פנימה ולא לזריקה, דבר שעושה שחקן שנמוך ממנו בראש וחצי (ג'רו הולידיי) וזה ההיפך ממה שהסלטיקס צריכים נגד קבוצה כמו מיאמי. ברור שהשלשות יהיו פקטור, אבל במשחק במיאמי כשהאקדח מכוון לראש, אין מצב שלא צריך ללכת קודם פנימה.

אני מהמר שהסלטיקס יתעוררו מהטעויות של משחק מספר 2 וינצחו ב-12 הפרש.

לוס אנג'לס לייקרס (3-0, מקום 7) נגד דנבר נאגטס (0-3, מקום 2), 3:30:

תסגור עניין? אחרי שהצליחה לקחת את המשחק השלישי, דנבר רוצה למחוק את העונה של הלייקרס בביתה.

כמו במשחק מספר 2, הלייקרס הובילו במשחק מספר 3 ושוב בעטו בדלי. מה הלייקרס עשו לא טוב? שוב לא הלכו לכיוון דיוויס וסמכו דווקא על שחקני המשנה שיצילו אותם. מה שכל בר דעת מבין – שחקני המשנה של הלייקרס לא מתקרבים לשחקני המשנה של הנאגטס, דיאנג'לו ראסל עם 0/7 מהשדה וללא נקודות, אוסטין ריבס היה טוב ברבע הראשון ואז נעלם לשני הרבעים הבאים ושוב התעורר ברבע הרביעי. אבל היכולת של שחקני משנה לא אמור להיות דבר מקומם, מה שכן יכול לקומם את אוהדי הלייקרס ואוהדי הכדורסל באשר הם – איך בכל הרבע הרביעי אנתוני דיוויס שאמור להיות שחקן המטרה בלייקרס זורק שלוש זריקות בלבד? לברון הכריח שלשות ועם כל גדולתו, גם הוא יודע שההתקפה טובה יותר כשהכדור אצל דיוויס. דבר ראשון שהלייקרס חייבים לעשות כדי לא לעוף בסוויפ זה להבין שברגעי ההכרעה יש שחקן אחד בלבד שהכדור צריך להיות אצלו ויש לו גבה אחת. הדבר השני זה להרים את ההגנה כי ההגנה של האצ'ימורה ופרינס על ארון גורדון ומייקל פורטר ג'וניור הייתה בגבול הביזיון.

דנבר מגיעה אחרי שעשתה בדיוק מה שהיא עושה כל העונה – להיות טובה יותר כשצריך לנצח. ארון גורדון באמת בערב שיא של 29 נקודות ו-15 ריבאונדים במשחק מספר 3, יוקיץ' ידע לקחת את הצעד אחורה ובניגוד לחוסר ההיררכיה בלייקרס, ההיררכיה בנאגטס עובדת בהרמוניה מושלמת, כי גם כשיוקיץ' לוקח 13 זריקות בלבד זה לא בא בגלל ששחקני המשנה מכריחים זריקות אלא כי ההתקפה מובילה לזריקות טובות שלהם. דנבר לא הייתה במשחק קליעה טוב מחוץ לקשת עם חמש שלשות בלבד, אבל הם לא נשברו ושמרו מצוין על השלשות של הלייקרס והגבילו אותם לחמש שלשות בלבד, לא נתנו להם לפתוח פער במה שהם התקשו בו. אני חושב שזה מסכם את מה שדנבר מייצגת כקבוצה – אם היא לא טובה במשהו מסוים במשחק אז גם היריבה לא תהיה, ואם היא טובה במשהו מסוים אז היא תמשוך את היריבה לזה ותנצח אותה שם ולא איפה שהיא לא מסתדרת. זה מה שהופך אותה לאלופה, השליטה על המשחק, גם כשפחות הולך, לדעת לנווט לסגנון שלה. כדי לנצח הלילה דנבר תצטרך לעשות אותו דבר, להכתיב את הקצב וגם אם טיפה לא ילך בהתחלה שוב לקחת את המשחק לכיוון שלה. אם היא מצליחה לקחת את המשחק לכיוון שלה מהתחלה במשחק חוץ? מה טוב. אפשר לגעת פה בסטטיסטיקה ולהגיד שדנבר צריכה להסתמך בעיקר על הצבע והאסיסטים אבל יום קליעה טוב של מפג ומארי מעבר לקשת ופתאום יוקיץ' גם קולע 4 שלשות וזה פסטיבל מחוץ לקשת, כמות הכלים שיש לנאגטס לנצח משחק בלתי נגמרת.

אני מהמר שזה נגמר היום ב-9 הפרש לנאגטס והיא תעבור לסיבוב הבא.