נבחרת לכל קבוצה – 15 – דאלאס מאבריקס / עמיחי קטן

המצטיין שנבחר בכתבה על טורונטו הוא וינס קרטר שזכה ל-100 מתוך 230 הקולות, שהם 43.48%. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר".

שיעור היסטוריה קצר:

המועדון הוקם ב-1980 והחל לאגור את כוכביו, ובראשם הצמד רולנדו בלקמן את מארק אגוויר הצעירים, שניהם בחירות טופ 10 בדראפט 1981 – מה שהוביל להגעה ראשונה לפלייאוף ב-1984, שכללה גם הגעה לסיבוב השני. עד 1990 החמיצו המאבס את הפלייאוף רק פעם אחת, כולל עונת שיא ב-1988 בה הם הגיעו לגמר המערב וגררו את האלופה המכהנת והאלופה שבדרך הלייקרס לסדרה של 7 משחקים.

בשנות ה-90 דאלאס הפכו לבדיחה של הליגה, כאשר ב-10 שנים רצוף עם מאזן שלילי רק ב-2 הם הגיעו ל-30 ניצחונות, זאת לעומת עונת 11 ניצחונות ומיד אחריה עונת 13 ניצחונות, רצף השנתיים הכי גרוע בהיסטוריה. ב-1995 הגיע שיפור של 23 ניצחונות שהביא תקווה, אבל אחרי זה הגיעו הפציעות ובינתיים נשלחו בטריידים כל כוכבי אותה עונה. רגע שפל נוסף נרשם ב-1997, כאשר בהפסד ללייקרס המאבס קלעו 2 נקודות בלבד ברבע השלישי. שיא NBA כמובן.

המהלך המרכזי שדאלאס עשו בתחילת המילניום החדש הוא מכירת המועדון למארק קיובן, ששינה לגמרי את דפוסי המחשבה של המועדון. על הפרקט, מייקל פינלי הפך לכוכב החדש של דאלאס בסוף שנות ה-90 והוביל שיפור קבוצתי בסוף המילניום, מה שהוביל לעונת 40 ניצחונות ב-2000, הכי הרבה מזה עשור. בינתיים הבחירה ה-9 של דראפט 1998 החל להשתפר וב-2001 הוא הוביל יחד עם פינלי את דאלאס להופעת פלייאוף ראשונה מאז 1990, ואפילו עברו את יוטה בסיבוב הראשון לפני ההפסד לספרס.

עונת 2001 החלה רצף של 12 עונות בהן דאלאס היו בפלייאוף, כאשר ב-2003 הם העפילו הפסידו בגמר המערב, שוב לספרס וב-2006 הם הדיחו את הספרס ואת פיניקס של האקס סטיב נאש, רק כדי להפסיד למיאמי בגמר אחרי יתרון 2- 0 בסדרה ו-13 הפרש במשחק 3. ב-2007 דאלאס רשמו עונת שיא, אותה הם סיימו עם 67 ניצחונות וכוכב הקבוצה הבלתי מעורער, דירק נוביצקי כמובן, זכה ב-MVP. הבעיה היחידה הייתה הפלייאוף, בו הפסידו דאלאס לגולדן סטייט בסיבוב הראשון, והעובדה שנוביצקי נאלץ "לחגוג" את הזכייה האישית אחרי שהמאבס כבר הודחו מהפלייאוף. ב-2008 דאלאס החזירו בטרייד את ג'ייסון קיד, אבל עברו רק סיבוב פלייאוף אחד ב-3 השנים הבאות, והצפי היה לעוד מאותו דבר גם ב-2011.

בפלייאוף של 2011 דאלאס הצליחו לאבד יתרון 24 במשחק 4 של הסיבוב הראשון נגד פורטלנד, וגם הניצחון בסדרה לא הרשים אף אחד, רגע לפני סדרת הסיבוב השני נגד האלופה המכהנת הלייקרס. זה נגמר בסוויפ לזכות דאלאס, כולל ניצחון עצום 122- 86 במשחק 4. אוקלהומה הצעירה נתנה קצת יותר פייט בגמר המערב, אבל זו הייתה הסדרה של נוביצקי שקלע 48 עם 24/24 מהעונשין, שיא NBA, במשחק 1, 40 נקודות במשחק 4, ובכללי 32.2 נקודות ב-58% אפקטיבי באותה סדרה שהסתיימה ב-5 משחקים. בגמר נגד מיאמי נוביצקי שמר את התחמושת לרגעי ההכרעה, והוא רשם 2 סלי ניצחון במשחקים 2 ו-4 לפני ששאר הקבוצה התייצבה לעזרה ודאלאס לקחו את האליפות.

מאז האליפות דאלאס לא עברו סיבוב פלייאוף, כאשר נוביצקי הוביל אותם להפסדים בסיבוב הראשון ב-4 מתוך 5 השנים הבאות, וב-2017 החלה הירידה המשמעותית ביכולת שלו, מה שגרם לכך שהמאבס החלו להחמיץ את הפלייאוף. ב-2 העונות האחרונות החלה ההצגה של הכוכב האירופאי הבא, וב-2020 כבר הוביל לוקה דונצ'יץ' את דאלאס לפלייאוף והפסד 4- 2 לקליפרס בסיבוב הראשון, לא לפני טריפל-דאבל של 40 נקודות, יחד עם סל ניצחון, במשחק 4. בין לבין נוביצקי פרש בקיץ 2019, אחרי שהפך לראשון בהיסטוריה שמשחק 21 עונות באותו מועדון.

כמעט נכנסו:

בראד דיוויס – 12 עונות, 8.6 נקודות, 1.9 ריבאונדים, 5.1 אסיסטים, 53.4% אפקטיבי, 83% מהקו.

נבחר בדראפט ההרחבה על ידי דאלאס ומיד הפך לרכז הפותח בשנים הראשונות. בהמשך הוא הפך לרכז המחליף בשלב מסוים, אבל התרומה שלו הייתה עדיין מאוד משמעתית להצלחה של המאבס בשנים הראשונות.

ג'וש הווארד – 7 עונות, 15.3 נקודות, 6 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 48.3% אפקטיבי, 34% לשלוש, 77.6% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

נבחר בדראפט 2003 ואחרי עונה קיבל את המקום בחמישייה, מה שהפך אותו לשחקן משמעותי עבור דאלאס. עונת השיא של 2007 הייתה גם עונת השיא של הווארד שנבחר לאולסטאר באותה עונה, אבל מאז קצת התקשה לשמור על היכולת, גם בגלל פציעות, וב-2010 הוא הועבר בטרייד.

ג'יי וינסנט – 5 עונות, 16.9 נקודות, 6.5 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 48.2% אפקטיבי, 78.4% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הצטיין בעיקר בעונת הרוקי שלו כפאוור פורוורד סקורר ב-1982, אבל נתן עוד כמה עונות קליעה טובות בשנים שדאלאס החלה להיות קבוצת פלייאוף. אחרי 5 עונות בקבוצה הוא הועבר בטרייד לוושינגטון על מנת לפנות את המקום בחמישייה לסם פרקינס הצעיר.

המחליפים:

ג'מאל מאשבורן – 4 עונות, 19.9 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, חטיפה, 45% אפקטיבי, 31.4% לשלוש, 71.6% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

שיחק בדאלאס בשנים הרעות של שנות ה-90, אבל ברמה האישית היה לו חלק משמעותי בשיפור הגדול של 1995, למרות שהיעילות של הקליעה שלו לא מרשימה במיוחד. השיפור הזה לא הספיק לפלייאוף ובהמשך הוא נפצע הרבה לפני שהועבר בטרייד כחלק מהניסיון לבנות מחדש.

ג'ים ג'קסון – 5 עונות, 19.6 נקודות, 4.9 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 46.8% אפקטיבי, 33.6% לשלוש, 80.8% מהקו.

מחזיק בשיא NBA של 12 קבוצות שונות בהן הוא שיחק, יחד עם צ'אקי בראון, טוני מאסנבורג וג'ו סמית. בדאלאס ג'קסון החזיק 5 עונות, לפני שהוא לא השלים יותר משנתיים באף מועדון אחר בקריירה. הפציעה שלו ב-1996 הייתה זו שהחלה להפיל את דאלאס שהשיגה 36 ניצחונות עונה קודם לכן והאמינה שהצעירים ישתפרו.

לוקה דונצ'יץ' – 2 עונות, 24.7 נקודות, 8.5 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים, חטיפה, 51.5% אפקטיבי, 32.1% לשלוש, 73.7% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

את קריירת ה-NBA שלו עד כה הציבור כאן מכיר, ולכן הנה רשימת כמה תארים מחוץ ל-NBA בהם הוא זכה – הכוכב העולה של היורוליג פעמיים, זכייה ביורוליג עם תואר MVP של העונה ושל הפיינל-פור, זכייה ב-3 אליפויות ספרד, MVP של הליגה הספרדית פעם אחת, זכייה ביורובאסקט ובחירה לחמישיית הטורניר. יש עוד כמה… כל זה בטווח של עד גיל 19. מועמד רציני מאוד לחמישייה בעתיד.

ג'יימס דונלדסון – 7 עונות, 8.8 נקודות, 9.5 ריבאונדים, 0.8 אסיסטים, 1.3 חסימות, 55.1% אפקטיבי, 76.1% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

האיש שהחזיק את דאלאס הגנתית בשנות ה-80. באותה תקופה סנטר הגנתי היה דרישה הכרחית, ודונלדסון הוא זה שעשה את זה עבור דאלאס שהגיעה להישגים בשנות ה-80. לפרקים הוא סיפק גם יכולת התקפית טובה, מה שהניב לו גם בחירה באולסטאר, אבל עיקר כוחו היה בהגנה בקבוצה שהיו לה כמה סקוררים.

ג'ייסון קיד – 8 עונות, 10.5 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 8.4 אסיסטים, 1.9 חטיפות, 47.2% אפקטיבי, 36.3% לשלוש, 73.8% מהקו, אליפות אחת, 2 בחירות לאולסטאר, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

נבחר בדראפט על ידי דאלאס ב-1994 ונבחר יחד עם גרנט היל לתואר רוקי העונה המשותף, ובעונה הבאה נבחר לאולסטאר, בזמן שהאחרים הסתבכו בפציעות. עם זאת, הפירוק מחדש השפיע גם עליו והוא נשלח בטרייד לפיניקס. אחרי יותר מעשור חזר קיד לדאלאס, והפעם בתור סופרסטאר לשעבר, והוא הצליח להשתלב בתפקיד הסגן של נוביצקי, כולל בחירה לאולסטאר ב-2010. קיד היה כמובן גם חלק משמעותי באליפות והחזיק עוד עונה סבירה בתור הרכז הפותח של דאלאס.

סם פרקינס – 6 עונות, 14.4 נקודות, 8 ריבאונים, 1.8 אסיסטים, חטיפה, 48.3% אפקטיבי, 81.4% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הרביעית בדראפט 1984, שלקח לו שנה-שנתיים לתפוס את המקום הבלעדי בחמישייה, אבל מאז תפס היטב את עמדת הפאוור פורוורד. פרקינס נודע אמנם כקלע שלשות בשלב מסוים של הקריירה, אבל בשנים האלה בדאלאס הוא לא ממש זרק מרחוק, ובאותן שנים סגנון המשחק שלו היה דומה יותר לפאוור פורוורד הממוצע של התקופה – הרבה צבע עם חצי מרחק לפעמים.

סטיב נאש – 6 עונות, 14.6 נקודות, 2.9 ריבאונדים, 7.2 אסיסטים, 53.1% אפקטיבי, 41.6% לשלוש, 89.8% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישייה השלישית.

הגיע לדאלאס אחרי שנתיים לא מוצלחות בפיניקס והחל בתהליך שיפור קבוע שהפך אותו לאולסטאר ליד נובציקי ופינלי בדאלאס שהגיעה לגמר המערב ב-2003. בקיץ 2004 הפך נאש לשחקן חופשי והמאבס סירבו להשוות את ההצעה שהוא קיבל מפיניקס מתוך שיקולים כלכליים, אז הוא אכן עבר לסאנס, ויצר שם את הקבוצה שתדיח את דאלאס ב-2005 ותתמודד איתה בגמר המערב ב-2006, ואת היריב העיקרי של נוביצקי על תואר ה-MVP באותן שנים.

ג'ייסון טרי – 8 עונות, 16.1 נקודות, 2.3 ריבאונדים, 4.1 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 53.3% אפקטיבי, 38.8% לשלוש, 84.7% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לשחקן השישי.

הגיע לדאלאס כדי להחליף את נאש בתפקיד הרכז הפותח, אבל הועבר די מהר לשחקן כגארד שני בגלל השיפור של דווין האריס והטרייד עליו שהביא את ג'ייסון קיד אחרי זה. בשלב מסוים הוא הפך להיות השחקן השישי של דאלאס, וככזה זכה בתואר השחקן השישי של העונה, והיה הסקורר השני לנוביצקי בעונת האליפות.

החמישייה:

גארד 1 – דרק הארפר – 12 עונות, 14.4 נקודות, 2.6 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 50.2% אפקטיבי, 34.7% לשלוש, 74.7% מהקו, 2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה.

הרכז של דאלאס בשנות הפלייאוף הראשונות, כלומר המחצית השנייה של שנות ה-80. הארפר היה אחד מהגארדים ההגנתיים הטובים של התקופה, מה שבא לידי ביטוי גם בכמות החטיפות והבחירות לחמישיית ההגנה השנייה, וליד סקוררים כמו השניים הבאים בתור הנוכחות שלו הייתה קריטית. הארפר גם היה חלק בשנים הרעות של המאבס בתחילת שנות ה-90 לפני שנשלח בטרייד לקונטנדרית הניקס.

גארד 2 – רולנדו בלקמן – 11 עונות, 19.2 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים, 50.3% אפקטיבי, 84% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר.

נבחר בדראפט 1981 ואם נוריד את 2 העונות הראשונות שלו, הוא קלע 18 נקודות או יותר למשחק בכל אחת מהעונות בדאלאס, עד 1992. עונת השיא האישית שלו ב-1984 הייתה זו שהעלתה את דאלאס לפלייאוף לראשונה, ויחד עם מארק אגוויר היה מדובר בצמד קטלני בעמדות 2 ו-3 לאורך אותה תקופה. אחרי שאגוויר עבר לדטרויט בלקמן גם החל לזרוק קצת שלשות והיה קלעי לא רע בכלל ב-2 העונות האחרונות שלו במאבס, אבל ההצלחות הקבוצתיות כבר נגמרו בשלב הזה והוא עבר לניקס.

פורוורד 1 – מארק אגוויר – 8 עונות, 24.6 נקודות, 5.7 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 50.2% אפקטיבי, 30.5% לשלוש, 74.2% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר.

הבחירה הראשונה של דראפט 1981, הסקורר והכוכב המרכזי של דאלאס בשנות ה-80. השיא האישי שלו הגיע בעונת 1984 עם הפלייאוף הראשון של המאבס, אבל הוא היה זה שהוביל את דאלאס לכל שאר ההצלחות של התקופה, ובראשן ההגעה למשחק 7 של גמר המערב ב-1988. בעונת 1989 הוא הועבר לדטרויט בתמורה לאדריאן דנטלי, ושם החלה ההתפרקות של דאלאס, כאשר אגוויר לוקח 2 אליפויות רצופות בדטרויט מן העבר השני.

פורוורד 2 – מייקל פינלי – 9 עונות, 19.8 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 48.7% אפקטיבי, 37.6% לשלוש, 81.5% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר.

אחרי שהתפזר העשן מעל ג'ייסון קיד, ג'מאל מאשבורן וג'ים ג'קסון, מצאו את עצמם דאלאס עם מייקל פינלי, שהגיע בטרייד על קיד, בתור הכוכב, וזה שהוביל אותם לעונת 40 ניצחונות ב-2000. עד מהרה התברר שנוביצקי שחקן טוב יותר, אבל זה לא גרע מתפקידו המשמעותי של פינלי בדאלאס של תחילת שנות ה-2000, זו שהגיעה להישג שיא של גמר מערב ב-2003. ב-2005 דאלאס החליטו לשחרר את פינלי משיקולים כלכליים, והוא הצטרף דווקא ליריבה מסאן-אנטוניו, שם הוא הפסיד לדאלאס בפלייאוף, אבל גם לקח אליפות בעונה שאחרי.

סנטר – דירק נוביצקי – 21 עונות, 20.7 נקודות, 7.5 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, 51.2% אפקטיבי, 38% לשלוש, 87.9% מהקו, אליפות אחת, פיינלס MVP אחד, 14 בחירות לאולסטאר, 4 בחירות לחמישיית הענוה, 5 בחירות לחמישייה השנייה, 3 בחירות לחמישייה השלישית, בחירה אחת ל-MVP.

עם מועמדות לגיטימית לריצת הפלייאוף הגדולה אי פעם של שחקן יחיד, זאת של נוביצקי ב-2011, הוא הוביל קבוצה בלי אולסטארים לידו לאליפות גדולה. למעשה, מאז 2002, אז נוביצקי נבחר לראשונה לאולסטאר, ועד לפרישה שלו, היו רק 4 מקרים שעוד שחקן לידו נבחר לאולסטאר, ובכל זאת נוביצקי הוביל את דאלאס למקום בטוח בצמרת הליגה פעם אחר פעם, נגד יריבות עם סגל הרבה יותר מאיים על הנייר. כדאי גם לזכור שנוביצקי הוא היחיד שהשלים 21 עונות בליגה במדי אותה קבוצה.

מאמן: ריק קרלייל ­– 12 עונות, אליפות אחת, מאזן 531- 448 (53.4% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 30- 34 (46.9% הצלחה) בפלייאוף.

מאמן דאלאס בתריסר השנים הקודמות הצליח איפה שנכשלו קודמיו, להביא לדאלאס אליפות. קרלייל הצליח גם לשמור על דאלאס בפלייאוף כל עוד נוביצקי היה בריא, גם כשהוא כבר הגיע לגיל 37 ובלי אולסטאר או משהו קרוב לזה לידו. עכשיו הוא התחיל מחדש עם לוקה דונצ'יץ', וכבר בנה לידו קבוצת התקפה נהדרת שהעפילה לפלייאוף כבר בעונה השנייה של לוקה.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  6. תומר

    14 דצמ 2020 09:16:57

    עם כל הכבוד לטשטוש העמדות בכדורסל המודרני, אני לא מבין איך נוביצקי נרשם אצלך כסנטר. הוא פחות או יותר הטייפקאסט של PF. חוץ מהגובה שלו אני לא חושב שיש לו תכונה אחת שמתאימה לסנטר.
    נכון שעם כל הכבוד לדונלדסון, לאריק דמפייר ולטייסון צ'נדלר, מקומם לא בחמישייה אבל אני הייתי שם את פרקינס כסנטר (הוא גם היה PF אבל שיחק הרבה יותר קרוב לסל ושמר על הסנטרים) ומוציא את פינלי שהיה אמנם תותח-על אבל אין מה לעשות, יש פשרות בחיים.

      1. Avri

        14 דצמ 2020 18:42:17

        סנטר הוא לא, ניסית לערבב קצת. אני לא יכול שלא לחשוד שזה הכל חלק ממזימה כוללת בדבר הוצאתו של אריק דמפיר מהחמישייה. בושה, ככה לעשות לאריק הגואט.

  7. yaniv

    14 דצמ 2020 09:57:44

    תודה.
    דאלאס תמיד הייתה הפילגש שלי ובשנים של נוביצקי כמעט יצאתי איתה בפומבי 🙂
    מסכים עם תומר סה לא רציני לשדים את נוביצקי סנטר.
    לא הזכרת את רוי טארפלי האגדי ששיחק שם באמצע שנות ה80 לדעתי

    1. עידו גילרי

      14 דצמ 2020 10:03:09

      כי הוא לא ראוי לתזכורת…
      הוא אגדי בעיקר ביכולת שלו להסניף קוקאין ולדפוק את הקריירה האגדית שיכלה להיות לו.

      2. yaniv

        14 דצמ 2020 10:40:22

        בסדר לפחות יכל להזכיר אותי בפוטנציאל להיות שחקן אגדי.
        האמת שאני פשוט זוכר אותו בתור ילד בשנתיים נדמה לי או משהו כזה שהוא היה בשיאו ולא עשה שטויות הוא היה אדיר

    2. jefffoster10

      14 דצמ 2020 11:39:30

      אחד מכוכבי הדראפט המקולל בהיסטוריה, עם לני ביאס ודראזן פטרוביץ'. גם קווין דאקוורת' מאותו הדראפט מת צעיר יחסית.

  8. רועי ויינברג

    14 דצמ 2020 10:12:54

    ג'ט ואולי גם נאש או קיד צריכים להכנס לחמישייה, חלק מהתקופה הכי מוצלחת של דאלאס בפער (גם אם המספרים האישיים שלהם לא היו מדהימים). גם לצ'נדלר הייתי נותן מקום בספסל, בלעדיו לא הייתה שם אליפות לדעתי

      1. bobby

        14 דצמ 2020 13:01:35

        אין מה לעשות, ככל שמתקדמים בפרויקט, התמצות של חיים ישאיר הרבה שמות ראויים לזכור בחוץ.. זה כבר לא רק פרויקט, זה אתגר.

  13. סימור סקגנטי

    14 דצמ 2020 16:26:00

    מצוין, כרגיל קראתי בשקיקה. נחמד להיזכר בשחקנים מההיסטוריה הרחוקה – רולנדו בלקמן שהשווה מהקו משחק אול סטאר עם הבאזר (כשלמשחק עוד היה חשיבות) ודרק הארפר שעשה JR כמה עשורים לפני (אבל היה שחקן מצוין ואובר אצ'יבר). האליפות שלהם ב 2011 בהחלט היתה מהמוצדקות

  15. davidz45

    14 דצמ 2020 19:17:09

    תודה חיים..היו להם המון בחירות דראפט מעולות בשנות ה 80 והם לא ידעו מה שיש להם ביד..הם בחרו ב 83 את דייל אליס והעבירו אותו לסיאטל תמורת אל ווד ששרד ב נבא יומיים בערך,וב 85 הם בחרו את דטלפ שרמפ והטרידו אותו לאינדיאנה תמורת הרב ויליאמס..

  16. אהרון שדה

    15 דצמ 2020 12:34:56

    תודה רבה כמה הערות שלי
    1 אלמלא שלושת הטרולים נוביצקי הוא אולי השחקן הכי ראוי להיות הכי קונצנזוס כשחקן מועדון ב 100 אחוז
    מתחריו העיקריים האקים אבל גם לו היה למשל את הארדן
    אפילו למייקל היה את פיפן
    לנוביצקי לא היה אף אחד מזוכי האליפות בחמישייה הראשונה

    2. אני הייתי לפחות מאזכר את טראפלי שכן נתן כמה שנים יפות בדאלאס ואף נבחר לשחקן השישי לפני הסמים
    אני גם מסכים עם מנחם והייתי מכניס את צ'נדלר כסנטר בייחוד שתרם גם לאליפות
    נוביצקי לא יכול להיות בעמדה 5 גם אם שיחק בה תקופה שפחות מהותית
    בשיא שלו היה 4

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט