נבחרת לכל קבוצה – 13 – טורונטו ראפטורס / עמיחי קטן

הכתבה על אורלנדו הסתיימה בהכרעה לזכותו של שאק שזכה ל-132 מתוך 224 הקולות, מה שאומר 58.93%. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר".

שיעור היסטוריה קצר:

כשהליגה החליטה לפתוח 2 קבוצות חדשות בקנדה המקום הראשון שנבחר היה טורונטו, ובאופן לא מפתיע שחקנים לא התלהבו להגיע, מה שגרם לחוסר הצלחה בשנים הראשונות, עד שהראפטורס בחרו את וינס קרטר. מבחינה מקצועית, טורונטו עברו סיבוב פלייאוף אחד בלבד בתקופתו של קרטר, למרות שהם היו מאוד קרובים לגמר המזרח, אבל מבחינה תדמיתית הפכה הקבוצה הקנדית למקום קצת יותר מסקרן, גם אם שחקנים חופשיים בכירים לא יגיעו לשם.

ב-2007-8 הוביל כריס בוש את הראפטורס ל-2 הופעות פלייאוף, להן היה שותף גם אנטוני פארקר שניצח את טורונטו עם מכבי ת"א בקיץ 2005, אבל ב-2010 הוא עזב לסופרטים של מיאמי, והראפטורס שוב נאלצו להתחיל מהתחלה עם דמאר דרוזן הצעיר. אט אט החלה להתגבש בטורונטו קבוצה איכותית שהגיעה לגמר המזרח ב-2016, אבל גם ל-3 הפסדים רצופים לקליבלנד, 2 מהם בסוויפ, ומסאי יוג'ירי, ה-GM של טורונטו החליט שצריך שינוי.

מעבר לחילופי המאמנים, השיג יוג'ירי בטרייד את קוואי לנארד ודני גרין מהספרס, זאת בתמורה לדרוזן, והם הפכו שניהם לשחקני חמישייה בטורונטו. אחרי הרבה מנוחה בעונה הסדירה, קוואי הנהיג את טורונטו לאורך הפלייאוף, בעיקר בסדרה הקשה נגד פילדלפיה, אותה הוא גם הכריע עם הבאזר, ובהמשך הצוות המסייע התחיל להפנים את גודל המעמד, ובסופו של דבר היה זה יתרון העומק שהביא לה את האליפות. קוואי וגרין עברו שניהם ל-LA בקיץ, והראפטורס המשיכו בעונה טובה נוספת, אבל בפלייאוף מצאו את עצמם בחוץ בסיבוב השני.

כמעט נכנסו:

אמיר ג'ונסון – 6 עונות, 8.8 נקודות, 6.3 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים, 1.1 חסימות, 58% אפקטיבי, 68.7% מהקו.

האיש שהחזיק את ההגנה של טורונטו בצבע לאורך החצי הראשון של העשור הקודם ועל הדרך תרם מדי פעם נקודות באחוזים מאוד גבוהים. ג'ונסון אפשר לטורונטו להביא לידי ביטוי הרבה שחקני התקפה שההגנה שלהם פחות חזקה על ידי החיפוי שלו, והצליח לא להיות חור התקפי.

מוריס פירסון – 7 עונות, 12 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, חטיפה, 49.3% אפקטיבי, 37.1% לשלוש, 78.2% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

אחד משחקני ה-3&D המובילים של העשור הראשון של המילניום, כולל עונת שיא של 16 נקודות למשחק ב-2006. בשנים הטובות יותר של טורונטו, בהן הם הגיעו לפלייאוף, מעמדו בקבוצה מחלש והוא גם עבר לניו-אורלינס בשלב מסוים, אבל דווקא ב-2007, העונה האחרונה שלו בטורונטו, הוא היה אחראי למהלך הבא:

פרד ואן-וליט – 4 עונות, 10.5 נקודות, 2.6 ריבאונדים, 4.1 אסיסטים, חטיפה, 50.5% אפקטיבי, 39.3% לשלוש, 84.2% מהקו, אליפות אחת.

ב-2018 הפך לרכז המחליף של טורונטו ולשחקן משמעותי, ומאז ממשיך בכל עונה להשתפר עוד קצת, כאשר העונה האחרונה הוא הפך גם לשחקן חמישייה ולאחד מהקלעים המובילים של הראפטורס, מה שזיכה אותו בחוזה גדול.

המחליפים:

סרג' איבקה – 4 עונות, 14.2 נקודות, 7.4 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, 1.2 חסימות, 55.5% אפקטיבי, 35.6% לשלוש, 76.8% מהקו, אליפות אחת.

הגיע באמצע עונת 2017 ואת תקופת השיא ההתקפית שלו הוא משלב עם היכולות ההגנתיות הידועות והמוכרות. היכולת של איבקה לשחק גם בעמדה 4 וגם בעמדה 5 אפשרה לטורונטו לגוון בהרכבים ובסגנונות המשחק השונים, והייתה משמעותית מאוד ב-2 העונות האחרונות.

דיימון סטודמאייר – 3 עונות, 19.6 נקודות, 4.1 ריבאונדים, 8.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 47.1% אפקטיבי, 36% לשלוש, 82% מהקו, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

בחירת הדראפט הראשונה של טורונטו, ובהתחלה נדמה היה שמדובר בהצלחה, ואולי גרסה דומה לאייברסון שנבחר שנה אחריו, כאשר סטודמאייר זכה בתואר רוקי העונה. בעונה הבאה הוא הוביל את טורונטו ל-30 ניצחונות, אבל בהמשך הראפטורס החליטו לבנות מחדש ושלחו אותו בטרייד לפורטלנד.

דאג כריסטי – 5 עונות, 14.2 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 2.1 חטיפות, 47.3% אפקטיבי, 35.5% לשלוש, 81.7% מהקו.

את מירב ההישגים הקבוצתיים צבר כריסטי בסקרמנטו, אבל באופן אישי שנות השיא שלו היו בטורונטו בשנים הראשונות של הנציגות הקנדי, כאשר הוא היה אחד משחקני ההגנה המובילים בליגה. גם התקפית מדובר היה בשנים הפוריות ביותר שלו, למרות האחוזים הלא כל כך מרשימים.

אנדראה ברניאני – 7 עונות, 15.2 נקודות, 4.8 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, 48.9% אפקטיבי, 36.1% לשלוש, 82.5% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה בדראפט 2006 לא ממש ענה על הציפיות מבחירה ראשונה, אבל הוא היה שחקן טוב ואמין בשנותיו בטורונטו, הן בתור המחליף של כריס בוש, הן בתור הגבוה לידו, והן בתור היורש שלו. ב-2 העונות הראשונות שלו בלי כריס בוש ליד רשם ברניאני ממוצעים קרובים מאוד ל-20 נקודות למשחק עד שפציעות התחילו לפגוע בקריירה שלו.

אנטוניו דיוויס – 6 עונות, 12.9 נקודות, 9.2 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 1.3 חסימות, 42.6% אפקטיבי, 77% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

הגבוה שהגיע מאינדיאנה של שנות ה-90 עם רג'י מילר לטורונטו של תחילת שנות ה-2000 עם וינס קרטר, ורשם בקנדה את שנות השיא שלו, כולל בחירה מפתיעה לאולסטאר ב-2001. פציעה שלו ב-2003 גרמה לירידה ביכולת האישית והקבוצתית, והבחירה בכריס בוש באותו דראפט גרמה ל-2 הצדדים להיפרד.

חוזה קלדרון – 8 עונות, 10 נקודות, 2.5 ריבאונדים 7.2 אסיסטים, 53.5% אפקטיבי, 38.8% לשלוש, 87.7% מהקו.

אולי המשלב האולטימטיבי בין ניהול משחק ובין קליעה, כאשר מדובר ברכז מהסוג שמעדיף את המסירה, אך גם בשחקן שרשם אחוזי עונשין היסטוריים בשלבים מסוימים של הקריירה, כולל עונת שיא של 97.8% מקו העונשין.

יונאס ולנצ'יונאס – 7 עונות, 11.8 נקודות, 8.4 ריבאונדים, 0.7 אסיסטים, חסימה, 56.4% אפקטיבי, 78.7% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

עוד אחד מאלה שהצליח להשתפר על בסיס קבוע, ואמנם היה שחקן חמישייה כמעט בכל הקריירה, אבל התפקיד והחלק שלו בקבוצה עלה משמעותית בכל עונה, עד שהוא הועבר בטרייד שהביא את מארק גאסול ואת האליפות.

פסקל סיאקם – 4 עונות, 12.8 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, 54.3% אפקטיבי, 33.4% לשלוש, 76.4% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לשחקן המשתפר.

השחקן המשתפר של 2019 שהמשיך את תהליך השיפור גם ב-2020 עד שהפך לשחקן הטוב ביותר של טורונטו, לפחות על הנייר.

החמישייה:

גארד 1 – קייל לאורי – 8 עונות, 17.6 נקודות, 4.9 ריבאונדים, 7.1 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 51.8% אפקטיבי, 37.5% לשלוש, 82.2% מהקו, אליפות אחת, 6 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

מי שהפך לסמל של טורונטו של העשור האחרון, והיה גם לסמל לחוסר ההצלחה ברגעי ההכרעה, עד לעונה האחת שהסתיימה עם הטבעת, ובעקבותיה גם המוניטין של לאורי עצמו השתנה. למרות המחסור בסנטימטרים מצליח לאורי להיות אולסטאר כמעט קבוע בשנים האחרונות, כולל כמה הופעות מרשימות ביותר בפלייאופים האחרונים.

גארד 2 – דמאר דרוזן – 9 עונות, 19.7 נקודות, 4.1 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, חטיפה, 46.3% אפקטיבי, 82.7% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

במשך התקופה שלו בטורנטו היה דרוזן הסמל של הגארדים שלא קולעים שלשות, והטרייד ששלח אותו לסאן-אנטוניו היה פגיעה אנושה באמון בשחקנים כאלה, אבל אין בזה כדי להוריד מהיכולות הנהדרות של דרוזן, ומהחלק המשמעותי שלו בעונת השיא ב-2018 שהניבה לראפטורס את ראשות המזרח בעונה הסדירה.

פורוורד 1 – וינס קרטר – 7 עונות, 23.4 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים, 1.3 חטיפות, חסימה, 5 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

"אייר קנדה" הוא ללא ספק האיש שהפך את טורונטו לרוונטית. לפניו לא היה שם כמעט שום דבר שקשור לכדורסל, ובתקופתו הם היו מרחק החטאה אחת מגמר המזרח, הישג אליו הראפטורס הגיעו בסך הכל פעמיים. ההטבעות המרהיבות היו רק הצד הייצוגי של שחקן שעשה הכל על הפרקט וכמעט הוביל לבד מועדון להישגים. אחרי שהוא עזב לקח לראפטורס יותר מעשור לעבור שוב סיבוב פלייאוף.

פורוורד 2 – קוואי לנארד – עונה אחת, 26.6 נקודות, 7.3 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 54.6% אפקטיבי, 37.1% לשלש, 85.4% מהקו, אליפות אחת, פיינלס MVP אחד, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה.

עונה אחת בלבד היה לנארד בטורונטו, וגם בעונה הזאת הוא שיחק רק 60 משחקים בעונה הסדירה, אבל בפלייאוף הוא העלה הילוך, בעיקר בסדרה נגד פילדלפיה בה האחרים מאוד התקשו, ובסופו של דבר קוואי הוא האיש שהביא לקנדה אליפות, כי בלעדיו הראפטורס הודחו בסיבוב השני, גם לפניו וגם אחריו.

סנטר – כריס בוש – 7 עונות, 20.2 נקודות, 9.4 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 1.2 חסימות, 49.5% אפקטיבי, 79.6% מהקו, 5 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה לחמישיית הרוקיז.

נע בין עמדות 4 ו-5 לחילופין, אבל בשתיהן היה בוש לאחד השחקנים המובילים בליגה. אמנם רק פעם אחת הובע בבוש אמון בדמות בחירה לחמישיות העונה, אבל הוא היה אולסטאר קבוע והאיש שסחב טורונטו בינונית ומטה במשך תקופה לא קצרה.

מאמן:

ניק נרס – 2 עונות, אליפות אחת, בחירה אחת למאמן העונה, מאזן 111- 43 (72.1% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 23- 12 (65.7% הצלחה) בפלייאוף.

את ההצלחה של 2019 נהוג ליחס בעיקר לקוואי, כך שהעונה האחרונה היא זו שמראה את ההצלחה של נרס. זה החל במאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה, למרות גל פציעות גדול, מה שהעניק לו את תואר מאמן העונה, והמשיך בפלייאוף שעלה על הציפיות של הרוב, למרות שהסתיים בהפסד צמוד בסיבוב השני.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. אהרון שדה

    7 דצמ 2020 08:10:27

    תודה חיים בחרתי ראשון ולדעתי בחירה שתהיה בדעת מיעוט בחרתי בלאורי .
    הבחירה היא פונקציה של הגדרה
    שהרי השחקן הכי טוב שלבש בוודאי בשיאו את מדי טורונטו הוא קוואי שגם הגיע להישג הכי גבוה האפשרי
    מאידך הוא לבש את הגופייה רק שנה אחת.
    השחקן הכי טוב שלבש לאורך זמן את מדי הקבוצה או הפרוספקט המשמעותי ביותר
    היה קרטר אך הוא שיחק 7 עונות בעוד דרוזן שיחק 9 עונות והגיע ליותר הישגים אישיים בגופיה
    גם בוש חזק בתמונה עם הרבה הישגים אישיים ב 7 עונות

    לאורי היה ללא ספק פחות טוב מכל השמות שכאן מאידך הוא היחידי שמחזיק גם בפז"מ משמעותי ( 8 עונות והיד נטויה)
    ,גם לקח אליפות וגם עשה הישגיים אישיים משמעותיים .

    אז אני מניח ששמעון יחלוק עליי אבל כפנים של המועדון אני בוחר בו .

  2. אופיר נ.

    7 דצמ 2020 08:31:17

    מצויין חיים.
    גם אני בחרתי בלאורי.
    הוא הסמל של הפרנצ'ייס, וזה שהצליח להרים אותו למעלה בפלייאוף.
    אייר קנדה וכריס בוש, היו שחקנים מצויינים, אבל הם קידמו את טורנטו תקשורתית, לא ספורטיבית.

  3. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    7 דצמ 2020 09:12:02

    מסכים עם כל מילה שאהרון ואופיר כתבו, אבל הרגיש לי מוזר לבחור בלאורי ולא בקוואי, אז פשוט הצבעתי לקרטר.
    הופתעתי לראות שהשורה הסטטיסטית של לאורי פשוט הרבה יותר טובה מזו של דרוזן. איכשהו זכרתי את דרוזן כשחקן המוביל ביניהם, לפחות בהתקפה, אבל לפחות לפי הממוצע לאורך כל הקדנציה זה לא המצב.
    תודה רבה חיים, אחלה פוסט ואחלה סדרה.

    2. חיים

      7 דצמ 2020 09:26:06

      בשנתיים האחרונות של לאורי ודרוזן ביחד נוצר פער מסוים לטובת דרוזן, גם בהיבט הסטטיסטי, אבל במקרה של דרוזן גם העונות הראשונות שלו נלקחות בחשבון בחישוב הסטטיסטי, מה שגורם לאיזון.

  4. אבג

    7 דצמ 2020 10:33:22

    בחרתי בוינס. שחקן הרבה יותר טוב צלאורי והשנים הטובות שלו היו בטורונטו.
    איך אנטוניו דייויס נכנס פה ולא באינדיאנה? מראה שסדר הקבוצות לא מעיד בהכרח על חוזק הנבחרת

    1. חיים

      7 דצמ 2020 10:36:04

      הסברתי בהקדמה לכתבה הראשונה בסדרה שהסדר לפי הקבוצות נבחרו הוא ההישגים הקבוצתיים (לא כולל ABA ודומיו) – קודם אלו שלא הגיעו לאף גמר אזורי, אחרי זה אלו שלא הגיעו לגמר, אלו שהפסידו בגמר, ובכתבה הקודמת הגענו לראשונה שלקחה אליפות – סקרמנטו. מכאן ואילך הסדר הוא לפי כמות האליפויות והגמרים, כאשר זו שסובלת מ"בצורת" יותר ארוכה תופיע קודם בכל מקרה של שוויון.

  5. Yinon Yavor

    7 דצמ 2020 11:08:43

    תודה.
    לא בטוח שהייתי מכניס את קאווי לחמישייה. אמנם אליפות והכל, אבל רק עונה אחת…
    יש קייס להכנסת הליטאי בסנטר והזזת בוש ל-4 (אני בטוח שכריס בוש היה שמח…).
    לי זה ברור שלאורי הוא הבחירה. הופתעתי שזה צמוד בינו לבין וינס.

  6. אשך טמיר המקורי

    7 דצמ 2020 11:32:57

    תודה.
    בחרתי בלאורי בגלל האליפות.
    לדעתי יהיה צמוד מאוד בינו לקרטר.
    ון-וליט חייב להיות בפנים, יש לו מניות רבות בהישג הכי גדול של הקבוצה ומספיק ותק.
    אחד מהשמות עם סטט' יותר טוב בתקופה שלא עשו דבר צריך לצאת במקומו.

  8. שחר אלוני

    7 דצמ 2020 13:13:55

    תודה חיים
    מפתיע כמה מעט קולות בוש מקבל, נתן שורה סטטיסטית טובה מאד
    בחרתי בקרטר על בוש בסוף
    לאורי הצליח בעונה עם קוואי, בשאר העונות פחות, וקרטר היה שחקן יותר טוב לדעתי

  9. סכין בגב האומה

    7 דצמ 2020 14:20:50

    גם בחרתי בלאורי. קרטר היה חלק מטורנטו שפתחו שמפניות אם הם הגיעו לפלייאוף, ולאורי היה חלק מטורנטו העוצמתית של היום. זו שצוחקים אליה כי היא נחנקת מול קליבלנד של לברון ומגמגמת בסיבוב הראשון. גם אם הוא היה צריך את קוואי (שלא מגיע לו מקום בחמישיה לדעתי, אליפות או לא) בשביל לקחת את זה. לא לשכוח שהוא היה חלק מטורנטו נהדרת שנתנה לו לנוח כל העונה בשביל לספק את היכולת הזו בפלייאוף

  10. Jonathan

    7 דצמ 2020 17:07:21

    וינסאניטי.
    מהשחקנים האהובים עליי.
    ***
    טורונטו קבוצה שתמיד נהנתי לראות, למרות שמאז השמחה שהאוהדים שלה הפגינו בעת הפציעה של דוראנט, בא לי שהם ייראו את הקבוצה מפסידה כמה עונות. שייסבלו, מה יש?

  12. asaf

    7 דצמ 2020 19:56:16

    תודה חיים. מאמין שואן ליט ייכנס בקרוב לרשימה וסיכוי טוב לחמישייה אם יתמיד …בחרתי בקרטר למרות שבעיניי ה-MVP הכי ראוי זה בכלל יוג'ירי שמקצועית הקפיץ לרמה הבאה את הארגון בהחלטות שלו כולל ההימור על הסייבורג לעונה שהביאה אליפות.

    2. Yinon Yavor

      8 דצמ 2020 12:55:47

      לא רואה אותו מגיע לחמישייה.
      אין לו את המספרים כדי להדיח את דרוזן, ואין לו ולא יהיו לו (מספרים+הישגים) להדיח את לאורי.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט