נבחרת לכל קבוצה – 14 – מילווקי באקס / עמיחי קטן

בכתבה על סקרמנטו, המנצח הגדול הוא אוסקר רוברטסון, שיוזכר גם כאן, עם 110 מתוך 140 הקולות, מה שיוצא 78.57%. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר".

שיעור היסטוריה קצר:

המועדון הוקם ב-1968 ואת עונתו הראשונה סיים אחרון במזרח, מה ששלח אותו להטלת מטבע נגד האחרונה במערב פיניקס על הבחירה הראשונה, בה זכו הבאקס ובחרו את קארים עבדול-ג'באר, אז תחת השם לו אלסינדור. כבר בעונת הרוקי שלו קארים סחב את מילווקי לגמר המזרח וסיים שלישי במירוץ ל-MVP. זו הייתה רק ההתחלה מכל הבחינות, כאשר אוסקר רוברטסון הצטרף באותו קיץ וקארים אגר תואר MVP ראשון (מתוך 3 במדי הבאקס). מילווקי הועברו למערב שם המכשול בגמר המזרח היה הלייקרס שעל ל-6 מ-9 הגמרים האחרונים, אבל זה לא הפריע לבאקס לעצור את הרצף של הליקירס כל הדרך לאליפות ב-1971.

קארים המשיך בשלו, אבל רוברטסון כבר התחיל את הירידה ביכולת והבאקס הודחו בגמר המערב ב-1972 וסיבוב אחד קודם ב-1973, לפני שקארים והחברים החזירו את מילווקי לגמר ב-1974, אז היריבה הייתה בוסטון. את משחק 6 הכריע קארים עם סקיי-הוק ניצחון בתום 2 הארכות שקבע משחק 7, אבל את משחק 7 בוסטון לקחו ורוברטסון פרש. בעונת 1975 קארים סבל מהרבה פציעות, וכך גם האחרים, והבאקס פספסו את הפלייאוף. קארים החליט שהוא רוצה לעבור למקום מעניין יותר והוא נשלח ללייקרס בקיץ 1975.

הבאקס השתחלו לפלייאוף ב-1976, רגע לפני שדון נלסון, שלא מזמן ניצח אותם בגמר של 1974, מונה למאמן הקבוצה. ב-11 העונות שלו הבאקס החמיצו את הפלייאוף רק פעמיים, ובכל פעם הגיעו לפחות לחצי הגמר האזורי. ב-1981 מילווקי הועברו חזרה למזרח, ובאותה תקופה הם הגיעו 3 פעמים לגמר המזרח, כולל סוויפ מדהים על בוסטון ולארי בירד שלב אחד קודם לכן ב-1983. לגמר הם לא הצליחו להגיע, וב-1986 הם היו בגמר המזרח לאחרונה באותה תקופה, לפני שנלסון התפטר ובתחילת שנות ה-90 המועדון מצא את עצמו בתחתית.

ב-1999 הצליחו גלן רובינסון וריי אלן להוביל קבוצה של מילווקי ששברה בצורת פלייאוף שהייתה בתוקף מאז 1991, אבל הפסידו בסוויפ לאינדיאנה באותה עונה ו-3- 2 לאותה קבוצה בעונה שאחרי. ב-2001 הבאקס הגיעו למקום השני במזרח ובפלייאוף הצליחו לשבור גם את בצורת הסיבוב הראשון, לראשונה מאז 1989. אחרי סדרה צמודה נגד שארלוט גם בצורת הגמר האזורי מאז 1986 נשברה, ו-41 נקודות עם 9 שלשות של ריי אלן קבעו משחק 7 נגד פילדלפיה, אבל אייברסון הגיב עם 44 נקודות במשחק 7 ושלח את מילווקי הביתה עם תלונות על השיפוט לאורך הסדרה.

בעונת 2002 הצליחו כל הגורמים המעורבים בהצלחה הקודמת – ריי אלן, גלן רובינסון, סם קאסל והמאמן ג'ורג' קארל – להסתכסך ביניהם והם החמיצו את הפלייאוף, מה שגרם לכך שהם החלו למצוא את עצמם במקומות אחרים. בקיץ רובינסון הועבר בטרייד לאטלנטה, אלן הועבר למינסוטה ב-2003 בעד גארי פייטון שהוביל את הבאקס להפסד בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אבל עזב בקיץ, קארל סיים את תפקידו בסוף העונה, וקאסל עבר למינסוטה.

המושכות נשארו בידיים של מייקל רד, עד אז המחליף של אלן, שהצליח לסחוב את הבאקס לפלייאוף ב-2004 ו-2006, שני מקרים שהסתיימו בהפסד 4- 1 לדטרויט בסיבוב הראשון. בשנים הבאות רד התמודד עם הרבה פציעות ומדי פעם הבאקס הצליחו להשתחל לפלייאוף במזרח, כמו למשל ב-2010 ו-2013. גם ב-2015 הבאקס נכנסו לפלייאוף במקרה, לפני ואחרי שנה שהם לא עשו את זה, אבל אז היה להם כבר את שני כוכבי העתיד, כריס מידלטון ויאניס.

במהלך עונת 2016 החל המאמן, ג'ייסון קיד, לנסות את יאניס בתור רכז, והמהלך הוכיח את עצמו והפך אותו מפוטנציאל לא ממומש לאחד מהשחקנים הטובים בליגה. ב-2017 הוא כבר נבחר לשחקן המשתפר והוביל את הבאקס שוב לפלייאוף, מה שהחל רצף של 4 עונות בינתיים שגם צפוי להמשיך. עונת 2018 הייתה פחות מוצלחת, וקיד פוטר במהלכה, אבל הבאקס הצליחו להשתחל לפלייאוף ולגרור את בוסטון למשחק 7 באותו קיץ מונה מייק בודנהולזר לתפקיד המאמן והוא בנה את השיטה המתאימה סביב יאניס, מה שהפך אותו ל-MVP ב-2 העונות האחרונות ואת מילווקי לקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה. ב-2019 הבאקס היו קרובים, אבל איבדו יתרון 2- 0 בגמר המזרח נגד טורונטו והפסידו, וב-2020 הודחו כבר בסיבוב השני על ידי מיאמי.

כמעט נכנסו:

ג'וניור ברידג'מן – 10 עונות, 13.9 נקודות, 3.7 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 48% אפקטיבי, 84% מהקו.

הגיע לבאקס בטרייד שהעביר את קארים ללייקרס ועבר בעצמו ל-LA, הפעם לקליפרס, בטרייד שהביא את טרי קאמינגס למילווקי. בעשור בין לבין מדובר היה באחד השחקנים היציבים ביותר של מילווקי שהייתה קבוצת צמרת בליגה לכל אורך התקופה הזאת, בין אם הוא עלה בחמישייה או מהספסל.

ג'ק סיקמה – 5 עונות, 13.4 נקודות, 7.9 ריבאונדים, 2.9 אסיסטים, חטיפה, 47.1% אפקטיבי, 35.2% לשלוש, 88.4% מהקו.

את החצי השני של שנות ה-80 בילה סיקמה, כנראה הסנטר הראשון שגם היה קלעי מחוץ לקשת, במילווקי. את שנות השיא האישיות הוא רשם בסיאטל, אבל גם באותן שנים במילווקי הצליח סיקמה לשמור על יכולת טובה כשחקן שמסוגל לשחק גם בפנים וגם בחוץ, תלוי בדרישות המאמן.

וין בייקר – 4 עונות, 18.3 נקודות, 9.5 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, 1.3 חסימות, 49.7% אפקטיבי, 63.4% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית, בחירה לחמישיית הרוקיז.

בייקר שיחק במילווקי בתקופה שבה הבאקס לא העפילו לפלייאוף וסיימו במאזן שלילי כל עונה שלו, אבל באופן אישי היכולת שלו הפכה אותו לשחקן מאוד משמעותי בליגה וכזה שהטרייד שהעביר אותו לסיאטל אפשר למילווקי להתחזק ולבנות מחדש סביב כוכבי שנות ה-2000.

המחליפים:

אנדרו בוגוט – 7 עונות, 12.7 נקודות, 9.3 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, 1.6 חסימות, 52.2% אפקטיבי, 57.4% מהקו, בחירה אחת לחמישייה השלישית, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה בדראפט 2005 שהסתבך עם הרבה פציעות בשנים הראשונות שלו בליגה ולא הצליח לבלוט, עד לעונת 2010 המצוינת שלו, בה הוא רשם ממוצעים של 15.9 נקודות, 10.2 ריבאונדים ו-2.5 חסימות ובעיקר סידר לבאקס מקום בפלייאוף, אליו הוא לא הגיע בגלל פציעה. הטרייד בו הוא עבר לגולדן סטייט ב-2012 היה מהותי יותר מהצד של המעדון האחר, ולכן נזכיר אותו שם.

אוסקר רוברטסון – 4 עונות, 16.3 נקודות, 4.9 ריבאונדים, 7.5 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 46.8% אפקטיבי, 84.3% מהקו, אליפות אחת, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה.

העונה הראשונה שלו במילווקי הייתה גם הטובה ביותר, כאשר הוא נותר עדיין בין השחקנים המובילים של הליגה וזכה באליפות היחידה שלו. בשנים הבאות היכולת של "ביג או" החלה לרדת בהדרגה, ובהופעת הגמר השנייה של הבאקס ב-1974 הוא כבר היה רביעי בלבד ברשימת הקלעים בעונה הסדירה, אבל ההתעלות שלו בפלייאוף החזירה אותו למעמד של הכוכב השני ליד קארים, אבל את משחק 7 הוא סיים עם 6 נקודות ב-2/13 מהשדה וזה היה אקורד הסיום של הקריירה שלו.

ריקי פירס – 8 עונות, 16.5 נקודות, 2.7 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 52.6% אפקטיבי, 86.5% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, 2 בחירות לשחקן השישי.

לאורך רוב התקופה שלו במילווקי הוא היה המחליף של טרי קאמינגס, אבל ככל שפירס השתפר הוא קיבל יותר ויותר דקות מהספסל, מה שסייע לו לזכות בתואר השחקן השישי פעמיים, ובאחת מהן הוא גם קבע שיא נקודות לשחקן שלא עולה בחמישייה עם 23. ב-1991 פירס נבחר לאולסטאר לראשונה בקריירה, עדיין כשחקן שעולה כמחליף ולא בחמישייה, אבל כשבוע לאחר האולסטאר הוא הועבר בטרייד.

בראיין ווינטרס – 8 עונות, 16.7 נקודות, 2.7 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 48.4% אפקטיבי, 36.3% לשלוש, 84.3% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר.

עוד אחד מאלו שהגיעו בטרייד ששלח את קארים ללייקרס, וכנראה המוצלח יותר מביניהם. ווינטרס השתלט על המקום בחמישייה של הבאקס במחצית השנייה של שנות ה-70 נתן כמה עונות קליעה נהדרות, רובן עוד לפני שקשת השלוש נכנסה לפעולה. היה ל גם חלק משמעותי בכמה הופעות פלייאוף של הבאקס בשנות ה-70 וה-80, כולל 27.3 נקודות למשחק בפלייאוף של 1976 (במדגם מצומצם של 3 משחקים). מדובר באחד הקלעים הגדולים של התקופה, ומייקל ג'ורדן אף הרחיב וטען כי "מדובר בפיור שוטר הטוב בהיסטוריה".

גלן רובינסון – 8 עונות, 21.1 נקודות, 6.2 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 48.8% אפקטיבי, 34% לשלוש, 81.2% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה בדראפט 1994 והשחקן שחתם על חוזה הרוקי הגדול בהיסטוריה של 68 מיליון ל-10 עונות, כתוצאה מזה שהנושא הזה לא היה מסודר כמו היום. רובינסון תרם את יכולת הקליעה שלו מהרגע הראשון במילווקי, והוא מחזיק במקום השני בטבלת קלעי כל הזמנים של הבאקס. ב-2001 היה לו חלק משמעותי בהגעה של הבאקס לגמר המזרח, אבל אחר כך מהר מאוד כל הגורמים המעורבים הועברו הלאה ורובינסון הגיע לאטלנטה בטרייד.

ריי אלן – 7 עונות, 19.6 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 52% אפקטיבי, 40.6% לשלוש, 87.9% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

אותו זוכרים בעיקר מהאליפויות בבוסטון ומיאמי, ואם צריך אז גם מהתקופה בסיאטל, אבל במילווקי הוא בילה קרוב ל-7 עונות, התקופה הארוכה בקריירה שלו באותה קבוצה. בפלייאוף של 2001 היה אלן בשיאו עם 25.1 נקודות למשחק ב-47.9% לשלוש, כולל שיא NBA דאז של 9 שלשות במשחק 41 נקודות שכפה משחק 7 בגמר המזרח. ב-2003 הוא הועבר בטרייד לסיאל בתמרה לגארי פייטון.

טרי קאמינגס – 6 עונות, 19.4 נקודות, 7.8 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 48.5% אפקטיבי, 70.2% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

הגיע בטרייד מהקליפרס ב-1984 וכבר בעונה הראשונה במילווקי רשם את עונת השיא בקריירה עם 23.6 נקודות למשחק ומקום באולסטאר ובחמישייה השנייה. בהמשך הוא הוביל את מילווקי לעוד הופעה בגמר המזרח ועוד כמה הופעות בפלייאוף לפני שעבר לסאן-אנטוניו. אפשר לומר שמדובר באחד מהראשונים ששיחק בעמדה 4 בעיקר במשחק מבחוץ ופחות מתוך הצבע.

מרקיז ג'ונסון – 7 עונות, 21 נקודות, 7.5 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 53% אפקטיבי, 73.6% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הסקורר של מילווקי בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 והאיש שנשלח על ידי דון נלסון להיות ה"פוינט פורוורד" הראשון, אחרי מכת פציעות אצל הרכזים ב-1984. ג'ונסון היה השחקן המרכזי שהועבר לקליפרס בטרייד על קאמינגס, שנועד להצערת הקבוצה, בקיץ 1984, והקליעה שלו חסרה לבאקס, יחד עם חוסר הניסיון היחסי, בסוויפים שהם חטפו מפילדלפיה ובוסטון בשנתיים העוקבות, 2 סדרות בהן הבאקס קלעו באחוזים רעים.

החמישייה:

גארד 1 – סידני מונקריף – 10 עונות, 16.7 נקודות, 5 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 50.8% אפקטיבי, 83.2% מהקו, 5 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, 4 בחירות לחמישייה השנייה, 4 בחירות לחמישיית ההגנה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה, 2 בחירות לשחקן ההגנה.

מונקריף הוא האיש שמסמל את הבאקס של שנות ה-80. לא רק בגלל שהוא זה שנכח שם בתקופה הכי ארוכה, אלא בעיקר בגלל הגנת הברזל והיציבות שלו. הוא לא ניפק מהלכים מרהיבים כמו מג'יק-בירד-ד"ר ג'יי-מייקל ג'ורדן שבלטו באות עשור, אלא היה האיש שתמיד היה שם ותמיד עשה את הפעולות הקטנות. למשל, את תואר שחקן ההגנה המציאו ב-1983 והזוכה הראשון היה מונקריף, שזכה בתואר פעמיים ברציפות. גם בהתקפה מונקריף הצטיין, גם בקליעה וגם בניהול המשחק לפרקים, והוא עד היום האיש שמחזיק ברייטינג ההתקפי הגבוה ביותר בתולדות הבאקס.

גארד 2 – מייקל רד – 11 עונות, 20 נקודות, 4 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, חטיפה, 50.5% אפקטיבי, 38.3% לשלוש, 84% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

התחיל את הקריירה כמחליף של ריי אלן, הכוכב של הבאקס באותה עת, ונכנס לחמישייה כשאלן הועבר לסיאטל. בכל אחת מ-7 העונות הראשונות שלו הצליח רד לשפר את ממוצעי הנקודות שלו וסחב את הבאקס לכמה הופעות פלייאוף כשהשחקן הכי טוב לידו היה אנדרו בוגוט. דווקא כשהבאקס התחילו לבנות קבוצה לא רעה מסביב רד החל לסבול מפציעות רבות ולא היה חלק מההגעה של הבאקס לפלייאוף ב-2010.

פורוורד 1 – בוב דאנדרידג' – 9 עונות, 18.6 נקודות, 7.3 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 48.7% אפקטיבי, 77% מהקו, אליפות אחת, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז.

כשאומרים מילווקי באקס ודראפט 1969 חושבים רק על אדם אחד, אבל כדאי לשים לב גם לבחירת הסיבוב הרביעי של הבאקס. אם נשים את עונת הרוקי שלו בצד, דאנדרידג' קלע 18 נקודות או יותר למשחק במשך 9 עונות רצוף, 7 מהן במילווקי, ובסוף הקריירה חזר גם לעונת פרישה בבאקס. דאנדריג' לא רק היה סקורר בולט, אלא גם זה שקלע הכי הרבה נקודות במשחקי גמר בשנות ה-70, עם 450 כאלה, אבל יש לציין שהנתון הזה מושפע גם מהנוכחות שלו ב-4 גמרים – 2 במדי מילווקי ו-2 במדי וושינגטון.

פורוורד 2 – יאניס אדטוקומבו – 7 עונות, 20.1 נקודות, 8.9 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 1.3 חסימות, 54.7% אפקטיבי, 28.4% לשלוש, 72.2% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת לשחקן המשתפר, בחירה אחת לשחקן ההגנה, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה, 2 בחירות ל-MVP.

כולם כאן מכירים את יאניס היטב, ואין צורך לפרט הרבה, אז אני אתן כאן את ממוצעי הנקודות והריבאונדים שלו בכל עונה. נקודות – 6.8, 12.7, 16.9, 22.9, 26.9, 27.7, 29.5. ריבאונדים – 4.4, 6.7, 7.7, 8.8, 10, 12.5, 13.6. נזכיר גם שיאניס הפך בעונה שעברה לשלישי בהיסטוריה שזוכה ב-MVP ובתואר שחקן ההגנה באותה עונה, אחרי מייקל ג'ורדן והאקים אולאג'ואן, ואם נוריד את התנאי של אותה עונה יהיה ניתן להוסיף גם את קווין גארנט ואת דיוויד רובינסון. יאניס יכול להתעודד מכך שכל האחרים זכו באליפות אחת לפחות.

סנטר – קארים עבדול-ג'באר – 6 עונות, 30.4 נקודות, 15.3 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 1.2 חטיפת, 3.4 חסימות, 54.7% אפקטיבי, 69.5% מהקו, אליפות אחת, פיינלס MVP אחד, 6 בחירות לאולסטאר, 4 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז, 3 בחירות ל-MVP.

ראיתם את השם וישר עלה לכם השחקן לראש. נזכרתם בקרחת והמשקפיים, נזכרתם בוודאי בשחקן שקלע 20 נקודות למשחק בגיל 40 וככל הנראה השמות הנוספים שעלו לכם לראש הם רוברט פאריש, מג'יק ג'ונסון ולארי בירד. עכשיו תשכחו מכל זה, כי אנחנו נדבר על שחקן אחר, כזה שאפיל החזיק בשם אחר חלק מהזמן.

היום אנחנו נדבר קצת על לו אלסינדור, הפרס הגדול של הטלת המטבע על הבחירה הראשונה ב-1969, בה זכו הבאקס, ואחרי שנתיים כבר היו עם אליפות, ועם אלסינור שהחליף את שמו לקארים עבדול-ג'באר. עונת 1972 בה רשם קארים 34.8 נקודות, 16.6 ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים ב-57.4% מהשדה ו-68.9% מהקו היא מתחרה ראויה לעונה האישית הכי טובה בהיסטוריה, וזה עוד בלי להזכיר 35.2 נקודות, 16.8 ריבאונדים ו-4.1 אסיסטים ב-56.7% מהשדה ו-73.3% מהקו של קארים בפלייאוף של 1970. אז הוא היה רוקי שלקח קבוצה של 29 ניצחונות בלעדיו עד לגמר המזרח. לא חסרים פוסטים קודמים באתר שמתמקדים בקארים, ולכן אני אעצור כאן.

מאמן:

דון נלסון – 11 עונות, 2 בחירות למאמן העונה, מאזן 540- 344 (61.1% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 42- 46 (47.7% הצלחה) בפלייאוף.

מיד עם סיום הקריירה שלו כשחקן, הצטרף נלסון למילווקי כעוזר מאמן, וכבר כעבור 18 משחקים החליף את המאמן לארי קוסטלו שהתפטר. כעבור שנה נלסון גם מונה לתפקיד ה-GM, ובתפקיד הכפול הצליח להוביל את הבאקס בעידן שאחרי קארים לעשור מוצלח בשנות ה-80, כאשר הבאקס העפילו לסיבוב השני של הפלייאוף ב-9 מתוך 11 העונות שלו בקבוצה, וב-3 מהן זה גם הספיק להעפלה לגמר המזרח.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    10 דצמ 2020 08:24:59

    פוסט מצוין, תודה רבה חיים.
    .
    אני הייתי מכניס את ביג או לחמישיה. במועדון כזה, שבו אליפות היא נדירה, יש לדעתי עדיפות למי שלקח אותך עד הסוף.
    .
    גם טרי קאמינגס האדיר צריך להיות שם. הוא אמנם לא לקח אליפות (שנות השמונים במזרח היו "צפופות" עם לארי, אייזיאה, מייקל והדוקטור), אבל היה "השחקן" שלהם בתקופה שבה היו בצמרת.

    1. חיים

      10 דצמ 2020 10:05:23

      תודה.
      לגבי ביג או – אם הוא היה השחקן הטוב ביותר של הבאקס באותה אליפות הוא היה נכנס כנראה (כמו במקרה של טורונטו), אבל בתור השחקן השני הכי טוב זה לא הספיק לי כדי להכניס אותו לחמישייה, מכיוון שהוא היה שחקן משמעותי מעט מדי זמן ביחס לאחרים.
      לגבי קאמינגס – עיין בתגובה 3.2

  2. Jonathan

    10 דצמ 2020 08:54:52

    זה קטע המועדון הזה – די הרבה מהשחקנים היותר טובים שלו פחות מוכרים וזוהרים משחקנים במועדונים חלשים בהרבה (וזה לא אומר ששחקני מילווקי נופלים מהם). המים השקטים של הליגה…
    *
    אני חושב שהחמישיה בסדר. הופתעתי שהיא בלי טרי קאמינגס אבל קשה לי להתווכח עם הבחירות. אוסקר רוברטסון הגיע אליה בגיל די מבוגר.
    הייתי לגמרי שם את וין בייקר בין המחליפים, אולי על חשבון אנדרו בוגוט.
    *
    ומאחר ורמזת לגבי שיקולים עתידים – אני לא בטוח שריאלית בוגוט צריך להיות בין המחליפים בווריירס.
    הוא היה חלק חשוב באליפות ב-15 (ובפציעה שלו הבנתי שכבר לא תהיה אליפות ב-16) ועדיין – היה לנו את וילט, את נייט ת'ורמונד וגם את רוברט פאריש ל-4 עונות סבירות. אולי לא הצלחנו לגייס או לטפח סנטר כוכב כבר 40 שנה (מסכן ויצמן) אבל זו רשימת עבר לא רעה.

  3. Yinon Yavor

    10 דצמ 2020 09:08:22

    תודה.
    מוסיף על הרשום מעליי, שסיקמה חייב להיות בפנים ולא סתם מאוזכר. הוא היה שחקן מאוד משמעותי בתקופה תחרותית של המועדון.
    הייתי גם מכניס את ריי לחמישייה במקום רד. שחקן טוב בהרבה, ואני מתייחס כאן רק לתקופה במילווקי

      1. עידו גילרי

        10 דצמ 2020 09:19:50

        אני אפילו הייתי מכניס את ג'ונסון לפני קאמינגס אבל בכל מקרה מעיף משם את מייקל רד ומכניס את ריי אלן.

        1. Yinon Yavor

          10 דצמ 2020 09:43:49

          למרות שלמייקל רד יש הישג שמעטים יכולים להתגאות בו, וריי אלן לא אחד מהם (קארים ויאניס כן):
          הוא השחקן הטוב ביותר שיצא מהדראפט שלו…

    2. חיים

      10 דצמ 2020 10:03:06

      מבחינתי גם הגארד ליד מונקריף וגם הפורוורד ליד יאניס היה צמוד.
      לגבי הגארד – "ביג או" היה שחקן משמעותי במילווקי מעט יחסית, ובין אלן לרד העדפתי את רד שעשה אמנם קצת פחות, אבל עם הרבה פחות לידו, כאשר לאלן היה את גלן רובינסון וסם קאסל לידו, ואילו השחקן הכי טוב ליד רד היה בוגוט שפרץ רק כשרד כבר היה פצוע מדי.
      לגבי הפורוורד – קאמינגס נופל מול ג'ונסון במעט בכל מדד – סטטיסטיקה, הישגים קבוצתיים ואישיים ואפילו היה פחות זמן בבאקס, ככה שזה בין ג'ונסון לדאנדרידג'. לשניהם הייתה תקופה קצרה שהם הובילו את הבאקס לסיבוב הראשון ותקופה ככוכב השני או השלישי של הקבוצה עם יותר הצלחות קבוצתיות, כאשר דאנדרידג' היה שחקן משמעותי באליפות והכוכב השני בהפסד בגמר, לעומת 2 גמרי מזרח של ג'ונסון. מבחינה סטטיסטית היתרון של ג'ונסון קל, אבל דאנדרידג' שמר על יותר יציבות. בסופו של דבר העדפתי כאן את דאנדרידג'.

      1. Dor

        10 דצמ 2020 13:24:10

        רד ואלן זה באמת קרוב אבל אני מסכים איתך שרד צריך להיכנס לפי אלן בעיקר בגלל הוותק בקבוצה ועוד עם ממוצעים אפילו גבוהים יותר. מדהים כמה שחקנים טובים עברו בקבוצה הזאת

    1. חיים

      10 דצמ 2020 10:28:59

      את בייקר לא הכנסתי למחליפים בגלל 0 הצלחה קבוצתית בזמן מצומצם של 4 עונות.
      לגבי קאסל – גם לא היה הרבה זמן בבאקס וגם היה רק השלישי בהיררכיה. בשביל זה הוא עבר למינסוטה, שם הוא קיבל מקום בטוח.

  5. רועי ויינברג

    10 דצמ 2020 11:50:44

    מייקל רד היה אחד השחקנים הראשונים שאהבתי כשרק התחלתי לראות כדורסל, בחירה כמעט מרגשת. הזדמנות טובה להזכיר שחקנים טובים שלבשו את מילווקי בתקופה פחות גדולה בקריירה שלהם: גארי פייטון, ג'רי סטקהאוס, ג'יי ג'יי רדיק וטוני קוקוץ'

  6. שחר אלוני

    10 דצמ 2020 12:34:11

    תודה,
    תכלס אם קארים היה נשאר בבאקס וללא 5 טבעות בלייקרס, הוא עדיין היה בר השוואה לצמברליין ומוזס מאלון למשל

  8. אהרון שדה

    10 דצמ 2020 18:00:23

    השאלה הגדולה האם בסוף הקריירה של יאניס הוא ינשל את קארים מתואר האם וי פי ?
    הוא חייב בשביל זה לעמוד ב 2 תנאים מוקדמים
    1. להישאר במילווקי ולא לרעות בשדות זרים
    2. להביא לפחות טבעת אליפות אחת לקבוצה.

    1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      10 דצמ 2020 22:51:24

      אני מסכים שאם יאניס יהיה במילווקי פור לייף אפשר להעדיף אותו, ואני באמת לא חסיד גדול של דירוגים כאלה, אבל לדעתי הסיכוי שיאניס, בסוף הקריירה שלו, אפילו אם יזכה ב-5 אליפויות, יהיה גדול מקארים הוא אפסי. זה לא לגמרי בסתירה למה שאמרת, אבל היה לי חשוב "לחדד את הנקודה"
      😉

    2. Yinon Yavor

      11 דצמ 2020 11:33:14

      אהרון – הוא חייב לעמוד באחד משני התנאים. לא חייב את שניהם.
      אם יהיה במילווקי פור לייף עם קריירה סטייל קרל מלון או סטוקטון, זה יכול להספיק גם בלי טבעת.
      גם אם ייקח אליפות או שתיים ויעבור קבוצה (עיין ערך לברון בקליבלנד) יש לו סיכוי לעבור את קארים בדרוג של מילווקי

  9. מנחם לס

    10 דצמ 2020 20:44:18

    החמישייה שלך די מקובלת על כאלה ששיחקו וכיכבו שם כששיחקו.
    מבחינת "ה-5 הטובים אי פעם ששיחקו שם" הייתי בוחר באוסקאר, ריי אלן, יאניס, טרי קמינס, וקארים

  10. רביד אראל

    10 דצמ 2020 21:54:38

    מעולה חיים, אם אני זוכר נכון ריקי פירס היה המחליף של פול פרסי ולשניהם היה חלק גדול (ביחד עם קאמינגס ומונקריף) בכך שלבאקס היה את המאזן השלישי בטיבו בשנות ה80.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט