סיכום שבוע 4 בNFL/ צוות הופס פוטבול

מאת צוות הופס פוטבול: עידו רבינוביץ, יאן מלניקוב, רביב פייג

מושלם, ג'וש אלן והבילס

שיקגו ברס (1-3) – אינדיאנפוליס קולטס (1-3), 19:11

במשחק המלא הראשון של ניק פולס כקוורטרבק הפותח של הברס בסולדג'ר פילד, מספר 9 נכשל בלהוביל את הדובים לניצחון הרביעי שלהם ברציפות. הם נקלעו לפיגור מוקדם, וכאשר זה קורה מאט נאגי החליט לנטוש את הריצה כמעט לגמרי (16 נשיאות, 28 יארד בלבד על הקרקע) ולסמוך על זרועו של פולס, בדרך ל-11 נקודות בלבד. המוסר החדש זרק 42 פעמים והשלים 26 מהן, עם ט"ד אחד וחטיפה.

מנגד, פיליפ ריברס לא מתבקש לעשות יותר מדי בהתקפה של פרנק רייך, ששמרה על איזון התקפי (38 נשיאות, 29 מסירות) כאשר תשעה רסיברים שונים קיבלו את הכדור, אף אחד מהם לא תפס ליותר מ-3 פעמים.

הדובים לא ינוחו לזמן רב כאשר הם חייבים לטוס לטמפה ביי למפגש הראשון בין בריידי לפולס מאז הניצחון של האיגלס בסופרבול. הקולטס יפגשו את הבראונס הלוהטים למשחק מרתק.

יוסטון טקסנס (4-0) – מיניסוטה וייקינגס (3-1), 31:23

מי היה מאמין ששתי הקבוצות הללו יפתחו את השנה עם שלושה הפסדים רצופים?

הטקסנס, ששיחקו נגד, ככל הנראה, שלושת הקבוצות הטובות בקונפרנס שלהם, הגיעו למשחק מול הוייקינגס בידיעה ששתיהן מוכרחות להשיג ניצחון כדי להישאר עם הראש מעל המים. ביל או'בריאן שוב פעם עשה טעות מכרעת כאשר הוא היה בפיגור 15, לקח את נקודת האקסטרה במקום ללכת על ההמרה לשתי נקודות, וסוף סוף הוא שילם על כך בעבודתו יום לאחר מכן.

למרות כל השטיקים של או'בריאן, הטקסנס היו על סף האנדזון כאשר דשון ווטסון מצא את וויל פולר לט"ד שיכל להשוות את המשחק, אבל ההילוך החוזר הראה שהרסיבר לא השלים את תהליך התפיסה והוייקינגס כרעו ברך בדרך לניצחונם הראשון העונה.

יוסטון נפגשים עם הג'אגוארס בשבוע הבא, המשחק הכי קל בלוח הזמנים שלהם עד כה, לעומתם הוייקינגס ייאלצו להתמודד עם הסיהוקס שעדיין לא חוו הפסד העונה.

ברוך שפוטרנו, ביל אובריין

טמפה ביי באקנירס (1-3) – לוס אנג'לס צ'ארג'רס (3-1), 31:38

טום בריידי יודע לעשות קאמבק יותר טוב מכל אחד אחר בהיסטוריה, ובארבעת המשחקים שלו בטמפה הוא נאלץ לחפור את דרכו החוצה מכמה בורות קשים. הפעם אלו היו הצ'ארג'רס בהובלת ג'סטין הרברט הטרי שעלו ליתרון שיא של 24:7 עם 2 דקות לסיום המחצית, לפני שבריידי הוביל דדרייב אדיר שהסתיים בט"ד מצמק. משם הבאקס להטו בדרך ל-24 נקודות במחצית השנייה והניצחון.

אמנם, יש לתת קרדיט להרברט, שמול הגנה מצוינת בדמות הבאקס הוא הצליח לצבור 290 יארד ו-3 ט"ד ב-25 מסירות בלבד.

הברקים מעיר המלאכים יפגשו את יריבת הבית של בריידי, ניו אורילינס. טמפה ביי כאמור, ביום חמישי נגד הדובים מאילינוי.

לאס וגאס ריידרס (2-2) – באפלו בילס (0-4), 30:23

הפעם הראשונה מאז 2008 שהבילס פותחים עונה עם ארבעה ניצחונות רצופים, וזה מגיע בזמן מושלם. הפטריוטס בדיוק איבדו את טום בריידי, הדולפינס בונים את הקבוצה מחדש עם רוקי קוורטרבק שאמור לשחק בקרוב והג'טס הם עדיין הג'טס.

הבאפלואים פתחו בסערה גם נגד ג'ון גרודן וחבורתו, שלאחר שתי ניצחונות לפתיחת העונה הם חזרו למאזן .500 בעקבות שני הפסדים ל-AFC מזרח.

דרק קאר שיחק טוב עם 311 יארד, 2 ט"ד ללא איבוד באחוזי השלמה טובים, אבל ג'וש אלן התעלה על יריבו פעם נוספת בעזרת שיטת משחק פנטסטית של המתאם ההתקפי, בריאן דייבול, שצפוי לאמן קבוצה חדשה אחרי העונה המופלאה הזו.

גרין ביי פאקרס (0-4) – אטלנטה פאלקונס (4-0), 30:16

כאשר ארון רוג'רס משחק ברמה הכי גבוהה שלו, אי אפשר לעצור את ראשי הגבינה, גם בלי שני התופסים הבכירים שלהם, דוונטה אדאמס ואלן לאזארד הפצועים.

בהיעדרם, אהרל'ה פנה לטייט אנד שלו, רוברט טוניאן, שסיפק את הסחורה עם שלושה הבקעת ו-98 יארד.

מנגד, רחמיי על מאט ראיין. מספר 2 של הפלאקונס נותן עוד עונה טובה מאוד כסיגנל קולר, אבל הוא משחק לבד. כאשר חוליו ג'ונס עדיין מתמודד עם פציעה וקלווין רידלי לא תופס אף אחת מחמש הטארגטים שלו, הם בבעיה רצינית בהתקפה, ולא נדבר על ההגנה שממשיכה להיות זוועתית תחת המאמן ההגנתי לכאורה, דן קווין.

אין רסיברים? אין בעיות. רודג'רס וטוניאן


קרוליינה פאנתרס (2-2) – אריזונה קרדינלס (2-2)  21:31

אם יש דבר אחד שליגת הNFL לימדה אותנו עם השנים זה שאף חד לא יודע כלום. הליגה הזו תפתיע אותך כל פעם מחדש. אפילו יש ביטוי שנטבע במיוחד לסמל את זה: any given Sunday
בתחילת העונה אריזונה נראתה כמו הממתק החדש של עונת 2020. קיילר מורי עלה שלב בהתפתחות שלו והכימיה בינו לבין הרכש החדש, דיאנדרה הופקינס, נראתה כמו הדבר המלהיב הבא בNFL.
שבועיים חזקים של הקרדינלס, כולל נצחון מרשים על סגנית האלופה בשבוע הפתיחה, התחלפו בתצוגות פחות ממספקות מול קבוצות מידל אוף דה פאק, כמו דטרויט וקרולינה.
מורי והופקינס נראה שאיבדו את העמוד ששניהם היו עליו, ומעמידים מספרים לא מרשימים בעליל (הופקינס עם 41 יארד, מורי עם 133 יארד באויר).
לעומתם, לא הרבה ציפו מקרולינה של 2020, אבל נראה שטדי ברידג'ווטר  מוצא את רגליו בביתו החדש ומוביל לנצחון רצוף שני ומביא אותם למאזן חצוי.
ברידג'ווטר הראה שגם הוא יכול להשתמש ברגליו אם צריך ומלבד ה2 ט"ד באויר גם תרם אחד על הקרקע.
אין כריסטיאן מקפפרי, ארגיובלי שחקן ההתקפה הטוב בליגה? אין בעיה. מייק דיווייס ירוץ ל84 יארד וט"ד וגם יקלוט באויר עוד  5 תפיסות ל27 יארד.
המשחק עצמו היה בשליטה מלאה של המארחת לאורך כל הדרך. והיה למעשה דיי גמור ברבע השלישי לאחר הט"ד ל 28-7  שקרולינה הרוויחו מפאמבל של קיילר מורי.

סינסנטי באנגלס (1-2-1) – ג'קסונויל ג'אגוארס (3-1) 25:33

ניצחון ראשון לג'ו בורו המצויין שמוכיח כי הוא לגמריי ק"ב העתיד של המועדון וכבר שובר את שיאי המועדון הותיק בארבעת המשחקים הראשונים שלו. בורו השיג את הניצחון המון בזכות ג'ו מיקסון  שהיה פנומנלי במשחק והגיח ל155 יארד, 2 ט"ד על הקרקע  ואחד באויר.
אחרי התחלה שקולה משהו שבה ג'קסונויל הצליחו להחזיק מעמד ללמרות חטיפה של מינשו והחטאה של שער שדה, סינסנטי נהנו מרבע שלישי מצויין בו הבקיעו 17 נקודות ללא מענה וברחו לג'קסונויל.
גרדנר מינשו נתן משחק סולידי והשתמש המון בדי ג'יי צ'ארק שהופך לכוכב מול עיניינו (8 תפיסות ל95 יארד ו2 ט"ד).
מגיע קרדיט גם לתופס השני בג'קסונוויל (5 ל86 יארד)  רק בשל השם המגניב שלו שבהחלט יכול להיכנס להול הוף פיים של שמות – לבישקה שנולט ג'וניור.
הג'אגוארס לא גרועים כמו שחשבנו בתחילת העונה ויש להם המון על מה לבנות אבל זה לא הספיק לניצחון הפעם.

חיוני לניצחון, ג'ו מיקסון



וושינגטון פוטבול טים (3-1) – בולטימור רייבנס (1-3) 31-17

אין תרופה כמו קבוצה חלשה כדי לחזור לפורמה. אחרי משחק חלש בשבוע שעבר, למאר ג'קסון חזר לעצמו כשהוא שוב הרץ המוביל בקבוצה עם 53 יארד על הקרקע וט"ד. זאת בנוסף ל2 ט"ד באויר הספיקו כדי להביס את קבוצת הפוטבול החלשה שמולו.
דווין האסקינס נתן מספרים סולידים (314 יארד באויר וט"ד  בריצה של 3 יארד על הקרקע), אבל וושינגטון מתקשה לחדור לאנד זון ולשים נקודות על הלוח.
להוסיף פגיעה לעלבון, אפילו הפאנטר של הרייבנס, סאם כוך, השלים עליהם מסירה ל15 יארד.

סן פרנסיסקו פורטי ניינרס ( 2-2) – פילדלפיה איגלס (1-2-1)

אחרי שנתן משחק מעולה במחזור הקודם, ניק מולינס סבל מירידה חדה ביכולת. מולנס היה נוראי במשחק הזה אבל לא כל האשמה נופלת על כתפיו כשקו ההתקפה של הניינרס פשוט לא היה מסוגל לעמוד מול הפאס ראש המצויין של האיגלס.
לא עזר למולנס שקיבל המון עזרה מג'ורג' קיטל, אשר חזר לשורות ההתקפה אחרי פציעה שהשביתה אותו לשבועיים (15 מתוך 15 תפיסות ל183 יארד וט"ד) . מולנס עשה המון טעויות, היה תחת לחץ תמידי וראה רוחות רפאים לאורך כל המשחק. הוא ספג 4 סאקים ומסר ל2 חטיפות שחיסלו כל סיכוי להתמודדות של הניינרס מול האיגלס, שאיך לומר, מלבד קו ההגנה לא היו מזהירים בעצמם.
קרסון וונץ השתיק, גם אם לזמן קצר, את הביקורות הקטלניות בעיר החרות, עם הנצחון הזה. הוא לא ממש שיחק טוב במיוחד אבל עשה מספיק, בעיקר עם רגליו (7 ריצות ל37 יארד וט"ד),  כדי להבטיח את הניצחון.
ברבע הרביעי, קייל שאנאהן, החליף את מולנס בסי ג'יי בטהארד שניסה והצליח יחסית לתת לניינרס סיכוי לקאמבק, אבל נכשל בצורה מוכרת יותר מדי, בניסיון המכריע להייל מארי עם הבאזר.
הגנת הניינרס שיחקה דיי טוב, הגבילה את וונץ ואת משחק הריצה והגיעה לק"ב היריב 3 פעמים, אבל עדיין מתקשה מול ק"ב שמסוגל להשיג דאונים ראשונים וט"ד עם הרגלים, וזה מאוד בעייתי בבית הNFC מערב.

הוא חזר, הטייט אנד של העם

דטרויט (3-1) – ניו אורלינס (2-2) 35:29
חמישה ט"ד רצופים סידרו לדרו בריז ולסיינטס את ניצחונם השני, במשחקו הטוב הראשון של בריז לעונת 2020 – אפילו בלי מייקל תומאס בריא על המגרש בשבוע הרביעי ברציפות. הליונס כבר עלו ליתרון 14:0 אחרי חטיפה של בריז ברבע הראשון כשסטאפורד מצא את גולדיי המתקמבק לט"ד מרשים. אבל בדטרויט כמו בדטרויט, חלקו הנרחב של שאר המשחק היווה התרסקות מפוארת, בזמן שבריז החל למצוא חיבור גם על התופסים האחרים שלו – סנדרס הוביל את כלל התופסים במשחק עם שש תפיסות ל-92 יארד, וטרהקוואן סמית' תפס את שני הט"ד שמסר בריז באותו אחר צהריים.

דאלאס (3-1) – קליבלנד (3-1) 49:38
בייקר מייפילד ומיילס גארט, טקסנים במקור, הרגישו הכי בבית בעולם אצל הבוקרים. זה עוד נראה טוב כשכדור נפלא של פרסקוט סידר לאמארי קופר 20 יארד וט"ד בדאון רביעי שהעלה את דאלאס ליתרון 14:7, אבל זה היה היתרון האחרון שראתה דאלאס במשחק זה. 27 נקודות רצופות איפשרה דאלאס לקליבלנד מאותו רגע במשחק, וניסיון הקאמבק הנואש של פרסקוט לא צלח הפעם. מספר ארבע צבר מעל 500 יארד במסירה וכבר הצליח להביא את קבוצתו לפיגור של פוזשן אחד בלבד, אבל ההגנה שאיפשרה מעל 300 יארד בריצה לא יכלה לקו ההתקפה העוצמתי של הבראונס, והובילה להפסד שלישי של דאלאס ו-12 בסך הכל של קבוצות ה-NFC מזרח.

כמה סבלנות תהיה לג'רי ג'ונס. מייק מקארתי

מיאמי (3-1) – סיאטל (0-4) 31:23
זה לא היה קל – בכל זאת, סיאטל לא ניצחה בפלורידה מאז 2006, ולא הייתה במאזן 4-0 מאז 2013. אבל רצפים נועדו להישבר, בעיקר כשראסל ווילסון הוא האיש שמנסה לעשות זאת. ווילסון השווה את שיא הט"ד לאחר ארבעה משחקים בעונה (עם 16) שבוע לאחר ששבר את שיא הט"ד לאחר שלושה (14). כריס קארסון השלים את המלאכה עם שתי גיחות לאנדזון ממרחק יארד, ובצד שני, מיאמי וראיין פיצפטריק נעצרו על חמישה שערי שדה וט"ד ריצה של המזוקן לקראת סיום המשחק – מה שאיפשר לסיאטל לברוח ברבע הרביעי באמצעות ארבעת הט"ד שהבקיעה בעצמה. 

ל.א ראמס (1-3) – ניו יורק ג'איינטס (4-0) 9:17
משחק פוטבול לא מרשים באצטדיון המרשים של הראמס. שתי ההתקפות התקשו לתפקד למשך חלקו הגדול של המשחק, כשאף אחד מהקווטרבקים לא הצליח להתעלות על 200 יארד במסירה, אף רץ לא צבר מעל 45 יארד בריצה, והרסיבר המוביל של המשחק, קופר קאפ, רשם 55 מתוך 69 היארד שלו בתפיסה אחת לט"ד, לקראת סיום הרבע הרביעי. הראמס היו בהישג יד למשך כל המשחק עבור הג'איינטס, אבל הם נאלצו להסתפק בשלושה שערי שדה והפסד רביעי בארבעה שבועות.

הדבר המרשים היחידי במשחק הזה, סו-פיי סטדיום

קנזס סיטי (0-4) – ניו אינגלנד (2-2) 10:26
ההשפעה הגדולה ביותר על המשחק לא הייתה הדחייה שלו ביום אחד, אלא זהות הבדיקה החיובית שהובילה אליה. בלי קאם ניוטון, גם תוכנית הגנתית מבוצעת לעילא ולעילא של בליצ'ק והפטריוטס לא הייתה קרובה להספיק. הט"ד הראשון במשחק הגיע עם 42 שניות לסיום הרבע השלישי, כשטייריק היל היה זה שהעלה את הצ'יפס ליתרון 13:3 ושבר את המנעול של בליצ'ק. החלפה של בראיין הויר החלש במיוחד בג'ארט סטידהאם הצעיר סיפקה ניצוצות, אך מהומס מצא לבסוף את הדרך לנצח ושגיאה של אדלמן הביאה לפיק-סיקס של טייראן מאת'יו שסגר את המשחק והשאיר את הצ'יפס מושלמים מול הקריפטונייט של פטריק מהומס. 

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. תודה לכם
    .
    מחזור מעניין למרות שלא היה אף משחק "גדול" (בעקבות פציעת קאם) ואף משחק לא הגיע לסיום צמוד ודרייב אחרון מכריע

            1. עשית עבודה יפה עלינו עכשיו אתה עובר לניינרס – עוד מעט תסכור את כל הבית.

            2. חחחח הניינרס זה לא עבודה שלי וגם את הקארדס עזבתי. אם תהיה לכם בעיה שבוע הבא זה כבר יצריך ועדת חקירה

          1. סבבה, אז אצל ג'ימי לא עוד הרבה זמן.
            בניגוד לקבוצות אחרות, הניינרס יכולים להסתדר כמה שבועות אם רק הק"ב היה נפצע, הבעיה שיש גם אחרים

  2. שוב ושוב אנחנו לומדים שאין מחזורים משעממים
    מזכיר לעצמי שתמונת המצב אחרי ארבעה מחזורים לא בהכרח תהיה התמונה בסוף העונה. יש קבוצות טובות יותר מהמאזן שלהן (דאלאס, ויקינגס) ויש כאלה שפחות (נניח ברס).
    לא ברור עד מתי סיאטל ימשיכו לנצח בלי קו אחורי וכמה זמן ימשיך רודג'רס ליהנות מהאפקט של מעין הנעורים שממנו שתה.
    וכמובן הקבוצות שמסתמנות כמסקרנות הרשמיות – קליבלנד ואריזונה.
    .
    תודה על סיכום מצוין

  3. מחזור פחות נוצץ אבל כיפי, מתחילים לראות טרנדים משמעותיים. אם הפאקרס והסיהוקס יימנעו מפציעות, הולך ומתרגש עלינו גמר NFC מהסרטים. יש למישהו נתונים על הבית החלש בהיסטוריה? האם ישנה עונה שבה הקבוצות בבית מסויים לא ניצחו כלום פרט למשחקים ביניהן? NFC איסט מביש

    1. בזיכרון הקולקטיבי יש את סיאטל עם 7 נצחונות מלפני כמה שנים, אבל לפי הרשימה הזו היה בית גרוע יותר
      https://www.yardbarker.com/nfl/articles/the_worst_divisions_in_nfl_history/s1__30849749
      .
      יש דיון מעניין לפיו הדירוג בפלייאוף צריך להיקבע רק לפי המאזן (ולא לשריין משחק בית אוטומטי בויילד קארד למנצחת של דוויז'ן), אני מזמן אמרתי את זה אבל יש הרבה אוהדים אמריקאיים נגד. אולי אפשר למצוא פשרה שמנצחת הבית צריכה להיות עם מאזן חיובי בשביל לקבל את השיריון ולארח את ה-WC

    2. הבית המזרחי חלש, אבל הוא לא מביש:
      – דאלאס קבוצת התקפה מלהיבה, הבעיה שאין לה הגנה
      – פילדלפיה אכן מגמגמת, אבל היא לא חלשה כל כך
      – וושינגטון קבוצה בבניה, והיא בתהליך שיפור, בעיקר בהגנה
      – לניו יורק הגנה סבירה פלוס, אבל אין התקפה

      1. שמע, כשאתה ככה מפרגן לכל קבוצה כאילו יש לה רק איזו בעיה קטנה.. זה בית מביש
        .
        דאלאס מפגרת כל משחק ב-25 הפרש, מול קבוצות כמו קליבלנד ואטלנטה
        האיגלס לא מסוגלים להגיע ל-30 נקודות גם מול קבוצות לוטרי ושל מחליפים
        וושינגטון בקושי מסוגלים להתקדם במגרש בלי לאבד את הכדור
        הג'איינטס… פחחח, למזלם יש את הג'טס שעוד איכשהו יותר גרועים מהם

        1. כשאני רואה את רמת המחוייבות של שחקנים, איך שהם מתאמצים, משתדלים וכל כך רוצים, אז אני מפרגן.
          אני לא אגיד על מישהו שנתן את כולו והפסיד, שהוא מביש, גם אם הוא גרוע.

          1. ברור, אבל זו השוואה בין עוצמה (חולשה) של בתים, לא קריאה לשחקנים בשמות. הבית הזה לא סתם חלש, אלא ברמות היסטוריות

  4. אור אמנם אתה צודק שפילי לא מגיעים ל30 נקודות אבל בוא ונציץ רגע במצב הפציעות רק בהתקפה מתחילת השנה
    רסיברים – ג'פרי, ראיגור, ג'קסון וארטגה פצועים – אלו ארבעה מתוך חמשת הפותחים – גרג וורד הוא המבוגר האחראי כרגע
    טייט אנד – גודרד שהוא חלק מהותי במערך שני הטייטים המוצלח של פילי
    קו התקפה – ברנדון ברוקס, דילארד, סימאלו, ופיטרס, גם ליין ג'ונסון סוחב פציעה – למעשה רק קלסי הסנטר כשיר לחלוטין זה 20% מקו ההתקפה מהטובים בליגה.
    אז סנדרנס בנתיים נותן עונה יפה
    ו-וונץ הוא וונץ – שחקן טוב בהרבה מאיך שהוא נראה כיום
    וזה לפני שהתחלנו עם ההגנה בכלל…..
    לא בדקתי אבל זו אחת הקבוצות הפצועות שאני זוכר אי פעם. תשעה פותחים בחוץ

  5. ודבר נוסף על פילי, הם היחידים שזכורים לי מהשנים האחרונות (מלבד הפטס) שאחרי הופעה בסופרבול וגם זכייה לא התבזו לחלוטין בעונות שאחרי
    האיגלס תחרותיים, עלו לפלייאוף בשתי העונות מאז הזכייה וגם ניצחו משחק (הדאבל דוינק המטורף מול הברס – ותראו איפה אותה ברס מאז)

  6. בריידי שיחק נפלא נגד הצ׳ארג׳רס למרות פיק-סיקס נדיר. מרגיש לי שעם עוד קצת אימון ותיאום עם המערכת החדשה שלו, ולטמפה ביי תהיה קבוצה שיכולה לעשות צרות בצמרת הNFC

  7. טנסי מסתבכים
    שחקנים ואנשי צוות הפרו בידוד והתאמנו יחד במגרש של בית ספר תיכון , וכמובן שיש נדבקים חדשים , עונשים אפשריים הם קנס , בחירות דראפט ויש שכבר מדברים על הפסד טכני מול הבילס בראשון הקרוב או אפילו צפונה להשעיה קבוצתית לכל העונה .
    ולא נשכח את סטפן גילמור שחלה והצילום שלו מחבק את מהומס חורך את הרשת .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט