שבת בבסיס – ביום של הפצצה / יוני לב ארי

ה-26 ביולי 2020. 14 שחקני המיאמי מארלינס נדבקו בנגיף הקורונה, בשלב הראשון בדרך לסגירת עונת 2020, שגם ככה היתה בסימן שאלה. בעוד כמה שנים, המשפט הזה יופיע כנראה בלא מעט מקומות, ויעבה את מה שגם ככה נחשב לעבה מאוד – אירועי ה-26 ביולי בהיסטוריה של הבייסבול האמריקני. להלן, רשימת האירועים שהפכה את התאריך הזה לכל כך מיוחד:

ביית רות' ולו גריג (צילום: New York Daily News)

Never Give Up

הניו יורק יאנקיז של 1928 היו חבורה של שחקנים שלא מוותרים. לו גריג ובייב רות' הובילו את המפציצים לעוד אליפות, אך ב-26 ביולי הם עשו דבר שלא רואים כל יום. לאחר שאיבדו יתרון של 0:1 באינינג התשיעי, במשחק חוץ מול הטייגרס בדטרויט, החבורה מניו יורק הביאה הביתה לא פחות מ-11 ריצות באינינג ב-12, בדרך ל-1:12 ענק.

היאנקיז עשו זאת עם אפס (!) הום ראנס, אך מה שלא פחות מדהים, זה שהפיצ'ר של הטייגרס שפתח את המשחק, ויק סורל, החזיק עד לסיום המשחק. היום פיצ'ר לא מחזיק ארבע ריצות, אז 12? ועוד באינינג ה-12? מטורף. ושימו לב לזה – אורך המשחק: שעתיים ו-21 דקות. מדהים כמה שהבייסבול השתנה.

בדרך לעוד חבטה מוצלחת. דימאג'יו (צילום:Chicago Tribune)

הקדים את זמנו שלו

נדלג חמש שנים קדימה, עד ל-26 ביולי 1933. ג'ו דימאג'יו עדיין היה במיינורס, שלוש שנים לפני הבכורה שלו בליגה של הגדולים. אך כבר אז הוא הראה מה הוא שווה, כשהוא רשם את המשחק ה-61 ברציפות עם חבטה מוצלחת, שיא Pacific Coast League עד היום. הוא כמובן ישבור בהמשך גם את שיא המשחקים עם חבטה מוצלחת במייג'ורס, עם 56 כאלה, שיא שכנראה יישאר לנצח.

שש שנים קדימה, הלוח נעצר על ה-26 ביולי 1939, והיאנקיז ממשיכים לייצר כותרות. התופס הנפלא, ביל דיקי (שימו לב למגמת התופסים בכתבה הזו), הוביל את החבורה מהברונקס ל-1:14 ענק על סיינט לואיס, כשהוא מעיף שלושה הום ראנס בשלוש הזדמנויות רצופות, במשחק שנמשך פחות משעתיים. העונה הזו, אגב, הסתיימה אף היא באליפות של ניו-יורק.

הספר שהוציא את רות' בפעם האחרונה לציבור (צילום:iconicauctions.com)

ביי ביי בייב

גם התחנה הבאה קשורה לברונקס בובמברס, כשב-26 ביולי 1948 רשם ג'ורג' הרמן "בייב" רות' את הופעתו האחרונה בציבור. הספר האוטוביוגרפי "Babe Ruth Story" יצא לאור, ה-במבינו לקח חלק באירוע, וכשבועיים מאוחר יותר, ב-16 באוגוסט 1948, הלך רות' לעולמו, והותיר אחריו היסטוריה ששינתה את פני הבייסבול לעד.

עוזבים את היאנקיז, נשארים בניו יורק. ג'ים ראסל, אאוטפילדר בינוני במקרה הטוב, היה הסוויץ' היטר הראשון שהעיף שני הום ראנס במשחק, אחד מכל צד. האירוע ראה אור, לא תאמינו, ב-26 ביולי, הפעם ב-1950, המשחק הסתיים ב-5:7 של הברוקלין דודג'רס על סיינט לואיס, ב-אבט פילד האגדי.

חתיכת קריירה. ה-מיק (צילום:The New York Times)

Grand Salami

מדלגים שנתיים, חוזרים ליאנקיז, כשאחד בשם מיקי מנטל התחיל להראות מה הוא שווה. ב-26 ביולי 1952 העיף ה-מיק את הגראנד סלאם הראשון בקריירה, כשהוא מעלה את ניו יורק ל-0:4 כבר באינינג הראשון בדטרויט. המשחק, אגב, הסתיים ב-6:10 לדטרויט, אחרי, שימו לב לסגירת המעגל, גראנד סלאם באינינג ה-11. מנטל, יסיים את הקריירה עם תשעה גראנס סלאמס.

חמש שנים קדימה, ולא רק שאנחנו לא מחליפים קבוצה, אנחנו אפילו לא מחליפים שחקן. The Mick המשיך לייצר כותרות, כשהוא מעיף ב-26 ביולי 1957 את ההום ראן ה-200 שלו בקריירה. המשחק הסתיים בהפסד של המפציצים, 3:2 לדטרויט (שוב הם?), מנטל יעיף 34 דינגרס לאורך כל העונה, ו-536 בסך הכל.

ועדיין, כל התמונות שלו הן בלי מחבט. ספאן (צילום:WordPress.com)

התבלבל במקצוע

התחנה הבאה – 1962. מרחיקים על למילווקי, שם שיחקו אז הברייבס. כוכב הקבוצה, ווארן ספאן, שבר שיא כשהוא מעיף את ההום ראן ה-31 שלו בקריירה. אה, כן, שכחתי לציין, מדובר בפיצ'ר. הוא ימשיך וייעצר רק ב-35 דינגרס (מקום שלישי בכל הזמנים עד היום), ובמקום מכובד ביותר בהיכל התהילה, לצד סטטיסטיקה יפה גם כפיצ'ר: 245:363, עם ERA של 3.09.

זוכרים מה ביל דיקי עשה ב-1939? אז ג'וני בנץ', שוב תופס, חבר של דיקי לספסל היכל התהילה, העיף אף הוא שלושה דינגרס רצופים. המשחק, שהתקיים ב-26 ביולי 1970, יסתיים ב-5:12 של הרדס על סיינט לואיס, אותה הקבוצה מזירת הפשע מלפני 31 שנה, תופסים אוהבים לשחק מולה…

מה אתה מחפש, ביל? דיקי (צילום:espn.go.com)

ספסל חם

קופצים שמונה שנים קדימה, ונעצרים ב-26 ביולי 1978. אותו ג'וני בנץ' שוב עלה לכותרות, כשהוא מעיף באינינג הרביעי את ההום ראן היחיד של הרדס בהפסד למטס 12:3. אך זה לא היה סתם הום ראן, זה היה הדינגר ה-300 שלו בקריירה, בדרך ל-389 כאלה במהלך הקריירה המופלאה שלו.

עד עכשיו לא עשינו כבוד לקבוצות מעבר לגבול. אז ב-26 ביולי 1984 גם המונטריאול אקספוז נכנסו לרשימה. במהלך ה-4:5 על הפיטסבורג פאירטס, חבט פיט רוז האגדי שני סינגלים, ובכך הוא עקף את טיי קוב, כשהוא תופס את המקום הראשון בהיסטוריה של המשחק עם 3,502 סינגלס. אם לא פרשת ההימורים, אין ספק שרוז היה גם הוא מככב אף הוא בהיכל התהילה.

מתופס לתופס. ג'וני בנץ' (צילום:Sports Illustrated)

Be Like MIKE

נעבור לפילדלפיה, עוצרים את השעון על 1988. כוכב הקבוצה לאורך שני העשורים האחרונים, מייק שמידט, קובע שיא כשהוא רושם את המשחק ה-2,155 שלו בעמדת הבסיס השלישי. שמידט, שהעיף 548 הום ראנס לאורך הקריירה, ימשיך כמובן גם הוא להיכל התהילה, עם אליפות אחת, עשר כפפות זהב ושלוש זכיות ב-MVP של הנשיונל ליג.

אהבתם את הביקור הקודם בקנדה? חוזרים שוב. הגיבור התורן, גיבור טראגי משהו, הוא פיצ'ר סביר בשם מארק גארדנר. הבחור, עם קריירה חביבה של 93:99 ו-ERA של 4.56, שיחק ב-26 ביולי 1991 במדי האקספוז. גארדנר עצר את הדודג'רס, בלוס אנג'לס, על אפס חבטות בתשעה אינינגים – No Hitter מרשים. הבעיה – גם האקספוז לא השיגו ריצה, והמשחק נכנס לאקסטרה אינינגס. אותו גארדנר מסכן חטף את הריצה המפסידה באינינג העשירי, ובמקום לחגוג – יצא הביתה מבואס.

חשבתם שסיימנו? עוברים שנה אחת קדימה בלבד, ל-1992. מכירים בחור בשם נולן ראיין? אז אותו מיסטר ראיין פגש ב-26 ביולי 1992 את הבולטימור אוריולס. במהלך אותו המשחק הוא רשם את הסטרייק אאוט ה-100 שלו, זו העונה ה-23 ברציפות, וגם האחרונה. הוא יסיים את הקריירה עם לא פחות מ-5,714 סטרייק אאוטס, מספר 1 בהיסטוריה של המשחק, עד היום. עכשיו תוסיפו את ה-26 ביולי 2020, ותקבלו רשימה מרשימה (:

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. הציפור הנדירה

    31 יול 2020 16:05:25

    השאלה מה מיוחד ב-26 בחודש הלועזי השביעי שקשור לבייסבול, כדור בסיס בעברית מקורית.
    לגבי החודש השביעי אין לי תשובה אך לגבי 26 אולי כן: כדור בסיס בגימטריה 362 ובייסבול בגימטריה 120. הפער ביניהם 242 וסכום הספרות הוא 8, בדיוק כמו במספר 26!!!

  2. מנחם לס

    31 יול 2020 17:49:23

    הגעתי לארה"ב – למנהטן – בתחילת הקיץ של 1961, ישר אל תוך המאבק של רוג'ר מאריס ומיקי מנטל לשבור את ה-60 של הבייב. הגעתי למשחק שרק שמעתי עליונ בארץ בערפול רב, ולפתע אני במרכז העניינים של העולם. הפכתי לשפוט כמעט בין רגע. מאז הבייסבול הוא אהבה גדולה, גדולה שלי, שרוב הגולשים לא מודעים לה כי הבייסבול לא ידוע ולא מובן לרוב הגולשים, אפילו שהקדשתי למשחק שני פרקים בספרי. כמובן שאני מוד'ע לכל המאורעות שהזכרת. למזלי הגדול אשתי גייל היטא עכברית בייסבול אמיתית. פעם הדודג'רס – עוד מברוקלין שם נולםדה וגדלה – ואז המטס. המטס היא האהבה הגדולה ביותר בספורט. את 'קייסי עם האלה' תרגמתי באהבה הכי גדולה, וברשותך אכניס אותו כאן לאלה שלא קראו את תרגון הבלאדה מס' 1 בספורט האמריקאי:

    הבלאדה הזאת שתרגמתי לפני הרבה שנים, פורסמה ב'ידיעות אחרונות' , בספרי חיצים ובונבונים, ובאתר הזה, לאלה שעדיין לא קראו אותה. אני די גאה בבלאדה המתורגמת שתרגמתי לפני כמעט 40 שנה. היום אין מצב שאני מסוגל לדבר כזה.

    ביום שירדתי מהאונייה "שלום" ורגלי דרכה בראשונה במנהטן, המספר היחיד שראיתי לאן שפניתי היה "60": שיא ה"הום-רנס" האלמותי – כך חשבו – של בייב רות', ששחקן היאנקיס הצעיר רוג'ר מאריס מאיים לשבור (הוא שבר אותו כעבור חודש כשחבט את ההום-רן ה-61). אחרי שני מאמרי הכדורסל הראשונים שלחתי שניים על בייסבול – אחד על בייב רות' ואחד על אגדה ושמה "קייסי" והמיסטיקה שהתעוררה אחרי פואמה שכתבה לפני 120 שנה העיתונאי ארנסט לורנס ת'אייר, שהתפרסמה בעיתון "דיילי אגזמינר" של סן-פרנסיסקו תחת הכותרת "קייסי עם האלה, בלדה של הרפובליקה". אין לי מושג אם המאמרים ששלחתי לחדשות הספורט פורסמו או לא. אני מניח שלא כי אז העתון כולו היה בן 4 עמודים…

    איך הגעתי לבלדה? ניגשתי לרד סמית', העיתונאי הדגול של "ניו-יורק הרלד טריביון" ואחר "ניו-יורק טיימס" (וזוכה פרס פוליצר לעיתונות ב-1982), שלקח אותי – עם העיתונאי בראור – תחת חסותו, ושאלתיו כיצד הוא מציע שאציג את משחק הבייסבול וחוקיו לקוראי בישראל. הוא ענה, "בני, יש בלדה על אחד ושמו 'קייסי', שבעצם מסבירה את כל המשחק. תרגם אותה ותחסוך לעצמך הרבה מילים".

    מה שהיה אז בניו יורק היה סיפור בייסבול לעולמי עולמים. מיקי מנטל ורוג'ר מאריס נלחמו ראש בראש על שבירת השיא (נדמה לי ששניהם היו על 56) כשמיקי מנטל – הגיבור הניו יורקי מאוקלהומה, הקאובוי של ניו יורק וכוכב הספורט הגדול ביותר אי-פעם בתפוח הגדול – הוכנס לבית החולים, והיחיד שנשאר לשבור את שיאו של רות' היה רוג'ר מאריס שהיה 'נקי' מדי עבור מטורפי הבייסבול של העיר (מיקי מנטל – לעומתו – היה כוכב פרוע יפה-תואר, שותה בירה בגלונים, וחתיך של כל הבובות בעיר) הפך לאוייב שקהל היאנקיס החל לשרוק נגדו בריצה לשבירת השיא. היתה זו תקופה בלתי נשכחת בעיר הגדולה שבילי קריסטל – חולה בייסבול ידוע – הנציח בסרטו הנפלא "61" שאם יש לכם זמן בשבת אני ממליץ בחום להסתכל עליו. הסרט יהפוך אתכם לאוהדי בייסבול לעולמים.

    *
    באותו חורף, אחרי שכבר כתבתי שני מאמרי כדורסל, כתבתי מאמר על בייב רות' ואחד על הבלאדה. אין לי מושג אם הם פורסמו או לא. אני מניח שלא. אבל למזלי שמרתי את התרגום. ביום השנה לכתיבת הבלאדה – כשאני כבר כתב של 'ידיעות אחרונות', שלחתי אותו לעתון והעורך של אז – איתן עמית – כל כך התלהב ממנה שהוא פירסמה במוסף הספורט באותיות גדולות.

    תרגמתי אותה תוך נסיון לשמור על המקור בצורה המדוייקת ביותר. זה היה קשה, אבל I DID MY BEST.

    הבלאדה הזאת נחשבת לאוצר ספרות אמריקאי.

    קייסי החובט – בלאדה לריפבליק
    הבלאדה התפרסמה בעתון היומי של סן פרנסיסקו "דיילי אגזמינר" בשנת 1886, ונחשבת לאוצר אמריקאי (https://www.poets.org/poetsorg/poem/casey-bat)

    וכך היה. ניצלתי את יום המאה להולדת השיר במאמר שהתפרסם בידיעות אחרונות.

    התור של קייסי לחבוט

    קייסי הגדול
    *
    *
    *
    *
    *
    *
    *
    *

    הסיכויים היו קלושים עבור תשיעיית "מדוויל ביי בום"/

    התוצאה הייתה ארבע-שתיים לחובתם, ורק אינינג אחד לסיום/

    ואז, אבוי, קוני נשרף בבסיס הראשון וברוס אף הוא נישחק/

    ושתיקה נוראה הייתה התגובה של צופי המשחק/

    אחדים בגועל נפש קמו לעזוב, אך הרוב נשאר עם אמונה/

    שהרי תמיד יש תקווה – כל עוד נותרה נשימה אחרונה/

    ***

    "אלוהים, רק תן צ'אנס לקייסי באלה לחבוט/

    והוא ימצא דרך את הנס לעשות/

    כי קייסי האהוב הוא גיבור הגבעות/

    ועל יכולתו עם האלה רבות האגדות/

    הצרה היא שלפני קייסי חייב פלין להכות/

    ואחריו בא ג'ימי בלייק, ושניהם נמושות/

    מספיק שאחד מהם יישרף – פלין או בלייק -/

    וגאוותה של מדוויל לעולם תישחק/

    הראשון סתם לוזר ולשני ידיים שמאליות/

    אין כלל סיכוי שיגיע תור קייסי להכות/

    ***

    3,000 אוהדי מדוויל ביציע ולאורך הגדרות/

    ידעו גם ידעו: אנחנו בצרות צרורות/

    אך פלין, שומו שמים, הִיכה בכדור שנזרק חזק/

    גבוה בסיבוב, לצד ימין, במהירות הבזק/

    עתה הוא רץ לבסיס הראשון/

    ו-3,000 הצופים צורחים בשיגעון/

    וכשג'ימי בלייק אחריו עם הכדור מגע יצר/

    הלבבות ביציעים חדלו לפעום, העולם נעצר/

    ***

    כשהאבק התפזר וקרני השמש החלו לשקוע/

    השתתק הקהל, ת'כרוז הם רצו לשמוע:/

    "הקשיבו כולם", הרעים הכרוז, "פלין בבסיס השלישי/

    ובלייק שלנו הוא 'SAFE' ב'שני'/

    ועכשיו כשלרעתנו TWO נגד FOUR/

    קייסי שלנו הוא הבא בתור/

    ***

    מ-3,000 גרונות שאגה נשמעה בגאון/

    עלתה בהרים, התגלגלה במדרון/

    הבוקרים, החוואים, הרועים את הצאן/

    ידעו שהתור של קייסי וכולם בשיגעון/

    ***

    קייסי בצעדו המוכר לחבוט מתקרב/

    מצבים כאלה הוא כה אוהב/

    קייסי הוא הטוב בנמצא וזו לא גוזמה/

    מתח? רעד בקהל? התרגשות? אז מה?/

    הוא צועד לאיטו עם פנים מלאי ביטחון/

    ובכל זיק של תנועה רק יכולת ואון/

    ***

    קייסי לא ממהר; הקהל עומד על רגליו/

    נענוע קל של הכובע ונפנוף קצר בידיו/

    באותו רגע היה לכולם ברור/

    שקייסיי גיבורם ירטש ת'כדור/

    ***

    ואז מגיע הרגע, איש לא גורע מבטו/

    כשהוא יורק קלות ובידו משפשף מחבטו/

    או, כמה בוטחים הם בקייסי הגדול/

    שאת גאוות מדוויל עומד הוא לגאול/

    ***

    הפיצ'ר מניף ידו, וכקליע הכדור באוויר/

    אך קייסי רק מתבונן והמעמד הוא אדיר/

    קייסי לא נע: "זה לא הכדור שחיפשתי", ובחול הוא בעט/

    "סטרייק אחד", צועק השופט לקהל לאט-לאט/

    השופט כמובן דייק אבל מהיציעים עלתה נהמה/

    "מה הבנזונה עושה לנו? מה? מה?"/

    ביציע צורחים: "להרוג ת'שופט, לחסל אותו/

    ואסון היה קורה שם אלמלא הרים קייסי ידו/

    בהינף זרועו הוא מפיס, וזה כמובן מספיק/

    להרגיע ת'קהל, את האוהדים להשתיק/

    ****

    קייסי תוקע מבט בפיצ'ר ללא הנד עפעף/

    כשבאמנות וחן הכדור השני הועף/

    היה זה כדור איטי, כזה שעף בקשת/

    וגם לכאלה שונא קייסי לגשת/

    ***

    "סטרייק שני", קורא השופט מאחורי הבסיס/

    ונותר רק כדור אחד ת'אויב להביס/

    הגרונות ניחרים, עצבנות, המתח איום/

    "מה יהיה, 'הולי ג'יזוס'" רועד ההמון/

    ואז את הקריין ששת אלפי אזניים/

    שומעים מצהיר, "עדיין ארבע-שתיים"/

    ***

    "שדידה"! הם צרחו, "שקר וכזב"!/

    אך מבט אחד מקייסי והם בידו כחגב/

    ***

    פרצופו של קייסי מתקשה ומרצין/

    הקהל יודע שהגיע יום הדין/

    עוד סטרייק אחד והסיפור גמור/

    "אבל החובט הוא קייסי, וניצחוננו ברור"/

    ***

    שריריו מתקשים, ידיו בעוצמה אוחזים באלה/

    ו-3,000 צופים בלבם נשאו תפילה/

    חיוכו עתה נעלם, והנה בראשונה/

    כוסו פניו זיעה, כווצו עיניו כלטאה/

    משפשף ידיו, מכה אלתו בחול ואבק מתרומם/

    ועכשיו תוקע בפיצ'ר מבט מאיים/

    והפיצ'ר – שומו שמים – מחייך, מניף ידו כברק/

    ואת הכדור האחרון בעוצמה הוא זרק/

    ***

    בגבעות ממול השמש כבר שקעה/

    כשהכדור האחרון הגיע למטרה/

    ***

    התזמורות ממשיכות לנגן, הילדות משחקות בשלווה/

    ויש מקומות שבהם חיים כאילו מאומה לא קרה/

    אך לא במדוויל, שם לעד יספר זקן לטף/

    איך הכדור האחרון נזרק – וקייסי נשרף/

    ***********************

    הבלדה מוכרת וידועה לכל אמריקאי חובב ספורט. כמעט בכל בית ספר היא מין חובת קריאה. הרצאות ניתנו עליה; ויכוחים היא עוררה; ספרים נכתבו עליה, והשאלה העיקרית היא אם, אמנם, הייתה קבוצת בייסבול בעיירה מדוויל, ואם באמת היה להם עילוי בייסבול ושמו קייסי. פרנק דיפורד, העיתונאי הדגול של ספורטס אילוסטרייטד, כתב לאחרונה תיזה שלמה על הבלדה. הדיעות עדיין חלוקות. נראה שאת האמת לעולם לא נדע.

    <

    1. ארז

      1 אוג 2020 15:36:45

      קייסי ומדוויל הם רק מיתוס אחד מני רבים, המוצלח שבהם היה לידת הבייסבול בקופרסטאון, משכנו של היכל התהילה, כי לא הורסים סיפור טוב עם עובדות. עוד דבר שהנחיל המירוץ ההוא מ1961 לעולם היא אותה כוכבית שהולכת להתנוסס לצידן של אלופות הבייסבול והכדורסל השנה, שהודבקה לרוג׳ר מאריס בגלל ששבר את שיאו של הבייב במשחק האחרון של העונה, שהיתה של 162 משחקים, 8 יותר משהיו לבייב.

  5. ארז

    1 אוג 2020 15:25:41

    כשיש כתריסר משחקים ביום, לאורך השנים, ברור שיקרו דברים שנה אחרי שנה באותו תאריך…

    דוק, שמח לשמוע שגייל כמוני שרופה על המטס, אם כי קטונתי להשוות את עצמי למי שאוהבת בייסבול עוד מהימים שלפני הנטישה הגדולה. היה מעניין לשמוע ממנה על הדודג׳רס המיתולוגים ובעיקר על ג׳קי רובינסון, וגם איך היה לקבל את המטס, ועוד המטס של 1962 כפיצוי על הבגידה של הדודג׳רס.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט