סדרות הפלייאוף הגדולות של כל הזמנים – בוסטון/פילדלפיה 1981 נגד דאלאס/ספרס 2006 / חיים

קודם כל, נציין את הסדרה של הלייקרס נגד הקינגס ב-2002 שהביסה באופן די מוחץ את הסדרה בין בוסטון לשיקגו ב-2009 עם 74 מתוך 101 הקולות. באחוזים זה יוצא 73.27%.

הפעם עומד בפנינו קרב מרתק בין 2 סדרות בהן הקבוצה הביתית חזרה מפיגור 3- 1, ומפיגור דו-ספרתי במשחק 7, כל הדרך לסיום דרמטי של הסדרה. יש לנו מגוון עצום של שמות גדולים, ובעיקר כוכב אחד גדול לכל אחת מ-4 הקבוצות המיוצגות כאן. את שני הצדדים ינסה חיים לייצג בכבוד.

בוסטון נגד פילדלפיה 1981:

2 הקבוצות הטובות במזרח נפגשו לעוד קרב ביריבות הגדולה ביותר בתולדות הליגה, שמכילה לא פחות מ-20 סדרות פלייאוף בין 2 הקבוצות האלה. הפעם היה זה בגמר המזרח, כאשר די ברור שגם הסדרה הזאת עונה לקריטריון המכונה "הגמר האמיתי", מכיוון שבמערב 2 הקבוצות שהגיעו לגמר האזורי היו 2 המדורגות הנמוכות ביותר שהגיעו לפלייאוף – קנזס סיטי קינגס המדורגת 5 ויוסטון רוקטס המדורגת 6.

רק אנקדוטה קטנה על הקינגס והרוקטס, לפני שניגש לסדרה שלנו – לרוקטס היה את מוזס מלון, אבל הקלעי המוביל של הקינגס היה שחקן בעל השם רג'י קינג. לא פלא שהקינגס בחרו אותו בדראפט של 1979… הקלעי הבא אחריו בקינגס היה סקוט וודמן, שאחרי זה נודע בציבור כמחליף של לארי בירד בסביבות האמצע של שנות ה-80.

נסתכל עכשיו קצת על הסגלים של 2 הקבוצות ונתחיל בבוסטון שהחזיקה ביתרון הביתיות בסדרה הזאת, ואחרי זה נעבור כמובן לסגל של פילדלפיה.

קודם כל, לארי בירד, בסך הכל בעונה השנייה שלו בליגה, אבל כבר חבר בחמישיית העונה, וניתן לומר ללא ספק שהוא כבר בנקודה הזאת אחד מ-5 השחקנים הטובים בליגה. נעבור לסנטר רוברט פאריש, שזכה לבחירה ראשונה באולסטאר באותה עונה, ובעונה הבאה כבר ייבחר לחמישיית העונה השנייה. הבא בתור בקו הקדמי הוא סדריק מאקסוול, האיש שמוכר בעיקר לחובבי הטריוויה שבינינו בתור האחרון שמוצאים תמיד בכל חידון Finals MVP. באותה עונה הוא קלע 15 עם 6.5 ריבאונדים בכמעט 60% מהשדה וקרוב ל-80% מהעונשין. את הרוקי קווין מקהייל אתם בוודאי מכירים, אבל נציין שבאותה עונה הוא חסם 3.3 זריקות פר 36 דקות.

יודעי דבר ודאי שמו לב לזה שעוד לא הזכרתי את השחקן השני בחשיבותו באותה בוסטון, שהיה הרכז. הרכז המוכר ליד בירד הוא דניס ג'ונסון שאמנם היה אז בשיאו ונבחר לחמישיית העונה הראשונה, אבל הוא היה אז בכלל השוטינג גארד של פיניקס, כך שהרכז ליד לארי בירד בשלב הזה היה מישהו אחר…

המישהו הזה הוא נייט ארצ'יבלד, המכונה "טייני", עליו נספר בקצרה שהוא היחיד אי פעם שהוביל את הליגה גם בנקודות וגם באסיסטים באותה עונה – 34 נקודות ו-11.4 אסיסטים בעונת 1973. ארצ'יבלד נפצע באכילס והפסיד את כל עונת 1978, ואחרי זה לא עבר את ה-14.1 נקודות למשחק באף עונה, אבל בסדרה הזאת הוא היה הצלע השנייה של בירד, והממוצעים שלו באותם 7 משחקים היו קרובים יותר לימי השיא שלו.

לפני שנעבור לסיקסרס כדאי לשים לב לזה שלבוסטון היו לא פחות מ-4 שחקנים שנבחרו ל-50 הגדולים של כל הזמנים – בירד, ארצ'יבלד, פאריש ומקהייל…

אצל הסיקסרס ההתחלה היא כמובן אצל ד"ר ג'יי, ג'וליוס ארווינג, בפעם השלישית מתוך 5 שהוא נבחר לחמישייה הראשונה, והפעם גם בבחירה הראשונה והאחרונה שלו לתואר ה-MVP של הליגה. לידו היו הרוקי אנדרו טוני, שהצליח די מהר להפוך את עצמו לסקורר טוב יותר מהדוקטור עצמו, צמד הסנטרים דארל דוקינס וקוולדוול ג'ונס שחילקו ביניהם בשווה את הדקות בסדרה, הרכז חבר היכל התהילה, מו צ'יקס והקלעים בובי ג'ונס וליונל הולינס.

אפילו בתחום של השחקנים שבדיוק פרשו משורות 2 הקבוצות, ולכן לא השתתפו בסדרה הזאת, ניתן למצוא שמות חשובים מאוד, כמו דייב קאונס, "פיסטול" פיט מאראביץ' ודאג קולינס, ככה שבאמת מבחינת השחקנים המעורבים יש כאן כמה מהכוכבים הגדולים ביותר גם של שנות ה-70 וגם של שנות ה-80.

ד"ר ג'יי נפגש בעבר פעמיים נגד בוסטון בפלייאוף, וניצח בסיבוב השני של 1977, אותו כבר הזכרנו, ובגמר המזרח בשנה הקודמת, 1980, אז פילדלפיה ניצחו 4- 1 בסדרה די קלילה, לפני הפסד בגמר ללייקרס. נזכיר רק שהפעם הלייקרס כבר הפסידו לרוקטס, ומוליכת המערב, הסאנס, הפסידו לקינגס, ככה שניצחון בסדרה הזאת היה קרוב במשמעותו לזכייה באליפות.

לארי בירד היה מצוין במשחק הראשון עם 33 ו-10 ריבאונדים, וסידר לבוסטון יתרון 8 בסוף הרבע הראשון, אבל אנדרו טוני עם 26 נקודות וד"ר ג'יי עם 25 החזירו את הסיקסרס למשחק, ובמחצית יתרון נקודה לפילי. המחצית השנייה כבר הייתה צמודה מאוד, כאשר אף אחת מהקבוצות לא הצליחה לפתוח פער משמעותי, ואל שניות הסיום הגיעו בוסטון ביתרון 104- 103, אבל אנדרו טוני לקח את הכדור האחרון, סחט עבירה ודייק פעמיים מהקו, מהש העניק לסיקסרס ניצחון חוץ.

בירד המשיך בשלו במשחק 2 עם 34 נקודות ו-16 ריבאונדים, כאשר גם 35 מהעבר השני של טוני לא מנעו מבוסטון לפתוח פער משמעותי ברבע השני ולסגור עניין כבר במחצית בדרך לשוויון 1 בסדרה, אבל במשחק 3 התפוקה של בירד ירדה ל-22 בלבד עם 13 קרשים. טייני אמנם סייע עם 21 משלו, אבל ד"ר ג'יי סיים עם 22, 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, והוביל 5 קלעים בדאבל-פיגרס ובריחה מוקדמת בדרך לניצחון נוח.

משחק 4 התחיל כהמשך של השליטה של הסיקסרס, כמו במשחק 3, ובמחצית התוצאה כבר הייתה 65- 48 לזכות פילדלפיה, אבל טייני ניהל היטב את ההתקפה של בוסטון עם 14 אסיסטים, ובסוף הרבע השלישי ההפרש כבר עמד על 3 בלבד. הסיקסרס שמרו על יתרון קטן לאורך הרבע האחרון, עד שהם השיגו את הכדור 30 שניות לסיום ביתרון 2. פילדלפיה הורידו את השעון, אבל נשארו לבוסטון כמה שניות בהן ארצ'יסלד נסיה מסירה ארוכה לכיוון בירד, שנחטפה על ידי בובי ג'ונס וקבעה 3- 1 לפילדלפיה בסדרה.

גם במשחק 5 הסיקסרס הובילו בהפרש דו-ספרתי במחצית, הפעם 10, ושוב בוסטון חזרו למשחק וכפו משחק צמוד, אבל 2 דקות לסיום הסיקסרס היו ביתרון 6 עם הכדור. חסימות של מקסוול ופאריש בהגנה יחד עם נקודות של ארצ'יבלד ובירד, שקלע 32 במשחק, צמצמו את ההפרש לנקודה בלבד. במהלך ההתקפה, הסיקסרס קיבלו הוצאת חוץ, אבל איבדו את הכדור ובירד יצא למתפרצת. ההגנה הצליחה לגרום לו להחטיא, אבל מ.ל. קאר לקח את הריבאונד, סחט עבירה מהדוקטור ודייק פעמיים, מה שהביא לבוסטון את היתרון. החטאה של קולדוול ג'ונס הייתה זו שסידרה לסלטיקס ניצחון במשחק 5.

גם את משחק 6 פילדלפיה פתחו טוב יותר, ועלו ליתרון 13 בסוף הרבע הראשון, לפני יתרון שיא שעמד על 17, אבל שוב הסלטיקס צמצמו וקבעו שוויון 87 במהלך הרבע הרביעי. 2 הקבוצות הלכו בעיקר לסנטרים שלהן בדקות ההכרעה, וכך יצא שדארל דוקינס קלע 24 והוביל את קלעי פילי, ואילו פאריש קלע 21 והיה שני לבירד בבוסטון. בירד העלה את בוסטון ליתרון 3, אבל פילי צמצמו ובמהלך הבא טוני חטף לבירד את הכדור, כך שהסיקסרס קיבלו חצי דקה. טוני הרוקי לקח על עצמו את המהלך, אבל נחסם על ידי רוקי אחר, קווין מקהייל, מה שאפשר לבוסטון לסגור עניין מהעונשין ולכפות משחק 7.

גם במשחק 7 השליטה הייתה בידי הסיקסרס, ו-4:34 לסיום הם החזיקו ביתרון 7. שוב הסלטיקס צמצמו, ובירד קבע שוויון 89, 2:45 לסיום. אחרי זה התחולל כאוס כמעט מוחלט על הפרקט כשאף אחד לא הצליח למצוא את הסל במשך קרוב ל-2 דקות. בירד הצליח לצאת למתפרצת ולקבוע יתרון 91- 89 לבוסטון דקה לסיום, ובכך להמשיך ריצת 8- 0 של הסלטיקס. שמירה כפולה על ד"ר ג'יי גררה איבוד שלו, אבל ליונל הולינס חטף לג'ראלד הנדרסון ומו צ'יקס יצא למתפרצת וסחט עבירה, ממנה הוא דייק רק בהזדמנות אחת מהקו מתוך השתיים שהיו לו, מה שהשאיר לבוסטון יתרון נקודה. ארצ'יבלד הוריד את השעון ומצא את מ.ל. קאר לזריקה פנויה שהלכה החוצה, 5 שניות לסיום, אבל מאבק של פאריש על הריבאונד השאיר לסיקסרס שנייה אחת בלבד. בובי ג'ונס ניסה להרים אלי-הופ, אבל הכדור נחת בחלק העליון של הקרש ושלח את בוסטון לחגיגות.

אם נשווה את הסדרה הזאת לסדרה בין דאלאס לספרס נוכל לזהות בקלות כמה יתרונות משמעותיים, החל מחומר השחקנים, כאשר אפילו השלישייה הגדולה של הספרס בשיאה כנראה נופלת במעט מהשילוב של לארי, טייני, פאריש וכל היתר, עובר דרך רמת הדרמה היוצאת דופן, כאשר 5 משחקים בסדרה הוכרעו בהפרש של 2 נקודות ומטה, וכלה בהשלכות העתידיות של הסדרה, כאשר זו שכאן הצמיחה את השושלת של לארי בירד ותרמה משמעותית להיווצרותה של פילדלפיה של 1983 (FO FO FO), לעומת סדרה שבדיעבד לא ממש השפיע על זהות האלופה, והנרטיב המרכזי שלה ספג תבוסה קשה כמה שבועות בלבד מאוחר יותר.

לאור כל זאת, נדמה לי שכאן יש להעדיף את הקלאסיקה העתיקה יותר של בירד VS אירווינג על פני הקלאסיקה המודרנית של נוביצקי VS דאנקן.

דאלאס נגד סאן אנטוניו 2006:

לפנינו מקרי יוצא דופן שההיתכנות שלו הייתה קיימת לפרק זמן של שנתיים בלבד, וזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלו – 2 הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר באותו איזור (במקרה הזה המערב כמובן) שנפגשות ביניהן כבר בסיבוב השני. מדובר היה גם בשתי מועמדות מרכזיות לאליפות, האלופה המכהנת מסאן-אנטוניו, שגם החזיקה ביתרון הביתיות, נגד היריבה החזקה מדאלאס, בראשות נוביצקי בשיאו.

דאנקן ונוביצקי כבר נפגשו ביניהם פעמיים בפלייאוף בעבר, ובשניהם זה הסתיים בניצחון של הספרס, והצוות המסייע של נוביצקי נראה היה אפילו מעט חלש יותר ביחס למפגש הקודם, כאשר את מקומם של סטיב נאש, ניק ואן-אקסל ומייקל פינלי תפסו ג'ייסון טרי, ג'וש הווארד וג'רי סטאקהאוס. אצל הספרס, דיוויד רובינסון אמנם נכח בשני המקרים הקודמים והפעם לא, אבל השלישייה של דאנקן, ג'ינובלי ופארקר הייתה בשיאה, יחד עם מייקל פינלי שבדיוק עבר מדאלאס, והוא שדאג לחלק משמעותי מהדם הרע, וכדאי להזכיר גם את ברוס בואן ורוברט הורי, שניים שהקנו לספרס חלק ניכר מהאופי השלילי של אותם ימים.

הביג 3 של הספרס בלט מהרגע הראשון של הסדרה, עם 65 מתוך ה-87 של הקבוצה במשחק הראשון, אבל הייתה זו דווקא שלשה של ברוס בואן שסידרה יתרון 3, 2:15 לסיום, אותו דאלאס הצליחו רק לצמצם פעם אחת מהעונשין. טרי, נוביצקי וסטאקהאוס בשנייה האחרונה החטיאו הזדמנויות להשוות או לקחת את היתרון, והספרס שמרו על הביתיות עם ניצחון ב-2 נקודות בלבד.

משחק 2 היה המשחק היחיד בסדרה בו אחרי 48 דקות ההפרש עמד על יותר מ-5, ולמען האמת, הוא עמד על הרבה הרבה יותר מ-5. הצוות המסייע של דאלאס בא לעבוד, כאשר ג'וש הווארד קלע 27 (18 במחצית הראשונה), דווין האריס קלע 20 וסטאקהאוס הוסיף 19 (13 במחצית הראשונה), ויחד עם 21 של נוביצקי ההפרש במחצית כבר היה 20. בהמשך לא היו שינוים משמעותיים, ודאלאס השיגו את ניצחון החוץ הדרוש, ובגדול.

נוביצקי פתח את משחק 3 מאוד אגרסיבי, ומצא את עצמו עם 7/7 מהעונשין כבר ברבע הראשון, מה שסידר למאבס יתרון 9 בסוף הרבע. הספרס החלו לצמצם, אבל את היתרון הם נטלו לראשונה רק במהלך הרבע האחרון, בו 10 נקודות של דאנקן ו-10 של מאנו הביאו אותנו לסיום דרמטי. נוביצקי והאריס היו אלה שעשו את העבודה בדאלאס ברבע האחרון, למרות 1/4 משותף מהשדה, כל הזריקות של האריס. השיטה הייתה ביקורי עונשין מרובים, כאשר ברבע האחרון לבדו האריס היה עם 6/6 ונוביצקי עם 9/10, ובסך הכל במשחק 21/24 (5 שנים לפני שיקבע שיא פלייאוף…), כולל ה-2 שקבעו יתרון 104- 103 לדאלאס, 7 שניות לסיום. ג'ינובלי איבד את הכדור ונאלץ לשלוח את סטאקהאוס לקו, אבל גם 2 החטאות שלו לא הספיקו לספרס, מכיוון שרוברט הורי החטיא בשנייה האחרונה.

משחק 4 היה משחק השיא של הביג 3 של הספרס, והפעם הם הגיעו ללא פחות מ-90 נקודות משותפות. הבעיה הייתה שגם בצד השני התגבשה שלישייה של נוביצקי, טרי וסטאקהאוס, והם קלעו 86, ככה שגם הפעם היה קרב צמוד. 4 נקודות רצופות של טרי העלו את דאלאס ליתרון, 23 שניות לסיום, אבל פינלי הגיב בשלשה שקבעה 2 לספרס. שוב התגובה האחרונה הייתה 2/2 מהעונשין של נוביצקי, והחטאה של דאנקן קבעה הארכה. דאלאס הובילו לכל אורך ההארכה ו-2 החטאות עונשין של פארקר שהשאירו את ההפרש על 5 סגרו גם את המשחק הזה, והתוצאה היא כבר 3- 1 לדאלאס בסדרה.

אחרי מחצית ראשונה צמודה שהסתיימה בשוויון, כולל 21 נקודות של דאנקן ברבע השני לבדו, הספרס ברחו ליתרון 10 ברבע השלישי, אבל הוא נמחק מהר, ושוב הגענו לדקות אחרונות צמודות, כאשר דווין האריס קובע שוויון 97, 2:37 לסיום. חטיפה של ג'ינובלי זיכתה אותו בביקור עונשין חצי מוצלח, ויתרון נקודה לספרס, ואחרי כמה החטאות מ-2 הצדדים קיבלו דאלאס כדור אחרון, 15 שניות לסיום, במטרה לסגור את הסדרה. דאלאס הלכו כמובן לנוביצקי שחטף את גג חייו מברוס בואן שהצליח לאחוז בכדור עוד לפני שיצא מהיד, מה שאומר כדור ביניים, בו נוביצקי זכה, רק כדי לקבל כדור ביניים נוסף, הפעם בין טרי למאנו. הפעם דאלאס זכו בכדור ובפסק זמן 2.4 שניות לסיום ובכדור אחרון שהלך לטרי שניסה זריקה שהגיעה לידיים של נוביצקי שלא הצליח לדייק והספרס כפו משחק 6.

לאחר המשחק, התברר שבמהלך אחד מהמאבקים על הכדור נתן טרי אגרוף למייקל פינלי, והוא הורחק ממשחק 6. מי שלא אהב את ההחלטה הוא מארק קיובן, בעלי המאבריקס, שהגיב בחריפות בבלוג שלו: "זה לא צודק, ואמרתי את זה לליגה. ג'ייסון הגיב לבחור שגהר מעליו. אתה לא יכול לשלוח אגרוף כשגבך לשחקן. זה פשוט לא ייאמן. כשהכל ייסגר וייחתם, אנשים עלולים לדבר על הסדרה הזו מהסיבות הלא נכונות".

למרות ההיעדרות של טרי, דווקא דאלאס פתחו טוב יותר, והגיעו ליתרון 6 במחצית, הרבה מזה בזכות ההגנה של דאנקן שנבלם על 8 נקודות ב-2/7 מהשדה בהפסקה. ג'ינובלי היה זה שהוביל את הספרס עם 30 נקודות במשחק, והוא זה שסייע לקבוע שוויון 67 בסיום הרבע השלישי, ולהעביר את היתרון לידי האורחים מסאן-אנטוניו ברבע האחרון. נוביצקי צימק לנקודה, 17 שניות לסיום, אבל מאנו הגיב ב-2 מהקו, מה שאילץ את דאלאס ללכת על שלשה בכדור האחרון. מי שניסה היה נוביצקי, שהחטיא, ו-2 של פארקר מהקו כפו משחק 7.

דאלאס ירו 15/18 מהשדה ברבע הראשון והמשיכו באחוזים הגבוהים גם ברבע השני, מה שהעלה אותם ליתרון שיא של 20 ובמחצית 14 למאבס. דאנקן התחיל לקחת על עצמו יותר במחצית השנייה וההפרש הצטמצם לחד-ספרתי, למרות 2 שלשות רצופות של קיית' ואן-הורן, ובסיום הרבע ההפרש עמד על 6 בלבד. ברבע האחרון צריך לציין 3 שחקנים – ג'ינובלי שקלע 12, נוביצקי שעשה אותו דבר עבור דאלאס, ודאנקן שקלע 11. כל שאר השחקנים יחד קלעו 11 נקודות. שלשה של פינלי צמצמה את ההפרש לנקודה בלבד, ומיד אחר כך דאנקן קבע את השוויון המיוחל, 1:08 לסיום.

נוביצקי החטיא והכדור הלך לדאנקן שהוציא למאנו שדייק לשלוש והעלה את הספרס ליתרון ראשון במשחק. הכדור שוב הלך לנוביצקי, עם ברוס בואן צמוד אליו, אבל הפעם נוביצקי הצליח לעבור ולסיים בליי-אפ, ואפילו לקבל עבירה של ג'ינובלי ולהשוות מהקו. מאנו לקח את הכדור האחרון והפעם ניסה לחדור והחטיא, ודאנקן שלקח את הריבאונד נחסם על ידי נוביצקי. הארכה…
בהארכה נאלץ אייברי ג'ונסון, מאמן העונה של דאלאס, להעלות את דסגנה דיופ בתור סנטר, והמהלך הזה דווקא עבד טוב, כי דיופ ההגנתי הצליח להתמודד עם דאנקן בזמן שנוביצקי המשיך ללהוט וסידר לדאלאס את הניצחון והכרטיס בגמר המערב.

נוביצקי סיים את המשחק עם 37 נקודות ו-15 ריבאונדים ב-11/20 מהשדה ו-15/16 מהקו, ואילו דאנקן סיים עם 41 נקודות, 15 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-3 חסימות, כל זה ב-12/24 מהשדה ו-17/23 מהעונשין.
בסך הכל בסדרה סיים נוביצקי עם 27.1 נקודות, 13.3 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים ו-1.4 חטיפות ב-52.7% מהשדה ו-91.3% מהעונשין, ואילו דאנקן סיים את הסדרה עם לא פחות מ-32.3 נקודות, 11.7 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, חטיפה ו-2.6 חסימות ב-55.6% מהשדה ו-73.3% מהקו.

עומדת לפנינו כאן סדרה אשר בחמישה מתוך שבעת משחקיה לוח התוצאות הראה הפרש 2 או פחות בתום 48 הדקות של הזמן החוקי של המשחק, כולל 2 משחקים שנגררו להארכה, וביניהם גם משחק 7 המכריע. הספרס הגיעו מרחק נגיעה מהשלמת קאמבק מהגדולים בכל הזמנים, גם מפיגור 3- 1 בסדרה וגם מפיגור 58- 38 במשחק 7.

עומדת לפנינו סדרה שהיא גם חלוצית בתחום שהיום נחשב בסיסי עבור כל קבוצה – "סמול בול". אתם אולי לא תאמינו לי, אבל החלוץ גם בתחום הזה היה גרג פופוביץ'. בכל 18 ההרכבים הנפוצים ביותר של הספרס בסדרה הזאת טים דאנקן שיחק כסנטר, ורק ב-2 מתוך 7 ההרכבים שקיבלו 10 דקות או יותר במהלך הסדרה הגבוה השני היה רוברט הורי.

2 ההרכבים הכי נפוצים, ששיחקו ביחד כמות דקות של 3 משחקים, היו עם פארקר, פינלי, בואן ודאנקן, כאשר הראשון עם מאנו והשני עם ברנט בארי, כלומר 3 גארדים מובהקים – פארקר, ג'ינובלי/בארי ופינלי, ועוד ברוס בואן אחד שהוא בין גארד לסמול פורוורד, והוא שיחק קצת יותר מ-70% מהדקות שלו בסדרה בתור פאוור פוורוורד. בסך הכל ניתן לומר גם שזה עבד לפופ, כי 7 ההרכבים הטובים ביותר שלו מבחינת נט-רייטינג היו כולם הרכבי סמול-בול.

עם כל הדברים האלה, הסדרה הזאת תיזכר בגלל דבר אחד שהאפיל על כל השאר – היריבות בין טים דאנקן לדירק נוביצקי, שניים מהגדולים של כל הזמנים בשיאם, יריבות שהגיעה לשיאה ברגעי ההכרעה הדרמטיים של משחק 7, שבו שניהם שיחקו באופן שיש מקום לטעון שהיה זה המשחק הגדול ביותר בקריירה של כל אחד מהם.

אם נשווה לסדרה ההיא בין בוסטון לפילדלפיה – שם זוכרים בעיקר החטאות ובצדק, בגלל סל שדה אחד בלבד שנקלע ב-3 הדקות האחרונות. כאן – זוכרים את השלשה של ג'ינובלי והסל ועבירה של נוביצקי. הזיכרון מראה במקרה הזה שבאמת עדיף להצביע עבור הסדרה שהזיכרון הקולקטיבי שלנו זוכר ממנה כדורסל התקפי יותר, ובצדק.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

    1. דאנקן מועמד רציני לתואר.
      לדעתי גארנט מעל נוביצקי כמו גם בארקלי ודאנקן
      אצלי הטוב ביותר הוא בארקלי ואחריו דאנקן, גארנט, פטיט, הייס, ק' מלון, נוביצקי.

  1. אני מתפלא שהסידרה המערבית זכתה ב-35% מהבוחרים. אני זכיתיצ לראות שניים מהמשחקים – אחד בבוסטון ואחד בפילדלפיה )שכלל ביקור אצל בת דודתי זהבה). כל משחק בין הסלטיקס והסיקסרס היה רעידת אדמה. בירד נגד הדוקטור. איך אפשר טוב יותר?
    תודה חיים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט