אחרי שהושלמו כל משחקי 3-4, וגם משחק 5 אחד שהכריע את הסדרה בין דנבר ללייקרס, הפעם נעסוק בנציג מכל קבוצה שהיו אצלו פערים משמעותיים בין משחקי הבית למשחקי החוץ, ומשם נעבור למחשבות על הסדרות שעוד לא הסתיימו, קודם אלו שבהן התוצאה כרגע היא 3- 1 ואחר כך אלו בהן התוצאה היא 2-2.
1. פערי הביתיות.
כל סדרות הפלייאוף כללו לפחות 2 משחקי בית ו-2 משחקי חוץ, ואפשר כבר לנסות להצביע על שחקנים ספציפיים, אחד מכל קבוצה, שחילופי הביתיות השפיעו על היכולת שלהם. כמובן שאי אפשר להתייחס לזה כמדגם מייצג, אך ניתן לכל הפחות להצביע על דברים שכדאי לשים לב אליהם בהמשך.
בוסטון – סם האוזר. אחד משחקני הספסל החשובים של בוסטון הפציץ 4 שלשות במשחק 1 ועוד 2 במשחק 2, ואת צמד משחקי הבית סגר עם ממוצע של 9 נקודות למשחק ב-60% לשלוש. לעומת זאת, במשחקי החוץ הוא לא ממש בעניינים עם 2.5 נקודות למשחק ו-14.3% לשלוש. בוסטון בינתיים מסתדרים בלי בעיה מול הסגל הקצר של מיאמי, אבל בהמשך הם יצטרכו לקבל תרומה קבועה מהעומק של הספסל.
ניקס – ג'יילן ברונסון. את צמד משחקי הבית סגר ברונסון עם 23 נקודות ו-6.5 אסיסטים למשחק באחוזים מחרידים של 30.9% אפקטיבי. לעומת זאת, במשחקי החוץ ברונסון היה מרחק נקודה אחת במשחק 3 מצמד משחקי 40- 10 בנקודות ואסיסטים, ובשקלול הממוצע של משחקים 3 ו-4 מדובר ב-43 נקודות ו-11.5 אסיסטים ב-54.9% אפקטיבי, והוא די סחב את הניקס בכוחות עצמו לניצחון החוץ במשחק 4.
מילווקי – דמיאן לילארד. במקרה שלו מדובר כנראה בעיקר בפציעה, שמנעה ממנו לשחק במשחק 4 והגבילה אותו במשחק 3, ועדיין כדאי לשים לב לפער בין 34.5 נקודות למשחק ב-60% אפקטיבי ובין 28 נקודות ב-40% אפקטיבי שהיו לו במשחק 3. הבעיה של מילווקי היא בעיקר הגנתית נגד יריבה שהגיעה ל-120 נקודות ב-3 המשחקים האחרונים בסדרה, אבל גם בהתקפה הם חסרי יציבות לאורך כל הפלייאוף הזה, וזה כולל גם את מי שאמור היה להיות המניה הבטוחה בהיעדרו של יאניס.
קליבלנד – דונובן מיטשל. הכוכב של קליבלנד פתח את הסדרה עם 30 נקודות במשחק 1 ובצמד משחקי הבית היה עם 26.5 נקודות ב-52.3% אפקטיבי, אבל המעבר לאורלנדו הקשה עליו מאוד, ובצמד המשחקים שם הוא עם ממוצע של 15.5 נקודות ב-40% אפקטיבי. ההתקפה של קליבלנד התקשתה גם בצמד הניצחונות הביתיים, אותם הם השיגו בעיקר דרך הגנה טובה, אבל מיטשל הצליח לגבור מספיק פעמים על ההגנה שם, מה שלא קרה במשחקי החוץ כמעט בכלל.
אורלנדו – ג'יילן סאגס. אורלנדו זו הקבוצה עם הפער הכי קיצוני בין משחקי הבית (84.5 נקודות למשחק) ובין משחקי החוץ (116.5 נקודות למשחק), ואחד השחקנים שזה בולט אצלם באופן המובהק ביותר הוא סאגס. בצמד משחקי החוץ שפתחו את הסדרה קלע סאגס 11 נקודות למשחק, אך עשה זאת ב-31% אפקטיבי בלבד, כולל 4/16 מהשדה במשחק 1, ואילו בצמד משחקי הבית הוא עם 18 למשחק ב-86.1% אפקטיבי, כולל 24 נקודות ב-9/11 מהשדה במשחק 3.
אינדיאנה – פסקל סיאקם. השחקן המשתפר של 2019 פתח את הסדרה עם 2 הצגות במשחקי החוץ וסגר את שניהם עם ממוצע של 36.5 נקודות ב-68.8% אפקטיבי ו-4/8 לשלוש, ואילו דווקא המעבר לאינדיאנה פגע ביעילות שלו והוא עומד בשני המשחקים האחרונים על ממוצע של 15 נקודות ב-41.9% אפקטיבי ו-0/7 לשלוש. למרות היכולת הפחות טובה של סיאקם, הפייסרס קלעו 123.5 נקודות למשחק ב-2 האחרונים, מכיוון שכל היתר נראים טוב יותר בבית, וזה סימן מעודד עבור אינדיאנה.
פילדלפיה – קלי אוברה ג'וניור. טוביאס האריס עד כה נכשל בעקביות בניסיון להיות האופציה השלישית בהתקפה של פילי, ואילו אצל אוברה זה משתנה. במשחקי החוץ עמד אוברה על 7 נקודות למשחק ב-39.3% אפקטיבי והתקשה לבלוט בהתקפה, ואילו המעבר לפילדלפיה למשחקים 3 ו-4 עזר לו כשהוא שבר פעמיים את שיא הקריירה שלו למשחק פלייאוף, ובממוצע בשני המשחקים האלה היה עם 17 נקודות ב-67.4% אפקטיבי.
מיאמי – היימה האקז ג'וניור. הרוקי של ההיט נמצא בירידה עקבית עם 16 נקודות במשחק 1, ואז 14 במשחק השני, 12 בשלישי ו-9 ברביעי, כשהראשון היה היחיד שלו עם אחוזים טובים מהשדה והשני היה היחיד שבו הוא ראה שלשה צוללת פנימה. בסך הכל, הממוצע של האקז במשחקי החוץ הוא 15 נקודות ב-46.6% אפקטיבי לעומת 10.5 נקודות ב-39.1% אפקטיבי במשחקי הבית.
אוקלהומה – צ'ט הולמגרן. הרוקי של הת'אנדר הצטיין בעיקר במשחק 2 בהתקפה עם 26 מתוך 61 הנקודות שלו בסדרה בסך הכל, ובמשחקי הבית עמד על ממוצע של 20.5 נקודות ו-3.5 חסימות ב-64.8% אפקטיבי. לעומת זאת, במשחקי החוץ היעילות שלו ירדה, והוא עמד על 10 נקודות למשחק עם 2 חסימות, והאחוזים ירדו ל-40% אפקטיבי. זה לא מנע מאוקלהומה את הסוויפ הפעם, אבל הם ירצו שהולמגרן ינצל הזדמנויות גם במשחקי החוץ בהמשך.
דנבר – ג'מאל מארי. מארי עומד במשחקי הבית על 24.7 נקודות ב-46.7% אפקטיבי לעומת 22 נקודות ב-39.8% אפקטיבי במשחקי החוץ, אבל האמת היא שההבדל המהותי יותר במקרה שלו הוא בדקות הקלאץ', כאשר במצטבר הוא עומד על 15 נקודות ב-6/7 מהשדה באותם רגעים מכריעים, כולל שני סלי ניצחון מכריעים. דנבר אמנם צריכים אותו יעיל יותר בהמשך, אבל לפחות לרגעי הקלאץ' אפשר לומר שהוא הגיע גם העונה.
מינסוטה – קארל אנתוני טאונס. בצמד משחקי הבית שפתחו את הסדרה עמד טאונס על 50% מהשדה, 33% לשלוש ו-56.3% אפקטיבי, וגם 7.5 ריבאונדים ו-3 איבודים למשחק, והגיע ל-15.5 נקודות בעיקר בזכות 13/13 מקו העונשין. לעומת זאת, במשחקי החוץ הוא קיבל פחות שריקות וגם החטיא עונשין (קלע 3/5 = 60%), אבל השלשות החלו לצלול פנימה והוא ניצל מיס-מאצ'ים טוב יותר, ובמשחקים 3 ו-4 היה לו ממוצע של 23 נקודות ו-11.5 ריבאונדים עם 0.5 איבודים, והאחוזים זינקו ל-54.5% מהשדה, 63.6% לשלוש ו-65.2% אפקטיבי.
קליפרס – ראסל ווסטברוק. משחק 1 היה המשחק היחיד בו ווסטברוק קלע טוב עם 5/8 מהשדה לעומת 4/24 מאז, ואת צמד משחקי הבית הוא סגר עם ממוצע של 10 נקודות, 6.5 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים ב-50% אפקטיבי ו-75% מהקו. לעומת זאת, במשחק 3 הוא חיפש בעיקר להיות מורחק עם כל העבירות הבעייתיות שהיו לו שם, וגם במשחק 4 הוא היה רע, ואת צמד המשחקים האלה הוא סגר עם ממוצע של 3 נקודות למשחק ב-16.7% אפקטיבי ו-25% מהקו.
דאלאס – דריק ג'ונס ג'וניור. דאלאס מחפשים בעקביות שחקנים שיכולים לתרום בהתקפה חוץ מלוקה וקיירי, וג'ונס עשה זאת היטב בצמד משחקי הבית, בהם הוא קלע 12.5 נקודות ב-67.6% אפקטיבי, אחרי שבפתיחת הסדרה הוא לא היה טוב ועמד על 5 נקודות למשחק ב-40% אפקטיבי. מעניין לשים לב לכך שדאלאס עברו את ה-100 נקודות בשני משחקי הבית ולא הגיעו לשם בשני משחקי החוץ, למרות שקיירי ולוקה שמים את המספרים הקבועים שלהם בכל המשחקים.
פיניקס – דווין בוקר. הגארד של פיניקס קלע 44.5% מהנקודות שלו בסדרה במשחק 4, כולל 21 מתוך 41 זריקות העונשין שלו בסדרה, ובאופן כללי עמד על ממוצע של 36 נקודות ו-7 אסיסטים על 2 איבודים ב-63.9% אפקטיבי במשחקי הבית לעומת 19 נקודות ו-5 אסיסטים על 3.5 איבודים ב-43.1% אפקטיבי בצמד משחקי החוץ. הסאנס כקבוצה קלעו 112.5 נקודות במשחקי הבית לעומת 94 במשחקי החוץ, אבל הם ייכנסו להיסטוריה בעיקר בתור הסוויפ הראשון של מינסוטה אי פעם.
לייקרס – אוסטין ריבס. בצמד משחקי הבית קלע ריבס 21.5 נקודות ב-51.6% אפקטיבי לעומת 13.7 נקודות ב-51.6% אפקטיבי גם כן במשחקי החוץ, כאשר ההבדל העיקרי הוא עם 10/10 מהקו בבית לעומת 7/9 ב-3 משחקי חוץ, כמו גם 4.5 אסיסטים על חצי איבוד בבית לעומת 3 אסיסטים על איבוד בחוץ. הלייקרס הובילו במחצית של כל המשחקים נגד דנבר, כך שהם לא היו כל כך רחוקים, וייתכן שקצת יותר תפוקה מריבס הייתה יכולה להספיק להם לקחת עוד משחק.
פליקנס – טריי מרפי השלישי. הפליקנס הולכים הביתה עם ממוצע של 89.5 נקודות למשחק, אבל זה 92 בחוץ לעומת 87 בבית, וייתכן שחלק משמעותי מהפער נמצא אצל מרפי. השחקן השישי שנכנס לחמישייה בעקבות הפציעה של זאיון קלע 21 נקודות במשחק הראשון, היחיד שבו הפליקנס באמת היו קרובים לניצחון, ובסך הכל עמד על 14.5 נקודות ב-55.8% אפקטיבי במשחקי החוץ, לעומת 8.5 נקודות ב-38.6% אפקטיבי במשחקי הבית. מבחינת הפליקנס, העונה עם הכי הרבה ניצחונות שלהם מאז 2009 מסתיימת בהפסד בסוויפ בסיבוב הראשון.
2. מחשבות על סדרות ה-3- 1.
בוסטון-מיאמי – הגנה מול התקפה בתכנית המשחק של ספולסטרה. זו סדרת הפלייאוף הרביעית ב-5 השנים האחרונות בין הקבוצות, ובדומה לעונות הקודמות, ספולסטרה בוחר תוך כדי הסדרה ללכת עם השחקנים שיכולים להתמודד טוב בהגנת חילופים ולוותר על הקלעים שמתקשים שם, כמו דאנקן רובינסון וקווין לאב העונה ובעונות קודמות, וגם אחרים כמו קנדריק נאן בעונות קודמות. במקרים הקודמים זה עבד לו טוב והביא את מיאמי לשיא הגנתי בשלבי ההכרעה של הסדרה, אבל הפעם, בלי באטלר ורוזיר הפצועים, אין לו מספיק התקפי כדי להצדיק את זה, והוא זקוק ליותר דקות של קלעים כמו רובינסון ולאב, אפילו אם זה רק בדקות המנוחה של הירו או אדבאיו בשלב הראשון.
ניקס-פילדלפיה – הפערים בין הקבוצות בקלאץ'. במשחק 1, הניקס קלעו 20 נקודות ב-5:08 האחרונות של המשחק, 10 מהן של הארט, והפכו משחק צמוד לניצחון. במשחק 2, הניקס עשו ריצת 8- 0 בחצי הדקה האחרונה ומחקו פיגור 5 בדרך לניצחון. במשחק 4, פילדלפיה היו עם 0/11 מהשדה ב-5 הדקות האחרונות של המשחק, והניקס קלעו מספיק כדי לייצר יתרון ולנצח. בקיצור, פילי ניצחו את המשחק היחיד שלא הגיע לרגעי הכרעה, ואילו ברגעי ההכרעה הניקס הצליחו לנצח שוב ושוב, בכל פעם בדרך אחרת, וזה ההבדל העיקרי שמוביל ליתרון 3- 1 של הניקס כרגע.
מילווקי-אינדיאנה – ההתקפה של אינדיאנה ממשיכה כמו בעונה הסדירה. בלי יאניס יש לבאקס תירוץ להפסדים, ועוד יותר כשגם לילארד בחוץ, אבל התקפית הבאקס בסך הכל בסדר בסדרה הזאת, והבעיה שלהם היא בכלל בהגנה. אינדיאנה קלעו 42 נקודות במחצית הראשונה של הסדרה, אבל מאז הם קלעו 52, 60, 63, 67, 44, 67 ו-59 ביתר המחציות, כך שיש לנו את המחצית השנייה של משחק 3, בה מילווקי הצליחו לחזור מפיגור 19 ולכפות הארכה, ועוד 6 מחציות בהן ההגנה של הבאקס לא הייתה רלוונטית. בקיצור, הבאקס עושים הגנה רק אחת לכמה משחקים, וככה לא מנצחים בפלייאוף, אפילו לא בהרכב מלא.
3. מחשבות על סדרות ה-2-2.
קליבלנד-אורלנדו – ברוב מוחלט של המקרים, קבוצה שניצחה את 2 משחקי הבית והפסידה את 2 משחקי החוץ המשיכה לניצחון בסדרה, כשמדובר על 54 מתוך 71 המקרים מאז 1984, אך ב-3 השנים האחרונות המאזן הוא 5- 2 דווקא לטובת הקבוצה עם המומנטום. במקרה הספציפי הזה, השאלה העיקרית היא האם ההתקפה של אורלנדו יכולה להיראות כמו ב-2 המשחקים האחרונים גם במשחק חוץ אחד, או שמא ההגנה של הקאבס תחזור לשלוט, ואז היתרון שוב יהיה בידיהם. לדעתי, המפתח של אורלנדו יהיה להפעיל את פרנץ ואגנר וסאגס כמה שיותר מוקדם, כי אצלם היה הבדל משמעותי בין הבית לחוץ הרבה יותר מאשר אצל באנקרו שנתן מספרים טובים גם בקליבלנד.
קליפרס-דאלאס – ג'יימס הארדן היה בפילדלפיה בעונה שעברה כזכור, שם הוא הצטיין במשחקים 1 ו-4 והוביל את הסיקסרס ל-2 ניצחונות, אבל ביתר הסדרה הוא היה פחות טוב והסלטיקס ניצחו בה בסופו של דבר. העונה במדי הקליפרס, הארדן הצטיין שוב במשחקים 1 ו-4 והוביל את הקליפרס ל-2 ניצחונות, בזמן שבמשחקים 2 ו-3 הוא היה קצת פחות פחות טוב. הטבלה למטה מראה שהעונה מצבו של הארדן הרבה יותר טוב מאשר בעבר, גם במשחקים הפחות טובים שלו, אבל עדיין חובת ההוכחה עליו, כשחקן שהממוצע שלו במשחקי 7 לאורך הקריירה (6 משחקים בסך הכל) הוא 21.3 נקודות ו-7 אסיסטים על 4.3 איבודים ב-36.3% מהשדה, 22.2% לשלוש ו-42.2% אפקטיבי.
ג'יימס הארדן | 2023 נגד בוסטון | 2024 נגד דאלאס |
משחק 1 | 45 נקודות, 68.3% אפקטיבי | 28 נקודות, 64.7% אפקטיבי |
משחק 4 | 42 נקודות, 82.6% אפקטיבי | 33 נקודות, 82.4% אפקטיבי |
משחקים 2-3 | 14 נקודות, 21.4% אפקטיבי | 21.5 נקודות, 61.1% אפקטיבי |
משחקים 5-7 | 13 נקודות, 34.3% אפקטיבי | X |
תודה על הניתוחים
🙏
תודה עמיחי
הורפורד בינתיים מספק את הסחורה מהקו השני בבוסטון
מאמין שהסלטיקס ישחקו מול אורלנדו ואז נראה יותר שלשות מהאוזר ופריצארד, גם במשחקי החוץ.
תודה. הורפורד משלים 6 שחקנים שאנחנו פחות או יותר יודעים מה נקבל מהם, אבל רוטציה של 6 זה לא מספיק והם צריכים עוד איזה שחקן או 2 שיהיה אפשר לתת להם דקות בקביעות, גם בשלבים המתקדמים
מאמין שאם הניסיון, פריצארד והאוזר יהיו יותר יעילים.
לפחות במשחקי הבית הם עשויים עוד לגדול ולהתפתח.
מניח שבמשחק הקרוב אין פרוזינגס ואז נראה מי יחליף את הורפורד שיפתח בחמישייה. מאמין שנראה גם את קורנט חבייאר וקווטה.
8.8 שלשות במעט פחות מ-30% (29.4 ניסיונות קליעה).
אם הלייקרס היו קובעים באחוזי עונה רגילה (וזה לא שההגנה של דנבר הייתה כמו זו של מינסוטה),
אז ה-37.7% היו מתרגמים ל-11 שלשות שזה עוד 6 נקודות למשחק.
בהתחשב שההפרש הממוצע בסדרה עמד על 2.2 נק',
מדובר על פער קריטי שהשפיע המון על התוצאה הסופית.
.
ריבס, בהחלט אכזב מעט בתחום זה. הוא סיים את הסדרה עם 26.9% מהשלוש כאשר לא באמת היה הבדל בתחום זה בין בית לחוץ.
אותו הדבר נכון גם לראסל של פרקים נתן מופע העלמות מרשים…
זה תקף לשני הצדדים ובמיוחד כשהנאגטס זרקו יותר שלשות בסדרה
ללא ספק תקף ל-2 הצדדים.
הלילה זה בלט:
נאגטס קלעו מבחוץ, הלייקרס לא –
זה לחלוטין ביטל את היתרון שהלייקרס השיגו דרך ההתקפה הבלתי פוסקת של הצבע בפיק אנד רול.
נכון אבל גם חלק מהעניין זה לדעת לשחק גם כשלא הולך מהשלוש(מה שבוסטון לא יודעים לעשות בכלל).
במשחק 2 הלייקרס קלעו מעל 40% השלוש והנאגטס היו מחרידים משם אז במחצית השנייה הם צמצמו כמעט בחצי את כמות השלשות ועברו לשחק בצורה שניצחה להם את המשחק.
דנבר מאוד מגוונת בהתקפה שלה ויכולה לשחק במגוון דרכים,לדעתי זה היופי בקבוצה וסיבה מרכזית ללמה ככ קשה להגן נגדה.
"I think the good teams win even when they play bad, and bad teams always find a way to lose games, even when they’re up." – Nikola Jokic (January, 2023)
כמו שכתבתי, אני מסכים שהיה חסר ללייקרס עוד מעט כדי לעשות את הסדרה יותר צמודה, אבל אני גם חושב שהסיטואציה הזאת היא גם תוצאה של איך שדנבר שיחקו והעלו הילוך רק באמצע משחקים. נגד מינסוטה הם יצטרכו להיות טובים יותר…
אתה באמת חושב שהתחילו חלש בכוונה? מה זה העלו הילוך רק מהאמצע?
אני חושב שהם ניסו להכניס שחקנים מסוימים לעניינים במחציות ראשונות וקיצרו את הרוטציה במחציות שניות. זה אומר שהם ניסו שחקנים והרכבים שלא הצליחו להתאים את עצמם, ואם הם לא היו מצליחים בניסיונות הקאמבק הם היו מהדקים את הרוטציה יותר
לא חושב שזה נכון.
מסכים
למעט משחק 4 שבו דווקא דנבר הפסידו היוסייג׳ של יוקיץ עולה בסביבות ה10% בין המחצית הראשונה לשנייה
טעות שלי,גם משחק 3
אבל אלה שני המשחקים שבהם הרבע הרביעי היה פחות צמוד
כן, יוקיץ' באופן ברור מנסה לתת קודם למורי, פורטר וגורדון להיכנס למשחק.
וכאן אגב לג'מורי יש אחריות גדולה לגירעון כמעט בכל משחק.
הנה דוגמה – ג'סטין הולידיי שיחק 35:38 דקות בסדרה, ורק 5:15 מתוכן היו במחציות שניות. אני מאמין שאם היה צורך היו מוציאים לגמרי מהרוטציה שחקן שקלע 3 נקודות מצטברות בסיבוב הראשון
זאת חרב פיפיות, יש לצמצום הרוטציה השפעה על העייפות והאפקטיביות של השחקנים בסוף משחקים.
נכון, אבל העניין הוא שנגד הלייקרס מאלון יכול להרשות לעצמו רוטציה ארוכה, ובהמשך הוא לא יוכל
לא לזה התכוונתי בלא חושב שזה נכון אלא לזה שזו לא הסיבה להתחלות החלשות. הלייקרס ברחו בהתחלה גם לחמישיה הראשונה כמעט בכל משחק.
קיבלתי
תודה על הניתוחים אני אנצל את הבמה לקצת סט
משחק 3
היה חד צדדי עם הפרש ממוצע של 15.63
רק 2 מש חד ספרתים בעוד 3 משחקים 20 ומעלה
אבל גם הארכה ראשונה במפגש אינדיאנה מילווקי שהיה גם המשחק הצמוד ביותר (3)
38 ההפרש באורלנדו היו השיא לפליאוף הזה עד כה
רק 6 עברו את 30 הנק אך קיבלנו את 50 הנק הראשונות בפליאוף של אמביד וגם 42 של מידלטון הם מעבר למה שהיה קודם לכן כאשר הילברטון מסר 16 אס והיה לטריפל דאבליסט היחידי במשחקי 3
בית /חוץ 4/8
משחק 4
קצת יותר צמוד ועדיין כמו כל המשחקים לפניו עם הפרש ממוצע דו ספרתי של 10.63 נקווה שבהמשך יהיה מותח יותר
אמנם 4 מפגשים חד ספרתיים
אך הכי צמוד היה 5 הפרש בלבד
פעמיים בניצחונות החוץ של הניקס בפילי ושל הקליפרס בדאלאס
הפעם 11 כבר הגיעו לפחות ל 30 נק
ועוד 4 ל 40 ומעלה
דיוויס קבע שיא פליאוף עונתי של 23 ר
יוקיץ ולוקה עשו טריפל דאבל והפסידו
בית חוץ רק 3/8
מאזן בית חוץ עד היום
מזרח 5-11
מערב 7-10
מאזן כולל 12-18 ( 60 אחוז(
מאזן מדורגות עד היום
מזרח 7-9
מערב 3-14
מאזן כולל 10-23 (69.67)
מסתבר שמי שמדורג גבוה יותר הוא באמת חזק יותר במיוחד בשלישיית המערב שלמרות שהכל היה צמוד השלישייה הזו הייתה הכי יציבה וניצחה את הסדרות שלה באופן חלק ומרשים עם מאזן כולל של 1-12 (92.31)
תודה על המסקנות.
הארדן של בפלייאוף הנוכחי טוב ויחסית יציב הרבה בגלל קו אחורי חלש שלוקה שמר עליו בלא מעט פוזשנים בצורה רשלנית.
בפילדלפיה הארדן לא שיחק נגד לוקונוס…
לא בטוח שההבדל בין משחקים 1 ו-2 לבין משחקים 3 ו-4 נובע מהביתיות, בהחלט יתכן שמדובר בדינמיקה של הסדרה ובהתאמות של הקבוצות, והשחקנים, לאור שני המשחקים הראשונים. רוצה לומר, שלסדרות הללו יש דינמיקה משלהן שאינה קשורה בהכרח, או בעיקר, לביתיות.
אתה צודק כמובן, אבל אני חושב שהעניין הזה של הביתיות יוצר את הדינמיקה הזאת הרבה פעמים, ויש לה אפקט פסיכולוגי דומה לזה של משחקון הגשה בטניס למשל
תודה עמיחי אחלה ניתוחים. בניגוד לפליאוף הקודם הביתיות מנצחות באופן כללי. יש משקל הרבה יותר כבד לביתיות. מה שמעלה את החשד האוטומטי לאיכות השיפוט. צריך לזכור שבעקבות הביקורת הבלתי נפסקת יש החלטה של הליגה להחזיר קצת את ההגנות לליגה. הסדרה שזה הכי מובהק בה היא הקאבס מול אורלנדו. לדעתי אורלנדו יצרו את הנצחונות שלה באמצעות שיפוט ביתי מובהק. אין לי את הכלים לבדוק את זה אבל אם רוצים לבדוק באמת צריך לבדוק את השיפוט – כמה עבירות נשרקו לחובת כל קבוצה בסדרה הזאת במיוחד ברבעים הפחות מאוזנים שבהם נוצרו הפערים. התזה שלי היא שאורלנדו לא מגינה. היא משחקת על גבול האלימות. באולם של הקאבס זה פחות עובד בגלל הלחץ שהקהל מפעיל על השופטים. אצלה בבית זה עובד מצוין. אי אפשר לעשות ניתוח כזה בלי לנתח האם היתה או לא היתה הטיה בכמות העברות שנשרקו לחובת כל קבוצה במיוחד ברבעים האלה. במחצית השניה של המשחק הראשון באורלנדו היה שיפוט מגוחך והיא הסתיימה 62 – 29 לטובת אורלנדו שהפכה פיגור של כ 10 נק שהיה במחצית. שווה בדיקה לדעתי.
אם אתה מסתכל רק על כמות העבירות שנשרקו, מדובר בפער זניח (23.5 בשני המשחקים הראשונים לעומת 20 בשניים הבאים) שהוא תוצאה של יותר "זמן זבל" בשני המשחקים האחרונים. באופן כללי, יש אנשים שכל דבר מעלה אצלם את החשד האוטומטי לאיכות השיפוט. אני לא אחד מהם אם אין לי סיבה מיוחדת
אולי לא הסברתי את עצמי טוב. זה לא כמות העבירות אלא לחובת מי הן נשרקו. ספציפית הייתי רוצה לדעת במחצית השניה של המשחק השלישי כמה עבירות כל קבוצה קיבלה. מה שראיתי בעין היתה התעלמות מעבירות שנעשו על הקאבס ביחס לאורלנדו.. מעניין אם מה שראיתי מגובה בנתןנים.
בס"ד
תודה רב עמיחי. תובנות מעניינות.
דאלאס,קליפרס מאד מעניינת, די פתוח שם.
הארדן יחנק גם הפעם?