סדרות הפלייאוף הגדולות של כל הזמנים – לייקרס/סקרמנטו 2002 נגד בוסטון/שיקגו 2009 / דור בלוך וחיים

הסדרה של גולדן סטייט נגד אוקלהומה ב-2016 חוגגת כעת את עלייתה המוחצת לשלב הבא, עם ניצחון 71- 19 במניין ההצבעות, מה שהקנה לה 78.89% מהקולות כאן.

מן הצד האחד עומד כאן דור בלוך המייצג את הסדרה שהייתה לוקחת בהליכה את תחרות הסדרה השנויה במחלוקת ביותר, או את תחרות הסדרה הבעייתית ביותר מבחינת שיפוט, אבל כאן מצפה לו מאבק קשה, כאשר מן העבר השני מחכים בוסטון ושיקגו בסדרה הארוכה ביותר אי פעם…

לוס אנג'לס לייקרס נגד סקרמנטו קינגס 2002 / דור בלוך:

הריני להצהיר כאן ועכשיו, באתר הופס בחודש יולי למניין ימי הקורונה, בשנת המקוללת 2020, שהסדרה בין הלוס אנג'לס לייקרס לסקרמנטו קינגס בשנת 2002 היא הסדרה הגדולה ביותר בהיסטוריה, והנה הסיבות מדוע:

רקע מושלם:

בסוף עונת 97-98 מייקל ג'ורדן פורש והליגה מחפשת סיפורים חדשים שימלאו את החלל הבלתי ניתן למילוי.

קבלו את הסקרמנטו קינגס.

בשנת 1998 הקינגס בוחרים את ג'ייסון וויליאמס בדרפט, מחתימים את ולדה דיואץ', ועושים טרייד על כריס וובר שבתחילה לא היה מוכן לשחק בקבוצה ולאחר שצפה בג'ייסון וויליאמס באימון (כך לפי האגדות) התרצה וקבוצת הכדורסל הכי מלהיבה בליגה נוצרה.

כבר בעונת ההשבתה, הקינגס הגיעו לפלייאוף עם מאזן חיובי לראשונה מאז שעברו לסקרמנטו, כאשר המאמן ריק אדלמן עם פיט קארל מפרינסטון כעוזר מיישמים את התקפת פרינסטון המפורסמת, והשילוב בין ג'ייסון וויליאמס לוובר יוצר אין סוף היילייטים. תוסיפו לכך את פג'ה סטויאקובי'ץ שנבחר בדראפט של 96 והצטרף זה עתה ותקבלו קבוצה שבין לילה הפכה לכוח להתחשב בו, אבל הם הפסידו ליוטה ג'אז בסדרה צמודה.

במקביל נבנית בלוס אנג'לס השושלת הגדולה הבאה מסביב למי שסומן כיורש של ג'ורדן. קובי בריאנט נבחר בדראפט של 1996, ויחד איתו הגיע ללוס אנג'לס שאקיל אוניל. אבל הלייקרס הודחו שנתיים רציפות על ידי היוה ג'אז ובעונת 98-99 על ידי הספרס בסוויפ. לפני עונת 99-00 היה ברור שנדרש שינוי והוא הגיע בדמות מינוי פיל ג'קסון למאמן ראשי. הלייקרס צירפו את הוטראנים בריאן שואו, ג'ון סאלי ורון הארפר, ובעונה הראשונה של המילניום החדש הלייקרס דרסו את הליגה.

כאן דרכי שני המועדונים האלה מצטלבים לראשונה, כאשר הן נפגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הלייקרס הגיעו כפייבוריטים ברורים, אבל הקינגס הקשו עליהם יותר מהצפוי בסדרה שהסתיימה 2-3 ללייקרס.

הקינגס הבינו שהם צריכים לשפר את ההגנה וצירפו את דאג כריסטי מטורונטו. היידו טורקוגלו נבחר בדראפט, והם הוכתרו על ידי ספורטס אילוסטרייטד כשואו הכי טוב על הפרקט כאשר על השער מופיעים וויליאמס, כריסטי, סטויאקוביץ', וובר ודיבאץ'. אבל בסיבוב השני של הפלייאוף שוב חיכו להם הלייקרס והפעם זה גם לא היה צמוד. 0-4 בסדרת הסיבוב השני של הפלייאוף והקינגס שוב חזרו לשולחן השרטוטים בעוד הלייקרס ספרו אליפות שניה רצופה.

מה שהוביל לצעד שנוי במחלוקת ובדיעבד מבריק. ביולי 2001 הקינגס שלחו את ג'ייסון וויליאמס לונקובר בתמורה למייק ביבי. אדלמן הבין שהמשחק של ויליאמס אולי פופולארי בקרב הקהל, אבל זה פשוט לא כדורסל מנצח ועל כן בחר לעבור לרכז סולידי יותר. עם ביבי כמוביל ההתקפה הקינגס סיימו את העונה עם מאזן של 21-61, משוכנעים לחלוטין שהעונה זאת העונה שלהם. הקינגס הדיחו בקלות את דאלאס ויוטה, ופגשו זאת השנה השלישית ברציפות את הלוס אנג'לס לייקרס שמצידם חוו עונה קשה של סכסוכים בין הכוכבים ושערוריות רבות.

אם זה לא רקע מושלם לסדרת היסטורית אני לא יודע מה כן.

איכות הכדורסל:

כשמסתכלים על המשחקים מהסדרה הזאת, אני חושב שזאת אחת הסדרות היחידות שאשכרה עומדות במבחן הזמן. כשאתה מסתכל על הכדורסל של שנות ה-90 זה נראה אלים באופן לא פרופורציונלי, ההגנות וההתקפות עדיין כל כך לא מתוחכמות ויש עדיין איים דיי משמעותיים של חוסר כישרון גם בקבוצות המובילות.

לעומת זאת הסדרה הזאת כללה כדורסל מתוחכם ונאה של הנעת כדור ושימוש נכון בקליעה מחוץ לקשת, הגנות חזקות אבל כבר לא אלימות פשוט כי זה לא התאפשר יותר, והיא מהנה לצפייה גם כמעט 20 שנה מאוחר יותר.

מעבר לכך שתי הקבוצות הציגו סגלים שמציגים איכות לעומק.

הלייקרס הציגו את שאקיל אוניל וקובי בריאנט, שחקנים משלימים סופר איכותיים כמו רוברט הורי, ריק פוקס, בריאן שואו ודרק פישר, וצעירים עולים ששיחקו תפקיד משמעותי במשחקים חשובים.

הקינגס, ונחזור לזה בהמשך, היו פשוט קבוצה מטורפת. הודות למהלכי פרונט אופיס מבריקים, לצד החמישיה הסופר איכותית של וובר, ביבי, דיבאץ', סטויאקוביץ' וכריסטי, השלימו בובי ג'קסון, טורקוגלו וסקוט פולארד.

ההשפעה על המורשת:

אם הסדרה הזאת הולכת אחרת איך היינו זוכרים את וובר?  איך היינו זוכרים את בריאנט? איך היינו זוכרים את שאק? איך היינו זוכרים את רוברט הורי? איך היינו זוכרים את הלוס אנג'לס לייקרס הזאת? האם הם מתפרקים כבר בשלב הזה? ואם כן הם לא היינו זוכרים אותם כקבוצה שלא מיצתה את הפוטנצאיל שלה?

יותר מכך האם סקרמנטו היא היום מועדון אחר לגמרי? האם החבורה הזאת לא ממשיכה הלאה ולוקחת אליפויות נוספות או לפחות נשארת רלבנטית? האם ההפסדים לדאלאס ומיניסוטה בשתי העונות הבאות מתרחשים או שהם היו תוצאה של האכזבה הבלתי ניתנת להכלה של 2002?

כנראה שלעולם לא נדע, אבל הסדרה הזאת, לא סדרת גמר NBA להזכירכם, שינתה את המורשת של שחקנים רבים, ולפחות שני מועדונים.

עד כמה הסדרה הייתה צמודה:

וואו וואו כמה צמודה.

רק משחק אחד נגמר במעל 7 נקודות הפרש, שלושה משחקים הלכו לבאזר ממש.

הלייקרס לקחו את משחק מספר 1 ואת יתרון הביתיות עם התעלות של בריאנט שקלע 30. 35 של שאק לא עזרו ללייקרס לקחת את משחק מספר 2 והקינגס איזנו את הסדרה. הקינגס נסעו לאל.איי ולקחו בחזרה את יתרון הביתיות כשכריס וובר מצטיין.

ואז הגיע משחק מספר 4. הקינגס קלעו 71% מהשדה ועלו ליתרון 22-46. הלייקרס הצליחו לצמצם מעט בין היתר באמצעות שלשה של סמאקי ווקר שנזרקה אחרי הבאזר. עוד נחזור לשופטים סמכו עליי. ההתקפה של הקינגס האטה במחצית השניה והלייקרס צמצמו. במצב של 99-97 קובי הלך לסל והחטיא, שאק לקח את הריבאונד והחטיא, ודיבאץ' הדף את הכדור למקום הגורע ביותר בזמן הגרוע ביותר שיש בכדורסל המקצועני – לידיים של רוברט הורי, בפיגור 2, בשניה האחרונה. ביג שוט רוב קלע את אחת הזריקות האייקוניות בתולדות הליגה והלייקרס נשארו בחיים. 2-2.

גם משחק 5 הוכרע בזריקה בשניות האחרונות, אבל הפעם היה זה מייק ביבי שקלע, אחרי חסימה ספק חוקית של וובר על פישר. לבריאנט הייתה הזדמנות להחזיר את היתרון ללייקרס אבל ההגנה של הקינגס החזיקה מעמד והם עלו ליתרון 2-3. הלייקרס יהיו חייבים לנצח את שני המשחקים האחרונים כדי להתקדם.

הרבע השלישי הסתיים בשוויון, והרבע הרביעי הפך לאחד הידועים לשימצה בהיסטוריה של הליגה. הלייקרס זרקו 27 זריקות עונשין לעומת 9 של הקינגס. לא ניכנס כאן לכל השריקות המפוקפקות ברבע הזה, אבל מי שרצה להאמין שהליגה רצתה משחק 7 ושלחה את דיק באווטה לדאוג לאחד, קיבל דיי והותר ראיות לכך.

משחק מספר 7 היה צמוד בטירוף והוכרע בהארכה, אבל האיכות הייתה פחותה, והמשחק הוכרע בסופו של דבר במרתון זריקות עונשין כאשר הקינגס קולעים רק 16 מ-30 מהקו כאשר המחליפים של הלייקרס, מוערכים הרבה פחות מאלה של הקינגס התעלו ונצחו עבור הלייקרס את המשחק ואת הסדרה.

זאת הייתה סדרה מענגת בין הקבוצה שכל הדור שהתחיל לראות כדורסל אחרי ג'ורדן התאהב בה, ושבמידה רבה החזיקה את העניין וההתלהבות בליגה בתקופה הכי קשה שלה ב-40 השנים האחרונות מול קבוצת השוק הגדול והכוכבים הגדולים, שהליגה רצתה ביקרה.

גם היום כמעט 20 שנה אחרי זאת צפיה מענגת ואני ממליץ לכל אחד מכם לראות לפחות את התקצירים, ולהתענג על כדורסל מהטובים ששיחקו, באינטנסיביות מטורפת, שנאה יוקדת בין שני מועדונים ולבסוף ניצחון שאוהדי כדורסל ימשיכו להתווכח עליו כנראה לעד.

בוסטון סלטיקס נגד שיקגו בולס 2009 / חיים:

האלופה המכהנת מבוטסון הייתה בדרך הבטוחה לסיבוב שני רצוף נגד הלייקרס, כאשר לפגרת האולסטאר היא הגיעה עם מאזן 44- 11, מה שהעניק לה את המאזן הטוב ביותר במזרח ומיקם גם את מוליכת המערב מלוס אנג'לס חצי משחק מאחוריה. במשחק הראשון אחרי פגרת האולסטאר נפצע קווין גארנט, זה שלא היה לאיש ספק שהוא השחקן הטוב ביותר של בוסטון, ואמנם הוא חזר אחרי חודש, אבל אז לקחו 4 משחקים כדי להבין שזה לא היה רעיון טוב, והפעם רשמית קווין גארנט, שחקן ההגנה המכהן בין השאר, גמר את העונה.

באותו חודש בין הפציעות של גארנט הסלטיקס נקלעו לקשיים, ובאותה תקופה עמד מאזנם על 7- 6 בלבד, מה שאפשר ללברון ולקליבלנד להשתלט על ראשות המזרח ועל המאזן הטוב בליגה. למרות כל זה, בוסטון סיימו את העונה במקום השני במזרח ובעמדה די טובה לקראת הפלייאוף, כשלפחות את הסיבוב הראשון נגד שיקגו הם היו אמורים לעבור בלי בעיה.

בצד של שיקגו העיניים היו נשואות בעיקר לרוקי העונה, דרק רוז, ולשאלה האם הוא יראה ניצוצות של MVP עתידי, יחד עם השלד הצעיר של לואל דנג, בן גורדון וג'ואקים נואה. זו הייתה שנה אי זוגית ככה שהיה מקום לאופטימיות. הטבלה הבאה תראה את זה.

בולס אחרי 1998עונותהופעות פלייאוףמאזן בפלייאוףניצחונות בסדרות
שנים אי-זוגיות11735- 385
שנים זוגיות1146- 160

בקיצור, יש לנו פייבוריטית ברורה, אבל פגיעה, ומצד שני קבוצה צעירה וקשוחה שמאמינה בסיכוי שלה להפתיע. נציין רק שנכון לרגעים שקדמו לתחילת הסדרה עמד מאזן משחקי הפלייאוף בין הקבוצות על 10- 0 לזכות הסלטיקס, כולל 6 הפסדים של מייקל ג'ורדן לבוסטון של תקופתו.

אפשר לדבר על הרבה דברים שקשורים לסדרה הזאת, אבל אם אני רוצה לשכנע אתכם להצביע לה אני אצטרך לשלוף 2 אותיות באנגלית ולרשום אותן אחת ליד השנייה – OT (המבין כבר הבין, ומי שא יקבל הסבר בהמשך).

ראינו בסדרה הזאת 2 דברים מיוחדים. על הדבר המרכזי שבהם נדבר עוד רגע, ובינתיים נזכיר את הדבר השני שהוא ההצגות האישיות המיוחדות של כמה וכמה שחקנים בסדרה הזאת. גם עבור זה נציג טבלה.

שחקןמשחקנקודותנתון נוסף 1נתון נוסף 2
דרק רוז13611 אסיסטים12/12 מהקו
ראג'ון רונדו219טריפל-דאבל 19, 12, 165 חטיפות
גלן דיוויס2269 ריבאונדים12/21 מהשדה
בן גורדון24214/24 מהשדה6/11 לשלושר
ראג'ון רונדו42511 ריבאונדים11 אסיסטים
דרק רוז42311 ריבאונדים9 אסיסטים
קנדריק פרקינס51619 ריבאונדים7 חסימות
ריי אלן6519/18 לשלוש3 חטיפות
ראג'ון רונדו6819 אסיסטים4/17 מהשדה
ג'ון סלמונס63513/22 מהשדה5/9 לשלוש
דרק רוז6288 ריבאונדים7 אסיסטים
אדי האוס7165/5 מהשדה, 4/4 לשלוש, 2/2 מהקו3 חטיפות
בן גורדון73315/15 מהקו7/23 מהשדה

יש כאן נתונים רבים מרשימים, וייתכן ששכחתי עוד כמה, אשר בראשם עומד משחק ה-51 נקודות של ריי אלן, הופעה מהסוג שלא רואים הרבה בכלל, בטח שלא במילניום הנוכחי. אם נשווה את זה לסדרה בין הלייקרס לקינגס, שם היו לכאורה שמות גדולים יותר, אבל כדי ששחקן יגיע ל-40 באחד מהמשחקים שם היה צורך ב-27 זריקות עונשין של הקבוצה שלו ברבע האחרון.

עכשיו הגענו לנקודה המרכזית – הארכה. הרבה פעמים קשה לכמת במשחק או סדרת פלייאוף עד כמה זה צמוד. ידידי המלומד הראה ש-6 מתוך 7 המשחקים בסדרה של הלייקרס נגד הקינגס נגמרו בהפרש של 7 או פחות, ומתוכם 3 הוכרעו ברגעי הסיום. אין ספק שמדובר בנתונים לא רעים בכלל…

במקרה שלנו אנחנו מדברים על הארכה במשחק 1, שגם היא הוכרעה בהחטאה עם הבאזר של ריי אלן. נעבור למשחק 2, שוב ריי אלן, שהפעם קלע את שלשת הניצחון 2 שניות לסיום. בן גורדון החטיא את זריקת הייאוש מהחצי. במשחק 3 הסלטיקס ברחו ברבע הראשון והביסו, אבל אז הגיע משחק 4, שבו שוב ריי אלן תפר שלשה בשניות הסיום, הפעם כזו שכפתה הארכה. בהארכה היה זה בן גורדון שתפר שלשה 4.5 שניות לסיומה, וכפה אחת נוספת. בהארכה השנייה היה זה פול פירס שניסה להשוות מבחוץ בשנייה האחרונה, אבל נחסם על ידי ג'ון סלמונס.
במשחק 5 פירס הצליח להשוות, 10 שניות לסיום, והחטאה של בן גורדון קבעה הארכה. גם בהארכה פירס היה האיש של בוסטון עם סל שהעלה אותם ליתרון 2, ו-2 החטאות מהקו של בראד מילר הביאו לבוסטון את הניצחון. במשחק 6 ריצת 18- 0 של בוסטון שהעלתה אותם ליתרון 8, אבל בראדמ מילר סידר שוויון חצי דקה לסיום, והחטאות של פירס וגורדון כפו הארכה. בהארכה הראשונה סלמונס השווה ופירס החטיא בשנייה האחרונה. בהארכה השנייה ריי אלן כמעט השווה, 20 שניות לסיום, אבל דרך על הקו וקיבל רק 2 נקודות, אבל אחרי 13 שניות הוא השווה בשלשה נוספת וכפה הארכה שלישית. רונדו צימק את יתרון שיקגו לנקודה, וקירק היינריך החטיא, אבל דרק רוז חסם את הניסיון של רונדו למהפך, 8 שניות לסיום. ה-GOAT עשה עבירה על דרק רוז ועל הדרך כישף אותו, כך שהרוקי החטיא פעמיין מהקו, אבל רונדו החטיא את הניסיון האחרון והסדרה הזאת קיבלה משחק 7.

3/14 של הבולס ברבע השני של משחק 7, לעומת 11/22 של בוסטון, גרמו לכך שהסלטיקס שלטו במשחק הזה ודווקא הוא לא החזיק את הדרמה עד לשניות הסיום, אבל בין סדרה שהדבר שהכי זכור ממנה הוא שערוריות שיפוט ובין הסדרה שהכילה הכי הרבה דרמה, סלי והחטאות קלאץ', ובעיקר הארכות, אי פעם, נדמה לי שהבחירה כאן צריכה להיות דווקא מזרחית.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

    1. מסכים.
      גם אני הצבעתי לקינגס-לייקרס, כי זו היתה סדרה שהייתי מאוד מעורב רגשית וגם כי בוסטון-שיקגו היתה נחמדה אבל לא משהו שצרוב בזיכרון.
      אבל הגמר המערבי ההוא לעולם לא יכול להיות בטופ בגלל שהליגה מכרה את הסדרה הזו וכל בר דעת יודע זאת.

      1. איזה גג נקי של וובר על קובי והבאווטה המושחת הזה שורק פאול..
        אני זוכר שאחרי הסדרה הזו לא עניין אותי הגמר ולא העונה שאחר כך, לא רציתי קשר לסירחון הזה.

        1. עזוב המרפק שקובי שלח לביבי שהיה תוקף 200 אחוז במהלך המכריע שלא נדבר על שריקות האוויר והניסיונות להחזיק את הלייקרס במשחקים
          אצטט את דביר שהגיב פה

          " לייקרס סדרה ענקית. עכשו ראיתי את הסוף שוב לא יאמן פשוט. משחק 6 הולך להארכה משחק 7 הארכה משחק 3 סל ניצחון משחק 4 סל ניצחון. אולי רק סדרת הגמר של 1988 שהייתה גם מצויינת מתקרבת לדרמה שם. אפשר כבר עכשו אולי להכתיר אותה כסדרה הטובה אי פעם כולל כמרים ( תכלס זה היה הגמר האמיתי)"
          זה בדיוק מה שהליגה ביימה שיהיה ככה חד ומותח והתגובה הזאת מראה למה לליגה כדאי לעשות דברים כאלה כי זה מה שאנחנו זוכרים שהייתה סידרה אדירה כל אחד מאיתנו זוכר את המתח הריגוש והכל היה מבויים ומכור שהתוצאה בסוף הייתה צריכה להיות אחת לייקרס בגמר.
          לא פחות מזה קרה ביוסטון גולדן. ה10 נק שלקחו להארדן בעבירות ברורות של קליי ואיגי והשיבוץ של פוסטר זה בדיוק אותו דבר. ובטח יש עוד מלא מקרים שלא ככה בולטים אז זה סתם נראה לנו טעויות וכאלה או שאפילו לא שמים לב.
          פה זה היה מאד קיצוני כי סקרמנטו הציקו יותר מידי 😂😂

  1. כן, לא ממש תחרות… רמה גבוהה של בתכלס 2 הקבוצות הכי טובות בליגה, "הגמר האמיתי" מה שנקרא.
    כואב הלב על הקווינס, אין מה לומר, באמת קבוצה מענגת שנתקלה בצ'יט

  2. סקרמנטו לייקרס סדרה ענקית. עכשו ראיתי את הסוף שוב לא יאמן פשוט. משחק 6 הולך להארכה משחק 7 הארכה משחק 3 סל ניצחון משחק 4 סל ניצחון. אולי רק סדרת הגמר של 1988 שהייתה גם מצויינת מתקרבת לדרמה שם. אפשר כבר עכשו אולי להכתיר אותה כסדרה הטובה אי פעם כולל כמרים ( תכלס זה היה הגמר האמיתי)

    1. נראה לך שסדרה כמו בוסטון שיקאגו תגיע לחצי גמר או לגמר? זו סדרת סיבוב ראשון בין שתי קבוצות שלא התמודדו באותה שנה על אליפות בכלל

  3. אני מגדולי הקטגורים נגד מונח ה-"כוכבית".
    אבל מעל בסדרה בין הלייקרס לקינגס ב-02', לא מרחפת כוכבית.
    כוכב שביט?
    ירח?
    שמש?
    אלי חור שחור?
    חור שחור שבלע כל מה שיפה בכדורסל.
    זה נשמע נכון.
    .
    תודה, חברים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט