סדרות הפלייאוף הגדולות של כל הזמנים – דטרויט/שיקגו 1990 נגד מיאמי/בוסטון 2012 / רועי ויינברג

לקראת התמודדות בין סדרה שבה שיחק מייקל ג'ורדן ובין סדרה מהעשור האחרון, צריך לסכם את התוצאות של מקרה קודם כזה, ולהכריז על ניצחון של הסדרה בין שיקגו לניקס ב-1992 על זו שבין גולדן סטייט ליוסטון ב-2018. הקרב הזה היה הכי צמוד עד כה, באופן משמעותי, והוא הסתיים בתוצאה 90- 60 לזכות ג'ורדן ושות', ובאחוזים זה יוצא 60%.

שמינית הגמר של פרוייקט הסדרה הגדולה בכל הזמנים ממשיכה, כשהפעם אנחנו עם שתי סדרות נפלאות מגמר המזרח שהיו משמעותיות מאוד בעיצוב הקריירות של שני שחקני הכדורסל שנחשבים לדעת רבים כגדולים ביותר שדרכו על מגרש: לברון ג'יימס ומייקל ג'ורדן. את שני הצדדים מייצג הפעם רועי ויינברג.

דטרויט-שיקגו, 1990 (4:3 לדטרויט)

משחק זכור: סקוטי פיפן סובל ממיגרנה במשחק השביעי שנגמר ב-93-74 לדטרויט.

הבולס חשבו שיש להם סיכוי רציני לאליפות ב-1989/90. הפיסטונס הצליחו להדיח את הלייקרס, האלופה הנצחית דאז, ושיקגו רצו לנקום בפיסטונס על ההדחה בגמר המזרח של 1989. הם הגיעו לעונה הזאת עם מאמן חדש, פיל ג'קסון, שהוביל לשיפור של 8 ניצחונות בעונה הקודמת מ-47 ל-55. האלופה המכהנת מדטרויט ניצחה 59 משחקים כששתיהן במקומות 1-2 במזרח והפייבוריטיות לאליפות הקונפרנס.

הפיסטונס הדיחו את אינדיאנה וניו יורק, שיקגו את מילווקי ופילדלפיה. ההגנה של הפיסטונס הייתה הטובה בליגה וזה עבד להם בשני המשחקים הראשונים, כש-34 נקודות של ג'ורדן לא הספיקו נגד 27 של דומארס וניצחון 86-77 של הבאד בויז. במשחק השני חוקי ג'ורדן היו בשיאם כש-MJ נעצר על 5 מ-16 מהשדה ו-20 נקודות, דומארס המשיך לקלוע והפיסטונס עלו ל-2:0 מבטיח בדרך לשיקגו.

במשחק השלישי אייזיאה תומאס היה נהדר עם 36 נקודות ו-8 אסיסטים, אבל בצד השני ג'ורדן נתן משחק גדול עם 47 נקודות ו-10 ריבאונדים כשהוא לא מוכן להפסיד. פיפן קלע 29 עם 11 ריב' ו-5 אס', הבולס הצליחו להפוך פיגור 43-51 במחצית לניצחון והקבוצות המשיכו למשחק רביעי. במשחק הרביעי דטרויט ממשיכה עם הכדורסל הפיזי שנועד לשבור את ג'ורדן ושולחת אותו 19 פעמים לעונשין. מייקל קולע 16 מאותן 19 זריקות, מוסר 9 אסיסטים ומסיים עם 42 נקודות וניצחון. 2:2.

משחק חמש בדטרויט שמציגה רוטציה קצרה במיוחד של 8 שחקנים פיזיים שעושים הכל כדי למנוע מפיפן וג'ורדן להשיג נקודות. השניים מסיימים עם 12 מ-39 משותף מהשדה, 41 נקודות ביחד ו-83 נקודות קבוצתיות, בזמן שדומארס, לימבייר ואגוויר דוחפים את הפיסטונס לניצחון בתוצאה נמוכה של 83:97. הבולס עם הגב לקיר מנצחים דרך הגנה שעוצרת את הפיסטונס על 37.6% מהשדה ו-0 מ-13 מהשדה, 91:109. משחק 7.

הסדרה הגיעה למשחק שביעי בין קבוצה שהשתתפה בשני גמרים רצופים לקבוצה חסרת ניסיון פלייאוף של ממש בדמות הבולס. בבוקר המשחק סקוטי פיפן סבל ממיגרנות והתקשה לתרום משהו על המגרש, כשהוא סיים עם 1 מ-10 מהשדה, 2 נקודות, 4 ריבאונדים ו-2 אסיסטים. במצבו הפיסטונס התמקדו רק בג'ורדן, שקלע 13 מ-28 קליעות קבוצתיות. הבולס נעצרו על כמות הנקודות הנמוכה ביותר שלהם העונה, 74, והודחו. הפיסטונס המשיכו לאליפות.

למה הסדרה הזאת כל כך חשובה? בלעדיה מייקל ג'ורדן לא היה מייקל ג'ורדן. אחרי אותה סדרה הוא העלה כ-7 ק"ג של שרירים כדי להתמודד עם המשחק הפיזי של דטרויט ב-1990/91, בסדרה שנגמרה ב-4:0 מהדהד לשיקגו. אחרי אותה סדרה הוא ניצח 6 אליפויות ב-8 שנים והיריבות נגד דטרויט, כמו שג'ורדן אמר בעצמו בריקוד האחרון, בנתה חלק מהקילר אינסטינקט של הכדורסלן הגדול בהיסטוריה.

מיאמי-בוסטון, 2012 (4:3 למיאמי)

משחק זכור: לברון קולע 45 נקודות עם 15 ריבאונדים ו-5 אסיסטים בבוסטון במשחק השישי.

אחרי ההפסד המפתיע בגמר של 2011 לדאלאס מאבריקס, עונה נוספת בלי אליפות לפרויקט הגלקטיקוס היומרני במיאמי נראתה כמו משהו שכנראה היה הורס את המורשת של פט ריילי ומוביל לטרייד של דווין וויד, כריס בוש או לברון ג'יימס. באותה עונה, שכללה 66 משחקים בלבד, ההיט ניצחו 46 משחקים (כמו 57 מ-82) והיו במקום השני במזרח. היריבה הרצינית ביותר שלהם, על הנייר, הייתה שיקגו של דריק רוז שניצחה 50 משחקים. רוז נפצע במשחק הראשון של הפלייאוף, הבולס הודחו על ידי פילדלפיה 76' ונשארנו עם סוס שחור מפתיע בדמות בוסטון סלטיקס.

לסלטיקס היו גלקטיקוס משלהם – ריי אלן בן ה-37, קווין גארנט בן ה-36, פול פירס בן ה-35 וראז'ון רונדו בן ה-26. הם לקחו אליפות ב-2008 והגיעו למשחק השביעי בגמר ב-2010. בשנה לאחר מכן הם הודחו ע"י מיאמי ב-5 משחקים ונראה שאחרי השיא, כשהם הגיעו למשחק שביעי בסיבוב השני נגד פילדלפיה השמינית.

לכן אף אחד לא הופתע משני המשחקים הראשונים בסדרה, כשלברון ה-MVP קלע 32 נקודות עם 13 ריבאונדים בשביל לנצח את הראשון. רונדו הפתיע עם 44 נקודות ב-67% מהשדה במשחק השני, אבל 79 נקודות משותפות של לברון, וויד ומריו צ'למרס העלו את מיאמי ל-2-0 בלי כריס בוש הפצוע. נוסעים לבוסטון.

גארנט ניצל את החולשה של הקו הקדמי שנגדו, שין באטייה ורוני טוריאף, בשביל לקלוע 24 נקודות עם 11 ריבאונדים ב-1 ביוני של 2012. רונדו עשה עבודה נהדרת בהגנה על וויד והוסיף 21 נקודות עם 10 אסיסטים משלו בשביל לנצח את המשחק השלישי ב-101:91 משכנע.

מחצית ראשונה נהדרת של פול פירס הובילה את הסלטיקס ל-58:40 נגד מיאמי ונראה שהמשחק ביד שלהם. וויד, ג'יימס והגנה טובה הובילו את ההיט ל-74:76 בתחילת הרבע הרביעי, ריצת 16:36, ושתי הקבוצות נאבקו על ההובלה. בוסטון עלו ל-86:89, קצת פחות מדקה לסיום, ולברון קלע שלשה שהשוותה ל-89:89. בחצי הדקה שנשארה אף קבוצה לא הצליחה לייצר סל והלכו להארכה. אודוניס האסלם הטביע, מרקיז דניאלס ורונדו קלעו מהעונשין ורונדו הוסיף סל אחד. 6 נקודות משותפות ב-5 דקות של הגנה קשוחה נגמרו ב-93:91 כואב לסלטיקס ושיוויון.

לקראת המשחק החמישי במיאמי התעודדו מהחזרה של כריס בוש וראו משחק צמוד במיוחד כשדווין וויד קולע 14 נקודות ברבע האחרון ומוריד ל-87:86 בוסטוני. פירס קלע שלשה, צ'למרס החטיא שלשה בצד השני וראינו רצף קליעות עונשין. ההיט לא הצליחו להגיע לסיכוי אמיתי לניצחון והמשחק נגמר ב-94:90 לסלטיקס, בדרך למשחק שישי בבוסטון.

הרבה שדים מהעבר עלו לפני המשחק השישי הזה – המשחק הרביעי של גמר 2011, בו לברון קלע 8 נקודות ב-3 מ-11 מהשדה, והמשחק האחרון של ג'יימס בקליבלנד: הדחה במשחק השישי נגד בוסטון ב-2010. הפסד כאן יכל להוביל לפגיעה אנושה בתדמית של ג'יימס כשחקן הטוב בעולם ואחד שרוצה להיות מהגדולים בהיסטוריה, כשהתדמית המתפתחת של נחנק בפלייאוף הפכה לקוף שהוא סוחב על הגב.

ג'יימס הגיע למשחק הזה עם מנטליות אחרת ממשחק ה-3 מ-11 בדאלאס. 14 נקודות ברבע הראשון ו-16 ברבע השני הובילו את ההיט ליתרון של 59:42 ב-TD גארדן, כשג'יימס ממשיך לדחוף ולהיות משמעותי גם מתחת לסלים בדרך לניצחון 98:79 משכנע. עד אותו משחק, ב-108 הופעות פלייאוף, היו ללברון 9 משחקים בהם הוא קלע מעל 40 נקודות בפוסט-סיזן. מאז אותו משחק, כולל המשחק עצמו, היו לו 18 מ-131 משחקים, כולל שבעה משחקי גמר.

הסדרה לא נגמרה במשחק השישי. 3:3 אומר שיש לנו משחק 7. הסלטיקס פתחו את המשחק השביעי טוב והגיעו ל-59:51 במיאמי כשברנדון באס מתעלה באופן מפתיע. מאותה נקודה ההיט נכנסו למשחק עם הגנה חונקת. 8:49 לסיום הרבע הרביעי היה 82:81 לבוסטון. וויד, ג'יימס וכריס בוש, בדקות טובות ראשונות בסדרה, הצליחו לעלות ל-86:99 נגד הסלטיקס המבוגרים. משם בוסטון לא חזרה.

במובן מסויים, אפשר לחלק את הקריירה של לברון ג'יימס ללפני ואחרי המשחק הזה, שמסמל את הפיכתו משחקן עונה סדירה מצויין לאחד שמתעלה עם הגב לקיר ואחד שאי אפשר לקבור (כמה שנים לאחר מכן יגלו כשגם במצב בו הוא בפיגור 3:1 נגד קבוצה שניצחה 73 משחקים בעונה הסדירה). במשחק הזה הוא הפך מ"קינג ג'יימס", מותג של נייק והבטחה ענקית, ל"לברון".

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    6 יול 2020 08:22:40

    קודם כל, מדהים ששיקגו והניקס ניצחו את גולדן יוסטון, ממש לא ראיתי את זה בא.
    .
    אחר כך – הפעם כן הצבעתי לג'ורדן, למרות שהסדרה של 2012 הייתה בלתי נשכחת, ממש נשבר לי הלב על בוסטון, אבל ג'ורדן נגד הפיסטונס זה מיילסטון היסטורי של ממש.
    .
    תודה רועי.

  2. dvir

    6 יול 2020 08:52:24

    מאימי בוסטון קל. הסדרה של דטרויט שיקאגו לא הייתה מותחת בכלל בניגוד לסדרה האדירה של בוסטון ומאימי הרמה הייתה פחות או יותר אותו דבר . הפיסטוס היו קבוצה אדירה אחת הגדולות אי פעם.

  7. חיים

    6 יול 2020 18:07:33

    שני הצדדים ראויים והצגת אותם בצורה נפלאה.
    ההבדל הוא שג'ורדן היה צריך להתמודד נגד קבוצה גדולה בשיאה, ואילו לברון קיבל יריבה זקנה מדי, כזו שנגררה למשחק 7 נגד פילדלפיה המדורגת 8 שהגיעה בטעות לסיבוב השני.

    2. ברוך רובין

      7 יול 2020 01:09:29

      חיים שמעת על מאת אפ , הספרס אחת מאלופות הגדולות של העשור האחרון נגררה בסיבוב ראשות לסדרה של 7 משחקים מול דאלאס שהייתה מקום 8 במערב

  8. חיים

    6 יול 2020 18:10:33

    נ.ב.
    אנחנו מתקרבים לסיום שלב שמינית הגמר (זה הקרב ה-6 מתוך 8), ויש הרבה מקומות פנויים לכתיבה בשלבים הבאים…
    מי שמעוניין לקחת חלק ולכתוב מוזמן לפנות אלי בכתבות המייל שהזכרתי כבר, ואני מצר, אותה כאן שוב:
    jhpvcbanv2@gmail.com

  9. Barry

    6 יול 2020 19:34:51

    רק רוצה להוסיף – ב 2012 היתה להיט סדרה אש נגד הפיחיסרס בחצי גמר המזרח.
    ההיט ירדו לפיגור 1-2 כשהמשחק הבא במגרש הלוהט באינדי.
    פיגור 3-1…לא ברור איך ההיט חוזרים מזה.
    אינדי להטו עם פול ג'ורג' ככוכב כבר אז, היברט בשיאו, דייויד ווסט בשיאו, גריינג'ר בשיאו, ג'ורג' היל, סטיבנסון, וכו'.

    לברון+ווייד נתנו תצוגה לפנתאון, כשבשלב מסויים הם לקחו את המשחק עליהם ליטרלי.
    קלעו משהו כמו 50 מ -60 הנקודות האחרונות של ההיט במשחק בדרך ל 2-2, ו 2-4 בסדרה.

  10. dvir

    6 יול 2020 20:43:30

    דטרויט הייתה קבוצה אדירה כזאת שהביסה ב89 4_0 את הלייקרס הגדולה של מג'יק ( מג'יק נפצע רק במשחק השלישי בסדרה) וב88 הפסידו אליפות בגלל טעות שיפוט ופציעה של תומאס. בכל מקרה ג'ורדן קיבל בראש עד שהם נחלשו ( מדובר על קבוצה אוברייטד בטירוף שהייתה אולי הקבוצה החזקה ביותר בשנות ה80) . הסלטיקס היו מעולים רונדו היה סופרסטאר הפליאוף באותם שנים גראנט פירס אלן היו טובים הם היו שווים יותר מאליפות ב2008.

  11. שחר אלוני

    6 יול 2020 22:12:19

    מיאמי-בוסטון
    מיאמי לדעתי טובה וחשובה יותר הסטורית מדטרויט
    ובוסטון לא נפלה משיקגו 90
    שתי סדרות הסטוריות

    1. no funny shtuff

      6 יול 2020 22:21:34

      "מיאמי חשובה יותר הסטורית מדטרויט"
      אפשר לקבל הסבר מדוע? (כי אני חושב הפוך ומעניין אותי איך הגעת לקביעה הזו)

      1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

        6 יול 2020 23:55:39

        גמני… מה שכן, במחשבה שניה, יתכן ששחר צודק – מיאמי הייתה סוג של סופרטים אקלקטית ראשונה בעידן הנוכחי, וזה שינוי משמעותי בליגה. דטרויט הייתה אדירה, ומיוחדת, אבל אולי השפיעה פחות על המגמות בליגה.
        .
        בנוגע לטובה, מעבר לכלל הבסיסי שרמת המשחק עולה עם השנים, אני ממש לא בטוח שמיאמי הייתה טובה מדטרויט.

          1. ברוך רובין

            7 יול 2020 01:14:13

            בכל חוקים מיאמי יותר טובה בכמה רמות מדטרויט, ואני לא מדבר על אבולציה והשיפור אלא גם ביחס לתקופה , מיאמי הייתה סופר טים משהו שדטרויט יכלה רק לחלום עליו, מיאמי החזיקה בשני שחקנים טופ 5 ואולסטאר כמו בוש ועוד ספסל נפלא.
            .
            לגבי ההשפעעל הליגה אני לא בטוח כל כך לדטרויט הייתה השפעה רעה מאוד על הליגה אבל אדירה ובגללה קצב המשחק האיטי הפך לנחת הכלל בשנות ה90 (דרך אגב גם למייקל יד השפעה רעה על הליגה זה סיפור ליום אחר), מיאמי העבירה את הכוח לשחקנים זה הייחוד שלה, סופר טים של העידן המודרני שאת ההשפעות שלה אנו רואים היום בהחלטות של השחקנים, תודה פוסט מצויין.

            1. Barry

              7 יול 2020 09:31:05

              למרות שווייד היה (ותמיד יהיה) השחקן האהוב עליי, הוא היה טופ 5 רק בשנה הראשונה והשנייה של מיאמי.
              לא חושב שבעונות 2013 ו 2014 הוא היה טופ 5 בליגה.

          2. חיים

            7 יול 2020 12:44:18

            דטרויט שיחקה הגנה אלימה כי זה מה שעשו פעם, והם היו הכי טובים בזה.
            החמישייה המאוזנת התקפית, שכוללת לפחות 2 סופרסטארים התקפיים (אייזאה ואגוויר) היא בעיניי עדיפה משמעותית על זו של מיאמי.
            אבל ההשוואה כאן היא בכלל בין דטרויט לבוסטון, ושם יש עדיפות ברורה לפיסטונס בשיאם על פני בוסטון 4 שנים ויותר אחרי השיא של הכוכבים

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט