דראפט ה-NFL  הראשון בעידן הקורונה התקיים בסוף השבוע האחרון, בתקווה שגם יהיה האחרון מסוגו. במקום לקיים את הארוע החשוב במלון מפואר בלאס ווגאס, התקיים האירוע באופן וירטואלי ונוהל ממרתף ביתו של רוג'ר גודל, קומישינר הליגה. מנהלי הקבוצות לא הצליחו לקיים את המפגשים עם השחקנים (מעבר לבחינה שביצעו במהלך הקומביין שהתקיים בחודש פברואר, לפני פרוץ הקורונה לחיינו), שהם כה חשובים ליכולתם להעריך את השחקנים, הן מקצועית והן אישיותית. למרות זאת (ואולי בשל זאת…) מרבית הקבוצות ביצעו בחירות הגיוניות וניהלו דראפט סביר ומעלה, שהביא לסגל שלהן לא מעט שחקנים שישפרו את יכולתן (כשחלק ניכר מהמצטרפים הטריים אף יוכלו להיכנס מיידית להרכבים הפותחים) ויחזקו את נקודות החולשה הקבוצתיות. בניגוד למה שראינו לא מעט בעבר, כמעט לא בוצעו השנה הימורים מיותרים או גיוסים תמוהים.

בכל זאת היו כמה קבוצות שבלטו בניהול אפקטיבי במיוחד של הדראפט שיאיץ את התקדמותן (בין אם לקראת התמודדות קרובה על התואר או בניה מחדש לשנים הבאות, בתלות בשלב שבו נמצאת הקבוצה) ולעומתן כמה קבוצות שלא הצליחו לנצל את הדראפט כדי להשתפר מהותית, ואולי אף לייצר לעצמן בעיות פנימיות בהמשך הדרך. עם כל הקושי להעריך את האימפקט של הבחירות על הקבוצות עוד לפני שהשחקנים החדשים מגיעים למחנות האימונים וסגלי הקבוצות מתעצבים סופית, ניסיתי לסכם עבורכם את 10 המנצחים ו-10 המפסידים (לדעתי) מדראפט 2020.

מנצחים

1. מינסוטה ויקינגס – דראפט פשוט פנטסטי עבור מינסוטה. אחרי הפגרה בה עזבו אותה הרבה שחקנים ותיקים הקבוצה הצליחה למלא הרבה מהחורים שנוצרו בשחקנים צעירים מבטיחים וזולים שיקלו על תקרת השכר העמוסה שלה. בבחירה הראשונה נהנתה הקבוצה מהעושר בעמדת התופסים כאשר בבחירה ה-22 הצליחה להשיג את אחד הטובים שבהם – ג'סטין ג'פרסון שינסה למלא את מקומו של סטפון דיגס. הקבוצה עשתה טרייד כדי להשיג בחירה נוספת בסיבוב הראשון והשתמשה בה כדי לבחור את ג'ף גלדני לעמדת הקורנרבק (שגם בה איבדה את קסבייר רודס וטרה ווינס). בהמשך חיזקה הקבוצה את קו ההתקפה הבעייתי שלה עם הבחירה בעזרא קליבלנד הלא מספיק מוערך בעמדת הטאקל ואחריו ביצעה 5 בחירות ברצף לחיזוק ההגנה – בעמדות הליינבקר (2), דפנסיב אנד ועוד 2 קורנרבקים.
2. בולטימור רייבנס – הרייבנס ממשיכים את הפגרה המצוינת שלהם, בה התחזקו גם בשחקנים חופשיים, עם דראפט מצוין שמבטיח שהקבוצה תהיה עוד יותר מאיימת ומצליחה בשנים הבאות. הם ניצלו 2 מחמש הבחירות הראשונות שלהם (כולל בחירת הסיבוב הראשון, פטריק קווין, אחד הטובים בעמדה) לחיזוק סגל הליינבקרים שלהם, מה שהיווה את נקודת התורפה בהגנת הקבוצה. שתי בחירות נוספות שימשו לבחירה ב"עמדות כישרון" – הרץ ג'יי קיי דובינס ובעיקר התופס דווין דוברניי שמשום מה נשאר על הלוח עד לסיבוב השלישי. בשאר הבחירות הקבוצה העשירה את העומק בעמדות שבהן לקבוצה יש כבר פותחים מצוינים – בעיקר קו ההתקפה (שני גארדים) ובקו ההגנה (שני טאקלים הגנתיים).
3. דאלאס קאובויס – גם הקאובויס, תחת צוות מקצועי חדש, בחרו כמה וכמה שחקנים מצוינים שבעזרת הכישרון הרב שכבר נמצא בסגל הקבוצה יעזרו להביא את הקבוצה של אמריקה להישגים טובים יותר מכפי שראינו בשנים האחרונות. הקבוצה נהנתה מהרבה מזל בכך שסידי לאמב, אולי התופס הטוב בדראפט הזה, נשאר על הלוח עבורם בבחירה ה-17. למרות שכנראה לא תכננו לבחור תופס בסיבוב הראשון, זו הזדמנות שלא יכלו לוותר עליה. היה להם עוד יותר מזל שהשחקן שתכננו כנראה לבחור בסיבוב הראשון (שגם צפוי לחזק את אחת העמדות החלשות בקבוצה) – הקורנרבק טרוון דיגס (אח של…), עדין לא נבחר עמוק בסיבוב השני ונקטף על ידם בבחירה ה-51. גם הטאקל ההגנתי נוויל גלימור, שנבחר על ידם בסיבוב השלישי, היה צפוי להחטף הרבה יותר גבוה.
4. אריזונה קרדינלס –  הקבוצה מהמדבר ממשיכה את קו השיפור הדרמטי שלה שהחל עם הגיעו של המאמן קליף קינגסבורי לפני שנה והבחירה בק"ב קיילר מארי בדראפט שעבר. לאחר שהקבוצה היתה פעילה מאד בשוק הטריידים והשחקנים החופשיים, היא הצליחה יפה גם בדראפט כאשר עם מעט בחירות (גם בשל הטריידים שעשתה בפגרה – בהם ויתרה על בחירת סיבוב שני כדי להביא את דאנדרה הופקינס ובחירת סיבוב חמישי עבור הרץ קניון דרייק) הצליחה ליירט כמה שחקנים איכותיים שיעזרו לה גם בטווח המיידי. הראשון והמעניין שבהם הוא הליינבקר / סייפטי איזיאה סימונס שייתן לקבוצה הרבה גמישות במערכי ההגנה. הטאקל המצוין ג'וש ג'ונס יעזור להגן על הק"ב מארי הצעיר, ועם עוד שני טאקלים הגנתיים שנבחרו בסיבוב הרביעי גם קו ההגנה הקדמי יראה טוב ועמוק יותר. הקרדינלס בהחלט יכולים להוות גורם מעניין בקרבות המיקום בבית ה-NFC מערב הצפוף – אולי הבית החזק בליגה בשנה הבאה.
5. סינסינטי בנגלס – ההצלחה או הכישלון של הנמרים בדראפט הזה תיקבע ע"י בחירה אחת בלבד – הבחירה הראשונה בדראפט כולו שבה הגיע לקבוצה מי שאמור להיות פני הפרנצ'ייז בעשור הקרוב, הק"ב ג'ו בורו. הוא מגיע עם הררי ציפיות אחרי אחת העונות הגדולות בהסטוריה של המכללות וצפוי להצעיד את הבנגלס למודי האכזבות להישגים אחרי עידן אנדי דלטון ששוחרר מהסגל. כדי לעזור לבורו בחרה הקבוצה בסיבוב השני את התופס השנוי במחלוקת טי היגינס. הבחירות בסיבוב השלישי והרביעי בשני ליינבקרים (כולל לוגן ווילסון המבטיח שהיה צפוי להיבחר קודם לכן) גם היא חשובה אבל הכול יקום וייפול על מידת ההצלחה וההתפתחות של בורו כמנהיג הקבוצה.
6. דנבר ברונקוס – הקבוצות בבית ה-AFC מערב מנסות להילחם בדומיננטיות של הצ'יפס ומהומס בנשק שלהם ע"י התחמשות בתופסים – 3 הקבוצות האחרות בבית בחרו יחד 8 (!) תופסים, שמתוכם דנבר בחרה שלושה, כולל 2 הבחירות הראשונות – ג'רי ג'ודי המצוין בסיבוב הראשון וקווין המלר בשני. זה בהחלט יעזור לק"ב הצעיר והמבטיח דרו לוק לנסות למש את הפוטנציאל שלו. גם הבחירה בסנטר לויד קושנברי בסיבוב השלישי אמורה לשמור על הק"ב טוב יותר. בהמשך התפנתה הקבוצה לחזק את ההגנה ע"י 2 בחירות סיבוב שלישי נוספות  – מייקל אוג'מודיה בעמדת הקורנרבק והטאקל ההגנתי מקטלווין אג'ים – שניהם יוכלו לשחק בהרכב הפותח כבר השנה ולשפר חוליות שלא הצטיינו בעונה הקודמת.
7. טאמפה ביי באקנירס – הקבוצה המדוברת של הפגרה, שהצטיידה בק"ב טום בריידי ובטייט-אנד רוב גרונקובסקי המהוללים והמעוטרים מניו אינגלנד, השתמשה בדראפט בעיקר כדי לסייע להם ובבחירה הראשונה של הבאקס (עם טרייד קטן לעליה של מקום אחד בסדר הבחירה) הביאו את מי שיוכל להגן על הק"ב המזדקן בצורה הטובה ביותר – הטאקל ההתקפי טריסטן ווירפס, שרבים ראו בו כטוב בדראפט בעמדה זו והדרדר לבחירה ה-13 בשל ה"נדיבות" של הג'יאנטס שוויתרו עליו בבחירה הרביעית. בהמשך סיפקה ההנהלה לבריידי כלים בעמדות הכישרון – הרץ קישון וון והתופס טיילר גו'נסון. הבחירה בסייפטי אנטואן ווינפילד בסיבוב השני תסייע להגנת הקבוצה, שהיתה לא רעה בכלל כבר השנה.
8. ניו יורק ג'טס – דראפט יעיל וטוב, גם אם לא ספקטקולרי, לסילונים מניו יורק. הם פעלו לפי תכנית בנויה היטב כדי לחזק עמדות חלשות בסגל ובכל בחירה גייסו את אחד השחקנים הטובים שהיו זמינים באותה נקודת זמן. בבחירה הראשונה חיזקו את קו ההתקפה עם מקי בקטון הענק שיעזור להגן על סם דרנולד, שבשנה האחרונה היה מאד זקוק להגנה כזו. בסיבוב השני המשיכו לסייע לדרנולד עם בחירת התופס דנזל מימס ובסיבוב השלישי שיפרו את ההגנה עם הסייפטי המצוין אשטין דייויס והפאס ראשר המבטיח ג'בארי זוניגה. אף אחת מבחירות אלה לא מסובבת ראשים או תשנה מידית את גורל הקבוצה אך כולן ביחד, ביחד עם הסגל הנוכחי, מתחילות לייצר שלד להצלחה עתידית של הקבוצה ה"קטנה" של התפוח הגדול.
9. מיאמי דולפינס – מיאמי השקיעה הרבה כסף בחיזוק ההגנה בפגרה בעזרת שחקנים ותיקים ומוכחים, והדראפט שימש ברובו להתחיל לבנות מחדש את ההתקפה. כמו אצל הבנגלס, גזר הדין של הדראפט הזה ייקבע עפ"י שחקן אחד – הק"ב טואה טאגווילואה שנבחר בבחירה החמישית – ובעיקר מצב הבריאות והיכולת שלו לתרום לקבוצה לאורך זמן, לאחר היסטורית הפציעות שלו בקולג' שהרתיעה קבוצות רבות אחרות. אם יישאר בריא, יש לו יכולות פנטסטיות שיכולות להקפיץ את הקבוצה למועמדות לראשות בית ה-AFC מזרח שנפתח לרווחה עם עזיבתו של בריידי את הפטריוטס. כדי להגן על טואה, הקבוצה בחרה בסיבובים הבאים שני טאקלים (אוסטין ג'קסון ורוברט האנט) וגארד (סולומון קינדלי). הקבוצה גם חיזקה את ההגנה – הן את הקו האחורי (עם הקורנרבק נואה איגבינוגנה והסייפטי ברנדון ג'ונס) והן את הקו הקדמי (עם הטאקל ההגנתי רקוון דייויס והאנד ג'ייסון סטרוברידג'). בסה"כ הגנת מיאמי תהיה אחת הטובות והעמוקות בליגה השנה, וברגע שטואה והשחקנים הצעירים יתחילו לתרום בהתקפה (מה שאולי לא יקרה מיד – לקבוצה עדיין יש בסגל את הק"ב הוותיק ריאן פיצפטריק, כך שאין לחץ להכניס את טואה לפעולה מיידית, בוודאי אם לא יהיה כשיר ב-100 אחוז), הדולפינים יכולים להביט קדימה בתקווה גדולה.
10. סן פרנסיסקו 49 – גם הניינרס ניצלו את הדראפט לאייש עמדות שהתפנו ע"י שחקנים שעזבו את הקבוצה. הטאקל ההגנתי ג'ייסון קינלאו שנבחר בסיבוב הראשון ייכנס לנעליו של דפורסט באקנר שעזב. התופס ברנדון איוק נשאר על הלוח לקראת סוף הסיבוב והקבוצה עשתה טרייד כדי להביאו והוא יחליף את עמנואל סנדרס שעבר לסיינטס. הם וויתרו על בחירת הסיבוב החמישי (+בחירה עתידית) כדי להביא את הטאקל טרנט וויליאמס, הפרובול מהרדסקינס שיחליף את ג'ו סטיילי הפורש. בסה"כ לא היו לקבוצה הרבה בחירות (בעקבות טריידים שונים) אבל השתמשו בתחמושת שהיתה ברשותם כדי למלא את מרבית החורים שנוצרו בסגל (מה שקורה בד"כ בקבוצות מצליחות, כאשר השחקנים מנצלים את ההצלחה כדי לשדרג את מעדם וחוזיהם) ולהמשיך להיות כוח משמעותי ב-NFC בשנים הבאות.

מפסידים

1. גרין ביי פאקרס – אחרי עונה מצוינת בה הגיעו לגמר החטיבה בהנהגת הק"ב האגדי ארון רוג'רס, כולם – כולל רוג'רס עצמו –  ציפו לחיזוק בדראפט בעמדות הכישרון, לאחר שהקבוצה לא בחרה תופס או רץ בסיבוב הראשון מאז שבחרה את רוג'רס עצמו לפני 15 שנה. במפתיע הקבוצה ניצלה את בחירת הסיבוב הראשון (ואפילו טרייד לעליה בסדר הבחירה) כדי לבחור את הק"ב ג'ורדן לאב, שלא צפוי לשחק בשנים הקרובות (רוג'רס חתום בקבוצה עד 2024) ובוודאי לא יעזור לרוג'רס לחזור לסופרבול. נכון שגם רוג'רס ישב על הספסל בתחילת הדרך כמה שנים מאחורי ברט פארב, אבל כשהקבוצה במאמץ לנצל את השנים שנותרו לרוג'רס כדי לקטוף עוד תואר, כנראה שהיה נכון לבצע מהלך אחר, מה גם שאת התסכול של רוג'רס היה ניתן לקלוט עד המרתף של גודל. הבחירה של הרץ איי ג'יי דילון והטייט אנד ג'וסיה דגוארה בסיבובים הבאים (ועדיין – אף תופס!) לא סייעה להמתיק את הגלולה המרה לראשי הגבינה מוויסקונסין.
2. ניו אינגלנד פטריוטס – לפני הדראפט היו המון ספקולציות על דרכים שונות שבהן ביליצ'ק הערמומי יצליח לבצע שורת טריידים כדי לבחור ק"ב גבוה בדראפט, אך בסופו של דבר שום דבר כזה לא התממש. בהתחשב בכל החולשות שנחשפו בקבוצה בשנה האחרונה, גם אם החליטו לא לגייס ק"ב (ולסמוך על ג'רט סטידהאם הצעיר, או להביא את קאם ניוטון או אנדי דלטון המוכחים), היה ניתן לצפות ליותר מביליצ'ק וצוותו. הגיוס של הסייפטי קייל דוגר בסיבוב הראשון מוזר כיוון שזו עמדה חזקה ועמוקה בקבוצה. עמדת הליינבקר דרשה חיזוק אך הגיוס של שני שחקנים בעמדה זו (ג'ון אוץ' ואנפרני ג'נינגס) בסיבובים שני ושלישי נראית מיותרת. כנ"ל לגבי בחירת שני טייט-אנדים בסיבוב השלישי (דווין אסיאסי ודלטון קין -שאף אחד מהם לא נראה כמי שיכול לשחק בהרכב הפותח). למרות שכולם נותנים אשראי להנהלה שהביאה את הקבוצה להישגים מדהימים, לא נראה שהדראפט הזה יעזור להחזיר את הפטריוטס לסופרבול בעתיד הנראה לעין – וכל זה עוד לפני שדיברנו על הקעקוע הגזעני של הבועט (ג'סטין רורווסר) שבחרו בסיבוב החמישי, ועלול לגרום להם לוותר עליו עוד לפני שהגיע…
3. יוסטון טקסנס – הקבוצה המשיכה את הפגרה הזוועתית שלה עם דראפט חלש. לקבוצה לא היתה בחירת סיבוב ראשון בגלל הטרייד על ג'רמי טאנסיל בשנה שעברה, אך בחרה לא לחזק (מעבר להגעה של טאנסיל עצמו) מאת קו ההתקפה החלש אלא השקיעה את שתי הבחירות הגבוהות שלה בחיזוק הפאס ראש (שגם הוא לא היה טוב השנה, בעיקר אחרי הפציעה של ג'יי-ג'יי וואט) עם רוס בלקלוק (טאקל הגנתי) וג'ונתן גרינארד (ליינבקר). לא בחירות רעות כשלעצמן אך הן לא יעזרו לדשון ווטסון האומלל שהעובדה שהוא טרם דרש טרייד מהקבוצה (אחרי כל המכשולים ששמו בדרכו בשנתיים האחרונות, כולל הויתור התמוה על דאנדרה הופקינס) היא נס בפני עצמה.
4. סיאטל סיהוקס – חוזר גם כאן המוטיב של ק"ב שהקבוצה לא עוזרת לו להתמודד על התואר… בסיבוב הראשון הקבוצה בחרה את הליינבקר ג'רדין ברוקס – שחקן טוב אך בחירה תמוהה בעמדה בה יש לקבוצה עומק, וגם כוכב מוכח בדמות בובי וואגנר. גם מי שנבחר בסיבוב השני, האנד ההגנתי דארל טיילור לא יוכל כנראה לתרום לקבוצה מיידית. רק בסיבובים השלישי והרביעי נבחרו שחקנים שיכולים לעזור לראסל ווילסון – הגארד דמיאן לואיס שיחזק את קו ההתקפה המחורר של הסיהוקס, הרץ דייג'יי דאלאס (בעמדת תורפה מהותית של הקבוצה – הקבוצה נשארה ללא רצים בריאים לקראת סוף העונה ונאלצה להחזיר את מרשון לינץ' מפרישה) והטייט-אנד קולבי פרקינסון. עדיין, לא נראה שמי מהם יוכל לשדרג משמעותית את התקפת השחפים והכל שוב ייפול על כתפיו הרחבות של ווילסון ששוב יצטרך לסחוב את ההתקפה לבדו.
5. פילדלפיה איגלס – באופן דומה לסיפור של הפאקרס, גם האיגלס בחרו בק"ב חילופי / עתידי במקום לסייע לק"ב הנוכחי. ההחלטה בפילדלפיה היתה פחות בוטה כי הם בכל זאת בחרו בק"ב ג'יילן הרטס רק בסיבוב השני, אחרי שבחרו את התופס ג'יילן ריגור בסיבוב הראשון (תופס טוב כשלעצמו אך היו יותר טובים ממנו על הלוח בבחירה ה-21). הם בחרו בתופס נוסף (ג'ון הייטאוור) בהמשך ומרבית הבחירות בסיבובים האמצעיים היו בשחקני הגנה – ובראשם הליינבקר דוויון טיילור והסייפטי קוון וואלאס – שניהם בחירות לא רעות, אך לא כאלו ששדרגו מהותית את ההגנה שקירטעה בעונה הקודמת.
6. לאס ווגאס ריידרס – הדראפט הראשון של הריידרס מלאס ווגאס החל טוב עם הבחירה בתופס המצוין הנרי ראגס בסיבוב הראשון, אך משום מה המשיכה בבחירת שני תופסים נוספים בסיבוב השלישי, למרות שלקבוצה יש עוד צרכים רבים בעמדות אחרות. גם הבחירה בקורנרבק דיימון ארנט בהמשך הסיבוב הראשון נראית גבוהה מדי ונראה שגם אם רצו לחזק את הסקונדרי, היו להם בשלב זה אפשרויות הרבה יותר טובות.  
7. שיקגו ברס – בשל אוסף של טריידים (כולל זה שבעזרתו הגיע חליל מאק לקבוצה),היו לדובים רק שתי בחירות בארבעת הסיבובים הראשונים (ואף בחירה בסיבוב הראשון) אך גם אחת מהן הצליחה הקבוצה לבזבז כאשר בבחירה ה-43 בחרה את הטייט אנד קול קמט – שחקן טוב, אך בעמדה בה יש לקבוצה מספר שחקנים, במיוחד אחרי ההחתמה (המוזרה כשלעצמה) של ג'ימי גראהם לא מכבר. הבחירה של הקורנרבק ג'יילון ג'ונסון בהמשך הסיבוב השני היא טובה – שחקן מבטיח בעמדה שדורשת חיזוק.
8. ניו אורלינס סיינטס – גם לסיינטס היו מעט (3) בחירות בסיבובים המוקדמים בשל טריידים מן העבר, אך את בחירת הסיבוב הראשון הקבוצה ניצלה, באופן תמוה, על בחירת הסנטר סזאר רואיז, למרות שקו ההתקפה היה העונה נקודת החוזק העיקרית של הקבוצה ולא היו בו עזיבות משמעותיות. זו בחירה לטובת העתיד בקבוצה שצריכה לנצח עכשיו, כל עוד דרו בריס יכול לזרוק כדור. הבחירות הסולידיות בסיבוב השלישי – הליינבקר זק באום והטייט-אנד אדם טראוטמן יעזרו לקבוצה הרבה יותר בטווח המיידי.
9. פיטסבורג סטילרס – לסטילרס לא היתה בחירת סיבוב ראשון (בשל הטרייד על מינקה פיצפטריק בעונה שעברה) ובחירת הסיבוב השני שלהם התמקדה בעמדה שהיה צורך לתגבר (תופס) אך נראה שהיו לקבוצה אופציות טובות יותר מצ'ייס בלקפול בבחירה ה-49. הבחירה בליינבקר (אלקס הייסמית) בסיבוב השלישי נראית מיותרת לאור החוזק שיש לקבוצה בעמדה. כשהבחירה הכי טובה של קבוצת צמרת כמו הסטילרס היא הגארד קווין דוטסון בסיבוב הרביעי, כנראה זה לא היה דראפט שישמח במיוחד את ביג בן, השואף לחזור לסופרבול לפני הפרישה הקרבה.
10. קנזס סיטי צ'יפס – הצ'יפס בחרו את הרץ היחיד בסיבוב הראשון (קלייד אדוורדס-הילייר – אמנם במקום 32) אך זו עדיין בחירה גבוהה לעמדה זו, במיוחד בדראפט חלש בעמדה זו (מה גם שלקבוצה יש רץ לא רע בדמות דמיאן וויליאמס). בניגוד לכל יריבותיהם לבית הצ'יפס לא בחרו תופס והסתמכו כאן על הסגל הקיים והק"ב הטוב בליגה שיסתדרו ללא חיזוק נוסף. הבחירה בליינבקר ווילי גאי בסיבוב השני היא סולידית אך מפתיע שלא חיזקו את הסקונדרי, שהיתה אחת החוליות החלשות בקבוצה, עד הסיבוב הרביעי בו בחרו את הסייפטי/קורנר לג'אריוס סניד. הטאקל לוקאס ניאנג שנבחר בסיבוב השלישי הוא כנראה הבחירה הטובה ביותר של הצ'יפס ויעזור לשמור על מהומס בריא ואפקטיבי.