סדרות הפלייאוף הגדולות של כל הזמנים – 11 – 2005-2007 / חיים

הסדרה המנצחת בחלק השביעי הוכרעה ממש על חודו של קול אחד. הסדרה בין דנבר לסיאטל בשנת 1994 זכתה ב-19 מתוך 92 הקולות, שהם 20.65%, וגברה ממש במעט על הסדרה של הבולס נגד הניקס שנה אחת קודם לכן.

בכל אחת מהכתבות אני אשים בסוף אפשרות להצביע, והסדרה המנצחת מכל כתבה תעלה לשלב הבא.

החלק האחד-עשר יתמקד בשנים 2005-2007.

1:
2005 – סיבוב ראשון. בוסטון סלטיקס VS אינדיאנה פייסרס 3- 4:
אחרי פתיחה צמודה של משחק 1 בוסטון ניצלו את העובדה ששחקן ההגנה של 2004, רון ארטסט, הורחק לכל העונה בשלב מוקדם מאוד שלה, והם ניצחו את הרבע השני 39- 11 והבטיחו ניצחון, אבל את משחק 2 אינדיאנה פתחו ביתרון דו-ספרתי מוקדם. רג'י מילר נזכר שזאת עונת הפרישה שלו וקלע 28 ב-9/18 מהשדה והוביל ליתרון, אבל 17 נקודות של פול פירס ברבע השלישי, מתוך 33 בסך הכל במשחק, העבירו את היתרון לבוסטון. דקות טובות של ג'רמיין אוניל החזירו את אינדיאנה למשחק, והוא עצמו קבע שוויון 78, לפני שאנטוני ג'ונסון קבע יתרון 2 של הפייסרס. פירס צמצם עם כדור אחד מהקו, אבל מילר הגיב בסל נוסף, 37 שניות לסיום. ריקי דיוויס וג'ונסון החטיאו מ-2 הצדדים, ופול פירס קיבל הזמנות אחרונה לשלשת שוויון, אבל היא הלכה החוצה.
רג'י המשיך בכושר המצוין וקלע 33 ב-10/16 מהשדה במשחק 3, 15 מתוכן בבריחה של הרבע הרביעי, אבל פירס הגיב במשחק 4 עם 30 משלו, יחד עם 7 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, ובריחה של בוסטון ברבע הרביעי, ושוב שוויון בסדרה. פירס המשיך להפציץ גם במשחק 5, הפעם עם 27 נקודות ב-13/16 מהעונשין, אבל ג'רמיין אוניל קלע 19 עם 10 ריבאונדים והוביל את הפייסרס ליתרון. שלשה של פירס הוריגה את ההפרש ל-2, 4:28 לסיום, אבל אוניל וסטיבן ג'קסון שמרו על היתרון של הפייסרס. מרכוס בנקס צימק ל-3, חצי דקה לסיום, אבל ג'ונסון דייק פעמיים מהקו ופירס החטיא את הניסיון הבא ל-3.
אינדיאנה כמובן רצו לסגור את העסק בבית במשחק 6, ו-9 נקודות של ג'וניל ברבע הראשון הובילו לפתיחה של 10- 0 ויתרון 7 בסיום הרבע הראשון, אבל 10 נקודות של פירס ברבע השני הובילו מהפך של הסלטיקס שעלו בעצמם ליתרון 10 ברבע השלישי. שלשות של ג'יימס ג'ונס ופרד ג'ונס בתחילת הרבע הרביעי צמצמו ל-2 בלבד וקבעו את הכיוון הצמוד אליו הלך המשחק. ריקי דיוויס העלה את בוסטון ליתרון 3, 48 שניות לסיום, אבל אז ג'וניל קלע 1/2 מהקו, בוסטון איבדו וג'ונסון קלע 1/2 מהקו, ומילר דיק עוד אחת טכנית מהקו כדי לקבוע שוויון. קנדריק פרקינס סחט עבירה, אבל החטיא את 2 הכדורים ורג'י קיבל הזדמנות לסגור את הסדרה, אבל השלשה שלו הלכה החוצה. 5 נקודות רצופות של אנטואן ווקר לקראת סוף ההארכה העניקו לבוסטון יתרון, ואוניל החטיא את ההזמדנות להשוות. דלונטה ווסט סגר עניין מהקו ובוסטון הצליחו לכפות משחק 7.
המחצית הראשונה של משחק 7 הייתה צמודה, אבל סטיבן ג'קסון השתלט על העסק בחצי השני, וסיים את המשחק עם 24 נקודות ב-5/6 לשלוש יחד עם 5 חטיפות והוביל את אינדיאנה לניצחון חוץ קליל ומקום בשלב הבא.

2:
2005 – חצי גמר המערב. פיניקס סאנס VS דאלאס מאבריקס 4- 2:
אחרי 6 עונות בדאלאס החליט סטיב נאש שההצעה הכספית שהוא קיבל מהמאבס לא מספיק טובה וחזר לשורות פיניקס. ההצלחה הייתה מיידית ונאש הוביל את החבורה הצעירה לידו למאזן הטוב בליגה, והוא עצמו זכה בתואר ה-MVP. בסיבוב השני חיכתה האקסית דאלאס, ולה היה נחוש נאש להוכיח שהוא יכול להנהיג קבוצה ולהוביל אותה רחוק. במשחק הראשון נאש בעיקר דאג לפטם את אמארה סטודאמאייר שקלע 40 עם 16 ריבאונדים, ואת ג'ו ג'ונסון שקלע 25, בזמן שנאש עצמו קלע 11 בלבד, אבל הוסיף 13 אסיסטים ופיניקס השיגו ניצחון קל.
מייקל פינלי היה זה שהוביל את דאלאס ליתרון דו-ספרתי מוקדם במשחק 2, אבל פיניקס פתחו את המחצית השנייה בריצת 13- 2 ולקחו את היתרון. 13 נקודות של שון מריון ו-10 של אמארה סידרו לפיניקס יתרון בסיום הרבע השלישי, אבל 2 שלשות של פינלי ברבע האחרון הפכו שוב את התוצאה. נוביצקי קבע יתרון 4 לדאלאס מהעונשין, אבל נענה בסלים של אמארה ושל נאש שקבעו שוויון 106, 27 שניות לסיום. היה זה בכל זאת נוביצקי שהצליח להגיב פעם נוספת עם עוד סל, שהתברר כסל הניצחון אחרי החטאה של קוונטין ריצ'רדסון.
אמארה נתן עוד משחק נהדר במשחק 3, עם 37 נקודות, 14 ריבאונדים ו-5 חסימות, אבל סטיב נאש נשאר גולת הכותרת של פיניקס, הפעם עם 27 נקודות ולא פחות מ-17 אסיסטים שהובילו בריחה במחצית השנייה וניצחון קל שהחזיר לסאנס את הביתיות. במשחק 4 דאלאס פתחו יתרון גדול ומוקדם, בסמן שסטודאמאייר מצא את עצמו בבעיית עבירות, וסיים את המשחק עם 15 נקודות בלבד. נאש ראה שהוא צריך לקחת על עצמו יותר והפגיז 48 נקודות ב-20/28 יוצא דופן מהשדה ו-4/6 לשלוש. במישור הקבוצתי זה לא הספיק לפיניקס, בעיקר בגלל משחק מצוין של ג'וש הווארד שקלע 29 ושל ג'רי סטאקהאוס שקלע 22 מהספסל, והם עזרו לנוביצקי שקלע 25 משלו.
משחק 5 כבר היה קרב ישיר בין הכוכבים – נוביצקי שקלע 34 עם 10 ריבאונדים מצד אחד, עם עזרה מסטאקהאוס שקלע 29, לעומת סטודאמאייר שקלע 33 עם 18 ריבאונדים, וסטיב נאש שקלע 34 עם 13 ריבאונדים ו-12 אסיסטים. דאלאס הובילו במחצית הראשונה, אבל 15 נקודות של נאש ברבע השלישי דאגו לייצר שוויון וריצת 9- 0 של פיניקס בתחילת הרבע האחרון דאגו שהסאנס יחזיקו ביתרון. ההפרש היה דו-ספרתי לזכות פיניקס עד ששלשות של ג'ייסון טרי ונוביצקי צמצמו, אבל לא הצליחו להלחיץ את פיניקס.
ג'ייסון טרי נתן במשחק 6 את הופעת השיא שלו בסדרה עם 36 נקודות, אבל כך גם מריון שקלע 38. דאלאס הובילו ברוב שלבי המשחק, בזמן שאמארה מסתבך בבעיית עבירות ולבסוף יוצא בעבירה שישית, עד ששלשה של נאש, בדיוק דקה לסיום, העבירה את היתרון לפיניקס. ג'וש הווארד ונוביצקי סידרו לדאלאס יתרון 3, ואחרי שנאש צימק בליי-אפ היה זה סטאקהאוס שדאג להחזיר ב-2 מהקו, אבל נאש הגיב בשלשה שהביאה אותו ל-12 נקודות אישיות ברבע האחרון וכפה הארכה. בהארכה מריון קלע 11 מתוך ה-38 שלו, וגם נאש הוסיף 7 נקודות ו-2 אסיסטים כדי להגיע ל-39 ו-12. טרי הצליח להוריד את ההפרש ל-2, אבל מריון עמד בלחץ מהקו ופיניקס הצליחו לעלות לגמר המערב.
ההופעה של סטיב נאש בסדרה הזאת הייתה אחת מהגדולות בכל הזמנים של רכז, כפי שתעיד המשך הפסקה. הוא סיים את הסדרה עם ממוצעים של 30.3 נקודות ו-12 אסיסטים למשחק, כשהוא מצטרף לשני הג'ונסונים, מג'יק וקווין, בתור היחידים שסגרו סדרת פלייאוף עם ממוצע של 30 ו-12. מבין שלושת המקרים, נאש היה זה שלקח הכי הרבה ריבאונדים עם 6.5 למשחק, היחיד מביניהם שגם רשם טריפל-דאבל באחד מהמקרים, וגם זה שקלע הכי הרבה במשחק נתון מתוך סדרה כזאת, כאשר במשחק 4 הוא קלע 48 נקודות כפי שצוין לעיל.

3:
2005 – גמר המזרח. מיאמי היט VS דטרויט פיסטונס 3- 4:
במידה מסוימת מדובר היה בשחזור של הגמר, כאשר האלופה מדטרויט עמדה להתמודד נגד הקלעי המוביל של היריבה בגמר, שאקיל אוניל, אז במדי הלייקרס וכעת במדי מיאמי. המשחק הראשון אכן הלך בתבנית המוכרת, כאשר שאק קלע 20 ב-9/14, לעומת דווין וויד הצעיר שקלע 16 ב-7/25 מהשדה, בזמן שראשיד וואלאס מוביל 6 פיסטונים בדאבל-פיגרס שלוקחים את משחק 1.
שני המשחקים הבאים נכנסו לקטגוריית "הצגה של איש אחד". האיש הזה היה וויד שקלע 40 ב-15/28 מהשדה ו-10/10 מהקו במשחק 2, כשחצי מהן מגיעות ברבע האחרון, ואז 36 ב-12/21 מהשדה ו-12/18 מהעונשין במשחק 3, ובשניהם הוא סחב את מיאמי לניצחונות, למרות יכולת לא כל כך טובה של האחרים.
וויד המשיך להיות טוב גם במשחק 4, אבל הפעם הוא הסתפק ב-28 נקודות, ולכמות הזאת הצליח ריפ המילטון להשתוות. ברמת הצוות המסייע זה של הפיסטונס היה עמוק יותר משמעותית, ובריחה ברבע השני סייעה לה להשוות את הסדרה על 2- 2.
וויד ושאק הובילו את מיאמי לבריחה גדולה ברבע השני של משחק 5, והיא המשיכה גם עמוק בתוך הרבע השלישי, עד ליתרון שיא 67- 47, אז וויד סחט עבירת תוקף ונפצע תוך כדי המהלך. היתרון שהיה למיאמי הספיק כדי לנצח בקלות את משחק 5, אבל וויד נעדר גם ממשחק 6, ולמרות ששאק נתן משחק טוב עם 24 ו-13, מיאמי בקושי הגיעו ל-66 נקודות במשחק והובסו בקלות.
וויד חזר למשחק 7, אבל הכדורים של מיאמי הלכו בעיקר לשאק שקלע 27. אחרי יתרון 5 של דטרויט במחצית וויד קלע 12 ברבע השלישי ו-2 סלים של שאק בסוף הרבע העבירו את היתרון למיאמי. הרבע האחרון נפתח מצוין מבחינת מיאמי, כשהם ספגו 4 בלבד ב-5 הדקות הראשונות, ועלו ליתרון 6. הבעיה של מיאמי הייתה שמיד לאחר מכן הם לא קלעו כמעט 4 דקות, וריצת 8- 0 של הפיסטונס העבירה להם את היתרון, עד ששאק קלע 2 מהקו והשווה. אחרי החטאה של ראשיד שאק העביר את היתרון למיאמי, אבל המילטון מיד השווה. שאק דייק אחד מהקו במהלך הבא, אבל ראשיד הגיב ב-4 נקודות רצופות, ועוד איבוד של מיאמי העניק לדטרויט כדור ביתרון 3, 47 שניות לסיום. אחרי שהפיסטונס הורידו את השעון טיישון פרינס איבד את הכדור, ודמון ג'ונס ממיאמי נשלח לקו, וגם הוא דייק רק בזריקה אחת, מה שהשאיר את היתרון של דטרויט על 2. בילאפס נשלח לקו פעמיים ודייק 4/4, כשבין לבין שאק שם 2 מהירות. וויד עוד ניסה שלשה שתצמצם עוד יותר ואולי תשאיר סיכוי, אבל הכדור בחר לנחות בחוץ ודטרויט הבטיחו ביקור שני ברציפות בגמר.

4:
2006 – סיבוב ראשון. פיניקס סאנס VS לוס אנג'לס לייקרס 4- 3:
אחרי פתיחה צמודה של משחק 1 היו אלה הסאנס שיצאו לריצה שהעלתה אותם ליתרון 14, אבל עד המחצית ההפרש ירד ל-8, וברבע השלישי הלייקרס המשיכו במלאכת הצמצום, וקבעו שוויון 75 בסוף הרבע. שלשה של סשה וויאצ'יץ' כבר העלתה את הלייקרס ליתרון, אבל טים תומאס מיד החזיר לפיניקס את היתרון עם שלשה משלו שהתחילה ריצה שהעלתה את פיניקס כבר ליתרון 9. כמה סלים של קובי הורידו את ההפרש ל-3, אבל נאש הגיב ב-2 מהקו והחטאה של סמוש פארקר סגרה את המשחק.
סטיב נאש פתח מצוין את משחק 2 עם 15 נקודות ברבע הראשון, אבל לא ממש קיבל עזרה והלייקרס סיימו את הרבע ביתרון 2. ברבע השני הלייקרס כבר ברחו והגיעו ליתרון 17, אבל פיניקס עלו למחצית השנייה עם ריצה משלהם שהורידה את ההפרש ל-3 בלבד. קובי הגיב בריצת 8- 0, ואחרי עוד קצת ניסיונות של פיניקס לצמצם הרבע הסתיים ביתרון 7 של הלייקרס. ריצת 6- 0 פרטית של ראג'ה בל הורידה את ההפרש ל-3, 1:51 לסיום, אבל הוא החטיא את ההזדמנות להשוות וסמוש פארקר הגיב בסל חשוב, ואחריו לוק וולטון עם 2 מהקו, וכל מה שנשאר לקובי זה לסגור עניין בכמה ביקורים בעונשין. המהלך שסימל את ניצחון החוץ של הלייקרס במשחק הזה התרחש 3:13 לסיום, כאשר קובי התעופף להטבעה מעל נאש וסיים בסל ועבירה, מה שסימל את הקרב בין ה-MVP סטיב נאש, ובין קובי ברייאנט שהאמין שהוא ראוי לתואר.
הלייקרס החזיקו ביתרון קטן לאורך רוב משחק 3, אבל לא הצליחו לברוח ליתרון דו-ספרתי, מה שמביא אותנו ל-2 אסיסטים רצופים של נאש, אחד למריון ואחד ללינארדו ברבוסה, שהורידו את יתרון הלייקרס ל-2 בלבד. וולטון ופארקר החזירו את ההפרש ל-6 ומריון הוריד אותו חזרה ל-4, אבל החטיא שלשה שהייתה יכולה לצמצם עוד יותר. התקפה של הלייקרס שנמשכה 45 שניות, הודות לריבאונדים בהתקפה, הסתיימה בעבירה של בל על קובי שדייק פעמיים מהקו, ומריון איבד את הכדור 20 שניות לסיום, מה שהבטיח את הניצחון של הלייקרס.
משחק 4 היה צמוד ביותר, עד שדווקא ברבע האחרון פיניקס עלו ליתרון שיא של 8. למאר אודום הוביל ריצה של הלייקרס שהחזירה אותם למשחק, אבל שלשות של בל ותומאס קבעו יתרון 4 לפיניקס, 40 שניות לסיום. קובי החטיא שלשה והלייקרס נאלצו לשלוח את דיאו לקו, והוא דייק בכדור אחד וקבע 90- 85, 16 שניות לסיום. סמוש פארקר הגיב בשלשה על הפנים של נאש שאילצה את פיניקס לקחת פסק זמן, ממנו הסאנס חזרו עם הכדור בידיים של סטיב נאש, אבל פארקר חטף לנאש את הכדור ודווין ג'ורג' העביר לקובי שסיים בליי-אפ וכפה הארכה. פיניקס לקחו ראשונים את היתרון בהארכה, אבל סל ועבירה של אודום קבעו שוויון, דקה ורבע לסיום. נאש הגיב בשלשה ואחרי החטאה של אודום הסאנס הורידו את השעון, אבל בל החטיא ואיבד, והשאיר ללייקרס 15 שניות, כשהסאנס ביתרון 3. הלייקרס החליטו ללכת על 2 מהירות, וקובי עשה את העבודה תוך 4 שניות. נאש קיבל את הכדור והחל בניסיונות להתחמק מעבירה, מה שגרם לו להתקל בשמירה כפולה, ולוק וולטון הצליח לחלץ כדור ביניים. וולטון הצליח להעיף את הכדור אחורה לכיוון קובי, שעלה את המגרש והגיע לזריקת פייד-אווי מחצי מרחק עם הבאזר והיא נכנסה וקבעה יתרון 3- 1 ללייקרס בסדרה.
את משחק 5 פיניקס ניצחו די בקלות, אבל ראג'ה בל, שעשה עבודה מצוינת לאורך הסדרה בשמירה על קובי, ושמר אותו על 24 נקודות למשחק ב-5 הראשונים, הורחק ממשחק 6. 5 אסיסטים של אודום ברבע הראשון של משחק 6 ועוד 3 של קובי סייעו לייקרס לקחת יתרון 7 ברבע הראשון, אבל עד המחצית פיניקס לקחו את היתרון. במחצית השנייה ההתקפה של הלייקרס נתקעה לחלוטין, וקובי החליט לקחת על עצמו את המשחק. את 11 הנקודות הראשונות של הלייקרס ברבע השלישי הוא קלע בעצמו, ו-2 שלשות של דווין ג'ורג' העבירו את היתרון ללייקרס לפני שפיניקס החזירו לעצמם יתרון 3 בסוף הרבע. קוואמי בראון הפך שוב את התוצאה במהלך של סל ועבירה, 4 דקות לסיום, אבל נאש החזיר לפיניקס יתרון 2. שלשה של קובי החזירה ללייקרס את היתרון ואחרי החטאה של תומאס קובי הוסיף עוד ליי-אפ שקבע יתרון 105- 102 ללייקרס, 29 שניות לסיום. נאש עלה לשלשה והחטיא, אבל מריון לקח את הריבאונד ומצא את תומאס שהצליח לדייק מחוץ לקשת ולהשוות. הלייקרס הלכו לקובי, שכבר עמד על 38 נקודות במשחק, עם הכדור האחרון, אבל הפעם הוא החטיא ונקבעה הארכה. בהארכה כל מי שמספר הגופיה שלו לא היה 8 בלייקרס עמדו על 0/3 מהשדה ו-1/3 מהעונשין. קובי קלע 12 ב-5/7 מהשדה בתוספת הזמן, והגיע ל-50 נקודות בסך הכל, אבל נגד 7/8 מהשדה ו-6/6 מהעונשין של פיניקס בהארכה לא היה לו שום סיכוי.
על משחק 7 אין טעם להרחיב בדיבור. פיניקס פתחו פער גדול מוקדם, וקובי עמד לבדו בפרץ עם 18 נקודות אישיות ברבע השני, מתוך 30 קבוצתיות, מה שהקטין את ההפרש ל-15 בהפסקה. פיל ג'קסון סיפר שבמחצית הוא אמר לקובי לשתף יותר את חברי הקבוצה, מה שגרם לכך שהנקודה היחידה של קובי במחצית השנייה הייתה זריקת עונשין טכנית. פיניקס ניצלו את האמירות של ג'קסון והעמיקו את הבריחה יותר ויותר עד שההפרש עבר את ה-30.

5:
2006 – סיבוב ראשון. קליבלנד קאבלירס VS וושינגטון וויזארדס 4- 2:
לברון ג'יימס פתח את קריירת הפלייאוף שלו עם טריפל-דאבל של 32, 11, 11, והוביל את קליבלנד לניצחון קל במשחק הראשון. המשחק השני כבר היה פחות מוצלח מבחינתו עם 26 נקודות ב-7/25 מהשדה ו-10 איבודים, אבל דרו גודן בא לעזור לו עם 24 נקודות ב-11/12 מהשדה ו-16 ריבאונדים, והקאבס פתחו את המשחק ביתרון 17- 4 מהיר. היתרון הזה לא החזיק הרבה וריצת 13- 0 של וושינגטון קבעה יתרון 23- 21 בלבד לקליבלנד בסיום הרבע הראשון. ההמשך כבר היה צמוד מאוד וגם הרבע השלישי נגמר ביתרון 2 לקליבלנד. ריצה של אנטואן ג'יימיסון וגילברט ארינאס קבעה יתרון 8 לוויזארדס, 1:34 לסיום, אבל גודן ולארי יוז הצליחו לצמק ל-3 בלבד. ארינאס ולברון החליפו 2 מהקו לכל צד, וקליבלנד שלחו לקו את בילי תומאס שהחטיא פעמיים, אבל ורז'או איבד את הכדור וג'יימיסון סגר עניין מהקו.
הוויזארדס פתחו טוב יותר את המשחק, וסגרו את הרבע הראשון ביתרון 7, אז לברון הגיב עם 16 נקודות אישיות ברבע השני, בזמן ששאר הקבוצה לא כל כך הסתדרה, והוויזארדס שמרו על יתרון 8 בהפסקה. הרבע השלישי היה בסימן ביג זי, ז'ירונדאס אילגאוסקאס, שהיה הקלעי המוביל ברבע, ויחד עם דקות טובות של הקאבס בהגנה הם הצליחו לקבוע שוויון 71 בסיום הרבע השלישי. הפעם היה זה תורו של גילברט ארינאס לראות שהקבוצה שלו נתקעה התקפית, ולכן הוא לקח את הרבע האחרון על עצמו, והכפיל את כמות הנקודות שלו במשחק מ-17 ל-34. מייקל רופין העלה את וושינגטון ליתרון 4, אבל לברון ודוניאל מרשל הגיבו וקבעו שוויון. לברון הוסיף ליי-אפ שהעלה את קליבלנד ליתרון 2, אבל ארינאס הגיב בסל, ועל הדרך גם סחט עבירה מלברון, מה שאפשר לו להעלות את וושינגטון ליתרון מהעונשין. בכל זאת היה זה לברון שצחק אחרון עם הליי-אפ שהביא אותו ל-41 נקודות, והתברר כסל הניצחון לאחר שארינאס החטיא את שלשת ההזדמנות האחרונה.
לברון המשיך בכושר המצוין גם במשחק 4, עם 18 נקודות ברבע הראשון, אבל היה זה דווקא רונאלד מארי שהוביל את הבריחה של קליבלנד ברבע השני, עם 12 נקודות שלו באותו רבע, ובמחצית יתרון הקאבס עמד על 57- 46. אחרי 7 נקודות בלבד במחצית הראשונה התעורר גילברט ארינאס ברבע השלישי ו-7 שלו ברבע השלישי יחד עם 9 של קארון באטלר הובילו ריצה של הוויזארדס שקבעה שוויון 72 בסיום הרבע השלישי. זה לא הספיק לארינאס שנכנס לקצב שלו ברבע האחרון וקלע בו 20 נקודות, לעומת 24 של קליבלנד כולה. יחד עם עזרה של ג'יימיסון ובאטלר זה הספיק לוושינגטון לניצחון ולשוויון 2 בסדרה.
משחק 5 כבר היה בסימן הצגות קליעה של הכוכבים – לברון עם 45 ב-14/23 מהשדה ו-17/18 מהעונשין, ארינאס עם 44 ב-14/24 מהשדה, 6/9 לשלוש ו-10/10 מהקו, ג'יימיסון עם 32 ב-13/24 מהשדה, ואפשר גם לציין את ה-24 של לארי יוז וה-20 של קארון באטלר. לברון קבע יתרון 107- 100 לזכות קליבלנד, דקה לסיום, אבל אנטוניו דניאלס ובאטלר הצליחו להשוות, והכדור האחרון של לברון הלך החוצה וקבע הארכה. לברון קבע יתרון 3 לקאבס, דקה לסיום ההארכה, אבל באטלר וארינאס לקחו חזרה את היתרון. לברון סחט עבירה וקלע פעמיים מהקו, אבל ארינאס עשה בדיוק אותו דבר, והשאיר לקליבלנד 3.6 שניות בלבד. זה לא מנע מלברון להגיע עד לטבעת ולהשיג סל ניצחון שני בסדרה, והפעם כזה שהעלה את קליבלנד ליתרון 3- 2.
במשחק 6 ארינאס ולברון קלעו רק טיפה פחות, והקרב האישי ביניהם הסתיים בתוצאה 36- 32 לארינאס. במישור הקבוצתי הוויזארדס סגרו את הרבע הראשון ביתרון 7, אבל מצאו את עצמם ביתרון נקודה בלבד במחצית. 3/4 מהקו של ג'ארד ג'פריס סידרו לוויזארדס יתרון, אבל שלשה של מרשל ו-4 נקודות רצופות של מארי העבירו לקליבלנד את היתרון. ארינאס החטיא ואריק סנואו דיסר לקאבס יתרון 3 עם 2 דיוקים מהקו, שנשאר ככה גם אחרי ביקורי עונשין מוצלחים של דניאלס מצד אחד ומארי מצד שני. אייג'נט זירו הוכיח את יכולות הקלאץ' שלו כשהשווה בשלשה, 2.3 שניות לסיום, וקליבלנד הספיקו אפילו לאבד ולהעניק לג'יימיסון הזדמנות לנצח מהחצי, אבל הוא החטיא אותה, מה שסידר הארכה שנייה ברציפות. לברון קלע 5 נקודות בדקה הראשונה של ההארכה, בזמן שהוויזארדס קלעו 4 באותה דקה, ומכאן 3 וחצי דקות אף כדור לא מצא את הסל, עד שבאטלר נשלח אל הקו, חצי דקה לסיום, והעביר את היתרון לוושינגטון עם 2 דיוקים. אריק סנואו איבד את הכדור והקאבס נאלצו לשלוח את ארינאס לקו, מה שלא עזר לוויזארדס כי הוא החטיא פעמיים. קליבלנד הלכו לכדור אחרון, והפעם ההגנה התמקדה יותר בלברון שכבר קלע 2 סלי ניצחון בסדרה הזאת, מה שגרם לדמון ג'ונס להיות פנוי. הכדור הלך אליו והוא דייק מחצי מרחק, ואחרי החטאה של באטלר הסל של ג'ונס התברר כסל ששלח את קליבלנד לשלב הבא.

6:
2006 – חצי גמר המערב. סאן-אנטוניו ספרס VS דאלאס מאבריקס 3- 4:
באופן יוצא דופן, וכזה שהחוקים הנוכחיים של הליגה לא מאפשרים חזרה עליו, נפגשו 2 הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר במערב, ו-2 מ-3 הטובות ביותר בליגה, כבר בחצי הגמר האזורי. דאלאס היו מעט טובים יותר במחצית הראשונה, הרבה מזה בזכות 12 נקודות של ג'וש הווארד ברבע הראשון, וסידרו לעצמם יתרון 6 בהפסקה, אבל דאנקן דאג לצמק את ההפרש לנקודה בסיום הרבע השלישי. ג'רי סטאקהאוס והווארד קבעו שוויון 8, אבל ברוס בואן הגיב בשלשה שהעלתה את הספרס ל-87- 84, מכאן דאלאס החטיאו את 5 הזריקות הבאות שלהם, והספרס החטיאו 3, עד שאריק דאמפייר דייק פעם אחת מהקו, וצימק ל-2, 36 שניות לסיום. הספרס הורידו את השעון וג'ינובלי החטיא, משאיר לדאלאס 13 שניות, אבל סטאקהאוס, שהוביל את קלעי דאלאס עם 24, החטיא את השלשה המנצחת, והספרס עלו ליתרון 1- 0 בסדרה.
במשחק 2 דאלאס ניצחו 32- 16 את הרבע השני, ומשם לא הייתה לספרס דרך חזרה, כשהווארד קולע 27, נוביצקי 21 ודווין האריס הצעיר מוסיף 20. משחק 3 היה הראשון בדאלאס, והפעם האורחים מסאן-אנטוניו היו אלה שחזרו מפיגור מוקדם וכפו משחק צמוד, בעיקר באדיבות דאנקן שקלע 35. דאנקן העביר את היתרון לספרס ברבע האחרון, אבל האריס ונוביצקי החזירו לדאלאס יתרון נקודה, 1:05 לסיום. מאנו ג'ינובלי החזיר את היתרון לספרס, סטאקהאוס החזיר אותו לדאלאס, ושוב מאנו לספרס, הפעם 103- 102, 21 שניות לסיום. הכדור האחרון הלך לסטאקהאוס שהחטיא, אבל נוביצקי לקח את הריבאונד, סחט עבירה ודייק פעמיים מהקו כדי להחזיר את היתרון למאבס, 7 שניות לסיום. ג'ינובלי איבד כדור, 2.5 שניות לסיום והספרס נאלצו לשלוח את סטאקהאוס אל העונשין, אבל הוא החטיא פעמיים והשאיר לספרס כדור אחרון שהלך לידיים של רוברט הורי שהחטיא ודאלאס השיגו את הניצחון.
משחק 4 היה המשחק של הביג טרי של הספרס שקלעו יחד 90 נקודות בחלוקה די מאוזנת – פארקר 33, דאנקן 31 ומאנו 26, בפעם הראשונה שפופ ניסה את מאנו כשחקן שישי, לפחות מאז השלבים המוקדמים של הקריירה שלו. בצד של דאלאס היו אלה בעיקר ג'ייסון טרי עם 32 ונוביצקי עם 28 שהפכו פיגור 9 מוקדם ליתרון 4 בסוף הרבע השלישי. מייקל פינלי, בעונתו הראשונה בספרס אחרי שעבר מדאלאס, העלה את קבוצתו ליתרון 5, אבל נוביצקי וסטאקהאוס דאגו להשוות, 1:39 לסיום. דאנקן הגיב ב-3 נקודות רצופות, אבל טרי ענה על זה ב-4 רצופות משלו, שהעלו אותו ל-10 ברבע האחרון, ואת דאלאס ליתרון נקודה, 23 שניות לסיום. הספרס הלכו לדאנקן שמצא את פינלי לשלשה מדויקת, אבל נוביצקי החזיר את השוויון עם 2 מהעונשין, והחטאה של דאנקן קבעה הארכה. דאמפייר והאריס העלו את המאבס ליתרן 4 מהיר, והם הצליחו לשמור עליו. פארקר הגיע לעונשין, 32 שניות לסיום ההארכה, במטרה לצמק ל-3, אבל החטיא פעמיים, ובזה נקבעה התוצאה הסופית לזכות דאלאס שעלו ל-3- 1 בסדרה.
גם משחק 5 היה צמוד כמובן, ובו הודגש הקרב בין דאנקן שרשם 36 נקודות ו-12 קרשים, ובין נוביצקי שהעמיד לזכות עצמו 31 ו-10 בהתאמה. ברבע השני דאנקן אפילו קלע 21 מתוך 28 סך הכל של הספרס, והצליח לשמור אותם במשחק ברבע פחות טוב קבוצתי. הספרס עלו ליתרון 5, 4 דקות לסיום, אבל הוא לא החזיק הרבה, כי סטאקהאוס ונוביצקי קבעו שוויון שוב תוך 40 שניות. דאנקן דייק פעמיים מהקו, אבל האריס הגיב בסל משלו, וג'ינובלי הצליח לענות רק ב-1/2 מהעונשין, מה שקבע יתרון 98- 97 לספרס, 2 דקות לסיום. מכאן הדברים המשיכו באופן מעט מביך התקפית, כאשר עד לסיום אף קבוצה לא הצליחה למצוא את הטבעת. ניסיונות של נוביצקי וטרי בשניות האחרונות הלכו החוצה, והספרס נשארו בחיים בינתיים.
דאלאס נאלצו להתמודד במשחק 6 ללא טרי שהורחק אחרי שהפעיל אלימות כלפי מייקל פינלי, ולפחות במחצית הראשונה הם עשו זאת היטב, כאשר הם שלטו והוליכו כל המחצית ביתרון שהגיע ל-6 בהפסקה. הספרס היו צריכים בסך הכל 3 דקות במחצית השנייה כדי להשיג את השוויון, עליו הם הצליחו לשמור לאורך כל הרבע שהסתיים בשוויון 67. 5 נקודות רצופות של דאנקן סידרו לספרס יתרון, אבל נוביצקי היה במקום כדי להחזיר את השוויון, אותו קבע האריס מהקו, 3 דקות לסיום. פינלי הגיב בשלשה, אבל סל קריטי של נוביצקי, 17 שניות לסיום, הוריד את ההפרש לנקודה. ג'ינובלי נשלח לקו ודייק פעמיים, מה שהעלה אותו ל-30 נקודות, המוביל במשחק, ונוביצקי, שסיים עם 26 נקודות ו-21 ריבאונדים, החטיא את השלשה שסגרה את המשחק וקבעה משחק 7 בסאן-אנטוניו.
דאלאס החליטו שהם לא מוכנים לאבד גם את משחק 7, ופתחו אותו בסערה, תוך שהם עולים ליתרון דו-ספרתי כבר ברבע הראשון. היתרון הגיע בשיאו ל-20 בשלהי הרבע השני, אבל אחרי רוב הרבע השלישי הוא פתאום עמד על 4 בלבד. 2 שלשות חשובות של קיית' ואן-הורן הצליחו בכל זאת לשמור על יתרון 6 לזכות דאלאס בסיום הרבע השלישי, אבל גם זה היה מספיק כדי להבטיח דרמה. נוביצקי העלה את המאבס ליתרון 9, לפני שג'ינובלי ודאנקן הורידו אותו ל-3, 4 דקות לסיום. הווארד שמר על יתרון של דאלאס לזמן מה, עד ששלשה של מייקל פינלי צמצמה ל-101- 100 בלבד, והכניסה את דאלאס להלם. דאנקן השווה מהעונשין, ואחרי החטאה של נוביצקי היה זה ג'ינובלי מחוץ לקשת שהעלה את הספרס ליתרון 3, היתרון הראשון שלהם במשחק, 32.2 שניות לסיום. הכדור של דאלאס הגיע לנוביצקי, שעבר את ברוס בואן וגילגל את הכדור פנימה, למרות העבירה שג'ינובלי עשה עליו, מה שהוביל למהלך 3 נקודות ושוויון. ג'ינובלי ניסה לחדור לסל במהלך האחרון, החטיא ודאנקן לא הצליח להשתלט על הריבאונד בזמן, מה שכפה הארכה. בהארכה דאלאס כבר שלטו, ונוביצקי הצליח לעבור את דאנקן בפעם הראשונה בקריירה. דאנקן סיים את הסדרה עם ממוצעים של 32.3 נקודות, 11.7 ריבאונדים ו-2.6 חסימות, כולל 41 נקודות במשחק 7, וזה לא הספיק לניצחון בסדרה, בעיקר בגלל נוביצקי שרשם 27.1 נקודות ו-13.3 ריבאונדים בסדרה.

7:
2007 – סיבוב ראשון. דאלאס מאבריקס VS גולדן סטייט ווריורס 2- 4:
אחרי ההפסד למיאמי בגמר של 2006 נוביצקי הגיע לעונת שיא אישית, ודאלאס לכזו קבוצתית, מה שהוביל את המאבס למאזן שיא בתולדות המועדון של 67 ניצחונות, ואת נוביצקי לתואר ה-MVP היחיד בקריירה שלו. את היריבה מגולדן סטייט, שהעפילה לפלייאוף לראשונה מאז 1994, איש לא ספר, למרות מאזן עונתי מושלם של הלוחמים על המאבס. ההרכב הנמוך של גולדן סטייט הוכיח את היכולת שלו להקשות על נוביצקי כבר במשחק הראשון, כאשר נוביצקי הגיע ל-14 נקודות בלבד ב-4/16 מהשדה, בזמן ש-33 של בארון דיוויס ו-23 של סטיבן ג'קסון מסדרות ללוחמים ניצחון קל.
במשחק 2 נוביצקי התאושש והגיע ל-2 נקודות, וביחד עם 28 של טרי ו-22 של ג'וש הווארד, המאבס ברחו ברבע השלישי והשיג ניצחון קל שהשווה את הסדרה, אבל האופימיות הזו לא החזיקה הרבה זמן במשחק 3, כאשר גולדן סטייט עלו ליתרון דו-ספרתי בשלב מוקדם של המשחק, ו-30 נקודות של ג'ייסון ריצ'רדסון הכריעו את המשחק די מהר לזכות גולדן סטייט.
את משחק 4 דאלאס פתחו טוב יותר וכבר עלו ליתרון 9 ברבע הראשון, אבל עד המחצית בארון דיוויס כבר קבע שוויון, והצליח לשמור עליו גם בסיום הרבע השלישי. סטאקהאוס העלה את דאלאס ליתרון 7 ברבע האחרון, אבל ריצת 15- 2 של גולדן סטייט הפכה לגמרי את העניינים ו-2 שלשות ייאוש מדויקות של נוביצקי רק צמצמו קצת את ההפרש, בזמן שגולדן סטייט חגגו יתרון 3- 1 בסדרה.
דאלאס פתחו חזזק גם את משחק 5, ואחרי חצי מהרבע השני כבר הוליכו ב-21, אבל ריצה פתאומית של גולדן סטייט קבעה יתרון 7 בלבד לדאלאס במחצית. לקח לגולדן סטייט זמן, אבל 3 דקות מפתיחת הרבע האחרון הם הצליחו להשוות ולהשלים מהפך מדהים, ו-3:21 לסיום הווריורס החזיקו כבר ביתרון 112- 103. נוביצקי לא היה בשיאו בסדרה הזאת בכלל, ועד לשלב הזה הוא היה ללא נקודות בכלל ברבע הזה, אבל הפעם הוא הגיב בשלשה ואחרי חצי דקה עוד שלשה. גולדן סטייט נכנסו ללחץ בשלב הזה ולא קלעו בכלל עד לסיום, בזמן שנוביצקי השלים מהפך, ואחרי זה קבע יתרון 6 שסגר את המשחק.
נוביצקי לא פגע בכלום במשחק 6, וסיים עם 8 נקודות ב-2/13 מהשדה, אבל לפחות במחצית הראשונה דאלאס נשארו צמודים, הויא הסתיימה בתוצאה 50- 48 לזכות גולדן סטייט. ברבע השלישי גולדן סטייט הפציצו מכל מקום וקלעו 36, לעומת 15 בלבד של דאלאס, ובהמשך דאגו להגדיל עוד ועוד את ההפרש ואת ההשפלה של דאלאס. נוביצקי המתוסכל בעט באחד מקירות האורקל ארינה, ויצר שם חור, שהפך לאייקון ייחודי בגולדן סטייט, ואפילו שועתק בצ'ייס סנטר החדש של הווריורס.

8:
2007 – סיבוב ראשון. יוסטון רוקטס VS יוטה ג'אז 3- 4:
10 שנים אחרי ששני המועדונים האלה נפגשו בגמר המערב, ושניהם כבר מזוהים ככאלה שנמצאים בעמדת פתיחה טובה במירוץ נוסף לצמרת. במקרה של יוסטון מדובר בצמד הכוכבים, טרייסי מקגריידי ויאו מינג, ואילו במקרה של יוטה מדובר על צמד הכוכבים הצעירים, דרון וויליאמס וקרלוס בוזר, וסביבם הגבוה שקולע שלשות מהמט אוקור, מומחה ההגנה אנדריי קירילנקו ועוד. עם כל השמות שהוזכרו כאן, במשחק הראשון היה זה הסיני ששלט ברחבות, עם 28 נקודות ו-13 ריבאונדים, ורבע שלישי של 26- 11 מצד יוסטון סידר לרוקטס פתיחה חיובית לסדרה.
בוזר פתח את משחק 2 עם ריצת 10- 2 פרטית, וסידר ליוטה יתרון דו-ספרתי מוקדם, אבל שוב הייתה זו ריצה של יוסטון ברבע השלישי שהעבירה את היתרון צד והכריעה את המשחק, למרות 41 נקודות, 12 ריבאונדים ו-6 אסיסטים של בוזר. כשהסדרה עברה ליוטה למשחק 3 ההבדל היה ברור, כאשר יוסטון לא הצליחו לייצר ריצות, ובקושי הגיעו ל67 נקודות, מספר שכמובן לא מספיק בפלייאוף של ה-NBA. גם במשחק 4 המומנטום של יוטה נמשך, הפעם בעיקר ברבע שלישי של 33- 17, שבסיומו יתרון יוטה עמד על 83- 62, מה שקבע שוויון 2 בסדרה.
משחק 5 היה המשחק של טי-מאק, שהסתפק ב-26 נקודות, אבל הוסיף לא פחות מ-16 אסיסטים. מקגריידי ויאו קבעו יתרון 7, כשנותרו 4 דקות לסיום, אבל בוזר הוריד את ההפרש לנקודה. רייפר אלסטון, הרכז של יוסטון, דייק רק פעם אחת מהקו, והשאיר ליוטה כדור אחרון בפיגור 2, אבל עבירת תוקף של דרק פישר אפשרה לרוקטס לסגור את המשחק מהקו, ולשמור שוב על הביתיות. אם אנחנו מדברים על שמירה על הביתיות, אז הג'אז עשו את זה די בקלות גם בשחק 6, וכפו משחק 7 ביוסטון.
הרוקטס הגיעו בתו הפייבוריטים הברורים, הרבה מזה בגלל יתרון הביתיות, שעמד על 100% הצלחה ב-6 המשחקים הראשונים של הסדרה הזאת. הצמד של בוזר ודרון ווילאימס היה נפלא עבור יוטה במשחק, כאשר בוזר קלע 35 עם 14 ריבאונדים ודרון ווילאימס קלע 20 עם 14 אסיסטים, אבל גם הצמד של יוסטון היה נפלא, וכל אחד מהם קלע 29, כשמקגריידי גם מוסיף 13 אסיסטים. יוטה פתחו טוב יותר, והובילו כבר ב-10 במחצית, אבל יאו קלע 15 נקודות ברבע הרביעי והצליח להשלים מהפך ואחרי זה להשוות שוב. 2 שלשות של מהמט אוקור סידרו לג'אז יתרון, אבל יאו הוריד אותו ל-2, 57.8 שניות לסיום. אוקור החטיא בהתקפה הבאה 2 ניסיונות לשלוש, אבל יוטה שלטו בריבאונד, מה שהותיר 20 שניות בלבד ואילץ את הרוקטס לשלוח את בוזר לקו, והוא דייק פעמיים. טי-מאק צימק בליי-אפ, אבל ההימור של יוסטון על חטיפה נכשל, והם נאלצו לשלוח לקו את קירילנקו שסגר עניין.

9:
2007 – חצי גמר המערב. פיניקס סאנס VS סאן-אנטוניו ספרס 2- 4:
אחרי ההדחה של דאלאס בסיבוב הראשון, רבים התייחסו לסדרה הזאת כאל "הגמר האמיתי". המשחק הראשון עמד בקריטריונים, לפחות בכל מה שקשור למשחקים צמודים, וסטיב נאש קבע שוויון 102, 2:23 לסיום, מה שהיה השוויון ה-7 במשחק, ולוץ מזה היתרון החליף צד לא פחות מ-12 פעמים בסך הכל. הביג טרי של הספרס החזירו את היתרון, אבל נאש ואמארה הורידו אותו לנקודה, 26 שניות לסיום. עבירה של ברבוסה ללא כדור שלחה את מייקל פינלי לזירקת עונשין שאילצה את הסאנס לשלוח גם את ג'ינובלי לקו, מה שהעלה את הספרס ליתרון 3, ואחרי שאמארה ניסה ללכת ל-2 מהירות ולא הצליח, זה הספיק לספרס כדי להבטיח ניצחון.
הסאנס חגגו ברבע השני והרביעי של משחק 2, בזמן שהם מנצחים כל אחד מהם בתוצאה 30- 17 ומשיגים ניצחון קל, בעיקר בזכות 16 אסיסטים של נאש שגם קלע 20, אבל השמחה של פיניקס לא מחזיקה זמן רב, כי במשחק 3 בטקסס הספרס ליתרון 11, 2:35 לסיום, והצמצום הנואש שבסוף לא באמת עזר לסאנס.
הספרס המשיכו את המומנטום גם במשחק 4, ועלו ליתרון 85- 75, כשעל השעון 9 דקות לסיום. נקודות של מריון ונאש הובילו ריצת 7- 0 וההפרש ירד ל-3, אבל הספרס הצליחו לשמור בינתיים על יתרון. דאנקן העלה את הספרס ליתרון 5, אבל נאש, מריון וסטודאמאייר הגיבו בסלים, בזמן שג'ינובלי ודאנקן החטיאו, והסאנס לקחו יתרון 100- 97, 33 שניות לסיום. הספרס הלכו לג'ינובלי שהחטיא ליי-אפ ונאלצו לעשות עבירה על נאש, כדי לעצור את השעון. תשפטו אתם את העבירה הגסה של הורי על נאש, שהקפיצה מהספסל את אמארה ואת בוריס דיאו. על המשחק הזה זה כבר לא השפיע, אבל דיאו ואמארה הורחקו ממשחק 5, באחת מההחלטות השעורייתיות של כל הזמנים.
את משחק 5 פיניקס פתחו מצוין, למרות הרוטציה הקצרה, וריצת 20- 2 ברבע הראשון סידרה יתרון דו-ספרתי, שהגיע בשיאו ל-16 ובמחצית ל-11. הספרס צמצמו משמעותית ברבע השלישי ובתחילת הרביעי, אבל להשוות הם הצליחו רק 2 וחצי דקות לסיום. נאש ומריון החטיאו הזדמנויות להחזיר את היתרון, ומי שניצל את זה היה ברוס בואן שהעלה את הספרס ליתרון 84- 81, 36 שניות לסיום. נאש ניסה להחזיר בשלשה והחטיא, אבל סחט עבירה אחרי ריבאונד ודייק פעמיים מהקו, מה שהתקזז עם העבירה ההכרחית על ג'ינובלי, וכעת נותרו 10 שניות בלבד לפיניקס. נאש ניסה שוב שלשה, וגם הפעם הכדור בחר לנחות בחוץ, והפעם זה הספיק לספרס כדי לנצח ולקחת בחזרה את הביתיות, במשחק בו פיניקס עולה ללא שני שחקני חמישייה, בגלל אותו החלטה מוזרה של הליגה.
למשחק 6 אמארה ודיאו חזרו, ובעיקר אמארה הרגיש צורך למלא את החסר עם 38 נקודות, 12 ריבאונדים ו-4 חסימות, אבל בצד השני ג'ינובלי קלע 33, פארקר 30 ודאנקן 24 עם 13 קרשים ו-9 חסימות, ובריחה של הספרס ברבע השלישי הפכה את המשחק הזה לנוח עבורם, והניצחון שלח אותם לגמר המערב. הספרס המשיכו עד לאליפות, עם הפסד אחד בלבד ב-2 הסדרות שנותרו, ורבים נותרו עם השאלה מה היה קורה אם…

10:
2007 – גמר המזרח. דטרויט פיסטונס VS קליבלנד קאבלירס 2- 4:
קליבלנד של 2007 הייתה קבוצה שתלויה באופן כמעט מוחלט בכוכב הגדול שלה, במקרה הזה לברון ג'יימס. במשחק הראשון הוא נעצר על ידי הגנת הפיסטונס, והגיע ל-10 נקודות בלבד, אמנם יחד עם 10 ריבאונדים, 9 אסיסטים ו-4 חטיפות, אבל עדיין מסוג הדברים שהקאבס כקבוצה העיפו שלא להתמודד איתם. ריפ המילטון קלע 24 עבור הפיסטונס וראשיד קלע 15 עם 12 ריבאונדים ו-7 חסימות, ורצף החטאות של קליבלנד הביא לפיסטונס יתרון 3 מכריע, אחרי החטאת שלשה של ורז'או בשנייה האחרונה, ותוצאת הסיום הייתה 79- 76 לדטרויט.
במשחק 2 לברון כבר היה הקלעי המוביל של 2 הקבוצות, למרות שהוא קלע רק 19, ורבע שני מצוין שלו הוביל את הקאבס ליתרון 12, אבל דטרויט הפכו את התוצאה ברבע האחרון. לברון החזיר לקאבס את היתרון מהקו, אבל ראשיד ובילאפס קבעו יתרון 79- 76 לדטרויט, ושוב היה זה ורז'או שניסה את השלשה האחרונה, ייאמר לזכותו שהפעם זה היה מסוף המגרש אחרי ריבאונד, וגם הפעם הוא החטיא ודטרויט ניצחו 79- 76.
גם במשחק 3 לברון המשיך עם מגמת השיפור בקליעה, הפעם עם 32 נקודות ב-12/21 מהשדה, 12 מתוכן ברבע האחרון, והן שסידרו לקאבס יתרון. בילאפס צימק ל-2 בלבד, אבל לברון הגיב בסל מחצי מרחק, 16 שניות לסיום, והחטאה של טיישון פרינס סגרה עניין.
מגמת הקליעה האישית של לברון טיפה נבלמה במשחק 4, כשהוא נעצר על 25, אבל הוא קיבל סיוע בדמות 21 נקודות של דניאל גיבסון ו-19 של דרו גודן. קליבלנד שלטו במחצית הראשונה, אבל דטרויט הפכו ברבע השלישי וקבעו עוד קרב צמוד, כאשר לברון מצא את עצמו עם 12 נקודות בלבד בסוף הרבע השלישי, אבל הוא הוסיף 13 ברבע האחרון, יחד עם 4 ריבאונדים ו-3 אסיסטים ברבע הזה. גיבסון וסשה פבלוביץ' הובילו ריצת 9- 0 של קליבלנד שסידרה יתרון 6, והקאבס עמדו מהלחץ בעונשין כדי לשמור על היתרון ולקבוע שוויון 2 בסדרה.
הרבע השלישי הסתיים בשוויון 70, בזמן שלברון עם 19 נקודות באחוזים בינוניים. בחצי הראשון של הרבע הרביעי לברון לא קלע, אבל קליבלנד הסתדרו ועלו ליתרון 79- 78, אז לברון החל בפעולה. מכאן ואילך, למעט דיוק אחד של גודן מהעושנין, לברון קלע את כל הנקודות של קליבלנד במשחק, כולל דאנק 9 שניות לסיום שקבע שוויון 91, ואחר כך הארכה. הרצף של לברון המשך גם בהארכה, והוא קבע יתרון 100- 96 לזכות קליבלנד, 33 שניות לסיום ההארכה, אבל ראשיד וואלאס ובילאפס השוו מהקו, והפע לברון וסנואו החטיאו, מה שגרר הארכה נוספת. הרצף של לברון המשיך, כולל שלשה שהשוותה 1:14 לסיום ההארכה השנייה, ואחרי כמה החטאות משני הצדדים גם סל הניצחון שקבע 109- 107 לקליבלנד ויתרון 3- 2 בסדרה, ובעיקר ניצחון החוץ ההכרחי.
במשחק 6 לברון שחזר את האחוזים הרעים ממשחק 1, הפעם 3/11 מהשדה, אבל הגיע ל-20 נקודות בזכות העונשין, וקליבלנד בכל זאת השיגו יתרון נקודה בסיום הרבע השלישי. הרבע האחרון היה הצגה של איש אחד, דניאל גיבסון, שקלע 19 נקודות ברבע הזה, מתוך 81 שלו בכל הסדרה, ולעומת 16 של הפיסטונס וסייע לקאבס לנצח בגדול במשחק היחיד שנגמר בהפרש גדול מ-6.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. מצויין. לפתע מגיעים משחקים שאנחנו זוכרים מהם פרטים, כגון סטיב נאש בנצחון על דאלאס. הוא היה נהדר ממש. פוטינט גארד במיטבו – בהכל.
    וואללה כמה אני נהנה לקרוא ולהיזכר. תודה גדולה חיים על השקעה לא רגילה.

  2. וואלה זה היה סטרץ׳ נהדר של 3 שנים עם פלייאוף איכותי וטוב. אולי התחרותיות עלתה לאור נפילת אימפריית שאקובי האימתנית?

    3 סדרות נוספות שככה יושבות לי ״בשלוף״ ולא ראיתי שנכללו כאן –
    2005: אם אני לא טועה היה חצי גמר מזרח נהדר בין הפייסרס לפיסטונס. הסדרה האחרונה בהחלט של רג׳י. נגמר לדעתי ב-6 או 7 משחקים לדטרויט. היה משחק מסוים בסדרה שההגנה של דטרויט דפקו איזה 17 גגות לפייסרס, ביניהם גג קריטי של טיישון פרינס על מילר בקלאץ׳.
    .
    עוד אחת ב-2005 – סיבוב ראשון מערב דאלאס מול יוסטון – נגמר ב-7 משחקים לדאלאס. טימאק בלוזיריותו הפסיד את הסדאה למרות שהרוקטס לקחו את 2 המשחקים הראשונים בחוץ. משחקים 1 עד 4 היו ממש צמודים כשכל קבוצה מנצחת בחוץ, אבל 5 עד 7 היו בלואו-אאוטים לטובת הביתיות.
    .
    2006 מערב – חצי גמר – פיניקס מול הקליפרס – לקליפרס הייתה קבוצה חביבה מאוד עם אלטון ברנד בעונת שיא, סם קאסל בתפקיד השועל הותיק, ועוד כמה שמות חביבים כגון כריס קיימן וקוטינו מובלי. פיניקס ניצחו ב-7 משחקים אם אני זוכר נכון. הייתה סדרה עם כדורסל נחמד, זוכר שראיתי בלייב חלק מהמשחקים ונהנתי מאוד.
    .
    עוד מישהו כאן זוכר את הסדרות האלה?

    1. תודה.
      אני אתייחס לכל אחת מהסדרות שהזכרת:
      דטרויט-אינדיאנה: לא היו מספיק משחקים צמודים בסדרה הזאת, היא הוכרעה ב-6 משחקים, וכל אחת מהקבוצות קיבלה אזכור אחר באותה עונה, בססדרה שהגיעה למשחק 7.
      דאלאס-יוסטון: אני מעדיף סדרות עם פחות משחקים צמודים, אבל יותר חשובים. העובדה שמשחקים 5-7 נגמרו בתבוסות גדולות משפיעה. דאלאס נכנסה בסדרה הבאה, ובעוד סדרה בעונה אחרי, וגם יוסטון של טי-מאק ויאו קיבלה אזכור.
      פיניקס-קליפרס: פיניקס מקבלים המון אזכור, והסדרה הזאת התאפיינה בכדורסל חיובי, אבל כמות גדולה של תבוסות לשני הכיוונים, ולמרות שהיא הגיעה למשחק 7, לא היה בה הרבה ספק לגבי זהות המנצחת, בטח לא בהשוואה לסדרה של פיניקס נגד הלייקרס, אז הלייקרס היו מרחק נגיעה מדרבי.

        1. קודם כל – נהנה מאוד מסדרת הכתבות הזאת, רק שיהיה ברור 🙂
          מקבל את ההסברים שלך בנוגע לפיסטונס-פייסרס ורוקטס-מאבריקס.
          כן חושב שהסדרה של פיניקס-קליפרס ראויה, אבל נטו בשביל לאזכר את החבורה החביבה שהייתה שם – שבדפי ההיסטוריה כנראה תחוויר בצל עידן פול-גריפין וסביר להניח גם בעידן קוואי-ג׳ורג׳.

    2. אוי אוי ההפסד של טי-מאק אחרי שלקח 2 משחקים בחוץ, אני זוכר את התחושה טוב מאוד, גם את זאת שהיתה לי אחרי 2 משחקים בסדרה שהנה סוף סוף הוא יעבור סיבוב ראשון, וגם את זאת בסוף הסדרה, איזה באסה, השחקן האהוב עליי הוא לוזר ניצחי

      1. כמה שפע בכשרון, ככה חוסר בקילר אינסטינקט 🙁
        ולחשוב שבאותה עונה תפר 13 ב-35 שניות על הספרס.. היה צריך רגע אחד כזה במשחקים 3 או 4 וזהו.

  3. הביזיון של 2007 עמוק בהרבה מההרחקה אחרי משחק 4.
    .
    אם נתעלם לרגע מהשופטים ומהנהלת הליגה, ונבחר להתרכז ביריבה, הספרס –
    אז הם לחלוטין ניצלו את הסיטואציה עד תומה. ברוס "לי" בואן זכה ל-0 התייחסות מהשופטים, כאשר רמת הלכלוך גבוהה אפילו הסטנדרט שלו
    He kicked me purposely in the back of my Achilles. I almost came down wrong and he almost caused an injury. He’s known for doing that. I just hope the NBA and the commissioner take a look at that because it’s definitely a dirty play
    (אמרה סטודומייר, אחרי משחק 2)
    .
    חושבים שהביזיון היה במשחק 4?
    טעות.
    משחק 3 היה המשחק בו הסאנס הפסידו את הסדרה. מי שזוכר את אותו משחק ידוע לשמצה מ-2002 בין הקינגס ללייקרס, אז כזה היה משחק 3.
    משום מה השתרשה בקרב לא מעט אוהדים הדעה שטים "הרמאי" דונהי שפט באותה סדרה אומללה ב-2002. הוא לא.
    הוא שפט בסדרה בין הסאנס לספרס ב-2007 את משחק מס' 3.
    זה מה שהיה לביל סימונוס לכתוב יומיים אחרי המשחק (לפני שפרשת דונהי התפוצצה):
    .
    Congratulations to Greg Willard, Tim Donaghy, and Eddie Rush for giving us the most atrociously officiated game of the playoffs so far: Game 3 of the Suns-Spurs series
    .
    בשניות הסיום המצלמה קלטה את דנתוני צועק לשופטים (אחרי עבירה מלוכלכת של בואן על נאש, שנישרקה כאשר המשחק כבר גמור):
    .
    ?Why start now? Why bother
    .
    הנתונים היבשים מלמדים שלחובת הסאנס נשרקו במשחק 24 עבירות, ולחובת הספרס 22.
    אותם נתונים מלמדים שהספרס הלכו לקו העונשין 36 פעמים מול 27 של הסאנס.
    מה שהלכה למעשה התרחש זה עוד משחק בו בואן (ובכלל, הספרס) הרשה לעצמו לפוצץ, כולל ברכיה למפשעה של נאש. את המשחק עם 2 עבירות בלבד- הברכיה למפשעה (עבירת תוקף), והשריקה בשניות הסיום.
    .
    זה תקציר עלילות דונהי באריזונה:
    .
    https://www.youtube.com/watch?v=fvkKdXLwt0U
    .
    (זו הזדמנות נהדרת לכל מצקצקי ההצגות של השחקנים, יהיו מי שיהיו. מה שהספרס עשו בסדרה הזו, במשחק הזה, זה תאטרון מביך. מאנו ודנקן מציגים דמעות שאין תנין בעולם שלא זועק "בראבו!" לכבודם)
    .
    אין הרבה מה להרחיב על משחק 4. או אולי בעצם יש –
    לפני אותו מהלך בו ספסל הסאנס קפץ ולכן הורחק, היה מהלך קודם בו ספסל הספרס קפץ (כולל דמנקן). למה הם לא הורחקו?
    בגלל "שלא הייתה תגרה". הספרס קפצו אחרי מהלך של עבירה מלוכלכת של הורי (אלא מי?) על בוריס דיאו. הספרס קפצו מתוך מחשבה שתתפתח תגרה, אבל בואן הבליג. אם הוא היה בוחר לדחוף את הורי בחזרה, הם היו כפופים לאותו כלל בגללו הורחק סטודומייר. "פרס" להגינות…
    .
    זהו. השורה התחתונה היא שלהצביע עבור הסדרה הזו כ-"גדולה", זה לזרות מלח על הפצעים.
    .
    תודה, חיים.
    סחתיין על ההשקעה הכבירה סביב סדרת הסדרות.
    שאפו!
    .

  4. אחת התקופות הצמודות שידעה הליגה (לפחות מאז שנות ה-70) שהביאה לנו סדרות נהדרות.
    כנראה שזאת היתה הבחירה כי קשה עד עכשיו, אבל הלכתי עם הדרבי הטקסני של 2006.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט