הסדרה המנצחת בחלק השמיני היא זו שבין הפייסרס ובין הניקס ב-1995, שזכתה ל-30 מתוך 120 הקולות, שזה יוצא 25%.

בכל אחת מהכתבות אני אשים בסוף אפשרות להצביע, והסדרה המנצחת מכל כתבה תעלה לשלב הבא.

החלק השנים-עשר יתמקד בשנים 2008-2010.

1:
2008 – חצי גמר המערב. ניו-אורלינס הורנטס VS סאן-אנטוניו ספרס 3- 4:
כריס פול הצעיר הנהיג את ניו-אורלינס לעונת השיא של המועדון, בה הם השיגו 56 ניצחונות, מה שהעניק להם את המקום השני במערב, לפול את המקום השני במירוץ ל-MVP, אחרי קובי ברייאנט, ולמאמן הקבוצה, ביירון סקוט, את תואר מאמן העונה. לצידו של פול עמדו בעיקר דיוויד ווסט, פג'ה סטויאקוביץ' וטייסון צ'נדלר, ובסיבוב הראשון הם הדיחו בקלות מפתיעה את דאלאס של נוביצקי וצמד הג'ייסונים, קיד וטרי.
בסיבוב השני עדיין היה להם יתרון ביתיות, אבל נגד היריבה, האלופה המכהנת מסאן-אנטוניו, היה ברור לכולם שהעסק יהיה יותר קשה. המחצית הראשונה של משחק 1 הייתה באמת צמודה, אבל צ'נדלר הצליח לעצור לחלוטין את טים דאנקן לאורך המשחק, ובמחצית השנייה דיוויד ווסט הוביל בריחה של ההורנטס, ובקרב הגבוהים בין ווסט לדאנקן התוצאה האישית הייתה 30- 5 לזכות הראשון.
דאנקן התאושש באופן אישי במשחק 2, והוביל את קלעי הספרס עם 18, אבל הפעם כריס פול היה זה שקלע 30, וגם הוסיף 12 אסיסטים, ושוב ההורנטס ברחו ברבע השלישי והשיגו ניצחון קל. פול המשיך בכושר המצוין גם במשחק 3, הפעם הוא קלע 35, והמעבר של הסדרה לסאן-אנטוניו הפך את המשחק לצמוד. סל של פול קבע נקודה יתרון לספרס, 83- 82, כשנותרו 11 דקות לסיום המשחק, אבל ג'ינובלי הגיב ב-7 רצופות. ווסט הצליח לצמק את ההפרש ל-2, 9 וחצי דקות לסיום, אבל ב-4 הדקות הבאות הם לא קלעו, והספרס ניצלו את זה כדי לפתוח פער דו-ספרתי ולהשיג ניצחון ראשון בסדרה.
החשיבות של כריס פול עבור ההורנטס קיבלה עוד הוכחה במשחק 4, כאשר הוא ירד לנוח בפיגור 2 בלבד בסיום הרבע הראשון, וחזר לפרקט בפיגור 13, אחרי 5 דקות בלבד. הספרס העמיקו את הבריחה ברבע השלישי וכשההפרש עבר את ה-20 הבינו ההורנטס שהם צריכים לרוות שהביתיות עדיין עובדת לטובתם. הם עלו באמת ליתרון 9- 3 בתחילת משחק 5, אבל הוא לא החזיק הרבה, ולאורך המחצית הראשונה היו אלה הספרס שהובילו, אם כי בהפרשים נמוכים, והתוצאה הייתה 47- 44 במחצית. בדיוק כמו בשני המשחקים הראשונים, היה זה הרבע השלישי שבישר טובות להורנטס, ובו הם ברחו וסגרו את המשחק, הפעם בזכות הופעה יוצאת דופן של דוויד ווסט שקלע 38 ב-16/25 מהשדה והוסיף 14 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-5 חסימות, וגם בזכות 14 אסיסטים של פול.
משחק 6 המשיך בתבנית המוכרת, והפעם הספרס ברחו כבר ברבע הראשון ליתרון דו-ספרתי. ההורנטס צמצמו ברבע השני, אז ג'ינובלי דאג להוביל בריחה נוספת ברבע השלישי, והוא הוביל את הקלעים עם 25, כשדאנקן עוזר לו עם 20 נקודות, 15 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. בהקשר של דיוויד ווסט, אצלו נתגלו הפערים המשמעותיים ביותר בכל הנוגע להחלפת הביתיות, כאשר במשחקי החוץ הוא קלע 14.3 למשחק, לעומת 24.5 נקודות למשחק בית. המסקנה המתבקשת היא משחק 7…
הספרס שכחו שמשחק 7 הוא משחק חוץ עבורם, ודווקא הם היו אלו שברחו ליתרון 17 ברבע השלישי. ההורנטס המיואשים גירדו מהספסל את ג'נארו פארגו, והוא קלע 16 נקודות ברבע האחרון והחזיר לבד את ההורנטס למשחק, כאשר הוא הוריד את ההפרש ל-4 בלבד, 3 דקות לסיום, ואחר כך שלשה שלו צמצמה ל-83- 80, הפעם עם דקה וחצי על השעון. דאנקן החטיא ופארגו התמקם פנוי לגמי בפינה, ופול מצא אותו לשלשת שוויון, אבל הוא החטיא, ופארקר ניצל את זה כדי להוסיף 2 בצד השני. פארגו וכריס פול במשיכו להחטיא, וג'ינובלי קלע 6/6 מהקו ברגעי הסיום כדי לסגור את הסדרה הזאת.

2:
2008 – חצי גמר המזרח. בוסטון סלטיקס VS קליבלנד קאבלירס 4- 3:
האופן שבו הסדרה הזאת התפתחה בעיני הצופים הוא במידה רבה האופן שבו התפתחה היריבות בין פול פירס ובין לברון ג'יימס. במשחק הראשון פירס קלע 4 נקודות, יחד עם 6 איבודים, ב-2/14 מהשדה, לעומת 12 של לברון, יחד עם 10 איבודים, ב-2/18 מהשדה. ההבדל העיקרי היה שלפירס היה לידו את שחקן ההגנה של העונה, קווין גארנט, שלקח על עצמו את העבודה ההתקפית, עם 12 נקודות כבר ברבע הראשון, ו-28 בסך הכל במשחק. בצד של קליבלנד ביג זי נתן משחק מצוין עם 22 נקודות ו-12 ריבאונדים, והוא זה ששמר אותם צמודים עד לרגעים האחרונים של המשחק. אילגאוסקאס העלה את הקאבס ליתרון 2, דקה וחצי לסיום, והוא גם זה שדאג להשוות אחרי שגארנט וסם קאסל הותיק החזירו לבוסטון את היתרון. עוד סל של גארנט החזיר לבוסטון את היתרון, 21 שניות לסיום, והחטאת ליי-אפ של לברון אפשרה לג'יימס פוזי לסגור עניין מהקו.
לברון היה טוב יותר במשחק 2, והוא היה הקלעי המוביל עם 21 נקודות, אבל 6 נקודות שלו ב-1/11 מהשדה ברבעים 2 ו-3 ביחד, בהם התוצאה הייתה 53- 27, הראו שההגנה של בוסטון בינתיים מנצחת במאבק הזה, ופתחו פער בלתי מחיק מבחינת קליבלנד.
לברון קלע בדיוק 21 גם בכל אחד משני המשחקים הבאים, אבל הצוות המסייע בא לעזרתו. נתחיל במשחק 3 ונציין את דלונטה ווסט שקלע 21, והוביל רבע ראשון של 32- 13 שסגר את המשחק מוקדם מאוד, ג'ו סמית, ההוא שנבחר ראשון בדראפט של גארנט, שקלע 17 מהספסל, ווילי שצ'רביאק שקלע 16 וביג זי שהסתפק הפעם ב-12. במשחק 4 היה זה איש הרבעים האחרונים של קליבלנד, דניאל גיבסון, שאחרי 3 וחצי רבעים צמודים קלע 2 שלשות שסידרו לקליבלנד יתרון דו-ספרתי, ויחד עם כמה סלים של לברון ואנדרסון ורז'או הפער נשמר וקליבלנד הצליחו להשוות את הסדרה על 2-2, למרות שלברון עמד בשלב הזה על 18.7 נקודות למשחק בלבד, הרבה פחות מהממוצע העונתי שלו.
בהמשך הסדרה חל שינוי משמעותי, בסגרתו ההגנה של הסלטיקס החליטה לשים עין קצת יותר משמעותית על הצוות המסייע, גם במחיר של הפעלת פחות לחץ על לברון. בשלושת המשחקים הבאים לברון קלע 37.3 נקודות למשחק, אבל התפוקה ההתקפית הכוללת של הקאבס נשארה 85 למשחק, חלק מזה בגלל שכמות האסיסטים שלו ירדה מ-9 ל-5.8 למשחק.
בכל זאת, גולת הכותרת של משחק 5 לא הייתה לברון, למרות 35 נקודות שהוא קלע, אלא החבורה של בוסטון. 29 נקודות של פירס, 26 ו-16 ריבאונדים של גארנט ו-20 ו-13 אסיסטים של רונדו הובילו את הבריחה של בוסטון ברבע השלישי. דלונטה ווסט, שקלע 11 ברבע האחרון, ולברון, שקלע 10, החזירו את קליבלנד למשחק ברבע האחרון, והראשון הוריד את ההפרש ל-4, 45 שניות לסיום. גארנט הוריד את השעון והחטיא, אבל ריי אלן לקח את הריבאונד, והקאבס נאלצו לעשות עבירות, אותן הסלטיקס ניצלו כדי לסגור עניין מהקו.
לברון חזר לסורו מבחינת אחוזים רעים מהשדה במחצית הראשונה של משחק 6, אבל במקביל הוא סיים את המחצית עם 9/11 מהקו, והעלה את קליבלנד ליתרון 9. לברון גם פתח את המחצית השנייה בריצת 7- 0 שסידרה לקאבס יתרון 16, אבל כמה סלים של גארנט ו-2 שלשות של פירס הורידו את ההפרש ל-3 בלבד, עד ש-2 סלים רצופים של ורז'או קבעו יתרון 9 לקאבס גם בסיום הרבע השלישי. לברון סידר יתרון 13 בתחילת הרבע האחרון, אבל הביג טרי של בוסטון רצו 8- 0 וצמצמו ל-5, לפני ש-4 נקודות של לברון ושלשה של שצ'רביאק קבעו 9 הפרש שוב. הסלטיקס שוב צמצמו ו-2 מהקו של ריי אלן הורידו את ההפרש ל-3, 23.4 שניות לסיום, אבל ג'ייסון סמית דייק פעמיים מהקו וחתם את המשחק.
במשחק 7 היה ברור מהרגע הראשון שפול פירס מצד אחד ולברון מהצד השני מתכוונים לקחת כמה שיותר מהקליעה על עצמם. ביניהם היה שוויון 9 ברבע הראשון, והשאר בבוסטון דאגו ליתרון 5 בסיום הרבע. הרבע השני היה בשליטתו של פול פירס שקלע בו עוד 17, והגיע ל-26 בהפסקה, הרבה מזה דרך העונשין, בזמן שלברון מסיים את המחצית עם 23 נקודות. במישור הקבוצתי היתרון של בוסטון גדל עוד טיפה, ובירידה להפסקה התוצאה עמדה על 50- 40 לזכות הסלטיקס. ברבע השלישי לברון קיבל סיוע מווסט ואילגאוסקאס, שקלעו בו 7 ו-6 בהתאמה, והוא עצמו עלה כבר ל-32 במשחק, לעומת 35 של פירס, בזמן שהיתרון של בוסטון הצטמצם ל-73- 68 בסיום הרבע. 2 שלשות רצופות של לברון אחרי חצי מהרבע האחרון צמצמו ל-3 בלבד, אבל גארנט הגיב ב-2 סלים. לברון כבר הוריד את ההפרש לנקודה, אבל אז בוסטון מצאו גיבור לא צפוי בדמותו של פי ג'יי בראון, הסנטר המחליף, שקבע יתרון 3 לבוסטון עם 2 סלים קריטיים. אחרי החטאות של ווסט ולברון הקאבס נאלצו להתחיל בשליחת אנשים לקו, וכשליריבה יש את ריי אלן זה בדרך כלל לא עובד. כך קרה גם הפעם, והסלטיקס הצליחו לשמור על יתרון ולהעפיל לגמר האזורי.

3:
2009 – סיבוב ראשון. בוסטון סלטיקס VS שיקגו בולס 4- 3:
בוסטון הגיעה בתור האלופה המכהנת, אבל ללא קווין גארנט שנפצע וגמר את העונה הסיגויים של הסלטיקס להשלים ריפיט קטנו משמעותית ובכל זאת, את הסיבוב הראשון, נגד הבולס של רוקי העונה דרק רוז, ציפו מהם לעבור בקלות יחסית, אולי גם בגלל מאזן 10- 0 לזכות בוסטון במשחקי העבר בין הקבוצות. דקות טובות של הבולס ברבע השני של משחק 1 העלו אותם ליתרון דו-ספרתי, אבל עד סיום הרבע השלישי הסלטיקס הפכו את התוצאה. ברבע האחרון היו אלה בן גורדון, שקלע 12 ברבע הזה, ודרק רוז, שקלע 11, שהובילו את שיקגו, וסידרו לבולס יתרון 3, 1:18 לסיום. גלן דיוויס ופירס הפכו את התוצאה, וסלים של רוז ורונדו שמרו על נקודה יתרון לסלטיקס, וכדור אחרון של שיקגו. רוז הצליח לסחוט עבירה, 9.4 לסיום, ודייק פעמיים מהקו, ופירס לקח על עצמו כדור אחרון של בוטסון, וגם הוא הוציא עבירה, אבל דייק רק פעם אחת, מה שגרר הארכה (1).
בהארכה היה זה טיירוס תומאס שקלע 6 מתוך ה-8 של הבולס, וסידר לשיקגו יתרון 105- 103, 50 שניות לסיום התוספת. מכאן ועד לסיום החטאות של פירס וריי אלן אפשרו לבולס להשיג ניצחון פלייאוף ראשון אי פעם על הסלטיקס, כשרוז קולע 36 ומוסיף 11 אסיסטים בהופעת בכורה יוצאת דופן בפוסט-סיזן.
בוסטון הלכו בתחילת משחק 2 בעיקר לגלן, "ביג בייבי" דיוויס, והוא הגיב עם 12 נקודות ב-6/10 מהשדה כבר ברבע הראשון, מה שנתן לסלטיקס יתרון 35- 29, אבל ברבע השני הבולס העלו מהספסל את בראד מילר שקלע 8 משלו ברבע, ויחד עם הגנה משופרת, שיקגו עלו ליתרון 3 בהפסקה. ברבע השלישי בלט בעיקר ריי אלן, שקלע 16 ברבע הזה, אבל מולו עמד בן גורדון שקלע 11 ללא החטאה, והגיע כבר ל-28 אישיות בסוף הרבע השלישי, אבל היתרון עמד לרשות בוסטון, 88- 87. הרבע האחרון המשיך את המאבק האישי בין גורדון לאלן, הפעם 14- 12 לגורדון, מה שקבע 42- 30 במצטבר, והמשחק המשיך להיות צמוד, כאשר 2 שלשות רצופות של גורדון העלו את הבולס ליתרון 5, 3 ורבע דקות לסיום. דיוויס ורונדו הגיבו בריצת 8- 2 שהחזירה לבוסטון את היתרון, ואחרי שגורדון הגיב ב-2 היה זה ריי אלן שהגיב בשלשה, 20 שניות לסיום. גורדון השווה עם עוד 2, אבל אקורד הסיום היה שייך לריי אלן שתפר שלשת ניצחון וקבע שוויון 1 בסדרה.
על משחק 3 אין הרבה מה להרחיב. בוסטון ניצחו בהפרש גבוה ועלו ל-2- 1 בסדרה, ואולי קיוו שזה יהיה צעד בדרך לסגור את הסדרה, אבל לא כל כך מהר אמרו השוורים העיקשים… משחק 4 חזר למסורת הצמודה של שני הראשונים, ואנחנו נקפוץ ישר לדקות הסיום, כאשר דרק רוז מעלה את הבולס ליתרון 91- 90, 2 דקות לסיום. ריי אלן השווה בכדור אחד מהקו, אבל החמיץ את השני, ורוז הגיב ב-2 קליעות עונשין משלו. דיוויס וגורדון קלעו 2 נקודות לכל צד והחטאה של דיוויס אילצה את רונדו לשלוח לקו את תומאס, אבל הוא דייק רק בכדור אחד. בוסטון מכירים את חוק היסוד – לך לריי אלן בפיגור 3 בקלאץ' – והם יישמו אותו בהצלחה, מה שהביא לשוויון, ואחרי החטאה של דרק רוז גם להארכה (2).
הפעם בריאן סקלבריני פתח בשלשה וסידר לבוסטון יתרון, עליו הם שמרו במן שגם קירק היינריך וגם גורדון החטיאו זריקת עונשין עם אפשרות להשוות, ואז נאלצו לשלוח את אלן לקו, מה שסידר לבוסטון יתרון 3. שיקגו הלכו לבן גורדון שהשווה בשלשה וכפה הארכה נוספת (3). הפעם גורדון וג'ון סלמונס סידרו לבולס את היתרון, והם עמדו בלחץ הקו, ויחד עם החטאות של אלן ופירס מחוץ לקשת זה הספיק לניצחון ושוויון 2 בסדרה.
גם משחק 5 היה מאוד צמוד, עד שדווקא ברבע האחרון הבולס הצליחו להגיע ליתרון 11. אלן ורונדו הגיבו והורידו את ההפרש ל-3, 5:45 לסיום, ושוב נקבעה סיומת דרמטית. פירס קבע שוויון 91, 1:13 לסיום, ואחרי שגורדון העלה את הבולס שוב ליתרון, שוב היה זה פירס שהשווה וכפה הארכה (4).
רונדו ופירס סידרו לבוסטון יתרון 3, אבל בן גורדון סחט עבירה בשלשה, ודייק בכל הכדורים , מה שקבע שוב שוויון, הפעם 27 שניות לסיום. פירס הוריד את השעון וממש בסיום ההתקפה עלה לזריקת חצי מרחק מדויקת שהעלתה את בוסטון ליתרון 2. הבולס הלכו לבראד מילר שנעצר בעבירה של רונדו והלך לקו, אבל הוא החטיא את הכדור הראשון מהקו, ואז את השני בכוונה ופירס נשלח לקו כדי לסגור עניין, ואמנם גם הוא החטיא פעמיים, אבל לשיקגו כבר לא נשאר זמן לייצר זריקה.
ברבע הראשון של משחק 6 רק 3 שחקני בוסטון עלו על הלוח, פירס עם 10, אלן עם 9 וסקלבריני עם 7, מה שאפשר לבולס לעלות ליתרון דו-ספרתי, בעיקר בזכות 16 של סלמונס ברבע. ברבע השני ריי אלן ראה שצריך כוח אש, אז הוא תרם 20 וסגר את היתרון של הבולס, למרות רבע טוב של דרק רוז. במחצית השנייה הבולס שוב ברחו, ו-8:50 לסיום הם החזיקו ביתרון 91- 81, אבל ב-5 הדקות הבאות הסלטיקס רצו 18- 0 וסידרו לעצמם יתרון 8. רוז וסלמונס צמצמו ל-5, ואז הגיע הרגע הגדול של בראד מילר שקלע שלשה, ומיד אחר כך עוד 2, וקבע שוויון 101. פירס הוריד שעון והחטיא, משאיר לבולס 4 שניות, אבל גם בן גורדון החטיא, מה שהוביל להארכה (5).
מילר המשיך את המומנטום וסידר לבולס יתרון 4, אבל פירס השווה ודיוויס העביר את היתרון לבוסטון, 40 שניות לסיום. שיקגו הלכו לג'ון סלמונס שהצליח להשוות, ופירס הוריד את השעון והחטיא, מה שאומר הארכה נוספת (6).
סלמונס קלע 7 רצופות עבור על הבולס, לעומת 4 של דוויס, והעלה את שיקגו ליתרון 3, 2 דקות לסיום. אחרי הרבה החטאות ריי אלן דייק מבחוץ, אבל דרך על הקו, והשאיר לבולס יתרון נקודה, בזמן שהוא עצמו הגיע ל-46 נקודות. בראד מילר נשלח לקו וקלע פעמיים, והסלטיקס הלכו כמובן לריי אלן, שהפעם דאג שזו תהיה באמת שלשה, וקבע שוויון 118, והארכה שלישית במשחק הזה (7).
דקה אחרונה, שוויון 123, ופירס עם הכדור, נשמר על ידי ג'ואקים נואה שמצליח לחטוף ומתקדם לכיוון הסל. פירס מגיע בדיוק ברגע הנכון כדי לעשות עבירה על נואה, אבל הוא גם מדייק וזה סל ועבירה שישית של פירס שיוצא מהמשחק. אדי האוס ורונדו קולעים עבבור בוסטון, כשבין לבין בראד מילר מדייק מהקו עבור שיקגו, והבולס ביתרון נקודה עם הכדור. שיקגו מנסים ללכת ל-2 מהירות, אבל היינריך מחטיא ומשאיר לבוסטון כדור אחרון. רונדו מנסה לקחת את הזריקה על עצמו, אבל נחסם על ידי דרק רוז שגם מוציא עבירה, 3 שניות לסיום, אבל מחטיא פעמיים מהקו, מה שמעניק לרונדו הזדמנות אחרונה, אותה הוא לא מצליח לנצל. הבולס כופים משחק 7, למרות 51 נקודות ו-9 שלשות של ריי אלן.
אחרי רבע ראשון צמוד במשחק 7 בוסטון מצליחים לברוח ברבע השני, ושומרים על יתרון מספיק גדול עד לסיום, כאשר התוצאה הסופית, 109- 99 לזכות הסלטיקס, הייתה ללא ספק אנטי-קליימקס ביחס להתנהלות של שאר משחקי הסדרה.

4:
2009 – חצי גמר המערב. לוס אנג'לס לייקרס VS יוסטון רוקטס 4- 3:
באופן קצת אירוני, דווקא העונה שבה הגוף של טי-מאק קרס עוד לפני הפלייאוף היא זו שבה הרוקטס הצליחו לעבור את הסיבוב הראשון, ולהגיע למפגש נגד אלופת המערב והמוליכה, הלייקרס. 2 שחקנים אחרים הובילו את יוסטון בשלב הזה, יאו מינג ורון ארטסט, והם אלה שהובילו בריחה של יוסטון ברבע האחרון של משחק 1, דווקא אחרי ששאנון בראון העלה את הלייקרס ליתרון. קובי ופאו גאסול צמצמו ל-6, 33 שניות לסיום, אבל יאו וקייל לאורי עמדו בלחץ מהקו וסידרו ליוסטון ניצחון חוץ, בעיקר בזכות 28 נקודות ו-10 ריבאונדים של יאו, 21 עם 7 אסיסטים של ארטסט ו-19 של ארון ברוקס.
את משחק 2 קובי וגאסול פתחו בסערה, והם קלעו 15 ו-13 בהתאמה ברבע הראשון, לעומת 25 של יוסטון, אבל 16 נקודות של קארל לאנדרי ברבע השני החזירו את הרוקטס וקבעו שוויון במחצית. הרבע השלישי היה בשליטת קובי שקלע עוד 12, והחזיר ללייקרס יתרון 9 בסיומו, והכי קרוב שיוסטון הגיעו הפעם זה 7 הפרש, וגם את זה הלייקרס הגדילו בדקות הסיום והשוו את הסדרה.
קובי שוב פתח חזק, והגיע ל-11 נקודות כבר ברבע הראשון של משחק 3, יחד עם 8 של למאר אודום, אבל הקו הקדמי של יוסטון, יאו מינג ולואיס סקולה, שקלעו 8 כל אחד ברבע, שמר על המשחק צמוד לכל אורך המחצית הראשונה. שוב היה זה הרבע השלישי שבו הלייקרס ברחו, הפעם בעיקר בזכות ההגנה שעצרה את הרוקטס על 14 בלבד ברבע, והרבע האחרון נועד רק להשלים סטטיסטיקות התקפיות, כפי שיעידו 66 נקודות משותפות שנקלעו ברבע.
במהלך משחק 3, יאו מינג נפצע וגמר את העונה, והצטרף לטי-מאק ביציע, מה שגרם ליוסטון ללכת על סמול-בול עם צ'אק הייז ולואיס סקולה בתור 2 הגבוהים. זה הכניס את הלייקרס להלם של 36 דקות, בזמן שארון ברוקס מוביל את הרוקטס ליתרון 83- 54 בסיום הרבע השלישי, והוא עצמו קולע 34 במשחק. ברבע האחרון הרכב של פאו גאסול עם המחליפים הוביל ריצה גדולה של הלייקרס, ו-18 נקודות של גאסול ברבע, מתוך 30 שלו במשחק, הפכו את ההפרש לסביר, רק 12 בסיום.
הלייקרס הגיעו עצבניים למשחק 5, והוציאו הכל על הרוקטס המסכנים. הרוקטס הגיעו ל-54 בסוף הרבע השלישי, בדיוק כמו הלייקרס במשחק הקודם, אבל הלייקרס עמדו על 94, ואפילו שמרו על ה-40 הפרש עד לסיום. יוסטון כנראה שמרו את האנרגיות למשחק הבית הבא, כי הם היו אלה שעלו ליתרון 16 במחצית של משחק 6. קובי ברייאנט החליט שצריך לפחות שיהיה קצת מתח ועניין במשחק, ורבע שלישי בו הוא קלע 13 הוריד את ההפרש ל-9. ב-8 הדקות הראשונות של הרבע האחרון הוא גם הצליח לשמור על הפרש 9, ואולי מרחק ריצה אחת מחזרה למשחק, אבל בדקות האחרונות יוסטון ברחו שוב וכפו משחק 7.
המחצית הראשונה של משחק 7 התאפיינה בעיקר ב-2 דברים – השליטה בצבע של פאו גאסול, וההגנה של הלייקרס, ושני הדברים האלה סידרו למארחים יתרון 51- 31 במחצית. במחצית השנייה הלייקרס העמידו בלא מעט דקות הרכב של גאסול והמחליפים, והם הצליחו לשמור על היתרון עד לסיום. ביוסטון היה זה ארון ברוקס הצעיר שהוביל את הקבוצה במשחק 7 עם 13 נקודות, ובסך הכל ממוצע 18 למשחק, ועורר אי אלו תקוות לעתיד.

5:
2009 – חצי גמר המזרח. בוסטון סלטיקס VS אורלנדו מג'יק 3- 4:
הפעם עמדה מול בוסטון יריבה שראתה בעצמה מועמדת להגיע עד הסוף, למרות שגם לאורלנדו היה חסר הרכז האולסטאר ג'אמיר נלסון, ויתרון 54- 36 של אורלנדו במחצית של משחק 1 הוכיח לקהל הביתי ההמון של בוסטון שזה יהיה לא פחות קשה מהסדרה הקודמת. ברבע השלישי רונדו ביקר בקו העונשין לא פחות מ-12 פעמים, וכך הגיע ל-10 נקודות אישיות ברבע ללא סל שדה, וההפרש הצטמצם, אבל רק ל-16 בסיום הרבע השלישי. פירס לקח על עצמו את הרבע הרביעי ושלשות שלו ושל סקלבריני צמצמו ל-6, כשנותרו קצת פחות מ-3 דקות לסיום. בוסטון כבר השיגו את הכדור בפיגור 4, אבל החטאות של אלן ופירס אפשרו לג'יי ג'יי רדיק לסגור עניין מהקו, למרות עוד שלשה של פירס בין לבין.
את משחק 2 בוסטון התחילו טוב יותר, אבל רדיק קלע 11 ברבע הראשון ושמר את המג'יק בתמונה, עד שאדי האוס החל להפגיז, והוא קלע 11 ברבע השני שסידרו לבוסטון יתרון 15, בזמן שרונדו מסר 8 אסיסטים ברבע הזה. בהמשך ההפרש רק הלך וגדל, והמרוצה העיקרי היה האוס שהגיע ל-31 נקודות בזמן שבוסטון קבעו שוויון 1 בסדרה. משחק 3 עבד באותו אופן, אבל הפוך כשהפעם אורלנדו הם אלה שבורחים אחרי רבע ראשון צמוד, בעיקר בזכות 28 של רשארד לואיס ו-24 של היידו טורקוגלו. כדאי כמובן לציין גם את דוויט הווארד שקלע 17 עם 14 ריבאונדים ו-5 חסימות.
במשחק 4 הנתון המרכזי היה הפער בין הספסלים של הקבוצות, כאשר זה של אורלנדו הנפיק 31 נקודות, ואילו זה של בוסטון הסתפק ב-2 בלבד של סטפון מארבורי. ברבע השלישי, בו החמישייה של הסלטיקס שיחקה הרבה, הם עלו ליתרון 79- 71, אבל דווקא קורטני לי הוביל את המהפך של אורלנדו בדקות הסיום, אותו קבע הווארד מהקו, 49 שניות לסיום. גלן דיוויס הגיב ב-2 וטורקוגלו החטיא שלשה, מייקל פייטרוס לקח את הריבאונד והעביר ללואיס שסחט עבירה, וסידר שוב לאורלנדו יתרון נקודה. פול פירס לקח על עצמו את הכדור וברגע האחרון העביר לדיוויס שעלה לזריקת חצי מרחק עם הבאזר ודייק, מה שקבע שוויון 2 בסדרה.
את משחק 5 אורלנדו פתחו טוב יותר, וסידרו לעצמם יתרון 67- 59 בסיום הרבע השלישי, אבל אז קמו לבוסטון 2 גיבורים בלתי צפויים. את 9 הנקודות הבאות של בוסטון קלע סטפון מארבורי, הראשונות שלו במשחק ואחרי 14 בסך הכל שהוא קלע ב-4 המשחקים הראשונים של הסדרה. הגיבור השני הוא גלן דיוויס, שאחרי סל הניצחון במשחק 4 היה מצוין במשחק 5, ובדקות האחרונות 2 סלים שלו החלו ריצה של בוסטון. 5 דקות לסיום המג'יק הובילו 85- 75, אבל מכאן בוסטון השתלטו על העניינים, עד ששלשה של ריי אלן קבעה 86- 85 לסלטיקס, 1:20 לסיום. רייפר אלסטון החטיא שלשה עבור אורלנדו, ובוסטון הורידו את השעון עם 2 החטאות, אבל 2 ריבאונדים בהתקפה, האחרון שבהם אילץ את אורלנדו לשלוח לקו את האוס, 8.5 שניות לסיום. בקרב העונשין שנוצר הווארד היה הראשון שהחטיא, מה שהעלה את בוסטון ליתרון 4 שהספיק לניצחון.
גם משחק 6 היה צמוד, ורונדו קבע שוויון 75, כאשר על השעון נותרו 3:46 דקות. הבעיה של בוסטון הייתה שמכאן והלאה הם לא הצליחו לקלוע ולו נקודה אחת, ואורלנדו ניצלו את זה כששלשה של טורוקגלו הגדילה את ההפרש ל-6, ולואיס סגר עניין מהקו, במשחק שבו הווארד שלט מתחת לסלים עם 23 נקודות ו-22 ריבאונדים. לרבע הראשון של משחק 7 אורלנדו לקחו את אותו מומנטום הגנתי ועלו ליתרון 10, אבל בוסטון צמצמו וכשהרבע השלישי נגמר כשהמג'יק ביתרון 66- 61, היו סיבות טובות להאמין שגם הפעם זה יהיה צמוד. אורלנדו לא התכוונו לתת לזה לקרות ופתחו את הרבע בריצת 11- 0, ואחרי שפירס ואלן צמצמו ל-12, 4:20 לסיום, והקהל של בוסטון עוד נשא תקווה לקאמבק נוסף, התגובה הייתה ריצת 11- 0 נוספת של אורלנדו, וכאן דוק ריברס כבר העלה את קצה הספסל שלו והכריז באופן לא רשמי על כניעה.

6:
2009 – גמר המזרח. קליבלנד קאבלירס VS אורלנדו מג'יק 2- 4:
קליבלנד הגיעו במאזן מושלם בפלייאוף, ובחמצית הראשונה של משחק 1 הם המשיכו בדיוק באותו כיוון, כאשר 26 נקודות של לברון כבר במחצית סידרו לקאבס יתרון 15, אבל ברבע השלישי אורלנדו צמצמו והורידו את ההפרש ל-2 בלבד, מה שגרר רבע אחרון צמוד. הווארד וטורקוגלו העבירו את היתרון למג'יק ברבע האחרון, אבל שלשה של דלונטה ווסט, 40 שניות לסיום, החזירה לקליבלנד יתרון נקודה. לואיס החזיר לאורלנדו את היתרון, אבל לברון הגיב בסל ועבירה שהעלו את קליבלנד ליתרון 2, ואותו ל-49 נקודות. ההתקפה הבאה של המג'יק שוב הלכה ללואיס, הפעם לשלשה מדויקת שקבעה 107- 106 והשאירה לקאבס 14 שניות. הכדור הלך לווסט שהפעם החטיא וגם מו וויליאמס החטיא את הריבאונד, מה שסידר לאורלנדו ניצחון חוץ.
גם את משחק 2 קליבלנד פתחו טוב יותר עם יתרון דו-ספרתי מוקדם, וגם הפעם הם איבדו אותו ברבע השלישי ונקלעו לקרב צמוד. קורטני לי העלה את אורלנדו ליתרון 2, אבל מו וויליאמס הגיב ב-5 נקודות רצופות ושמר על יתרון של קליבלנד, עד לשלשה של טורקוגלו, 48 שניות לסיום, שקבעה שוויון 93. לברון עשה צעדים והכדור עבר לאורלנדו לכדור אחרון, שהסתיים בסל של טורקוגלו, פחות משנייה לסיום. 8 עשיריות השנייה שנותרו התבררו כמספיק זמן עבור לברון כדי לקלוע שלשה ולהשוות את הסדרה.
במשחק 3 היו אלה דווקא אורלנדו שניצלו את הביתיות וסידרו לעצמם יתרון משמעותי ברבע הראשון, אבל במחצית ההפרש עמד על נקודה בלבד. אורלנדו הובילו לכל אורך המחצית השנייה, למרות שלברון הצליח להוריד את ההפרש ל-4, כשהוא הגיע ל-41 נקודות, היה זה חצי דקה לסיום, כשהקאבס בפיגור , כאשר החטאות מחוץ לקשת של לברון ומו וויליאמס סגרו עניין.
משחק 4 נפתח צמוד, באופן מעט מפתיע, אבל ריצת 12- 0 של קליבלנד בשלהי הרבע השני סידרה יתרון 8 במחצית, רק עד שהרבע השלישי נפתח בריצת 7- 0 של אורלנדו שהפכה אותו למינימלי לאורך כל הרבע. אורלנדו כבר עלו ליתרון 8 ברבע האחרון, אבל הפעם היה זה תור קליבלנד לעשות קאמבק וסלים של ווסט ולברון קבעו יתרון נקודה לקליבלנד, דקה לסיום. טורקוגלו החטיא מצד אחד, אבל כך גם לברון מהצד השני, ואורלנדו השיגו כדור עם 20 שניות לסיום, והפעם פייטרוס החטיא שלשה, רק שהריבאונד נשאר אצלם, כך שלואיס קיבל הזדמנות מחוץ לקשת, והוא דייק והעלה את אורלנדו ליתרון 2, עם 4 שניות על השעון. בשניות שנותרו היו 2 שריקות שזוהו בזמן אמת כבעייתיות – הראשונה שלחה את לברון לקו, חצי שנייה לסיום, והוא דייק פעמיים, ואילו השנייה הייתה בניסיון להרים אלי-הופ להווארד שנתקל בורז'או, והייתה דרישה של אנשי אורלנדו לעבירה שלא התקבלה. בכל מקרה, יש הארכה. דוויט הווארד קלע 10 בהארכה והעלה את מאזנו ל-27 ו-14 ריבאונדים, לעומת לברון שקלע 44, ואורלנדו לקחו יתרון שהגיע כבר ל-6, אבל שלשה של לברון צמצמה אותו לנקודה בלבד, ואחרי 1/2 של לואיס מהקו לברון קיבל הזדמנות נוספת, אבל הפעם הוא החטיא את השלשה.
קליבלנד פתחו את משחק 5 ביתרון 22 מוקדם מאוד, אבל אורלנדו שוב, כמו במקרים רבים בסדרה הזאת, חזרו למשחק מהר, ושלשה של לואיס קבעה נקודה יתרון בלבד לקליבלנד במחצית. רוב המחצית השנייה הייתה צמודה, אבל 7 נקודות רצופות של לברון סידרו לקליבלנד יתרון 10 שהספיק לניצחון, וללברון עצמו זה הספיק לטריפל-דאבל של 37 נקודות, 14 ריבאונדים ו-12 אסיסטים.
לאורך כל הסדרה היו להגנה של קליבלנד קשיים להתמודד עם דוויט הווארד, אבל לשיא זה הגיע במשחק 6, בו הווארד התפוצץ עם 40 נקודות ו-14 ריבאונדים. בצד של קליבלנד, לברון נתקל הפעם בקשיים, כאשר הוא מצא את עצמו על הקו 11 פעמים בלבד, לעומת 16.6 ב-5 המשחקים הראשונים, וגם האחוזים שלו מהעונשין ירו מ-76% ב-5 המשחקים הראשונים ל-63% במשחק 6. בריחה של אורלנדו ברבע השני העלתה אותם ליתרון 16, ומשם קליבלנד לא הצליחו לחזור. אורלנדו הצליחו לעבור את קליבלנד, למרות 38.5 נקודות, 8.3 ריבאונדים ו-8 אסיסטים של לברון בממוצע למשחק לאורך הסדרה, כאשר חלק משמעותי מההצלחה של אורלנדו הולך ל-25.8 נקודות ו-13 ריבאונדים למשחק של דוויט הווארד.

7:
2010 – סיבוב ראשון. לוס אנג'לס לייקרס VS אוקלהומה סיטי ת'אנדר 4- 2:
מצד אחד, עומדת האלופה המכהנת ומוליכת המערב, אשר כל שחקניה מלאים בניסיון פלייאוף, ומן העבר השני עומדת המדורגת 8 במערב, קבוצה צעירה שהכוכב שלה בן 21 בלבד, והיחיד מהחמישייה שלה שהיה בעבר בפלייאוף הוא ננאד קראסטיץ'. ברבע הראשון של משחק 1 הפער הזה בא לידי ביטוי באופן משמעותי, והלייקרס סיימו אותו ביתרון 27- 13, אבל עד המחצית ההפרש הצטמצם כמעט בחצי. במחצית השנייה הלייקרס חזרו לשלוט בקצב, ולמעט שניות מעטות בתחילת הרבע האחרון, ההפרש לא ירד מתחת ל-7 עד לסיום.
אחרי פתיחה צמודה למשחק 2 הלייקרס רצו 13- 3 כדי לסגור את הרבע ביתרון 8, והחזיקו ביתרון שבין 9 ל-11 לאורך חצי מהרבע השני, עד שקווין דוראנט הוביל ריצה של אוקלהומה, ואריק מיינור קבע יתרון 2 לת'אנדר במחצית. גאסול וקובי חילקו ביניהם 18 מתוך ה-20 הראשונות של הלייקרס ברבע השלישי, והחזירו את היתרון, אותו קבע ג'ורדן פארמר על 4 בסיום הרבע. ג'ף גרין קבע מהפך מהיר בתחילת הרבע האחרון, ומכאן והלאה המשחק היה פתוח לחלוטין, עד שריצת 6- 0 של קובי ברייאנט העלתה את הלייקרס ליתרון 92- 88. ראסל ווסטברוק וגרין צמצמו את ההפרש לנקודה, ואחרי 1/2 של קובי מהקו הת'אנדר גם קיבלו כדור אחרון במטרה להשוות או לנצח, אבל דוראנט וגרין החטיאו שלשות והלייקרס עלו ל-2- 0 בסדרה.
הלייקרס פתחו טוב יותר גם את משחק 3, ווסידרו לעצמם יתרון 7 במחצית הראשונה, בזמן שווסטברוק וג'יימס הארדן שומרים את אוקלהומה במשחק. במחצית השנייה היו אלה דוראנט, שקלע 21 במחצית, וראסל ווסטברוק, שקלע 17, שהחזירו את הת'אנדר למשחק, וגם סידרו לאוקלהומה יתרון ברבע האחרון. קובי וגאסול הצליחו להוריד את ההפרש ל-2 בדקה האחרונה, אבל דוראנט דייק פעמיים מהקו והחטאות לשלוש של פארמר וארטסט קבעו ניצחון של אוקלהומה.
ווסטברוק ודוראנט המשיכו במשחק 4 את הכושר המצוין שלהם, ופתחו פער משמעותי מהפתיחה, כשווסטברוק עם 16 במחצית ודוראנט עם 11. ברבע השלישי הפרש כבר עלה מעל ל-20, ואז זכו לעלות לפרקט כל מיני שחקנים כמו איתן תומאס ואדם מוריסון. במשחק 5 קרה דבר די דומה רק הפוך, כאשר הלייקרס היו אלה שברחו ברבע הראשון וריצה נוספת שלהם ברבע השלישי העלתה את ההפרש מעל ל-20 ואפשרה לכוכבים לנוח ברבע האחרון, בזמן ששתי הקבוצות שומרות על הביתיות והתוצאה היא 3- 2 ללייקרס בסדרה.
לקראת המשך הפלייאוף, עבר קובי ברייאנט ניקוז נוזלים בברך, ועל משחק 6 הייתה לכך השפעה ברורה, כאשר הוא הגיע ל-30 נקודות בסך הכל בפעם השנייה במשחק. הלייקרס הובילו במחצית ב-6 אחרי רבע שני טוב, אבל אוקלהומה נשארו צמודים לכל אורך המשחק. הלייקרס הצליחו לעלות ליתרון 7 ברבע האחרון. אבל התגובה הייתה ריצת 10- 0 של ווסטברוק ודוראנט, אליה קובי הגיב עם 2, ו-2 דקות לסיום, הת'אנדר החזיקו ביתרון 94- 93. רצף החטאות משני הצדדים השאיר את התוצאה זהה גם 17 שניות לסיום, וקובי לקח ריבאונד הגנה והוביל את ההתקפה של הלייקרס. הוא נשמר על ידי ווסטברוק וסידר לעצמו זריקת חצי מרחק שהלכה החוצה, אבל גאסול השתלט על הריבאונד וסגר את הסדרה.

8:
2010 – חצי גמר המערב. פיניקס סאנס VS סאן-אנטוניו ספרס 4- 0:
3 שנים קודם לכן, המפגש בין פיניקס לסאן-אנטוניו בשלב הזה היה כמעט קרב ישיר לאליפות, אבל עכשיו 2 הקבוצות כבר קרובות לרגעי הפלייאוף האחרונים שלהם, או לפחות כך היה נראה. סטיב נאש עלה לתחילת הסדרה במחשבה שהפעם הוא שולח הביתה את הספרס האלה, וכבר ברבע הראשון הוא קלע 17 נקודוץ, שסידרו לסאנס יתרון 9. היתרון החזיק עד המחצית, אבל ריצת 12- 0 של הספרס ברבע השלישי הפכה את התוצאה והיו כמה דקות צמודות, עד שריצת 10- 0 של פיניקס בסוף הרבע סידרה שוב יתרון 10. גם ברבע האחרון הספרס חזרו לעניינים משום מקום, הפעם עם ריצת 13- 0 שהורידה את ההפרש לנקודה בלבד, אבל אמארה וגרנט היל תרמו סלים חשובים שהחזירו את ההפרש ל-6, והחטאות מבחוץ של הספרס סידרו לסאנס ניצחון.
הספרס פתחו את משחק 2 עם המון כדורים לדאנקן, והוא קלע 11 ברבע הראשון, שסידרו לספרס יתרון 9, אבל ג'ארד דאדלי וצ'אנינג פריי הובילו ריצה מהספסל של פיניקס, ואמארה קבע שוויון 51 במחצית. אחרי רבע שלישי צמוד היה זה היל שהוביל דקות טובות של פיניקס ויתרון 6, עליו הצליחו הסאנס לשמור עד הסוף ולעלות ל-2- 0 בסדרה.
הספרס פתחו טוב יותר את משחק 3, וכבר עלו ליתרון 39- 21 באמצע הרבע השני, אבל הסאנס הצליחו תוך דקות בודדות להוריד את ההפרש ל-4. הספרס החזירו את היתרון ל-8 ברבע השלישי, אבל סלים של ג'ייסון ריצ'רדסון ושלשה של גוראן דראגיץ' הצעיר הורידו את ההפרש לנקודה בלבד. לרבע האחרון אפשר לקרוא בקיצור גוראן דראגיץ'. הסלובני הפגיז מכל עבר ברבע האחרון וקלע בו בלבד 23 ב-9/11 מהשדה ו-4/4 לשלוש, והסאנס פתחו םער שהלך וגדל עד לניצחון ב-14 הפרש בסיום ויתרון 3- 0 בסדרה.
הספרס פתחו ביתרון גם את משחק 4, אבל שלשות של דאדלי ונאש העבירו את היתרון לפיניקס כבר במחצית, וברבע השלישי 2 שלשות של פריי כבר העלו את פיניקס ליתרון 11. הספרס לא ויתרו והשוו בריצת 11- 0, והרבע השלישי נסגר כשפיניקס ביתרון נקודה. הפעם אמארה ונאש הריחו את ההזדמנות לסגור את נושא הספרס, אחרי הטראומות הקשות מהעבר, והעלו הילוך, כאשר אמארה קלע 12 ברבע האחרון ונאש 10, מה שסייע לסאנס לעלות ליתרון 10. הספרס שוב ניסו לחזור, כאשר פארקר צימק ל-4 ומהלך 4 נקודות של ג'ורג' היל הוריד ל-2 בלבד, אבל היל וריצ'רדסון עמדו בלחץ מהקו, ובין לבין ג'ינובלי החטיא שלשה.

9:
2010 – חצי גמר המזרח. קליבלנד קאבלירס VS בוסטון סלטיקס 2- 4:
המשחק הראשון נפתח במחצית מצוינת של בוסטון, ובעיקר של רונדו שסידר לסלטיקס יתרון 9 בהפסקה, אבל 14 נקודות של מו וויליאמס ברבע השלישי סידרו לקליבלנד מהפך ויתרון נקודה בסוף הרבע. ברבע האחרון הכדור היה בעיקר אצל לברון, וקצת אצל שאק, והצמד הזה היה אחראי לכל 18 הנקודות האחרונות של הקאבס. קנדריק פרקינס קבע שוויון 90, 5 דקות לסיום, אבל שאק ולברון הגיבו בכמה סלים והחזירו לקליבלנד את היתרון, עליו הם הצליחו לשמור עד הסוף.
אחרי מחצית ראשונה צמודה במשחק 2, בוסטון קלעו ברבע השלישי 31, לעומת 12 בלבד של קליבלנד, והסלטיקס זכו בניצחון קל, הרבה מזה בזכות 19 אסיסטים של רונדו, אבל הצגה של לברון ברבע הראשון של משחק 3, עם 21 נקודות ו-36- 17 לזכות קבוצתו, סידרו לקליבלנד ניצחון ב-29 הפרש, דווקא בחוץ, ויתרון 2- 1 בסדרה.
רונדו קלע 11 ברבע הראשון של משחק 4, וסידר לבוסטון יתרון דו-ספרתי. דקות טובות של שאק ואנטוני פארקר ברבע השלישי צמצמו את ההפרש, ודלונטה ווסט העביר את היתרון לקליבלנד דרך העונשין, עד ש-2 סלים של טוני אלן קבעו יתרון 2 לבוסטון בסוף הרבע השלישי. רונדו הוביל ריצת 10- 0 בתחילת הרבע, אבל ורז'או ולברון החזירו בריצה זהה, וההפרש שוב ירד ל-2, הפעם 4 וחצי דקות לסיום. בדקות ההכרעה היה זה פירס שלקח על עצמו את הסלים החשובים, בזמן שקליבלנד סיימו את מכסת סלי השדה שלהם כבר קודם לכן, וכל הניסיונות הסתיימו בהחטאות, מה שגרר שוויון 2 בסדרה, בעיקר בזכות 29 נקודות, 18 ריבאונדים ו-13 אסיסטים של רונדו.
אם נסתכל רק על הנתונים של שאק במשחק 5, אנו עלולים להתרשם לחיוב מקליבלנד, מכיוון שהוא קלע 21 ב-7/11 מהשדה ו-7/10 מהקו, והוסיף 4 חסימות, נתונים יוצאי דופן עבור שחקן בן 37. ברבע הראשון זה הספיק כדי לסדר לקליבלנד יתרון, שהגיע ל-29- 21 בערך 3 דקות מתחילת הרבע השני, אבל אז בוסטון יצאו לריצת 16- 0 והפכו את התוצאה. לברון לא הצליח לקלוע מהשדה, אבל הצליח לסחוט הרבה עבירות ולצמצם קצת מהעונשין, ודקות טובות של אילגאוסקאס סייעו לו להוריד את ההפרש ל-6 במחצית, וזה במחצית בה לברון עומד על 0/4 מהשדה, אבל גם 8/10 חשובות מהקו. ריי אלן פתח את המחצית השנייה ב-2 שלשות שהצביעו על הכיוון אליו הולך המשך המשחק, ורק שאק מדי פעם הצליח לצמצם בסל כזה או אחר, כך בדקות הראשונות של הרבע. בהמשך לברון הצליח לייצר 2 סלי שדה ראשונים במשחק, ואחרי שבוסטון כבר הובילו בהפרש שעבר את ה-20, כמה סלים של אנטואן ג'יימיסון ואנטוני פארקר קבעו 17 הפרש לבוסטון בסיום הרבע. בשלב מוקדם מאוד של הרבע האחרון ההפרש עבר את ה-20, וכל סל של קליבלנד נענה ב-2 של בוסטון שהצליחו אפילו לנצח בהפרש יותר גבוה ממה שקליבלנד ניצחו במשחק 3, הפעם 32 הפרש לעומת 29. הנשק העיקרי היה ההגנה שעצרה את לברון על 15 נקודות ב-3/14 מהשדה.
לברון ומו וויליאמס פתחו טוב את משחק 6, וסידרו מחצית ראשונה צמודה, אבל ריצה של פירס וגארנט ברבע השלישי סידרה לבוסטו יתרון דו-ספרתי. לברון השלים טריפל-דאבל של 27 נקודות, 19 ריבאונדים ו-10 אסיסטים במהלך הרבע האחרון, והצליח לרגע להוריד את ההפרש ל-4, אבל בוסטון הגיבו בריצת 10- 0, כאשר גם ל-9 איבודים של לברון יש חלק בדבר. לברון עוד הוריד את ההפרש ל-7, 2 דקות לסיום, אבל נקודות של גארנט ואיבוד של לברון סגרו עניין.

10:
2010 – גמר המערב. לוס אנג'לס לייקרס VS פיניקס סאנס 4- 2:
פיניקס קלעו את 7 הנקודות הראשונות של הסדרה, אבל כבר ברבע הראשון הלייקרס הגיעו ליתרון דו-ספרתי, אבל הספסל של פיניקס צימק קצת, ובמחצית יתרון הלייקרס עמד על 7. הרבע השלישי היה הרבע של קובי שקלע בו 21 וסייע ללייקרס להביא את ההפרש קרוב ל-20, ריצה נוספת של הלייקרס ברבע האחרון קבעה כבר 28 הפרש, לפני שפיניקס צמצמו קצת, וגרמו לכך שה-40 של קובי יהיו רק מעט פחות מפי 2 מההפרש שעמד על 21 בסיום.
הלייקרס פתחו חזק את משחק 2, ובעיקר רון ארטסט שקלע 10 ברבע הראשון, והם עלו ליתרון 12 כבר בתום 12 הדקות הראשונות, אבל הפעם סטיב נאש הצליח לפנק את ריצ'רדסון וגרנט היל במגוון אסיסטים, והם הצליחו לצמצמם ולקבוע שוויון 90 בסיום הרבע השלישי. ברבע האחרון הלייקרס בעיקר הכניסו כדורים לפאו גאסול, שסיים כקלעי המוביל עם 29, וריצת 9- 0 בשלב די מוקדם של הרבע סידרה ללייקרס ירון דו-ספרתי, עליו הם הצליחו לשמור עד הסוף.
קובי פתח מצוין את משחק 3, ו-15 נקודות שלו ברבע הראשון סידרו ללייקרס יתרון קטן, ואמנם ריצת 8- 0 של הסאנס סידרה להם יתרון 7 במחציתף אבל הלייקרס צמצמו ברבע השלישי והמשחק המשיך להיות צמוד. במחצית השנייה אמארה השתלט על העניינים, וקלע 16 ברבע השלישי ועוד 13 ברבע האחרון, מה שהביא אותו ל-42 נקודות ו-11 ריבאונדים, וברבע האחרון זה השתלם לסאנס, כי הוא הוביל ריצה שסידרה להם יתרון משמעותי שסגר את המשחק.
אחרי פתיחה צמודה של משחק 4, פיניקס הפציצו 7/10 מחוץ לקשת ברבע השני, וזה סידר להם יתרון משמעותי, אבל 31 נקודות של קובי ברבעים 2 ו-3 יחדיו צמצמו את ההפרש והעמידו אותו על נקודה בלבד בסיום הרבע השלישי. שלשות של פריי, ברבוסה ודאדלי העלו את פיניקס שוב ליתרון 9 בתחילת הרבע האחרון, ומשם הסאנס הצליחו לשמור על יתרון עד לסיום, וקבעו שוויון 2 בסדרה.
הלייקרס פתחו טוב יותר את משחק 5, וצאו את עצמם ביתרון 16 אחרי רבע וחצי, אבל עד המחצית ההפרש ירד ל-8. גם את הרבע השלישי הלייקרס פתחו טוב, ולמאר אודום סידר ללייקרס יתרון שיא של 18, אך לצערם מאז ועד סוף הרבע הסאנס רצו 16- 4, מה שצמצם אותו ל-6 בלבד בסיום הרבע השלישי. 9 נקודות של נאש ברבע האחרון סייעו לסאנס להמשיך בצמצום, וההפרש ירד ל-3 בלבד, 1:21 לסיום. הלייקרס הורידו את השעון ובסיום ההתקפה ארטסט החטיא, אבל גאסול לקח את הריבאונד, מה שאמור היה לאפשר לעוד 24 שניות לרדת, אבל זה לא קרה כי ארטסט עלה מיד לשלשה והחטיא. פריי החטיא שלשה, והפעם הלייקרס הורידו את השעון לפני ההחטאה של גאסול, אבל בכל זאת הסאנס קיבלו 20 שניות בפיגור 3. נאש החטיא ל-3 וכך גם ריצ'רדסון, אבל הריבאונד עבד לטובת פיניקס, ובניסיון השלישי שלהם ריצ'רדסון השווה מחוץ לקשת. הלייקרס הלכו כמובן עם קובי בשניות שנותרו, והוא ניסה זריקה קשה שהייתה בדרך הבטוחה לאיירבול, אבל היא נחצה ישר בידיים של ארטסט שהכניס את הכדור וקבע את הניצחון של הלייקרס.
הרבע הראשון של משחק 6 התאפיין בעיקר במחסור בהגנות, והסתיים בתוצאה 37- 34 ללייקרס, אבל האלופה המכהנת הידקה את ההגנה, וספגה 40 בלבד ב-2 הרבעים הבאים, מה שקבע יתרון 91- 74 ללייקרס בסיום הרבע השלישי. פיניקס פתחו את הרבע האחרון בריצת 16- 4, וההפרש ירד ל-5 בלבד, מה שקבע שגם הפעם המשחק יהיה צמוד. נאש כבר הוריד את ההפרש ל-3, אבל קובי הגיב מיד בסל, ובתוך הדקה האחרונה, סל נוסף של קובי שקבע הפרש 7 היה זה שסגר את המשחק. במהלך הסדרה הזאת קובי קלע 33.7 נקודות למשחק, יחד עם 7.2 ריבאונדים ו-8.3 אסיסטים, ומפספס בקליעת עונשין אחת אפשרות לסיים את הסדרה באחוזי 90-50-40 (היה לו 88.1-52.1-43.2).