הייתי שם. ראיתי הכל. שנאתי ואהבתי את ג'ימי קונורס באותו זמן.
היה זה בסיבוב הרביעי של ה-US OPEN. מצד אחד של הרשת ג'ימי קונורס בן ה-39, מדורג 174 בעולם, 10 שנים לפחות אחרי הטופ שלו. ביקשו ממנו שיפרוש – או לפחות ישתמש ברקיטה חדשה ולא בענתיקה שלו, האחרון שעדיין השתמש ברקיטה מאלומיניום עם שני SHAFTS.
אבל הוא סרב לפרוש. הדבר היחיד שעשה היה להחליף את הרקיטה שלו שנה לפני לרקיטה מודרנית.
באותה שנה הוא שיחק רק 3 פעמים בגלל פציעה במפרק כף ידו השמאלית (קונורס היש שמאלי) שבסופו של דבר צריכה היתה ניתוח. אחרי הניתוח הוא הפסיד את שלושת המצ'ים הללו.
מולו הכוכב העולה, השחקן היהודי הגדול של השנים האחרונות שניבאו לו עתיד מזהיר – אהרון קריקסטיין. רק בן 18, אבל כבר ניבחר לשחק בנבחרת 'דייויס' האמריקאית.
בסיבוב הראשון קונורס ניצח בהפתעה גדולה את אחיו של ג'ון, פטריק מקנרו, ב-5 מערכות.
זה הספיק כדי שהדיילי ניוז ייצא בכותרת "AGELESS JIMMY".
ג'ימי קונורס היה מה שניו יורק אוהבת: צעיר פרוע, קצת דפוק בראש, שמרים אצבע ליריב, ואצבע לקהל כשהקהל שורק נגדו, ושחקן הרץ לשופט כאילו הוא בא להורגו, אלא שהשופט יושב כמלך על מגדל גבוה וכל מה שג'ימי יכול לעשות זה לצרוח: "CLUELESS!" (חסר מושג!), או "למה שלא תחבוש משקפיים?".
קונורס המשיך לנצח. קודם את מייקל שאפרס ואז את המדורג 10 בטניס קרל נובאצ'ק בסטרייט סטס בסיבוב השלישי.
קונורס בסיבוב הרביעי של האופן? קונורס שלמעשה גמר עם טניס ושיחק רק בגלל שהוא אהב את תפקיד המוקיון לשעשוע הקהל.
היריב הבא הוא הכוכב העולה של הטניס האמריקאי והעולמי אהרון קריקסטיין.
.המשחק נערך ביום הולדתו ה-39 של קונורס, ביום שני שהיה גם LABOR DAY, חג לכל העובדים שג'ימי קונורס היה 'הצווארון הכחול' שלהם.
קריקסטיין ניצח די בקלות את הסט הראשון. קונורס ניצח את הסט השני בשובר שוויון ואני זוכר עד היום את הטרוף שהחל להתעורר בקהל שהחל להריח שמשהו מיוחד קורה לעיניו.
קריקסטיין ניצח את הסט השלישי בקלות, כשלעתים היה נידמה שלא נעים לו להריץ את הזקן מימין לשמאל, וחוזר חלילה.
לפתע? SURPRISE!
ג'ימי מתעורר ב'רביעי' ומשחק ממש, אבל ממש טוב. כדוריו חדים, והוא 'חותך' כמעט כל כדור בפורהנד שלו ובכך מונע מקריסטיין הצעיר להריצו מצד לצד. קונורס למעשה מנצח את הסט הרביעי!!!
כל פלשינג מדוס, קווינס, על הרגליים. הקהל הוא 95% עבור קונורס.
אבל קריקסטיין מצפצף על כולם (כולל הויכוחים הדי מכוערים של קונורס עם השופט כמעט נון-סטופ) ומוביל במערכה החמישית 2-5.
הייתי בטוח שזה סוף הסיפור. כל הקהל הרגיש בדיוק כמוני. ב-3-5 ויתרום 15-40 קריקסטיין מחמיץ שני כדורים שהיה כתוב עליהם "ווינר'ס" והקהל בטרוף.
אבל לפתע ג'ימי החל לחבוט כמה חבטות שמלפני עשר שנים, וכשהוא רוכב על אנרגיה לא תאומן של 25,000 צופים הוא משווה ל-6-6.
ואז מגיע שובר השוויון של הסט החמישי, אחרי שהשניים מבלים על המשטח יותר מ-5 שעות:
שובר השוויון בסט החמישי:
(ג'ימי המשיך בהיי שלו וניצח את פול הארטויס, והוא בחצי הגמר נגד מנצח הפרנץ' אופן אותה שנה ג'ים קורייר, הג'ינג'י עם המשחק 'המשעמם' שהכניע ת ג'ימי בקלות, בשלוש מערכות שסיפורים לא ייכתבו עליהם (שהפסיד במר לסטפן אדברג).
אבל מה שג'ימי קונורס עשה ייחשב לתמיד לאחת ההופעות הגדולות ביותר של אתלט שאיבד את כל מה שהיה לו, ושנחשב ל'גמור' מכל הבחינות, שלפתע התעורר מתרדמתו, השיל 10 שנים מגילו, והגיע בגיל לא יאומן של 39 לחצי גמר אליפות ארה"ב.
לפני ארבע שנים עתונאי של ניוזדיי ראיין את קריקסטיין באמגנסט, לונג איילנד.
"אני לא מאמין שבגילי הוא הגיע לחצי הגמר באליפות ארה"ב ואני, בן 39, משחק כאן נגד סניורים", אמר קריקסטיין. "אבל ישנם הרבה דברים במץ' של אז שלא מדברים עליהם. אני יודע שמשך שנים הראו היילייטס של המץ' ב-US OPEN, אבל מה שלא הראו היה הלחץ שקונורס הלחיץ את השופט הראשי. הוא זכה בהרבה נקודות כי הוא INTIMIDATED (הלחיץ) את השופטים, כולל שופטי הקו, שפשוט פחדו מההשתוללויות שלו. היום הוא היה ניזרק מזמן מהמשטח".
הוא עדיין זוכר את ה-3-5 בסט החמישי ו-15-40 כשהוא החמיץ שני ווינרים פשוטים. "I BLEW IT" הוא אמר.
"אבל אחרי ה-TIRADE (טרוף, שגעון) שלו לא היה טעם להמשיך".
""I was pretty good friends with Jimmy, you know, especially when I was a youngster, at 15, 16," Krickstein said. "I was at his house, we traveled together."
The relationship ended — "We lost contact," Krickstein said —
"During the match, he did some things and said some things that were uncalled for," Krickstein said. "It was a win-at-all-costs attitude, and I wound up losing to a 39-year-old, a guy who was as old as I am now.
שנים אחרי הנצחון על קריסטיין, קונורס אמר שהיה זה הנצחון המתוק ביותר שלו, כולל כל הגראנד סלאמס שניצח:
Connors once told me that the Krickstein match was the most fun he'd ever had at the Open, or on any tennis stage. Krickstein just happened to be in the picture for Connors's primal scream of a last hurrah. It wasn't fun. It was just his fate.
לפני כמה שנים הם ניפגשו שוב בתחרות סניורס, וקריקסטיין ניצח די בקלות. הם חזרו להיות ידידים, הגדול' ו'הקטן'.
קונורס בטרוף הטיפוסי שלו נגד השופט:
ה-TIRADE של קוננורס במשחק נגד קריקסטיין:
קונורס הוא האולדי החביב עליי מכל האגדות. למה? כי הדרייב שלו מטורף וידי הטניס שלו הן הכי טובות שאפשר להשיג! גדלתי עליו.
אני גם זוכר אותו מלפני 25 שנה משחק בכבוד נגד הצעירים מהדור הבא….
משום מה תקוע לי בראש משחק נגד מקנרו ואני לא יודע למה 🙂
קונורוס היה אמן הקאמבקים …..הטנסאי שיוצא תמיד מתוך הקבר.
..אחרי ששמו עליו את הארון וכל המספידים הלכו הביתה.
אני זוכר משחק שלו בווימבלדון 88 …הוא יצא מ 6-1 6-1 ואז 4-1 לניצחון …..משהו מיוחד.
קריקסטיין וגילבארט היו שני טנסאים יהודים מבטיחים שזיכו אותנו בהשתתפות בטורניר ברמת השרון הנוסטלגי…..
אבל למרות הכישרון הם לא זכו בתארי גרנד סלאם אלא בטורנירים הקטנים יותר.
גיבלרט לפחות הצליח להגיע לפחות פעם אחת לטורניר המאסטרס השנתי ( שרק 8 הטובים בעולם מגיעים לשם ).
איך רציתי שקונורס ינצח את הטורניר הזה. היה השחקן האהוב עלי באותה תקופה לפני שסאמפרס השתלט על הסבב.
רק תיקון קטן. קריקסטיין לא היה אז בן 18 (או כוכב עולה). הוא נכנס מאד מוקדם לסבב עוד באמצע שנות ה-80. הוא גם הגיע אז לטורניר ברמת השרון (ואפילו ניצח). זה אומר שהוא היה באמצע שנות ה-20 שלו במשחק מול קונורס. כבר היה די ברור לגביו שהוא לא יהיה כוכב גדול אבל בהחלט שחקן סבב איכותי.
קפצת מהר מדי מקונורוס לסאמפרס .
באמצע היו כמו כמו בקר,אדברג,לנדל ,וילאנדר וקורייר
הקריירה של קונורס התחילה עם ארתור אש והאוזיס והסתיימה עם סמפרס הצעיר. רבאק קריירה של 20 שנה!
אדברג היה אחד הטניסאים היותר אהובים עלי. היה לו משחק רשת נהדר, והיה תענוג לצפות בו משחק.
היה גם את יואיט וסאפין שהיו מיועדים להיות "סמפרסים" אבל לא היו יציבים לאורך זמן. וכמובן היריב הגדול של סמפרס אנדרה אגאסי הנפלא. אחד המגוונים והמהנים ביותר לצפיה.
גם אני גדלתי ג'ימי קונורס. כשהייתי בכיתה ג 1983 אני זוכר ששידרו בטלוויזיה את ווימבלדון עם כל הגדולים של אותה תקופה- קונורס, מקנרו, ביורן בורג ואיבן לנדל, ומאז התאהבתי בטניס ועקבתי כל שנה אחרי וימבלדון.
את קונורס היה קל לאהוב כי היה ליצן על המגרש לעומת הטירוף של מקנרו או היבשושיות של לנדל או בורג.
יש סרט מצויין של ESPN על המשחק והמסע של קונורס
נהדר! שחקנים נהדרים ומשחק גדול! מדהים להסתכל על הסרטון ולראות את השינוי בטניס ובאסטרטגיה ובסגנון. (כמובן שהרמה השתפרה מאוד).
להפסיד מ5-3 40-15 בסט חמישי אין דבר יותר מתסכל מזה… פעם זה קרה לי וזה היה הדבר המתסכל ביותר שהיה לי.
קונורס היה אמן בלהוציא את היריב מריכוז. היה מתווכח בלי סוף אבל ידע גם לעשות זאת בחן ובהומור. אבל מי שטעה וחשב שהוא ליצן היה מופתע לגלות איזה פייטר הוא היה ואיזו יכןלת מנטלחת גבוהה לצאת ממצבים קשים הייתה לו. לא סתם הוא החסיר מעמד ברמות האלה יןתר מכל טניסאי אחר. אם אני זוכר נכון עד גיל 37/8 הוא עוד היה בעשיריה הראשונה בעולם הרבה אחאי שהיריבים הגדולים שלו כמקנרו ובורכ כבר מזמן שיחקו עם הסניורים
החסיר = החזיק
אחלה כתבה! קריקסטין היה בן 24 בזמנו אבל זה היה שנה אחרי שהגיע לחצי גמר היו אס אופן והוא היה שחקן בטופ 15 בזמנו.
וואו קונורס מזכיר נשכחות…
משום מה מהאמריקאים של אז אהבתי הכי הרבה את קורייר וצ'אנג.
שניים לא כשרוניים או גדולים וחזקים אבל נמרים שלא מוותרים על אף נקודה
👻
הללו-יה!
😬
🙂