2:30 אינדיאנה פייסרס (0) – ניו יורק ניקס (2):

הסדרה הזאת היא עד כה הסדרה של ההפוך על הפוך.

הסדרה שהוגדרה כחזרה למזרח של פעם (גם בחסות השינוי בהונחיות השיפוט, בין אם היה פורמאלי או פחות פורמאלי), הפכה להיות התפוצצות התקפית של 120 ו-130 נקודות לכל קבוצה בשני המשחקים.

הסדרה שהוגדרה כמאבק קצב, כאשר הפייסרס מנסים להכתיב קצב מהיר (כיאה לשמם) והניקס מנסים להאט את המשחק, אומנם הייתה כזאת למי שצופה במשחקים, אבל בפועל הפייסרס מצליחים לכפות את הקצב שלהם אבל הניקס מנצחים.

הסדרה שבה הניקס ממשיכים לאבד שחקנים משמעותיים על ימין ועל שמאל בחסות האין רוטציה שת'יבודו כופה על קבוצותיו עוד מימי שיקאגו העליזים, אבל זה לא מונע מהם לעזוב את ניו יורק עם יתרון 0-2 בכיס.

וכל זה קורה כי בראנסון מראה יכולת שהיא פשוט לא אנושית, כשהוא קופץ בפלייאוף הזה לפוזיציה של סופר דופר סטאר בליגה הזאת. לצידו אנאנובי במשחק הראשון, והארי ודיוינצ'נזו בשני, תפסו ימי קליעה ואפשרו לניקס להתגבר על תצוגות התקפיות טובות של הפייסרס, אף שהם לא זכו להתפוצצו התקפית של אף אחד מהכוכבים שלהם.

אם יש משהו שיכול לשנות את הדינמיקה של הסדרה הזאת כאשר היא עוברת לאינדיאנה, זאת חזרה של הליברטון ליכולת של תחילת השנה. הגארד קלע רק 6 נקודות במשחק מספר 2, המשחק בו הפייסרס יכלו בקלות לגנוב את הביתיות, אחרי שבמשחק 1 הוא היה הכוכב הבלתי מעורער של הפייסרס עם 34 נקודות ב-7 ל-11 משלוש ו-9 אסיסטים.

לדעתי יכולת כזאת תאפשר לאינדיאנה לחזור לניו יורק 2-2 בסדרה שככל ואפשר לצפות תהיה ארוכה.

הימור: אינדיאנה ב-7

4:30 מיניסוטה טימברוולבס (2) – דנבר נאגטס (0):

בעוד שתי הסדרות של אתמול הלכו ל-1-1 ומבטיחים סדרות צמודות ומעניינות, שתי הסדרות של היום הלכו ל-0-2, והסדרה שהבטיחה להיות הצמודה והמעניינת ביותר מאיימת ללכת לסוויפ אימתני שמרמז על חילופי דורות בליגה הטובה בעולם.

מיניסוטה ניצחה את שני המשחקים הראשונים הודות ליכולת עילאית של אדווארדס, אבל בעיקר הודות להגנה קבוצתית מפלצתית, ואני מדגיש את הפן הקבוצתי של ההגנה מאחר ובמשחק השני גובר, שחקן ההגנה של השנה, לא שיחק, ובכל זאת, יוקיץ' נראה לא בנוח לאורך כל 48 הדקות, ודנבר לא הצליחה לעשות כלום בהתקפה ונעצרה על 80 נקודות.

אחד מהדברים שפרשנים שמו לב אליו הוא שיוקיץ' מנסה לשחק בקצב מעט מהיר יותר ממה שהוא מרגיש בנוח, כשיוקיץ' נמצא בזון שלו, אפשר להבחין בכך שהוא מעט את המשחק, כופה על כולם לשחק בקצב שלו ובוחר את האפשרות הטובה ביותר בכל מהלך ומהלך, מיניסוטה הצליחה באמצעות המון המון ידיים ארוכות זריזות וקשוחות לקחת ממנו את האפשרות הזאת, וכאשר הוא נאלץ להאיץ, הוא מאבד את היתרון שלו על כל שחקן והגנה אחרת ביקום.

כעת זה תפקידו של מייק מלון לעזור לכוכב שלו, כי מול קבוצות טובות כשאתה לוקח אפשרות אחת מהן, אתה בהכרח משאיר אחת אחרת פתוחה, האם זה יהיה מייקל פורטר שיעשה יותר מהאפשרויות הפנויות שלו (1 מ-7 לשלוש), מארי שיתאושש מתצוגת אימים (3 מ-18 מהשדה) או קולדוול פופ שיראה שהוא לא רק מומחה הגנתי בעמדת הגארד?

בכל מקרה אין ספק שדנבר לא תשחק גרוע בהתקפה כמו ששיחקה במשחק מספר 2, האם יכולת משופרת בקצה הזה תספיק מול מיניסוטה שחזרה מדנבר עם יתרון לא ייאמן של שני משחקים?

הלילה נקבל תשובות.