אנחנו אחרי משחקי 2 בכל הסדרות של הסיבוב השני, והפעם נפתח עם קארל אנתוני טאונס, שנמצא במומנטום נהדר במשחקים האחרונים שלו, משני צידי המגרש, נעבור לשאלת החמישייה מול הספסל בסדרה בין הניקס לאינדיאנה ונסיים במבט על 2 הסדרות שנמצאות בשוויון 1.

1. טאונס משני צידי המגרש.

לפני הסדרה, טענתי כי טאונס היה בפלייאוף שעבר ה"יוקיץ' סטופר" הטוב ביותר בליגה, כשהג'וקר קלע ב-12/32 מהשדה מול השמירה של קא"ט, וכי סביר להניח שגם הפעם נראה את טאונס שומר הרבה על יוקיץ', כשהוא יצטרך להיזהר מבעיית עבירות. בינתיים, הרפובליקה הדומינקנית מנצחת כאן את סרביה, בעיקר במשחק הראשון בו יוקיץ' היה עם 4/12 מהשדה ו-4 אסיסטים על 4 איבודים כשטאונס שמר עליו, בזמן שעם השמירה של רודי גובר ונאז ריד הוא הסתדר טוב יותר. במשחק 2 יוקיץ' היה עם 4/7 מהשדה על טאונס, אבל הפעם הוא התקשה נגד האחרים וסיים בסך הכל עם 5/13 בלבד מהשדה.
נראה טבלה שתראה את האחוזים של יוקיץ' בצבע בכל המשחקים בפלייאוף הנוכחי, ומשם נתקדם.

כמו שניתן לראות, בסדרה נגד הלייקרס היו ליוקיץ' 3-5 החטאות בצבע בכל משחק, ובכל אחד מהמשחקים הוא קלע באחוזים טובים בצבע, אם כי ניתן לזהות את משחק 2 בו דנבר ניצחו עם הבאזר וקלעו רק 101 נקודות לעומת 108 לפחות בכל אחד מהמשחקים האחרים ואת משחק 4 בו הלייקרס ניצחו, לעומת משחקים 1 ו-5 בעיקר בהם יוקיץ' היה דומיננטי יותר בצבע, אך ההבדל המשמעותי יותר הוא ביחס ל-2 המשחקים נגד מינסוטה – 7 החטאות של יוקיץ' בצבע בכל אחד מהם ואחוזים יותר נמוכים מכל אחד מהמשחקים נגד הלייקרס.

בצד השני של הפרקט, הרושם הראשוני של טאונס בפלייאוף היה מאכזב מאוד עם 8 ו-5 נקודות ב-2 המשחקים הראשונים שלו ב-2018 וממוצע של 15.2 נקודות ב-49.2% אפקטיבי באותה סדרה נגד יוסטון. טאונס לא הצליח לתקן את הרושם הזה מאז, בין היתר בגלל שבערך בשני שליש מתוך משחקי הפלייאוף בקריירה שלו הוא הסתבך בבעיית עבירות וגם איבד לא מעט כדורים בפלייאופים קודמים (4.5 למשחק ב-2022 ו-3.6 ב-2023), אבל אולי הפלייאוף הנוכחי יצליח לשנות קצת את התדמית הזאת.

עד כה, עומד טאונס על ממוצע של 20.7 נקודות ב-66.2% אפקטיבי מרשימים במיוחד, אבל אולי הדבר החשוב ביותר מבחינתו זה שהוא מוצא את הדרך להישאר על הפרקט ליותר זמן. טאונס אמנם עשה 4 עבירות או יותר בכל אחד מהמשחקים בפלייאוף הנוכחי, אבל ב-3 המשחקים הראשונים נגד פיניקס העבירות האלה הגבילו אותו ל-24.5 דקות למשחק בלבד, ואז הממוצע שלו היה 16.3 נקודות ב-54.7% אפקטיבי, ואילו ב-3 המשחקים האחרונים הוא השתדרג ל-35:08 דקות למשחק, והוא קפץ בהתאם בהתקפה ל-25 נקודות למשחק ב-74.4% אפקטיבי.

סביר להניח שנראה את יוקיץ' אגרסיבי יותר בהמשך, מה שעשוי גם להשפיע על התפוקה ההתקפית של טאונס, אבל מדובר באחד מהשחקנים היחידים בליגה שיכול לשמור על דוראנט ויוקיץ' ב-2 סדרות רצופות, ובמקביל גם כישרון התקפי יוצא דופן שלא תמיד בא לידי ביטוי, מכל מיני סיבות. אולי בדומה לאנדרו וויגינס שנבחר בדראפט שנה לפניו והיה יחד איתו 4 וחצי שנים במינסוטה, ייתכן שגם טאונס מוצא את עצמו לראשונה בקריירה בקונטנדרית כשהוא תופס את אותו תפקיד שהיה לוויגינס בגולדן סטייט לפני שנתיים – השומר האישי הבכיר על הכוכב של היריבה ושחקן שיכול לקחת את מה שנותנים לו בהתקפה כל עוד הוא לא צריך להיות הכוכב המוביל של הקבוצה.

2. חמישייה מול ספסל בין הניקס לאינדיאנה.

אולי הדבר הבולט ביותר בסדרה הזאת זה הפער בין הרוטציה העמוקה של ריק קרלייל ואינדיאנה, שהספסל שלהם הוביל את הליגה בעונה הסדירה ומוביל אותה בפלייאוף, לעומת הרוטציה הקצרה במיוחד של הניקס, שבה ג'וש הארט לא ירד לספסל כבר כמעט שבועיים ויש מעט מאוד גיבוי של הספסל, גם בגלל פציעות וגם בגלל השיטה של ת'יבודו. נתעלם לרגע מהדיון העקרוני לגבי המדיניות של ת'יבודו, ונבדוק במקום זה את הנתונים לגבי התוצאה בהרכבים האלה – חמישייה מול חמישייה, מחליפים (כלומר, כל הרכב שהוא לא החמישייה הפותחת) מול מחליפים וחמישייה של מי מהצדדים נגד מחליפים בצד השני.

באופן די צפוי, ניתן לראות שבקרב החמישיות הניקס מובילים באופן משמעותי ובקרב המחליפים אינדיאנה עם היתרון המשמעותי. מה שמעניין לראות זה שהחמישייה של אינדיאנה פחות מצליחה מהספסל שלהם גם מול הרכבי המחליפים של הניקס (כלומר, מנוחה לשחקן או 2 במקרה שלהם), מה שמעלה את השאלה האם ריק קרלייל יכול וצריך לבחור אחרת את ההרכבים שאיתם הוא הולך ברגעי ההכרעה, כי בשני המשחקים הרכבי המחליפים שלו הצליחו יותר מאשר החמישייה, בלי קשר לשאלה נגד איזה הרכב של הניקס הם התמודדו.

בסך הכל בפלייאוף עד כה, החמישייה של אינדיאנה שיחקה 166 מתוך 389 הדקות של הקבוצה ואף הרכב אחר לא שיחק יותר מ-19 דקות, אבל נגד מילווקי החמישייה הזאת ניצחה 316- 274 את הדקות שלה עם רייטינג התקפי של 132.2, ואילו נגד הניקס עד כה ההרכב הזה הפסיד 116- 84 את 40 הדקות שלו, בזמן שהרייטינג ההתקפי צנח ל-106.3 והרייטינג ההגנתי עומד על 146.8 מזעזע. לעומת זאת, ההרכב של סיאקם והמחליפים מקונל, שפרד, טופין וג'קסון ניצח 42- 33 את 15 הדקות שלו בסדרה ועומד על רייטינג התקפי של 135.5, ולפחות חלק מהשחקנים שלו אולי ראויים לקבל יותר דקות.

מנקודת המבט של הניקס, השיטה יחסית מוכיחה את עצמה, כי החמישייה שלהם מנצחת את ההרכבים של אינדיאנה, אז לכאורה משתלם לתת להם כמה שיותר דקות. אולם, עכשיו כשגם אנונובי פצוע וייעדר ממשחק 3 אם לא מעבר לזה, הניקס מאבדים שחקן חשוב נוסף משני צידי המגרש, והנוכחות של אצ'יווה יכולה להספיק כדי לחפות על זה בהגנה, אבל בהתקפה הם יצטרכו לקבל חיפוי ממקומות אחרים. הם לא בהכרח צריכים לקלוע 130 למשחק אם יצליחו לעצור קצת את ההתקפה של אינדיאנה, אבל השניות הבודדות שקיבל אלק ברקס במשחק 2 הן אולי רמז לכך שגם ת'יבודו מבין שעם שחקן אחד פחות הוא צריך להכניס עוד אחד מהספסל לרוטציה.

3. הפער בין משחקי 1 למשחקי 2.

בשני המשחקים ששוחקו אמש קיבלנו ניצחונות חוץ ושוויון 1 בסדרה, ואחרי 12 סדרות פלייאוף שהגיעו ל-2 משחקים, המאזן במשחקי 1 הוא 11- 1 לקבוצות הבית, ואילו במשחקי 2 מדובר על מאזן 8- 8. לצורך ההשוואה, בפלייאוף שעבר המאזן היה 8- 7 לטובת קבוצות החוץ במשחק 1 לעומת 13- 2 לקבוצות הבית במשחקי 2, כשגם אז הניצחונות היו של מיאמי בגמר המזרח ובגמר הכללי, כלומר בשלבים המאוחרים של הפלייאוף. הלילה קיבלנו ניצחונות חוץ של קליבלנד על בוסטון ושל אוקלהומה על דאלאס, ונשתמש ב-2 טבלאות כדי להראות את ההבדלים בין כל שני המשחקים בסדרות האלה.

אפשר לראות שבמשחק 2 ההגנה של בוסטון לא הצליחה לעצור את קליבלנד, לא בצבע ולא בשלשות. במחצית הראשונה, שהסתיימה בשוויון 54, קליבלנד היו עם 3/10 לשלוש, אבל רבע שלישי של 7/10 לשלוש לעומת 0/8 של בוסטון הביא ליתרון דו-ספרתי של האורחים, כשאל משחק הצבע שלהם שעבד טוב גם בחצי הראשון נוסף האיום מבחוץ, וברבע האחרון הם היו עם 3/5 לשלוש עד שנכנסו המחליפים שהחטיאו כמה שלשות. כלומר, בוסטון יכולים לחשוב שהמשחק הזה דומה להפסד נגד מיאמי, בו ההיט הפציצו מבחוץ, אבל השליטה בצבע של הקאבס היא הגורם שצריך להפריע להם יותר וזה שיותר חשוב להם למנוע בהמשך.

אפשר לראות את ההבדל המשמעותי בשלשות, אבל האמת היא שאם מורידים מהמשוואה את לוקה דונצ'יץ', אז דאלאס היו עם 11/27 (40.7%) לשלוש במשחק 1 ו-13/29 (44.8%) לשלוש במשחק 2, שזה לא פער גדול במיוחד. נוסיף לזה את הפער המשמעותי באמת במספרי האסיסטים והאיבודים של דאלאס, ובמספרי השלשות והאיבודים של דונצ'יץ', ואפשר לראות שיפור משמעותי בקבלת ההחלטות של לוקה בין המשחק הראשון לשני. אני חושב שגם לעובדה שדונצ'יץ' לקח 2 שלשות מוקדמות בקאץ'-אנד-שוט יש חלק באחוזים הטובים יותר שלו במשחק 2, אבל ההבדל העיקרי היה בניהול המשחק.

דונצ'יץ' היה עם 5 אסיסטים ב-15 הדקות הראשונות של המשחק, ואחרי זה הוא נתן לקיירי לנהל את המשחק, וקיבל 5 אסיסטים של קיירי ב-7 וחצי הדקות האחרונות של המחצית הראשונה ועוד 3 ברבע השלישי. האסיסט הבא של דונצ'יץ' היה בדקות המנוחה של קיירי בסוף הרבע השלישי, אחרי 19 וחצי דקות ללא אף אסיסט שלו, כשבאותן דקות הוא היה עם 2/7 מהשדה והאיבוד היחיד שלו במשחק, לעומת 16 נקודות ב-6/8 מהשדה ברבע הראשון ועוד 7 נקודות ב-3/5 מהשדה ברבע האחרון, רבע שבו 2 הקבוצות התמקדו בעיקר בהגנה והסתיים בתוצאה 21- 20 לזכות אוקלהומה.

אם נסכם את זה בנתון אחד, אז אחוז ההתקפות שהסתיימו אצל דונצ'יץ' (USG%) היה 29.3% במשחק הראשון ו-24.7% בשני, אבל דווקא בשני הוא קלע יותר נקודות, כך שקבלת ההחלטות שלו ללא ספק השתפרה. מעניין גם שהיה רק משחק אחד קודם לכן בקריירת הפלייאוף של דונצ'יץ' עם פחות מ-30% יוסג', וזה היה משחק הפלייאוף השלישי בקריירה שלו. זה מעיד גם על ההגנה של אוקלהומה שעושה יותר מאמץ להוציא את הכדור מהידיים של לוקה ביחס ליריבות קודמות שלו בפלייאוף, אבל אולי גם על שיפור בהבנה שלו מתי לתת לדברים לזרום ומתי לקחת יותר על עצמו.