כמה מוזר היה לגייל ולי לחזות היום ב-"30-על-30" הסאגה של דניס רודמן שהכותרת לסברט הביוגרפי המעולה ביותר הזה היה "דניס רודמן – לטוב או לרע". חזינו בסרט כשהרגשנו עצב בליבנו על שהנכדה דריה מהוד השרון עזבה אותנו אחר ביקור בטיסה לישראל, אבל מה שעזר להתגבר מעט על העצב היתה העובדה שהיא חזרה עם חברה שקד שהאוניברסיטה שלו ניסגרה בינתיים. בסתר לבי קיויתי שהעצב שהרגשתי ייקטן מעט בהרגשה טובה של הפי-אנד עם סרטו של רודמן.

הפי-אנד לא היה. אבל הסרט השאיר אותי עם תקווה רבה לימים טובים יותר לדניס רודמן, שחקן שתמיד חיבבתי, שאת התנהגותו כמובן לא הבנתי. עתה אני מבין יותר את דניס רודמן, האדם שגדל עם הרגשה שאיש לא אוהב אותו, וכל מה שעשה היה צורך נפשי עמוק ל-ATTENTION!

חיכיתי לסרט בקוצר רוח. אני מכיר את דניס זה שנים. מהימים ששיחק כצעיר ביישן, תמים, ומסוגר בדטרויט פיסטונס, ואז – אחרי שתי טבעות רצופות עם אייזיה תומאס, ג'ו דומארס, וביל למבייר – כשהבעירה בנפשו מתחילה להתלקח, המעבר לשיקגו בולס שם הבעירה בנפשו הפכה למדורה גדולה שהחלה להשפיע על התנהגותו. רק הערצתו את מייקל ג'ורדן, עדיין שמרה על האבולוציה של הבלבול ואובדן השליטה על נפשו שלא תפרוץ שחקים. זה קרה אחרי שיקגו בולס.

אגב, מלבד ג'ורדן גם ביל למבייר ופיל ג'קסון היו שתי דמויות חיוביות שעצרו את כאילו טרופו. הם היו שתי דמויות 'לבנות' שהזכירו לו את ימיו בסאות' אוקס, טכסס, כילד שידע שהוא ניגר, וכשלבן מדבר עליו לציית או שהוא עלול לגמור על חבל תולה מענף עץ גבוה.

אני מכיר את דניס רודמן רק מהימים בהם היה שחקן רזה, גבוה (לא בטוח; בין 2.00 ל-2.04 מ' ב-NBA כתוב 8'6 ובויקיפידיה 7'6), ביישן, מופנם, מסוגר בעצמו, ולי היה בטוח אז – מלא רגשי נחיתות.

ה-EMOTIONAL STATE של דניס היה מאז שהגיע ל-NBA עלה מתנדנד ברוח. אין לנבא את מצבו הנפשי/רוחני/אינטימי/ פסיכי, ואפילו שכלי מחודש לחודש. אפילו משבוע לשבוע, אם לא מיום ליום. הוא אדם שאיש לא הצליח להבין, להגדיר, או לתאר כי הוא אף פעם לא נידב את עצמו לפסיכואנליזה כי א) הוא בודדאי לא יודע מה זה, או, ב) אם הוא היה יודע מה זה הוא לבטח היה מבלבל – בכוונה – את הפסיכיאטור.

אני עצמי ראיתיו משך השנים מופיע לראיונות לבוש ככהן דתי אווננג'ליסטי. יום אחד הוא הופיע כ כרמונה עומר בן אל-ח'טאב כשהוא מדבר על בואו של יום הדין ("יום אל-אַחִ'ר"*). יום אחד עם משקפי שמש ש'קנה בשוק של רבת עמון', ויום אחד עם שפתיים אדומות, עפעפיים כחולים, וצפורני זהב. ראיתיו עם שיער בלונדיני, כחול, אדום, ירוק.

אבל לא חשוב מה הוא לובש, מה היא האישיות שלו באותו יום, ואיזה אבקה הוא סינפף, אתה מזכיר כדורסל וכל התפאורה נעלמת ודניס רודמן, איש הכדורסל, מופיע. זאת נקודת החולשה שלו. לא משנה איזדה רודמן הופיע אתמול או מופיע היום, רק תזכיר 'בסקטבול' ולא משנה על המקום את האישיות היומית – וכולו אוזן. כי בדבר אחד כולם מסכימים: כשמדברים בסקטבול רודמן הוא מבין רציני, והוא שומר את כל הטרופים לאחר כך.

אתם זוכרים אותו מ-1990 כשהוא הוכתר כשחקן ההגנה הטוב של ה-NBA? הוא היה לא יותר מ-GOOD KID עם ג'ינס שבחייו לא נגע באלכוהול וכל מה שיכול היה לעשות היה לבכות ללא יכולת לעצור בדמעותיו? אותו שחקן – רודמן – גילה שפעם שיחק בשיקגו בולס משחק אחרי שבערב לפני שתה 40 SHOTS (כוסיות קטנות) של וויסקי. היו עדים לכך שאימתו את הסיפור.

עבר על הבנאדם הזה הרבה מאז אותו יום ב-1990.

דניס רודמן נולד למשפחה עם אם, אב, וארבע אחיות. כשהיה בן 3 אביו עזב את הבית. האם עבדה שלוש מישרות לפרנס את חמשת ילדיה. הבנות נהגו להלביש את דניס בשמלות, ולצבוע את שפתיו אדום 'כי כולם אומרים לי שאני ילד מכוער'. הוא גדל עם ארבע אחיות שלמעשה גידלו אותו. הוא גדל כילדה יותר מאשר ילד.

אביו, פילנדר רודמן, הופיע פתאום בחייו כשרודמן היה בשיאו. "הוא היה אחרי כספי ותהילתי. אמרתי לו שזה מאוחר מדי. לא רציתי ואני לא רוצה כל קשר איתו".

עד שהיה ג'וניור בתיכון הוא היה איטריה רזה בגובה 1.78 ללא חברים, ללא מאורעות מיוחדים. אמו זרקה אותו מהבית עד שיימצא איזה ג'וב. לפתע, בשנת הסניור, כשהוא גר חצי בבית וחצי ברחובות – לפי החלטתו ורצונו לעבוד או לא בעבודות שמצא – הוא צמח 25 ס"מ לגובה 2.04 מ', צמיחה לא רגילה לחלוטין. ילד צעיר לבן התחבר לדניס, והמשפחה 'אימצה' אותו עם מיטה ואוכל.

הוא התגלה כריבאונדר בעל חוש מיוחד במינו, וזכה למילגה באוניברסיטה באוקלהומה. לא ידוע על כל מאורעות יוצאים מין הכלל (מלבד הכנסה להריון של אשה מס' 1) עד שהגיע הדראפט, ודטרויט בחרה בו עם הרעיון שיחד עם ביל למבייר יהיה לפיסטונס קו הגנה נפלא. ה'בד-בויס' עשתה שמות בליגה הוא זכה עם הפיסטונס בשתי טבעות, ובתואר 'שחקן ההגנה' המצטיין של הליגה.

דניס לא דיבר הרבה, רק השתטח על כדורים אבודים ולקח 18 ריבאונדים למשחק. צ'אק דיילי – מאמן הפיסטונס – הפך לאבא שאף פעם לא היה לו, ואייזיה תומאס לאח הגדול שאף פעם לא היה לו.

כשצ'אק החליט לפרוש, והקבוצה החלה להתפרק, הוא הועבר לספארס, ומשם לשיקגו בולס, ומשחק לצד 'אלוהים' – השחקן שרודמן העריץ כפי שלא העריץ אף שחקן לפניו. בספארס קרה המקרה הידוע כשמדונה חיפשה אותו בהודעה בציבור, ואז התחיל הרומן הקצר אך המתוקשר איתה, שבסופו רודמן הודיע ש'מדונה היא רק ממוצעת במיטה'.

בבולס השדים החלו לדרוש את שלהם. דניס החל לצבוע את שערותיו. הוא הודיע שהוא רוצה קירבה לאלכסיס (שנולדה ב-1988 מנשואיו הראשונים), ולבתו (מאשה אחרת) טריניטי שנולדה בשנת 2000, ודיג'יי שנולד ב-2001. הנשואין הראשונים ערכו 6 חודשים, והשניים שנה וחצי.

"אני מאד רוצה לדסקס את חוסר היחסים שלי עם ילדי ומה שהייתי רוצה שיקרה, אבל 'זה לא קל לדיון, אז אולי מוטב שלא אתחיל. אני מאשים רק את עצמי אבל זוהי עובדה שאין ביכולתי לעשות מאומה לשנותה. אני לא בוכה בקשר לכך. למדתי לא לבכות מגיל קטן. אפילו כשאמי אמרה לי שאני לא יכול לחזור הביתה ללא ג'וב'. (אגב, זה לא נכון. לרודמן ישנה נטייה לבכות כל אימת שהוא מדבר נעל נושא כואב).

הוא אמר:

"I wasn't sad," Rodman recalls. "I never cried about not going home. I never cried about my sisters and my mother, my so-called father or any one of my relatives I never knew about. I was so used to living life this way."

הוא נשאל בסרט כיצד הוא פגש את אביו:

"We were playing the Utah Jazz, and I was late to practice — yep, me, late to practice," he says. "I was driving in the gate to the Berto Center and this black guy runs up to my truck and says, 'I need to talk to you. I need to talk to you.' I said, 'Dude, I'm late for practice.' And he said, 'I just want to let you know that I'm your father.'

"Out the blue, just like that. And I'm like, 'Oh, come on, I gotta deal with this stuff today?'"

"חשבתי שהוא מתחזה. אז הוא דיקלם את שמות אחיותי. הזכיר שלאמי יש סימן לידה על ידה השמאלית. הסתבר שזה היה אבי. שאלתי אותו איפה הוא היה לפני שהתחלתי לעשות כסף מכדורסל. הוא הסתובב והלך. לא ראיתי אותו יותר".

מסתבר שהאדם הזה, אביו של רודמן, כתב ספר שהפך לבסט-סלר. היה נשוי ל-16 נשים. היו לו 29 ילדים. דניס אומר:

"באמת? לא ידעתי. אבל, האמת? – –

"' I was so used to not having a father after 37 years, I'm thinking, 'You know, it's a little late. It's a little late.'"

כשהוא ניבחר ל-HOF הוא הגיע נקי (SOBER) לחלוטין. אחרי שפרש מכדורסל הוא הפך לשתיין ובליין שביזבז – ללא הגזמה – מיליונים בשתייה ובילויים, ותמיד תשלום החשבון הכללי בבאר של כל השותים, ו'תמיד עם נערה זו או אחרת לבלות איתה את הלילה'. אבל כשהופיע לטכס היכל התהילה הוא הגיע SOBER לחלוטין, מבצע לא קל לגבר שהפך לשתיין.

הוא נאם נאום קצר שהרשים אותי מאד: הוא הודה לצ'אק דיילי. לפיל ג'קסון. לכמה וכמה שחקנים. ואז ביקש סליחה מילדיו שאותם הוא הזניח.

הוא אמר: אני שיקרתי ואני ממשיך לשקר לעצמי…

"I lie to myself a lot about s—," Rodman says now. 'I'm a great dad. I love my kids.' And then I have to go home and sit there and beat myself up because I'm just telling myself all these lies.

ואז: "לכולנו יש את ה-DEMONS (שדים; רוחות) שלנו…

"We all have demons. I've had plenty. Alcohol being one of them — everyone knows that. But I think the only major demon I have right now is trying to convince myself that I am a good dad. That's the worst one for me. And it's so hard for me for some reason. It's very hard for me to break out of that cycle, you know. You feel like it's too late. It's one of those things where I never had anyone ever want [to love me]."

"אף אחד לא אוהד אותי…אף אחד לא אוהב אותי…אני אוהב את ילדי אבל אני לא יודע כיצד להראות זאת להם, ועכשיו זה מאוחר אפילו אילו ידעתי איך…

"אני מלא בשדים ורוחות ולא יודע כיצד TO DEAL WITH THEM. תודה שבאתם", וירד במהירות מהבמה כשדמעות זולגות מעיניו.

דניס רודמן היה צעיר שלפתע עולמו התהפך. מצעיר רזה בכיתה י"א הוא הפך לענק בשנת הסניור. לפתע הפך כוכב. לפתע הפך מלא רצוי ולא נאהב (אבא שעזב אותו ונעלם כשהיה בן 3; צעיר ללא כל חברים) לצעיר שמדונה מחפשת אותו. הוא הגיע ל-NBA פגיע ביותר, וילד – ממש ילד מבוייש ועצור – בנפשו להיות לפתע עם צעירים בדטרויט פיסטונס שהיו "BAD BOYS" והוא רצה לשמור 'על רמה'.

בשיקגו הרמה עלתה. הוא החל להופיע עם עגילים באף. שימלת חתונה בלונדון. סחבות במקום בגדים ועוד דברים משונים שהיו חייבים להיות משונים יותר מאשר של כל אחד אחר.

הוא הפך ל-BONA FIDE CHARACTER שמלבד ג'ורדן היה הפנים המוכרות ביותר בליגה. הוא הפך לשחקן שהיה, כלפי חוף, LARGER THAN LIFE.

כמה גדול מהחיים?

הקשיבו למה שהוא מגלה:

"Before I came to Chicago, there was a [billboard] there of Michael and Scottie. And when I got there, it was Michael, Scottie and Dennis. Then, a few months later, it became just me. So, for that one year, maybe six months, I was bigger [than Jordan]."

אחד הגורמים שגרמו לנפילה הגדולה של רודמן היה אלכוהול. הוא הפל לאלכוהוליסט החייב לשתות עד שוכרה כל ערב. אבל שתיינים 'מקצועיים' שהיו איתו טוענים ש"דניס היה מסוגל לשתות פי 3 ופי 4 יותר מכולנו לפני שהתחיל להתנהג בטפשות. היתה לו יכולת שתייה שלא היתה לאף אחד אחר.

אבל אז באו מאסרים על נהיגה בשכרות, הכאת נשים, שבירת שולחנות בבארים, אבל באותו זמן עצירה בשעת נהיגת לילה ליד הומלסים, ונתינת שטרות של $100 לכל אחד מהם, כשדמעות זולגות מעיניו.

היו מכוני גמילה, סוכנים שגנבו ממנו (במקרה אחד מיליונים ע"י סוכן שנידון ל- 12 שנות מאסר על גניבת כספו של רודמן התמים), תרומות לקרנות לילדי גיטו. אגב, אחד מאנשי ה-NBA שתמיד היה נאמן לרודמן הוא מרק קיובן, בעל המבריקס, שרודמן שיחק עבורו, וקיובן אף עזר לו בסכומי כסף ניכבדים כמה פעמים.

רודמן אומר:

" Mark liked the way I played ball, how I marketed myself."

"Mark? he had faith in me," Rodman continues. "He felt bad it didn't work out there, but they were in the middle of a youth movement. I told him, 'I had a blast, thanks very much.' We've been friends ever since. I talked to him a couple of weeks ago. It was never about the money. It was about the friendship. That's refreshing."

דניס נשאל מה לדעתו יאמרו אנשים אחרי שייראו את הסרט (שהוא עצמו לא ראה עדיין; אני כן!).

תשובתו?

"I think after watching the film, they're gonna look at me and say, 'Wow. He didn't want no money. He didn't want no fame. He didn't want anything. He just wanted someone to take care of him and love him,'" Rodman says.

אלכסיס, בתו המבוגרת (שהיא אם לנכד של דניס רודמן שהוא ראה וחיבק לפני כמה שבועות) אמרה אחרי שראתה את הסרט לפני עריכתו הסופית:

"My father is a really beautiful person."

הצרה שדניס עצמו לא יודע זאת. הוא נתן לעצמו מחמאה אחת – ואחת בלבד – אחרי הביקורים והחברות שיצר עם Kim Jong-un , הדיקטטור של צפון קוריאה.

אולי אם הוא היה יודע ומכיר שיש לו נפש רכה, נדיבות לב בלב גדול שמעולם לא פגע בכוונה רעה באיש, ועם איזו שהיא עזרה מקצועית הוא היה מצליח להוציא אחת ולתמיד את השדים מנפשו.

הלוואי.