אחרי שני פרקים בהם התמקדנו בעיקר במאמנים נחזור להתמקד בשחקנים, ונהרהר בשושלות משפחתיות.
לפרקים הקודמים: 1, 2, 3, 4, 5, 6
איך זה להיות "בן של" שחקן מקצועי?
נגענו קלות בשאלה הזו בפרק על משפחת קרי, כעת נעמיק בה מעט יותר.
את היתרונות קל לזהות:
מודל לחיקוי – "בנים של" נהנים ממודל לחיקוי שאין שני לו. הם לא צריכים לפתוח טלוויזיה, לחכות לשידור, או אפילו לעקוב אחרי קטעים ביו-טיוב. הם פשוט מקבלים את זה, ל-ווריד, מרגע שנולדו. הם רואים את זה מול העיניים כמעט יום אחרי יום.
גישה לאיש עצמו – חבר שלי, ג'ורדניסט מושבע, צפה במייקל במהלך חייו, כנראה, יותר שעות מאשר בניו של מייקל צפו באביהם משחק. אבל, להבדיל מהם, אין, לא הייתה, וכנראה לא תהיה לו גישה לאיש עצמו. ל"בנים של" יש. זה הבדל משמעותי. לראות מישהו בטלוויזיה זה דבר אחד, לדבר איתו באופן בלתי אמצעי, לשאול שאלות ולשמוע תשובות, זה משהו אחר. זה משפיע אחרת. גם לדעת שזה אבא שלך, כמובן, משפיע אחרת.
גישה לתעשייה – "בנים של" הם חלק מהתעשייה. אנחנו רואים אותם בעיקר במשחקים אחרונים של סדרות פלייאוף, כשהילדים צצים על הכתפיים של אבא לחגיגות הניצחון. אבל האמת היא שהם שם חלק גדול מהזמן, בטח במשחקי בית. הם מכירים את התעשייה, והתעשייה מכירה אותם. הם צופים בשחקנים באימונים, שומעים את המאמנים, נחשפים לדינמיקה בין כל הגורמים. זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם. הם לא צריכים לדמיין את עצמם כשחקנים בליגה, הם כבר כמעט שם. זה נכון לגבי "בנים של" בכל תחום – רופאים, מורים, עורכי דין, מהנדסים, חקלאים – וגם כדורסלנים.
לגיטימציה – כשאתה סתם ילד שמשחק בשכונה, הסביבה בדרך כלל תראה בהשקעה שלך בספורט משהו שנע בין תחביב בריא בונה אופי, לבין בזבוז זמן שאפשר היה להשקיע בלימודים. זה נכון גם אם הילד מוכשר – יש סיפור ידוע על שובב אחד, שהבריז מבית ספר כדי לשחק כדורגל, ואמא שלו שטפה אותו שהוא חייב ללמוד מתמטיקה כי "מתמטיקה תאפשר לך להצליח בחיים, וכדורגל לא".
אבל כשאתה "בן של", בגלל שאתה כבר שם – עם מודל לחיקוי, גישה לאיש עצמו, וגישה לתעשייה – עצם השאיפה וההשקעה בכדורסל היא לגיטימית ואף טבעית. וגם אם לג'ולי לזלי תומפסון, למשל, היה חשוב שבנה קליי ישקיע בלימודים, קשה לי להאמין שהיא מנעה ממנו להתאמן בכדורסל, לא רק מכיוון שבעלה היה שחקן כדורסל מקצועני, אלא גם מכיוון שהיא עצמה הייתה שחקנית וולי-בול.
אתלטיות וכשרון (לעתים) – לא כל ה"בנים של" אתלטיים ומוכשרים מספיק, אבל אם התמזל מזלם, אז הם נהנים מקוקטייל גנטי נדיר, שיכול לאפשר להם לממש את חלומם של רבים אחרים.
ומה בנוגע לחסרונות?
קשה לדעת, אבל אני חושב שבחלק מהמקרים נוצר אלמנט משמעותי של ציפייה להצטיינות. כלומר, שעוד יותר מספורטאים צעירים אחרים, "בנים של" מועדים ללחץ של "מה יקרה אם אני לא אצליח?", באופן שעלול להזיק יותר מלהועיל לקריירה שלהם ולאושרם. אני מניח שחלק מהבנים שחשים כך פשוט לא מגיעים בכלל לליגה, בין אם מכיוון שאינם אתלטיים ומוכשרים מספיק, ובין אם מכיוון שלא עמדו בלחץ, אז אנחנו בכלל לא יודעים עליהם.
כמובן שגם מי שאינם "בנים של" עלולים לחוש לחץ בסיטואציה כזו, בעיקר מסיבות כלכליות – לברון, ג'ון וול, יאניס ואחרים, גדלו בתנאי מצוקה, והצטיינות בספורט נתפסה, קרוב לוודאי, כחבל ההצלה העיקרי שלהם – גם זה לחץ שיכול להועיל או להזיק, פשוט לחץ שונה מהלחץ של "בנים של".
האם אצל "בנים של" קיימת תחושת "מגיע לי"? האם מדובר בחבורת "נסיכים" שחושבת שבגלל שהם "בנים של", השמש זורחת להם מחלקה התחתון של עצם הזנב?
גם כאן קשה לדעת. אני לא יכול לפסול את האפשרות שהבנים של ג'ורדן, או של שאק, סתם כדוגמא, חשבו שהם כוכב עליון עד שגילו שאף אחד לא מחתים אותם על חוזה בליגה. גם את ההצהרות של ג'בארי פארקר, שמתברר שגם הוא "בן של", על כך שלא משלמים לו כדי לעשות הגנה, אפשר אולי לייחס לאותה שמש שזורחת, אבל לטעמי רוב ה"בנים של" שהצליחו בליגה לא משדרים תחושה כזו, אולי אפילו להיפך – סטף, קליי, דומאנטיס, קווין לאב – בדרך כלל לא מקרינים רהב, ולא מתייחסים להישגים שלהם כמובנים מאליהם. אני מניח שזה קשור, בין השאר, למסרים שקיבלו מאבותיהם. אפילו ברוני ג'יימס, למרות שבסיטואציה שנוצרה הבדיחות על חשבונו מוצדקות למדי, נראה לי כמו מישהו שמבין שקיבל הזדמנות בחסד, ולא מישהו שחושב שהשמש וכו'.
אבות ובנים – מי טוב יותר?
אז ראינו ש"בנים של" נהנים מיתרונות רבים. זה נכון, למעט מקרים ספורים, גם כשמשווים את ה"בנים של" לאבותיהם, מאחר ולפחות עד כה נדיר מאד למצוא שלושה דורות של שחקנים בליגה. כלומר, בדרך כלל ה"בן של" אינו "נכד של", והאב לא נהנה מהיתרונות מהם נהנה בנו. נראה שמבחינה זו יש יתרון ל"בנים של", והם אמורים, לפחות בממוצע, להיות שחקנים טובים יותר מאבותיהם שגדלו כאחד האדם.
ועם זאת, האינטואיציה שלי הייתה ש"בן של" טוב מאביו, הוא עניין נדיר למדי. הצלחתי לחשוב על סטף, קליי, ואל הורפורד, כשחקנים טובים יותר מאבותיהם, אבל חשבתי שיש המון דוגמאות הפוכות – ג'יימס, סאבוניס, הארדוואי, ועוד.
זה גם נראה לי הגיוני שהאבות יהיו טובים יותר, כי רק 50% מהגנים מגיעים מהאבא, אז הסיכוי שהבן, שקיבל 50% מהגנים, יהיה טוב יותר מהאבא, שה-100% גנים שלו כבר הביאו אותו לליגה, הסיכוי הזה נראה לי נמוך למדי.
אבל אינטואיציות לחוד, ונתונים לחוד – מצאתי בוויקיפדיה רשימת אבות ובנים בליגה, בדקתי את הרקורד שלהם בבסקטבול רפרנס, ונתתי בהם סימנים – האב טוב יותר (לברון וברוני, ג'ון ודייויד סטוקטון, וכו'); הבן טוב יותר (טיטו ואל הורפורד, למשל); או "שוויון", שכולל מקרים בהם האב והבן בערך באותה רמה (בוב ודני פרי, למשל), או שעדיין מוקדם מדי מכדי להכריע בהם (גרג וקול אנתוני, למשל), או שפשוט קשה לדעת כי אין כמעט נתונים.
כמו שניתן לראות להלן, האבות אכן טובים יותר, אבל בהפרש קטן מאד.
בסך הכל מופיעים ברשימה 107 מקרים של אבות ובנים, ב-44 מהם האבות טובים יותר, ב-39 מקרים הבנים טובים יותר, וב-24 מהמקרים הצמד ברמה דומה או שקשה לדעת.
לכן, נדמה שהתוצאות הללו הן "במסגרת טעות הדגימה הסטטיסטית", כמו שכתוב באותיות הקטנות בסקרים, שאף פעם לא הבנתי בדיוק מה זה אומר, אבל יכול להיות שהמקרה הנוכחי סוף סוף מאיר את עיניי, מכיוון שאפילו אני מבין שהמספרים מספיק קרובים כדי שקולות ספורים לכאן או לכאן היו משנים את התמונה, והאבות היו מאבדים לגמרי את ההובלה.
מספר נקודות מעניינות ברשימה
משפחות מרובות ילדים – משפחת בארי, למשל, כוללת את שלושת בניו של ריק בארי – ג'ון, ברנט, ודרו. שלושתם שיחקו בליגה, אבל אביהם היה טוב יותר מכל אחד מהם, אז הקול הלך למפלגת האבות. במשפחת קרי התמונה מורכבת יותר – סטף טוב מדל, לכן נספר קול אחד לטובת הבנים, אבל לטעמי דל טוב מסת', ולכן גם האבות זכו בקול אחד. הארווי גראנט טוב מבנו ג'ריאן גראנט, ולכן עוד קול הלך למפלגת האבות, אבל לטעמי הארווי וג'רמי גראנט שקולים זה לזה, ולכן קול אחד הלך למפלגת השוויון.
מקרים שבכלל לא הכרתי – מתברר שאבותיהם של אמיר קופי וג'יי קראודר, למשל, שיחקו בליגה, ושג'ורג' קארל, המאמן המיתולוגי, נכנס לרשימה כשחקן אב, מאחר ובנו, קובי קארל, שיחק גם הוא בליגה. מתברר שגם אביו של ניקו מאניון, פייס, עליו מעולם לא שמעתי, שיחק בליגה, והיה שחקן טוב יותר מבנו הג'ינג'י שנפלט ממנה. הופתעתי לגלות שבנו של ג'ורג' מייקן, לארי, שיחק גם הוא בליגה, ולא הופתעתי לגלות ש, כמו כולנו, גם הוא נפל מאביו ג'ורג'.
מקרים שפחות או יותר רגישים לנתונים – לא טרחתי לבדוק את הנתונים במקרים דוגמת פטריק יואינג ובנו, פיט מרביץ' ואביו, קובי וג'ו בריאנט, ודווין בוקר ואביו מלווין, אבל היו מספר מקרים שבהם הנתונים קצת הפתיעו אותי – כך למשל מתברר שכבר כיום JJJ שחקן הרבה הרבה יותר טוב מאביו JJ.
שם זהה לאב ולבן – יש בנים עם שם שונה מזה של הוריהם – הנרי ומייק ביבי, למשל. יש בנים ששמם כולל את שמו של אביהם – למשל (וור)דל (סטפן) קרי וסטפן (וורדל) קרי. ויש בנים ואבות עם שם זהה, דוגמת לארי דרו ולארי דרו השני או טים הארדוואי וטים הארדוואי ג'וניור. קיימים 28 מקרים של שם זהה, מספר לא מבוטל, ומיד עולה השאלה – איך שם זהה משפיע על הסיכוי של הבן להתעלות על אביו? שאלה מטופשת לחלוטין, אז כמובן שהייתי חייב לבדוק.
ובכן, מתברר שבקרב בעלי השם הזהה האבות מגבירים את יתרונם, יחסית לקבוצה הכללית, מ-41% ל-50%, הילדים עולים טיפה מ-37% ל-39%, וקבוצת השוויון צונחת מ-22% ל-11% בלבד. המשמעות היא שאב הנותן לבנו את שמו שלו, מפחית משמעותית את הסיכוי שרמתם תהיה שווה, ומשפר את סיכוייו שלו, של האב, לנצח בתחרות. מעשה לא אבהי בעליל, וודאי תסכימו. ומכאן, שהחלטתו של שמעון שלא לקרוא לבנו שמעון ג'וניור, ראויה לכל שבח.
כמובן שיש גם "בנות של" – תעיפו מבט בזריקה הזו של הכדורסלנית קייסי פלום, שאביה היה ספורטאי. פשוט לא יאמן שבן או בת אנוש יכולים להיות מדויקים כל כך.
תעודת זהות בנקאית
חגית מהבנק – "שלום רון ודילן, תודה רבה שבאתם. אשמח להכיר אתכם יותר טוב כדי להתאים לכם את מסלול החסכון המתאים"
רון – "רון הארפר, אב המשפחה, בן 61. הישגים בקריירה – 5 טבעות אליפות (3 בשיקגו, 2 בלייקרס), חמישיית הרוקיז הראשונה, השתתפתי פעמיים בתחרות הדאנק באולסטאר, 6 עונות ברשימת 20 המובילים בליגה בחטיפות, 7 עונות ברשימת 20 המובילים ב-DBPM, ועוד ועוד".
חגית מהבנק – "תודה רון, לא כל כך הבנתי את כל המונחים האלה, אבל לא משנה. שלום דילן, תוכל בבקשה לספר על עצמך?"
דילן – "דילן הארפר, ה-'בן של' רון, בן 19, הישגים בקריירה – נבחרתי בבחירה ה-2 בדראפט. נכון לכתיבת שורות אלו עדיין לא שיחקתי דקה בליגה".
חגית מהבנק – "תודה דילן, לא כל כך הבנתי, אבל לא משנה. זכרתם להביא תלושים, נכון?"
רון ודילן – "כן, בבקשה"
קצת מגוחך? מסכים איתכם.
אז ברור שהבנים מרוויחים הרבה יותר מהאבות מכיוון שהכסף שזורם לליגה, והמבנה הכלכלי בעולם כולו, השתנו מהותית, ולא בגלל הבדלי הכישרון בין האבות לבנים. אבל עדיין, זה קצת מגוחך שדילן הארפר יכול לתת לאבא שלו דמי כיס.
גארי פייטון אמנם הרוויח יותר מבנו, (כ-104 וכ-30 מיליון דולר בהתאמה, נכון לעכשיו), אבל החוזה של הג'וניור כיום, שחקן רוטציה לכל היותר, כ-9 מיליון, קרוב בערכו לזה שהיה לסיניור ב-1997, כשהיה אחד השחקנים הטובים בעולם. גם זה מובן ועדיין קצת מגוחך.
החדשות הטובות הן שאלו, בסופו של דבר, חדשות טובות, מאחר ולהערכתי שני הדורות מבינים שזה קצת מגוחך, ולא מייחסים לכך חשיבות מיותרת, ובעיקר מאחר וכל הנוגעים בדבר שמחים שהילדים "מסודרים" – ההורים, הילדים, וחגית מהבנק.
סליחה שניה, רק מנצל את ההזדמנות
שושלות משפחתיות כפולות
קיימים מקרים, יפים ונדירים למדי, בהם שתי שושלות משפחתיות מתערבבות זו בזו, כלומר אב ובן א' מקושרים לאב ובן ב'.
לעתים הם משתפים פעולה, כמו במקרה זה:
וזה:
ולעתים הם מתחרים, כמו במקרה זה:
וזה:
בפרק הבא נעסוק בקונפליקטים במשפחה, ובאופן ספציפי במשפחת המלוכה.
מקורות: בסקטבול רפרנס, פייסבוק, הופס, וויקיפדיה, ועוד ועוד
נהדר מאנו. זה רק משתבח מפוסט לפוסט. להיות בן של… בכל תחום שהוא עלול להיות פעמים רבות משקולת לא קטנה בעיניי לפחות.
נהדר.
תודה רבה.
המשפט על 3 דורות הזכיר לי שכאן בארץ היה לנו מקרה עם משפחת דניאל – מוסא, מוטי ושון. לדעתי האב היה הכי מוצלח, ואז הסבא, והנכד הכי פחות
הנה עוד אב ובן, שניהם אגדות.
https://www.facebook.com/watch?v=2637673543251306
האם לברון גיימס ובנו ברוני נכללו בסטאטיסטיקה?
כבר לפני יומים יצאה ידיעה שגיימס לא ישחק בשבעות הראשונים של העונה בגלל בעיית סיאטיקה שזו אם אני מבין נכון דלקת באסור החוליות התחתונות שלוחצת על העצב. מה המשמעות מבחינת LA?
לא יודע מה המשמנות מבחינת לייקרס אבל יודע מה המשמעות מבחינת ה LLL
יש מסיבה בכפר והצנטרישוט שומן וצוחצח לכבוד האירוע.
ד"ר פופרס אחראי על פינת הפונץ, נא לא להגיע לפינה זו אם אתם רוצים לצאת בחתיכה שלימה.
נשמע יותר כמו פציעה בגיד החשק. אם יבדקו בביופסיה יראו שם חיידק בשם לוקה 🤣🤣
😅😅😅😆
חח פוסט טוב מאנו. אני מבין שהעמקת בתורת הנסתר הניימולוגית. כל הכבוד זה הדבר הבא.
כלי יעיל בטירוף
ג׳יילן רוז הוא בן של ג׳וני ווקר שנבחר ראשון בדראפט (לא היו בקשר)
והנקודה היהודית – דולף ודני שייס
הפעם הראשונה שהגבתי באתר הייתה באתגר של מנחם לבני משפחה
ניצחתי את האתגר עם ציון מרשים של 98 😀
מהנה ביותר מאנו !
עוד רעיון לפרק….דודים.
למשל האחים לונג וטרי מילס
קרטר ומקגריידי (אולי הצמד המשפחתי שאינו אחים הטוב ביותר?)
תודה רבה, כיף ומעניין
תבורך, מאנו. אחלה פרויקט. מקווה שהיה לי חלק בלהרים לך להנחתה הזאת עם הכתבה שלי משנה שעברה – https://hoops.co.il/?p=308297 . חוץ מזה, קורע הקטע עם הבן של שמעון. סוף עונת המלפפונים, עכשיו אפשר להתפנות לדברים יותר רציניים כמו… כמו… מופע המחצית הטוב ביותר אי פעם, הקמע הכי מגניב (דש מרובין לופז), מעודדות בביקיני כן או לא (כן, אבל רק אם יש מעודדים בטנגה ב WNBA) או דירוג השודד בטרנינג הגדול מכולם. אחלה קיץ ושיחזרו כבר כולם.
זה אחלה אחלה פוסט
👍🏼👍🏼👍🏼👍🏼
מאד מסכים עם מה שכתבת עד לקטע של ההשואה בין האבות לבנים. המגמה הזו לא הולכת להיפסק.
לגבי הרשימה של הבנים בעלי אותו שם שכחת כמה (עם שם אחד די בולט…) וגם משום מה סטוקטון שמה?
אכן, סטוקטון הסתנן משום מה 🤷🏼
אתה מתכוון לקרי? להבנתי זה לא בדיוק אותו שם – אצל קרי זה סטף ואז וורדל ואצל דל זה הפוך.
לא זה לא. וורדל זה השם הראשון.
בכל מקרה התכוונתי למשפחת המלוכה ששמה זה עוד יותר ברור.
לברוני בעצם קוראים לברון?
כן
בסדר, אבל אף אחד לא באמת קורא לו ככה. אצל סטף כנ"ל. לא שכל זה משנה משהו, אבל שיהיה.
אחלה, תודה.
בקטע של מי יותר טוב צריך אולי לקחת בחשבון כמה טוב היה האב. כלומר, אם האב הוא HOF כנראה הסיכויים של הבן קטנים משמעותית
עוד לא היו צמד של אב ובן ששניהם היו אולסטארים אז הבעיה הזו קצת רחוקה.