תמיד חלמתי שיהיו לי שתי בנות ואני אאמן אותן בכדורעף חופים. הגדולה תהיה גבוהה כזאת, מנחיתה חוסמת וקבלנית על חלל, והצעירה תהיה מרימה אתלטית מטורפת עם טאץ' אלוהי שמגיעה לכל מקום על המגרש. והנה נולדו לי שתי בנות. והנה הגדולה גבוהה והקטנה אתלטית. רק מה – אני אבא רך. ואני מגדל שתי בטטות יוטיוב שלא מוכנות לעשות שום דבר שאבא אומר\צועק\מתחנן שיעשו. בטח לא כדורעף. רצוי בכלל לא ספורט. אל תטעו, הן גאונות ואדירות ואני מת עליהן, אבל כששאלנו את מאיה איזה חוג היא רוצה היא ביקשה "משהו שלא צריך לזוז בו" וההרמות היחידות של יסמין בימינו זה קלפים של טאקי. והן כבר בנות 14 ו- 11, אז כנראה שלאולימפיאדה לא נגיע, למרות שבתאוריה הכל עוד יכול לקרות ואני עדיין מקווה לכתוב לכם כתבת קונטרה עוד עשר שנים ולספר על מסע מטורף שהתחיל היום. אבל הכתבה הזאת היא על אבות קצת יותר מוצלחים וילדים גם, שהכדור הכתום עבר אצלם בתורשה בוורידים ועשו קריירות יפות ב NBA. שידכתי להם כאן צמדי אבות-בנים של מוזיקאים שלא בהכרח מתאימים להם, אבל כיף לשמוע, ואף מילה על כסף. או על ברוני. מבטיח
דל, סטף וסת' גם. דה קרי'ז
דל היה אחד מקלעי ה-3 הנקודות הטובים ביותר בתקופתו. שיחק 16 עונות בליגה הטובה בעולם וגם היה האיש השישי של השנה ב- 1993-94. היה smooth כמו חמאה וידית מטורפת – כמה מטורפת? הוא קלע לפחות 40% מעבר לקשת בתשע (!) עונות, כולל שיא ליגה של 47.6% בעונת 1998-99. דל עדיין מחזיק בשיאים של הכי הרבה משחקים וסלי שדה של 2 נקודות בהיסטוריה של ההורנטס. התפוחים נפלו ממש קרוב לעץ. מה זה קרוב? התפוחים האלו היו מבלבלים גם את סר אייזיק ניוטון. סטף וסת' הפכו בעצמם שלשני עילית ואלא אם כן הייתם תקועים בעזה או בוילה של האח הגדול בעשור האחרון אתם יודעים שסטף שינה במו ידיו המושלמות את המשחק. אפילו סת', מאז שנכנס לליגה ב-2013, מעולם לא ירד מתחת ל-40% מעבר לקשת בענן, לעומת אחיו שב-14 עונות NBA ירד מתחת ל-40% רק פעמיים.
סטף זכה כמובן בארבע אליפויות, יש לו תשע הופעות אולסטאר ושני פרסי MVP עם גולדן סטייט. בשנת 2022, סטף הפך למוביל השלשות בכל הזמנים. האחים גם התמודדו בתחרות הקליעה ב-3 נקודות במהלך האולסטאר של 2019 בשארלוט האהובה של אבא, וסטף סיים שני, בעוד סת' לא עבר את הסיבוב הראשון. לסיכום אבא היה כוכב, סטף על ראשמור וגם אחיו רול פלייר מצוין. שושלת במלוא מובן המילה.
משפחת מארלי
בוב מארלי היה לא רק מוזיקאי פורה וכדורגלן סביר, אלא גם אב פורה. אחד עשר ילדים הוא הצליח לדחוף לעולם שלנו, ולא מעט מהם הלכו בעקבותיו, מוזיקלית, לפחות. זיגי השיג לעצמו לא פחות משבעה גראמיז עבור ששת אלבומיו, לסטיבן יש שישה גראמי וארבעה אלבומים תחת החגורה, ודמיאן הינוקא זכה בארבעה גראמיז והוציא ארבעה אלבומים. על בוב אני צריך להרחיב?
מהבור חסר התחתית
ג'ו ג'לי-בין וקובי בראיינט
אביו של קובי בראיינט, ג'ו בראיינט, בילה שמונה עונות ב NBA. הוא גויס בדראפט במקור על ידי הווריורס אבל פילדלפיה הסיקסרס רכשו אותו לפני תחילת העונה. בילה ארבע עונות בעיר אחוות האחים, הופיע איתם בגמר של 1977, ואז עשה שלוש עונות בסן דייגו קליפרס (מה נסגר עם קבוצות שעוברות מסן דייגו ללוס אנג'לס משל היו טוברוק ונתניה?). הוא שיחק את עונת ה-NBA האחרונה שלו עם יוסטון לפני שעבר לשחק מעבר לים בצרפת ובאיטליה, שם בילה קובי את רוב ילדותו. לאחר שקובי נבחר בדראפט מספר 13 על ידי ההורנטס ב-1996, הלייקרס מיד עשו עליו טרייד שהם לא יתחרטו עליו. הוא בילה 20 עונות בלוס אנג'לס, זכה בחמש אליפויות, 18 הופעות באולסטאר, 11 פעמים בחמישיית העונה, כדורסלן ענק. אוסקר אחד מרגש במיוחד ותאונת מסוק מבאסת במיוחד. תאהבו אותו, תשנאו אותו (כמוני), אבל חוץ ממייקל אף אחד לא רצה לנצח כמו הממבה.
בילי ריי ומיילי סיירוס
בילי ריי תמיד כנראה יהיה מפורסם בזכות "Achy Breaky Heart" שלו. כל כך קליט שאנחנו מוכנים לסלוח ולשכוח את הרמיקס הנורא שהוא עשה לו לפני כמה שנים. אגדת קאנטרי עם יותר אלבומי פלטינה מאקסיות. אחת מהן הולידה ב 1992 את מיילי. מיילי היא… נהדרת, כשהיא לא עושה טוורקינג או מוציאה את הלשון החוצה. בעצם היא נהדרת במיוחד כשהיא עושה את זה, ואם אתם לא בעניין של המוזיקה שלה או של אבא שלה, אתם כנראה לא מספיק אמריקאים. לטוב ולרע
לקנות לעצמי פרחים. הנה עוד משהו שלא קרה אף פעם…
ריק בארי, ברנט בארי (וכן, גם סקוט ובעיקר ג'ון ודרו היו שחקנים לא רעים גם הם)
ריק היה אחד השחקנים הנדירים האלו כמו ד"ר ג'יי שכיכבו הן בNBA- והן בABA-. הוא היה 12 פעמים אולסטאר, שש פעמים בחמישיית העונה ואלוף פעם אחת. בארי קלע לפחות 20 נקודות בממוצע למשחק ב-12 מתוך 14 עונות, כולל 35 נקודות למשחק בעונת 1966-67. היה היחיד לקלוע 50 נקודות במשחק 7 בפלייאוף עד שטייטום וסטף שברו אותו ב 2022 אחד אחרי השני. בדיוק כמו אביו, ברנט שיחק 14 עונות, אבל הוא זכה בשתי אליפויות בלבד, עם סן אנטוניו ספרס, שם רשם ממוצעים של 24 דקות למשחק במהלך ריצת התואר של הספרס ב-2005, ולאחר מכן 11.8 ב- 2007. החזיק בניק ניים "בונז" כשהיילנד עוד היה בשא"ש ודינקק מהעונשין באולסטאר עם טרנינג כשזה עוד היה באופנה.
בוב וג'ייק דילן
רוברט צימרמן עומד להוציא אלבום מספר 37. תנו לזה לשקוע רגע. זה כמעט אלבום אחד בכל שנה שניה שהוא נושם. ההישגים שלו ארוכים מכדי לדחוס כאן, אז לבנו יעקב לא חסר מרחב למלא בנעליים של אבא. הפרונט-מאן של The Wallflowers הלך לכיוון שונה מאבא – בואו נראה אם גם הוא יצליח למכור למעלה מ-125 מיליון תקליטים!
כמה סלים צריך גבר לקלוע, לפני שיקראו לו גבר?
מייקל וקליי תומפסון
ב-1978, מיכאל או מישל (הוא כותב את זה Mychel) תומפסון הפך לשחקן הראשון שאינו יליד ארה"ב שנבחר במקום הראשון בדראפט. הוא בילה שמונה עונות בפורטלנד עם הבלייזרס לפני שהועבר בטרייד לספרס ואז פעם נוספת ללייקרס, שם זכה באליפויות בק טו בק בשנים 1988 ו-1989, ושימש כגיבוי יותר מסביר לקארים. תלה את הנעליים ב-1991, שנה אחרי שקליי נולד. קליי בילה את כל הקריירה שלו עם הווריורס, זכה בארבע אליפויות וחמש הופעות באולסטאר. ספלאש בראדר מספר 2 גם הוא אחד מהשלשנים הגדולים בתולדות המשחק, וזאת בעוד שאביו רשם שלשה אחת בלבד בקריירת ה-NBA שלו. התומפסונים הם מחמישה צמדי אב-בן שלכל אחד מהם טבעת.
טים וג'ף באקלי
סיפור קצת פחות סימפטי הוא של מר באקלי האב והבן. ג'ף באקלי זכה לראות את אביו רק פעם אחת, כשהיה בן שמונה, ומאז לא היה איתו בקשר עקב מערכת יחסים שלילית בין הוריו, וגם עקב זה שטים באקלי פשוט נטל מנת יתר של סמים ומת בגיל 28. ככה זה מוזיקאים. חרא אנשים שאלוהים נגע בהם עם מתת על קסומה של לעשות את העולם שלנו יפה יותר. גם ג'ף מת בגיל צעיר, 30, אבל שני הבאקליס הספיקו לשחרר קצת מוזיקה טובה לפני שעזבו אותנו.
אהבה היא לא מצעד ניצחון. היא הללויה קר ושבור. תביאו אותם הביתה כבר
טימי הארדווי
ג'וניור וסיניור – האבא היה מלך הקילר קרוסאובר, חלק מ RUN TMC של הלוחמים (משהו במים של המפרץ כנראה) בתחילת שנות ה-90 שערך חמש הופעות באולסטאר בקריירת היכל התהילה שלו. קלע לפחות 20 נקודות בממוצע למשחק בחמש מתוך 13 העונות בליגה. ג'וניור בינתיים רשם דאבל פיגרז ב-9 מתוך 10 העונות הראשונות שלו ב-NBA והוא שחקן לגי טימי (רואים מה עשיתי כאן?).
מקס וג'יי ויינברג
מקס ויינברג היה המתופף של ברוס ספרינגסטין במשך למעלה מארבעה עשורים. הוא גם תופף קצת עם דייויד ברוזה אבל זה חשוב בערך כמו הדואל של עומרי כספי עם סטף, שרק ישראלים זוכרים. מקס העביר את הזיקה שלו לביטים לבנו ג'יי. כשג'יי היה רק בן עשר, מקס הכיר לו את Slipknot. לילדים אחרים בני עשר היו מתפתחים סיוטים ממסכות המוות שלהם, אבל לא לג'יי. ג'יי גדל והמשיך לנגן עד שנהיה המתופף שלהם. הייתי שם לכם אותם, אבל איך אפשר להתחרות בבוס?
נוודים כמונו, בייבי, אנחנו נולדנו לרוץ
ביל ולוק וולטון
ביל הטאוויל היה שחקן קולג' מעוטר שמצא הצלחה דומה גם ב-NBA. זכה בשתי אליפויות ב-10 עונות והעמיד ממוצעים של 18 נקודות, 15 ריבאונדים ו-3.4 חסימות במהלך ריצת האליפות של הבלייזרס ב-1977. הוא היה גם שחקן מפתח מהספסל של הסלטיקס בעונת האליפות של 1985-86. ב- 1998 ישב עם ג'ק רמזי ואיתי לארוחת ערב ביונייטד סנטר בשולחן לשלושה ואני לא זוכר על מה הלכה השיחה, אבל ביל היה יותר נחמד ואדיב מאשר ג'ינג'י או גבוה, וזה אומר משהו. גם לוק וולטון שיחק 10 עונות, למרות שהסריח את המגרש בחלקן הגדול. גם הוא זכה כמו אבא בשתי אליפויות, בק-טו-בק כמחליף בלייקרס, ואחר כך גם אימן אותם באחת ההחלטות הגרועות האלו של משפחת באס.
לאונרד ואדם כהן
לאונרד כהן היה עוד אחד מהענקים המוזיקליים האלה שפשוט המשיכו להוציא תקליטים חדשים כאילו אין מחר. בגיל 81 הוא הוציא את האחרון. אולי הוא רצה להוכיח לבנו, אדם, שלעולם לא יתעלה עליו, אבל סביר יותר שהייתה לו כל כך הרבה אהבה למוסיקה, שכמו אבא שלי (או דוק לס) שגם הוא בגיל 81 עדיין כותב כי הוא אוהב, לאונרד פשוט לא יכול היה ולא רצה ולא היה אמור להפסיק. אדם כהן בעצמו שחרר קצת מוזיקה. שום דבר פנסי כמו אבא, אבל הוא הוציא מוזיקה גם באנגלית וגם בצרפתית והאלבום We Go Home הוא סיפור ההצלחה צנוע ולא לגמרי רע.
כואב לי במקומות שבהם נהגתי לשחק. משלם שכר דירה במגדל השיר
גארי פייטון, האב הבן הכפפה
קריירת המשחק בת 17 השנים של גארי פייטון כללה תשע הופעות באולסטאר ופעמיים בחמישיית הליגה, וכמובן שחקן ההגנה של השנה. הצליח לקחת את דטלף שרמפף ושון קמפ עד לבאר אבל שם חיכה אחד מייקל ג'ורדן ואמר להם על גופתי המתה אתם שותים. הכפפה הופיע גם ב-23 משחקים במהלך ריצת האליפות של מיאמי היט ב-2006, אז כן יש קצת קישוטים לידיים של ההול אוף פיימר הזה. למרות שגרי פייטון השני לא היה אולסטאר באחת החמישיות, הוא ירש את ההגנה מאבא וגם זכה באליפות. הוא אמנם נפצע במשחק 2 של חצי גמר המערב והחמיץ את הגמר במהלך ריצת האליפות של הווריורס ב- 2022 אבל חזר כמו גדול במשחק 2 של הגמר ועם ממוצע של 18.5 דקות למשחק בסדרה היה בורג קטן אבל חשוב באליפות.
אולו דארה ונאסיר בין אולו דארה (נאז)
נאז גדל עם מוזיקאי ג'אז ממיסיסיפי בתור אבא, אבל לא הלך בעקבותיו. טוב לא בדיוק. הוא הוציא שורה של אלבומים מצליחים, החל מ- Illmatic האיקוני, שעבר כל מיני עיבודים לתזמורת וכלל את If I ruled the world האדיר עם לורן היל מהפוג'יז, את ניו יורק סטייט אוף מיינד (לא זה של בילי ג'ואל נו, הבנאדם גנגסטר) ואחרים. הדבר המוזר בצמד אב-בן הזה, הוא שהבן שיכנע את אביו לשחרר את המוזיקה שלו – לא להיפך. כן, נאז הצליח לגרור את האבא הג'זיסט הקשיש שלו לעשות קצת היפ הופ. הנה דוגמית
אבא ובן ביחד – ג'אז והיפ הופ. מגשרים על הפער.
הסאבוניסים
ארווידס היה אגדת כדורסל מהזרם הליטאי ויש מצב שהיה מגיע להיכל אפילו בלי לדרוך פעם אחת על הפארקט ב-NBA, אבל בשבע העונות שלו בליגה הוא הציג סקילז שלאף אדם בגודל שלו לא היו לפניו. חד הקרן המקורי. הוא נחשב לאחד הסנטרים המוסרים הגדולים בתולדות המשחק ואם היה נולד 30 שנה מאוחר יותר הוא היה יוקיץ'. ארווידאס היה חלק חשוב מריצות הפלייאוף העמוקות של הג'ייל בלייזרס בשנות ה-90 המאוחרות ובתחילת שנות ה-2000. כישורי המסירה שלו נמסרו גם לדומנטאס, שהיה שלוש פעמים אולסטאר ובחמישיית העונה, הפך למפלצת ריבאונדים ולאחרונה גם טריפל-דאבלים וזה שלא נבחר לאולסטאר השנה ופול ג'ורג' כן זה אחד השודים המבעסים של השנה.
ג'ון וג'ייסון בונהם
מסיימים עם וירטואוז נוסף שעזב אותנו מוקדם מדי – ג'ון 'החיה' בונהאם, שיצר ותחזק את עמוד השדרה הקצבי של לד זפלין. בנו ג'ייסון לקח את המקלות לאחר מותו של אבא וממשיך את האגדה, כשהוא מספר על מפגש פסגה מתישהו בוואלהאלה עם אבא. ג'יזס הייתי שמח להיות שם כשזה יקרה
ג'ייסון בועט בתופים את 'קשמיר' האלמותי לזכר אבא עם הזקנים.
חלקים מהכתבה תורגמו עם חופש אמנותי מסוים מ – ESPN (https://www.espn.com/nba/story/_/id/38955259/nba-top-father-son-duos-walton-thompson-curry-sabonis).
כתבה נחמדה מאוד, תודה.
זיגי מארלי נשוי ליהודיה ומבקר (או לפחות ביקר) בישראל פעמים רבות.
איזה מארלי נשוי ללורן היל?
כתבה נהדרת! תודה
תענוג צרוף, תודה רבה חביבי.
נהדר קפיץ, כייף לקרוא אותך, אתה כותב לעניין ומצחיק, מקווה שתמצא עוד נושאים שמעניין אותך , לכתוב עליהם , אנחנו נרוויח
מעולה. פעם ראשונה שאני שומע על האבא הכדורסלן של קובי בראיינט
שיחק באיטליה
זה כן, לא ידעתי שהיה ב-NBA
וואלה?
ילדים בדיפולט מחקים את הוריהם.
בטח שאתה כדורסלן טמול הילדים יש כל הזמן כדורסל, או פסנתר וחדר הקלטות במרתף.
למה לא מילאת את הבית הכדורים כדורעף והסעת אותם אחרי הבית ספר לחוף להעיף קצת כדורים???
תודה עידו. חחח יש כדורים בבית, יש גיטרות ולקחתי אותן לראות משחקים. הן יותר בקטע של מבוכים ודרקונים מגיטרות וכדורים. אבל באמת שלא הוגן שאני אתלונן כי הן כאלה אחלה. גם עוד לא התייאשתי לגמרי 🙂
אחלה כתבה. תודה רבה
מצויים קפיץ. קראתי הכל בחיוך כי הכרתי אישית את האבות יותר מאשר את הבנים!
כמובן שהיו עוד איזה חצי תריסר אבות ובנים ב-NBA (למעשה יותר)
שהאחרונים בהם הם סקוטי פיפן ובנו
ה-NBA מזמן הפכה לעסק משפחתי. רק העונה יש מעל ל-30 בנים של שמשחקים ביותר מ-20 קבוצות שכמובן הווריורס בראש עם חמישיה שהם יכולים להעלות לפרקט (ולא היא עוד לא עלתה…). אם היינו מכניסים עוד דרגות קרבה שונות (נתחיל מאחים למשל) אז המספר בכלל היה עולה. באופן כללי עם השנים זו מגמה שהולכת ומתגברת כשזה עוזר גם גנטית אבל גם "סביבתית" שיש מי שיודע איך לעשות את הדרך. אנחנו מתחילים לראות את זה גם אצל האירופאים עם סאריץ' ודני לדוגמא שהאבות ידעו לכוון את הבנים.
בשנה הבאה תצטרף עוד משפחה של שלושה דורות לליגה ובכללי כבר עברנו 100 בנים של שהתרוצצו על פרקטים ברחבי הליגה. עדיין אני לא חושב שזכינו לראות משפחה שהעמידה שני דורות של אולסטארים. מעניין מי יהיה הראשון.
וואללה לא ידעתי שסאריץ' הוא הבן של. לגבי 3 דורות – ראיתי עכשיו ברשימה בוויקיפדיה שיש כמה סבא-נכד (נניח הסבא של אריק מונטרוז או של מארווין באגלי) אבל בלי האב. גם אמא של ריק ברי היתה נשואה לבורס האלה שהיה שחקן וזה הכי קרוב עד עכשיו. מי מצטרף בשנה הבאה לשלושה דורות?
הווגנרים
וגם ווצ'ביץ' הוא הבן של ווצ'ביץ'…
מי זה בלוחמים? סטף, קליי, פייטון, גם וויגינס נדמה לי, אה וסאריץ' הוא החמישי? אבא שלו שיחק בנ.ב.א או שהיה "סתם" שחקן באירופה?
סאריץ' הוא השישי אבל לא סופרים כאן מקצוענים אירופאים …
שכחת את טרייס ג'קסון דייויס – רק תחליט לאיזה מתאומי הדייויס אתה רוצה שהוא יהיה בן.
וואלה. ת'נקס
כתבה מעולה. רק הייתי משתמש בפתגם "מעשי אבות סימן לבנים" של חז"ל.
צוודק מהפנט. חוכמת הבדיעבד…
פוסט פשוט נפלא.
גם בישראל יש דורות המשך כמו במשפחת ברקוביץ ועכשיו תמיר בלאט הנפלא!
אח כמה אני אוהב את בוב מארלי כיוצר ויפה שהבנים הלכו בעקבותיו.
איזה אסון שהאמונה הרסטפרית לא נתנה לבוב לעשות את ניתוח הסרת האצבע שאולי היה נותן לנו עוד כמה עשורים של רגיי מהשורשים כמו שרק הוא ידע ליצור מאמצע שנות השישים. בכלל סקא, רוק סטדי ורגיי שולטים.
בוב מארלי גדול כמו סטף לדעתי… הוא הכניס את הרגאיי למיינסטרים והיום זו מוזיקה לגיטימית עם חובבים בכל עיר.
שאפו
ובגזרה הישראלית (או ישראלית למחצה) הייתי מוסיף את שון וגו' דאוסן ששניהם היו, ועדיין, בהפועל חולון
🙂
אני לא מכיר את זה שלא נתנו לו. יכול להיות שבוב רצה לחיות טבעי ולא רץ לעשות ניתוחים.
זכור לי שהוא הרגיש לא טוב והזניח את זה.
אבל לא שעשיתי עליו דוקטורט.
הבנים שלו מצוינים, כל אחד בדרכו.
שזיגי הופיע בארץ בשנת 88 נדמה לי
תודה רזי. אול הייל ג'ה ראסטאפאריי
מקס ויינברג אחד המתופפים המופלאים בעיני, וזה אפילו לא קשור בהכרח לאיכויות שלו כמתופף – פשוט בזמן שכל מתופפי הרוק עסוקים בלהוסיף עוד ועוד תופים, עוד ועוד מצילות, וממש בונים לעצמם קירות שלמים של מערכות – ויינברג מחזיק את הסאונד של אחת מהופעות הרוק הכי גדולות שיש כבר איזה 50 שנה עם 4 תופים וחצי, ולרגע לא נשמע שמשהו חסר ! מדהים בעיני.
.
ואומרים שיש איזה בוזר או אפילו שניים בדרך לרשימה…
הבן שלו מככב כעורך הופס כבר שנים
:-)))))
טור תענוג
חשוב לציין שארווידאס סבוניס היה גם אחד הסנטרים הראשונים (אם לא הראשון) שהשתמש בשלשות כנשק לגיטימי בתקופה ששלשות לסנטר היה לא מתקבל על הדעת. הוא זרק אותן רק בקו ישר לסל, מאחורי קו העונשין, אבל ממה שאני זוכר שראיתי היו לו אחוזים לא רעים בכלל.
והרבה פחות חשוב לציין את גלן רייס ג'וניור שאביו היה הצלע השניה בשרלוט עם אלונזו מורנינג, בימים שהם היו קבוצה תחרותית ואילו הבן היה שחקן מוכשר בטירוף, בלתי עציר ועם בעיה גדולה באיזור השכל הישר.
לפחות הביא לנו גביע…
🙂
חד משמעית באסקט קייס גלן רייס ג'וניור, אבל איזה דומיננטיות. לפעמים אירופה באה להם טוב…
טור נהדר, תודה רבה
ורק שני תיקונים/תוספות: מקס ויינברג הגדול הוא עדיין המתופף של ספרינגסטין, לי היה העונג לראות אותו בשתי הופעות, נקווה שיהיו עוד.
אדם כהן, מלבד הקריירה האישית שלו, הפיק את האלבום האחרון של אביו. דרך אגב, מי שאוהב את כהן, שלושת האלבומים האחרונים שלו נהדרים ומומלצים בחום
תודה האווי. טוב לשמוע שמקס עדיין עובד. בתכלס אין סיבה למה לא. וסליחה מאדם כהן.
תודה תודה קפיץ. הביצוע הנפלא של ׳קשמיר׳ עשה לי את הבוקר. טור מעולה שבמעולים. תמשיך לקפוץ אצלנו
תודה קפיץ.
אכן זוגות משפחתיים נהדרים.
עוררת בי את הגעגוע לסאבוניס האב.
ומשפ' מארלי זה תמיד טוב.