"חמישה אחים זוכים בשלוש טבעות אליפות בשנתיים. בכמה טבעות אליפות יזכו שלושה אחים במשך עשור?". לכאורה בעיית הספק פשוטה. למעשה התשובה היא אפס. עוד נחזור לזה.
חמשת האחים הם האנדטוקומבוז – פרנסיס, ת'נאסיס, יאניס, קוסטאס ואלכסיס. ראשון פרץ את הדרך קוסטאס, אלוף נ.ב.א עם הלייקרס ב-2020. שני הגיע ליעד ת'נאסיס, אלוף נ.ב.א עם מילוואקי ב-2021. שלישי זכה יאניס, אחיו הצעיר של ת'נאסיס, גם הוא אלוף נ.ב.א עם מילוואקי ב-2021. נכון לעכשיו, פרנסיס ואלכסיס לא זכו בטבעת.
כל נתון בפסקה הקודמת הוא אמת, אבל היות שאתם מכירים את הליגה, ברור לכם שזו דרך מגוחכת לתאר את הישגיו של אחד, יאניס אנדטוקומבו, בליגה הטובה בעולם.
ואפשר לתהות – למה דווקא יאניס? מה גורם לכך שמתוך חמישה אחים, אחד, ורק אחד, הוא שחקן היסטורי, והאחרים שחקנים שוליים בליגה או פחות מזה? מה גורם לאח אחד להיות טוב יותר מהאחרים? עוד סנדוויץ' לבית ספר? הוא היה זה שהתאמן עם הכדור החדש? אולי קיבל חיבוק נוסף לפני השינה? משהו אחר? גם וגם? לא ולא?
ההסבר הפשוט, והנכון, הוא שזה בעיקר עניין של כשרון מולד, ופחות עניין של גורם סביבתי חיצוני. רוצה לומר שקרוב לוודאי שפער היכולות בין יאניס לאחיו היה נותר בעינו גם אם יאניס היה מקבל קצת פחות קורנפלקס בארוחת בוקר ואחיו היו מקבלים קצת יותר.
אם בכל זאת ננסה למצוא הסברים נוספים או משלימים אז אפשר לחשוב על ההיבטים הבאים:
הנתונים הפיזיים
כפי שניתן לראות, יאניס הוא הגבוה מבין ארבעת הכדורסלנים שבין האחים, אבל גם האחרים גבוהים מספיק כדי לשחק כדורסל מקצועני.
אימון ופיתוח
ב-1991 היגרו ההורים, ורוניקה וצ'ארלס, מניגריה ליוון תוך חציית הגבול באופן לא חוקי מטורקיה. עם צאתם לדרך, השאירו ההורים את בנם הבכור, פרנסיס בן ה-3, אצל סבא וסבתא בניגריה, כנראה מתוך מחשבה שמסע שכזה אינו מתאים לפעוט. גם לאחר שהצליחו להיכנס ליוון, לא זכו ההורים באזרחות מקומית. לפיכך, למרות שהילדים, למעט פרנסיס, נולדו ביוון, הם לא קיבלו אזרחות יוונית. מכיוון שלא נולדו בניגריה, לא זכו הילדים, למעט פרנסיס, באזרחות ניגרית, ולמעשה גדלו ללא אזרחות כלשהי.
רק ב-2013, עת דרך כוכבו של יאניס הצעיר, שר הספורט היווני, אחד יאניס יואנידיס, שבעברו היה, "במקרה", גם מאמנה המיתולוגי של אריס סלוניקי, "סידר" אזרחות למשפחה כולה. לא ברור לי מתי, אם בכלל, התאחד פרנסיס עם משפחתו ביוון.
לאחר שיאניס נבחר בדראפט, ב-2013, שוב היגרה המשפחה, הפעם למילוואקי, שוב ללא פרנסיס בן ה-25, שכבר שיחק כדורגל מקצועני בניגריה, והפעם גם ללא ת'נאסיס בן ה-21 שכבר שיחק כדורסל מקצועני באירופה. האחים הקטנים, קוסטאס בן ה-16 ואלכסיס בן ה-12, החלו לשחק בקבוצות הכדורסל בבתי הספר שלהם במילוואקי.
אפשר להניח שרמת האימון והפיתוח קפצה בהתאם, שהרי ת'נאסיס ויאניס החלו להתאמן מאוחר יחסית (יאניס החל לשחק בצורה מסודרת רק בגיל 14), ונאלצו להתאמן שנים במסגרות ברמה נמוכה באתונה, בעודם עובדים במקביל על מנת לפרנס את המשפחה. לעומת זאת, בשלב זה קוסטאס ואלכסיס לא נאלצו לעבוד לפרנסתם, ולאחר מכן נהנו מהתנאים בבתי ספר אמריקאים.
האם קוסטאס ואלכסיס התפתחו להיות שחקנים טובים יותר ממה שהיו הופכים להיות אלמלא יאניס התפרסם, ואלמלא היגרה המשפחה לארה"ב? קרוב לוודאי שכן, אבל לא התפתחו מספיק כדי להפוך לשחקנים ברמת נ.ב.א, או לגשר על פערי הכישרון בינם לבין יאניס.
אופי
אנחנו נכנסים לטריטוריה עדינה, רגישה, נפיצה.
ראשית, בוודאי שהאופי שלנו, (מה שזה לא יהיה שנכליל תחת המושג "אופי"), משפיע על מי אנחנו בחיים האלה, כולל בעבודה, וזה נכון, כמובן, גם לגבי שחקני כדורסל מקצוענים. גם אם אנחנו לא מכירים אותם אישית אלא רק מרחוק ומבחוץ, קל לנו לקלוט את הבדלי האופי בין שחקנים שונים. קל לי לקבוע שקוואי וסטף הם אנשים בעלי אופי שונה, כמו גם טימי ושאקיל, לברון וקארים, ווסטברוק וסטוקטון, וכו'.
אני מניח שגם בין האנדטקומבוז יש הבדלי אופי, ויתכן אף משמעותיים. ואני גם מניח שאופיים השפיע על ההתפתחות שלהם כשחקנים. אבל, בדומה לנתונים הפיזיים ולנסיבות האימון והפיתוח בגיל צעיר, אני מתקשה להאמין שדווקא ה"אופי" הזה הוא הוא המיסטי / האקס-פקטור / הרוטב הסודי, שהביא לכך שיאניס הוא שחקן היסטורי בעוד שהילדים האחרים אינם כאלה. כזכור, לדעתי זה פחות עניין של קורנפלקס, ובעיקר עניין של כישרון מולד.
ועם זאת, לעתים התובנה הזו, שנראית לנו טריוויאלית וכמעט מובנת מאליה, חומקת מעינינו דווקא בכל הקשור לבני משפחה. מה שברור לנו מחוץ לבית, עלול להפוך כמעט נסתר בתוכו. ההיכרות האינטימית שלנו עם בני המשפחה, שחושפת מרכיבים רבים ומהותיים באופיים, גורמת לנו לעתים להקנות משקל יתר לאופי על חשבון היבטים אחרים כגון כשרון, נסיבות חיצוניות, וכדומה. אם תשאלו הורים מה מונע מילדיהם לעשות משהו בהצלחה, לא משנה במה מדובר, לא מעט הורים יסבירו זאת בכך ש"הילד לא עושה את זה מספיק ברצינות", או ש"הילד פשוט לא מקשיב למה שאני אומר לו", ומכאן קל לקפוץ למסקנה ש"אם רק הילד ייקח את עצמו בידיים אז הוא יצליח. אין סיבה שלא".
אז זהו, שיש.
העובדה ששאקיל קרוב לוודאי קיצר את הקריירה שלו, ופגע בהישגיו במהלכה, מאחר ולא שמר על אורח חיים ספורטיבי ותזונה אופטימלית, לא אומרת שאם אני אשמור על אורח חיים ספורטיבי ותזונה אופטימלית אהפוך לשאקיל. גם לא למאנו ג'ינובילי. אפילו לא למיקי ברקוביץ'.
פירמות רואי החשבון, חדרי המורים, והקיוביקלז בהייטק, בין השאר, מלאים במי שהיו פעם ילדים רציניים, משקיענים, וניתנים לאימון, שבילו את כל אחר הצהריים באימונים במגרש. זה כמובן לא הספיק.
איפה היו האנדטקומבוז על הסקאלה הזו, שנעה בין להבין באופן עקרוני את מיגבלותו החדה והדטרמיניסטית של הכישרון, לבין מימוש ההבנה הזו בהקשר המשפחתי?
האמנם האב, צ'ארלס אנדטוקומבו, הבין שהכישרון של האחרים נופל מזה של יאניס? הכוונה אינה לכך שהמאמן בקטסל הודיע לצ'ארלס שיאניס יפתח בחמישייה בעוד שת'נאסיס יעלה מהספסל. זו לא הבנה. אלה נסיבות חיצוניות שאפשר לבטל אותן בקלות – "לא מבין כלום המאמן הזה, בחיי, שיפתח עם ת'אנסיס ב-3 ועם יאניס ב-4. מה הבעיה שלו???".
השאלה היא האם צ'ארלס באמת הבין?
ונניח שהבין, לפחות בסופו של דבר, (אגב, מתי בדיוק הוא מגיע, אותו "סופו של דבר" מפורסם? איכשהו דווקא עליו, חמקמק שכמותו, טרם הצלחתי לשים את האצבע), כן, אז נניח שהבין – איך הגיב צ'ארלס להבנה הזו?
הצטער? הרגיש לא נעים מהאחים האחרים? הכחיש? התעלם? כל התשובות נכונות?
ואולי כל זה בכלל לא הזיז לו, העיקר שיהיה כסף למשפחה?
ונניח שהגיב, בינו לבין עצמו, באופן כזה או אחר. מה אמר לילדים?
"תשמע, ת'נאסיס, אין מה לעשות, אתה שחקן טוב, אבל יאניס יותר טוב. בהרבה. זה המצב. תתמודד".
לא נראה לי.
אז מה אמר?
"תשמע, ת'נאסיס, שניכם שחקנים טובים, הכי חשוב זה שתמשיכו להתאמן, ותהיו הכי טובים שאתם יכולים להיות".
יכול להיות.
או שאולי לא אמר?
איך ת'נאסיס הגיב למה שנאמר? איך ת'נאסיס הגיב למה שלא נאמר?
איך ת'נאסיס הרגיש כשהבין שהוריו ואחיו חושבים שהוא שחקן פחות טוב מאחיו הצעיר?
ואיך ת'נאסיס הרגיש כשחלחלה אצלו ההבנה שהוא שחקן פחות טוב מאחיו הצעיר?
איך הרגישו האחים הקטנים, קוסטאס ואלכסיס, כשהבינו שלמרות האימונים בארצות הברית, הקשרים בליגה, ושם המשפחה, הם אפילו לא "באזור החיוג" של יאניס? אכזבה?
ואיך הרגישו ת'נאסיס, ושאר האחים, כלפי יאניס, כשהבינו את המצב לאשורו? האם קינאו? ואם קינאו, אז קצת או הרבה? ואיך זה בא לידי ביטוי?
נכון, יש הרבה יתרונות, בוודאי חיצוניים, בלהיות "אח של יאניס", אפילו יותר מאשר בלהיות "אח של דריקס", אבל בפנים יתכנו לכך גם חסרונות.
בשם האב
תמונה יפה, נכון?
אב ובנו במגרש כדורגל.
צבעי התכלת לבן, כמו גם השלט בצד המגרש, ליד כף ידו השמאלית של יאניס, המכריז 2004, מעלים את האפשרות שמדובר במשחק הקשור לאליפות אירופה לנבחרות שהתקיימה באותה שנה, ובה זכתה יוון בטורניר, לראשונה בתולדותיה.
קרוב לוודאי שצ'ארלס, שהיה כדורגלן בניגריה, דחף את בניו לשחק על דשא עוד לפני שגילו את הכדורסל. צחוק הגורל, דווקא בנו בכורו, שנשאר בניגריה, הלך בדרכי אביו, בעוד ששאר ילדיו, שגדלו איתו ביוון, בחרו בסופו של דבר בכדור הכתום.
האם צ'ארלס התאכזב מכך? או שאולי ההישגים אליהם הגיעו הילדים בהמשך הדרך פיצו אותו, ואף יותר מזה, על אותה אכזבה ראשונית משוערת? או שאולי ההפך, וצ'ארלס ראה את קריירת הכדורסל של בניו כסוג של תיקון לקריירת הכדורגל הפושרת שלו עצמו?
או אולי ההפך מההפך? אולי יאניס היה הופך לשחקן כדורגל אדיר? תחשבו על זה – עבה כמו רוברטו קרלוס, שרירי כמו כריסטיאנו רונאלדו, גבוה ב-16 ס"מ מ"ענק", יחסית לכדורגל כמובן, כמו ארלינג האלנד. למעשה, אפילו הכדורגלן הגבוה ביותר המוכר לי שהיווה שחקן משמעותי באירופה, פיטר קראוץ', שהתנשא ל-2.01 מ', נמוך מיאניס ב-10 ס"מ תמימים.
יכול להיות ש"הפסדנו" את הכדורגלן הגדול ביותר, ליטרלי, בכל הזמנים?
בשם האם
יש שחקנים בעלי מספר אבות, כמו שראינו בפרקים 2 ו-3, ויש שחקנים בעלי מספר אימהות.
במקרה הנוכחי, בהחלט ניתן לציין את אימם הביולוגית של האנדטוקומבוז, ורוניקה, שהתחרתה בניגריה בקפיצה לגובה, מה שיכול להסביר, לפחות חלקית, את האתלטיות של ילדיה ארוכי הגפיים.
בכל הקשור לכדורסל, נראה שצאצאיה זכו למקור השראה נוסף.
לא ראיתי את זה בא.
התמונה מימין צולמה ביוון של אזור תחילת המילניום, בבית בו התגוררו 4-5 ילדים, ממוצא ניגרי, כולם בנים.
אם הייתם שואלים אותי מי יהיה על הקיר, כנראה שהייתי מהמר על חאכים הניגרי, אבל אם לא, אז בטח אחת מאגדות הכדורסל היווני של התקופה – דיאמנטידיס? למה לא ספאנוליס? אפשר גם פאפאלוקאס, אלברטיס, ואפילו פאפדופולוס אם בא לכם. באמת לא חסר.
ובכל זאת, על הקיר מככבת אישה, אמריקנית, אולי אפילו בתקופתה בקולג'.
כאילו, מה הקשר?
אני כמובן לא יודע, אבל אפשר לטעון שכאישה, וכספורטאית, לורוניקה אנדטוקומבו הייתה זיקה לספורט נשים, וכאשר בניה הרבים, עתירי טסטוסטרון ככל שהיו, החלו לשחק כדורסל, היא חיפשה, מצאה, והציגה בפניהם מודלים לחיקוי בנות המין היפה. שאפו.
יש לציין שגם על פי חוקיו המחמירים של הפורמט שלנו טוראסי עצמה, "הממבה הלבנה", היא בתו של קובי בריאנט, מה שמדגים יפה איך אישה יכולה ללמוד מאיש, ואיך איש יכול ללמוד מאישה.
לא זו אלא אף זו – אווה אנדטוקומבו, רק בת שנתיים, וכבר עומסת על גבה הצעיר אילן יוחסין אצילי במיוחד – בתו של יאניס, נכדתה של טוראסי, נינתו של קובי וחימשתו של מייקל. נכון, הסקאוטים כבר תיאמו קומביין בגן.
נשמע את הדברים מפי הסוס, או, במקרה הזה, מפי הסייח הצעיר.
לא לאמלו, לא שכחתי אתכם, אתם שלושת האחים שבמשך עשור יזכו באפס אליפויות. צר לי. אתם תופיעו בהמשך הסדרה, כשנדבר על החלקים הפחות יפים של האבהות.
בפרק הבא ננסה להצביע על ראשית הצירים, ראש המשפחה, האב הקדמון של כולנו.
מקורות: בסקטבול רפרנס, פייסבוק, הופס, וויקיפדיה, ועוד ועוד
[…] הבא נדון בהיסטוריה הסוערת של […]
מצוין כהרגלך בסדרת הפוסטים הזו מאנו. נראה לי שגם ילד אחד מתוך 5 שיוצא כמו יאניס זה די והותר . דיאנה טוראסי זו מודלית לחיקוי מצוינת.
לא הבנתי את הרעיון מאנו. לא כל הקונספט זה להסתכל על האבות הרוחנים מבחינת סגנון המשחק?
ואם כבר להסתכל על השוואה בין אחים לדם אז למה דווקא המשפחה של יאניס? נגיד אפילו הסיפור של ג'ורדן יותר מענין מהאספקט הזה. כי די ברור שהתשובה היא כמו שאמרת – כישרון מולד (ואני כולל בתוך זה את הדרייב להצליח).
בכל מקרה לאבא של יאניס אין שום חלק כמעט בהפיכתו שלו או של אחיו לשחקני כדורסל המאמן שגילה אותו ואת תנאסיס היה צריך להבטיח עבודה להורים שלהם כדי שהם יבואו להתאמן ולשחק אצלו. יאניס בכלל לא רצה לשחק כדורסל (תמיד היה עקשן…). בכלל כל הפוסט לא ברור לי – גם הקטע עם הנסיכה דיאנה תלוש כי לך תדע איפה ועל יד מי צולמה התמונה הזו.
לא, לא כל הקונספט זה להסתכל על אבות רוחניים מבחינת סגנון משחק. יש עוד מספר רעיונות וקונספטים של אבהות במהלך הסדרה.
.
למה האנדטקומבוז? פשוט כי הם עלו לי בראש ותהיתי איך בעצם הם הגיבו לפער הזה ביכולות.
.
אני מסכים איתך שמדובר בכישרון מולד, אבל זה לא סוף הדיון. גם אם זה המצב, אנשים בתוך המשפחה יכולים לא להבין את זה, או להבין את זה ולהרגיש כל מיני דברים כתוצאה מההבנה הזו.
.
בנוגע לרצון של האבא בכדורסל – לא ידעתי, אבל זה בהחלט נידון בפוסט. זה רלבנטי.
.
בנוגע לטוראסי – איפה? כנראה בבית של יאניס. על ידי מי? לא נראה לי קריטי. אבל זו לא הנקודה – הנקודה היא שזו היא שם ולא אחד מהמועמדים הטבעיים יותר. זה מדהים.
לדעתי שני ההיבטים של האבות הביולוגים והאבות ה"רוחנים" מאד שונים אבל אם אתה רוצה להכניס אותם תחת אותה מטריה זו בהחלט זכותך. אני פשוט לא הבנתי את זה ככה בהתחלה – מקבל.
אבל עשית כאן דיון מאד ארוך לגבי מה פרנסיס רצה מה פרנסיס דחף כשהבן אדם היה בעיקר עסוק בלהתקיים ולא באיזה מהבנים שלו יותר טוב בכדורסל. הכדורסל היה המפלט של המשפחה מהעוני והפליטות.
אגב תנאסיס היה חלק חשוב מההשתלבות של יאניס ב-NBA כשהוא עבר איתו ל-NBA כדי שיהיה לו קל יותר להתאקלם.
לגבי טוראסי – אתה יוצר כאן נראטיב שלגדעתי לא קיים – אם הייתי צריך להמר זה בכלל לא בבית שלהם אולי באיזה מתנס. המקריות מעניינת אבל צריך לזכור שהיא כיכבה באירופה באותן שנים כך שלא מפתיע אם הייתה מודל לחיקוי ביבשת. בכל אופן אני בספק אם היתה לה איזשהיא השפעה על מהלך הקריירה של יאניס ובטח בספק לגבי ההשערה שאמא של יאניס אחראית לזה.
האפשרות לפיה צ'ארלס (לא פרנסיס), היה בעיקר עסוק בלהתקיים עלתה כאחת האפשרויות. לא חושב שאנחנו יכולים להוכיח שזה אכן היה המצב או שהיא האפשרות היחידה. מצאתי לנכון לדבר גם על תחושות אחרות שיתכן שעלו בו, או שיכולות לעלות להורים בסיטואציה כזו.
.
ת'אנסיס הצטרף ליאניס, בפועל, רק ב-2019 במילוואקי, לפני כן שיחק במקומות אחרים בארצות הברית או ביוון, אז זה פחות קשור להתאקלמות של ההתחלה, אבל אני מסכים ש"זה תפקידו" בסיפור.
.
בנוגע לטוראסי – אם אכן זה לא קשור למשפחה אז אתה צודק. אני חשבתי שזה קשור. אנחנו לא יודעים.
יאניס דיבר הרבה על זה שתנאסיס עבר במיוחד לארה"ב כדי להיות איתו ולעזור לו מהרגע הראשון.
אנחנו לא יודעים – אבל אתה מייצר נראטיב חסר ביסוס.
זה הוויכוח הקבוע שלנו, ואני מתחיל לחשוב שהוא חסר תועלת, אבל שיהיה –
אם תסתכל בבסקטבול רפרנס, ידידך משכבר, או בוויקיפדיה, תמצא שתאנסיס שיחק בקבוצות בינלאומיות או אמריקאיות שאינן במילווקי, אז לאור זאת אפשר לטעון שהנרטיב שאתה מייצר על ת'נאסיס הוא חסר ביסוס. ועם זאת, אני לא טוען זאת, כי אנחנו לא יודעים מה באמת היה שם – יכול להיות שהוא טס למילווקי פעמיים בשבוע וחזר, יכול להיות שעצם הידיעה שהוא שם עזרה ליאניס, יכולים להיות מיליון דברים. מבין אותם מיליוני דברים אני כותב על מה שעלה לי, ולא על אחרים, לא כי מה שעלה לי נכון יותר או פחות מהאופציות אחרות.
כנ"ל בנוגע לטוראסי – האם אתה יכול להוכיח שמדובר במתנ"ס? כנראה שלא. האם מחקריך הוכיחו שרדיאטורים מסוג זה היו נפוצים במתנסים יווניים בראשית המילניום? גם כנראה שלא. ואף על פי כן אתה מעלה את האפשרות הזו, ואני, כאמור, לא פוסל אותה.
השאלה האם נקודת מבט בלתי ניתנת להוכחה בכל זאת ראויה לכתיבה ולדיון. לטעמי כן, אבל אני לא מתכוון לנסות לשכנע אותך בזה.
לגבי תנאסיס אני מדבר על מה שיאניס אמר בעצמו – שהם החליטו שתנאסיס יעבור לארה"ב כדי להיות שם לעזור לו. אתה רוצה לקרוא לזה לא מבוסס אין בעיה.
אם אתה לא מבין את ההבדל בין יצירת נראטיב ללהגיד אני לא יודע אז המצב קשה. אתה אומר אנחנו לא יודעים אבל אז אומר שהבת של יאניס היא הנכדה של טוראסי. ה"אני רק מעלה אפשרות" זה הגרסה המעודנת של "אני רק שואל שאלה". אפשר לעלות מליון אפשרויות.
והנה חיפוש ממש לא ארוך מעלה שהתמונה הזו צולמה באולם של הקבוצה שבה שיחק ביוון.
https://x.com/grigorismelas/status/950735477358891009
מהסתכלות קצרה בפרופיל שלו – מי שהעלה את התמונה הוא אחד המאמנים שלו בצעירותו שעדיין בקשר אדוק איתו ומריץ את האקדמיות שלו ביוון.
יפה.
לא סותר את התכתובת בינינו אבל יפה.
אין דבר כזה כשרון מולד.
יש גובה גנטי מבנה גופני אתלטיות קוארדינציה שבהחלט אפשר להיוולד איתה אבל זה לא נקרא כשרון ועל 3 האחרונים ניתן לעבוד ולשפר.
הדבר היחיד שאין שליטה הוא הגובה.
השאר זה כמות אימונים ועל מה עובדים.
אף אחד לא נולד קלעי על או מכדרר על סטף או אייברסון לא נולדו כאלה, מדובר בשנים של אימונים ובכמות יותר מהיתר.
היום מלא לבנים מטביעים יותר טוב מהשחורים שלפני 40 שנה היו צוחקים על זה, הם פיצו על הפער הגנטי בעזרת אימוני אתלטיות וקפיצה אינטנסיבים. אחד כמו מאק מקלאנג עובד שעות על יכולת ניתור ובאימונים קשים ומפרכים סגר את הפער האתלטי מול אלו שנולדו "טבעי" עם זה.
לגבי יאניס 2 דברים יצרו לו יתרון על אחיו הגובה ואימונים אינסופיים על כוח מתפרץ והתחזקות פיזית.
האחים שלו פחות גבוהים ופחות גדולים בגוף מבחינת שרירים ופיזיות.
אבל שחקנים כמו יאניס ואמביד שהתחילו לשחק בגיל מאוחר נדירים שיצליחו ברמות כאלה וגם אלו שמצליחים הגובה נותן להם יתרון עצום.
גארד למשל לא יכול להתחיל לשחק בגיל 14 ולהגיע לאיפשהו.
אז אתה אומר למעשה שתכלס כל מי שהוא מעל נגיד 1.80 מספיק שהוא יתאמן קשה מאוד וחזק מאוד והוא יהיה סטף קרי? זאת אומרת הכל זה רק אימונים ואין שום דבר של כישרון. ותכלס לצורך העניין בהנחה שהילד שלך יעבוד הכי קשה בעולם וישקיע כבר מגיל 10 שהתחלת 15 שעות אימון כל יום אין מצב בעולם שהוא לא יהיה סטף קרי. וזה תופס גם לכדורגל נגיד? כל ילד שיתאמן 15 שעות ביום נניח מגיל 10 יהפוך להיות מסי
אמת.
אלו שמגיעים לnba הגארדים עובדים הכי קשה מגיל 3-4 לכן הם מגיעים לשם.
שעובדים קשה צריך לדעת גם מה לעבוד זה לא סתם לעבוד,קשה.
סטף קרי הקלעי הכי גדול בהיסטוריה כי מגיל 4 הוא זרק הכי הרבה זריקות בהיסטוריה אלפי זריקות כל יום.
לא הזיק שהיה לו אבא בnba שלימד אותו מן הסתם.
קווין דוראנט אמר פעם בראיון שהוא כל היום היה זורק באולם שהיה בן 8 שאמא שלו לא הייתה מרשה לו לשחק סטריטבול עם חברים שלו שהיו קוראים לו לשחק במקום זה היה זורק וזורק.
כשרון נוצר כתוצאה מאימון כל מוב שאתה רואה של השחקנים האלה נלמד מגיל מאד צעיר וזה נראה "טבעי" כי זה הושרש בתנועה דרך אימון ולא כי הוא נולד כזה…
אם תראה כמה סטף קרי היה מתאמן וכמה הוא מתאמן גם היום תראה שאף אחד לא התאמן ככה על קליעה.
הלכת רחוק על 15 שעות ביום 🤣🤣
המינימום הנדרש להפוך לספורטאי מקצועי זה 20 שעות אימון בשבוע, לא רק בכדורסל.
הסיבה שאין הרבה סטף או דוראנט או קובי זה יכולת ההתמדה באימונים לאורך זמן.
אז למה סת קרי שגדל בדיוק כמו סטף לאותו בית ולאותו אבא ולאותו מוסר עבודה קשוח,אז האחד הוא סופרסטאר והשני שחקן שמנסה בכלל לבסס את מעמדו בליגה.
ואיך אתה מסביר את אייברסון שאם יש דבר אחד שהוא שנא לעשות זה להתאמן והוא בטח ובטח לא השקיע יותר מדי באימונים.
ולסיום איזה באסה שלא הכרתי אותך לפני 40 שנה וואלה היום הייתי נחשב לכדורגלן הגדול ביותר בהיסטוריה כי כל מה שהייתי צריך לעשות זה להתאמן חזק וקשה.איףףףףףף איזה פספוס יאללה .
ואיזה מזל לבן שלך שאין סיכוי בעולם שהוא לא יהיה סוםפרסטאר בכי גדול שאפשר כי פיצחת את השיטה.כל מה שצריך זה עבודה קשה ותו לא
1. סת קרי לא התאמן כמו סטף על כדרור.
בקליעה הוא די ברמתו אבל לא יכול ליצור לעצמו.
2. אייברסון היה מתאמן כמו חיה לפני שהגיע לnba וגם נולד עם גנים של מהירות ואתלטיות. בnba חוסר האימון שלו פגע בו והוא סיים קריירה הרבה פחות ממה שיכל להיות.
3. הבן שלי לא עובד יותר קשה מכולם. עובד קשה אבל תמיד יש מישהו שעובד יותר😉
מה שאני יכול להעיד שאצלנו במשפחה לקפוץ מעל דף זה כמו להטביע והוא בגיל 10 כבר קופץ 85 סמ על קופסת קפיצה כתוצאה מאימון.
4. סיפור ידוע של קובי בגיל 11 קלע 0 נק באיזה טורניר בארהב בכה והחליט להתאמן רצח בגיל 14 לקח mvp של אותו הטורניר. המראיין שאל אותו כיצד זה קרה והוא ענה התשובה פשוטה התאמנתי יותר שעות מכולם.
5. אתה לא הבנת מה אני אומר.
אם תיקח ילד לבן בלי גנים טובים ותיקח שחור שהוא בן לספורטאים ועם גנים משובחים ושניהם יתאמנו 20 שעות בשבוע אותו דבר בדיוק ועל אותם הדברים השחור יהיה שחקן הרבה יותר טוב.
אבל אם אותו שחור יתאמן 10 שעות בשבוע והלבן יתאמן 20 אז יהיה ללבן סיכוי להיות טוב ממנו זה מה שאני אומר.
לשחקנים אתלטים וגבוהים יש נטייה להסתמך על הגנים ופחות לעבוד על דברים אחרים.
6. אני מנטרל את עניין הקומבינות וכו שיש הרבה גם, בן של אח של נכד של פתיחת דלתות וכו.
מן הסתם שכשרון לבד לא יחזיק מים ןאתה חייב לצרף לזה עבודה קשה סיזיפית ומטורפת אבל להגיד שאין דבר כזה כישרון וגם בלי כישרון אתה יכול להיות סופרסטאר אז זה לא נכון כי קודם כל אתה חייב כישרון,בלי כישרון העבודה קשה תיקח אותך לגבהים מסוימים אבל תמיד יהיה לך תקרה.
ודרך אגב מאיפה אתה יודע שאייברסון התאמן כמו חיה? אני מכיר סיפורים עליו שדווקא הוא פחות התעניין בכדורסל שהיה צעיר ויותר התעניין בעבריינים
אני זוכר שסיפרו שאייברסון הוא גם אחלה קווטרבק ובסוף בחר בכדורסל
ציינתי שאייברסון זה דוגמא פחות טובה מבחינת יכולות אתלטיות ומהירות הוא נולד עם גנטיקה של אתלטיקה.
ראס זה דןגמא מצויינת לחיית אימון על כוח מתפרץ אגב
יאניס ניחן בשילוב של גוף אתלטי בצורה פריקית – לא סתם קוראים לו הפריק – ואופי מתאים לדחוף את עצמו הכי רחוק שאפשר – נחישות, עבודה קשה, אמונה עצמית.
בנוסף, הוא גם ניחן באלמנט נוסף שאיפשר לו להפוך לשחקן היסטורי – מזל לשחק בתקופה שאיפשרה את זה.
כי בתקופות אחרות, עם שיפוט וחוקי כדורסל, הוא לא היה יכול לדרוס את דרכו לסל כאוות נפשו, ועוד לזכות בזריקות מהקו על זה.
בס"ד
תודה רבה
תודה מאנו.
עידו צודק שחרגת קצת מכללי המשחק שלך ופנית לחקור את התופעה שנקראת משפחת אנטטקומבו. יש כמה משפחות כאלה והזכרת גם את הבולרים.
כתבת הרבה על ההבדלים בין יאניס לאחיו ויכולת פשוט להזכיר את הכינוי גריק פריק – יצור עם אתלטיות ברמה אחרת.
הראיון עם יאניס הצעיר אהוב עלי, וממנו גם ניתן לראות כמה הוא היה רציני ולא קשקשן כבר בצעירותו.
אחלה שחקן ואחלה אדם.
נ.ב. בראיון הוא מזכיר שהוא צריך לעבוד על הקליעה. זה משהו שהוא קצת שכח . . .
עם קליעה טובה הוא היה במירוץ לגואט.
יהיו עוד הרבה "חריגות" – הסדרה היא אוסף של הרהורים בצומת של ספורט ו"הורות". אין לה תמה מרכזית מעבר לכך.
כן, ברור. אגב לי הטור הזה יותר מעניין מאשר מציאת קשר כמעט מיסטי בין שחקנים מדורות שונים 🙂
אז קח:
https://www.vice.com/en/article/the-unlikely-story-of-spiros-velliniatis-the-coach-who-discovered-giannis-antetokounmpo/
מעניין מאוד, תודה
אהבתי, תודה מאנו
הקטע עם טווראסי עננננק
🤣
גם אני באמצע הקריאה חשבתי "רגע, לא לזה ציפיתי", אבל היי למה הפרק הזה צריך לענות בכלל על ציפיות כלשהם?
נהניתי לקרוא ולהתחכות אחר חוט המחשבה, תודה.