הפלייאוף.

אחרי חצי שנה של עונה סדירה מלהיבה, הנה מגיע הדבר האמיתי. הכדורסל האמיתי. אם תראו משחק פלייאוף ואז משחק עונה רגילה, חלקכם (ובינם עבדכם הנאמן) יחשבו שמדובר בשני ענפים שונים. קצב המשחק נרגע, הרוטציות מתקצרות והירידה לפרטים בדו"חות הסקאוטינג מיושמת ביתר דיוק על המגרש. הדרישה לעבור סיבוב היא 4 ניצחונות מול אותה היריבה ולכן כל קבוצה משקיעה שעות נוספות בצפייה בוידאו שאנשי הסקאוטינג שלה (שמושקעים בכמה דולרים בחזרה) מכינים. באותן אסיפות, הקבוצות הגדולות נבנות דרך הפרטים הקטנים. משפרות את הרמה שלהן צעד אחד צעד, מהלך אחרי מהלך. בכדורסל של הפלייאוף יותר קל לראות את הגדולה של הפרטים הקטנים: תקשורת יעילה בהגנה, אמנות הסגירה לריבאונד ותנועה ערמומית ללא הכדור בהתקפה. כל אלו הם סממנים של קבוצות גדולות באמת.

אבל סימן אחר לקונטנדרית מצליחה הוא להגיע לגמר הקונפרנס לפחות. הדרך לשם התחילה אתמול ותימשך היום, כש-8 קבוצות יעלו על הפרקטים בבוסטון, לוס אנג'לס, מילווקי ואוקלהומה כדי לפתוח את הסדרות שלהן ברגל ימין.

כל ההקדמה הארוכה הזו רוצה להגיד שהיום, ללא פתיבר שבמילואים (אמן תחזור אלינו מהר כמו פוזשן של אינדיאנה), נתמקד באלמנט מרכזי אחד בכל סדרה ונשלב בפנים גם מהלכים בוידאו. מוכנים או לא, הנה אנחנו מתחילים:

20:00 – בוסטון סלטיקס (1) מול מיאמי היט (8):

(פריוויו הסדרה של יוסי ושות')

עד שתסיימו לקרוא את הפריוויו, אריק ספולסטרה הולך להחליף 4 סוגי הגנות. הם יכולים לשמור אישית, איזורית 2-3 (עם הייסמית' ורייט התזזיתיים מקדימה), לחץ על כל המגרש או מאצאפ' זון (איזורית שמתחלפת לאישית לקראת סוף שעון הזריקות), אבל העיקר יהיה לעשות לג'ו מאזולה בלבלי אותו. בכדורסלנית – להחליף הגנות כדי להפתיע את הירוקים. אסטרטגיה שכזו היא הסיכוי הכי טוב של ההיט להפוך את הסדרה לצמודה, ללא באטלר שיחמיץ כנראה את כולה. "דוג פייט", במילותיו של באם אדאביו.

אך מהצד השני עומדת בוסטון, ה-קבוצה לנצח במזרח. עם המאזן הכי טוב בליגה, הדירוג ההתקפי הכי טוב (123.2) ועם 38.8% קבוצתי מה-3 (שני בליגה), היא תתן זיג על כל זג של מיאמי:

ווייט ופורזינגיס מריצים פיקנ'רול מימין, כשלאב יוצא גבוה לווייט ומונע כל יתרון. אך הביגמן נרדם לרבע שנייה ופורזי קורא את זה מעולה, בדרך לאלי-הופ קל ממסירה נהדרת של בראון. מהלך פשוט כל כך שמתאפשר בזכות המעבר של סאם האוזר מפינה אחת לשנייה, שמושך את ריצ'רדסון החוצה מהצבע בתזמון מושלם. תן לסלטיקס את היתרון הכי קטן והקליעה+התנועה ללא כדור שלהם יעשו ממנו התקפה נפלאה.

כאן ההיט באיזורית של 1-2-2, שהתחילה עם לחץ גבוה של רוזי'ר ומרטין. זה גילח כמה שניות מהשעון, שמורה 14 ברגע שהירוקים מתחילים להתקיף באמת. טייטום הולך לכיוון החסימה בדרך לשלשה סבירה מכדרור, אך זו האופציה הכי טובה שלו כשהשעון הקטן הראה 10 (תעצרו את הסרטו): סקארי טרי סוגר לו נתיב חדירה פוטנציאלי מימין ונמצא בעמדה טובה לזנק על ווייט הקרוב, כשדאנקן רובינסון לוקח את המסירה לבראון בפינה. החבורה של קואוץ' ספו יותר מתחייה בשלום עם פוזשנים כמו אלו.

שיהיה ברור: ללא (פלייאוף) ג'ימי, מיאמי הם האנדרדוג המובהק כאן. אבל הם היו כאלה גם אשתקד ובסדרה ההיא בבועה. הגיוון ההגנתי שלהם עשוי להוציא מריכוז את הלפרקונים, כששומרי הפרימטר הטובים של מיאמי הם המפתח ליכולת שלה לכפות סדרה צמודה, עד כמה שאפשר.

דו"ח מצב: לוק קורנט בחוץ אצל הירוקים. החבורה מפלורידה ללא באטלר כאמור, כמו גם רוז'יר וריצ'רדסון. דאנקן רובינסון בסימן שאלה

הימור: מיאמי תעשה מה שהיא יודעת לעשות אבל סיכוי טוב שבוסטון תתחמם משלוש בגארדן. בוסטון ב-16.

22:30 – לוס אנג'לס קליפרס (4) מול דאלאס מאבריקס (5):

(פריוויו הסדרה של עמיחי)

זה לא סוד שלוקה אוהב לשחק מול הקליפרס. ממוצע הנקודות שלו מולם ב-6 שנותיו בליגה הוא 32.6 למשחק, השני הכי גבוה מבין כל הקבוצות בליגה. ועוד לא התחלנו לדבר על ההצגות שהוא דופק מולם בפלייאוף על בסיס שנתי. העונה זימנה למאבס שלו קרב חוזר מול הצ'ילבה, בפעם השלישית ב-5 השנים האחרונות ששתי הקבוצות הללו נפגשות בסיבוב הראשון.

אך מה נשתנה בלילה הזה מכל הלילות (כן, אני מקדים את המאוחר)? היום, אל.איי צריכים לנסות לעצור את זה:

אפילו ב-NBA של היום, מהלך כזה לא אמור ליצור יתרון. הנה פוזשן מהמפגש השני בין הקבוצות בנובמבר (האחרון הגיע בדצמבר, לפני הטריידים שהפכו את העונה של דאלאס). ראשון הולמס לא קרוב לחסום את ג'ורג', אך האחרון לוקח שמינית צעד יותר מדי ימינה. דונצ'יץ' מגיב מצוין, שובר הצידה ונותן לו באמפ תו"כ חדירה ימינה. PG מחזיר בבאמפ פיזי לסלובני, ששם את מה-שזה-לא-יהיה ברשת בדרך לאנד וואן. פשוט וואו.

מספר 77 בלבן יכול ליצור התקפה פשוטה וגאונית רק מהפוזשנים האלה, אבל הקסם האמיתי מתחיל כשההגנה רוצה לעצור אותו בכל מחיר.

על פניו, דרייב אנד קיק פשוט שמסתיים בשלשה של דרק ג'ונס ג'וניור מהפינה. אבל שימו לב לראש של קוואי, שזז 4 פעמים בערך עד שדונצ'יץ' מגיע לאיזור קו העונשין. לנארד נשאר כדי לעזור לקופי על החדירה אך עזרה של חצי שנייה יותר מדי מול השחקן הזה נענית במסירה מדויקת לשלשה פנויה. DJJ, שהפך אותה לאסיסט, קולע אותן ב-34.3% העונה, שיא קריירה בשבילו. הוא אחד מהשחקנים שהיריבה תהמר עליהם בסדרה הזו ועל אחריותו להמשיך לזרוק בביטחון (ההגנה שלו על 3 הכוכבים שלהם תהיה קריטית).

אז בקיצור, השאלה הגדולה של הסדרה היא איך עוצרים את האחד שיש לו את התשובות להכל? הקליפרס קבוצה מוכשרת ומנוסה ואני בטוח שלטיירון לו יש מספר טריקים בשרוול. אז נדבר עליהם בשבוע הבא, במשחק 4 בדאלאס.

דו"ח מצב: קוואי בסימן שאלה בצד אחד, כמו טים הארדווי ג'וניור בצד השני.

הימור: משחק קשה לחיזוי – דאלאס עם המומנטום, קליפרס עם יותר סטאר פאוור והביתיות. היום אני עם הקליפרס ב-4.

2:00 – מילווקי באקס (3) מול אינדיאנה פייסרס (6):

(פריוויו הסדרה של שקד)

העונה של הצבאים מחולקת לשני חלקים – לפני ואחרי דוק ריברס כמובן. בשניהם הקבוצה הצליחה לשמור על המקום השני במזרח, עד שניו יורק השתלטה עליו לפני שבוע, במשחק ה-82 של העונה. אבל ההבדל בין התקופות הללו מסתכם בנתון אחד: קצב משחק. עד ה-29/1, מילווקי שיחקה 102.6 פוזשנים למשחק, נתון שהיה ממקם אותה שנייה בליגה העונה. מאז שהמאמן מונה, הקצב ירד ל-97.9 פוזשנים בלבד, כמעט 5 התקפות פחות (!) ועשרים מקומות למטה בדירוג.

מולם תעמוד הקבוצה שטסה הכי מהר בליגה, האינדיאנה פייסרס. ריק קרלייל באמת נותן להאליבורטון לעשות כאוות נפשו העונה וכשהקבוצה ממול היא מויסקונסין, זה נגמר ככה:

האלי לוקח ריבאונד אחרי בלוק יפה של טרנר, כשמאתו'רין, ברוס בראון וטופין פותחים מבערים ויוצרים את המרווח מהשומרים שלהם במעבר. טייריס קולט את זה מהר ומסירה מופלאה שלו מסתיימת בידיים של אובי (קיצור של עובדיה. סבתא שלו יהודיה, ביי דה וואי) ובקרש סל.

טוב, אז היתרון של הפייסרס הוא ברגליים. בטח בהתחשב בעובדה ש-5 שחקני רוטציה של הבאקס עברו את גיל 30 ואפילו יאניס כבר בן 29 וחצי. אבל הקבוצה הזו מחזירה בידיים, בטח לאינדיאנה הרזה:

מידלטון יוצא קדימה, נעצר ונותן את הכדור ליווני שמגיע כטריילר. אנטטקומפו עושה את מה שהוא יודע לעשות ושועט קדימה, עם יתרון המהירות האדיר שלו. הוא מסיים אנד וואן קליל למרות שטרנר ובראון עשו לו "בידיים טראח טראח טראח", אבל לכו תהדפו כוח טבע כמוהו.

זאת הזדמנות טובה להגיד ששתי הקבוצות נפגשו 5 פעמים העונה, בחסות טורניר אמצע העונה. כל המשחקים נדחסו בחודשיים בין נובמבר לינואר, כך שהן עדיין לא נפגשו בתצורתן הנוכחית. מאז, שתיהן שיפרו את מצבן בגזרת סימני השאלה הנ"ל: אינדיאנה הביאה את סיאקם ודוק ריברס אכן שיפר את ההגנה של מילווקי. היום נראה מי הגיעה מוכנה יותר.

דו"ח מצב: יאניס בספק עבור הקבוצה הביתית. אינדי תחסר את בן מאת'ורין.

הימור: גם אם יאניס משחק, אינדיאנה ב-15.

4:30 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (1) מול ניו אורלינס פליקנס (8):

(פריוויו הסדרה של תומר)

שתי קבוצות מאוזנות וצמודות יותר ממה שאתם חושבים. נתחיל עם כמה נתונים: ההתקפה של הרעמים היא השלישית בליגה וההגנה היא הרביעית. השקנאים עם ההתקפה ה-11 בטיבה וההגנה השביעית. NOLA אינה הקבוצה הזו שהשתחלה לפלייאוף ברגע האחרון – הם היו במאבק על המקום השישי עד הסוף המר, שהסתיים במרחק של 8 משחקים בלבד מיריבתה הערב. הביתיות והאיכות הם של OKC, אך הפלס מהווים יותר מאלטרנטיבה ראויה.

בקיצור, סדרה צמודה קלאסית עם יחסי כוחות ברורים. לכל צד יש כוכב ראשי אדיר: שיי הוא מועמד לגיטימי לתואר השחקן הטוב בעולם (ובכן, בעולם בלי הבחור שאוהב סוסים) וזאיון הופך לסופרסטאר לגיטימי לנגד עינינו (רק שישאר בריא).

אבל רגע, מודיעים לי באוזנייה שוויליאמסון נפצע במהלך משחק הפליי-אין מול הלייקרס ויעבור הערכה מחדש ב-1 במאי. בהנחה האופטימית שהוא חוזר, זה יהיה בדיוק בזמן למשחק החמישי של הסדרה. כלומר, הקבוצה שלו צריכה לנצח משחק אחד בלעדיו והדרך לשם עוברת דרך ההגנה על האיש בעל 3 השמות ואינסוף המהלכים – שיי ג'ילג'ס אלכסנדר.

אמרתי לכם. תצפו בכדרורים שלו מהרגע שהוא נכנס לקשת: הזטיישן בין הרגליים, אין אנד אאוט, כדרור מהיר במקום ואז סבסוב שנעצר בחדות לעלייה מדהימה מכדרור לזריקה שצוללת פנימה, ישר מהמקום האהוב עליו – האלבו. עם 50.6% העונה מחצי מרחק, הנשק הזה משמש אותו היטב.

להגנה של ניו אורלינס יש מספר שומרים אתלטיים לזרוק עליו: מרפי, ג'ונס, מרשל, דייסון דניאלס ואולי אפילו אלברדו הזריז. אבל הקנדי דורש יותר משומר אחד. כשבקשתו נענית, הוא מתחיל לעשות דברים כאלה:

חסימה של וויליאמס לסופסטאר, שמקבל את הרוקי הוקינס בחילוף. הוא מיד מסתובב ומתחיל לטחון אותו עם הגב לסל וגם שומר על הראש למעלה ומזהה את ג'ונס שלא מסתכל על המהלך. זה מסתיים עם כדור בתזמון מושלם לקנריץ' שהתגלגל פנימה ומסיים את העבודה בלי להזיע.

כמו מיאמי, גם החבורה של ווילי גרין תראה לשיי שמירות מגוונות של שומרים מגוונים, שכל אחד מהם יתן לו אתגר שונה בתכלית. טריי מרפי מחזיק בזוג ידיים שלא נגמרות, להרב ג'ונס יש זמן תגובה סנסציוני ורגליים מרקדות וחוזה אלברדו ערמומי עם ידיים טובות וזריזות. אבל שחקנים גדולים תמיד התמודדו עם אתגרים גדולים ו-SGA מועמד ל-MVP ואולי אפילו יזכה בו. הוא כל כך חכם, כישרוני ומיומן ובעצמו מהווה אתגר גם לשומרים הטובים ביותר בענף.

והיום נראה מי תצליח להתמודד עם האתגר שמולה טוב יותר.

דו"ח מצב: אוקייסי תעלה בסגל מלא. זאיון כאמור לא יתלבש עבור האורחים.

הימור: לא כוחות. אוקלהומה ב-21.