אלכסנדר 'סשה' ג'ורג'ביץ' – גיבור ילדות שקלע כמה מסלי הניצחון הזכורים ביותר לאורך שנות ה- 90'. ווינר שהצליח לנצח שוב ושוב ושוב, כאשר המדינה שלו קורסת ונבנית מחדש.
כשבאים לדבר על אלכסנדר 'סשה' ג'ורג'ביץ', הרכז היוגוסלבי/סרבי הגדול בשנות ה- 90', יש ויקיפדיה. ויש יוטיוב. ויש גוגל.
אבל בסוף, זה זיכרון ילדות. התכווצות בבטן ברגע שהזריקה הושלכה לאוויר. פרץ ההתרגשות כשהכדור נכנס. ההבנה שאתה רואה גדולה בשידור חי. משם לוקחים את הזכרון וההתלהבות שמחברים אותנו לגיבורים הספורטיביים שלנו.
הייתי אז ילד. תחילת שנות ה- 90'. גרתי בחו"ל (שליחות של ההורים) . למדתי בבית ספר אמריקאי בינלאומי. החברים הכי טובים שלי היו יוגוסלבים. למה? ככה. אולי כי הם הכי דומים לנו מכל התערובת האירופאית/אמריקאית/אסייתית/אפריקאית שהיתה שם. אבל בשלב כלשהוא הם מפסיקים להיות יוגוסלבים, ומתחילים להתפרק לעמים שונים. בהתחלה לא הבנתי. בהתחלה גם הם לא לגמרי הבינו. מה קורה כאן? איך יוגוסלבי הופך פתאום לקרואטי, לסרבי, לסלובני, לבוסני? ובהקשר של כדורסל – הדבר הכי יפה שראיתי, שגרם לי להתאהב בכדורסל לא היה נ.ב.א. , אלא אליפות העולם בכדורסל, בארגנטינה 1990 – הנבחרת היוגוסלבית הגדולה של דיבאץ', קוקוץ', פטרוביץ', ראדג'ה, ז'דובץ'. כמו בדיחה – 'סלובני, קרואטים וסרבי נכנסים לחמישיה…' – אבל זאת לא היתה בדיחה, זו היתה תצוגת כדורסל מושלמת שקרעה את הצורה לנבחרת אמריקאית עם אלונזו מורנינג, בילי אואנס, קני אנדרסון. זאת לא היתה בדיחה, אלא רגע חסד אחרון לפני שהכל ביוגוסלביה ז"ל ישטף בדם ואש.
ב- 1992 אין יותר יוגוסלביה. יש מלחמת אזרחים איומה עם טבח עם (למי שמחפש להדביק מדבקות של אשמים ומסכנים- טבח עם שהמשיך את טבח העם האיום שעשה צד אחד בשני במלחמת העולם השניה, ועוד מאבקים איומים לאורך הדורות. ) . הקבוצות האקס-יוגוסלביות לא יכולות לשחק במגרש הביתי, אלא נאלצות לארח את משחקי הבית שלהם – בחוץ (חוויה מוכרת לישראלים). הן משחקות במערב אירופה – ושומעות על מה שמתרחש בבית – איך אחים לשעבר הופכים לאויבים, איך שכונות הופכות לחורבות, איך ילדים מאבדים את הילדות שלהם.
היורוליג ממשיכה. מכבי תל אביב, רגע לפני אובדן האליפות שלה לגליל עליון, עוד מאמינה ביכולת שלה להגיע לפיינל פור באיסטנבול. היא מועפת על ידי קבוצה ספרדית בשם אסטודיאנטס (הפסד במשחק שלישי, החלקה של ג'מצי שמאבד כדור בשניה האחרונה).
בפיינל פור אסטודיאנטס ניצבת מול הקבוצה המובילה לאורך כל העונה חובנטוד בדאלונה. המועמדת המובילה השניה, פיליפס מילאנו (עם דרל דאוקינס הענק) עומדת בפני פרטיזן בלגרד – קבוצה שכל שחקניה מתחת לגיל 25. אחרי קמבק מרשים, פרטיזן בלגרד מנצחת את הפייבוריטית האיטלקיה, ועולה לגמר מול הקבוצה הטובה באירופה, אלופת ספרד – חובנטוד בדאלונה. בדאלונה, שתקציב הכביסה שלה הוא בערך כמו סך כל המשכורות של פרטיזן, מציגה לראווה את הכוכב הספרדי ג'ורדי ויאקמפה, האחים רפאל ותומאס ג'ופרסה, יחד עם צמד אמריקאים מעולים ששולטים בריבאונד ורשמו בטאבו את אזור הצבע – קורני תומפסון והרולד פרסלי.
אני מזמין את החברים היוגוסלבים לראות את הפיינל פור אצלי בבית. מוכנים לתבוסה. מה הסיכוי של קבוצת ילדים שנמצאים בלב מלחמת אזרחים איומה, אל מול קבוצה ספרדית ששלטה ביורוליג לאורך כל העונה? המשחק צמוד לכל אורכו. צמד הגארדים הסרבים הצעירים, הרכז המהיר והאינטליגנטי ג'ורג'ביץ והצלף האתלטי והגבוה דניאלוביץ', מצליחים להתמודד עם הכמות והאיכות של הספרדים.
בלגרד ביתרון 2, 66-68. הספרדים משווים. מחטיאים זריקת עונשין (זוכרים את הקונספט של 1+1?), אך לוקחים את הריבאונד. שוב עבירה. שוב החטאה. שוב ריבאונד ספרדי, ג'ופרסה חודר, ובזריקה בלתי אפשרית מעלה את בדאלונה ליתרון 2, 68-70. נשארו 8 שניות. הרכז הסרבי בן ה- 25, 1.88, סשה ג'ורג'וביץ , לוקח את הכדור ומתחיל לרוץ.
זה רגע שחרוט אצלי בראש. 31 שנה. הכל פתאום התחיל להתנגן לאט. כולם בסלון נעמדים, הפה פעור. הקול של השדרים נשמע כמו ממרחק רב, בהד עמום. ג'ורג'וביץ' עם הכדור.
רץ.
רץ.
הוא לא חושב, הוא לא מחפש מסירה, לא מחפש עבירה, לא מחפש חדירה.
רץ
5 שניות. ארבע.
עולה לשלוש. 2 שניות .
הכדור לא נוגע בטבעת. רק רשת. 68-71
הגביע של פרטיזן בלגרד בהפתעה אדירה.
סשה ג'ורג'ביץ' – ווינר. 21 נקודות, שלשת ניצחון מרהיבה.
זה היה סל ניצחון מהגדולים בתולדות הגמרים האירופאים. הוא אף זכה לבול שהנציח אותו בסרביה, שמחפשת למצוא את מעט האור שהיה במציאות המוטרפת והקשה של אותן השנים.
אני פגשתי אותו רק אז, אבל הסתבר לי שהוא היה ווינר עם דיפלומות עוד הרבה קודם. 1987, אליפות העולם בכדורסל לנוער, בגמר מול ארצות הברית, הוא הקפטן שמוביל את חבריו, דיבאץ', קוקוץ' וראדג'ה, לקחת את מדליית הזהב בגמר מול ארצות הברית של לארי ג'ונסון וגארי פייטון עם 11 נקודות. בנבחרת הבוגרים, כשחקן ספסל, הוא שותף באליפויות אירופה – מדליית ארד ב1987, כרכז פותח – מדליית זהב 1991. עם פרטיזן בלגרד, כרכז פותח בתחילת שנות ה- 20 לחייו, הוא זוכה ב- 2 אליפויות 2 גביעים . הקבוצה מגיעה ב- 1988 לגמר הכפול של גביע קוראץ' (המפעל השלישי בחשיבותו באותן שנים). במשחק הראשון היא מפסידה לקנטו האיטלקיה ב- 13 הפרש. ג'ורג'ביץ' קולע 21 נקודות בגומלין, ומוביל את פרטיזן בלגרד לזכייה בגביע אחרי ניצחון ב- 19 הפרש. ב- 1992 זכייה בגמר היורוליג, מול בדאלונה, עם סל הניצחון המרהיב.
ב- 1992, הוא עוזב את בלגרד, עובר לפיליפס מילאנו. בגמר גביע קוראץ' מול ויירטוס רומא (עם דינו ראדג'ה, הקרואטי, שכבר לא מדבר איתו) הוא קולע 6 שלשות מ- 8 זריקות, ומסיים את המשחק עם 38 נקודות, 7 אסיסטים, 5 ריבאונדים ו- 3 חטיפות. אה, כן – וגביע. ב- 1995 הנבחרת הסרבית חוזרת להתחרות בטורנירים בינלאומיים אחרי כמה שנים של השעיה (שבזכותן, בין היתר, דנמרק מזומנת לאליפות אירופה בכדורגל ב- 1992, וזוכה). סרביה עולה לגמר אליפות אירופה מול ליטא הגדולה של סאבוניס ומרצ'לוניס. הגמר מותח וצמוד, עם עבירות טכניות, איבה של הקהל היווני כלפי הסרבים, ועם הצגה מרהיבה של הכוכב הליטאי מרצ'לוניס עם 32 נקודות. גם היה בגמר הזה ג'ורג'ביץ'. הרבה ג'ורג'ביץ. 9 שלשות מ- 12 זריקות. 41 נקודות באחת ההצגות האישיות הגדולות אי-פעם בטורניר שכזה. החיבוק בסוף למרצ'לוניס והמחמאות היו רק עדות נוספת לגדולה של הרכז הסרבי.
שנה אחר כך, אולימפיאדת אטלנטה 1996 – בחצי הגמר מול ליטא הוא מסתפק ב- 16 נקודות, שמעלות את סרביה לגמר על מדליית הזהב מול ארצות הברית. 9 שנים אחרי שניצח את גארי פייטון באליפות העולם לנוער, הם שוב נפגשים. הפעם פייטון קולע רק 2 נקודות, וג'ורג'ביץ 13 נקודות, 5 ריבאונדים ו- 6 אסיסטים, אך ארצות הברית מנצחת 69-95. ג'ורג'ביץ' מסתפק במדליית כסף ובמחמאה מצדו של עוזר המאמן האמריקאי לני ווילקנס – 'הוא הרכז הטוב ביותר מחוץ לארצות הברית'.
בטורניר הבא, אליפות אירופה 1997. שמינית גמר – משחק טעון מול קרואטיה. סרביה מובילה 59-61, חמש שניות לסיום. שחקן קרואטי עולה לשלשה. עבירה. שלוש זריקות עונשין בפנים. הקרואטים ביתרון נקודה.
שלוש שניות לסיום.
ושוב, פלשבק לגמר ההוא באיסטנבול. עכשו ג'ורג'ביץ' כבר בן 30. השיער השחור השופע התחלף בקרחת מגולחת היטב, אבל הסיטואציה כל כך דומה.
ושוב, מדהים כמה לאט יכולות לעבור 3 שניות. מקבל את הכדור מתחת לסל שלו.
רץ. רץ. רץ. צעד, ועוד צעד, ועוד צעד.
חמישה צעדים של ריצה, עולה לשלשה – רק רשת. 62-64 לסרביה.
העתק מדויק של סל הניצחון ההוא.
ריצה מטורפת, חיבוקים. דמעות. יש כאן כל כך הרבה יותר מספורט.
הוא מסיים את הטורניר כשחקן המצטיין (12 נקודות, 4.5 אסיסטים, ומנהיגות מרשימה) כל הדרך למדליית זהב אחרי ניצחון בגמר על איטליה 49-61. (עודד קטש, אגב, היה מלך הסלים של הטורניר. היו ימים).
באליפות העולם ב- 1998, סרביה שוב בגמר. שוב מנצחת. שוב מדליית זהב לג'ורג'ביץ.
בין ההישגים הנפלאים עם סרביה, הוא חותם בפורטלנד טרייל בלייזרס. משחק שם 8 משחקים. וממצה את החוויה (הוא לא הגארד היחידי שלא ממש מסתדר עם המאמן קרלסימו. שנה אחת לאחר מכן, לטרל ספריוול יתעל את הכעס על המאמן לא למעבר לאירופה אלא ניסיון להעביר את קרלסימו לעולם הבא).
סשה חוזר לאירופה – לברצלונה ששמחה להחתים אותו. חודש אחרי הגעתו , במשחק גביע מול ריאל מדריד,
הוא קולע חצי מ- 30 הנקודות שלו בשתי ההארכות במשחק מהאגדות שמסתיים בשלשה שלו בסטפ-בק נהדר, ומוביל לניצחון 110-115.
הוא מוביל את ברצלונה לשתי אליפויות. בגמר גביע קוראץ' הוא מוביל את הקלעים בשתי הקבוצות. עוד גביע. ב- 1999 הוא חוצה את הגבול הבלתי-עביר, ועובר לריאל מדריד. מסתבר שהקסם עבר איתו. – גמר הליגה. משחק חמישי ומכריע באולמה של ברצלונה, מה שהיה אולמו הביתי במשך שלוש עונות. ג'ורג'ביץ' לא קולע אפילו לא נקודה עד חמש דקות לסיום המשחק. מאותו רגע הוא קולע 10 נקודות בחמש דקות, ומביא אליפות לריאל מדריד (שחקנה של ברצלונה, נאצ'ו רודריגז ניסה להרביץ לו בסוף המשחק…).
לאחר מכן – דעיכה הדרגתית, פרישה, הוא הופך להיות מאמן מוערך. אליפויות עם בולוניה, פנרבחצ'ה, באיירן , זכייה בליגה האירופית. הוא מאמן גם את נבחרת סרביה, את מדיה הוא מכיר כל כך היטב, ומוביל אותה להישגים יפים. ג'ורג'ביץ' הופך לאדם היחידי שזכה גם כשחקן וגם כמאמן במדליות באולימפיאדה, באליפות העולם ובאליפות אירופה.
אלכסנדר 'סשה' ג'ורג'ביץ' הוא ללא ספק בין הרכזים הטובים ביותר שידעה אירופה. חכם, יעיל, לא-אנוכי, שקול. יד-זהב מהשלוש (למשל, 44% לשלוש במשך 4 העונות שלו בליגה האיטלקית), חזק אך זריז, סטפ-בק מעולה, יכולת חדירה מצוינת. שורה של הישגים ברמת הקבוצות והנבחרות שקשה להתחרות בה. הוא היה המנהיג בכל קבוצה בה שיחק.
אבל אם אני צריך להסביר למה –אלו לא ההישגים. ולא ההתעלות בגמרים, ולא הנתונים המספריים.
אני פשוט חוזר לילד שהייתי באביב 1992, שראה בשניות האחרונות של גמר היורוליג את ג'ורג'ביץ לוקח את הכדור.
ורץ
ורץ
ורץ
וקולע.
נהדר אדון מורה.
היה שחקן אדיר ווינר זוכר אותו קצת לפני גיל הבר מצווה וכמובן בשנים אחכ.
אגב דנילוביץ הבן שלו מנגב בגילאים הצעירים צלף עם ידית
כתבה מקיפה ומעולה, תודה רבה!
נהדר!!
אחד השחקנים האהובים עליי בהיסטוריה, ווינר אמיתי.
אגב בתיאור הגמר מול באדלונה יש טעות, בדאלונה עלו ל-70:68 והשלשה של סאשה עשתה 71:70 מטורף.
תודה רבה על הפוסט המצויין.
תוקן. תודה!
לא תוקן!!! עכשיו קראתי ועדיין מופיע בכתבה 68:71 כתוצאת המשחק.
פוסט מעולה. תודה רבה המורה.
נפלא.
גם השחקן. גם הכתבה
שני המשחקים שחרוטים גם לי בראש היו הניצחון ההוא על בדאלונה, והמשחק הנפלא בגמר אליפות אירופה מול ליטא ומרצולניס האגדי
סאבוניס היה לא פחות אגדי ממרצ'ולניס.
שחקן אדיר. הוא ודנילוביץ׳ טחד הקווים האחוריים הטובים שהיו באירופה. והנבחרת ההיא של שניהם עם בודירוגה ודיבאץ׳ (וסאביץ׳) אחת הטובות שיצא לי לראות.
חחח. הרכז הכי טוב מחוץ לארצות הברית…:
מגוחך עד כמה .בארצות הברית נמצאים בבועה ולא יודעים כלום על הנעשה בחוץ.
למה מגוחך?!?!?! מי היה רכז טוב ממנו בבירור מחוץ לארה"ב.
תודה המורה. ווינר אדיר וסקורר ענק. גם קריירת האימון שלו אגב בהחלט טובה כמו שהזכרת.
וואו תודה
הכרתי אותו במעומעם, שמחתי לקרוא על הגדולה שלו.
איזה שני סלי ניצחון לפנתאון
בשני לא מפסיקים לדבר על אוברדוביץ' השועל (שגם לו מגיע טור איזה פעם)
🤣
ווינר אמיתי. גם בתור מאמן.
כבודדד
מאמר נהדר ברמה של השחקן הנהדר הזה
כתבת הכל
א. הווינר הגדול ביותר בתולדות אירופה (סליחה מיקי )
מזכיר ביכולת הקליעה ובווינריות את עדי גורדון
השלשה שלו נגד חובנטוד הייתה השלשה המדהימה ביותר בכל הזמנים
במשך השנים אני זוכר עוד 2 שלשות כאלו .
1 שארפ בנס קובנה
2 ריי אלן מול ס.א בגמר 6 בנ.ב.א
הם רק השוו את התוצאה (ואח"כ ניצחו)
הוא ניצח ועוד במשחק שהביא את הגביע
ב הגמר ההוא ב 95 יגוסלביה ליטא היה הגמר הגדול ביותר ואולי אף משחק הנבחרות הגדול ביותר שראיתי
מרצליוניוס בשיאו נעזר בסאבוניס
ושניהם יחד לא יכלו לאלכסנדר הגדול .
סה"כ 3 אליפויות יורובסקט,+ אליפות עולם + כסף אולימפי וכן גביע אירופה "לאלופות" + קוראץ + אם וי פי יורובסקט+ פעמיים מר אירופה לשחקן הטוב ביבשת ועוד אליפויות וגביעים מקומיים
ומעל הכל ווינריות בלתי נתפסת .
אגדה.
אחד האהובים עליי .
גם דרק פישר נגד הסלטיקס בגמר 2010. נראה לי שגם לבירד היה שלשות כאלו וגם להורי.
אחד האהובים עלי. כשהוא היה ב- zone, חבל היה ליריבה על הזמן. את השלשה ההיא מול חובנטוד ראיתי בלייב. לא האמנתי שהמשוגע הזה עולה לשלשה בפיגור 2. בחודשים שלאחר מכן כל פעם כששיחקנו כדורסל או בין המשחקים זרקנו שלשות וצעקנו: ג'ורג'ביץ' לשלוש…".
חובנטוד ההמומה זכתה לחוויה מתקנת שנתיים לאחר מכן בגמר גביע אירופה לאלופות ששוחק בהיכל העונה לשם יד אליהו. קורני תומפסון מצא את עצמו חופשי לשלוש עם זמן לסיגריה ותפר סל ניצחון נגד אולימפיאקוס שיכלה לבוא בטענות רק לעצמה ובעיקר לפספאלי שעשה כבוד לשאק עם מופע אימים מהעונשין.
אם אני לא טועה, מכבי איבדה את האליפות שנה לאחר מכן. בעונת 1992 דווקא הייתה להם קבוצה לא רעה עם ג'מצ'י, גודס, הנפלד, מוטי דניאל, מייק מיצ'ל וחוזה ורגאס. העונה האירופית הסתיימה כמו שרשמת בהחלקה של ג'מצ'י נגד אסטודיאנטס וריקי ווינסלו (אבא של ג'סטיס) האדיר.
בליגה הישראלית מכבי לקחה את האליפות בסדרת גמר מעולה של חמישה משחקים נגד הפועל ת"א עם דייויד ת'רקדיל ופרוויס שורט.
תודה רבה על פוסט אדיר!
תודה רבה. כתבה מעולה.
זוכר אותו. היה שחקן מדהים,
נהדר!!
פשוט מטורפת כמות הכישרון שהייתה שם במדינות היוגוסלביות בשנות ה-90, כל שחקן אגדה
לגמרי! אפשר לעשות פרוייקט האגדות היוגוסלביות בשנות ה-80/90 וזה ימלא קיץ שלם.
תודה
היוגוסלביות היו חממות לשחקנים מוכשרים.
ההתפרקות של יוגוסלביה והמלחמה הארורה הזו זכורים לי במעומעם והשתתפתי באחת מההפגנות נגד המלחמה. בסוף העסק התפרק והוכיח שטרנספר כנראה עובד! העובדה היא שעם כל החוסר צדק שבדבר ההפרדה של אוכלוסיות שונות ושליחת מוסלמים למדינה אחת ונוצרים לאחרת תוך איבוד בתיהם היה טראומטי מאד אבל בטווח הארוך כנראה שלא כל כך נורא כי הזמן מרפא כמעט הכל. כרנספר אחר היה כשמדינות ערב זרקו את הרוב המכריע של יהודי המזרח לקיבינימט. רוב הפליטים האלה הגיעו לפה.
אההה, ואיך אפשר בלי השיר בוסניה בוערת? שיר מחאה ישראלי נגד המלחמה הארורה.
https://www.youtube.com/watch?v=oTpFr_IwGeU
יש תאוריה שהמוסלמים ברברים , והאירופאים שיא הנאורות.המלחמה ביוגוסלביה מוכיחה שגם למרבית הפלא האירופאים מסוגלים להיות ברברים.
מה שקרה ביוגוסלביה היה טבח עם על בסיס אתני.זה לא טרנספר זה פשוט רצח המוני, שמבחינתך זה סתם לא נורא.אולי פשעי מלחמה זה "משתלם" אוי ואבוי אם זו המסקנה שנסיק מאותה מלחמה.הרצח לא היה נחלת צד אחד בלבד, כל מי שהיתה לו הזדמנות טבח בצד שבו ראה אוייב.
היהודים בארצות ערב עזבו לאחר 1948.נוצרו תנאים גרועים ליהודים.הם עזבו מרצונם (הלא חופשי). גם יהודים מברית המועצות עזבו את המדינה וגם שם זה לא טרנספר.היו אילוצים כבדים אבל יהודים עזבו מרצונם.
משום מה אתה מתעלם מטרנספר אמיתי וחד צדדי של בין 700 אלף ל800 אלף מבתים וישובים שגרו בהם לכיוון עזה והגדה המערבית.זה קרה ב 1948. לפני עזיבת יהודי ערב שהחלה בתחילת שנות החמישים.
לא המפליא הברבריות של המין האנושי.
היא נמצאת בכולנו. איפה אמרתי שהטנספר הוא איזהשהוא גורם במלחמה עצמה. אמרתי שהפיתרון הסופי היה טרנספר של אוכלוסיות. טבח זה דבר נורא, הוא מתרחש כל יום באפריקה אבל אף אחד כמעט שלא מדבר על זה. אחת לכמה זמן שומעים את המספרים ממקומות שונים. ליבריה, ביאפרה, זאיר, אתיופיה, טוטסי, הוטו וכדומה. מין נהדר אנחנו. תקרא שוב מה שכתבתי בתגובה הראשונה כי אוריינות לא צד חזק אצלך. רצח המוני, שמבחינתך זה סתם לא נורא. איך הקרצת את זה? תעשיית הפייק חוגגת. בריחת יהודי המזרח זה רגע לפני שהיו נכנסים בעצמם לסטטס של אפריקה וענייני הטבח. לא היתה שום ברירה אלא אם היו מתאסלמים אז זה על סף הטרנספר. להשוות את ההגירה מרוסיה לבריחה ממרוקו ותוניס זו בדיחה. דבר והיפוכו!
משום מה אתה מתעלם מכך שהנרטיב הוא שמדינות ערב הן שפנו לערבים בשטח המנדט והציעו להם לעזוב לפני שהחלה מלחמת העצמאות. בקיצור, החיים לא פייריים.
תוך איבוד בתיהם היה טראומטי מאד אבל בטווח הארוך כנראה שלא כל כך נורא כי הזמן מרפא כמעט הכל.
את המשפט הזה אתה כתבת.
הזמן מרפא, מה עם תשעה באב,? מה עם החורבן של הארמנים? הצרקסים?זה שאנשים ממשיכים לחיות זה לא מצביע על רפואה.
ההגירה מרוסיה זה לא בריחה?אם היה טוב להם שם לא היו עוזבים.יהודים נכנסו לכלא הרוסי.במה המצב ברוסיה היה טוב ממרוקו או תוניס?
אז מה זה נוגע ברצח העם שהיה שם?
אני דיברתי על הטרנספר הזה אבל ברור שההפגנה בה השתתפתי היתה נגד רצח העם הזה שהזכרת והטיהור האתני. גם השיר ששמתי נוגע בעניין.
השואה הארמנית באמת דבר נורא ויש מערכון מצויין של היהודים באים, זה עם העוגיות של עבדי. היהודים שברחו בימי ברית המועצות חיפשו חופש והיו ברובם ציונים אלו של אחרי הגלסנוט חיו בתנאים לא הכי טובים ורצו לברוח (יהודים ולא יהודים). הם לא היו כמו הרוסים הנוצרים שרוצים להגר (חלקם לישראל) ולא תמיד יכולים. ועדיין יש יהודים שנשארו ברוסיה, בין היתר כמה אוליגרכים. ההגירה הזו לא יכולה להיות מושווית לסילוק של יהודי טוניס או עירק. המצב במדינות ערב לא היה רע בכלל ליהודים שם. הבלגן התחיל אחרי שהערבים החליטו לזרוק אותם. אנשים השאירו שם בתים ונכסים רבים מאד כי לא היתה להם שום ברירה. חלקם היו עשירים שלא נשארה להם שום ברירה אלא לארוז מזוודה….. DA? יהדות המזרח יהדות נהדרת ואני מאד שמח שרבים מהם פה.
לא היה טרנספר אמיתי וחד צדדי ב- 1948. כדאי לקרוא את הספר 'קוממיות ונכבה' של יואב גלבר שמנתח את האירועים בצורה מאוזנת ועניינית (אבל עובדות דומות יש אצל היסטוריונים אחרים) – רוב הפלסטינים שעזבו את בתיהם עשו את זה מסיבות כלכליות, מחשש מחיים תחת שלטון יהודי, מחשש מהימצאות באזורי לחימה וכו' . הם לא האמינו שהיהודים ינצחו ושהעזיבה שלהם לכמה ימים תהפוך לקבועה. יש מקרים של גירוש שיטתי (רמלה, לוד אצבע הגליל,) אבל חלק ניכר מ- 700 אלף הפליטים (טבריה, צפת, חיפה ויפו, למשל) עשו את זה ללא יוזמה יהודית יהודי ארצות האיסלאם עברו סביב 1947-1949 פרעות ורדיפות אכזריות (למשל יהודי חאלב בסוריה שראו את בתי הכנסת שלהם עולים באש בכ"ט בנובמבר) ועלייתם לארץ לא היתה מתוך בחירה.
ההבדל העיקרי הוא שהפליטים הפלסטינים נשארו במעמד של פליטים עד עצם היום הזה (כולל נינים של הפליטים), בעוד שהפליטים מארצות איסלאם, או לצורך העניין ביוגוסלביה ז"ל, תורכיה/יוון, קפריסין, פולין/גרמניה וכו', השתקמו תוך כמה שנים.
אין לגלבר הוכחה לטענות שלו. יש היסטריונים לא מעטים עם דעה שונה לגמרי.
הערבים ברחו כי היה טבח בכפר יאסין, טבח בטנטורה.כוחות צבא נכנסו לכפרים והיו מקרים של הרג ללא אבחנה.הם עזבו כי פחדו למות.
אתה נותן רשימה של מדינות בהן אתה טוען שהיה שיקום.מי קבע שהאוכלוסיה שם השתקמה .אנו מדברים גם על מסגרת של מדינות.רצועת עזה זה לא מדינה מי רצית שישקם המצרים? האוכלוסיה במצרים חיה עד היום בעוני מחפיר.
אתה שוכח שנבסיס למאבק הישראלי-ערהי על הארץ היה כי הערבים רצו להציג את היהודים והיום הרבה יותר מעשי טבח של ערבים היהודים ורק בשנים 1939-1936 נרצחו 415 יהודים. הערבים לא השאירו כלל שבויים עם התנהגות ברברית ביותר כולל עריפת ראשים וכריתת אברים והתעללות בגופו ומעשי אונס ברוטליים עם רצח. ללא הגזענות הערבית כלפי היהודים לא היה פעולות של יהודים כלפי ערבים.
רזי ומהפנט. מספיק נורא לקרוא אתכם על כדורסל. אבל זה ניחא בידור וזה לגיטימי. אבל לקרוא את הבורות שלכם משפריצה לכל עבר על נושאים רציניים? לא כדאי שתחסכו לעצמכם את הפדיחות? מוגש כשירות לציבור.
*אין בכלל תגובה זו לייצג מישהו מקוראי הופס למעט התותח.
במה רזי משפריץ בורות? שהיהודים במדינות ערב עזבו בגלל העוינות של הערבים ליהודים ובעיקר כולל פרעות כמו "הפרהוד"? זה נכון. היהודים רצו לחיות בשלום עם הערבים אך הערבים לא רצו והיהודים נאלצו לצאת ממדינות ערב.
וכאן נכון באותה מידה שהיידטב היהודי בארץ רצה לחיות בשלום עם הערבים אך הערבים רצו להשמיד את היישוב היהודי ופתחו במערכה שהפכה למלחמת הקוממיות/העצמאות/השחרור.
זה בסדר ציפור. שלך גדולה משלהם. הבורות שלך עולה על כולנה.
האמת?
התגעגעתי
אתה מוזמן להגיב קצת יותר אצלי, כל יום זה מבורך.
🙂
כן אני מכיר את ההזמנות הללו. דקה אחרי שהגבתי אתה תכתוב על אנשים ש"הורסים את האתר"
אתה מתבלבל, חגי, כי תגובתך מעיד שאתה הבור הגדול כי זה שלא הייתה פלסטין שהערבים טוענים שנחקחה מהם זו עובדה כי טענתם לפני 48' ואז היה המנדט הבריטי.
וכן זו עובדה במציאות שמנהיגים ערביים הצהירו שהלאומיות הפלסטינית היא כדי לפגוע ביהודים (ולא היה להם אינטרס לומר זאת כי הם נגד היהודים), וכן זו עובדה שבקוראן כתוב שהארץ הזו היא של היהודים ואין בו כל אזכור של חשיבות הארץ באיסלאם ואין כל אזכור של ירושלים לעומת מאות רבות של פעמים בתנ"ך.
כן שהבורות היא שלך!!!
ציפור הבורות שלך היא לא פרטית היא כללית. (אני מניח שאני צריך לתת רפרנס לכל הביטויים הללו)
מה שלום הרופא הערבי? עדיין זה שמחזיק לך את האמונה?
נשיקות חגי
אוהב אותך
כל אחד ותרומתו לאתר.
הפליטים ה"פלסטיניים" נראו כך באשמתם כי בשנות ה-70 ממשלת ישראל רצתה לשפר את מצב הערבים במחנות הפליטים בפעולות כאלו ואחרות, ותגטבת הערבים? להביא להחלטת האו"ם ב-1975 שהציונות היא גזענות נאום נאלצתי של חיים הרצוג, אז השגריר באו"ם, עם קריעת מסמך של ההחלטה.
בכל מקרה כל "הלאומיות הפלסטינית" היא זיוף ובדיה כדי לפגוע בהתיישבות היהודית בארץ, כפי שהצהירו מנהיגים ערביים במשך השנים בתקשורת הערבית והבינ"ל.
הערבים מעולם לא שלטו כאן כעם בארצו ולא הפכו את ירושלים לבירתם. ישנם ממצאים של חיים יהודיים לפני יותר מאלפיים שנים ורף יותר משלושת אלפי שנים (כמו בשילה הקדומה) ואין ממצאים של חיים ערביים לפני שנת 634 לספירה שבה החל "הכיבוש הערבי" שבו באו הערבים והמוסלמים הראשונים כדי להרחיב את האימפריה הערבית. בכל מקרה הערבים ה"פלסטיניים" מעולם לא שלטו כאן כלל ואף לא בחלק מהארץ ולא הייתה פלסטין שהם טוענים שנלקחה מהם, וכן טענותיהם סותרות את הקוראן שהו כתוב שהארץ הזו שייכת ליהודים ואין בו כל אזכור של חשיבות הארץ באיסלאם ואין כל אזכור של ירושלים לעומת מאות רבות של פעמים בתנ"ך (המסגד אל אקצא בקוראן הוא מסגד בחצי האי ערב שזה שמו ופירושו "הקיצון" והמסגד בשם זה בהר הבית הוא על שמו ולא הפוך והוא נבנה בין השנים 713-694, יותר מ-160 שנים לאחר זמנו של הקוראן (מוחמד ימ"ש מת בשנת 532). וזה מראה שכל טענות הערבים הן שקר ואין להם כל זכות טענה על הארץ (לגבי הטענה המוכרת על הסוס המעופף אז מתועדת עדות של אשת מוחמד עיישה שהעידה שבעלה היה על מיטתו כל הלילה ההוא) ואין כאן כיבוש וההתנחלויות חוקיות למהדרין מבחינה אמתית לפי כל חוק. ולהפך, אם הערבים היו שולטים אז היה כיבוש. וכן אישים מוסלמיים שאינם שונאי יהודים כמו האימאם עבדול האדי פאלאצי מאיטליה, תומכים בבעלות היהודים על הארץ ובהתנחלויות כי כתוב בקוראן שהארץ של היהודים.
http://haemethayehudit.blogspot.com/2015/02/blog-post.html?m=1
http://www.thepalestinebluff.022.co.il/BRPortal/br/P100.jsp?device=mobile-phone
*"ותגובת הערבים? להביא להחלטת האו"ם ב-1975 שהציונות היא גזענות עם הנאום האלמותי של חיים הרצוג…"
עזבו ועדיין במחנות. אין עוד דבר כזה בעולם!
אני חושב שחלק מהסיבה היא יאסר ערפת והפתח שאהבו את התדמית ודאגו לשמור עליה לצרכיהם הפוליטיים.
א-המורה תקן אותי אם אני טועה.
אתה מתעלם מכך שהערבים רצו להשמיד את היישוב היהודי ואותם 800-700 אלף הוא חלק מאותם ערבים שרצו להשמיד את היישוב היהודי, כשהיהודים דווקא רצו לחיות בשלום איתם, ובכל מקרה רוב הערבים עזבו ביוזמם והמלחמה שהפכה למלחמת הקוממיות/העצמאות/השחרור הייתה ביוזמתם של הערבים שלא קיבלו את הכרזת החלוקה של האו"ם כשהיהודים כן קיבלו אותם ושמחו על כך.
לעומת זאת היהודים בארצות ערב נרדפו על ידי הערבים וגרמו לבריחת היהודים שרצו לחיות בשלום עם הערבים.
נפלא, תודה.
מה שנקרא ווינר עם קבלות.
שיחזור שלשת הניצחון מאותה בלטה במעמדי שיא זה פסיכי.
אגב מישהו לקח את בודירוגה בפרויקט?
עד כמה שאני זוכר אבי טרכטמן
יופי
מישהו לקח את ברבנדר, שותף בכיר ל-28 תארים, שבמקורו היא אמריקני אך ויתר על אזרחותו כדי לשחק בנבחרת ספרד, לעומת ארלאוקאס שהיה אמריקני אך כתבו עליו מאמר, אז על ברבנדר בוודאי שראוי לכתוב מאמר.
*צ"ל סימן שאלה לאחר "ברבנדר".
אחלה פוסט! תודה!
נהדר. זה מדהים איך שחקן אחד קולע שני סלים כל כך אייקונים שנראים פשוט קופי אחד של השני.
הספורט נראה לי היה חלק משמעותי בסגירות הפצעים שה המלחמה הנוראית ההיא (אם כי את הצלקות כנראה לא ניתר להסתיר). מדינות עם תרבות ספורט מושרשת מאד חזק.
נראה לי שעוד כילד בשכונה, לבד, הוא היה רץ לאותה בלטה שוב ושוב וזורק כשהוא אומר לעצמו '3, 2, 1, ג'ורג'ביץ זורק… וסל ניצחון!" זה אכן קופי
מצוין ממש!
ממש יכולתי לשחזר את הסל של ג'ורג'ביץ מול באדלונה מהזיכרון אבל בניגוד לסרטון ביוטיוב, בשחזור אצלי בראש הוא היה קרח… (ובכלל, אז עוד היו כותבים את השם שלו בישראל דג'ורג'ביץ')
תודה למורה
שתי שאלות:
האם מישהו לקח את ברבנדר שהיה שותף בכיר ל-28 תארים קבוצתיים?
האם מישהו לקח את דיאמנטידיס שזכה ב-24 תארים קבוצתיים ו-19 אישיים (9 ביוון שמהם שניים בהגנה ו-10 אירופיים שמהם 9 ביורוליג ובהם 6 בהגנה) ללא בחירות לחמישיות העונה ונבחרת העשור ביורוליג?
מאמר מצוין על שחקן נפלא. תודה רבה.