הבלייזרס של וולטון, לוקאס והולינס התחילה את התהילה בסוף שנות ה- 70'. לארי בירד, מאלון ואינגליש גרמו לכך שהתהילה תמשיך אל תוך שנות ה- 80. אך דראפט 1984 יהיה נקודה קריטית בעתידו של הפרנצ'ייז – האם הוא יבחר נכון בבחירה השניה?

פרק א', פרק ב'

קיץ 1984, הדראפט עומד להתחיל. דיוויד שטרן מבקש מהג'נרל מנג'רס להתיישב.

הדראפט התחיל. יוסטון, כצפוי, בחרה באקים אולג'ואן. לפורטלנד נותרה דקה להודיע על הבחירה שלה. סטו אינמן אירגן את הניירות מולו, זרק עוד מבט מבוהל אחד לג'ק רמזי בקהל, ועמד לנקוב בשמו של סם םבואי, היורש המיועד למוזס מאלון וביל וולטון.

לפתע נכנס לאולם לארי בירד, בטרנינג, פוסע בשאננות אופיינית.

רחש עלה מהקהל.

בירד התעלם מהמצלמות סביבו, מדיויד שטרן הנבוך (לו זה היה הדראפט הראשון, כך שהוא לא ידע בדיוק מה לעשות עם הכוכב הסורר), ועבר בין השולחנות עד לשולחן של אינמן. 'היי, סטו. מה נשמע?' הוא הפטיר כאילו הם נפגשים באמצע הרחוב. 'אני בסדר, לארי. יש לנו חצי דקה להודיע על הבחירה בדראפט ואתה קצת מפריע פה באמצע'. 'כן, הדראפט.' הנהן לארי, בוהה באוויר, חושב. שטרן פנה לאינמן וכחכח בגרונו – 'אהההמ, נציג פורטלנד? זמנכם תם. עליכם לבחור כדי שנוכל להמשיך' בירד הביט במבט אדיש בשטרן, הפנה את מבטו לאינמן, ואמר בקצרה – 'תקשיב לי. אנחנו לוקחים את המייקל הזה, נו, הגארד הזה מצפון קרוליינה. הוא משהו מיוחד. עזוב אותך מהשאר'. הרחש בקהל הלך והתגבר, ושטרן שוב דרש מנציג פורטלנד לבחור. אינמן התלבט, האם ללכת עם ההחלטה עמה הגיע מראש, האם להיכנע בפני הכוכב שלו מול קהל הצופים, האם לסרב להצעה המשונה של בירד ולהיכנס עמו לסכסוך? האם לברוח החוצה בריצה ולחצות את הגבול לקנדה, כפי שרצה לעשות בכל מאודו? הוא משך את המיקרופון לעבר פיו ואמר, בחיוך בטוח – 'אני מצטער, לארי. עד כמה שאתה רוצה לבחור בסם בואי, אנחנו בכל זאת נבחר במייקל ג'ורדן'. הקהל פצח בתשואות, בעוד בירד יוצא מהאולם, וג'ורדן עולה לבמה, מבולבל קלות.

כולם הסכימו כי פורטלנד בחרה טוב, וכי מייקל ג'ורדן הוא שחקן יוצא דופן, אך עדיין נותרה השאלה כיצד הוא, פקסון ודרקסלר יסתדרו יחדיו. אינמן שקל טריידים שונים להעביר אחד מהשלושה, אך בסופו של דבר רמזי הרגיע אותו – 'שחקנים גדולים מוצאים דרך לשחק ביחד'. פורטלנד התחילה את העונה עם החמישיה הבאה : ליוור, פקסון, דרקסלר, בירד ומאלון, כשמהספסל עולים דון, ולנטיין, ג'ורדן, רוקי נוסף בשם ג'רום קרסי, מהורן ו-וולטון. במהלך העונה הסתבר כי פורטלנד בחרה נבון ונכון – ג'ורדן הסתבר כרוקי מעולה, עם משחק מחשמל, כשהוא קולע סלים וירטואוזים ומסיים מתפרצות בהטבעות אדירות. אינמן נהנה לקחת את הקרדיט;   בראיונות בכל כלי תקשורת אפשרי הוא ציין כיצד זו הייתה הבחירה המובנת מאליה.

למרות דרישות הקהל ורטינות מצד ג'ורדן עצמו, רמזי התעקש להעלות אותו מהספסל, כשהוא מציין כי יש לרוקי עוד הרבה מה ללמוד. דרקסלר, שהפך לשחקן חמישיה והוכיח את עצמו ככוכב של ממש, ניסה לעודד את הרוקי המתוסכל, והפך להיות חבר קרוב שלו.

לארי בירד, מצדו, התעלם מהרוקי, ורק רמז לו בתנועת ראש בכל יציאה למשחקי חוץ, שיסחב לו את המזוודות.  דרקסלר, אחרי עונת רוקי מאכזבת, השתלב בחמישיה והוכיח את עצמו כאחד הסקוררים הטובים בליגה. מאלון המשיך להיות תעודת ביטוח קבועה של 20 נקודות ו- 14 ריבאונדים. ליוור צבר 12 טריפל דאבלים וניווט את ההתקפות בצורה מושלמת. בכל פעם שג'ורדן היה מתוסכל מכך שאחרי עוד משחק מצוין הוא מוצא את עצמו עולה מהספסל, ביל וולטון ישב עמו לשיחת עידוד. 'אני הייתי הכי טוב. לקחתי אליפויות בקולג'ים – ולא כמוך רק אחת. הייתי MVP של הגמר – אבל לפעמים הקבוצה צריכה משהו אחר ממך. לפעמים אתה צריך לוותר קצת כדי להרוויח הרבה'. השיחות הללו החזיקו מעמד שבוע-שבועיים, ואז ג'ורדן המשיך לקטר, ו-וולטון המשיך לעודד ולתמוך. פורטלנד סיימה את העונה עם 61 ניצחונות, כשבירד זוכה בתואר ה- MVP. פורטלנד צלחה את הסיבוב הראשון והשני ללא קשיים מיוחדים, אך הפסידה בגמר המערב ללייקרס שהמשיכה הלאה לניצחון בגמר על מילווקי.

בקיץ 1985 היו לפורטלנד  גם את הבחירה שלה בסוף הסיבוב הראשון, וגם את הבחירה של יוטה, מזכרת מהטרייד על דאנטלי. פורטלנד בחרה בטרי פורטר כרכז, ואת הבחירה ה- 16 , יחד עם ג'ים פקסון, שלחה תמורת הפורוורד הקשוח צ'רלס אוקלי ובחירת דראפט ב- 1989. הליגה כולה הסתקרנה האם השילוב בין בירד ומאלון הוותיקים והאיטיים, לבין דרקסלר וג'ורדן הצעירים המעופפים, יצליח.

הוא הצליח. פורטלנד שיחקה בקצב וביעילות שהליגה לא ראתה שנים רבות, אולי אי פעם. בירד עם 25 נקודות לערב, ג'ורדן עם 21, מאלון עם 18 ודרקסלר עם 17, היוו מכונה בלתי ניתנת לעצירה. כל אחד מהארבעה ידע להתפרץ למשחקים של 40 נקודות, אך גם למסור את הכדור ברגע שהיה צריך. רמזי הצליח ליצור התקפה גמישה ומתוחכמת, שלא נתנה להגנה של היריב שום סיכוי. פורטלנד הישוותה את שיא הניצחונות של הלייקרס מלפני תריסר שנים, עם מאזן מדהים של 13-69. הספסל סיפק הגנה אגרסיבית עם פורטר, דון, ולנטיין, קרסי, מהורן, ואוקלי. באופן מרגש, וולטון, שהיה בדעיכה בשנים האחרונות, כמו התעלה לכבוד המאורע, וסיפק את עונתו הטובה ביותר מאז 1982. הוא נבחר בפעם החמישית לשחקן השישי של העונה, ובירד זכה בתואר ה- MVP (השנוי מאוד במחלוקת. למרות המאזן של קבוצתו, היו רבים שטענו כי אי אפשר להעריך אותו כשחקן המצטיין אם הוא מוקף בכל כך הרבה כוכבים). הבלייזרס ניצחו בשני הסיבובים הראשונים ללא הפסד, ועלו לגמר המערב מול גולדן סטייט של פאריש, מקהייל ומונקריף. גולדן סטייט הצליחה לנצח במשחק הראשון, אך עד מהרה פורטלנד השתלטה על הסדרה, וניצחה בשלושה המשחקים הבאים. במשחק החמישי, הבלייזרס נקלעו לבעיית עבירות, וגולדן סטייט עלו ליתרון של 15 נקודות. מייקל ג'ורדן, אחרי כמה משחקים בינוניים, השתלט על המחצית השניה, ובשורה של זריקות ללא החטאה, הכריע את המשחק ואת הסדרה. הוא סיים עם 51 נקודות, ולראשונה מאז נבחר בדראפט זכה לשמוע את בירד מתייחס אליו – 'היום ראינו מלאך מושיע שהתחפש למספר 23 – והציל לנו את הישבן'.

בגמר, מול פילדלפיה של דוקטור ג'יי בעונתו האחרונה, בארקלי המצוין, גילמור, ועוד שורת שחקנים, פורטלנד הוכיחה את מלוא עוצמתה, כשהיא מנצחת בשני המשחקים בפער של 17 נקודות ו- 22 נקודות. המשחק השלישי היה צמוד, ורק זריקה משונה של מאלון, שלוש שניות לסיום, הכריעה אותו לטובת הבלייזרס. במשחק הרביעי היה נראה כאילו הליגה חזרה תשע שנים אחורה, כאשר דוקטור ג'יי מספק משחק וינטג' מפתיע, ו-וולטון מהצד השני משחק כאילו הוא עדיין הסנטר הטוב בליגה. הוא סיים את המשחק עם 16 נקודות, 17 ריבאונדים, ו- 4 חסימות, כולל אחת דרמטית על בארקלי שיכול היה להשוות את המשחק, דקה לסיום. דרקסלר היה זה שבשני סלים דרמטיים העלה את פורטלנד ליתרון בלתי-מחיק, ולניצחון בסדרה. פורטלנד שוב אלופה. דוקטור ג'יי ניגש לבירד ולוולטון ולחץ את ידיהם, מאוכזב. בהמשך הקיץ, במסיבת עיתונאים מרגשת, וולטון הודיע על פרישתו. מוקף בחבריו לקבוצה בהווה ובעבר, וולטון הודה לקבוצה ולעיר. בראיון נדיר, ביל ראסל התייחס לוולטון – 'למרות ענייני הבריאות, רגלי הזכוכית השבריריות שלו, הוא ידע לשמור על עצמו, ולהיות הבסיס לקבוצה האדירה שצמחה בפורטלנד. חמש אליפויות? זה מרשים מאוד. זה אמנם לא ה- 11 שלי בבוסטון, אבל זה מרשים מאוד. הוא שיחק את עמדת הסנטר כמו שצריך לשחק אותה – מתוך הסתכלות מה הקבוצה זקוקה ממך – ריבאונד, הגנה, סל, מסירה. הוא עשה את זה טוב יותר מכל אחד אחר מאז שאני ו-ווילט פרשנו'. אפילו מוזס מאלון, שמעולם לא אמר יותר ממשפט בודד בראיונות, נאם נאום של 7 מלים שלמות בעודו נפרד בדמעות למי שהחל כיריבו על מקום בחמישיה, והפך להיות שותפו למסע מרתק. הגופיה של וולטון, מספר 32, הועלתה לתקרת האולם.

אינמן הבין את הצורך למצוא סנטר שיחליף את וולטון ויתן לקבוצה את התחכום, האגרסיביות וההנהגה שוולטון נתן לו במשך יותר מעשור. 'אבל צריך להבין' הוא אמר בראיון ל'אורגון טיימס' ' סנטרים כמו וולטון לא צומחים על עצים. חיפשתי בכל רחבי ארצות הברית   – ואנחנו צריכים להבין שאין סנטרים כאלו יותר'. תוך כדי הראיון הוא נעצר רגע, והתחיל שוקע במחשבות – 'בארצות הברית אין יותר סנטרים כאלו. אבל רגע… אולי מחוץ לארצות הברית?' זה היה הבסיס לבחירה המפתיעה בדראפט של פורטלנד כמה ימים לאחר מכן. בבחירה ה- 23, בחרה פורטלנד בסנטר הליטאי מברית המועצות, ארווידס סבוניס. הייתה זו ירייה באפלה – הסיכוי שברית המועצות תיתן לכוכב הגדול שלה לחצות את מסך הברזל ולשחק בארצות הברית היה נראה קלוש למדי, אך היה זה הימור – כמו לבחור את בירד במחיר המתנה של עונה שלמה, כמו העברה של כוכבים כמו פקסון ולוקאס בשיא הקריירה שלהם, כמו האמונה שג'ורדן ודרקסלר יוכלו לשחק יחד. אינמן המשיך עם הלך המחשבה היצירתי, ובסיבוב השלישי בחר בדרזן פטרוביץ', הכוכב היוגוסלבי.

בעונת 1986-7 המשיכה פורטלנד עם הקבוצה שהוכיחה את עצמה בצורה כה משכנעת בעונה הקודמת. היא יוצגה באול-סטאר על ידי חמישה שחקנים, ומייקל ג'ורדן אף זכה בתחרות ההטבעות. בסיום העונה פורטלנד עמדה על מאזן מרשים של -18-64, כשמובילים אותה האול-סטארים שלה – ליוור עם 12 נקודות, 5 ריבאונדים, 9 אסיסטים ו- 2 חטיפות. מייקל ג'ורדן עם 27 נקודות. קלייד דרקסלר עם 20 נקודות, 7 ריבאונדים ו- 4 אסיסטים. לארי בירד עם 22 נקודות, 8  ריבאונדים ו- 7 אסיסטים. מוזס מאלון עם 14 נקודות ו- 14 ריבאונדים. הספסל סיפק הגנה, ריבאונדים ואנרגיות, ופורטלנד שוב נראתה המועמדת המובילה לאליפות. אך הפלייאוף הסתבר כסיפור מורכב יותר מהצפוי: בסיבוב הראשון נגררה פורטלנד לקרב התשה מול יוטה, שם דאנטלי רצה להוכיח לחבריו לשעבר את הטעות שלהם. בסיבוב השני גולדן סטייט הקשתה מאוד על הבלייזרס – מונקריף הצליח לתסכל את ג'ורדן, ומקהייל שמר באגרסיביות יתרה על בירד. הסדרה הסתיימה בניצחון דחוק של הבלייזרס 2-4. גמר המערב מול הלייקרס, הסתיים באכזבה, כאשר ה- MVP של העונה הסדירה, מג'יק, סוחף את חבריו לניצחון על הבלייזרס המותשים. באופן מוזר, דווקא קארים עבדול ג'אבר בן ה- 40 היה נראה רענן יותר מאשר מאלון, ואילו מג'יק הראה לג'ורדן מי עדיין נחשב לגארד הטוב בליגה. דווקא דרקסלר נתן סדרה טובה עם 22 נקודות למשחק, אך זה לא הספיק. הלייקרס עלו לגמר, שם הם ניצחו את הניקס של יואינג ודומיניק ווילקינס. 

עונת 1987-8 נפתחה כשג'ורדן נראה נחוש להראות כי סיום העונה הקודמת היה בגדר היוצא מהכלל. הוא שלט בליגה מהרגע האחרון, כאשר הוא קולע 28 נקודות למשחק, יחד עם 8 אסיסטים ו- 7 ריבאונדים. אך מעבר לכך, הוא הציג יכולת הגנתית מפתיעה כשהוא חונק כל אחד מהשחקנים הוא הופקד עליהם. בירד לקח צעד אחורה, כשהוא מתמודד עם כאבי גב, וכשהוא מתפקד יותר כפוינט פורוורד ומאפשר לדרקסלר וג'ורדן לככב בצד ההתקפי. פורטלנד סיימה את העונה עם 59 ניצחונות, וג'ורדן נבחר ל- MVP. פורטלנד צלחה את הפלייאוף במערב בהצלחה, כשהיא מנצחת את סיאטל, גולדן סטייט ומביסה את הלייקרס, בתצוגה הגנתית מרשימה של ג'ורדן על מג'יק ושל דרקסלר על וורת'י. בגמר ציפתה לה דטרויט הקשוחה.

דטרויט. בהופעתה הראשונה בגמר, הגיעה עם התלהבות יתרה ועם קור רוח. הפורוורד הכוכב של דטרויט, טום צ'יימברס ביצע עבירה קשה על מהורן, שעד מהרה חבט בו והעיף על הצלמים את דניס רודמן וביל ליימביר שבאו להצטרף לתגרה. מהורן הושעה לשני משחקים. במשחק השני בירד הופל על ידי ליימביר על גבו, ונאלץ להחמיץ את המשחק השלישי. במשחק הרביעי, בעוד דטרויט מובילה 1-2, ג'ורדן נתן הצגה מדהימה, כשהוא קולע 61 נקודות, שיא של כל הזמנים בגמר, אך מאלון ואוקלי התקשו להתמודד עם ליימביר ואדוארדס, ודרקסלר זכה לשמירה משחקן השנה השניה המפתיע – רודמן. המשחק הגיע להארכה, ושם בסופו של דבר שלשה של בירד הכריעה את המשחק לטובת פורטלנד. בשני המשחקים הבאים עשה רושם שפורטלנד התבגרה והתחספסה – מוזס מאלון נאבק בקשיחות עם ליימביר, קרסי ביצע עבירות על ימין ועל שמאל, ומהורן חזר מההשעייה, ומיד זכה לעוד אחת לאחר שהפיל את תומאס בדרך אל הסל. פורטלנד הבהירה לילדים הרעים מדטרויט שעם נבל תתנבל, ושגם הם יודעים לשחק באגרסיביות. המשחק החמישי הסתיים בניצחון לפורטלנד. המשחק השישי נכנס לקלסיקות של הגמר – לראשונה בתולדות הגמרים, שלושה שחקנים באותה קבוצה השיגו טריפל דאבל: לארי בירד קלע רק 14 נקודות אך קטף 14 ריבאונדים ומסר 12 אסיסטים. פט ליוור קלע 10 נקודות, מסר 11 אסיסטים וקטף 10 ריבאונדים. דרקסלר אמנם החטיא שוב ושוב מול רודמן כשהוא קולע רק 13 נקודות, אך גם מסר 12 אסיסטים וחטף (עוד שיא גמר) 10 כדורים. ג'ורדן התקשה להתמודד מול ההגנה עליו, והחטיא זריקות רבות, אך היה זה מוזס מאלון שהצליח בשליטה בריבאונד ההתקפה לחפות עליו, ולצבור 29 נקודות עד לרבע הרביעי. תומאס עוד הספיק להעלות את דטרויט ליתרון כמה פעמים ברבע האחרון בתצוגת כדורסל מרהיבה, ו- 10 שניות לסיום מצא את צ'יימברס לקליעה שנראתה כקליעת ניצחון. אך במהלך האחרון היה זה ג'ורדן שעלה לזריקה מול שלושה שחקני דטרויט, זיהה את מהורן בצבע פנוי לגמרי להטבעת ניצחון. דטרויט המתוסכלת, שנבנתה שלב אחרי שלב במשך שנים ארוכות, הגיעה אל השוקת – והחמיצה. אליפות שנייה לג'ורדן. הוא אמנם היה בינוני למדי במשך רוב הסדרה, אך ההצגה שלו במשחק הרביעי כנראה גרמה למצביעים לבחור בו לשחקן המצטיין.

כמה משחקים אל תוך עונת 1988-9, הסתבר כי בירד ייאלץ לעבור ניתוח להסרת רסיסי עצם מעקביו, ופורטלנד תאלץ להתחיל את העונה בלי הכוכב הוותיק שלה. במקביל, ניתן היה להתרשם כי מאלון, אחרי שנים ארוכות של מאבקים בצבע עם סנטרים גבוהים וכבדים ממנו, החל לגלות נסיגה ביכולותיו. גם מהורן נעשה איטי יותר וככלל הייתה תחושה כי ימי השיא של פורטלנד מאחוריה. אמנם כניסתו של אוקלי לחמישיה הבהירה כי קם יורש ראוי ללוקאס המאיים מימי האליפויות הראשונות, וגם קרסי הוכיח את עצמו כשחקן שישי מצוין, אך עדיין חלה ירידה חדה ביכולותיה של הקבוצה. היא ירדה ל- 49 ניצחונות בלבד, הפסידה ללייקרס בחצי גמר המערב, וציפה לה קיץ ארוך של מחשבות על התארגנות מחדש לעונה הבאה…