פורטלנד, פורטלנד, פורטלנד… כמה עצב אפשר לסבול?  ביל וולטון, סם בואי, גרג אודן, ברנדון רוי – מועדון הלבבות השבורים (או הרגליים השבורות). ההחמצה הגדולה מכולן היא כמובן הדילוג על ג'ורדן בדראפט 1984, אבל גם לבחור בבחירה הראשונה בדראפט 1978 במייקל תומפסון במקום בלארי בירד זו החמצה טראגית, וההתעקשות שביל וולטון לא יעבור ניתוח למרות שהרגליים שלו הלכו והתפרקו, וההעדפה של אודן על פני דוראנט… על פני שלושה עשורים פורטלנד פנתה בפניה הלא-נכונה בשלושה דראפטים קריטיים, וככלל, היה כדאי שהם יקריבו יותר קורבנות לטיכה (אלת המזל במיתולוגיה היוונית) ולאסקלפיוס (אל הרפואה)… כי בשני המישורים הללו הם סבלו, והרבה…

אמצע שנות השבעים

ארבע עונות שפורטלנד שהתה ב-NBA. שהתה, אבל לא ממש עשתה משהו. בחירות דראפט בינוניות, חילופי מאמנים שוב ושוב. ובעיקר תחושת סתמיות גדולה – רחוק מהעין, רחוק מהלב, אי -שם בצפון מערב, רחוק מהקבוצות הגדולות והמצליחות. היא אמנם הצליחה עם הבחירה השמינית שלה בדראפט הראשון, ג'ף פטרי, גארד עם קליעה נהדרת ואול סטאר כבר בעונתו הראשונה, אבל הבחירה הראשונה בדראפט של 1972, לארו מרטין, יכולה בקלות להיחשב כבחירה הראשונה הגרועה בהיסטוריה עם קריירה של 4 עונות וממוצע של 5.3 נקודות. בחירה מספר אחת זה משהו שקורה פעם בעשור, פעם בדור – ולהחמיץ את זה, זה, זה די אומר משהו על הקבוצה, על העיר, על ההווה ועל העתיד שלה. ואז, כשזוכים שוב בבחירה מספר אחת, שנתיים אחרי שטעית, ובגדול, אתה כבר מניח שרוב הסיכויים שעוד פעם זה יקרה.

כאשר בבחירה מספר אחת בדראפט של 1974 אתה בוחר בשחקן הקולג'ים הכי טוב בשנים האחרונות, ואולי אי-פעם – ביל וולטון. הסנטר מ- UCLA, שנכנס לנעליו הענקיות של לו אליסנדור (או, קארים עבדול ג'אבר) ולדעת חלק מהמומחים אף התעלה עליו. אבל גם שחקן שברירי עם בעיות רגליים, ראש מסובב שנהג להיעצר בשל השתתפות בהפגנות נגד המלחמה בויאטנם – האם יש סיכוי שעוד פעם תהפוך להיות בדיחה עם בחירה ראשונה משפילה? האם, שוב, פורטלנד, תפשל בדראפט?

כנראה שכן. בעונת הבכורה, וולטון שיחק רק ב- 35 משחקים, כשהוא קולע 12 נקודות למשחק.  בזכות התפקוד הנמוך שלו ושל הקבוצה, פורטלנד זכתה לעוד בחירה גבוהה בדראפט – הבחירה השישית בדראפט 1975, שם היא בחרה ברכז ליונל הולינס, ובתחילת הסיבוב השני בפורוורד בוב גרוס. יחד עם שני שחקנים צעירים וטובים, ועם המשך השיפור של וולטון, יש על מה לדבר – לפחות על הגעה לפלייאוף. אך בעונתו השניה, וולטון שיחק רק ב- 50 משחקים, ופורטלנד שוב לא עלתה לפלייאוף. וולטון גילה יכולת להיפצע בכל חלק של הגוף – בכף הרגל, בכף היד, במרפק, בתנוך האוזן ובעפעף שמאל. הכינוי medical Bill הצחיק את כל מי שגר מחוץ לאורגון.  

בדראפט של 1976 פורטלנד זכתה בבחירה החמישית. למרות מחשבות על הפורוורד הבלונדיני מוירג'יניה, וואלי ווקר, פורטלנד בחרה בפורוורד אחר – אדריאן דאנטלי. בבחירה ה- 20 ברכז בשם ג'וני דיוויס, ובבחירה ה- 23, בתחילת הסיבוב השני, פורטלנד בחרה בפורוורד אחר בשם אלכס אינגליש.

אך בקיץ 1976 התרחש גם דראפט נוסף – ליגת ה- ABA התפרקה,   4 מהקבוצות שלה השתלבו ב- NBA, והשחקנים מ- 2 הקבוצות האחרות נבחרו על ידי קבוצות NBA בדראפט ייחודי. לפורטלנד היו שתי בחירות – מספר 2 (שהושגה תמורת ג'ף פטרי) ומספר 5. בבחירה השניה היא בחרה בפאור פורוורד האגרסיבי, מוריס לוקאס, מהקנטאקי קולונלס . בבחירה החמישית –מהספיריטס של סיינט לואיס, במוזס מאלון הצעיר, השחקן הראשון שעבר ישירות מהתיכון לליגה המקצוענית; הוא היה רזה ונמוך מכדי לשחק כסנטר, וגם הוא התאים יותר לשחק כפאור פורוורד.  שוב – במקום להשיג גארדים, פורטלנד סיימה את הקיץ עם 3 פורוורדים דומים למדי, ושני גבוהים דומים אחד לשני. הגארד המשמעותי היחידי שהגיע היה דייב טוורדזיק, שחקנה של סיינט לואיס מה- ABA, שפורטלנד החזיקה בזכויות ה- NBA שלו . כך – עם תמהיל משונה של שישה חדשים –   3 רוקים ושלושה שחקני ABA לשעבר – לצד סנטר עם נטייה להיפצע מכל התעטשות,  דומה כי גם עונת 1976-7 תהיה אכזבה לקבוצה מאורגון.

אך עונת 1976-7 הסתברה כסיפור חדש לחלוטין. וולטון היה בריא למדי, כשהוא משחק 65 משחקים, עם ממוצעים של 18 נקודות ו- 14 ריבאונדים, ומפגין יכולת מסירה מרשימה. הקשיחות של לוקאס ושל מאלון, שעלה מהספסל כמחליף לוולטון וללוקאס, איפשרה לפורטלנד שליטה בריבאונד בכל משחק. הולינס, בעונתו השניה, הסתבר כרכז מצוין ושחקן הגנה יעיל. טוורדזיק בן ה- 27 תרם ניסיון לקבוצה הצעירה, עם זריזות וקליעה מרחוק. דאנטלי הסתבר כשחקן התקפה מעולה, עם משחק פוסט-אפ יעיל ויכולת לקלוע מכל טווח.  גרוס, אינגליש, דיוויס תרמו, כל אחד בתורו, תרומה מהספסל. פורטלנד הפכה לאחת מההפתעות הנעימות של העונה עם מאזן של 49 ניצחונות. וולטון נבחר לחמישי השניה של העונה, דאנטלי נבחר לחמישיית הרוקים – ופורטלנד עלתה, לראשונה, לפלייאוף.

בסיבוב הראשון ניצחה פורטלנד את שיקגו והסנטר האימתני שלה – ארטיס גילמור. בסיבוב השני פורטלנד התמודדה עם דנוור. תצוגות מרשימות של וולטון, כולל טריפל דאבל במשחק השני, לצד ניהול משחק יעיל מצד הולינס והגנה אגרסיבית מצד לוקאס, הכריעו את הסדרה בתוצאה 1-4. גמר המערב כבר היה סיפור אחר – מול פורטלנד עמדה הלייקרס, בציפייה מתמשכת להשגת האליפות, בראשות ה- MVP הטרי , קארים עבדול ג'אבר. עבדול ג'אבר אכן הפגין יכולת עילאית בסדרה, עם ממוצע של 32 נקודות, 16 ריבאונדים ו- 4 חסימות למשחק, אך פורטלנד הבהירה שהיא קבוצה – עם חמישה שחקנים בממוצע דאבל פיגרס. באופן שלא יאומן,  הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה, הלייקרס, הודחה בסוויפ.

אך פורטלנד לא יכלה ליהנות מההישג, כי מהצד השני ניצבה מולה אלופת המזרח – פילדלפיה. פילדלפיה, אלופה עשר שנים קודם לכן, יצאה גם היא נשכרת מפירוק ה- ABA, כאשר היא השיגה את הכוכב הגדול של הליגה המתחרה, דוקטור ג'יי. ג'וליוס ארווינג, יחד עם הפורוורד המעולה ג'ורג' מקגיניס, הגארד דאג קולינס ועם הסנטר קלדוול ג'ונס מדובר היה בהרכב האיכותי ביותר בליגה.

פילדלפיה אכן ניצחו בקלות את שני המשחקים הראשונים. אך במהלך המשחק השני, לוקאס החליט להבהיר כי פורטלנד לא תפסיד ללא מאבק – וניסה להבהיר את הנקודה באמצעות מרפק לראשו של הגארד של פילדלפיה, קולינס. לוקאס הורחק, אך משהו בדינמיקה של הסדרה התהפך – באופן מוחלט. במשחק השלישי הולינס קלע 25 נקודות, וולטון השיג 20 נקודות, 20 ריבאונדים ו- 8 חסימות; במשחק הרביעי לוקאס קלע 25 נקודות עם 15 ריבאונדים, והסדרה הושוותה. באופן לא ברור, דווקא הקבוצה הצעירה, ללא ניסיון קודם בפלייאוף, שכמעט כל שחקניה ללא וותק של יותר משלוש עונות – נראתה כשולטת במצב. דאנטלי שכח שהוא רוקי, וקלע שוב ושוב, הולינס וטוורדזיק הפעילו לחץ על הגארדים של פילדלפיה והובילו מתפרצות מהירות, והקבוצה שיחקה בצורה מתואמת ומושלמת. במשחק החמישי והשישי פורטלנד ניצחה – והיתה לאלופה. זו הפעם היחידה בתולדות הליגה שקבוצה זוכה באליפות בפלייאוף הראשון שלה. וולטון, השחקן המצטיין בסדרת הגמר, הודה למאמן, ג'ק רמזי, לשחקנים האחרים, ובעיקר לקהל הנלהב בפורטלנד.

אך בקיץ הסתבר שלא הכל כל-כך מושלם; וולטון המשיך לסבול מכאבים חזקים בכף רגלו. הנהלת פורטלנד לחצה עליו שלא לעבור ניתוח שעשוי היה להשביתו לחלקים גדולים מהעונה הבאה.

'יש טיפולים אלטרנטיביים נהדרים' אמר לו רופא הקבוצה ' אתה הרי ירוק כזה, חובב טבע והכל – אתה לא מעדיף משהו שמתחבר להוויה הקוסמית במקום רפואה מערבית קלוקלת'? 

וולטון התלבט. מצד אחד הוא אכן העדיף טיפולים תרופתיים – גם המחשבה על ניתוח הפחידה אותו, וגם הוא רצה לעלות לעונה הבאה ולהמשיך ולשלוט בליגה, להגן על האליפות. אבל הוא גם הקשיב לגוף שלו והגוף שלו צעק – כאב. הוא הגיע לביתו של המאמן האהוב, ג'ק רמזי בשעת לילה מאוחרת. 'תקשיב לי, קוץ' – אני לא אצליח. כפות הרגליים שלי גמורות. אני חייב ניתוח'. רמזי, שכבר הכין את כל הטיעונים ששמע מההנהלה של הקבוצה – הסתכל בעיניו של הסנטר שלו, והבין. זה לקח שלושה ימים של איומים בהתפטרות וצעקות, אבל רמזי הצליח לשכנע את הנהלת הקבוצה לאפשר את הניתוח.

פורטלנד עלתה לעונת 1977-8 ללא וולטון, שהחלים מהניתוח בכפות רגליו, אבל עם חמישיה חזקה שהוכיחה את יכולותיה בפלייאוף – הולינס, טוורדזיק, דאנטלי, לוקאס, ומוזס מאלון שמצא את עצמו, לשמחתו, בחמישיה. מהספסל המשיכו לעלות הגארד ג'וני דיוויס והפורוורד אלכס אינגליש, לצד הגארד הרוקי מאוניבסיטת אלבמה, ט.ר. דון. בין רגעים שהכל התחבר, לבין שבועות בהם הקבוצה נעה בין שאננות לבין געגועים לוולטון, היתה זו עונה הפכפכה. הולינס ולוקאס נבחרו לאול סטאר, ומוזס מאלון הוכיח את עצמו כשחקן של 18 נקודות ו- 12 ריבאונדים. לא היתה לו את יכולת ההגנה  והמסירה של וולטון, אך הוא בהחלט איפשר לקבוצה, יחד עם לוקאס, שליטה בריבאונד ויציאה מהירה למתפרצות הקטלניות שלה. פורטלנד סיימה במאזן של 29-53, מקום ראשון במערב הצפוף, ועלתה לפלייאוף כשהיא יודעת שוולטון אמור להצטרף אליה אם היא תעפיל לגמר.

ה'אם' הזה הסתבר כמורכב, כאשר בסיבוב השני היא פגשה את סיאטל המוכשרת – דניס ג'ונסון, פרד בראון, ג'ק סיקמה, מרווין וובסטר ועוד שילוב של וותיקים וצעירים. סיקמה, המסיבי והאגרסיבי, שלט במצ'אפ מול מוזס מאלון, אך היכולת של דאנטלי ואינגליש לספק נקודות במתפרצות היעילות שהוביל הולינס, וההגנה של הולינס ודון על דניס ג'ונסון, הכריעה את הסדרה, 2-4 לטובת האלופה, פורטלנד. בגמר המערב פגשה פורטלנד את דנוור בהנהגת הסנטר דן איסל והגארד הפנטסטי דיוויד תומפסון, שקלע 73 נקודות במשחק האחרון של העונה הסדירה. בסדרה הזאת מוזס מאלון ולוקאס הצליחו להתמודד היטב עם איסל, והשליטה שלהם בריבאונד, לצד הנקודות הרבות שהשיגו בצבע, הכריעה את הסדרה בסופו של דבר לטובת פורטלנד, שחוזרת  לגמר . מהצד השני המתינה וושינגטון, עם קו קדמי נהדר של בוב דאנדרידג', ווס אונסוולד ואלווין הייס. בניגוד לציפיות, וולטון עדיין לא החלים לתחילת הסדרה, ובסופו של דבר היתרון של הגבוהים של וושינגטון הכריע את הכף בשני המשחקים הראשונים לטובת וושינגטון. במשחק השלישי, דאנטלי קלע 33 נקודות, לוקאס קלע 24 עם 17 ריבאונדים, והולינס מסר 14 אסיסטים יחד עם 6 חטיפות. פורטלנד ניצחה בקושי, בזכות סל ניצחון של לוקאס. במשחק הרביעי וושינגטון ניצחה בפער של 24 נקודות, ועלתה ליתרון של 1-3. 'הסיפור נגמר' זעקו כותרות העיתונים בפורטלנד ובוושינגטון גם יחד. אף קבוצה לא חזרה מעולם מפיגור של 3-1 בסדרת גמר.  במשחק החמישי שחקני הקבוצות עלו לחימום, בעוד שהצוות המנהלתי של וושינגטון טורח על הכנת החגיגות בסוף המשחק. לפתע יצאה אל הפרקט דמות גבוהה, עם שיער אדמוני, מספר 32 – וולטון עלה, צולע מעט, איטי בתנועותיו. כל שחקני וושינגטון עצרו את הכדרור, את התנועה ורק הביטו בוולטון לוקח כדור אחר כדור, זורק מרחוק – סוויש, סוויש. סוויש.

במשחק עצמו וולטון שיחק רק 20 דקות, כאשר רמזי מחליף אותו כל כמה דקות. הוא זרק רק 8 זריקות, אך קלע את כולן. 20 נקודות, 12 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו- 5 חסימות הכריעו את המשחק עוד לפני הרבע הרביעי. אך האם וולטון יוכל לשחק באותה רמה גם במשחק הבא? במשחק השישי וושינגטון עלתה עם תכנית הגנתית מוכוונת וולטון, כאשר אונסוולד והייס הקיפו אותו בכל רגע נתון. וולטון הסתפק בשש זריקות בלבד, כשהוא קולע 8 נקודות סך הכל, אך גם מוסר 16 אסיסטים, קוטף 17 ריבאונדים, וחוסם 6 פעמים. דאנטלי קלע 22 נקודות, הולינס 20 נקודות, לוקאס 16 נקודות, דיוויס 11 נקודות אינגליש 10 נקודות, ופורטלנד ניצחה שוב, כשהיא כופה משחק שביעי ומכריע. במשחק השביעי וושינגטון הובילה לאורך כל המשחק, כאשר מוזס מאלון משחק בנרפות מרגיזה, הולינס מאבד כמה כדורים קריטיים, ודאנטלי מחמיץ שוב ושוב. וולטון החטיא את כל הזריקות שלו במחצית הראשונה, 7-0.  כאשר התחיל הרבע הרביעי, וושינגטון הובילה ביתרון נוח של 10 נקודות. אך ברצף של שלוש דקות, המהלך של המשחק התהפך. וולטון חסם את אונסוולד, הוציא מתפרצת שבה לוקאס הטביע באגרסיביות תוך כדי צעקה מפחידה. חטיפה של הולינס וקליעה של וולטון מחצי מרחק, ריבאונד התקפה של וולטון וסל עם הלוח. ריבאונד הגנה אחרי החטאה של הייס, וזריקה מחצי מרחק של וולטון – ופורטלנד ביתרון. בדקות הבאות וולטון קלע עוד חמישה סלים ללא החטאה, ומסר שני אסיסטים מרהיבים לדאנטלי. וושינגטון צמצמה, השוותה, והמשחק הגיע לעשר השניות האחרונות. 'וולטון מקבל את הכדור, מכדרר פעם, פעמיים, מתקרב לסל, הוא עולה, הוא מוסר מאחורי הכתף – הכדור להולינס, הולינס בסל, פורטלנד מובילה בשתיים. המשחק נגמר, המשחק נגמר, פורטלנד אלופה!' זעקות השמחה של הקריין מוכרות עד היום כאחד הסיומים המפורסמים למשחק גמר. פורטלנד, שבשנה הקודמת היתה לראשונה שזוכה בסדרת הגמר בפלייאוף הראשון שלה, הפכה לראשונה שחוזרת מפיגור 3-1 בגמר, לניצחון. וולטון למרות ששיחק רק בשלושה משחקים (וגם בהם לא עבר את ה- 25 דקות), נבחר ל-MVP. הוא התעקש לקרוא לחבריו לקבוצה ולהניף עמם את הגביע – 'אני רק נחתי כל העונה, בטן-גב. הם עשו את הכל. אני רק באתי לכיף בסוף' הוא צחק, בעוד חבריו מחבקים אותו. לאחר שהחגיגות נרגעו, וולטון מצא את מאמנו, ג'ק רמזי, וחיבק אותו – 'מה קורה, ביל'?   וולטון התחיל לבכות 'אתה הצלת אותי, קוץ'. הצלת את העונה הזאת, את הקריירה שלי, את הבריאות שלי. אם לא היית עוזר לי, הם בחיים לא היו נותנים לי לעבור את הניתוח, והכל היה נגמר. אני יודע את זה'. השניים התחבקו חיבוק אמיץ.

ג'ק רמזי המשיך להסתובב בחדר ההלבשה, מתחבק, צוחק, מעשן סיגר ניצחון, אך הוא שם לב שיש שחקן אחד שלא משתתף בחגיגה. מאלון ישב ליד הלוקר שלו, בפרצוף חתום, מתעסק במשך דקות ארוכות עם הנעליים שלו, מושך ומחזיר את השרוכים. רמזי התיישב לידו, ושתק במשך כמה דקות. מאלון החזיר בשתיקה. רמזי הציע לו שיצאו החוצה להסתובב, ומאלון ענה במשיכת כתפיים, אך נעמד על רגליו ויצא יחד עם המאמן. אחרי דקות ארוכות של הסתובבות ברחובות, רמזי שאל את מאלון מה הוא רוצה. מאלון ענה 'פו', פו', אנ' פו' '. רמזי לא הבין, עד שקלט שהם עומדים ליד סניף של מקדונלדס – המוכר הנרגש העמיס על המגש 4 המבורגרים, 4 מנות צ'יפס, ו- 4 כוסות קולה. 'תודה, מוזס, לא היית צריך לקנות גם לי ארוחה. אני לא מסוגל לאכול כלום' 'לא בשבילך. בשבילי. צריך קלוריות' 'למה, מוזס'? 'רוצה להיות חזק. סנטר. כאן אין מקום'. וואו. 7 מלים. זו היתה השיחה הארוכה ביותר עם מאלון שרמזי זכה לה. רמזי הבין ללבו של הצעיר. הוא היה שחקן מוכשר מאוד, אבל בין לוקאס לוולטון לא נותר לו מקום של ממש. הוא לא היה בדיוק סנטר, לא בדיוק פאור פורוורד, ובכל מקרה – לפורטלנד כבר היו שניים מהטובים ביותר בתחום. מצד שני – האם אפשר יהיה לסמוך על הבריאות של וולטון? האם אפשר יהיה לוותר על מאלון?  המחשבות רצון בראשו בעוד מאלון לועס בשתיקה. 'תקשיב לי. מכיר את האבליצ'ק? אתה יודע כמה שנים הוא היה על הספסל של בוסטון עד שהפך לכוכב? אתה מבין כמה אנחנו זקוקים לך? ביל זקוק לך. הוא אמנם ה- MVP שלנו, אבל הוא על זמן שאול. אתה תצטרך לוותר על האגו קצת, ולוותר על התהילה הפרטית שלך, אבל אתה תהיה חלק ממשהו גדול, ואתה תהיה חלק גדול בו.'  השניים ישבו ודיברו עוד שעה ארוכה (כלומר, רמזי דיבר, ומאלון בעיקר לעס). עוד יומיים אמור היה להיערך הדראפט – ולפורטלנד הייתה הרבה עבודה בניסיון לשמור על הקיים תוך כדי בנייה של משהו יציב לשנים הבאות.

ערב הדראפט, בטרייד מפתיע, מוריס לוקאס, שהוביל את הקבוצה בנקודות בשתי העונות האחרונות, והרכז המבטיח ג'וני דיוויס  נשלחו לגולדן סטייט יחד עם בחירת הדראפט  תמורת הבחירה החמישית בדראפט 1978. באופן שנוי במחלוקת, פורטלנד בחרה בפורוורד הגבוה של אינדיאנה סטייט, לארי בירד. רבים מהאוהדים הרגישו נבגדים – למה לוותר על המנהיג של הקבוצה, לוקאס, פורוורד מוכח וקשוח תמורת שחקן קולג'ים שכבר הצהיר כי כוונתו לחזור לעוד עונה בקולג', כך שבכל מקרה הקבוצה לא תהנה ממנו בזמן הקרוב? לא רק זה, אם הוא אכן לא ישחק במדי פורטלנד בעונה הקרובה, הוא יוכל, עקרונית, להירשם שוב לדראפט ופורטלנד תישאר ללא כלום. לפורטלנד היתה עונה שלמה לחכות במתח, לראות האם היא הימרה נכון…

לפרק הבא