פרק א'

בעונת 1978-9  פורטלנד אכן חשה באובדן מוריס לוקאס, המנהיג המחוספס שלה, כאשר היא ירדה למאזן של 38-44. הקבוצה, עם החמישיה של הולינס, טוורדזיק, דאנטלי, מאלון ו-וולטון, ועם הספסל של דון, אינגליש, הרכש החדש – הפאור פורוורד הוותיק טום אואנס, והסנטר הרוקי קלמון ג'ונסון. ומוזס מאלון ביסס את מעמדו כאול סטאר, בין אם כפאור פורוורד ליד וולטון, ובין אם כסנטר. הולינס ודאנטלי נבחרו גם הם לאול סטאר, וולטון לחמישיית ההגנה הראשונה, והגארד התזזיתי דון לחמישיית ההגנה השניה של העונה. אינגליש היה בין המועמדים הבכירים לשחקן השישי של העונה עם 13.7 נקודות למשחק. בפלייאוף פורטלנד הגיעה לסיבוב השני, אך שם הודחה על ידי האלופה העתידית, סיאטל.

בקיץ 1979 פורטלנד עצרה את נשימתה – מה יעשה לארי בירד? האם הוא יעמיד את עצמו לבחירה מחודשת בדראפט? רבים סברו כי היות והבחירה הראשונה בדראפט היתה שייכת ללוס אנג'לס לייקרס, בירד יעדיף להגיע אליהם ולשחק לצד קארים עבדול ג'אבר ובעיר מרכזית.  אך הסתבר כי הוא דווקא שמח על ההגעה לעיר קטנה יחסית, וחתם על חוזה במדי פורטלנד.

בשיחה ליילית מתמשכת, ג'ק רמזי ישב עם וולטון וטווה עמו את תכנון המשך הקריירה שלו – ' הרגליים שלך, ביל, הן לא יחזיקו.' וולטון הנהן במבט נוגה. 'אלא אם כן'… וולטון הרים את ראשו – ' אלא אם כן…'  – 'אלא אם כן  ננסה משהו שנקרא'load management .  '  וולטון היה נראה מבולבל. רמזי הסביר לו לאט את האופן בו אמורה להתנהל המשך הקריירה שלו, מתוך אילוצים, וויתורים – אך גם תקווה – מעט דקות, מעט משחקים, שמירת אנרגיות לפלייאוף.

 בדראפט 1979 נבחר הגארד ג'ים פקסון, בטרייד מפתיע אחר, דאנטלי נשלח ליוטה תמורת בחירות דראפט ב1984-  ו- 1985 . החמישיה של פורטלנד, רק שנה לאחר חגיגות האליפות השניה, נראתה שונה למדי. טוורדזיק, שסבל מפציעות והסתמן כי זוהי עונתו האחרונה, ירד לספסל. שני רוקים, פקסון ו-בירד פותחים בחמישיה, לצד הולינס שהמשיך לרכז, הסמול פורוורד אלכס אינגליש, ומוזס מאלון. מי שעדיין נחשב בעיני רבים כסנטר הטוב בעולם, ביל וולטון, הפך לשחקן שישי, שמראש לא עובר את גבול ה- 20 דקות במשחק. רבים מאוהדי פורטלנד, כשאליהם מצטרפים אוהדים ברחבי הליגה, נשאו שלטים – 'שלחו את ביל לחופשי', כשהם מתכוונים לתת לסנטר הנהדר לשחק – או לשלוח אותו לקבוצה שתאפשר לשחק. אך רמזי, בהסכמת וולטון עצמו, הבינו כי את דקות המשחק של וולטון יש לנהל בזהירות רבה.

בכל מקרה, מאלון הוכיח את עצמו ככוכב בפני עצמו עם 22 נקודות ו- 14 ריבאונדים, ובדקות בהם הוא שיחק לצד וולטון הוא אף היה טוב יותר. השניים השלימו אחד את השני בצורה מושלמת – מאלון עם המשחק היעיל ליד הסל ויכולת להשיג נקודות, כאשר וולטון מפגין יכולת מסירה וחסימה שלא היתה לאף סנטר אחר בליגה. במקביל – לארי בירד הוכיח שהיה כדאי להמתין לו שנה שלמה – עם ממוצע של 20 נקודות, 8 ריבאונדים ו- 7 אסיסטים, הוא היה נראה כמו גרסה נמוכה יותר אך לא פחות טובה של וולטון.

אינגליש הסתבר כסקורר איכותי בפני עצמו, במשחק לא-אנוכי, יעיל ושקט, והכיח שהוויתור על דאנטלי היה מוצדק . בירד ופקסון נבחרו לחמישיה הראשונה של הרוקים, ופורטלנד סיימה את העונה עם 54 ניצחונות. מאלון נבחר לחמישיה הראשונה של העונה, בירד לחמישיה השניה, ו-וולטון לשחקן השישי. בפלייאוף פורטלנד עברה בקלות את סיאטל ואת מילווקי, וניצבה מול היריבה הגדולה שלה לאורך כל השנה – הלייקרס. הלייקרס, עם קארים עבדול ג'אבר ועם רוקי העונה, מג'יק ג'ונסון, הובילו את הליגה וניצחו את פורטלנד בצורה משכנעת במהלך העונה. אך הפעם דברים נראו אחרת. פורטלנד ניצחו בפורום במשחק הראשון, עם תצוגה מרשימה של מאלון מול ג'אבר, כשהוא קולע 30 נקודות וקוטף 20 ריבאונדים. וולטון קלע 8 נקודות, ואליהן צירף 10 ריבאונדים, 5 חסימות ו- 7 אסיסטים. במשחק הבא ג'אבר קלע 38 נקודות והשווה את הסדרה. במשחק השלישי בירד, בסך הכל רוקי, ניפק טריפל דאבל של 14 נקודות, 14 ריבאונדים ו- 12 אסיסטים, כשאינגליש, מאלון, הולינס ופקסון קולעים גם הם בספרות כפולות, ופורטלנד מנצחת. הלייקרס השוו במשחק הבא, אחרי תצוגה יפה של ג'אבר וג'מאל ווילקס.

במשחק החמישי, בו הלייקרס הובילו לכל אורך הדרך, ג'אבר נקע את קרסולו ברבע האחרון, ופורטלנד הצליחה לגנוב ניצחון בזכות שני סלים של אינגליש בדקה אחרונה. במשחק השישי, הזכור כל כך, מאמן הלייקרס החליט לעלות עם מג'יק כסנטר במקום ג'אבר הפצוע. היתה זו דוגמה כיצד החלטה של מאמן יכולה להרוס עונה שלמה – וולטון ומאלון התחלפו ביניהם כיצד כל אחד מהם לוקח את הרוקי לצבע ומראה לו מה זה סנטר אמיתי. וולטון, ששיחק באופן חריג 30 דקות, ומאלון, ששיחק כמעט ללא לרדת לספסל, קלעו ביחד 48 נקודות, קטפו 34 ריבאונדים, והותירו את מג'יק עם 8 נקודות, 5 ריבאונדים ו- 7 איבודים. המשחק הסתיים בתבוסה, ופורטלנד זכתה באליפות נוספת, שלישית במספר. אוהדי הלייקרס המשיכו להתווכח ביניהם האם היה צריך בכל זאת לנסות ולהשיג את בירד במקום את מג'יק, ואיך יכול להיות שאחרי 5 שנים עם סנטר כמו ג'אבר, הם עדיין ממתינים לאליפות. הגמר, מול פילדלפיה, כבר היה אנטיקליימקס, כשפורטלנד מנצחת שוב את דוקטור ג'יי וקבוצתו, הפעם 1-4. רמזי התראיין כשהוא ספק צוחק, ספק בוכה מהתרגשות – 'עלינו עם שני רוקים בחמישיה. נאלצנו לוותר על שחקנים יקרים ואהובים, מוריס ואדריאן, שעזרו לנו לבנות את מה שאנחנו רואים כאן היום, התמודדנו עם פציעות ועם כאבים – אבל יש לנו כאן קבוצה. קבוצה אמיתית.'

בשתי העונות הבאות פורטלנד נותרה קבוצת צמרת. ב- 1980 היא בחרה בדראפט, בסיבוב השני בפורוורד קשוח בשם ריק מהורן שעורר רטט געגוע אצל חלק מהאוהדים לקשיחות של לוקאס. וולטון ביסס את מעמדו כשחקן השישי שאין כדוגמתו. 'את הנזק שהוא עושה ברבע שעה, שחקנים אחרים לא עושים במשחק שלם' תיאר אותו הסנטר של פילדלפיה, דריל דאוקינס. בירד ומאלון נבחרו לחמישיית האול סטאר במערב, פקסון הפך לאחד הגארדים הטובים והיעילים בליגה, ואינגליש היה לסקורר יעיל בדרכו השקטה – 'אני לא מבין איך זה. הוא לא מדבר. הוא לא מטביע. הוא לא קולע שלשות. הוא לא מוסר. אבל נגמר המשחק, ופתאום אתה רואה שיש לו 23, 25 נקודות. משום מקום' התלונן דאוקינס.

אך הולינס החל יורד ביכולותיו, בשל שילוב של גיל ופציעות. ללא רכז ברמה גבוהה שיספק את הכדור לקו הקדמי המעולה שלה, פעמיים פורטלנד מצאה את עצמה נכשלת בפלייאוף מול הלייקרס שזכו באליפות ב- 1981, ומול גולדן סטייט של פאריש, מקהייל ומונקריף שזכו באליפות של 1982.

פורטלנד המשיכה לנסות ולארגן מחדש את הקבוצה – בעסקה שהעבירה את הפורוורד טום אואנס לאינדיאנה תמורת בחירת דראפט ב- 1984, ואיפשרה יותר זמן משחק למהורן.  בדראפט היא בחרה בבחירה ה- 18 את הרכז הנמוך אך האתלטי, פאט ליוור (הבחירות בסיבוב השני והשלישי, לינטון טאונס ואאודי נוריס, לא הוחתמו בקבוצה אבל עשו קריירה יפה באירופה). ליוור היה אמנם רוקי, אך השילוב בינו לבין פקסון, כשמהספסל עולים דון ו-וולנטיין האנרגטיים, נתן לפורטלנד את הדחיפה שהיא הייתה זקוקה לה.

וולטון נבחר שוב לשחקן השישי של העונה עם 11 נקודות, 10 ריבאונדים, 4 אסיסטים  ו- 2 חסימות למשחק. מאלון ובירד הופיעו בעשיריה הפותחת בכל רשימת מועמדים לתואר ה- MVP, ופורטלנד ניצחה 57 משחקים. בפלייאוף היא ניצחה בקלות את פיניקס ואת סן אנטוניו, ובגמר המערב הלייקרס שוב נאלצו לראות את מאלון ו-וולטון חוגגים על חשבון קארים עבדול ג'אבר. מג'יק התקשה לרדוף אחרי ליוור הזריז, ובירד ואינגליש קלעו מעל להגנה הכושלת של הלייקרס. הסדרה הסתיימה בניצחון 1-4. בגמר בפעם השלישית, ציפה דוקטור ג'יי ופילדלפיה עם הסנטר החדש והמאיים שלה – ארטיס גילמור, שהוחתם כדי לתת מענה לסנטרים מהמערב. מוזס מאלון וביל וולטון לא התרגשו במיוחד מגילמור, ולארי בירד נתן תצוגת תכלית מרשימה מול הדוקטור, כשפורטלנד מנצחת בחמישה משחקים. השחקן המצטיין של הגמר היה בירד עם 26 נקודות, 11 ריבאונדים ו- 5 אסיסטים למשחק, אך הפרשנים והאוהדים כאחד דיברו על כך שהיה זה מאמץ קבוצתי. רוח הוויתור האישי והמשחק הקבוצתי שהוביל ביל וולטון השפיעה על כולם – הולינס שהסכים לרדת לספסל, אינגליש שהסתפק להיות אפשרות רביעית ולעתים חמישית בהתקפה, פקסון שלא כפה את עצמו על המשחק והסתפק בקליעות פנויות, ליוור שהיה מוכן לשבת על הספסל ברבע האחרון ולתת לשחקנים המנוסים יותר להוביל, מהורן שהסתפק להרביץ לשחקני היריב מבלי לגעת בכדור, מאלון שלעתים הסתפק רק בזריקות מריבאונד התקפה – היתה זו קבוצה ששיקפה את הערכים של העיר, קהילה ושותפות, ולא אוסף אינדווידואלים אנוכיים. אליפות רביעית לפורטלנד.

בדראפט של 1983 פורטלנד רצתה לחזק את מצבת הגארדים שלה, ולהוסיף אתלטיות לקבוצה. כאשר רמזי עבר על המועמדים השונים הוא התביית על אחד מהם, גארד אתלטי ומוכשר, אך כזה שנחשב ל'רך' יחסית, והיו שסברו שהוא יתקשה להשתלב במרקם הקבוצתי הייחודי של פורטלנד. מעבר לכך, קשה היה להאמין שהוא ימתין עד לבחירה ה- 20 של הבלייזרס. שעות ארוכות הוקדשו לדיונים על ההיערכות לקראת הדראפט הקרוב – ובסופו של דבר נוצרה העסקה הבאה – הולינס, הרכז במשך ארבע אליפויות מרגשות, עבר לניקס, והבחירה של הניקס, יחד עם הבחירה ה- 20 של פורטלנד, נמסרה תמורת הבחירה ה- 16 של דנוור, שם נבחר הגארד ל אוניברסיטת יוסטון, קלייד דרקסלר.

בחודשים הראשונים של העונה דרקסלר איכזב למדי. הוא התקשה לקושש דקות משחק כגיבוי לג'ים פקסון ואלכס אינגליש ששיחקו טוב מאי-פעם. החמישיה של פט ליוור, פקסון, אינגליש, בירד ומאלון, לצד הספסל של דון, ולנטיין, מהורן, וולטון, איפשרה לדרקסלר לשבת וללמוד לאט לאט מה קורה ב- NBA.  פורטלנד ניצחה 60 משחקים, כאשר בירד, מאלון, פקסון ואינגליש נבחרים לאול סטאר, ו-וולטון נאלץ לוותר לראשונה על תואר השחקן השישי אחרי שלוש עונות רצופות. פורטלנד צלחה את המערב ללא הפסד בשני הסיבובים הראשונים, אך נבלמה על ידי גולדן סטייט בגמר המערב; וולטון נראה כבר שחוק ועייף, פאריש ומקהייל הצליחו להתעלות על מאלון ובירד, ומונקריף הראה לפקסון וליוור, מי הגארד הטוב בליגה (אחרי שהראה את זה גם למג'יק בחצי הגמר). גולדן סטייט זכתה באליפות בגמר מול פילדלפיה שזכה לאחוזי צפייה נמוכים במיוחד ללא נוכחותה של פורטלנד האהובה.

הדראפט של 1984 היה נראה מבטיח במיוחד, עם שורה של כוכבי קולג'ים וביניהם גם רבים מההרכב של נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדה הקרבה בלוס אנג'לס. לפורטלנד אמנם לא היה את הבחירה שלה בסיבוב הראשון, שעברה לסיאטל בעסקה קודמת, אך היה לה את הבחירה של אינדיאנה, שהיתה קבוצת תחתית לאורך כל העונה. אוהדי פורטלנד חלמו במשך שבועות ארוכים על זכייה בהטלת מטבע בבחירה הראשונה, ובהשגת אקים אולג'ואן מאוניברסיטת יוסטון. הוא נחשב לסנטר הטוב ביותר שהגיע מהקולג'ים מאז וולטון, והמחשבה על איחוד בינו לבין חברו הטוב קלייד דרקסלר, כמו גם יצירת רצף של הסנטרים הטובים בליגה במשך דור שלם – וולטון, מאלון ואולג'ואן. איזו שושלת יכולה להיווצר באורגון! התלהבו האוהדים של הבלייזרס, ורטטו מפחד האוהדים ביתר הליגה. כאשר התקיימה הטלת המטבע בין היוסטון רוקטס לאינדיאנה פייסרס, הסתבר כי תפילותיהם של האוהדים מחוץ לפורטלנד, התגשמו: בהטלת המטבע,  יוסטון זכתה בבחירה הראשונה, ופורטלנד נאלצה להסתפק בבחירה השניה. לאחר ההתאוששות מהאכזבה, התחוללה אכזבה אחרת – אלכס אינגליש, שסיים חוזה, חתם בדנוור לאחר שמאס בתפקיד היחסית שולי שלו בהתקפת הבלייזרס. התחיל וויכוח בקרב הנהלת פורטלנד במי לבחור בבחירה השניה כדי להחליף אותו – האם בפורוורד העגלגל מאאובורן , בארקלי, או בסנטר/פורוורד מצפון קרוליינה, סם פרקינס? ואולי בכלל כדאי לבחור בסנטר המוכשר מקנטקי , סם בואי, כדי להתחיל להתכונן ליום שאחרי וולטון ומאלון? הג'נרל מנג'ר, סטו אינמן, ניסה להכריע בהתלבטות בכל דרך אפשרית – כשהוא פונה לחוזי עתידות, קוראים בקלפים, כדורי בדולח ומתכנתים שהציעו לו תוכנות הערכת שחקנים על ידי שקלול של סטטיסטיקות מתקדמות. ככל שאינמן התלבט יותר, כך ההכרעה נראתה יותר רחוקה. בסופו של דבר, אינמן החליט לתת למטבע להכריע בין בארקלי לבואי. בהטלת המטבע יצא בואי. 'זו לא טעות. גם על וולטון אמרו לנו להיזהר מהפציעות שלו, ובזכותו זכינו בארבע אליפויות. בואי יהיה כוכב בליגה הזאת.' חזר אינמן ושכנע את עצמו.  ביום הדראפט הג'נרל מנג'רס של הקבוצות השונות התקבצו באולם, בחליפותיהם היפות ביותר. אינמן אירגן את הניירות לפניו, ניגב את מצחו מזיעה. הדראפט מתחיל.

לפרק הבא