Red Alert / עידו גילרי

כבר המון זמן לא כתבתי ואפשר לשבץ כאן תירוצים לבחירתכם אבל אלה יהיו בעיקר תירוצים. האמת שגם עכשיו אני מנסה להמציא לי בראש תירוצים אבל לפעמים קורים דברים בעולם הספורט שלנו שאי אפשר להתעלם מהם גם כשאין לך ממש מוזה. לצערי הם לא מקבלים בכלל חשיפה וחבל אז אין מה לעשות – נצא לרחובות. אולי הייתי צריך לכתוב על הזכייה המרגשת של מתיו ון דר פול במונומנט של מילאנו – סן רמו 62 שנה אחרי שסבא שלו עשה את אותו הדבר בדיוק. מצד שני פאקו דואג די יפה לעולם האופניים שלנו ובלי עין הרע היו ויהיו עוד הרבה אירועים מרגשים השנה.

*

אני כאן כדי לדאוג לספורט היותר איזוטרי שלי – שלג, מגלשיים, רובה ומטרות. כן שוב אני חופר על ביאתלון. לא אפרט מחדש על הספורט עצמו, אמל"ק: מחליקים על השלג ובאמצע יורים במטרות. מי שרוצה הרחבות אשמח לחפור בתגובות.  באתי לדבר על פנומן שהשנה שבר בערך כל שיא אפשרי. נורבגי ג'ינג'י עם חיוך כובש העונה לשם יוהנס תיגנס בו (או בואו לך תתעתק Boe מנורבגית). להלן מעכשיו בקיצור JTB.  מי שקצת עוקב יודע שזה בכלל לא טריוויאלי בענף שראה את מי שנחשב אולי לאתלט החורף הגדול ביותר בהיסטוריה, אולה איינר ביורנדאלן, מוחלף באתלט לא פחות דומיננטי ממנו ובאספקטים מסוימים אף יותר – מארטן פורקאד.

שלוש אגדות

JTB סומן כאבטחה גדולה די מוקדם בקריירה. זה לא דבר של מה בכך במדינה הדומיננטית בספורט כבר יותר משני עשורים, בוודאי לא כשהכוכב הגדול ביותר שלה (ראו אולה) שבר כל שיא אפשרי ועוד יותר כשהאח הגדול שלך (טרייה) זכה בגביע העולם ממש לפני שאתה עומד לעשות את צעדיך הראשונים בו. הציפיות של המסורת הנורבגית נחו על כתפיו של יוהנס תיגנס כבר בתחילת הדרך. אחרי שזכה בדרג הג'וניורס שלוש שנים ברציפות הוא הצטרף לסבב גביע העולם כבר בגיל 19 וצורף לנבחרת הנורבגית הבוגרת. נדיר מאד לראות ביאתלטים בגיל הזה מתחרים בבוגרים אבל JTB מצא את מקומו די מהר וכבר ב-2014 בגיל 20 הוא נשלח להשתפשף באולימפיאדת סוצ'י אחרי שכבר השיג את הניצחון הראשון שלו בסבב. הוא חזר ללא הישג משמעותי אבל היה זה ניסיון חשוב עבור הנער שגדל בארץ הפיורדים של כפרי דייגים ועוד לא היה רגיל להתמודדות עם הלחץ האדיר שמגיע עם אור הזרקורים, הקהל, והתקשורת.

*

הנסיון באולימפיאדה הניב פירות די מהר כאשר כבר עם חידוש הסבב JTB המשיך לשלושה ניצחונות נוספים ובאליפות העולם בשנה שאחרי כבר זכה לראשונה במדליית זהב במקצה הספרינט. זה מיצב אותו כאחד הביאתלטים הבכירים בסבב בגיל שבו רוב המתחרים עוד לא חלמו לגלוש עם הבוגרים. העתיד נראה מזהיר הייתה רק בעיה אחת – השוטר הצרפתי.  מרטאן פורקאד כבר זכה בנקודת הזמן הזו שלוש שנים ברצף בגביע העולם והיד שלו על ההדק הייתה עוד נטויה. פורקאד שלט בסבב ביד ברזל בזכות קור רוח מדהים שאיגד יחד דיוק ויציבות יוצאי דופן במטווח לצד כושר החלקה עילאי. יוהנס בשלב זה כבר היה מחליק כמעט באותה רמה ואולי אף שווה לו אך הוא נעדר את היד הבוטחת על ההדק ויותר מדי פעמים היה קורס במטווח.

בו נאלץ לחסות בצילו הענק של פורקאד כשהוא ממשיך לצבור ניצחונות והישגים אך מסיים את העונה מאחורי הצרפתי קר הרוח בדירוג הכללי. רמז למה שהעתיד טומן בחובו קיבלנו באליפות העולם של 2016 מול הקהל הביתי באוסלו. במירוץ הנועל את האליפות, מירוץ ההזנקה המשותפת, שלוש אגדות הגיעו יחד לספרינט אל קו הגמר: ביורנדאלן באקורד הסיום שלו, פורקאד בשיא כוחו ובו הצעיר הטוען לכתר. לאולה הקשיש לא היה כח להתמודד עם שני הצעירם אבל JTB שלח מסר ברור וחד לפורקאד כשהוא מקדים אותו אל הקו למצהלות הקהל הנלהב.

*

בעונה האולימפית של 2017/2018 JTB כבר היה המהיר ביותר על השלג ופתח נהדר את העונה אבל חוסר היציבות שלו לעומת עורקי הקרח של פורקאד שוב נתנו לצרפתי את הניצחון בסבב כולו. בו יכול היה להתנחם בזהב אולימפי ראשון אותו השיג במקצה הארוך ל-20 ק"מ. יוהנס כבר היה בן 25 – עדיין צעיר במונחי ביאתלון אבל כבר ותיק בסבב. נראה היה שעוד נכונה לו המתנה לא קצרה לתום שלטונו של פורקאד אבל אז קרה הבלתי צפוי.  פורקאד התחיל את עונת 2018/19 הרבה מתחת לכושרו הרגיל ואז מחלה הוציאה אותו עוד יותר מהעניינים כך שהוא לקח חופש עד אליפות העולם שגם בה הוא לא הצליח לחזור לעצמו. זה בדיוק מה שבו היה צריך כדי להתפרץ בדלת הפתוחה ולהשתלט על הסבב. הוא עדיין היה לעתים מפוזר במטווח אבל כשהוא היה מדויק מספיק לא היו לו מתמודדים. זה נגמר בעונת שיא שאפילו הדומיננטיות של פורקאד או ביורנדאלן לא ראו כמותה. עונה של 16 ניצחונות (מתוך 25 מירוצים), סוויפ של כל ארבע סוגי התחרויות וניצחון בגביע העולם בפער שיגרום גם לשלג להחוויר.

בעונה הבאה פורקאד כבר חזר לעצמו לפחות חלקית אבל השד כבר יצא מהבקבוק. JTB לקח את הקיץ כדי לעבוד גם על הירי שלו והוא בא חד מתמיד להראות שהוא המלך החדש. תחילת העונה בהחלט סמנה את הכיוון אבל אז בו לקח החלטה אמיצה – אשתו הדה עמדה ללדת את בנם הבכור ויוהנס החליט להיות שם ויהי מה. הוא הפסיק את עונת התחרויות באמצע למשך חודש כדי להיות לצד אשתו. זה הכניס אותו לפיגור רציני בדירוג הסבב העולמי אבל עם שובו לקראת אליפות העולם הוא לאט לאט צמצם את הפער. במקביל בעולם התחילה להשתולל הקורונה וכשהסבב הגיע לקונטיולאטי שבפינלנד היה ברור שהתחרויות בנורבגיה יבוטלו. JTB בכושר אדיר ועל גל של 4 ניצחונות רצופים הצליח לסגור לפני המירוץ האחרון את הפער ולזכות בגביע העולם בפעם השניה ברציפות. אם לא הייתה זו ההוכחה הסופית שהוא אכן המלך הודעת הפרישה הקצת מפתיעה של פורקאד הייתה החותמת הסופית.

*

נדמה היה שאנחנו לפני עידן חדש של שליטה אבסולוטית אך עונת 2020/21 הביאה איתה הפתעה. JTB שעדיין התקשה למצוא את הוואלה באלה שלו, חזר לסורו עם הרובה ופגש יריב חדש שגדל מתחת לפני השטח – בן ארצו וחברו סטרולה הולם לייגריד הצעיר ממנו בשלוש שנים. לייגריד הוא מאין מיני פורקאד – אחד שלא יחטיא במטווח ולא יקרוס תחת הלחץ. למה מיני? כי מהירות הגלישה שלו אף פעם לא הגיעה לזו של הצרפתי. העקביות של לייגריד שבאה כל כך בניגוד לתנודתיות של בו יצרו תחרות צמודה בין השניים לאורך כל העונה שהוכרעה סופית לטובת JTB רק במירוץ האחרון.

חוסר הפוקוס שאפיין את בו בעונה הקודמת נמשך ישירות לתוך העונה הבאה. הוא לא הצליח למצוא את דרך הזהב שתאפשר לו לשמור על חיי משפחה ועל משטר האימונים התובעני שהספורט דורש. כבר בתחילת העונה היה ברור שאין לו את המהירות הרגילה שלו וגם במטווח העניינים לא נראו מזהיר בכלל. לרוע המזל זו גם הייתה שנה אולימפית אז JTB לקח את ההחלטה ההגיונית במצב כזה – לקחת פסק זמן ולהתכונן לאולמיפיאדה. זה עבד לטובתו כשהוא זוכה בשתי מדליות זהב אישיות, עוד אחת מארד, ועוד שתיים מוזהבות בשליחים. בחזרה לסבב יוהנס שוב נראה כמו הצל של עצמו, סיים את העונה במקום ה-13 בדירוג הכללי ויצא לקיץ לעשות חושבים.

בו ידע שכשיש לו ביטחון ביד על ההדק אין אף אחד שיכול להתחרות בו. הוא השקיע את הקיץ בעיקר בלעבוד על הקצב שבו הוא יורה כדי שלא יפסיד בנוסף לזמן הקנס בעקבות ההחטאות גם זמן במטווח על הירי עצמו. במקביל הוא היה צריך למצוא גם את המוטיבציה לחזור לכושר הטוב שלו ולמצוא את הדרייב להמשיך ולנצח. מה שמביא אותנו לפתיחת העונה הנוכחית שהיא הסיבה שאנחנו כאן מלכתחילה.

*

פתיחת העונה במירוץ ל20 ק"מ נראתה כמו המשך ישיר של העונה שלפניה. יוהנס התפזר על המטרות עם 4 החטאות שהשאירו אותו מחוץ לטופ 10, אבל אולי זה היה טוב שהוא הוציא את זה מהמערכת כי זו הייתה הפעם האחרונה שנראה אותו מחוץ לפוקוס ומחוץ לפודיום בעונה הזו. שלושה ימים מאוחר יותר הוא כבר ניצח במקצה הספרינט ויום אחרי השלים דאבל ראשון של ספרינט +מרדף. בשני המירוצים האישיים באוסטריה שבוע לאחר מכן הוא כבר ניצח בקלילות מרובה וניצחון דחוק משהו בספרינט באנסי שבצרפת נתן לו כבר רצף של חמישה ניצחונות. כאן JTB נראה לכמה רגעים אנושי כשבמירוץ המרדף החטאה מיותרת ביחס ליריביו לא הספיקה לו כדי לשמור על היתרון מהספרינט בעוד שבמירוץ ההזנקה המשותפת הוא החטיא פעמיים בסבב היריות האחרון כדי לאבד את היתרון איתו נכנס למטווח. בשני המקרים זה עדיין הספיק לו כדי לתפוס את המקום השלישי על הפודיום.

פגרת חג המולד נתנה לבו בדיוק את הזמן להתפקס מחדש והוא חזר לחודש ינואר דומיננטי מתמיד. סלובניה, איטליה או גרמניה זה לא שינה לו והוא ניצח בכל ששת המירוצים לפני היציאה לפגרת אליפות העולם, ברובם בהפרש די גדול. ליוהנס היו בשלב זה כבר 9 ניצחונות ב-12 מירוצים ובכל שנה נורמלית זה היה בא לידי ביטוי בבריחה בלתי ניתנת לסגירה בקרב על הדירוג הכללי בגביע העולם. רק שמלבד בו גם לייגריד חברו היה בעונה מדהימה משלו. למעשה הוא היה יכול להוביל על שאר מתחריו בפער בלתי מחיק אם לא היה את הג'ינג'י המעצבן הזה שמראה לו כל הזמן את הגב. לייגריד היה שם פעם אחר פעם על הפודיום עם בו כשהוא מצליח לעמוד על המדרגה העליונה רק פעם אחת. בקיצור בעולם בו JTB לוקח שנת חופש להתאפס על עצמו היינו מדברים היום על העונה ההיסטורית של פורקאד החדש.  

*

כך הגענו לאליפות העולם באוברהוף שבגרמניה שקצת נכנסה לבו באמצע המומנטום (יש פגרה של שלושה שבועות לפניה ושבועיים אחריה). בהערת צד – איגוד הביאתלון עשה השנה שינוי כך שהמירוצים באליפות העולם לא יכללו בניקוד של הסבב. אבל עדיין אליפות העולם היא התחרות היוקרתית ביותר בשנה שאינה אולימפית וכל ביאתלט שם את יהבו עליה. סבב גביע העולם רחוק היה מלהיות מוכרע והופעה גרועה באליפות תשכיח את כל ההצלחה לפניה. כמו כן יוהנס היה היחיד שעמד להתחרות בשבעה מירוצים כשהנורבגים רשמו אותו לכל מקצי השליחים.

הפתיחה בשליחים המעורבים הייתה נהדרת כשבו יחד עם לייגריד סגרו פער של כמעט דקה כדי לתת לנורבגים מדליית זהב ראשונה. התחרות האישית הראשונה הייתה מקצה הספרינט ( 10 ק"מ). יוהנס בחר לזנק ראשון וכשהוא אינו מוטרד מידיעת התוצאות של יריביו ושם את הלחץ עליהם. הוא אמנם החטיא פעם אחת בירי במצב השכיבה, אבל לא בזבז זמן מיותר מעבר לכך במטווח והמשיך להיות שתי דרגות מעל האחרים על השלג כדי לנצח ללא קושי מיוחד. על הפודיום עמדו איתו כרגיל לייגריד אבל גם אחיו טרייה (לא בפעם הראשונה העונה). במירוץ המרדף יום לאחר מכן בו עשה מה שהוא הכי אוהב להתחיל בפול גז ולהשאיר את כולם הרחק מאחור. לאסטרטגיה כזו יש הרבה פעמים מחיר בדמות מטרות מפוספסות אך הוא גם היה מושלם במטווח. בו סיים ביתרון עצום כשאת רוב המירוץ הוא עושה ללא יריבים במרחק נראה לעין והוא לוקח את ההקפה האחרונה באיזי. אני חושב שקל לנחש מי הגיע שני יותר מדקה אחריו.

משפחה אחת שמחה

אחרי שבו ניצח בקלות גם במקצה ל-20 ק"מ הוא השלים שבוע של ארבע מדליות זהב, שלוש מהן אישיות וכיוון להישג שאפילו ביורנדאלן או פורקאד לא הגיעו אליו – סוויפ של ארבע מדליות הזהב האישיות שלא לומר אליפות מושלמת של שבע מדליות זהב.  כאן המשקל של המדליות על צווארו התחיל לתת את אותותיו – במקצה מעורב היחידים הוא הצליח במפגן מרהיב של ירי מהיר במקבץ האחרון לפצות על החטאות מוקדמות ולהבטיח זהב חמישי. דווקא בשליחים (הלא מעורבים) בהם לנורבגים יש את הנבחרת החזקה ביותר באופן מובהק חבריו כשלו והשאירו לו פער בלתי מחיק שאפשר לו רק להבטיח את המקום השני. חלום האליפות המושלמת נגוז אבל לבו היה עוד אתגר הסוויפ של המדליות האישיות. במירוץ ההזנקה המשותפת שסגר את האליפות כבר ניכרה עליו העייפות. הוא הצליח לסגור פער של שתי החטאות ולהיכנס יחד עם שני השוודים – סמואלסון ופונסליומה למטווח למקבץ היריות האחרון. אבל כאן החטאה נוספת ורגליים עייפות משבעה מירוצים ב-12 ימים אפשרו לו רק את מדליית הארד. למרות האכזבה הזו שהראתה כי JTB גם הוא בשר ודם עדיין הייתה זו אליפםות שיא של חמש מדליות זהב ושבע מדליות בסך הכל.

*

אחרי קטיעה של רצף שיא של 9 ניצחונות ששבר את שיאו של ביורנדאלן האגדי JTB  לא יכול היה להרשות לעצמו לנוח על זרי הדפנה כי נותר עוד המאבק על גביע העולם. בו הגיע חד ומפוקס לנובו מסטו והתחיל רצף חדש כשהוא משלים עוד דאבל קליל של ספרינט+מרדף (כשבשני המקרים הוא מקדים את אחיו). מה שהקל עליו היה העדרותו הפתאומית של לייגריד שחלה בקוביד. מצד שני זה איים על המשך העונה של יוהנס בגלל הקרבה והשהות הסמוכה המשותפת של השניים בתקופת התחרויות. לכן אף אחד לא באמת הופתע כאשר יוהנס נעדר מסבב התחרויות לפני האחרון בשוודיה לאחר שנדבק גם הוא. לייגריד חזר להתחרות אבל נראה היה שהמחלה השפיע עליו מה שמעשית הבטיח לבו את הניצחון בסבב.

למרות האפשרות שבו ייעדר עד סוף העונה כאשר המתחרים התייצבו לשלושת המירוצים האחרונים באוסלו שמו של יוהנס תיגנס בו נכלל ברשימה כך שהאוהדים היו יכולים להיות רגועים שלפחות יראו אותו מתחרה. אולי כאן המקום להתעכב קצת על ההבדלים בין שלושת הגדולים בכל הקשור למה שמחוץ למסלול. ביורנדאלן בניגוד ל"אופיו" המתפרץ על השלג ובמטווח היה תמיד טיפוס מופנם שהתרחק אפילו במכוון מאהבת הקהל העצומה שלה זכה. אם ציינו שבו ויתר על מירוצים כדי להיות נוכח בלידת בנו והתקשה להתאקלם לסדר היום המשפחתי החדש אז לביורנדאלן היו בעיות מסוג אחר – הוא חשש שהילדים ידביקו אותו במחלות לכן לא הרשה להם להתקרב אליו בתקופת התחרויות. פורקאד תמיד היה סופר מפוקס אבל גם ידע מתי לשחרר ולתת לקהל את תשומת הלב שהוא צריך. JTB לעומת זאת הוא כבר סיפור אחר, הוא תמיד אהב לתת שואו וקבוע מחפש את הקשר עם הקהל. בדיוק נער הפוסטר שהספורט צריך.

היה חשש שJTB כמו לייגריד יחזור משבוע המחלה חצי קלאץ' אבל הוא התפוגג מהר מאד כשבמירוץ הספרינט זמני הביניים שלו על השלג היו מהירים מהשאר באופן מובהק. גם היד על ההדק לא רעדה ויוהנס ניצח בקלות בהפרש של חצי דקה. יומיים אחר כך JTB התייצב למירוץ המרדף מול עיניו של קהל האוהדים הנלהב אותו צריך לרצות. במיוחד אוהד ספציפי אחד – מלך נורבגיה שצפה מהתא המלכותי.

כמו שהוא עשה כמה וכמה פעמים בעונה JTB פתח מבערים והוריד בקלילות את המטרות במטווח. אל מקבץ היריות האחרון (בעמידה) הגיע יוהנס ביתרון ברור. הוא נכנס לרוטינה הרגילה שלו וירה כדור אחר כדור, מוריד מטרה אחר מטרה. עד שהגיע למטרה האחרונה. כאן גיבורנו עשה משהו שעוד ידובר בו רבות שנים מעכשיו. JTB עצר את הרוטינה הפנה את ראשו אל הקהל המשתולל חייך ושם אצבע בניצב לשפתיו כדי להסות בחיבה את ההמון – שששש. אם יש משהו שביאתלט לומד לעולם לא לעשות זה לשבור את רוטינת הירי שלו. בו השעין את הראש חזרה על הרובה, הוריד את המטרה האחרונה בלי להניד עפעף, חייך לעצמו והפליג הלאה להקפה האחרונה של המסלול. אפילו זיגי מאזה, מאמנה חמור הסבר של הנבחרת הנורבגית, לא היה יכול שלא לחייך. במונחים של ענפי ספורט אחרים המקבילה של מה שיוהנס עשה היא רץ מרתון שעושה את ההקפה האחרונה באיצטדיון ברברס או רץ משוכות שעוצר כדי לדפוק פוזה למצלמה לפני המשוכה האחרונה. זה משהו שיש בו ללא ספק גם שחצנות אבל לג'ינג'י הזה יש מספיק חינניות כדי שמול הקהל הביתי זה יעבור חלק בלי להכעיס אף אחד. בישורת האחרונה JTB לקח כנהוג דגל מהקהל אבל נעצר מטרים מהקו כדי לקוד בפני המלך והקהל המשולהב לפני שהשלים את המשימה.

נותר עוד מירוץ אחרון אחד. JTB כבר השביע את הקהל הנורבגי הרעב אבל זה לא הפריע לו לסיים את שנת השיא ההיסטורית שלו בסטייל הוא ניצח גם במירוץ ההזנקה המשותפת והשלים עונה של 19 ניצחונות מתוך 23 מירוצים בהם השתתף. רק בשביל הפרספקטיבה יש בהיסטוריה של הענף 6 אתלטים בלבד (כולל אותו) שהגיעו ל-19 ניצחונות בכל הקריירה. הוא החמיץ את הפודיום רק במירוץ הפתיחה מה שגם השווה את שיאו של פורקאד על 22 פודיומים בעונה. שיא שסביר שהיה שובר אם לא היה חוטף קוביד. הוא ניצח בכל תחרויות הספרינט שהתקיימו בעונה  (בשבוע שהחסיר לא היה ספרינט) והשלים דאבל של ספרינט+מרדף שבע פעמים. מיותר לציין שכל ההישגים האלה הם חסרי תקדים.

*

לאן מועדות פניו של JTB מכאן? קשה לנחש. הוא רק בן 30 ויוכל לכוון לשיאו של פורקאד של שבע זכיות בגביע העולם (יש לו ארבע כרגע) זה גם מסתדר יפה עם האולימפיאדה הבאה ב-2026. מצד שני הוא מסוגל פתאום להחליט שהוא מיצה כבר את כל מה שאפשר והוא פורש. אם הוא חוזר ביכולת הנוכחית קשה לראות מישהו שעומד בדרכו לפחות בעונה הקרובה. אמנם השנה הוא היה מאד מדויק אבל עם השיפור בזמן הירי שלו יש בהחלט מצב שהוא ממשיך לשלוט גם אם יחזור לרמות הדיוק שאפיינו אותו קודם. כרגיל אצלו הכל שאלה של הדרייב הפנימי. מה שבטוח הוא שכל עוד הוא על השלג זה יהיה ממגנט.

לפוסט הזה יש 52 תגובות

  1. תודה על המאצר אני במקרה עוקב גם כן אחרי הספורט המדהים הזה. יוהנס אכן אתלט ענק אבל הוא עדין רחוק לדעתי מפורקרד ובשנים שהם התחרו ראש בראש לפני שפורקרד פרש הוא היה טוב מביו ( זה נכון שביו עדין היה צעיר יחסית). זה קצת מזכיר את שומאכר שכנראה תמיד יחשב כנהג ה F1 הטוב בכל הזמנים למרות שהמילטון השווה את שיא 7 הזכיות שלו. בשנים שפורקרד שלט בענף אף אחד לא היה יכול להתקרב אליו בכלל. ביו מזכיר אותו כי כשהוא בכושר שיא אף אחד אפילו לא מדגדג אותו אבל תמיד יש איזה משהו מהצד שמפריע לו. אני עדין חושב שפורקרד הוא העז של הענף הזה.

    1. דרך אגב יתכן שיוהנס הוא אכן האתלט הטוב ביותר שהענף הזה ראה אבל כושר הקליעה שלו לא תמיד יציב והוא מחפה על זה עם אתלטיות מטורפת. לפורקרד פשוט היתה את כל החבילה לדעתי. אתלט מעולה ויוצא דופן אבל הוא היה גם כמו מכונה בקליעות אי אפשר היה "לסמוך" עליו שיעשה טעויות.

      1. בול – פורקאד זה פשוט המתחרה הכי מפוקס אבר. כשאתה מחבר לזה מהירות גלישה עליונה קשה עד בלתי אפשרי לנצח את זה.
        כשהוא היה מוביל במירוצי הזנקה משותפת/מרדף המתחרים היו עוברים למוד של לחשוב על המקום השני.

    2. לא נכנס לשאלות GOATs לא אוהב אותן והן סוביקטיביות לרוב (זה היה רק טיזר או קליקבייט אם תרצה). אין ספק שמה שפורקאד עשה היה דומניננטיות מדהימה לאורך תקופה ושלבו יש עוד דרך ארוכה עד שיוכל לעקוף אותו בדיונים עתידיים. מה שכן רבים ישימו את ביורנדאלן לפני פורקאד.

      1. אוקי
        🙂
        אני מסכים שיש לא מעט שחושבים כך ויתכן שיש להם קייס. אבל לעת עתה זה עדין לא שם לדעתי. נראה מה יקרה בשנים הבאות. כמי שצופה אחרי הסבב הזה באדיקות הדומיננטיות שיוהנסן הפגין השנה היא משהו שלא זכור לי הפער בניקוד פשוט עצום אני לא זוכר אליפות כל כך דומיננטית.
        נחיה ונראה
        🙂

        1. הפער בניקוד עצום בגלל שהוא פשוט ניצח כל מירוץ בערך…אבל אל תשכח ששינו גם את הניקוד השנה וזה קצת מנפח. עד שלייגריד חלה זה היה הרבה יותר צמוד.

  2. תודה על המאמר המרתק,תמיד כיף לקרוא על ספורטאים אלופים שאני לא מכיר.
    רק כמה שאלות כי אני לא סגור לגביהם:
    1.מה נחשב לטופ של הטופ בספורט הזה? האם מדלית זהב אולימפית? מדלית זהב באליפות העולם? או זכיה בסבב?
    2.כל כמה זמן יש אליפות עולם?
    3.גיל 30 נחשב צעיר/מבוגר/אמצע קריירה ?

    1. כל שנה עד השנה הנוכחית אחד מהמירוצים שמתקיימים בסבב היה מוגדר כאליפות העולם. הניקוד שם היה מצטרף לניקוד הרגיל בעונה כך שבעייני זה פחות נחשב מזכיה בסבב.
      מדלית זהב אולימפית היא בהחלט משהו נחשב עדין חושב שזכיות בסבב הן הפרמטר האמיתי. יש לזכור שהאולימפידיה מתקיימת אחת לשנתיים.

      1. השנה פשוט הוציאו את אליפות העולם מהניקוד לסבב (קצת חבל אבל גם שינו את מבנה הניקוד לתעדף ניצחונות + פודיום)

    2. כמו ברוב הענפים האישים מדליה אולימפית היא מעל הכל.
      אליפות העולם מתקיימת בכל שנה שאינה אולימפית והיא התחרות המרכזית של אותה עונה.
      30 זה אמצע הקריירה (פורקאד פרש מוקדם מאד – בגיל 32, ביורנדאלן התחרה עמוק לתוך שנות ה-40 שלו)

      1. תודה על התשובה.רק לא ברור לי מה הם עושים בענף הזה אם אתה אומר שאליפות עולם מצד אחד מתקיימת כל שנה שאינה אולימפית אבל מצד שני לא נחשבת לניקוד כחלק מהסבב.לצורך העניין אם אחד המתמודדים נמצא חזק בהתמודדות לניצחון בסבב ובאותו חודש של אליפות העולם יש לו פציעה קלה שעלולה להחמיר אם הוא ישתתף באליפות העולם האם הוא יוותר על אליפות העולם בשביל לזכות בסבב או יעשה את הכל כדי להשתתף ולנסות לזכות באליפות העולם?

  3. תודה עידו.
    נהניתי לקרוא על מה שקארוסו עושה בשעות הפנאי שלו (זה הוא בתמונה הראשונה, כן?)
    זה ספורט מוזר שפעם דימיינתי שהיה יכול להתאים לי מאוד. בעיה קטנה לילד מקיבוץ בעמק הירדן . . .
    תודה על ההשקעה, זה תמיד מרתק להיכנס לתחום שאתה לא מכיר ולגלות שזה עולם ומלואו.

  4. תודה עידו, אחרי האולימפיאדה ואליפות העולם התחלתי להכיר לא מעט שמות גדולים של ספורט החורף
    .
    פורקאד לא החטיא פעמיים באחת האולימפיאדות במטווח האחרון או משהו כזה? נדמה לי שכבר הייתי בהופס והתייחסת לזה אז זה היה לא מזמן
    .
    אם יווני זוכה במדליה מתי אצלנו? 🙂

  5. שאלה, לפעמים אחרי שמחטיאים אני רואה שהם צריכים לעשות הקפה ולפעמים פשוט יורים שוב עד שפוגעים, מה החוקים לגבי זה?

    1. יש שלוש אופציות:
      ברוב המקרים (ספרינט = 10ק"מ, mass start ו pursuit) אתה משלם על החטאה בהקפה של 150 מטר (משהו סדר גודל של 20+ שניות)
      במירוץ הארוך ל-20 ק"מ על כל החטאה מוסיף לך דקה לזמן (זה הקנס הכי עצבני).
      במירוצי השליחים יש לך לכל ביקור במטווח 8 כדורים כך שאם פספסת שלוש פעמים עדיין תוכל "להינצל" מהפנלטי לופ. על כל מטרה שאתה משאיר עומדת אחרי השלוש יריות אקסטרה אתה עושה גם עוד 150 מטר.

  6. תודה. ממש מעניין, למרות שאין לי מושג בספורט הזה.
    האיזכור של שלושתם ביחד מדגדג לי להשוות אותם לפדרר נדאל ודיוקוביץ'. יש דמיון כלשהו? אם כן – מי זה מי?
    הנתון לגבי 19 ניצחונות בעונה, כשרק ל-6 אנשים יש 19 ניצחונות בכל הקריירה – זה נתון מטמטם חושים לחלוטין (נהייתי מנחם לרגע…).
    עד כמה הספורט הזה פופולרי ביחס לשאר הספורטים במדינות הנורדיות?

    1. אין לך מושג כמה התאמצתי כדי להימנע מההשוואה הזו כי היא מתבקשת אבל לא הכי מתיישבת.
      אם תסובב לי את היד אז אני אלך על אותו סדר כרונולוגי אבל זה ממש תלוי על איזה אספקט אתה שם את הדגש.
      לא הבנתי את השאלה לגבי הפופולריות. כמה הוא פופלרי שם? בהשוואה למדינות אחרות? בקיצור תפרט…

        1. מבחינת השתתפות אין על כדורגל בנורבגיה אבל מבחינת פופולריות בקרב הקהל אז קרוס קאנטרי וביאתלון לוקח.

  7. איש חכם אמר לי פעם, "קדימה. תנסה לגרום לענף באולימפיאדת חורף להיות מעניין. נראה אותך".
    נשמעת כמו עונה, וקריירות, מדהימה במיוחד.
    עכשיו שששש. אני הולך לראות "סחרור מסוכן". תודה.

  8. הסתכלתי על כל הסרטון הראשון, כל 35 הדקות שלו. הביאטלון הזה חייב להיות אחד הספורטים הקשים ביותר. הירי נראה לי כ-EQUALIZER גדול מדי. יריה אחת יכולה להשוות כמה מטרים רציניים בגלישה. גם לא הבנתי מדוע כמה משתתפים פגעו בכל המטרות ובמקרה אחד ראיתי את יוהנס (BOE?) משאיר מטרה אחת לפני שהמשיך עם הגלישה. אבל אולי אני סתם מבלבל את המוח ולא ראיתי נכון או לא הבנתי את מה שראיתי.

  9. יש יהודים בתחום הזה? עזבו מדליות, אפשר לגייס אותם למילואים אצל האלפיניסטים של צהל (בתנאי שהם יסכימו לעבור הכשרה בתו"ל הצהלי הסודי, יריה תוך כדי גלישה על שקית ניילון מהסופר).
    בעצם, כשחושבים על זה, למה רק חובבי הסקי זוכים לשחק בנשק? למה לא מירוץ ל800 מטר והטלת סכין? או הלהיט הגדול: גלישת גלים עם להביורים?
    .
    עד שיהיה למישהו תשובות לשאלות הללו, תודה רבה עידו על הצצה לספורט שבשבילי היה עד כה איזוטריה בלבד. עכשיו אני אפילו מכיר שלושה שמות שראויים לראשמור (כלומר, בו, משהו עם ביורן ואיזה פורק. כמו שהטבע מתאכזר אליהם, ככה הנורווגים מתייחסים אל כל מי שמנסה לזכור אותם)

  10. מרתק ומחכים! תסמוך על גילרי שאם יש קמבק זה יהיה על סקנדינבים שיורים בשלג או משהו בסגנון, ושזה יצא מרתק ברמה של איך לא עקבתי אחרי זה עד עכשיו.

    1. למרות שאם כל הכבוד מה ההבדל בין זה לירי לאחר מאמץ? המגלשיים והשלג? בוא נראה אותם אחרי זחילה על אדמת בפודרה מדברית ב40 מעלות. ולהם גם אין איזה מ"כ דביל שצועק לך באוזן תוך כדי.

  11. תודה רבה עידו!
    מבחינתי הערך המוסף של האתר הוא בדיוק הדברים האלה.
    נא להרבות בכאלה. עם או בלי קשר לספורט זה כמעט לא משנה.
    .
    יש לי כמעט-כמעט אפס מושג בביאתלון – וההפרש מאפס הוא שבגיל 15 הייתי בוהה בזה ביורוספורט.
    לגמרי הצלחת להלהיב. נראה אש, והמאמץ הפיסי פשוט אדיר.
    אני מאוד אוהב ענפי סיבולת, ולא יפסיק להדהים (ולעצבן) אותי הפער מענפי הכדור הפופולריים – כמה ספורטאי סיבולת עובדים יותר קשה ומתוגמלים פחות.
    בסה"כ מבנה הענף די מזכיר את מה שקורה באופניים עם כל מירוצי האביב – מלא מירוצים כל סופ"ש, רובם קטנים ומיעוטם בפרופיל גבוה.
    .
    איך הם שומרים על כושר בקיץ?
    בחופשה באלפים הצרפתיים פעם ראיתי אנשים גולשים במעלה ההר – כן כן, גולשים – על מעין שילוב בין מגלשי סקי לרולר בליידס.

    1. יש טריינר בדיוק כמו שיש לך אופניי בית, או הליכון.
      יש גם תחרויות קיץ כמו שתיארת אבל לרוב המקצוענים רק באים להתארח פה ושם.

  12. פוסט לפנים עידו, תודה. ביאתלון זה מצד אחד ספורט שאני לא מספיק מכיר, אבל ברגע שמתחילים לצפות בזה, אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט